איך להניע מתבגר לפעולה?

שלום רב, בני תלמיד מצטיין בכיתה ט. עם השנים אני נוכחת במגמה מתחזקת של אי - עשייה. הילד "נולד עייף וחי בשביל לנוח". מבחינתו הבילוי האולטימטיבי זה לא עשות כלום / לרבוץ ולשחק בנייד. שום תחביבים, שום תחומי עניין, שום דבר שמעניין או מסקרן אותו. עושה אימון כושר פעמיים בשבוע כי אנחנו מכריחים. משחק מידי פעם עם חברים במחשב, ונפגש לעיתים עם חבר/שניים בעיקר לצורך הכנת מטלות לביה"ס. מתחמק מכל מטלה בבית - עושה "חצי עבודה" - לדוגמה רוקן רק קומה אחת במדיח. כשמעירים לו עונה "לא שמתי לב"... כל מי שמסביבו הורים/חברים לכיתה/ בני דודים / סבים וסבתות - פעילים - אם זה תחביבים, עבודה, בילויים.. איך אוכל להניע אותו להתחיל לזוז? אפילו ברמה של לתכנן בילוי עבור עצמו הוא לא מוכן לפעול. מה אפשר לעשות?

זה בדיוק העניין... הקטע של ההצטיינות בלימודים גם נעשה בסוג של "לצאת ידי חובה" - הוא ילד מאוד חכם עם תפיסה מהירה ומגיל צעיר תמיד הצטיין בלימודים ותמיד תוגמל על כך - גאווה ועידוד מהמשפחה, הערכת המורים וכו'. זה גם משהו שמזוהה איתו בכיתה - מורים משבחים אותו ותלמידים מרבים להיעזר בו - הוא עושה את המינימום (מדגישה - מינימום) כדי לשמר את זה - לדוגמה: מקפיד להקשיב בכיתה כי חוסך לו זמן בחזרה למבחן, מקפיד להתנהג למופת כי מזכה בנק' בונוס מהמורים. במטלות/שיעורי בית תמיד עושה את המינימום הנדרש - אם ביקשו בשאלה מסוימת לתת "לפחות 2 דוגמאות" תמיד ייתן רק 2 דוגמאות. פעם אחת הגיש מטלה עם המון מחיקות וקישקושים כי "לא היה לו כוח לכתוב מחדש על נקי, ובטח המורה תקבל את זה..." (המורה העירה לו, והתריעה שפעם הבאה יירד ניקוד) אם מורים נותנים מטלת בונוס או יש פעילות בית ספרית שהיא לא בגדר חובה, אף פעם לא משתתף / לוקח על עצמו משימה / מתנדב לכלום - גם דברים שלא דןרשים עשייה - אפילו ברמה הכי בסיסית של להביא משהו לבית הספר...