בני בן 10 אינו מקובל

בני בן ה10 לומד בכיתה ד מתלונן שאינו מקובל בכיתה ושמקללים אותו הרבה הוא מאד נעלב עד שדמעות חונקות אותו. (מורתו אינה דמות לפתרון בעיות) בעבר היה מאד רצוי בקרב חבריו לכיתה, ואף נבחר למועצת התלמידים. היום הכל השתנה ואפילו חבריו הקרובים לא רוצים להפגש איתו. יש לו חבר אחד טוב מאד מהכיתה השנייה ושכן בגילו שאיתם הוא נפגש הרבה מעבר לבית הספר. זה בהחלט מחזק אותו. אך עדיין הוא מאד פגוע בכיתה אפילו במידה שהוא קצת פוחד ללכת לבית ספר. חברו מהכיתה השנייה ילד מאד ילדותי שמדבר מוזר מה שמחזק את בני להתרחקות ממנו בכיתה. וצוחקים עליו שהוא חבר שלו. מצד שני אותו חבר מאד נאמן לו והם מאד נהנים יחד. עכשיו סיפר לי שתמיד השתדל שהחברות בניהם תהיה סודית, בכדי שלא יצחקו עליו. בכל מקרה עוד שבועיים נגמרת השנה והבית ספר שלהם נסגר ובשנה הבאה הכיתות מתפרקות והילדים יתפזרו לבתי ספר חדשים. בני והילד מהכיתה השנייה ביקשו להיות יחד בכיתה ואכן הם יהיו יחד, אך לא ידוע עם מי עוד. בני חושש שגם בבית ספר החדש יצחקו עליו שהוא חבר שלו במיוחד עכשיו שהם יהיו באותה כיתה. ראשית רציתי לדעת איך לעודד אותו ולחזק אותו בלקחת דברים בפרופורציה, לא להעלב ולא להתייחס. ואיך אוכל לדעת אפוה הבעיה באמת כך שיוכל להתחיל דף חדש נקי ומוצלח. אני חושבת שטעיתי בזה שאמרתי לו שיופי שהוא נפרד מהכיתה ויש לו הזדמנות להתחיל מחדש, כי זאת בעצם בריחה מהמציאות ולא פתרון. ואם באמת צריך להרחיק אותו מאותו חבר חנון שצוחקים עליו? כמובן שליבי כואב למשמע דבריו, אך לא הראיתי לו נסיתי להראות לו את המקום החיובי ויחד עם הכל שימח אותי לדעת שבני פתוח איתי ובאמת מספר לי הכל ללא בושה. אם קשר או לא, הוא תלמיד מצטיין, קל לו מאד בלימודים והוא בחוגים של מצטיינים בבית הספר. אשמח לשמוע עצות לחיזוק והעלות את בטחונו העצמי.

שלום רב, גם אני שמחה בשביל בנך, על ההזדמנות להתחיל מחדש. זה נכון שלא תמיד כדאי ליזום מ?ע?בר כזה כפיתרון יחיד לבעיה חברתית, אבל אם זה כבר קורה - למה לא לברך על כך? מה שדווקא כן העציב אותי בדברייך, זה שהמורה אינה מתגייסת לעזרה. כיום אנחנו כבר יודעים שבידוד חברתי או דחייה עלולים להותיר אצל ילדים צלקות של ממש, ולפיכך הצוות החינוכי אמור לעשות כל שביכולתו כדי למנוע מצבים כאלה או למתן אותם. בעיני, יש טעם לתעקש על מעורבותם של גורמים בביה"ס החדש (יועצת או פסיכולוגית ביה"ס), וכמובן מחנכת הכיתה, לפחות במניעה של אלימות מילולית או פיזית, או התנהגויות פוגעניות אחרות. מאחר שהבדידות החברתית עלולה לשאת איתה פוטנציאל נזק, הייתי מברכת על כל קשר חברי קרוב ומטפחת אותו, גם אם הילד האחר אינו "כוכב". הייתי מדגישה באזניו ערכים של נאמנות, חברות, כבוד לכל אדם באשר הוא, והתגייסות לעזרה. הידיעה שהוא מסייע לחבר חלש יותר הנמצא במצוקה, יכולה לתרום לתחושה של משמעות וערך, ולבסס בין שניהם ברית אמיצה. אני מאמינה שחבר טוב (גם יחיד) הוא עולם ומלואו. כדי לטפח אצל בנך תחושת כשירות וביטחון, אני ממליצה לפעול גם בכיוון של העשרה ותגבור בתחומים בהם הוא מצטיין. כך, לבד מהמצויינות שעשויה להמריא' אותו מעלה, הוא יוכל להרחיב מעגלים חברתיים ולפגוש ילדים בעלי איכויות וברמתו. אם תראי שגם בביה"ס החדש הוא נשמט לאחור, פני להתייעצות עם פסיכולוג ילדים קליני, שיוכל להעריך מה מוקד הקושי ולהציע התערבות מתאימה. בהצלחה ליאת