הרס עצמי בילד בן 8

הי בננו הבכור בן 8, בהמלצת ביה"ס עשינו לו איבחון אצל פסיכיאטר, באבחון עלו מס' דברים: סימפטומים המייצגים בעיות התנהגות ודגש על חרדות, הוא מרגיש רב כוח ואומניפוטנטי ומדמה עצמו לגיבור כל יכול ששולט בכולם או לפחות רוצה לעשות זאת, לבננו יש רגישות נרציסטיטת, לבננו תמיד יש תחושה של מגיע לי, כאשר אינו מקבל זאת הוא מגיב בכעס גדול ואפילו באלימות, לצערנו הוא עדיין נושך "תגובה המאפיינת ילדים בני שנתיים/שלוש", כאשר אינו מצליח בפעולה מסויימת הוא מאשים את האחר, ראוי לציין כי בננו ילד מאוד מאוד נבון "חכם"כך מגדירים אותו כולם וכלל הקשיים הם בעיקר בביה"ס, יש פער בין התנהגותו בביה"ס לבין התנהגותו בבית, ביה"ס הוא לרוב כועס, מקנא באחרים, מאשים את האחר אם לא מצליח במשימה כלשהי מה שיכול להוביל אותו גם "נקמה" באחר... יש לו קושי מאוד גדול במעברים ועוד.בסיכום האבחון עולה כי העולם הריגשי של בננו מאוד מורכב ואובחן כ-odd, כיום הוא מטופל ע"י פסיכולוגית חינוכית ללא כל מענה תרופתי למרות שצוינה התרופה "רספרדל" במינון נמוך ורק כברירת מחדל" ומזה אנו חוששים מאוד. כמובן על השלכותיה העתידיות (זה ילד עם הרבה פוטנציאל) ראוי לציין כי מאז שבננו נכנס למערכת חברתית התנהגותו רק עולה בדרגה השלילית... בננו היה מטופל עד כה בתוכנית התנהגות קוגנטיבית, תרפיה באומנות והיום מטופל ע"י פסיכולוגית חינוכית, ראוי לציין כי בננו מגיע מבית שמח, זוגיות מצויינת ולו אח נוסף, אנו ההורים אובדי עצות וביתנו הופך לאט לאט לעצוב, ונואש. שאלתנו האם לתת לילד תרופה אנטיפסיכוטית, למרות שקראנו עליה דברים נוראים, האם טיפול ע"י פסיכולוגית חינוכית הוא פחות טוב? תודה רבה ההורים הנואשים

שלום רלי, הפנייה שלך נוגעת ללב, ואפשר לשמוע את הכאב וחוסר האונים שלך. חיפשתי, ולא מצאתי בהיסטוריית הטיפולים שלכם "הדרכת הורים". איני רואה דרך לטפל ב- odd ללא הדרכת הורים אינטנסיבית. הפער בין הבית לביה"ס אינו מעיד בדר"כ על בעייתיות של המסגרת, אלא על כך שבבית למדו "ללכת על ביצים" כדי לא לעורר את זעמו והתפרצויותיו של הילד. איני רופאה, ולכן לא אתן חו"ד בנושא התרופתי. עם זאת, אוכל לספר לך שילדים רבים שעברו בקליניקה שלי טופלו ברספרדל בהצלחה רבה. לא מדובר במינון אנטי-פסיכוטי, ומן הסתם גם לא בתופעות הלוואי הקשות עליהן קראת. מדובר במינון נמוך מאד, הניתן לצורך הפחתת חרדות ו'רעשים' מחשבתיים, מה שיכול ליצור שיפור דרמטי במצב. אני מרגישה שאת מתקשה לבטוח בצוות המטפל בכם, וחבל. זה לבדו יכול להפריע מאד לתהליך, שכן האמון וההתמסרות הם לב לבו של הטיפול הפסיכולוגי. אם אינך בוטחת במטפלים, נסי לשאול את עצמך מדוע בחרת דווקא בהם. כמובן שלא אוכל להחליט בשבילך לגבי איכות הטיפול הפסיכיאטרי והפסיכולוגי, אך אוכל לשלוח לך תקווה ועידוד, ולהמליץ לך להיות מחוייבת לתהליך הטיפולי, ולדאוג לעבוד (רק) עם מי שעליו תוכלי לסמוך. בהצלחה :-) ליאת