עצה לבת שנה בכיינית
דיון מתוך פורום פסיכולוגיית ילדים ומתבגרים
היי, יש לי בת, בת שנה. אני מודעת לזה כשהיא רוצה משהו הצורת תקשורת שלה היא בבכי אבל..היא בוכה מהכל =\ כלומר, אם לוקחים לה משהו היא בוכה אם מניחים אותה על הרצפה היא בוכה אם נותנים לה משהו טעים וזה נגמר היא בוכה. הכל מהכל. בדרכ היא משטחת על הרצפה וממש מתנהגת כמו ילד בוגר שיודע מה הוא רוצה. אני לא נותנת לה לרוב את מבוקשה אבל כשהיא בוכה אני מחבקת אותה ומנסה להרגיע אותה. אבל מיד אחרי זה היא מוצאת על משהו אחר לבכות. אני כבר לא יודעת איך להתנהג כדי לא לעודד את הבכי. אשמח לעצה מה ניתן לעשות כדי לעודד אותה להפסיק לבכות מכל דבר. והאם בכלל ניתן לעשות זאת בגילה או שכרגע אני צריכה לחכות. תודה
הי חן, את צודקת בדברייך, זוהי בהחלט צורת תקשורת דומיננטית בגיל הזה. יחד עם זאת זה שלב שפעוטות מתחילים את השימוש הראשוני במילים, למעשה מבינים הרבה יותר ממה שהם מצליחים להביע. הפער הזה בין הרצון הברור שביתך חווה לבין יכולתה לתקשר אותו,לעיתים בפני עצמו עלול לייצר תסכול. אז כדאי לך להתחיל לתת לה מילים קודם כל כדי שירגיעו אותה ויעזרו לה להרגיש שהיא מובנת, ובהמשך גם לצורך שימוש. מעבר לכך, אם את מרגישה שביתך רגישה מהרגיל, והדבר מתבטא בכל המסגרות, גם בבית וגם בגן למשל, יש מקום לבחון רגישות יתר חושית. בכל מקרה, העצה הכי טובה היא למצוא עבור עצמך דרך לנשום...כדי להכיל את השלבים המאתגרים האלה בחיי ביתך. תמצאי דרכים לנוח יותר, להתנתק מעת לעת, תמצאי מקום שיוכל להיות עבורך...כל זה יעזור לך להכיל את הרגשות הסוערים שלה, ואת שלך שמתעוררים בעקבותיהם, וזה כמובן גם יעזור לביתך להרגיש מוחזקת ומוכלת. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044
מנהל פורום פסיכולוגיית ילדים ומתבגרים
