מוטרדת מהתנהגות בתי בגן.

הי הילה, אני שומעת שאת מאוד אוהבת ומאוד מאוד רגישה לביתך. אולי אפילו מפתחת מידה של הזדהות יתר, לכן אני מציעה לך להיות ערה לזה (כלומר לשים לב שברגעים שאת מופעלת רגשית, ייתכן ואין קשר ממשי למה שקורה עם ביתך במציאות). אז קודם כל ילדים בני שנתיים לא באמת בעניין שללענות על שאלות כאלה :) ייתכן והיו יותר עסוקים בך, במראה שלך, ובכלל בכך שמישהו מבחוץ שואל אותם שאלה, ופחות בעיבוד השאלה והתשובה. לא הייתי מייחסת לתשובות שלהם כל חשיבות, עדיף לשאול את הגננת על האינטראקציות החברתיות של ביתך, מה גם שבגילאים האלה אין ממש חברויות כפי שאנחנו מכירים אותם, אלא יותר העדפות ומשחק זה לצד זה. שנית לגבי ההתנהגויות התוקפניות שלה. גם אלו יכולות להחשב נורמטיביות לגיל הזה, אני רק מקווה שהגננת יודעת בכל זאת "לגרום" לביתך כן "לספור אותה", שכן זה חשוב לא פחות לביתך מאשר לגננת. חשוב שביתך תוכל להרגיש שהגננת שהיא הדמות המטפלת העיקרית בגן, מספיק חזקה גם כדי לעמוד מולה וכפועל יוצא - לשמור עליה. כמו כן חשוב שהגננת תתווך לביתך שלא מקובל לנהוג באלימות, וללמדה בהדרגה להחליף את המחוות הגופניות במילים. מכל השאר לא הייתי דואגת...אלא כמו שאני אומרת, לעסוק בהרבה תיווך גם בבית בגינה וכו'. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044