משחק אגרסיבי
דיון מתוך פורום פסיכולוגיית ילדים ומתבגרים
בן 2.5 בחינוך ביתי עם אמא, ילד יחיד, מדבר שוטף ויודע לבטא את עצמו ואת רגשותיו. אני מפגישה אותו במהלך כל השבוע במפגשי בוקר עם ילדים אחרים בגילו שבחינוך ביתי ובחוגים. יש את הילדים הקבועים שמכיר ויש ילדים מתחלפים. העניין הוא שבני קצת אגרסיבי (בעיקר עם ילדים שפחות מכיר) והוא גם חזק פיזית...במהלך משחק הוא יכול להידחף לסולם/מגלשה... להשליך צעצועים או לדחוף ילדים בני גילו פחות או יותר כי הוא רוצה לתפוס את המשחק. כאמור הוא לא מתנהג סתם כך אלא זה קורה במהלך משחק...ויוצא שילדים בוכים בגללו לא פעם...כי הוא דחף חזק מדי והילד נפל...או כי הם גם רוצים לשחק איתו ולידו והוא פשוט משתלט ומשחק באגרסיביות. כשזה קורה אני מתערבת ומעירה לו בטון חלש אך תקיף שלא דוחפים ולא משליכים משחקים או חפצים, כי זה עלול לפגוע בילדים. ומבקשת ממנו במידה וילד בוכה בגללו לבקש סליחה. בני לא מתייחס אליי...אני רואה שהבעת הפנים שלו משתנה והוא נהיה עצוב-רוטן אך הוא לא מבקש סליחה מאותו ילד. ניסיתי בעבר ברגע שזה קורה פשוט לקחת אותו הביתה ולהגיד לו שאם הוא מתנהג כך הולכים הביתה ובאמת הלכנו...וגם זה לא עזר והיה נראה שזה לא מעניין אותו בכלל שהלכנו. השאלה שלי היא איך לנהוג איתו כדי שמקרים כאלו יפחתו ולא יחזרו על עצמם? מה לעשות ברגע נתון כשהוא מתנהג כך? הוא ילד חכם וטוב ואני מדברת איתו על המקרים האלו אח"כ בדרך הביתה והוא אומר לי שזה היה בלי כוונה ואני לא אעשה את זה יותר... תודה.
שלום, מה שנכון לעשות הוא לתווך לו את המצב, לשקף את רגשותיו וללמד אותו איך נכון יותר לנהוג ומה נכון יותר לומר, כלומר לשים את הדגש על "מה כן", פחות על "מה לא". למשל אם הוא רוצה לתפוס את המגלשה, ודוחף ילדים אחרים אפשר לומר "אתה רוצה מאוד להתגלש עכשיו, אבל זה לא התור שלך, צריך לחכות בתור", או אם דוחף ילד כדי לתפוס משחק "אתה מאוד רוצה לשחק בזה אבל זה תפוס עכשיו, אתה הבא בתור. לא צריך לדחוף, תגיד לו -אני הבא בתור", ולשמוע אותו אומר לו את זה. ככה את נותנת לו משהו יעיל יותר להשתמש בו, ולא רק אוסרת עליו ולוקחת ממנו. במידה והוא יוצא משליטה, או "מגזים" מה שיכול לקרות לפעמים, אין צורך בהסברים ואיומים, וגם לא בעונש כבד כמו -ללכת הביתה, אלא פשוט להרחיק אותו מהילדים באותו רגע ולהיות איתו. אם בוכה בזמן הזה רצוי לחבק אותו ולהמשיך לדבר אליו "צריך לשחק יפה, אם מרביצים אי אפשר לשחק". השתדלי להיות קצרה בדברייך, להעביר מסרים קצרים תקיפים אך כמובן כל העת להיות אמפטית לרגשותיו ולהבין שזה הזמן בו את מלמדת אותו התנהגות חברתית. בברכה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית ויעוץ ילדים מבוגרים ונוער 0523873044