בן 7

בני בן 7 מסיים כיתה א ועבר שנה לא קלה מבחינה חברתית ולימודית ניסינו הרבה פסיכולוגית טיפול ריגשי הוראה מתקנת היינו אצל **** לאבחון קשב וריכוז אבל בסוף זו היתה הערכה בלבד הם המלצה להוראה מתקנת וספורט הוא משתתף בקבוצת כדורגל ילד חביב מאוד ורק רוצה למצוא חן בעיני אחרים לא התידד כל כך עם הבנים בכיתה רובם באו מגןם אחר וכל פעם שהתגלה תסכול פרץ באלימות דחיפות מכות לא אלימות קיצונית מאוד אבל מספיק כדי להשעות אותו מבית הספר כמה פעמים המורה לא ממש מצליחה להתשלט עליו וכנראה אין לה סבלנות למרות שהכיתה די קטנה ולא גדולה במיוחד המנהלת סבלנית אנו עוברים עכשיו תהליך של עיצוב התנהגות עם מישיה מקצועית מקווים לטוב אבל אני ממש יוצאת מכלי ומאבדת עשתונות לעיתים מרוב תסכול ילד שמקבל הרבה מותרות וחום ואהבה התחיל גם עם תיקים של חזרה על אותה שאלה הרבה פעמים מצמוץ בעיניים וכו אני מקווה שעיצוב ההתנהגות יעזור תיפגש איתו מנחה פעם בשבוע ותלמד אותו לעמוד בקשיים ומדריכה אחרת תעבוד עימנו ההורים השאלה שלי אני יודעת שאיתו עובדים חיזוקים חיוביים ולא עונשים ונמאס לי כבר לעשות התניות כל הזמן ואיומים אבל איך אני מתמודדת עם התנהגות כזו מבלי לצאת מכלי ולסתור לו? היום לגודמא קילל מורה פרטי חדש שהכיר לפני וזרק עליו חפצים והמורה עזב בכעס אני ממש אובדת עצות ולא יודעת אם כדאי לי לעשות עוד משהו או לחכות לעיצוב וניתוח ההתנהגות תודה רבה אם קראת עד לכאן

שלום לי, אני חושבת שהדרך הטובה ביותר במקרה כמו שלכם זה טיפול רחב, שיאפשר לעבוד במקביל עם הילד ואיתכם. אחרי הכל, טיפול הוא רק שעה או שעתיים בשבוע, ואתם נמצאים איתו כל הזמן. הדרכת ההורים היא חלק בלתי נפרד מהטיפול בילד, בעיקר כשמדובר בבעייה קשה מול דמויות סמכות. אני מתרשמת שהילד שלכם משווע להחזקה וסובל מאד. כדאי להזכיר בהזדמנות זו, שסטירת לחי אינה אמצעי חינוכי, והיא מעידה בעיקר על תחושת חוסר אונים וייאוש של ההורים. לכן, אני מעודדת אותך לשתף פעולה עם הטיפול, להתאזר בסבלנות גם אם השיפור לא יהיה מיידי, ולהתמיד בקשר עם אנשי המקצוע. השאירי את ההתניות למעצבת ההתנהגות, ונסי להישאר אמא ולא מטפלת. להיות אמא, אין פירושו להיות וותרנית וכנועה, אלא גם ובעיקר דמות חזקה שאפשר לסמוך עליה, שאוהבת ומעניקה, אך גם מציבה דרישות וגבולות בצורה עקבית וחסרת פשרות. אני רוצה להאמין שידריכו אותך איך לעשות זאת ביעילות. דרך צלחה ליאת