המנעות ממשחקים ופעילויות חברתיות

שלום וברכה! בתי בת ה-7, ילדה נבונה ושמחה. לומדת בכיתה ב'. בת יחידה. נמנעת מכל משחק שיש בו אלמנט של תחרות. כשמשחקים משחקי קופסא, היא תמיד מתנדבת להיות ה"קופאית", ה"מחלקת" וכו' - ואף פעם לא מוכנה להשתתף באופן פעיל במשחק. במשחקי חצר - גם כן נמנעת. למשל, יודעת לקפוץ היטב בחבל, אבל אף פעם לא משתתפת במשחקי חבל עם החברות. (כשיש אתה חברה אחת או שתיים - היא כן משחקת, אבל כשזו קבוצה היא כנראה מרגישה מעט יותר מאויימת ופשוט נמנעת). כשפונים אליה בשאלה שדורשת מעט חשיבה ו"יציאה מהקופסא", היא ישר עונה: לא יודעת. למרות שזה לא כך. לא תמיד זו שאלה של ידע. אני המון המון אומרת לה ומדברת אתה על כך שבלי לנסות - אי אפשר לדעת ולהתקדם, ומספרת דוגמאות. כמובן בלי להלחיץ. נושא המשחקים בגיל הזה, חשוב כמעט כמו הנושא הלימודי. בלימודים היא בסדר גמור - חוסר הבטחון כמובן גורם לה גם להשתתפות מעטה יותר בשיעורים, אך היא אוהבת לרכוש ידע ובבית אני רואה שהיא מפנימה כל מילה ומשתמשת בידע שהיא רוכשת. היא לא אוהבת ללכת לבית הספר. המורה לא כל כך מוצאת חן בעיניה, אבל נראה לי שאם ההפסקות שלה היו "מלאות" בהתעסקות ובמשחקי חברה - היא הייתה שמחה יותר ונהנית יותר. יש דרך לגרום לה להפסיק לחשוש, לא לפחד מכישלון ולהיות פעילה יותר? יש לציין שלפני שנתיים, בגן, הנושא עלה בפעילויות הגן - שם היא נמנעה מפעילויות רבות, בטענה של "אין לי כוח" וכו', כשגם שם הבנו שזה נובע מחשש של כשלון או מפחד מתחרות. אז לקחתי אותה לטיפול רגשי. לאחר מספר טיפולים - המטפלת אמרה שבעבודה אחד על אחד אין לה שום בעיה, וחבל להמשיך עם הטיפולים. אולי הייתי צריכה איזו קבוצה חברתית. אבל זה חלק מהעניין - היא לא מעוניינת להשתתף בשום חוג. בצהרון בדרך כלל יש חוג - היא אף פעם אהבה את החוג בצהרון. מעדיפה לבלות זמן חופשי או להקשיב באופן פסיבי לשיעורים פרונטליים או לסיפורים. מקווה שהובנתי. אשמח לייעוץ ולעזרה בחשיבה. ריקי

תודה רבה על ההתייחסות. ריקי