אמא לא חברותית לדברי הבת
דיון מתוך פורום פסיכולוגיית ילדים ומתבגרים
הי יירדן, במהלך השנים עזרת לי מאוד בכל שאלותיי ועל כך תודה לך. אני אמא ל- 2 חיילים (בן ובת) חייבת לשתף אותך בסיטואציה שעלתה השבוע כשהבת חזרה מהצבא וביקשה להזמין כ- 10 חברים אולי 12 לביתינו בערב שישי. יש לנו בית מסודר נקי ויפה אך לא גדול וללא מרפסת או גינה (דבר שמפריע לי מאוד וגם לבתי). כשסרבתי כי לא היה נראה לי מתאים בשעות המאוחרות רעש נתקלתי ממנה בתשובה שאני לא חברותית ולא אוהבת לארח וכו מאוד נפגעתי ונעלבתי ויש משהו במה שאמרה - אני אוהבת לארח אבל ביתנו מאוד קטן ופחות נוח לארח בו. ואולי אני באמת פחות חברתית? יש לי חברות אבל תמיד המגבלה של הבית.... אני מאמינה שאם נעבור דירה יהיה יותר נוח לארח. מה דעתך בנושא האם זה סתם תירוץ מבחינתי בנוסף הרגשתי מאוד רע שסרבתי לבקשה זו. סליחה על אורכה של השאלה ותודה לתשובתך.
הי חני, תודה על המילים החמות! אני חושבת שיש כאן שני נושאים שהם הפעם קצת חופפים ולכן מבלבלים. לגבי הבית. הבית הנו שלך ומותר לך לקבוע את כללי הבית. אם לדעתך הבית קטן מידי מכדי להכיל 12 בני נוער בערב שישי כי זה עלול להפריע לך - זו זכותך ועל ביתך לקבל זאת. מה שלדעתי מפריע לך הוא שביתך טוענת שכלל לא מדובר בעניין גודל הבית - אלא בחוסר החברותיות שלך עצמך..ושהגודל הנו רק תירוץ. את נותרת לחשוב על זה והאפשרות שהיא צודקת לא נעימה לך. אז מה דעתך? האם זו האמת או שזה תירוץ. לעיתים קרובות ילדינו שמים מולנו מראה ואני חושבת שזו תמיד הזדמנות פז להתבונן בה וללמוד על עצמנו משהו חשוב... אז מה דעתך? מה התשובה שלך לעצמך? כל טוב ירדן