פורום פסיכולוגיית ילדים ומתבגרים
מנהל פורום פסיכולוגיית ילדים ומתבגרים
שלום פרודה 7 חודשים הייתי בהריון וילדתי. עכשיו יש לנו 3 ילדים מתוקים הבעל מעורב בכל ובחיי הילדים לפניי חודשיים עזבתי לבית אימי והוא נשאר אצל אימו. בפרידה גר אצל אימו ואנחנו נשארנו בדירה. חושבים על ניסיון נוסף. הילדים יודעים שאבא עוזר לסבתא לכן לא גר איתנו מלא זמן. חוששת לתת ניסיון ושנחזור לגור כולם ואז שוב פרידה ושזה יטלטל את עולמם של ילדיי אך מצד שני מחכים שאמצא דירה ושנחזור לגור כולם.
שינוי.... החלטנו להתגרש מה עושים עם הילדים? הם יודעים שאבא ישן אצל סבתא כי עוזר לה. אמרתי לפניי חודש שנמצא דירה אבא יחזור לגור איתנו והם ממש שמחו. ועכשיו יש שינוי..... איך אני עושה זאת? בני עולה לכיתה א האמצעית לגן חדש ואני עם תינוק קטן גם מחפשת דירה .... הגדול יגיד לי בטח אבל אמא...אמרת שאבא יחזור.... מה אני עושה? אם אספר על פרידה איך יעלה לכיתה א במצב רגשי כזה? מציינת שאני והבעל ביחסים טובים פרידה תיהיה בריאה מאד הוא בא הרבה אלינו חהיות איתם ולקחת אותם.
שלום אורטל, כדאי באמת שתגיעו בינכם להחלטה סופית לפני שאתם מספרים לילדים משהו נוסף על העתיד. למרות הקושי אני אישית מאמינה שתמיד כדאי לדבר על הדברים בצורה פשוטה וענינית כשהמסר מותאם לגיל וליכולת ההבנה. למרות שהורים רבים סבורים שהסבר כן וישיר עלול להלחיץ את הילדים, ההיפך הוא נכון. הסבר כזה פעמים מספק לילדים תשובה לגבי שאלות שפעמים רבות ממילא מסתובבות בתוכם ובמיוחד במקרה כמו שלכם בו האבא לא גר בבית זמן רב. יחד עם זאת חשוב כמובן להיות מאוד מאוד רגישים ולהישאר פתוחים לקלוט כל סוג של תגובה ישירה יותר או פחות מהילד, לאורך כל הזמן שלאחר מכן. באופן כללי מאוד המסר הוא שאמא ואבא פחות מסתדרים ביחד אבל מאוד אוהבים אתכם וכך זה תמיד ישאר. שאתם יודעים ומקווים שיהיה לכם הרבה יותר נוח ונעים כשתגורו בבתים נפרדים. עד כאן ההסבר וחשוב לשים לב כאמור למה עולה מהם - שאלות ותכנים הכוללים אשמה, פחד.. שאלות קונקרטיות על מגורים טיולים משותפים וארוחות ערב..ואתם צריכים להיות מוכנים וערוכים לענות להם על הכל. רצוי ששניכם יחד תקיימות את השיחה הזו ברוח טובה תומכת וברגישות ופגישה או שתיים של יעוץ הורי לפני עם איש מקצוע מוסמך תוכלנה לסייע לכם מאוד. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044
שלום רב, הבן שלי בן 3 והתחלנו תהליך של גמילה מטיטולים לפני מספר שבועות. הבעיה- הוא לא עושה בשירותים בכלל. או שהוא מתאפק במשך שעות (היו פעמים שהוא לא עשה פיפי אפילו 10 שעות ברצף) או שהוא עושה בתחתונים. וזה לא בורח לו, כי הוא יודע שיש לו ועושה במודע. בתחילת התהליך הוא כן אמר שיש לו פיפי אבל כשלקחנו אותו לשירותים הוא לא עשה. נראה שהוא חושש מזה. היום הוא לא מודיע שיש לו פיפי ופשוט עושה בתחתונים (לפעמים הוא שואל אם יש לו טיטול לפני שהוא עושה). בימים האחרונים היו מעט פעמים שבגן הוא כן עשה פיפי בשירותים, אבל לרוב הוא עושה בתחתונים או לא עושה בכלל. על קקי אין בכלל מה לדבר, הוא לא מוכן לשבת על האסלה. קקי הוא עושה או בתחתונים או בלילה כשאנחנו שמים טיטול לקראת השינה. אני כבר מיואשת וחושבת להחזיר לו את הטיטול, אך מצד שני אולי זה לא טוב לחזור אחורה? כמובן שבעוד חודשיים וחצי הוא עולה לגן עיריה ולכן יש "דד ליין" שהוא צריך לעמוד בו. אציין כי הוא הבן השני במשפחה- אחות בת 6, אחות בת 1.10 ואחות בת חודשיים. גם בת ה-1.10 עדיין עם טיטול. אשמח לשמוע כיצד יש לפעול במקרה כזה.
