הבן שלי חצוף מקלל אותי מדבר לא יפה

שבוע טוב הבן שלי בן 11. ילד רגיש. במיוחד בבית הספר. לאחרונה התנהגותו כלפי החלה להיות ממש מוגזמת. דיבור מזלזל. מקלל אותי מדבר לא יפה. מילים כמו סתומה. למה מי את....מי שואל אותך.... שונא אותך. שתמותי תקבלי התקפת לב. תאונה.. אמא רעה.ועוד ברכות. יש לציין שעברנו דירה. הילד עבר בית ספר. מתלונן שאין לו חברים. לא קיבלו אותו יפה. בבית הספר הקודם היה כמו "מלך".אני הופכת עולמות בגלל המצב. פגישות עם המורה , יועצת. וגם שולחת אותו לטרפיה בהבעה. בגלל היחס כלפי , אני החרמתי לו את האקסבוקס. משחק מחשב. השיטה שלי היתה לומר לו בבירור "אתה לא מדבר אלי ככה. אצלנו לא מדברים ככה".... נאמר שלא ממש הזיז לו. עברתי לסטירה. לא עזר. ההתנהגות השלילית לא פסקה. עכשיו אני מתעלמת. אבל גם לא עוזר. לאחר כזה מקרה הוא יכול לבוא ולומר אמא אני אוהב אותך....לילד שלי לא חסר יחס. מרעיפה עליו חום ואהבה. שולחת לחוגים. קונה כשמבקש משהו. לאחרונה כמובן בגלל ההתנהגות כלפי אני ממעטה להתייחס אליו.לא מדברת . לא לוקחת אותו איתי. אני לא מבינה מאיפה הדיבור הזה. והחמור שאני לא יודעת איך להתייחס ולעצור את המצב. גם אל אבא שלו הוא מדבר לא יפה. אבל אלי המצב חמור יותר. אני נגד מכות.כשאבא שלו שומע הוא יכול לומר לו אל תדבר ככה אל אמא. וממש לא מזיז לילד . אנא התייחסותך לסיפור. תודה

או דבר נוסף שאני חושבת עליו. פשוט,להתעלם מהילד לחלוטין ! גם כשהוא מדבר אלי לא יםה. ובכלל כשהוא פונה אלי. גם בצורה יםה. רק מה שאני חייבת בתור אמא. לדאוג לאוכל. למקלחת שינה. אני האמא הדואגת. והאבא שלו יוצא הכי טוב

אולי תנסי דרך אחרת. לתת לילד אהבה ללא תנאים. כן לדבר אליו. כן להתייחס אליו, לחייך, לחבק, לנשק, לקחת אותו איתך. גם כשמקלל לא לשנות זאת אף לא לרגע. גם כשאת מעירה לו ובצדק על התנהגותו לעשות זאת במאור פנים, עם חיוך ונשיקה. הרצון שלך להתעלם מהילד מובן עקב כך שאת מרגישה שהוא הוא פוגע בך. אבל זה לא דבר נכון לעשות, כי מי שכביכול "פוגע" בך הוא רק בן 11 ומעבר לכך שהוא בן שלך, הוא עושה זאת רק בגלל מצוקה שהוא חווה ולא בגלל רוע או שנאה. ככה שאין סיבה להיפגע. כמובן שלא מספיק להסתפק רק בזה ואם ההתנהגות הזאת של הילד ממשיכה - זאת אומרת שגם המצוקה שלו ממשיכה וחשוב ואף קריטי להיעזר בגורם מקצועי כדי לפתור אותה. ושוב פעם - לעשות זאת במאור פנים ובאהבה. כתבת גם שעברתם דירה והילד עבר בית ספר. דבר כזה שעבור בוגר נראה כדבר "קטן" ושולי עלול להיות טראומה קשה לילד. אם עוד כדברייך לא קיבלו אותו יפה בבית הספר החדש אז על אחת כמה וכמה. יתכן בהחלט שזהו מקור הבעיה וזוהי הסיבה שהילד חש כעס כלפייך. אולי הוא מרגיש שהחלטתכם לעבור דירה גורמת לכל הסבל שעובר עכשיו. כדאי לדבר איתו על זה ולשאול איך הוא מרגיש עם השינויים בחייו. אולי הוא רוצה לחזור לבית הספר הקודם. אם אכן זה המצב והבריאות של הבן שלך ושל כל המשפחה חשובים לך, כדאי לעשות את כל המאמצים לעזור לו. גם אם החזרה לבית הספר הישן תהיה כרוכה בנסיעות שעולות הרבה כסף - זה שווה. אם אין ברירה - אפילו לעבור דירה חזרה לאיזור הקודם כדי שהילד יוכל לחזור לסביבה שטוב לו בה. זה נשמע דרסטי אבל עדיף לעשות כזה צעד מאשר לתת לטראומה להפוך את הילד לחולה נפש חס וחלילה.