ילדה בת 4 שעדיין לא גמולה
דיון מתוך פורום פסיכולוגיית ילדים ומתבגרים
שלום, הבת שלי בת 3 ו 9 חודשים, ילדה מבריקה ומיוחדת במינה. היא ילדת סנדוויץ לאח בן 6 ולאחות בת 10 חודשים. התחלתי לגמול אותה בגיל שנתיים ו7 חודשים בערך (מה שהיה קשה מלכתחילה ולא ניתן לומר שהיא הייתה גמולה לחלוטין והיא עדיין עם טיטול בלילה),בעודי בהריון היא הייתה מרטיבה באופן יומיומי כאשר הפעמים שהלכה לעשות בשירותים היו אחת ל...והרוב בתחתונים....כבר עברה כמעט שנה ויש עליות ומורדות,ובעיקר מורדות,וזה פשוט לא מפסיק...היא מראה "אהבה" אלימה לאחותה ומציקה לה באופן תמידי.. אני ממש מתקשה כי שום שיטה (להחליף ולשתוק,לתת לה להחליף לבד,להעניש ולכעוס,לחבק ולהגיד לא נורא...) כלום לא עובד. היא מתחילה גן עירייה, עצתך בבקשה.
הי אילנה, אני יודעת שתהליך גמילה שנמשך כ"כ הרבה זמן יכול להיות מייאש ומתיש עבור ההורה...יחד עם זאת מתוך התיאור שלך לתחושתי ישנם דברים חשובים יותר שצריך לתת עליהם את הדעת. זה נשמע לי שביתך לא מקבלת מענה על איזשהו צורך עמוק. העובדה שהיא אוהבת באלימות אולי מעידה על כך שחסר לה משהו בקשר איתכם ההורים, זמן, תשומת לב לחלקים מסוימים שבה. העובדה שמעולם לא נגמלה כראוי אף היא עשויה להעיד על צורך רגשי לא מסופק (בהנחה שנשללו בעיות פיזיולוגיות). זה אחד המקרים שאני באמת מציעה לך להתייעץ באופן אישי ולהעזר בהדרכת הורים. לחשוב יחד מה חסר שם, מה עוד צריך לקרות שלא קורה, לקבל חידוד ודגש שלא נמצא.. לפעמים די בשלוש ארבע פגישות כדי להאיר עיניים ולהעזר. כמובן שהשאיפה היא שכתוצאה מכך גם הגמילה תגיע וזה בפני עצמו יעיד על וויסות רגשי טוב יותר אצל ביתך ועל מצב רגשי מאוזן יותר. בברכה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים אזור מרכז 0523873044
שלום ירדן, מודה לך על תשובתך המקצועית והמהירה. חשוב לי לציין שהייתי במפגש אחד להדרכת הורים בו הוסבר לי שצריך להניח לזה לחלוף בכך שלא נביע כעס אלא נסביר שהפיפי מקומו באסלה,ובשעה שהיא מפספסת לציין שזה לא בסדר ולתת לה להחליף לעצמה,ללא התניות וללא עונשים...מבחינת חוסרים,אנחנו משתדלים לתת לה את מלוא תשומת הלב ואנחנו הורים שנותנים המון חום ואהבה ולעיתים,אני מודה,לי קצת קשה יותר ההתמודדות מאחר וה"דווקא" מתבטא בהכל.בכל פעם שאני שולחת אותה להתפנות היא אומרת שאין לה וכמה דק לאחר מכן היא עושה על עצמה...חשוב לציין שהיא עושה על עצמה רק פיפי...אנחנו נותנים לה מחמאות אין סופיות ומדגישים לה שהיא אהובה למרות הכל...אבל עדיין יוצא לי לכעוס לא מעט פעמים ולהגיד לה שזה לא נעים ליהיות בריח של פיפי ומאיימת להחזיר טיטול או לחזור לגן של קטנים...הדרכת הורים זה הפתרון היחיד לעצתך? תודה רבה
הי אילנה, התשובה היא כן, אבל כנראה שלא הדרכה הורית מהסוג שהיית בה, לא כזו שמתמקדת בנתינת עצות, אלא הדרכה על ידי פסיכולוג/ית קלינית של ילדים, המתמחה גם בהדרכת הורים (או מטפל רגשי מוסמך אחר העובד בשיטה "דינמית" ובעל ניסיון בהדרכה הורית). הדרכה שתאפשר לך להבין ולעבד חלק מהרגשות השליליים שלך כלפיה (שעולים אל מול ההרטבות הנשנות), שתעזור לך להבין מה חסר לביתך למרות כל החום והאהבה שהיא מקבלת. לתחושתי יש כאן התנהגות שהיא עם צבע "דווקאי", מחאתי, כעוס..שמיועדת להשיג משהו, לבטא משהו..מה זה המשהו הזה, צריך לגלות, ולכן בעיני זו לא בעיה של גמילה כשלעצמה. שימיו לב, אני אומרת את כל זה בהנחה ששללתם בעיות רפואיות, חשוב להיזהר ולא להניח הנחות פסיכולוגיות לפני שאלו נשללו. כל טוב ובהצלחה! ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים אזור מרכז 0523873044
שלום אילנה, אנחנו חווים משהו מאד דומה כרגע ומעניין אותנו לשמוע מה קורה עם הבת שלך היום... תודה.
מנהל פורום פסיכולוגיית ילדים ומתבגרים