הי יעלי, זה נשמע שבנך פיתח סוג של חרדת אסלה וכמו בכל סוג של חרדה פובית השיטה הכי טובה להתמודד איתה היא חשיפה הדרגתית או ויריאציות של זה. אז הכיוון הוא לנסות לחשוב איך להפחית את החרדהשלו וכמון לנסות להבין ממה בדיוק הוא חרד. אולי מדובר בפעולת הורדת המים, אולי עצם הישיבה על האסלה ואולי הפחד לאבד משהו. ברגע שתביני יותר מה מקור הפחד תוכלי לחשוף אותו אליו בדרכים משחקיות ויצירתיות בתוך אווירה נעימה ובטוחה. את יכולה למשל לשחק איתו משחק שלם של החתלה והורדת חיתול לבובה שעושה פיפי באסלה. לספר סיפור על דגים ששוחים במים של האסלה ואז נוסעים להם לים כשמורידים את המים וכיוב'. אני ממליצה גם ללוות את התהליך בדיאלוג למשל לשאול "איך הבובה מרגישה" "מה היא רוצה" "מה עושים המים" ולהתייחס למה שאת מזהה שמפחיד אותו בצורה מרגיעה. זה בגדול הכיוון, קחי לך כשבועיים לצורך כך במהלכם את לא לוחצת עליו לעשות פיפי בשירותים, אלא רק מציעה בעדינות מידי פעם. בהצלחה! ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044
ירדן שלום רב, מה היית ממליצה לעשת עם נער בן 15 אשר לא יוצר קשר עם חבריו לכיתה יש לו מעט חברים מחוג כדורסל אך מעבר לזה יושב אחרי הלימודים ומשחק במשחקי מחשב (טפשיים מאוד לדעתי וחסרי טעם) עד שעות מאוחרות. דבר זה מאוד מכעיס אותי גם אם קוראים לו לאכול הוא צועק ולא יכול להפסיק לשחק כרגע ומגיע בשלב מאוחר יותר. עד מתי דבר זה יימשך? אני רואה את בני גילו וכאילו הוא נשאר בן 12. יוצאים מבלים נהנים והוא סגור כמו בבית סוהר יש לציין שהוא אינו מעוניין לשתף פעולה איןן עם מי לדבר. מה עליי לעשות האם להתעלם לגמרי?
שלום לך, יש כרגע שתי דרכים שאפשר דרכן לפעול. ראשית, לוודא שהוא עומד במחויבויות שלו לבית ולבית הספר (ולא ישחק במחשב במקום) ולעמוד על כך בתוקף - אמא ואבא גם יחד ושיתוף הפעולה כאן חשוב. שנית אני שומעת כמה את מוטרדת, מאוכזבת ומודאגת ממצבו. חשוב שתביני שכשאת כ"כ טעונה רגשית בנך לא יאפשר לך להתקרב אליו ולא ירצה לשוחח איתך, כי הוא לא ירגיש שיש לו שם מקום בשיחה אלא רק ירגיש את כל הרגשות שלך. חשוב שתצליחי איכשהו לעבד את מה שאת מרגישה ולנטרל את זה לפחות קצת אם ברצונך להתקרב אליו ולהבין מה עובר עליו. במילים אחרות "האין עם מי לדבר" שאת מדברת עליו, מצריך שינוי גישה מצידך... יכול להיות שכמה שיחות של ייעוץ הורי תוכלנה לסייע. בברכה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044
מהבוקר שהוא מתעורר הוא מבקש את השמיכי הקטן שלו. גם בלילה בגן לוקחים לו את זה ואחרי הגן הוא שוב אינו מרפה. רק כאשר הוא עסוק מאוד ונהנה כמו בבריכה או במשחקים בגינה או מרפה מעט . האם זה מעיד על מצוקה ? מה ניתן לעשות ?
