בן 4.8 אלים וצועק

בני בן 4.8 ילד מקסים, רגיש וחכם במיוחד. יש לו אחות קטנה בת 2.5. כעת הוא בגן עיריה טרום חובה, ממשיך באותו גן ועם אותה גננת משנה שעברה. לפני שבוע וחצי הגננת קראה לשיחה. לדבריה בננו צועק, מפריע, אלים לעיתים, לא ממלא אחר הוראות, וכל זאת באופן שלדבריה חורג מהנורמה. בשנה שעברה היא הגדירה אותו כ"ילד שובב" אולם השנה ההתנהגויות החריפו ולעיתים הוא ממש מקשה עליה לקיים שגרת לימודים רגילה בגן. ככל שחשבנו - לא מוצאים הסברים להסלמה בהתנהגותו, לא ההתנהגות הפרועה בגן ולא האלימות שהחל להפגין בבית. המצב בבית טוב מאד, משפחתית וכלכלית, לא חלו שינויים או טראומות חיצוניים. חשוב לי לציין גם שאנחנו לא הורים ש"זורמים" עם מה שבא לילד בבית חסר חוקים או גבולות (או לפחות כך אנחנו מרגישים). החלטנו עם הגננת על מעקב באמצעות טבלת עיצוב התנהגות, בבית ובגן, ממלאים פרצופים עצובים או מחייכים ומצ'פרים בפרס על כל 5 פרצופים מחייכים. לדברי הגננת - חל שיפור, וגם בבית זה מורגש. אמנם אין ימים מושלמים, אך הוא בד"כ מצליח להשיג 4-7 פרצופים מחייכים ביום, תלוי ביום. יחד עם זאת כמעט כל יום מתועד מקרה אחד של אלימות כלפי ילד בגן (כל פעם ילד אחר). היום בבוקר בני היכה אותי - חבט בגבי. בערב צעק והתחצף בעת ההשכבה לישון - וכשנזפתי בו הוא בעט בי. מבחינתי זה גבול אדום, אבל לא רציתי להגיב מתוך זעם. תפסתי אותו בחוזקה הבטתי בו ואמרתי בטון חד וברור שאת ההתנהגות הזו שלו הוא לא ישכח הרבה זמן, ושהיא לא מקובלת עלי בשום פנים ואופן, ושהוא ייענש בבוקר. מה הסנקציות שניתן לנקוט כלפיו במקרי אלימות? האם לעשות איתו "ברוגז"? לקחת לו צעצוע אהוב נראה לי לא רלבנטי ולא יעיל. מה עוד את מציעה למקר האלימות כלפיי היום, ובאופן כללי בהקשר להתנהגותו. האם להמשיך עם טבלת עיצוב ההתנהגות? תודה רבה!

שלום לך, מה שאת מתארת נשמע כמו בעיית גבולות (או חוסר גבולות), גם אם לתחושתך אינכם הורים 'זורמים'. בעיני, הניסיון להבין מה מקור ההתנהגות, אינו בא במקום הטיפול הענייני בה, ולפעמים, מרוב רצון טוב וניסיון להבין את הילד, אנחנו מפספסים, ומחמירים בבלי דעת את המצב. אני מבינה את הכעס שלך על מה שקרה אתמול או שלשום (זה באמת מכעיס), אך בעיני עונש חמור ויוצא דופן ("כך שלא ישכח את הבעיטה הזאת") אינו הפיתרון. כאשר אנחנו מגיעים לעונשים, ומחפשים את המענה ה'אולטימטיבי' לאירוע בודד, אנחנו בעצם עושים טיפול קוסמטי. הפיתרון, בעיני, הוא שינוי גישה כולל, תוך שמירה עקבית על כללים וציפיות ברורים מאד, בצורה עקבית ולאורך זמן. עיצוב התנהגות הוא דבר מצויין, אך עליו להיעשות נכון, ובליווי של גורם מקצועי. ככלל, כדי שמערך תגמולים יהיה יעיל, יש לעקוב אחר מספר כללי יסוד: * חשוב שיהיה ברור גם לנו וגם לילד מה *בדיוק* ההתנהגות המתוגמלת. להגיד לילד שיקבל מדבקה בכל יום ש"התנהג יפה", זאת אמירה כללית מאד. עדיף להיות הרבה יותר ספציפיים וברורים. למשל על כל שעה שבה לא היכה ילד אחר. שעה! לא יום! או על ישיבה במפגש ללא הפרעה. * חשוב לשמור את הפרס (מדבקה, ממתק, פרצוף מחייך) רק למטרה זו, ולא לחלק אותו בתקופה הזאת בשום מקרה אחר. * אין למנוע מהילד את התגמול על התנהגות טובה, אם עשה משהו רע אחר. כלומר, אם אנחנו מתגמלים על יום ללא נשיכות, ניתן לילד את הפרס אם לא נשך, גם אם באותו יום הוא קרע ילד במכות (אך לא נשך). רק לאחר שההתנהגות הספציפית נרכשה במלואה, אפשר לעבור להתנהגות חדשה. אני ממליצה מאד להיעזר בהדרכת הורים אצל פסיכולוג ילדים מנוסה, ולחסוך זמן, עוגמת נפש ותסכולים, מכם, מהילד ומהגננת. בהצלחה ליאת