מה עושים???

שלום,בני בן ה-8 הנו ילד מקסים,מצטיין בבה'ס ואוהב מאוד חברת ילדים בני גילו.הוא בן אמצעי במשפחה ובעל מזג חםםםם.אסביר זאת כך: הוא מגיב באופן אימפולסיבי,בתעצבן בקלות רבה,מרים את הקול,נלחץ בקלות המורה שלו טוענת שהוא נורא נורא חכם,אך כל הזמן שמשהו לא מוצא חן בעיניו הוא נכנס עימה לויכוח,וגם שם מרים את הקול לעיתים קרובות, מפטפט ,למרות שהמורה מעירה לו מס' פעמים והוא כאילו מייד שוכח את שביקשה ניסיתי מס' פעמים לא מבוטל לשוחח עימו ולהסביר לו שהוא חייב להתאפק במתן תשובות קולנייות ובכעסו גם אם הוא חושב שהוא הצודק (והוא חושב כך רוב הזמן)הוא בתגובה החל לבכות ואמר שנורא קשה לו להתאפק כבר מאז הגן,שהוא ניסה לספור עד 10, לצאת להרגע כמו שהמורה מבקשת ממנו,לשטוף פנים ,להלחם בכעס אבל הוא לא ממש מצליח ,אמרתי לו שעצם הניסיון שלו להתאפק כבר מראה על הרצון ושבחתי וחיבקתי אותו על כך ,אך האמת שלא ממש ידעתי כיצד להגיב.אני כל הזמן מנסה לחשוב על סיבות להתנהגותו ומוצאת מס' השערות...אוליי בגלל היות העובדה שהוא סנדויץ ,אח לבתי שהיא גם מצטיינת בלימודים,בעלת נימוסים טובים ואדיבה (מתגרה בו לא מעט) וכן אח לבני בן ה-3 שגוזל לא מעט תשומת לב או שאוליי העובדה שהוא בעל חגורת כתפיים חלשה והדבר מקשה בכתיבה וציור ומבדל אותו משאר בני הכיתה...האם הדבר דורש אבחון כלשהו לדעתך? כיצד אוכל ללמדו להתאפק??? תודה

שלום נונה, אימפולסיביות ו-ווכחנות אצל ילדים יכולות לנבוע ממגוון סיבות, חלקן 'אורגניות' (כמו למשל קשיים בוויסות התחושתי או הרגשי, הפרעת קשב וריכוז, מחוננות, ועוד) וחלקן רגשיות (הפרעה מתנגדת, סף תסכול נמוך כתוצאה מבעיית גבולות בבית, וכד'). כדי לחשוב על כיווני התערבות, חשוב לנסות ולהתחקות אחר המקור לבעיה, ולכן אני ממליצה על התייעצות עם פסיכולוג ילדים קליני, שיוכל לאתר את הקושי ולחשוב יחד איתכם על דרכי הטיפול. בהצלחה ליאת