הי סוניה, רבות דובר בפורום על חפץ מעבר, את מוזמנת לחפש את הביטוי במילות המפתח ולקרוא עוד בנושא. לשאלתך, הדבר אינו מעיד על מצוקה ולכן אין צורך לעשות שום דבר מיוחד. אם ברגעים בהם החפץ עשוי "להפריע", כמו למשל בעת מפגשים בגן או בעת פעילות - הוא נפרד ממנו ומתנהל בלעדיו בקלות, אז אני לא רואה שום בעיה. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044
בני בן 13 ילד חמוד, חברותי שבעיקרון מסתדר עם כולם בכיתה. למרות זאת אין לו אף חבר טוב אחד עמו הוא נפגש אחה"צ. רק במסגרת הצופים וב"ס . יותר מכך ביום העצמאות האחרון, נשאר בבית בתואנות שווא כי אינו רוצה לצאת עם חברים. בדקתי בווטסאפ של הבנים, וראיתי ששאל לגבי זה אך התעלמו מכך והוא נשאר לבד. אף אחד לא התייחס לשאלתו... אם נפגשים בבמות בעיר מגורינו. הוא כביכול לא עושה מזה עניין אך נראה שאינו שייך לקבוצת חברים כלשהי ואינו נפגש בשעות הפנאי עימם. אני בטוחה שמס חברים לכיתה קבעו להיפגש ולא שיתפו אותו בכך ויתכן שלא בכוונה רעה. אני מודאגת מה לעשות ?
הי דינה, אני מבינה שהמצב מדאיג אותך אך למעשה את לא יכולה להיות בטוחה האם ועד כמה הנושא מטריד אותו עצמו או באמת מייצר קושי או מצוקה כפי שאת משערת. הייתי מתחילה בלנסות להבין ממנו על מצבו. מנסה לגשש ומאפשרת לו מקום להתבטא כמעט ללא התערבויות שלך, באמת לחתור לכך שהוא רק מספר ומשתף. אני חושבת שדרך זה תוכלי להבין יותר מה מצבו והאם זקוק או מעוניין בעזרה. לפני כן אין לך באמת מקום לפעולה. את מוזמנת לחזור ולשתף רק קחי בחשבון שכדי באמת להבין את מצבו תצטרכי לייצר מצב שהשיחות עימו בנושא הן פתוחות, נעימות, לא ביקורתיות לא לוחצות ובעיקר שהלחץ והטירדה שלך לא עוברים אליו. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044
ברצוני לדעת כיצד להגיב לכך הגננת לא התקשרה ולא עידכנה במה שקרה האם זו סיבה מוצדקת להוצאה מהגן?רק לאחר שהתקשרתי הגננת אמרה שהוא נפל בחול מעייפות לא רגועה ולא עוצמת עין מה עלי לעשות ?
