מה עליי לעשות? אשמח לעזרה

שלום רב, ראשית אציין שיש לנו פגישה עם פסיכולוג ילדים להדרכת הורים בגלל מורכבות הנושא אך עד אז עליי להגיע להחלטה ואשמח מאוד להכוונה. אז קצת רקע: בני בן שנתיים ועשרה חודשים, בן בכור, ילד טוב לב, רגיש מאוד, ורבלי מאוד. שנה ראשונה היה איתי ולאחר מכן היה בטיפול אימי עד גיל שנתיים. יש לציין שבשנה שהיה עם אימי הילד פשוט היה בעננים: היה יום יום בפארקים/ גני חיות/ ים/ שעות יצירה ונהנה מכל יום(לא היה כל קושי להיפרד ממני) יחד עם זאת, הוא היה בלינה משותפת ולא היה נרדם ללא חיבוק ומגע. כאשר הוא הגיע לגיל שנתיים היו 3 מעברים משמעותיים: עברנו דירה לעיר אחרת, נולדה לו אחות והוא נכנס לגן. הכניסה לגן זעזעה אותו, הייתה הסתגלות קשה מנשוא. הילד נכנס לגן עם צוות חם ואוהב אך יחד עם זאת לעניות דעתי לא התייחסו נכון לסיטואציות אליהן הוא נקלע ולילד לא טוב. כפי שציינתי הוא מאוד ורבלי והוא ממש משתף אותי בתחושות שלו: הוא מספר לי שקשה לו, שלא תמיד יש לו עם מי לשחק, שהוא לא רוצה לישון בגן, שהוא מתגעגע מאוד והוא עצוב, שמאוד לא כיף לו בגן.. הוא לא תמיד משתתף בפעילויות כיף שעושים לילדי הגן ולא נעשית איתו עבודה על כך(בעיניי הוא עושה את זה כדי להראות שהוא לא חלק מהם כי מדובר בפעילויות שהוא מאוד אוהב). ולפעמים בימים שהגננות אומרות לי שהיה לו מאוד טוב והוא השתתף אז ההתפרצות מגיעה בבית שם הוא מתפרק. מציינת שלפני כחודש היה אירוע טראומתי עם אחותו שאיבדה הכרה והגיע אמבולנס והדבר משפיע עליו עד היום. בזמן משחק הוא משחק שמגיע אמבולנס, כשהוא חוזר מהגן הוא שואל אותי אם אמבולנס מחכה לנו מתחת לבית.. נכון להיום, הילד עומד לסיים את הגן ועולה לגן עירייה(שם יהיה יום קצר ללא צהרון) מה שקורה כרגע בבית ובגן: הילד עשה קקי מתוך שינה בגן ביום שהלך מאוד נסער הילד עושה פיפי(הוא גמול) בכל מיני מקומות בבית- ברור לי שזו זעקה שלו. יש לו התקפי זעם והתפרצויות בכי בתדירות מאוד גבוהה הדבר הראשון שהוא אומר שהוא קם בבוקר זה: "היום אני הולך לגן?" אם התשובה היא לא(כי יש חופש) הילד מאושר ומחייך ואם התשובה היא כן הוא בוכה מכל ליבו ומבקש ממני בלי סוף שלא אקח אותו. ההתלבטות שלי היא כזו: האם לרשום לקייטנה בגן הנוכחי או לא. כיוןן שמדובר בילד שמאוד צמוד אליי אני מפחדת שהוא יהיה הרבה זמן בחופש יחד איתי(אני בבית עם אחותו) ושחוסר המסגרת תקשה עליו ותחריף את ההתנהגות שלו כי באמת שמיום ליום נעשה יותר ויותר קשה. מצד שני, הילד אומר בכל הזדמנות רע לי ואני חושבת שלתחושתו הוא אומר זאת אך ממשיך ללכת לגן כרגיל ואולי הוא מרגיש שאנחנו לא עוזרים לו ולכן ההתנהגות שלו מקצינה וזמן בבית יתן לו זמן הירגעות והכנה טובה לגן החדש. אשמח לשמוע את דעתך. תודה רבה!