ילד שמשתין בכוונה גיל 3

היי, בני בן 3 וקצת, ילד שמאז ומתמיד היה סופר אינטלגנט וחכם ברמה יוצאת דופן לגילו. מדבר ומתקשר ומבין כמו ילד בן 10. נמצא איתי בחינוך ביתי. ילד רגיש, קשור אליי מאוד ילד שמקבל המון אהבה וחום ורגישות. החלטתי לגמול אותו מטיטולים לפני חודש וחצי בערך. הגמילה היתה מאוד פשוטה, הבין מהר, התלהב ללכת לשירותים ולהודיע לכולם שהוא ילד גדול, שמח לקבל הפתעות, מרוב התלהבות כל אדם חדש שהיה פוגש ישר היה אומר לו ״אני עם תחתונים״ (כדי להשוויץ שהוא ילד גדול) אבל מאז ומתמיד, כל פעם שלא היה מרוצה ממשהו, או שהיתי כועסת עליו, ישר היה משתין בתחתונים(יש לציין שזה במכוון, כי הוא יודע יפה מאוד לשלוט בזה), התגובה שלי היתה לכעוס עליו ולומר לו שאם ימשיך ככה אני יחזיר לו את הטיטול וכולם יגידו שהוא ילד קטן ותינוק, אמרתי לו זה מה שאתה רוצה? והוא אמר ״לא״, וזהו. במקביל ניקיתי לו והחלפתי לו ישר. (הוא גם ישר מתפשט ורוצה חדש ונקי) לאחרונה, קרוב לשבועיים, הוא באופן קבוע משתין על עצמו במכנסיים, כבר לא טורח ללכת לשירותים אלא אם כן אני ממש כועסת ועצבנית ומזכירה לו את זה, יש לציין שבמקביל לזה לאחרונה יש בבית אווירה שלילית ביני לבין בעלי, בשבועיים האלו יותר מריבות מהרגיל, פחות תשומת לב אליו, לכן קצת מרגיש לי שזה מתקשר לזה, גם הפספוסים קורים בתדירות גבוהה יותר דווקא בסופש שאני ובעלי 24/7. (למרות שלרוב הוא רואה אותנו משלימים מתחבקים בסוף) איך לנהוג איתו במצב הזה? ניסיתי כבר כמה ימים את האופציה של להתעלם לחלוטין כאילו שלא פיספס וזה לא עזר, זה רק החמיר את התופעה. אה, ומציינת גם שכשהוא עם בעלי הוא לרוב מרשה לעצמו להשתין בתחתונים הרבה יותר מאשר שהוא איתי, (כי בעלי יותר נוקשה איתו בחינוך ולא מוותר לו בקלות ויש בינהם הרבה תקלים) לעומת זאת כשאני והוא אחד על אחד הוא הרבה יותר שולט בזה וכמעט ולא מפספס. מה נכון לנהוג עם הילד במצב שכזה? מקווה שהיתי מובנת, יצא לי קצת סלט..

מוסיפה גם שמתי שהוא מרוצה מאיתנו.. למשל יצאנו איתו לאטרקציה שהוא רוצה.. או קנינו לו משהו שהוא אוהב .. הוא לעולם לא מפספס.. הוא מכריז שהוא הולך לשירותים וגאה בזה.. ומתי שהוא לא מרוצה אז הוא כן משתין..

תודה רבה על תשובתך. מכיוון שבקרוב מאוד אני צריכה ללדת, ובעלי עמוס מאוד רוב השבוע בעבודה לא יודעת עד כמה נוכל להתפנות לטיפול פסיכולוגי או להדרכה הורית, גם בעלי קצת נגד טיפולים פסיכולוגים כאלו או אחרים..(וחבל לי, כי אני בעד) האם יכול להיות איזשהו פתרון זמני לבעיה הזו? בכל פעם שאומרים לו ״לא״ על מה שהוא רוצה זה יוצר תגובת בכי היסטרי וישר משתין במכוון.. יש ימים שזה מחמיר ממש ברמה שכל היום עושה רק בתחתונים, ויש ימים יותר מוצלחים.. הכל תלוי אם היה מרוצה מאיתנו או לא.. ניסיתי בנתיים שיטה שעוזרת לי שעל כל דבר שהוא לא מרוצה/ או כל דבר שאני אומרת לו ״לא״ אז לפרט ולהסביר לו למה ומה עומד מאחורי זה, זה באמת עזר למתן את התגובות שלו, ומפחית את תדירות הפעמים שמשתין בכוונה, אבל זה מאוד מתיש על כל דבר שלא מרוצה לתת הסברים, זה במילא גיל שהם כמעט ולא מרוצים מכלום.. אני מיואשת שוקלת להחזיר לו את הטיטול וזהו