גישה כלפיי ילד רגיש, עדין וחלש

שלום רב, בננו בן 9 הוא ילד מדליק, חכם, נבון,סקרן ומתנהג למופת.הוא לומד בבית ספר בכיתה ד'. הוא ילד מאוד מאוד רגיש שנוטה לבכות בקלות אם מעליבים אותו (בגיל קטן יותר היה בוכה מרעש ולא יכל לסבול מחיאות כפיים). אהוב על ידי תלמידי כיתתו ולא ידוע לנו על הצקה ספציפית כלפיו. הוא מדבר ומתכתב בווטסאפ עם חברים וחברות, יוצא אחת לשבוע לחוג ולא ניכרת מצוקה חברתית או חלילה התעמרות כלפיו מצד ילדי הכיתה כך לפחות לפי הנראה לעין. הוא בריא לפי בדיקות דם אבל "חלש" כלומר לא מסוגל לקפוץ לגובה או לבעוט בכדור לשער בחוזקה, הוא מעיד גם על עצמו שהוא חלש. קשה לו פיזית בהליכה ארוכה או בשיעורי ספורט/קרטה במסגרת בית הספר מהם היה מעדיף לדבריו להימנע. אין ספק שמדובר גם בפן ריגשי מעבר לחולשה הגופנית. נראה כי הוא לא נהנה ואף סובל בפעילות בשיעור ספורט (את אותה הפעילות מבצעות גם בנות כיתתו אשר "דקיקות" ממנו). אנחנו כהורים לא יודעים האם נכון פשוט לתת לו "לשחות במים" ולהסתדר עם מה שיש או למנוע ממנו סבל על ידי זה "שנחביא אותו מתחת לסינר שלנו" כלומר למנוע ממנו פעילות שבהם הוא מביע חוסר רצון להשתתף עקב קושי. הילד מסביר שהוא לא עושה את התרגילים בספורט כי "כמעט ונקרעו לו השרירים" כמובן הוא מתאר את המאמץ שלו בהגזמה. אנחנו מחזקים אותו כל הזמן על כך שהוא חזק במוח ושיש אנשים אשר חזקים יותר בתחומים שונים ומצד שני מתקשים לראות אותו סובל - הסבל הזה כמתואר, אינו "סבל מוצדק" כי עובדה היא שכול הבנים וכל הבנות בגילו בכיתתו כן מסוגלים ומסוגלות לבצע את הפעילות הגופנית הנדרשת. הוא עדין במבנה הנפשי והגופני שלו. מהי הגישה הנכונה לפעול עם הילד לפי מה שתיארתי? אשמח מאוד לעצתך המלומדת.