ילדה במשבר

שלום, ביתי בת 4 היתה ילדה עם ביטחון עצמי שאוהבת להשתתף בחוגים בגן, בפעילות אחרי צהרים וכדומה. בתקופה האחרונה משהו השתנה. היא נדבקת אלי בצורה קיצונית, בוכה בגן למרות שזה אותו גן כבר 3 שנים, לקחתי אותה לחוג היא נדבקה לי לרגל ולא השתתפה, ששואלים אותה לשמה היא לא עונה, ברגע שמישהו זר מתקרב היא קופאת במקום, כאשר אני מסתובבת איתה ברחוב ומתרחקת ממנה בחצי מטר היא נכנסת להיסטריה.היינו בבריכה המציל שרק אז היא לא רוצה ללכת לבריכה יותר. לא קרה שום דבר בגן או משהו טראומתי (התעללות או משהו כזה) כי היא איתי כל הזמן וחוץ מבגן היא לא נשארה עם אף אחד. אני ממש מתוסכלת מזה. היא הפכה לילדה חרדתית\ ביישנית שדבוקה לי לרגל. היא כל כך רצתה מסיבת יום הולדת בגן עם מפעילה ועכשיו היא לא רוצה היא רוצה בבית. הדבר היחד שהשתנה הוא שנולדה לי תינוקת לפני 5 חודשים, אך השינוי לא חל מיד. מה לעשות? למי לפנות? בהתחלה הייתי מאוד אמפתית להתנהגות הזו, אך עכשיו זה כבר עובר כל גבול ואני התחלתי להגיד לה שהיא מאכזבת אותיוההתנהגות הזו כבר לא מקובלת עלי. איזה גישה נכונה ? לתשובתך אודה נעמי

שלום נעמי, התגובות ללידת אח, בניגוד לציפייה הרווחת, עלולות להגיע דווקא מספר חודשים לאחר הלידה, כאשר התינוק החדש הופך יותר ויותר 'אטרקטיבי', ומעסיק את ההורים ע"ח הזמן שהוקדש קודם לכן לאחיו הבכור. את עצמך טוענת ששום דבר אחר, מלבד הלידה, לא יכול להסביר את השינוי בהתנהגותה, ומנגד, את מתקשה לגלות סובלנות והבנה לנסיגה שלה, וכועסת עליה בשל כך. אני יודעת עד כמה התנהגות כזו יכולה לעצבן ולהעיק, ובכל זאת, ככל שתדחי אותה ותכעסי, כך היא תרגיש יותר נטושה ונזקקת, ותידבק אלייך יותר. אני מציעה לגלות יותר הבנה וסלחנות כלפי ההיצמדות שלה, ובמידת הצורך להיעזר בהדרכת הורים קצרה, שתחזק אותך. בברכה ליאת