שיעור
דיון מתוך פורום פסיכולוגיית ילדים ומתבגרים
הי ליאת, בן ה - 6 שלנו גילה הבוקר מה שאנחנו ראינו מזמן - שצומח לו שפמפם קטן. הוא נחרד מול המראה, לקח את הגילוי מאד קשה, אמר בדמעות שהוא לא רוצה שפם והסתובב כשהוא מכסה את פניו עם החולצה. ניסיתי להפחית מחשיבות העניין ולומר לו "אז מה? זה חלק ממה שמיוחד בך" אבל זה לא עזר ואני חסרת אונים. אני יודעת מה עוד צפוי לנו ולו (הערות, העלבות וכו'), כי הוא אכן שעיר מעל לממוצע. איך את מציעה לעזור לו לא להתייחס לכך או לא לייחס לכך חשיבות? אם בכלל אפשרי. תודה רבה
שלום, ליאת תהיה כאן ביום ראשון, בנתיים אוכל אני להתייחס לשאלתך. שיעור יתר בגיל כזה, יכול לנבוע מסיבות רבות - גנטיקה, אי סדירות הורמנולית, בעיות בתפקודי בלוטות ועוד. לכן קודם כל אני מציעה לכם להתייעץ עם רופא המשפחה ואף עם אנדוקרינולוג במקרה הצורך. תופעה של שיעור יתר בגיל הזה היא אכן יוצאת דופן ומכאן ניתן דווקא להבין את תגובתו של בנך. לגבי שאלתך כיצד לנהוג מולו. עצתי היא לא להפחית מחשיבות העניין מולו וגם לא לעשות מזה "דרמה גדולה" אלא להעביר מסר פשוט באופן הבא - לומר שאת מבינה שזה מציק לו ולכן תלכו יחד לבדוק את זה אצל רופא כדי לראות איך אפשר לעזור לו עם זה. בברכה, ירדן
ירדן שלום, מיותר לציין שאין כל בעיה רפואית ושמדובר בתכונה גנטית מה את ממליצה לומר לו במקרה כזה ואיך להתייחס לבעיה שמציקה לו?
מנהל פורום פסיכולוגיית ילדים ומתבגרים
