דילמה קשה צריכה עזרה בבקשה

היי הילדה שלי בת שנתיים ועד לפני חודש הייתה איתי בבית, אפשר לספור על כף היד את מספר הפעמים שהשארתי אותה עם אחרים (וכשאני אומרת "אחרים", זה בחיים לא מישהי זר, אלא משפחה בלבד) גם לבן הזוג שלי לא הסכמתי להיות איתה לבד. אני אובססיבית אליה ברמה לא סבירה וחרדה עליה מאוד. היא מקבלת כל מה שהיא רוצה, מעולם לא הצבתי לה גבולות ועד היום אני מרימה אותה כשהיא מבקשת, למרות שכבר כואב לי הגב.. היא תמיד העדיפה שארים אותה מאשר ללכת ברגל, גם ההרדמה נעשתה על הידיים עד לפני שבועיים.. חשוב לציין שבהרדמה היא רוצה רק את אבא, וגם הוא הרדים אותה על הידיים. אני מרגישה שעשיתי לה נזק, אני יודעת שזו טעות, היא ילדה ראשונה וחוץ מלסגוד לה לא עשיתי שום דבר שקשור בחינוך רק עטפתי אותה ונתתי לה כל מה שהיא ביקשה ורצתה. הבעיה התחילה לפני חודש כשהיא נכנסה לגן.. היא ילדה חברותית, ומאוד מפותחת, חכמה ומדברת כמעט שוטף כבר די מזמן אני תוהה האם הגן טוב אני שומעת משם הקלטות יש לי שם חברות שמקליטות. הצוות סהכ מדבר יפה ובסבלנות, אפשר לומר די מכיל הגננת שוחחה איתי מספר פעמים על עניין השינה שלה שם היא מסרבת לשכב, היא ישנה חצי שעה בישיבה. וגם עד שהיא נרדמת היא יכולה לבכות שעה וחצי לפחות. נקרע לי הלב... חשוב לציין שגם בבית היא עושה את זה כשאבא לא לידה הצוות באיזשהו שלב מפסיק לדבר איתה כי זה רק יותר מעצבן אותה וגם שום דבר שאומרים או עושים לא עוזר מודה שגם אני בעצמי לפעמים כבר מתעלמת אבל עדיין נשארת לידה. אבל לשמוע אותה ככה, כשאני לא לידה זה פשוט קורע לב ואני לא יודעת אם בכלל קיימת מסגרת שהייתה יודעת/יכולה להתמודד עם זה השאלה שלי היא כזו לאור כל מה שיספרתי האם כדאי להוציא אותה מהגן ולהמשיך להיות איתה עד גיל 3 (שזה מה שרציתי מלכתחילה פשוט הבן זוג שלי התנגד) או שלהוציא אותה ולא להאמין שהיא מסוגלת להתמודד רק יחמיר את המצב? הגננת טוענת זה מחסן אותה נפשית והיא לומדת להסתדר גם כשאמא ואבא לא לידה אני פשוט מפחדת שהבכי שם יעשה לה נזק לטווח הארוך. סליחה על החפירה אשמח לעזרה בבקשה!

אני מודעת לבעיה שלי ותודה על התשובה הכנה.