רתיעה של מתבגר מנוזל זרע
דיון מתוך פורום פסיכולוגיית ילדים ומתבגרים
שלום רב, בני בן 15. החל בהתבגרות מינית יחסית מוקדם - "גילה" את האוננות כבר בגיל 12. בהתחלה היה סקרן ומודאג, הסברתי לו שמדובר בתהליך טבעי ונורמלי לחלוטין, ושהדבר מעיד על כך שהוא בריא והכל בסדר ושיהנה. כעבור כמה חודשים הוא התחיל לפתח דאגות ורתיעה מנוזל הזרע - בהתחלה שמישהי חלילה תיכנס להריון אם היא תבוא במגע עם שאריות, כתם , טישו שבפח וכו. הסברתי שמדעית אין מצב שיקרה והצעתי לו להיפגש עם הרופא בקופת חולים (הוא מאוד מעריך אותו ) לשיחה על מנת שיסביר לו את כל ההיבטים הפיזיולוגיים באופן מוסמך ושלם. הוא סירב כי זה מביך אותו. מאז החששות קיבלו "טוויסט" ובשנה האחרונה עברו לכיוון של: "כל פעם שזה נןגע בי אני מרגיש מלוכלך, ואם אני נוגע במשהו אני חושש שאלכלך (גם אם כבר התרחץ) וכו'". כתוצאה מכך התפתח טקס רחיצת ידיים ומקלחות ארוכות במיוחד כדי "להיטהר". הוא ממש אומלל והמחשבות סביב הנושא ממש משפיעות לו על סדר היום והבחירות/הימנעויות שעושה. הוא רוצה לשפר את המצב אבל חושש ומובך נורא לשוחח עם מטפל/ת. מה עושים?
הי שלי, בנך מפתח מחשבות אובססיביות המהוות סימפטום של הפרעת חרדה וזה בעצם לא ממש משנה מה הנושא (למרות שבתוך טיפול בהחלט תהיה חתירה להבנת המשמעות של הנושא הספציפי הזה עבור בנך). לכן עלייך להמשיג לעצמך ולבנך שמדובר כרגע במצב חרדתי מוגבר שצריך לטפל בו על ידי שיחות עם איש מקצוע (בשלב ראשון ולפעמים אחרון. במצבים מסוימים אפשר להעזר גם בטיפול תרופתי אך כדי להמנע מזה, כדאי לא להמתין ולגשת בהקדם לקבלת טיפול פסיכולוגי). חשוב גם להסביר לו שאם המחשבות הללו יעברו לו, יתכן מאוד שיתקבע על מחשבות מלחיצות אחרות (שימי לב שהמחשבות כבר קיבלו צורה אחרת) ולכן חשוב לטפל במצב בהקדם. מה שאני עוד ממליצה לומר הוא הוא שבשתי הפגישות הראשונות רק יספרעל עצמו באופן כללי, ואם ירגיש מספיק בנוח, יוכל להחליט שבפגישה השלישית מדבר על חרדותיו או מחליט לסיים את הטיפול. עד אז כבר יווצר קשר עם המטפל ואת כמובן תסבירי למטפל מבעוד מועד את הקושי כך שיוכל להחזיק זאת בראש ולהתנהל בהתאם. בברכה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044
תודה רבה על המענה. העניין הוא, שכבר היינו ב"סרט הזה". לבקשתו היה לפני כחצי שנה בטיפול פסיכולוגי. הסברתי למטפל מבעוד מועד שיש עניין של טקס רחיצת ידיים ושאני חוששת שמדובר בנסיון לשכך חרדות. היו כ-10 מפגשים במהלכם בני היה פתוח וקשוב אבל נעצר כשהמטפל החל להציע כלים ושיטות למיתון החרדה והצורך בטקסים. הוא תירגל כדי לצאת ידי חובה ולבסוף בני אף סיים את הטיפול ביוזמתו ובאופן חד צדדי. יש מצב שבחרנו מטפל שאינו מתאים (למרות שהכשרתו ובשיחה מקדימה זה היה נראה מתאים) , לכן עכשיו אני מנסה לנקוט משנה זהירות, כי כבר יש חווייה שהיא כביכול שלילית/מאכזבת בתחום. ידוע לך אולי אם יש אפשרות להדרכת הורים בנושא? תודה רבה
בדיוק...העניין הוא הפרעת החרדה ולא עניין נוזל הזרע.. אני ממליצה לגשת לפסיכולוג/ית קליני/ת מנוסה ומומלץ. עם ניסיון בהפרעות חרדה אצל ילדים וכחלק מהטיפול תוכלי לקבל גם הדרכת הורים. הפסיכולוג יוכל גם לחוות דעה באשר לשילוב של טיפול תרופתי שלפעמים אין מנוס מכך לפרקים (כלומר יפנה להערכה פסיכיאטרית).. אם בנך אינו מוכן בשום אופן להתחיל טיפול, תתחילי את אצל אותו מטפל ותחשבו ביחד כיצד לסייע לבנך. בהצלחה
תודה רבה :)
מנהל פורום פסיכולוגיית ילדים ומתבגרים