לא מצליחה להעלות תמונה לצערי אך בזלזול של הגננת שבר אותי מסתבר שנדחף על בטון ליד השער. החלטתי להפסיק לצמיתות לשלוח אותו ראיתי שכתבת שצריך לעשות מסיבה סיום סליחה שאני לא מסוגלת לחגוג עם מי שפגע בבני בצורה כזו איזה דוגמא אתן לו ? שמי שמתעלל בך ראוי למתנה ? הגננת לא התקשרה ולו פעם אחת מזעזע
הי מיה, אני רואה שעברו כמה ימים מאז שאלתך ובנתיים כבר קיבלת החלטה והוצאת את ילדך מהגן. אני בכל זאת חושבת שכדאי שתחזרו לשם, אפילו כדי להיפרד מהילדים ומהמקום עצמו (בגיל הזה מקום וחפצים יכולים להיות חשובים לא פחות מבני אדם). הפרידה הזו , גם אם מינורית, חשובה מאוד בשביל שבנך יוכל להרגיש שדברים בעולם לא נעלמים פתאום סתם כך.. ושישנה המשכיות לאירועים חוויות ואנשים בחייו...זה חשוב מאוד. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044
התקשרתי לגננת לשיחת הבהרה וציפיות ובחרנו הפרידה יפה ועדינה מהתחלה זה לא הסתדר איתה
ירדן שלום רב, קראתי במיני מאמרי הנותנים עצות להורים שיטות שונות להתנהגות לחינוך ילדים. שמתי לב שישנן שתי גישות שלצערי לא הצלחתי להבין מתי משתמשים בכל אחת מהן ואשמח להבין . דוגמא של נסיעה בכביש והילד מאחורה מוציא את חגורת הבטיחות בעצמו ומסרב לחגור. במקרים מסויימים הציעו כי עלי כהורה לעצור בצידי הכביש ללכת ולחגור את הילד בעצמי ובמקרים אחרים עלי לעצור בצידי הכביש ופשוט לחכות עד שהילד יחגור בעצמו ובינתיים להתנהג כאילו לא מזיז או מפריע לי שהוא לא חוגר. מתי נכון להשתמש בכל אחת מהדרכים האלו? תודה רבה
הי הדר, אני לא רואה בהורות אוסף של שיטות חינוך, אלא יותר דרך שההורה מנהיג והולך בה בעצמו. לשחק כאילו משהו לא מזיז לך, כלומר להעמיד פנים, כעיקרון אינו משהו שאני בעדו. מה שחשוב הוא שאת כהורה תרגישי שיש בכוחך לשמור על ילדייך, לחנכם, ללמדם ולאהוב אותם. לייצר איתם קשר חיובי וכמובן שיוכלו להרגיש ולקבל את הסמכות ההורית שלך וכל זה ביחד יאפשר להם להרגיש שהם אהובים ומוגנים בעולם. אם בנך מסרב לחגור חגורה גם אחרי הסבר מדוע זה חשוב, בהחלט רצוי שתעשי זאת עבורו. זה יעביר את המסר שאת שומרת עליו בכל מצב, שהסמכות היא בידייך ושכשאת מבקשת משהו שהוא חשוב ובוודאי קשור לבטיחות - אין שם זכות בחירה. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044
ילד בן 7.5 בעיות רגשיות בוצעו בדיקות
מצרפת קובץ
שלום, לא ברורה שאלתך... בברכה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044
ילד מקיא תקופה ארוכה בתדירות של פעמיים בשבוע בדיקות דם ,שתן , US תקינות האם את רואה כאן באמת בעיה פסיכולוגית או להמשיך לחפש
היום נודע לי וזה הורס אותי הוא היה אבא לילדים הוא עשה לי מעשה מגונה שלח יד לתחתון שלי כשהיינו בארוחה משפחתית אני בת 16.5 ועכשיו אחרי שפורסם בין כל הקרובים שהוא עשה וההורים שלו פנו למשטרה הוא התאבד. מצד אחד יש לי קצת הקלה כי הוא פגע לי האימון ופחדתי לראות אותו ברחוב מצד שני כאב חזק המשפחה שלו מסתכלת עלי רע עשיתי טעות שחשפתי מה שקרה ?:אם לא הוא היה חי היום
