הסתגלות/חוסר בטחון/קשיי הסתגלות

בוקר טוב, אני מאוד רוצה לשמוע את הצד המקצועי בנושא ותודה על העזרה מראש. בן שלי בן שש וחצי והשנה עלה לכיתה א. קצת פרטים -ילד מאוד חברותי , מאוד אהוב, יש לו הרבה חברים שעלו איתו מהגן לכיתה א, מאוד תחרותי, אנרגטי, חכם, רגיש ויש לו אח קטן בן שלוש וחצי שרוב הזמן הם משחקים יפה. ככל הנראה כשעלה לכיתה א' קיבל "סטירה" של מרחבים הגדולים שיש בבית ספר לעומת הגן הקטן, שאף אחד לא מחבק ולא רגיש ולא מחכה לו בכיתה כמו שזה היה בגן -אנשי צוות הכוונה. מספטמבר ועד עכשיו לא נוכן להינס לבד לבית הספר- בהתחלה זה היה שאני אכניס אותו לכיתה וחיכינו עד שהמחנכת תגיע ורק אז היה מוכן לשחרר אותי וגם עם בכי מטורף, אחרי זה היה נשאר בכיתה ומשחרר אותי בלי לחכות למחנכת ועכשיו הוא מוכן להיכנס עם חברים כבר מהשער.. אבל עדיין יש ימים שקשה לו מבקש שאכניס אותו לכיתה וכל הזמן זה בטענה שכואב לו הלב ושהוא רוצה להיות איתי. ככה גם היה בתחילת כל שנה בגנים רק שעכשיו בבית הספר לוקח המון זמן להסתגל. הוא הולך לחברים בערך פעם פעמיים בשבוע וגם אנחנו מארחים באופן קבוע, הוא הול לסבים וסבתות לישון אצלם והכל בסדר, הוא הולך לחוג קארטה - בהתחלה גם לא היה מוכן לשחרר והינו צריכים לשבת שם אבל עכשיו די זורם עם זה שאנחנו הולכים. כמו כן, שמתי לב שבמידה ומדובר באירוע גדול עם הרבה רעש ואנשים ואנחנו לא נמצאים שם הוא כאילו מאבד את עצמו ונהיה חסר ביטחון למרות שבדרך כלל נראה הכי בטוח ומוביל וכריזמתי. האם זה בסדר ולגיטימי ההתנהגות שלו? האם זה באמת חוסר ביטחון או קשיי הסתגלות? איך אנחנו בתור הורים יכולים לעזור לו? זה מאוד מתיש ומתסכל אותי, אני מאוד רגישה אליו ולוקחת את זה לפעמים קשה כי לא יודעת אין לעזור לו. אשמח לאיזו תובנה, אולי צריך טיפול כלשהו? תודה מראש!