לוחצת על כפתורים של סבא וסבתא

הי רוני, ברשותך הקדמה קצרה..את יודעת שכמנהלת הפורום הזה, אני מקבלת כל מיני סוגים של שאלות. אני בד"כ מאוד נהנית לקרוא אותן כי כשם שאני מעניקה ידע אני גם מקבלת ומחדדת את הידע שנמצא אצלי - דרכן. במובן הזה אני מרוויחה לא פחות ממה שאני מעניקה ועל כך אני רוצה לומר תודה לכל הקוראים והשואלים. יחד עם זאת, חלק מהזמן, כפי ששמת לב בוודאי אם את במקרה מבקרת חוזרת של הפורום, אני לא באמת יכולה לספק דעה/עצה אלא לכוון לחשיבה או להפנות לטיפול (מה שלעתים יכול להרגיז אנשים אני מניחה, אבל חשוב לי לומר שהפניה לטיפול היא עצה שבאה אף היא לאחר חשיבה והתעמקות רבה בשאלה המופנית אלי, וכאשר כל תשובה אחרת היא מבחינתי בגדר חוסר אחריות). גם השאלה שלך מעוררת אצלי הרבה מחשבות. באופן עקרוני, בצורת החשיבה שלי, אני לא פועלת כדי "להפסיק" התנהגות, אלא יותר כדי להבין אותה. מה שמניע אותי בעבודתי עם הורים וילדים הוא לחתור להבנת צרכי הילד, המניעים שלו וכיוב'. הסיטואציה שאת מתארת היא מורכבת ולתחושתי מצריכה בירור מעמיק. האם למשל משהו שקורה לה ושמעורר מידה של אי נחת או מצוקה, הוא זה שמועצם אצל הסבים והסבתות, אולי היא "מביימת" סיטואציה כדי לאותת לך על משהו. במילים אחרות, האם ביתך בעצם מנסה להעביר לך איזשהו מסר בהתנהגות שלה. לגבי הורייך. אני מסכימה ומבינה את הכעס שלך כלפיהם, על ההתערבות שלהם בהורות ובחינוך. מנגד, אולי יש להם משהו חשוב להגיד ששווה להקשיב לו...או מנגד, ייתכן ותגלי שהעבודה המרכזית שלך כאן היא בעצם להציב גבול להורייך. אז מקווה שלא תתרגזי :) אבל אני כן רוצה להפנות אותך לפגישה או שתיים עם איש מקצוע, כדי שתוכלי לברר באמת מה קורה כאן, מבלי להחסיר שום פרט (מה שלא אפשרי בפורום הזה). אני בטוחה שדי יהיה במספר פגישות כדי להאיר את עינייך, לרווחת המשפחה ולרווחת ביתך. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044