הי שירה, אני נורא מצטערת לשמוע את מה שאת מספרת, את הפגיעה שעברת וכעת את האשמה שאת חווה בעקבות זאת. הדבר החשוב ביותר שאת צריכה כרגע להבין ולהפנים הוא שאינך אשמה בשום דבר שדודך עשה - לא בהחלטה שלו לפגוע בך ולא בהחלטה שלו להתאבד. אני גם לא בטוחה מה אומרים אותם מבטים לכאורה של משפחתו, אני רוצה להאמין שאין בכך הטלת אשמה עלייך כי -אינך אשמה בדבר. אני מציעה לך בחום לגשת לטיפול כדי לעבד את כל הרגשות המעורבים והכ"כ מורכבים האלה שאת מתארת וגם כדי שתוכלי להניח איפשהו בנפשך את החוויות הקשות שעברת על מנת שתוכלי להמשיך בחייך מבלי שישפיעו עלייך באופן גורף ומשתלט. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044
אני אובדת עצות, מה לעשות עם בתי היא רגישה מדי בוכה מכל דבר מספיק שילד יגיד לה מילה והיא תבכה זה מקשה עלי מאוד ! גם באכילה היא עושה בעיות וכשהיא בוכה תוך כדי בכי היא מקיאה, אני מבינה שהיא סובלת מרגישות יתר גם אני וגם אביה רגישים איך אפשר לחשל אותה ? שלא תבכה מכל דבר ? שתלמד להסתדר ולא תימנע ? תודה
הי, אני סבורה שכדאי שאתם ההורים תיגשו להדרכת הורים שתסייע לכם להכיל את הרגישות שלה. כל עוד אתם תהיו רגישים לא פחות ממנה - לבכי ולהעלבויות שלה עצמה, היא תתקשה לבנות בתוכה בדיוק את החוסן הזה שאתם כ"כ מקווים לו. חשוב לומר שהדרך לבנות חוסן נפשי בילדים היא לא על ידי חישול שלהם, אלא על ידי הנכונות של ההורה להכיל את רגשות הילד, לעבד אותם עבורו ואיתו ולתווך לו את העולם באופן מותאם מנחם ומרגיע. כאמור אני מאמינה שהדרכה הורית תסייע לכם בכך מאוד. בברכה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044
שלום, אני ובעלי בתהליכי גרושין, לא מכוערים, אין צעקות ותחושה לא נעימה בבית, הכל מתנהל כרגיל. יש לנו ילד בן 3 וחצי וילדה בת שנה וחצי. אנחנו נתנהל במשמורת משותפת כאשר פעמיים בשבוע הילדים ישנו אצלו בלילה. איך מסבירים להם את התהליך? איך להציג את זה שאבא עובר בית? (אני נשארת באותה דירה שבה גרנו ביחד)איך להציג את זה שילכו לישון אצל אבא בלעדיי? איך אוכל להסביר להם שאבא כבר לא גר איתנו
הי קארין, אני סבורה שאפשר לדחות את השיחה עד לשבוע-שבועיים לפני שאבא עוזב. תוכלו לומר בפשטות שקצת קשה לכם יחד ולכן אבא יגור בבית אחר. שתמשיכו להישאר אמא ואבא ותמשיכו להתראות כל הזמן. ילד בן שלוש וחצי לא יכול להבין יותר מזה וגם לא צריך בשלב זה. כל שאתם צריכים לעשות זה להישאר עירניים ופתוחים לשאלות שלו, באותו הרגע ובמשך כל הזמן לאחר מכן, וכמובן נכונים לתמוך לנחם ולהרגיע. מזכירה לכם, ולכל ההורים המתגרשים/גרושים, שהסתגלות טובה של הילדים למצב העדין הזה קשורה בעיקר ליכולתם של ההורים לקיים תקשורת פתוחה ושוטפת, תוך שמירה על עמדה מכבדת זה כלפי זו, ושיתוף פעולה מהודק ככל הנוגע לילדם המשותף. בהצלחה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044
שלום, לפני כ3 חודשים בתי בת ה7 החלה לאונן. בתחילה היתה עושה זאת כשאר גופה מתחכך בבובה.. ואחכ בשמיכה שלה. לרוב בלילה.. לעתים עשתה זאת במהלך היום. הסברתי לה שזה בסדר ורק שתעשה זאת בחדרה בפרטיות. בתי השניה בת 6 עושה זאת מגיל צעיר יותר.. בלילה לפני השינה. ואפילו הקטנה בת ה2 החלה לעשות זאת לפני השינה. זה גורם לי אי נוחות והמחשבות רצות.. אך אני יודעת שזה טבעי ולכן לא מלחיצה אותן. מה שכן הלחיץ אותי זה שהיום נכנסתי באמצע היום במקרה לחדרן ובת ה7 שכבה על בת ה6 והשתכשכה בישבנה(עם בגדים). שוחחתי איתן והסברתי כי זה משהו שעושים לבד כל אחת בפרטיותה. שאלתי אם ראו זאת איפשהו ואמרו שזה משחק שהמציאו. אני ממש בלחץ שהיו או עדיין חשופות למשהו ולא יודעת עם מי להתייעץ בנושא והאם ייתכן או שזה משחק ילדים תמים.. אודה לעזרתך
