ביישנות אצל ילד בן 6 וחצי

שלום ליאת, בני בן 6 וחצי, תלמיד כתה א'. הוא מאוד ביישן ורגיש. יש לו מימיקות של מבוכה כמעט כל הזמן. כשמדברים איתו הוא משלב את אצבעות שתי ידיו ומשחק איתם ולפעמים אפילו מגלגל את עיניו או מפנה את מבט לצדדים. כשבאים אלינו חברים הוא כמעט לא מדבר איתם אלא רק עם ילדיהם. ואילו רוב הילדים של החברים שלנו מדברים איתנו חופשי כי כולנו מכירים הרבה זמן. בקרב חבריו לכיתה סה"כ הוא בסדר אך הוא בין הילדים הביישנים יותר. שאלתי היא, כיצד ניתן לעודד אותו לא להיות ביישן. לפעמים אנחנו אומרים לו "אל תהיה ביישן" או "תפסיק להתבייש" אך אנחנו מבינים שזה לא כ"כ עוזר. מה שעוד מטריד אותנו אלו הבעות הפנים שלו והפניות המבט המוזרות שמדברים אליו. מה עושים?

שלום סיגל, ביישנות היא תכונת אישיות שקשה מאד לשנות. בחברה המערבית, והישראלית בפרט, הביישנות נתפסת כבעייה וככוח מעכב, אולם בתרבויות המזרח ביישנות נתפסת כנכס אישיותי וכתכונה מוערכת. כהורים, יש לכם תפקיד חשוב, כמי שיכולים לזמן לו סביבה חברתית עשירה ועידוד למגע חברתי עם בני גילו. אם הוא מתבייש בחברת המבוגרים אפשר לסלוח לו על כך, ולשמוח בקשרים שהוא *כן* מצליח ליצור עם בני גילו. תנועות הידיים והפנים הן ביטוי למבוכה ולמצוקה שהוא חש בנסיבות מאיימות, ולכן מוטב להוריד ממנו את הלחץ הכרוך בצורך לרצות אתכם. אני מאמינה שזה יחלוף עם הזמן ועם המודעות העצמית הגוברת עם הגיל. קבלו אותו כפי שהוא, והשתדלו שלא לאלץ אותו למה שמעבר ליכולתו כרגע. עודדו אותו כל אימת שהוא מתגבר ומעיז, וסלחו לו כשהוא לא... אחרי הכל, אם כולנו היינו דומים, היה די משעמם, לא? :-)) ליאת