נטיות אובדיות לילדים

שלום, אני כל החיים הייתי במין מצבי רוח קיצוניים, ועצבים אבל לא באמת התייחסתי לזה כי הייתי בטוחה שזה גיל ההתבגרות עושה את שלו. ויכול להיות שזה נכון. היום אני בת 24, ולפני כמה ימים נזכרתי במקרה שהייתי הולכת לפסיכולוגית בגיל 7-8. שאלתי את אמא שלי למה היא בחרה לשלוח אותי בגיל צעיר לפסיכולוג ומתברר שהיה לנו כשל בתקשורת (אני הייתי טעות, היא ילדה אותי בגיל 18, כשהייתי בת 2-3 היא עזבה לארץ,חייתי עם סבא וסבתא, ובגיל 5 הצטרפתי אליה בארץ) תמיד זכרתי מכל מיני זכרונות ילדות שמאוד התגעגעתי ואהבתי את אמא. וכמובן עדיין מאוד אוהבת ומעריכה. אבל מתברר שהיה לנו כשל בתקשורת והיינו רבות המון. היא סיפרה שבגיל 7 התחלתי להבריז מבית הספר, ובריבים שלנו היו לי נטיות קצת אובדניות, פעם אחד שזכור לה שאיימתי לקפוץ להתאבד מקומה רביעית, והפעם שהכי הפחידה אותה זה כשבאמצע הריב לקחתי סכין ואיימתי לחתוך לעצמי את הורידים. דיברתי על מה שגיליתי עם חברה, והיא אמרה שזה משהו שכיח אצל ילדים. אני לא סומכת על חברה שלי כל כך ורציתי לבדוק אצל מומחה האם זה משהו תקין? ישר אחרי השיחה עם אמא הרגשתי שאני ילדה משוגעת, פסיכית לגמרי.. ואולי זה מסביר למה יש לי נטיות אובדיות ודכאונות גם עכשיו.. אבל אולי זה גם רצון של ילדה קטנה לקבל תשומת לב. בכל מקרה מאוד מבולבלת... מקווה לשמוע עצה או הכוונה. תודה מראש!