הי נועה, אני שומעת כמה את מוטרדת מכל העניין, מנסה לאזן בין זה שאת מבינה ורוצה להעביר להן מסר שמדובר בפעולה ובצורך טבעי ומקובל ומנגד לא יודעת עד כמה זה באמת "בסדר" "נורמאלי" וכו'. ראשית אני רוצה להציע לך את האפשרות שתמיד קיימת והיא של התיעצות אישית עם אשת מקצוע, כדי באמת להרחיב את ההבנה של מה ואיך בדיוק קורים הדברים וכך המענה שתקבלי יהיה מספק ואת תוכלי להשיג את הרגיעה שאת זקוקה לה בשביל להמשיך לגדל שתי ילדות בריאות עם תפיסה גופנית ומינית בריאה. לעת עתה אומר שמה שאת מתארת נשמע לי בסה"כ סביר, וגם המשחק..לא ברור לי בדיוק מה היה ואיך היה ואולי בעצם את מיהרת להסיק מסקנות מתוך זה שאת מוטרדת ובאמת מדובר במשחק תמים למדי. חשוב כמובן שתמשיכי להעביר להן את המסרים הרלוונטיים אודות כל נושא הפרטיות וכמובן פרטיות הגוף. מה מקובל ומה לא מקובל ביחס לגוף שלי ולגוף של האחר. שנית הייתי ממשיכה לעבוד על הרחבת השיח הפתוח בנוגע למה שקורה מחוץ לבית ולבסוף לא הייתי מוותרת על לחשוב ולבדוק אם בנותייך נתונות במתח רב מידי ומנסות למצוא רגיעה דרך האוננות ואז כדאי למצוא דרכים נוספות לסייע להן. לסיכום, חשוב מאוד שאת עם האצבע על הדופק אבל חשוב לא פחות שתוכלי למצוא דרך להרגע ולהרגיש שוב שהכל בסדר. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044
רוצה לנסות לעזור לאחיינית שלי בת 13 היום, אמא שלה אחותי נפטרה מהמחלה ב 2008 .הילדה היתה מטופלת אצל הוריי המדהימים מוקפת חום ואהבה עזרתי כמה שיכולתי. הבעיה עכשיו איתה: היא סובלת לדעת פסיכולוג ילדים מחרדת נטישה . יש לה נזקקות נואשת לחברות שלה כאילו יש לה חשש שאם תרפה הקשרים יעלמו. איכשהו הטיפולים שעברה לא עזרו לה לבעיה. הזו ספציפית . רק זה נותר לה מהיתמות. מה היית ממליצה מנסיונך ? מה עוד יכול לשחרר אותה מסוג קשרים שפיתחה ? היא מדברת על זה שקשה לה שהקשרים שלה לא מתמשכים .. כנראה שחנקה אותם מדי לא יודעת איך להסביר לה מבלי לפגוע אשמח לעזרה תודה
הי שי לי, צר לי לשמוע על האובדן אבל טוב לדעת שיש לה מקום בטוח משלה בתוך הטיפול, בו היא יכולה לבטא את עולמה הפנימי, את קשייה, פחדיה ובעצם את הטראומה שחוותה. בתוך הקשר שנוצר עם המטפל זה נשמע שהוא מבין לליבה, וזה כבר חלק חשוב מהעבודה הטיפולית כשחלק מרכזי נוסף הוא עיבוד הטראומה, לאט ובטוח וכן, זה לוקח זמן. הייתי מנסה לשים את מבטחי בטיפול תוך הידברות והתיעצות עם המטפל. לשאלתך, יכול להיות שבמשך זמן מה היא תמשיך לחיות את פחדיה מנטישה בתוך קשרים בין אישיים, אולם ככל שתהיה בטיפול רגשי - כזה או אחר (על ידי מטפלים מוסמכים ומנוסים כמובן), כך הנושא יעובד וגם יפסיק להשפיע עליה באופן כה גורף. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044
בת 16.5 עם בעיית גבולות. ישנו טיפול יעיל לגיל הזה שאינו שיחה? חייה נפגעים מבעיית הגבולות שהתפתחה אצלה בעקבות. הגירושין שלנו שחוותה בהיותה בת 8 . מאז יש תלונות על בעיות גבולות . סובלת מכך גם חברתית וגן תעסוקתית החלטתי שהגיע הזמן לטפל בבעיה לפני שתגיע לצבא אשמח להפניה לסוג הטיפול תודה.
