ויסות רגשי - גיל שנתיים +9 ח'

שלום! רציתי להתייעץ לגבי בתי: בת שנתיים ותשעה חודשים, בת בכורה ומיותר לציין שמאד מפונקת... עד גיל שנה בערך היתה תינוקת מאד רגועה ו'עצמאית', ובסביבות גיל שנה חל שינוי: היא מרבה בבכי, ונוטה למצבי רוח לכאן ולכאן. אני מוצאת את עצמי 'מחזיקה אצבעות' כל הזמן שיהיה לה יום טוב.. כאילו עוברת עליה תקופה מתמשכת של קושי, שכנראה קשורה גם לגיל שנתיים, אבל להרגשתי לא רק. משהו בויסות הרגשי שלה לא תמיד תואם... דברים פעוטים שיכולים 'לעבור ליד' ילד אחר, היא לוקחת מאד קשה. גם השינה שלה לא רגועה (מלידה ועד היום): היא מאד קשורה אלינו, ובשניה שמרגישה שאנחנו יוצאים מהחדר, גם אם נרדמה כביכול עמוק, היא מתעוררת ובוכה. כל הרדמה זו סאגה מתמשכת, וכל פרידה קשה לה. גם השינה עצמה לא רגועה:היא מתעוררת, מסתובבת במיטה.. (חשוב לציין שעשינו בדיקה בעבר במעבדת שינה, שמצאה הפרעת שינה קלה, והמליצה לחזור על הבדיקה בהמשך).בתחילת השנה עברה גן, וגם שם היה קושי רב בהסתגלות, שבגללו החזרנו אותה לגן הקודם, לאחר שלגננת החדשה לא היו כלים להתמודד.. - הפחד שלי שהקושי שלה הוא רגשי (מה שמתבטא גם בשינה, גם במצבי הרוח, גם בבכי הרב שלה). - אייך אפשר לבדוק דברים כאלה בגיל כה צעיר ? ? והאם ניתן לעשות משהו? תודה.

שלום לי, אחד ההסברים העכשוויים לתופעות של קשיים בוויסות הרגשי הציע מודל ביו-סוציאלי, לפיו המקור לפגיעות הגבוהה ולקשיי הויסות הוא בנטיה ביולוגית מולדת, המוחמרת בצל חוויות סביבתיות מסויימות. איני מכירה בדיקה אבחנתית ספציפית, הגם שידוע לי שהנושא מאד 'חם' היום מהבחינה המחקרית. כיום כבר יודעים שיש חשיבות רבה לאופן ההתנהלות ההורית מול ילד עם קשיי וויסות, כאשר גישות תיאורטיות וטיפוליות דוגמת ה-DBT מדגישות למשל את חשיבותו של התיקוף (ולידציה). עמדה מתקפת מסייעת לילד לזהות ולשיים את רגשותיו, ובכך להקל על הילד בהתמודדות מול רגשות עוצמתיים. בעיני, אם את חושדת שמדובר בקושי מולד וברגישות גבוהה לגירויים, שווה להשקיע במס' פגישות של הדרכת הורים אצל פסיכולוג ילדים קליני. בהצלחה ליאת