פחד מדברים חדשים אצל פעוטה בת שנה ו-7
דיון מתוך פורום פסיכולוגיית ילדים ומתבגרים
היי מקווה שזה הפורום המתאים ומתנצלת מראש על האורך. הבת שלי בת שנה ו-7. נולדה קטנה ומתפתחת בהתאם. כל שלב התפתחותי שלה קורה באיחור של חודש/חודשיים. אציין כי היא נמצאת איתי בבית ולא במסגרת כלשהי. בגיל 4 חודשים התחילה אצלה חרדה מאנשים. עד לפני חודשיים היא לא הסכימה בשום אופן שיחזיק אותה בן אדם שהוא לא אני או בעלי. לא משנה אם היא הכירה את אותו בן אדם (גם לא משפחה קרובה), זה תמיד נגמר בצרחות איימים ובכי קורע לב. בחודשיים האחרונים היא מאוד נפתחה לאנשים אחרים, מסכימה שירימו אותה וישמרו עליה ונראה שהחשש שהיה לה מאנשים נעלם (למעט אנשים זרים לחלוטין שאליהם היא מחייכת, עושה פרצופים אך לא מסכימה שירימו אותה). אבל שמנו לב שנורא קשה לה לנסות דברים חדשים. לדוגמא: היא לא מסכימה בשום אופן לעלות על נדנדות/מגלשות/סמארט טרייק/בימבה, לשבת על דשא או משטח בחוץ, לא מוכנה לרדת מהידיים שלנו או מהעגלה בשטחים ציבוריים. לפעמים לוקח לנו המון זמן לשכנע אותה לעשות משהו חדש (שהוא כמובן אך ורק לטובתה), ובדרך כלל אנחנו פשוט מתייאשים ולא מנסים בכוח כמובן. אני מבינה שלא כל ילד חייב להנות מאותם הדברים ויכול להיות שאם אשחרר היא תהנה מהדברים האלה בגילאים מאוחרים יותר אבל חבל לי שהיא תגדל בפחד, ולא תחווה את החוויות שילדים בגילה חווים. אציין דבר נוסף (לא יודעת אם רלוונטי) אבל היא עדיין לא הולכת לבד לגמרי. מאוד קרובה לזה אבל עדיין לא עצמאית. הרופאה שלה, האחות בטיפת חלב ואורטופד אמרו שהכל תקין מבחינת ההליכה והיא תתחיל ללכת כשתרצה. אין חשש לאוטיזם או משהו בסגנון, היא תקשורתית, חכמה, בעלת אוצר מילים יפה וחקיינית בצורה מדהימה, אבל היא מופנמת מאוד ולוקח לה זמן להפתח לדברים חדשים. למי פונים במצב כזה? איך עוזרים לה להשתחרר ולהנות כמו ילד בגילה? מי מטפל במצבים רגשיים אצל פעוטות? תודה רבה
שלום דנה, ראשית עלייך לזכור שהשילוב של להיוולד קטן, ושל עיכוב התפתחותי פיזי, ובוודאי שבין אלו קיימת גם השפעה הדדית, יניב גם קשיים אחרים, שאיתם צריך לדעת איך להתמודד. אני מאמינה שהחשש שלה מלהתנסות בכל מיני הרפקאות בגינה, יתמתן כאשר תצליח גם להתפתח יותר פיזית. אולם מניסיוני, התגובות של ילדים בגיל הזה הוא בחלקו שיקוף של עמדות ההורים. בהמשך לשאלתך, פעוטות בגיל הזה לא מקבלים טיפול רגשי, אלא הטיפול הוא תמיד דיאדי כלומר - ההורה או האם במקרה שלך כמטפלת עיקרית, והפעוט ביחד באותו החדר, כאשר בין לבין נערכות פגישות בנפרד עם האם לשם עיבוד תכנים שעולים במפגשים המשותפים. אני שומעת ככה מבין השורות את החשש הגדול שלך מהמצב, את הייאוש וגם את אי שביעות הרצון. אני מנחשת שמתחת לכל זה גם קיים הרבה פחד וחרדה. סביר שבגלל שביתך נולדה קטנה, חשת צורך לשמור אתה קרוב אלייך. התחלת להגיד נכון - אם אשחרר, אולי גם היא..אבל השאלה היא איך לעשות את זה, זה כבר יותר מורכב. איך לזהות איפה ומה צריך לשחרר, מורכב לא פחות. כאמור אם רצונך בטיפול, טיפול דיאדי הוא הכתובת עבורך. ברמה המיידית והקונקרטית, אני מציעה לך לעודד אותה מאוד על כל הישג קטן שלה, כל ביטוי של תעוזה, של עצמאות. זה יכול להיות כאשר היא אוכלת לבד, או אוחזת לראשונה בטוש ומציירת, זה יכול להיות כאשר את ניגשת לשירותים והיא מסכימה להישאר לבד בסלון לכמה דקות ("כל הכבוד..איך נשארת לבד, והעסקת את עצמך..ולא פחדת..") וכיוב'. בהדרגה הגדילי את המרחק בניכן, הסבירי לה שאת הולכת לכך וכך זמן, ושתיכף תחזרי. שבחי אותה כאשר עומדת בזה בהצלחה, ואם בוכה, דברי אליה והרגיעי אותה מרחוק. עודדי עצמאות ותעוזה קודם כל בתוך הספירה הביתית, והניחי בנתיים לביטויי תעוזה ועצמאות בגינה. בידקי בינך לבינך היכן את עושה עבורה את מה שהיא כבר מסוגלת לעשות לבד, ובעיקר, האמיני במסוגלות של ביתך ובו בעת בכך שהיא תעשה את הכל בזמן ובקצב הנכון לה, בהינתן התנאים הסביבתתים המתאימים ואלו הם -להאמין בה ולא "לדחוף אותה", להניח לה לפעמים מבלי להתייאש. לשמוח על כל הישג קטן חדש ולא להתבאס ממה שעדיין לא עושה. שימחי איתה ובה, אני באמת מאמינה שהכל יסתדר בקצב שנכון לה.. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044
איזה מענה מהמם ומרגיע! תודה רבה רבה על המענה המקצועי.
תודה רבה לך! אני מקווה שהצלחת להיעזר. הפרגון והבעת התודה שלך מחממים את הלב, ומעודדים להמשיך בעבודתי מתוך אהבה גדולה לילדים.
מנהל פורום פסיכולוגיית ילדים ומתבגרים
