ילד בן 2 וותרן אן פרייאר?
דיון מתוך פורום פסיכולוגיית ילדים ומתבגרים
שלום, הבן שלי בן 2 (כרגע בן יחיד) . הוא מתקשה מאוד בסיטואציות בהן ילדים לוקחים לו משהו ששלו. הוא פשוט בורח לצד ובוכה או פשוט עובר למשחק אחר. איננו יודעים אם זו וותרנות או פחד מלהתמודד (כי יש בכי ותחושת תסכול לעיתים). הוא מהר מאוד שוכח מהמשחק שנחטף ממנו וחוזר לשגרה. דבר זה אף מקשה עליו בסיטואציות חברתיות אחרות - במשחקי חצר בגן או איתנו ההורים הוא לא מוכן לצאת לחצר כי ילדים אחרים גם "מתגלשים" או גם רוצים לשחק במשחק שהוא רוצה אז הוא מראש בוחר לא לצאת למשחקי חצר. חוץ מזה - הוא מתקשר מצוין ומשחק יפה מאוד ואף מפעיל את בני גילו. איננו יודעים איך להרים לו את הביטחון .
שלום לכם, לכנות פעוט "ותרן או פראייר" זה לחטוא לו באופן הכי חמור שיש - ואני אומרת זאת במלוא האהבה והחמלה לילדכם ולכל ילד. בנכם מאוד קטן, בן שנתיים בלבד...אין לו תכונות אופי כרגע (אולי מזג וזה עניין אחר), הוא רק מתחיל להבין את העולם ולבנות את עצמו ואת אישיותו. אל תיסחפו להגדרות "בוגרות" שבדרך כלל לקוחות עמוק מתוך עולמנו שלנו המבוגרים, מתוך ההיסטוריה שלנו, הפחדים שלנו והפנטזיות שלנו.. אני מציעה לכם פשוט להיות שם לצידו, לעסוק הרבה מאוד בתיווך ושיקוף "הוא לקח לך משהו..אני רואה שזה לא ככ נעים לך כרגע, מה תירצה לעשות? שנבקש ביחד בחזרה? אתה מעדיף לשחק במשהו אחר? מה אתה בוחר לעשות?" ואז לתמוך בו בכל בחירה בלי לנסות "בכוח" להוביל אותו לבחירה שאתם הייתם רוצים שיבחר בה. אם יש משהו ש"ירים" את הביטחון של ילדכם ושל כל ילד בעולם, הוא שהוריו יהיו שם לצידו, תומכים, מלמדים ומשקפים לו את עצמו ואת העולם, סבלניים, והולכים לצידו ביחד עם מעט הכוונה. זה כל מה שצריך - ובעקביות. כל טןב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044
מנהל פורום פסיכולוגיית ילדים ומתבגרים
