פחדים ייחודיים

הי ליאת, קראתי הרבה מתשובותייך בפורום הזה בנוגע לפחדים אצל ילדים. אני חשה שהפחדים אצל הבן שלנו נמשכים זמן רב יחסית והם מאוד ספציפיים ולכן אשמח לדעת אם לדעתך מדובר בתופעה חולפת או שיש להיות אקטיביים ולעזור לו איכשהו בעניין. בד"כ מדובר באלמנטים ויזואליים בציורים, קליפים, מדבקות, ציורים בספרים או ברעשים. לדוגמא, הוא פוחד מקליפים ספציפיים בערוצי הטלוויזיה ולכן מאוד מבקש שלא נדליק אותה, גם אם זה עבורנו או עבור אחותו הקטנה. הוא זוכר בדיוק איזה קליפ "מפחיד" משודר באיזה ערוץ וכשאנחנו נמצאים על הערוץ הרלוונטי הוא מבקש להעביר שמא זה ישודר. אם אני בחדר אחר כשהטלוויזיה פתוחה הוא מיד ירוץ אלי ויפסיק כל פעילות אחרת. יש קליפ שהפחיד אותו לפני שנה (!) והוא ממש זוכר אותו ומבקש לא לצפות בו כשאנחנו פותחים את המחשב. הוא סירב לפתוח ספר שהוא מאוד אוהב רק בגלל שעל הכריכה, בין השאר, היה ציור של רובוט שמפחיד אותו. בעיקר השיניים. בסוף נאלצנו ללכת יחד לפח הזבל ולזרוק את הכריכה (היא היתה קרועה מלכתחילה)... יש בניין עם אורות צבעוניים ליד ביתנו וגם זה מפחיד אותו. הוא לא נכנס לחדר אם אנחנו לא סוגרים את החלון. יש לציין שכשהבניין מאיר זה נראה כאילו יש לו שיניים ענקיות. כשהוא רואה את הבניין הזה באור יום הוא אומר שהוא לא פוחד. אני פחות מוטרדת מפחד מרעשים (מכסח דשא, צופר של אוטו, אופנועים, רעשים של משחקי מחשב וכו') אבל גם זה קיים והוא מבקש להמנע. מה שמטריד אותי הוא שזה נמשך לאורך תקופה ממושכת, יותר מכמה חודשים ולא חולף מעצמו. חשוב לי לציין שעל אף התיאור הנ"ל הילד לא חובב טלוויזיה במיוחד ונהנה מפעילויות אחרות ומגוונות. אני תוהה אולי התגובות שלנו מקבעות את הפחד. אנחנו לא אומרים לו "לא צריך לפחד" או מבטלים, אלא שזה בסדר לפחד ושכל אחד מפחד ממשהו. האם נכון לסגור את החלון כדי שלא יראה את הבניין המפחיד? (הוא לא יירדם אם לא ולא ייכנס לחדר לשחק אם לא). האם נכון להעביר ערוץ כדי להמנע משידור הקליפ המפחיד? איך נכון להגיב? תודה גדולה מראש.

שלום רב, הבשורה ה'רעה' היא, שיש ילדים הנולדים עם סוג של מוכנות או פגיעות לחרדה (גנים...גנים...), והם יגיבו בחרדה או ברגישות למצבים חדשים, עמומים, מעבריים, רועשים, לא צפויים, הומי אדם, וכיוב'. הבשורה ה'טובה' היא שאפשר לחיות עם זה, ואם רוצים גם לטפל בזה. פחדי הילדות, גם אם נראה לך כרגע שהם נמשכים כבר זמן רב, אכן חולפים מעצמם, וזה קורה בדר"כ כאשר הילד לומד להבחין טוב יותר בין מציאות לדמיון, בין אמת לבדייה, בין אובייקט מסוכן ומאיים לבין "נמר של נייר". עוד בשורה 'טובה' היא שמדובר בדר"כ בילדים החכמים, שאינם מחמיצים ניואנס, הרגישים וטובי המזג, שגדלים - למרות הפחדים - להיות אנשים טובים ושמחים כמו כולם. כרגע, אני מציעה להישאר זמינים, נוכחים ונכונים להרגיע, אך לא להשתעבד לפחדים או להיגרר להתנהגויות אבסורד. כאשר אתם צופים בטלוויזיה ויש משהו שמפחיד אותו , עודדו אותו להתרחק לחדר אחר (במקום להעביר ערוץ). הסבירו שאתם צופים בטלוויזיה והוא יכול להישאר לצידכם ולהתגבר או לעזוב לחדרו עד שייגמר הקטע המפחיד. כאשר הוא לבד, השאירו לו להתמודד עם התוכן המפחיד, כולל בדרך של כיבוי המכשיר. גם סגירת החלון לגיטימית בעיני, אם זה מה שעוזר. ממליצה מאד על ספרה המקסים של אורה אייל "בלילה חשוך אחד", על חנה-בננה שלאחר כיבוי האורות בחדרה רואה מפלצת מפחידה בכל חפץ. השאיפה - לפחות כפי שאני רואה אותה - היא לעזור לו למצוא את הפונקציה המרגיעה בתוכו, ולהגביר אצלו את תחושת השליטה והיכולת. אם את ממשיכה לדאוג, פני להדרכת הורים קצרה אצל פסיכולוג ילדים קליני (ויצירתי!) בהצלחה ליאת