גיל חמש לליאת

הבת שלי בת חמש וקצת ילדה מקסימה לפעמים כשמשהו לא מסתדר כפי שרצתה היא מתחילה לבכות, לצעוק ולצרוח בצורה חזקה' קשה לה להתמודד עם התסכול (לא תמיד, יש לה גבולות ועומדת בכל שאומרים לה לא) אנחנו כמובן נשארים רגועים, לא מוותרים על מה שהחלטנו ואומרים לה בכל כמה דקות שאנחנו רוצים לעזור, שכשתרגע נוכל לדבר ולעזור לה הצעקות לפעמים בלתי נסבלות עד שאני מבקשת ממנה לעשות זאת בחדרה מכיוון שאי אפשר להיות לידה במצב זה 1. האם זה בסדר לשלוח לחדר או שזה מעביר מסר של כשעצוב לי מתרחקים ממני ? 2. אנחנו מתלבטים כיצד להגיב, האם לחבק אותה (מבלי לומר מילה ומבלי לוותר על החלטתינו) בידיעה שזה מרגיע ועוזר לה (במטרה שיום יבוא והיא תדע לבקש זאת לבד) או לתת לה לבכות, לצרוח ולהרגע לבד על מנת ללמד אותה להרגע בכוחות עצמה ולבוא לבקש עזרה 3. האם בגיל 5 הם מסוגלים להרגע לבד או שעדיף לעזור להם ל"רדת מהעץ"? השאלה שלי אם בתור הורים לא צריך לתת לה להרגע לבד ? לבוא לבקש בעצמה את העזרה בגיל הזה ללמד אותה להרגע ולבקש עזרה, לא בכל מקום יחבקו אותה וגם ללמד התמודדות עם תסכול... זה יכול להיות תסכול ממשהו ממש פעוט

תודה ירדן על ההתייחסות, לא שמתי לב שהצטרפת...אשמח לדעתך הכוונה שלי הייתה שהבת שלי יודעת גבולות, אנחנו לא מוותרים על מה שהחלטנו, גם למשמע בכי, היא ילדה טוב מאוד אפילו מידי... אבל מידי פעם כשדברים לא מסתדרים לה היא מתחילה בכי ואף צרחות אני מפרידה מקרים בהם אני יודעת שזה ממשהו שקרה לה או קושי רגשי (נגיד שלא ראתה אותי יום שלם) ואז אני יותר מחבקת או כשאנו בחוץ אני אומרת לה שאני מציעה לה בחירה בין חיבוק ונתחיל מחדש לבין שתרגע לבד ותבוא לבקש עזרה (ברור שרוצה חיבוק) אני שואלת כעיקרון חינוכי...האם אנחנו כהורים לא צריכים ללמד אותה להרגע לבד ולבוא לבקש עזרה, בגיל חמש היא אמורה כבר להצליח להרגע לבד ?, אני חושבת שאולי אנחנו עושים טעות שעד עכשיו מאוד הכלנו את הבכי ועזרנו לה תמיד לרדת מהעץ, לא לימדנו אותה להתמודד עם תסכול בעצמה... ושוב אני חוזרת שזה נוגע רק לבכי כי את מה שרצתה מלכתחילה היא לא מקבלת מקווה שהבהרתי ומחכה בקוצר רוח לדעתך...