בת שנתיים רגישה- התייעצות
דיון מתוך פורום פסיכולוגיית ילדים ומתבגרים
שלום רב, אשמח למענה מאוד. ביתי ילדה בת שנתיים, ילדה פיקחית, שמחה בדרך כלל (לאחרונה מצוברחת לא מעט) , אוהבת ללכת לגן., מדברת יפה מאוד לגילה. לצד זאת, ילדה מאוד זהירה, ועם הרבה פחדים. מפחדת לעלות על המגלשה, מפחדת מהים, מפחדת מנסיעות באוטו , מפחדת מרעשים חזקים. לאחרונה יש לה קטע מוזר שאני לא יידעת איך להתחיל אליו. בכל פעם שהיא שומעת רעש כלשהו, לא בהכרח רעש חזק לק (רעש של המקרר , של המיקרו, רעש שבא מהבית של השכנים או של טיפות מהברז) היא שואלת ״מי זה״ או ״מי בא״. ומתעקשת לקבל תשובה. לפעמים זה מרגיש קצת כפילו אובססיבי והיא שמה לב לרעשים שאני בכלל לא מתייחסים אליהם. איך נכון להגיב לזה? מצד אחד אני נותנת לה תשובה קצרה וקונקרטית בכל פעם, מצד שני אני מפחדת שזה יגרום לה להמשיך לשים לב ככ הרבה לרעשים מסביבה שהיה עדיף שתתעלם מהם, כמו כולם. כשאני לא עינה לה או אי את לה לא יודעת היא ממשיכה לשאול עד שמקבלת תשובה שמספקת אותה. האם זה תקין? תודה וסליחה על האורך!
הי ענת, את מספרת לי על ילדה מאוד קטנה, עם מאפיינים שונים, נטיות מזג... את רואה את כל מה שנפלא בה וטוב שכך. הבעיה היא כאשר הורים מביטים על הצרכים של ילדיהם כאל בעיות וחשוב שלא תיפלי בפח הזה. אז אם היית ממשיגה לעצמך את כל מה שאת מתארת לי כצרכים של ביתך- כיצד היית ממשיגה אותם? אולי צורך שלה ביותר תיווך, יותר הסברים, שהייה קרובה יותר, מעודדת, מאפשרת ולא לוחצת. מצד אחד נותנת את הזמן והאפשרות ובמקביל לשדר לה (ולעבוד על להרגיש את זה) שאת מאמינה בה ועוד... אם תצליחי באמת להתייחס לצרכים שלה, להבין מהם ולתת להם מענה, את תיראי את הבת שלך פורחת כי ככה זה, כשילדינו מקבלים את מה שהם צריכים, בדיוק כמו בטבע - הם יפרחו וישגשגו. בברכה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044