התנהגות בן 10

בני הקטן בן 10 לא אוהב להכין שעורים אני מרגישה שאני איתו תמיד במלחמה, אני נאוד רוצה לעזור לו, אך הוא לא מקשיב לי הוא מתחצף "לא רואה אותי ממטר" הוא מצליח להרגיז אותי עד שאני מגיעה למצב של בכי,בני מקשיב לאבא שלו, אני החלטתי שאני לא מתוכחת איתו, זה מתיש אותי מאוד רציתי לדעת מה עלינו לעשות כדי לשנות את הגישה של הילד כלפי אני חוששת מה יקרה כשיגדל

שלום אור, את מדברת כאן על שתי בעיות נפרדות. אחת, נוגעת למלחמה המיותרת שהתפתחה סביב הכנת שיעורי הבית, והשניה נוגעת לקושי שלך לתפקד מולו מתוך עמדה סמכותית ומציבה גבול. בעניין השיעורים, אני סבורה שעלינו לזכור שמדובר במטלה הנמצאת באופן כללי בתחום אחריותם של הילדים. ילדים מטבעם אינם אוהבים להכין שיעורים, וכאשר אנחנו לוקחים על עצמנו את האחריות לנושא, אנו מסירים אותה מהם, וכמו-משדרים להם שאי אפשר לסמוך עליהם. אני רוצה להפנות אותך לכתבה שהתפרסמה זה עתה במעריב, ומרחיבה בנושא זה. הנה - http://www.nrg.co.il/online/55/ART1/953/476.html?hp=55&loc=6&tmp=6395 הקושי השני שאת מתארת מתייחס, כאמור, לקושי שלך להציב לו גבול, תוך שאת מאפשרת לו לנהוג בך חוסר כבוד וחוצפה. התגובה חסרת האונים שלך, המגיעה עד בכי, מציירת אותך בעיני בנך כדמות חלשה, שקשה לסמוך עליה. בנך עדיין בן 10, והוא זקוק לך מאד כדמות סמכותית עליה ניתן להישען. כאשר את מאפשרת לו לדבר אליך בטון מזלזל, את משאירה אותו ללא הדמות הזו. אני מדגישה עובדה זו כדי לסייע לך להתגייס לשינוי עמדה, ולשינוי תגובותייך אליו. מול התנהגות מחוצפת, עליך לפעול בנחישות, תוך שאת אומרת מפורשות שאינך מרשה לו לדבר אליך כך. אל תהססי מהפעלת סנקציות חריפות בתגובה לזלזול בך, כולל הרחקה שלו ממחיצתך לזמן מה, ומניעת פעילויות כיפיות או הטבות שאת עושה למענו. כמובן שאיני מתכוונת שתמנעי ממנו אוכל או בגדים נקיים. אך תוכלי לומר לו שבגלל שהוא נוהג בך בחוסר כבוד, לא נעים לך לדבר איתו בשעה הקרובה, אינך מוכנה לקחת אותו איתך לקניון או לכל בילוי אחר השבוע. אינך מוכנה להסיע אותו לחברים או לראות יחד איתו טלוויזיה. הדגישי בפניו כי תשמחי לעשות איתו את כל הדברים הנחמדים האלה כשיהיה לך נעים איתו. כשהוא מתנהג יפה, צייני זאת באהבה. אני חושבת שיש מקום להיעזר בהדרכת הורים קצרה אצל פסיכולוג ילדים, כדי לסייע לך לעמוד בשינוי בצורה נכונה ועקבית. בהצלחה ליאת