בת 4.5 עם העדפת הורה די קיצונית
דיון מתוך פורום פסיכולוגיית ילדים ומתבגרים
יש לנו ילדה בת 4.5 , מאז שהייתה תינוקת לא הייתה ילדה "קלה", תמיד יודעת בדיוק מה היא רוצה ודורשת אותו, הרבה פעמים היא מתפרצת בצרחות בגלל דברים קטנים, מחליטה על משחקים ודורשת מאיתנו דברים מאוד ספציפיים בתוך המשחק ואם לא עושים את זה כמו שרצתה גם כן יש התפרצויות, למשל -" אמא את תשבי פה , תרימי את הבובה ותני לה חלב וכשאני אחזור מהחדר תעשי ככה וככה " מאז שהיא קטנה יש לה העדפה אלי, ברמה שלפעמים מתעלמת מאבא שלה כשמדבר איתה או מנסה לעזור, לפעמים היא יכולה לבקש ממני להדליק לה אור בחדר ואם אני עסוקה בעלי הולך ומדליק היא מתעצבנת וצועקת שרוצה שרק אמא תדליק ודורשת לכבות את האור ושאני אגיע להדליק מחדש. חייבת לציין שבעלי הכי משתדל איתה ומנסה להגיע אל ליבה , לפעמים שואל אותה למה היא מתנהגת ככה אליו והיא מתעלמת או אומרת שלא יודעת. ברוב המקרים אנחנו לא נכנעים לדרישות לא הגיוניות כמו לכבות ולהדליק מחדש מה שגורם להתפרצויות וצרחות מצידה. בגן היא "הילדה הכי רגועה, שקטה, ממושמעת" לפ ידברי הגננת. אנחנו די מיואשים ובמיוחד רוצים לפתור את עניין העדפת האמא.
הי ליאור, זה נשמע שביתך זקוקה לשניכם קצת יותר מאוחדים, שוויוניים(במובן של חלוקת התפקידים מולה) ו"חזקים" כדי שהיא לא תרגיש שיש בכוחה לפצל בינכם, להחליש אתכם ולפגוע בכם (בהרגשתה). ברגע שביתכם תוכל להרגיש אתכם כאלה וגם מסוגלים להכיל וגם לרסן את גילויי התוקפנות שלה כלפיכם, היא תוכל להתחיל לפנות מקום בתוכה כדי להתחבר לאביה. יש לי תחושה שפגישה או שתיים של הדרכה הורית, יספיקו לכם כדי להבין לאיזה סוג של נוכחות ביתכם זקוקה. רק לאחר מכן אפשר יהיה לחשוב על דרכים לקרב אותה לאביה, אבל אז כבר לא תרגישו כ"כ "מותשים" , כי ממילא לא תרגישו שאתם "נכנעים" לה ותעשו את הדברים כפי שאתם חושבים שנכון לעשות, ללא קשר הכרחי ותמידי להעדפות שלה. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044