ילד עם פחדים

יש לי ילד בן 9 חכם וחברותי וספורטאי מצטיין - אהבת חיי. העניין הוא שהוא ילד חרדתי לדעתי. הוא לא פוחד ממבחנים או לימודים. הוא יכול לבכות באופן היסטרי כשהוא שומע שאח שלו בוכה. למשל כשאנחנו לא נותנים לאח מוצץ עד שיגיד בבקשה כי הוא צרח עלינו שנביא את המוצץ. אז הקטן בן ה-3 בוכה ובוכה ולא מוכן לבקש בבקשה וזה מכניס את הגדול ללחצים והוא מתחיל לבכות. כשהוא הולך לישון תמיד הוא שומע רעשים בבית שמפריעים לו להירדם. יום אחד הקטן משך לי בשיער והגדול התחיל לבכות שהא לא רוצה שיכאיבו לי ושיהיה רע למישהו. זה מדאיג אותי כי אני באה ממשפחה של אנשים עם חרדות ודכאונות ואני מפחדת שעבר אליו הגן הזה או שמרוב מחשבות ודאגות שלי שיעבור לו הגן הזה הוא נהיה ככה - כמו שבעלי אומר. איך אני יכולה לעזור לו? הסברתי לו כמו לגדול שבחיים לא הכל הולך חלק ובכי זה חלק מהחיים ואח שלו עוד יבכה הרבה בחיים וזה לא אומר שאנחנו רעים כי אנחנו בסך הכל רוצים ללמד אותו

שלום שרון מהתיאור שלך זה נשמע שאת מדברת על מצב של הצפה רגשית, מצב שבו הילד לא יודע כיצד לתקשר ולווסת את רגשותיו. לא ברור האם הכשל בוויסות נובע מרגישות וחדירות לתחושות של אחרים, או מקושי בהכלת ובהבעת רגשותיו. בכל מקרה, חשוב לראות האם ניתן לזהות נוכחות של גורם מבדיל, כלומר האם התנהגות זו נצפית בכל מיני סיטואציות ועם כל מיני אנשים. במידה וכן, יש לשקול מעורבות של איש מקצוע שיבדוק את הילד. במידה ולא חשוב להבין מתי ועם מי זה קורה, ומה הסיבה לכך. את מתארת ילד חברותי ללא קשיים תפקודיים, וזה מעודד מאוד. אני מניח שזה אומר שבמצבים מסוימים הוא מסוגל להכיל ולהביע את רגשותיו כך שהן לא פוגעות בתפקודו. אם זו תופעה שמתרחשת רק בבית, חשוב לבדוק למה זה כך. את מדברת על ההשפעה של הדאגות שלך עליו, יכול להיות שזו נקודה שחשוב להתייחס אליה. הרבה פעמים, כאשר הורים חוששים מנטייה או התנהגות כלשהי של הילד, הם מנסים לשלוט בה על ידי ניסיון למנוע ממנו מלהביע את עצמו באופן חופשי. הניסיון למנוע ממנו להביע רגש מסוים מקשה עליו לתרגל התמודדות עם אותו הרגש, ועלול ליצור תחושה שרגש זה הוא בלתי ניתן להכלה. כך לדוגמה, אם רגשות קלים של עצב ודכדוך הם בגדר אורח לא רצוי בבית, בגדר רגשות אותן אתם מנסים להעלים ולהדחיק כמה שיותר מהר, אז הילד מתקשה להבדיל בין עצב קל לדיכאון כבד, ועלול להעצים את תגובותיו לרמה כזו בה לא ניתן להתעלם מהם (וזו רק דוגמה אחת אפשרית מיני רבות). לכן, אני מציע לך להתבונן על האינטראקציה שלכם, לראות ולבחון את תגובותייך ותגובת בן זוגך כלפי הבעות הרגש של ילדיכם. לבחון איזה ערך יש להן, האם הן מסייעות, האם מנסות לבלום את תגובות טבעיות, האם הן מהוות חיזוק שלילי להתנהגויות שונות (תשומת לב מוגברת, אשמה או רחמים וכד'). הניסיון להסביר לו הוא בסדר גמור, אך חשוב לקחת בחשבון שעוצמת החוויה שלו את רגשותיו או ההצפה הרגשית שלו היא מעבר למילים, ולכן היא מושפעת בעיקר מתגובות שאינן מילוליות. בכל מקרה, גם אם הקושי של בנך הוא כללי וגם אם הוא תלוי בזמן או בסביבה בה הוא נמצא, את יכולה להיעזר בהדרכת הורים קצרה. הדרכה שתסייע לך להבין כיצד את יכולה להגיב באופן שיעזור לו להתמודד עם רגשותיו. בהצלחה קובי.