השתוללות ילדים שמפריעה למהלך האירועים בגן
דיון מתוך פורום פסיכולוגיית ילדים ומתבגרים
כאשר יש מפגש ילדים בגן ילדים בני 3-4,נוצר מצב פעמים רבות של ילד אחד או שניים שמתחילים להתפרע ולהשתולל בכל רחבי הגן. הם נמרחים על הרצפה זוחלים מתחת לשולחנות ,רצים מהשירותים ובחזרה לגן. כגננת שצריכה להיות במפגש עם שאר הילדים מה עלי לעשות ואיך עלי להשקיט ולהרגיע את הילדים המשתוללים? איומים של לא לצאת לחצר לא עוזרים,גם לא להתקשר להורים,ולהשתתף בפעילות אינם רוצים כלל. קראתי שיש עצות באינטרנט לקחת בעצמי את הילד למקום ישיבה על כסא,אבל מנסיון זה נותן גושפנקא להורי הילד לטעון שהכאבתי לו ולהעליל עלילה שהשארתי סימנים על הילד,לא משנה כמה בפועל לקיחת הילד למקום שקט הייתה עדינה,כך שלגעת בילד היא אינה אופציה כלל. איך כן אפשר להשליט רוגע וחוסר התפרעות אצל הילדים שלפתע מתחילים להשתולל ומפריעים לי כגננת ולשאר הילדים. עצות פרקטיות בבקשה תודה
אינני נמצאת באותו הגן כל הזמן,כך שכל פעם שאני מגיעה לגן חדש ואילו ילדים אחרים שמתפרעים. אני מצליחה להשקיטם אך זה דורש תשומת לב מיוחדת לאותם הילדים שלרוב אין לי את הפריבילגיה הזו,וזה גם רק כאשר אני מושיבה אותם על כסא מה שאיננו אופיציה יותר מטענות (בדויות) של ההורים שנגעתי בילדם,ופעמים אחרות פשוט יש התעלמות מאותם הילדים המשתוללים,אך עדיין הייתי רוצה להגיע למצב שבו יש שקט מוחלט וסדר אבסולוטי בגן,מבלי "להחליק" התנהגות לא נאותה. תודה כאמור אשמח לעצות פרקטיות ברגע ההשתוללות
הי לירון, את מבקשת עצות פרקטיות ולצערי במקרה זה כאלה אין לי לתת. אם את עדיין מעונינת בנקודת המבט שלי, כיתבי לי שוב ואשמח לתת אותה. בברכה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044
בטח שאשמח גם לנקודת המבט שלך תודה
מדוע זה לא ניתן לתת עצות פרקטיות במצב כזה? תודה
הי לירון, את מכירה את זה שכשהגישה משתנה הכל כאילו משתנה ביחד איתה? אני לא אומרת שהילדים לא ימשיכו להפריע, או שאת תצליחי להגיע ל"סדר אבוסולוטי" (שאיפה אגב שכדאי לך לוותר עליה לגמרי בהתייחס לילדים בגיל הזה), אבל יכול להיות שהתחושה שלך תשתנה מה שיוביל לשינוי בתגובות שלך או באופן שבו את מתמודדת עם האתגרים שציינת, וזה כנראה יוביל גם לשינוי בתגובות הילדים - בתקווה יותר קרוב למה שאת מקווה להשיג. תחושתי היא שאת חשה הרבה מאוד תסכול במקום שאת נמצאת בו כעת. תחושה שאינך מוערכת ושעל גבי זה גם מאשימים אותך בפשעים בסופו של עניין...כך אי אפשר באמת לעשות את העבודה שלך - שהיא בעיני פריבילגיה בפני עצמה - באופן שבו היא נדרשת - בחמלה, באהבה ותוך אהבת ילדים, חינוך וטיפול. אם לא תצליחי לחזור ולהרגיש את הדברים האלה, שאני מאמינה שבין היתר הובילו אותך למקצוע הזה מלכתחילה, אף עיצה, טובה ככל שתהיה, לא תסייע לך להכיל את מה שקורה בגן. שימי לב לניסוח שלי - את זו שצריכה להכיל את מה שקורה ולא בהכרח שהתנהגות של ילדים בני 3 תשתנה מן הקצה אל הקצה. לפעמים הפוגה קצרה מהמקצוע יכולה לסייע, לפעמים קבוצת תמיכה שמורכבת מאותם בעלי מקצוע בתוכה אפשר לחלוק חוויות, להתייעץ ולהעזר זו בזו, גם זה הרבה פעמים מאוד מסייע (אפילו קבוצה שמורכבת מרק 4 גננות). בכל מקרה אני מאחלת לך שתוכלי לחזור ולהרגיש טוב במקום שאת נמצאת, למרות הקשיים והמכשולים הרבים. בהחלט עבודה מאתגרת בחרת, אבל עם זאת גם יכולה להיות משמחת ומספקת מאוד. כל טוב ובהצלחה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044
לצערי לא קיבלתי בתשובתך שום עזרה. לקחת הפסקה זה לטאטא את הבעיה מתחת לשטיח,זו הסיבה שתחילה גם ביקשתי עצות פרקטיות כדי שאוכל לדעת איך להתמודד עם המצב מכאן והלאה. אם יש כאלו אשמח
מנהל פורום פסיכולוגיית ילדים ומתבגרים
