ילד שמרביץ להורים וצועק כל הזמן

שלום אני כבר מתוסכלת ואבודת עצות. בבקשה עזרי לי. היום מרוב תסכול התחלתי לבכות, פעם ראשונה שזה קורה לי. בן 6 מפונק ועטוף באהבה. עד גיל שלוש היה בבית איתי. התפטרתי מהעבודה והתמסרתי לתפקיד שלי כאמא. היום הוא נמצא בגן חובה. גן מקסים עם מורות אוהובת ועדינות. יכולה להגיד שהוא מלך הכיתה. מקבל יחס מעולה מהגננות ומהילדים. הוא חכם במיוחד ועל כן, הגננות גם נותנות לו אפילו יחס מיוחד. בגן ובחוץ הוא נראה ילד עדין, חכם, מנומס ומחושב מאוד. ומאוד חשוב שהאחרים יראו אותו כך כילד על, מנומס וטוב! בבית הוא ההפך. מתפרע משתולל, מרביץ לי ולאבא שלו כל הזמן. הוא מרביץ אם משעמם לו אז מתחיל משחק כזה שמצפה שאנחנו נשחק איתו בידיים. זה לא קורה הוא מתחיל לזרוק כריות, לקפוץ עלינו בכל הכח, לתת מכות ואם לא עושה את זה אז מתחיל לקפוץ על הספה ולהשתולל ולצעוק ולצרוח ממש. זה מאוד השפיע על אחותו בת השנה שמנסה לחקות אותו וצועקת גם היא כל הזמן. לא יודעת מאיפה זה בא. לא מחסירים ממנו דבר. ואני עדיין בבית איתם ומשקיעה בו המון בללמד אותו, לקרוא לו ספרים, לוקחת לחוגים וגינות לשחק ומה לא. אני באמת מנסה כל הזמן להדגיש כמה אני אוהבת אותו וזה לא עוזר. ניסתי להראות לא שהוא מכאיב לנו, שזה פוגע בנו, שזה לא נעים ובמקום שיעזור ויעורר אצלו אמפתיה להפך, הוא הרגיש שהוא יותר חזק מאיתנו ואמר את זה. כשמתחיל בשוונג הזה של האלימות אם מחזיקים אותו בכח או שולחים אותו לחדר הוא נהיה יותר אלים ונסער. גם אם מחזירים לו אפילו במכה הכי קטנה בטוסיק שבקושי נוגעת בו רק על מנת להרתיע אותו הוא מסתער ונהיה אלים מאוד ופועל מייד בכדי לנקום לעצמו. ניסיתי לדבר איתו בשעת רוגע. הוא טען כי משעמם לו, אחר כך טען שלא מקדישים לו תשומת לב מספיק ורק דואגים לאחותו הקטנה, אחר כ הציע לי שנשלח את אחותו כבר לפעוטון, וטען כי אנחנו מעליבים אותו בכך שמחזיקים אותו בכח וכי הוא חייב לנקום.. וכל מיני תירוצים הזויים. מה אני יכולה לעשות?. אני כבר מיואשת וחסרת כוחות. אחותו צועקת כל הזמן. ואבא שלו עובד חלק מהימים מהבית והילד לא נותן לו לעבוד אפילו חצי שעה ברצף, קופץ עליו מרביץ לו, מציק, וכשאבא שלו מתחיל בשיחה הילד מתחיל לצעוק ולבייש אותו. ההתנהגות של הילד ממש הורסת את כל האווירה בבית ואני לא מצליחה להשתלט על זה. כל הזמן מזכירה לעצמי שהילד לא בחר בהיותו בסיטואציה הזו ושאי אפשר להאשים אותו, אני אומרת לעצמי את זה כל הזמן על מנת לא לכעוס עליו ולפעול מתוך כעס אבל האמת שאני כועסת וכאובה ומרגישה אמא מוכה! עזרי לי בבקשה תודה רבה

תודה לך התשובה אם הבנתי נכון אז הבעיה בעיקר בחוסר העקביות שלנו ובכך שהילד לא מצליח להפנים מה התוצאה בדיוק לכל מעשה ומעשה. עניין הגבולות בבית ברור אבל אולי מה שלא ברור הוא העונש על הפרת הגבולות כי באמת כל פעם ניסינו שיטה אחרת. יש פסיכולוגית בחיפה שאת יכולה להמליץ עליה ושתוכל לעזור בעניין זה? תודה רבה