ההתנהגות שלי כאמא מול חוצפה בפארק ציבורי

שלום רב היום לקחתי את בני לגן ציבורי ליד הבית לשחק. מדובר בבן 5 שנים. הגיעו בנות שנראות בנות 12 שנה בערך. הבן שלי היה מתנדנד והן ביקשו להתנדנד. יש נדנדה אחת. אני ביקשתי מהבן שלי לתת להן להתנדנד והסברתי לו שיש תור והתעקשתי שיתן להן להתנדנד ולכבד את זה שיש תור ושיש עוד ילדים אחרים בגן ושצריך להתחשב באחרים. הבן שלי ירד מהנדנדה והמתין רבע שעה שיתנו לו שוב. ביקשתי מהם לתת לו תור והתחילו להתחצף ולהגיד שלו נתן להן תור ושהן רוצות להמשיך לשחק עוד ועוד. הצעתי לבן שלי משחק אחר וסירב כי אין הרבה משחקים הפארק הזה ורצה את תורו לנדנדה. אמרתי לבנות שאני ממתינה איתו עוד קצת ושיתנו לו לשחק קצת ואז הו יתן להם שוב. ביקשתי שוב ושוב והמשיכו להתחצף. ביקשתי מהן שיקראו להורים שלהם שאדבר איתם וסירבו. אז עצרתי את הנדנדה וביקשתי שירדו וסרבו ואז אמרתי להן שכבר די ואני לא זזה עד ישרדו. וירדו. הבן שלי התנדנד ממש דקה וירד נראה לי נבהל ממה שהתרחש. והבנות המשיכו להתחצף ולהגיד שגם הן יקראו לאבא שלהן ולאח שלהן ויקחו הנדנדה בכח. אמרתי להן שממש חוצפה לאיים באלימות והמשכתי.. עקבו אחריי והמשיכו להתחצף ואז אמרתי להן באסרטיביות שדי עם החוצפה ועזבתי. קודם אני לא יודעת איך היה אפשר לפתור את זה אחרת.. כל המטרה שלי הייתה שאחרי "שהכרחתי" לכבד את התור ולתת דווקא לבנות האלה אז גם לא לתת לו להגריש שאני לא יכולה לעזור ולהגן עליו. אבל אני מרגישה שאני קצת ביישתי את עצמי וכל המקרה הזה לא נעים לי וממש מרגישה רע. האם עשיתי נכון? האם אפשר היה לפתור את זה אחרת? תודה רבה