בת 7 -בעיות התנהגות

שלום רב, לביתנו בת ה 7 יש בשנה האחרונה בעיות התנהגות שהתחילו בעיקר לקראת סוף ההריון שלי ועם הצטרפותו של אח חדש למשפחה (היום בן 10 חודשים). יש לה גם אח גדול בן 10. הבעיות כוללות בעיקר התפרצויות זעם על "שטויות", חוצפה, קללות, בעיטות ולעיתים זריקת חפצים. באופן כללי היא גם מאוד תובענית וכל דבר שהיא עושה צריך לראות, להסתכל, לבוא איתה וכו' למרות שכאשר "נוח לה" היא עצמאית לחלוטין. היינו בטיפול אישי ומשפחתי למשך מס' חודשים אך הפסקנו בעיקר בגלל מעמסה כלכלית. לאחרונה שיתפתי גם את יועצת ביה"ס וזה נראה שמאז המצב רק החריף והיא מותחת גבולות גם במסגרות מחוץ לבית. אני מבינה את הקושי שלה ומנסה "להרים" לה בכל הזדמנות ולאפשר זמן איכות רק שלנו (או עם בעלי) אך התחושה היא שכמה שלא נותנים לה כלום לא מספיק. היא מביאה אותנו למצבי קצה ופשוט כלום לא מרתיע אותה עד הרגע שהיא נשברת וכאילו רק אז מצליחה לחזור לעצמה. לאחרונה נהיו גם בעיות חברתיות כי היא מציקה לחברות בכיתה, אז גם הדימוי העצמי לא מוסיף. כאשר היא בטוב היא מהממת, וכמובן מקבלת מחמאות בהתאם, אבל ממש קשה לנו. לפעמים נדמה לי שיש לה ממש בעייה נפשית מרוב העוצמות, אך אני מקווה שזה רק התנהגותי. מה הכי נכון לעשות כרגע? תודה רבה!

אין ספק שזה באמת מטלטל מבלבל ובעיקר חסר אונים מול אהבה ודאגה של אמא. אבל באו נחשוב לרגע למה ילד זקוק בעיקר בגיל הזה. א. הכרה במקמו וביכולתו ב. בגבולות. אין ספק שנכנס אח חדש לבית, גם בלי שנרצה התשומת לב עוברת למקום אחר והילד מרגיש שאיבד את מקומו הבטוח, הוא רואה את אמא מתעסק אפ' בדברים קטנים מול אחיו ולו זה נראה כהזנחה שלו ואיבוד המקום הטבעי מול אמא והבית בכלל. ואז לאור המצב אנו נכנסים למצב של רצוי בשביל לפצות אותו על המצב, וזה מאידך מאבד לו את הגבולות ובגלל רגשות אשם אנו הופכים להיות נשלטים במקום מובילים, ולכן הצעתי היא. א. לשוחח עמו על רגשותיו ב. לשקף לו שאנו מבנים מה הוא מרגיש, ג. להסביר לו שלאמא יש מקום בלב לכולם ובעיקר לו. וכן להמשיך בזמן איכות, אבל לצד זה לעמוד על הגבולות הבררוים של הבית, בהצלחה.!