התנהגות של בן 5.5 כתוצאה מפרידה

שלום, הבן שלי בן 5.5, ילד חברותי ובוגר מאוד. תמיד הלך לגן בשמחה, הפרידות לא היו קשות ולא מלוות בבכי. היה שנתיים בגן טרום חובה והכיר שם חבר מאוד טוב, ונהיה קצת תלותי בו.. רצה לשבת רק לידו, לשחק רק איתו והרחיק אחרים שרצו בקרבתו. לקראת סוף החופש הגדול החבר עבר במפתיע לעיר אחרת, והלכנו למסיבת פרידה. בשבוע הראשון לגן חובה, הבן שלי היה בסדר, אבל בשבוע השני הוא ממש התחיל לבכות בגן, אמר שרוצה הביתה ומתגעגע, סירב לאכול, נרגע קצת אחרי שדיבר איתי בפלא', וכשחזר מהגן אמר לי שהוא מרגיש לבד ושקשה לו בלי החבר (בפועל הוא עלה לגן עם חברים נוספים והגננת כן אומרת שהוא משחק עם חברים והיא מודעת לסיטואציה ומנסה לעזור לו). כל בוקר נהיה קשה, הוא לא רוצה ללכת לגן, מסרב לאכול (אומר שבגן מכריחים אותו לאכול את הכריך), שואל מה יקרה אם יקיא בגן (כנראה חושב שנבוא לאסוף אותו אם יקיא), בוכה בכי קורע לב ונצמד לי לרגל בכניסה לגן, מבקש שאוציא אותו מוקדם ואף מקיא בגן מרוב בכי/חרדה. כשהצעתי לו לדבר עם החבר שעזב בשיחת וידאו, הוא סירב. אני מנסה כל הזמן ובכל מיני דרכים לדבר איתו ולחזק אותו, אבל כל בוקר הוא בשלו.. אני מפחדת שזה סוג של דיכאון, בעיקר הסירוב שלו לאכול.. אציין שבבית הוא רגוע, אוכל, משחק עם אחיו וצוחק.. עוד אציין שאני נמצאת בחופשת לידה בבית עם תינוק בן חודשיים, והגדול שלי מחובר אליו, דואג לו ואוהב אותו, אבל זה גם נותן לו לגיטימציה מבחינתו להישאר גם ולא ללכת לגן כי אני בבית. מה אני יכולה לעשות כדי לעזור לו להתמודד? האם מה שאני מתארת נשמע נורמלי או שכדאי לפנות לגורם מקצועי? כמה זמן יכולה להימשך התנהגות כזו, בהנחה שהיא באמת נובעת מהפרידה? אשמח לכל סיוע. תודה רבה!