נערה מתבגרת בקשיים התנהגותיים

שלום, אנו זוג הורים בבית עם 4 ילדים כשהבכורה בת 13.5 והקטן בן 4.5. הבכורה מגלה מזה כשנתיים התנהגויות שמטרידות אותי, הסתגרויות ארוכות בחדר עם הסלולרי. אם יוצאת לכמה דקות אז זה יסתיים בצרחות על אחיותיה ולעתים אף תכה אותן, תשפיל אותן (בהמות, שמנות, כמה אתן אוכלות? וכד׳). האחיות בכיתה ב ו-ד׳ יפהפיות, ומאוד אוהבות אותה ובעבר הבת השניה אחריה מאוד חיפשה את הקירבה אליה וכל פניה לבכורה הסתיימה בצרחה, טריקת דלת או אף במכות נמרצות עד כדי כך שאני צריכה לרוץ ולהפריד. מכות ממש מסוכנות. היו כמה התקפי בכי והשתוללויות על הרצפה, רקיעות ברגליים, צרחות עד כדי חוסר יכולת לתקשר איתה. הפעם הראשונה היתה לפני כשנתיים כששאלתי אותה אם התאמנה במחשב למבחן לצורך מעבר בית ספר (שילמתי על ערכה) התגובה היתה התקף גרוע, צרחות אימים עד כדי שיצאתי מהבית עד שנרגעה. אתמול, היתה עצובה כל היום ואז יצאה מהחדר. ישבה בסלון ליד אחותה, חיכתה לטריגר, ואיך שהבת השניה נגעה בה לא בכוונה, תוך כדי שכיבה בספה וצפיה בטבלט, הבכורה החלה לצרוח ולהכות את השניה שהשיבה בעיטות. התגובה לתגובה היתה שוב התקף של צרחות שלא הולמות את הגיל אלא גיל שנתיים. בבית הספר היא מתמידה גם בהתיצבות וגם בלימודים, שואפת לציונים גבוהים, מצליחה, אהובה על המורים ועל התלמידים, ילדה יפה, גבוהה, מעט עודף משקל שמאוד מטריד אותה. כתבה פעם לעצמה שהיא שמנה וכו׳ תולה בזה חוסר הצלחה עם בנים. בקיצור אני לא יודעת מה לעשות. לא יודעת מה קשור לגיל ומה להפרעות נפשיות ככל שמתפתחות. אודה לכל עזרה...

תודה רבה על התשובה. דווקא אהבתי את התשובה, אנו בהחלט מציבים גבולות אך אולי לא גבולות אמפטמיים אלא הגדרנו לה מותר ואסור מבחינתנו במורה תקיפה ומתואמת בינינו. ברמוני לתת דוגמא, בחודש האחרון היא נוהגת לא לשוב הביתה לאחר בית הספר והולכת למרכז העיר. אנו נותנים לה דמי כיס והיא קונה הרבה בגדים. אני ממש דואגת כשהיא לא בבית, היא חוסמת אותי בטלפון, ועונה לבעלי, לעתים להיפך ככל הנראה לצורך תיעתוע והשגת תחושה של שליטה. חשבתי אולי בשעת סיום הלימודים ללכת ולהמתין לה בבית הספר. האם מעשה זה מבחינתי ייחשב כגבול אמפטי או הכרזת מלחמה? לציין כי זו ילדה מוצלחת בלימודים שאנו משקיעים בה המון. מסיעים אותה לחוג קצת מרחוחק מהבית פעמיים בשבוע. תודה רבה