מחשבות אובדניות אצל ילד בן 6.5

שלום ליאת, בני בן ה-6.5 הוא ילד עדין ורגיש אבל יחד עם זאת שמח וחברותי. לעיתים קרובות התגובות שלו בסיטואציה של תסכול וחוסר הצלחה הן תגובות קיצוניות. עד לפני כשנה הוא היה מתפרץ בבכי על כל דבר קטן. היינו לטיפול פסיכולוגי שלא עזר במיוחד (כיוון שלא מנע את התסכול) אבל התפרצויות הבכי פסקו עם הזמן, ככל הנראה בגלל שהוא התבגר. לאחרונה החל לדבר על מוות ולהגיד דברים כגון "אני לא רוצה להיות קיים", "אני רוצה להיות בבית קברות" ו"אני אצא לכביש ומכונית תדרוס אותי". דברים אלה באים כתגובה קיצונית לתסכול שהחל ממשהו פעוט כגון איסור צפייה בטלויזיה. במצבים אלה הילד סגור ולא ניתן לדבר איתו ולדובב אותו. אנחנו מאוד מודאגים ורצינו לדעת האם יש מקום לפנות לעזרה מקצועית ולמי, כיוון שבפעם הקודמת התאכזבנו מהטיפול הפסיכולוגי.

שלום רב, מצבי תסכול הם חלק בלתי נמנע משגרת החיים שלנו, וטיפול לא אמור למנוע אותם. הטיפול יכול לסייע בהדרכה והכוונה של ההורים, ובשיפור מיומנויות ההתמודדות של הילד מול מצבי משבר. מה שאת מתארת, ואני אומרת זאת בזהירות המתבקשת, אינו נשמע כמו כוונות אובדניות, אלא כמו ייאוש גדול, או ניסיון להפעיל אתכם ולגרום לכם להיכנע לדרישותיו. אני ממליצה בחום לפנות ולהיעזר בפסיכולוג ילדים קליני, ומקווה שהפעם יהיה מועיל יותר. בהצלחה ליאת