זריקת חפצים

ליאת שלום, הבן שלנו מדהים. טוב לב, חכם, מצחיק, סקרן, בעל חשיבה מקורית, ורבלי מאוד. יש לו גם אחות קטנה בהפרש של שנה ותשעה חודשים. הוא משתף פעולה וממושמע, אין ענייני שינה או מקלחת או אישיוז יומיומיים כאלה ואם הוא מתנהג לא יפה אנחנו מגיבים והוא מבין היטב ולרוב לא חוזר על המעשה. דבר אחד שהוא היה עושה מגיל קטן, נניח שנה וחצי, ולאחרונה חזר לעשות זה לזרוק חפצים, לא על מישהו אלא פשוט להשליך אותם איפה שנמצאים בלי לחשוב רגע או לחפש פח, כשאני מבקשת שיזרוק לפח או יתן לי הוא לרוב נענה אבל לפעמים אני מרגישה שיש לו דחף כזה, אולי בלתי נשלט, והוא מוכן לשלם את המחיר שנכעס עליו ועדיין לזרוק. כולל דברים קטנים מהחלון. זה פשוט משעשע אותו והוא נהנה לראות את זה נופל ובהקשר הזה אפשר לדבר אל הקיר, מה שמאוד לא מאפיין אותו, הוא כאמור מפנים מהר. ממה את חושבת שזה נובע? האם צריך ואפשר לעשות משהו? אגב, לא נראה לי שזה לתשומת לב כי הוא עושה את זה לפעמים לא לידנו. יש לך מוצא?... תודה גדולה

שלום רב, המודל ההתנהגותי התיאורטי גורס כי התנהגויות מופיעות ו/או ממשיכות להופיע הודות למשהו שקדם להן או בא אחריהן. ההתנהגות תחוזק ותישנה אם בעקבותיה יגיע משהו נעים, ותיכחד אם בעקבותיה יגיע משהו לא נעים או עונש. לא ברור מה מניע אותו למעשים הללו. אצל תינוקות צעירים זה מתחיל כתוצאה של חקרנות טבעית, ומתפתח כשזה הופך למעין משחק נחמד: אני זורק - אימא מרימה! המשחק הנחמד הזה מהווה סוג של תגמול מחזק, ואז הסיכוי שזה יימשך גובר. אני מניחה שגם כיום יש איזשהו תגמול לפעולה הזו, אולי השעשוע לשמו, ואולי הידיעה שהוא עושה משהו בניגוד לרצונך או הסכמתך. כדי לנסות להכחיד את הנוהג הזה, תוכלי לחשוב על תוצאה מיידית ובלתי נעימה כלשהי, שתיושם *תמיד ומייד* לאחר הזריקה, ורק אז. למשל - לצאת ולהביא מבחוץ את מה שזרק ולהכניסו אל הפח. ה'סנקציה' הזו חייבת להתרחש תמיד, וברגע שאת רואה את זה קורה. אם הוא זורק בתוך הבית, תוכלי להחליט שאת קמה מיד ועוזבת את החדר, ללא אומר ודברים, ונעלמת בחדרך למשך כ5-10 דקות. זכרי שהטכניקה הזו עובדת רק אם היא נעשית בעקביות ובסמיכות להתנהגות הבעייתית, כדי שיוכל לקשר בין המעשה לתוצאה. את מוזמנת לדווח איך הולך. בהצלחה ליאת