הורים מתוסכלים וחסרי אונים
דיון מתוך פורום פסיכולוגיית ילדים ומתבגרים
אנו הורי נועם בת 12. במשפחתנו, משפחה דתית, שישה ילדים בסך הכל, נועם השלישית. הבכור בן 18. ויש לנו תאומים, כאשר אחד מהם חולה ומתאשפז לעיתים קרובות. נועם ביתנו מרבה להתפרץ בזעם בבית, היא מקללת את האחים שלה, מאחלת שימותו. זה קורה בעיקר מול האח הבכור. שניהם לא מסתדרים בכלל. בת נוספת גדולה בשנה וחצי מנועם, שקטה מאוד ומופנמת. נועם סוערת מאוד, נוטה להיות מושפעת מחברות, מסוגלת לרצות כדי להיות מקובלת. לצד התנהגותה הסוערת והמתפרצת היא היחידה שעוזרת בבית. לעיתים היא אומרת שנמאס לה לעזור. היא גם מאוד אוהבת לעצבן ולהציק לאחים שלה. אנחנו כהורים מתביישים מאוד נוכח הצעקות שלה והקללות. לפני כחודש אני ובעלי רבנו במריבה קשה מאוד מבלי לערב את הילדים. מאוד קשה לנו כלכלית וגם עם האינטנסיביות של הבן החולה. נועם עוד רגע תעלה לכיתה ז' אנחנו חוששים לה שמא תגיע לידי ריצוי חברותיה ותוותר על עצמה. והיא גם חלשה מאוד בלימודים ולא מוכנה ללמוד בחופש ולהשלים פערים. נועם מאוד בודקת את הגבולות בבית, ואני נדרשת לומר לה מספר פעמים לא לעשות ×. והיא עושה בכל זאת. מה לעשות איתה??
שלום אורטל, נשמע לי שביתך (עדיף להבא ללא פרטי מזהים) היא ילדה מאוד מאוד רגישה שקולטת ומבינה הכל. היא מבינה שהמשפחה במצוקה ולוקחת על עצמה לתת מעצמה ולעזור, אך מצד שני קורסת תחת הנטל של להיות היחידה שבאמת איכפת לה. על גבי זה לצערה, היא מתויגת כבעיתית ואפילו זו שמתביישים בה.בוודאי שאין לה כוחות להשקיע במשימות ההתפתחותיות שלה, היא עסוקה מידי במצב המשפחה. לצערי הרב נשמע לי שביתכם נמצאת במצוקה גדולה. מה שאני מציעה לכם ההורים הוא לפנות בהקדם לקבלת הדרכה הורית מפסיכולוג קליני/ת ולהתחיל לקחת אחריות על המצב שלה, ללמוד ולהבין כיצד לתמוך בה ולעזור לה ואולי לכל המשפחה. כל טוב, ירדן