הי יאיר, אמירה שטוענת שלילד יש בעית גבולות טומנת בחובה אמת נוספת והיא שההורים מתקשים להציב גבולות באופן יעיל לילד, כלומר זה לפחות 50-50... תוכל לגשת לפגישות יעוץ הורי ולקבל הכוונה ותובנות בנושא, אני חושבת שבטווח הקצר, שינוי הורי מניב הכי הרבה תוצאות מהירות ומורגשות כפי שנדמה לי שאתה מחפש. בברכה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים
שלום, אני אמא לילד בן 11 ובת 8. הילד בן 11 הוא ילד מאוד אינטליגנט ומוצלח לכל הדעות. בבית הספר, חברים וספורט. הבעיה מתחילה כאשר הוא לא עומד בציפיות של עצמו. אם הוא קיבל ציון נמוך מתשע הוא מתעצבן, מתחצף מתחיל לבכות ולאחרונה גם לבכות את עצמו בראש. אותו דבר גם כשהוא משחק כדורגל, זהו הספורט האהוב עליו ביותר והוא משקיע את כל כולו בו. אבל אם הוא שיחק לא טוב או לא הבקיע גול הוא מתעצבן מאוד, מתחיל לבכות ולאחרונה כמו שאמרתי כמה את עצמו. אני חייבת לציין שאת השאיפה מצוינות ראו אצלו כבר בגיל גן חובה והכנסת אמרה לי את זה. חשבתי שזה יעבור עם הגיל אבל לצערי זה רק מחמיר ואני אובדות עצות. לאחרונה הוא גם ממעיט בערך עצמו ואומר שהוא מכוער. אם אני מכירה לו על משהו אז הוא עונה תמיד אני אשם. אני אובדת עצות. מה אני אמורה לעשות? תודה על תשובתכם.
הי מיקי, אינני יודעת מהם המסרים הישירים והעקיפים המועברים בבית, אילו השפעות הוא סופג ומה צריך להשתנות כדי שהוא יוכל לשחרר קצת את צורכי השליטה שלו, להרפות ולבנות דימוי עצמי חיובי שלא מתבסס על הישגים בלבד. כמה פגישות יעוץ הורי יוכלו מאוד לסייע לכם להבין לעומק את צרכיו ואיך להיות עבורו באופן שיטיב איתו. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים
שלום, הבן שלי בן שלוש וחצי, ביומיים האחרונים היו לו התקפי זעם במהלך אחה"צ כמו כן בלילה . זה מתבטא בצרחות ובכי והוא אומר לנו מה לעשות ואיך לתת לו מים איך להביא או לא להביא את המוצץ- מחלק הוראות. הלילה הזה היינו ערים איתו שעה עד שנרגע - מה עושים???? אנחנו לא מצליחים להיות רגועים כל הבית מתעורר לנוכח הצרחות שלו אשמח לתשובה
הי חן, אם מדובר בשינוי פתאומי, אז כמובן שכדאי לנסות להבין מה מתרחש בחייו שעשוי להוביל למתח הזה שאת מתארת ולפעול בהתאם. לשם כך דברו עם הגננות ובררו מה קורה בגן, האם יותר מתוח, האם "מוחזק" שם, האם נמצא בקונפליקטים כלשהם או כל דבר אחר. בנתיים נסו להיות יותר קשובים אליו, יותר אמפטיים ויחד עם זאת המשיכו ללמד אותו מה מקובל ומה פחות, בסבלנות ובעקביות. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים
שלום רב, נער בן 16 מחונן וחכם. בכיתה יא ובני כיתתו כבר חוגגים גיל 17. מה שמדאיג אותי למעשה שאני רואה כביכול את בני כיתתו והם נראים ממש גדולים (לא פיסית) אלא בוגרים לדוגמא - יוצאים עם בנות וכו. הוא לא יוצא יש לו חברים שלעיתים רחוקות נפגש איתם והולכים לאכול או לסרט אך מעדיף בעיקר להישאר בבית לשחק במחשב. ניסיתי כמה וכמה פעמים להסביר לו שזה נחמד לצאת עם חברים (לא הזכרתי בנות בכלל) ושחבל שהוא משקיע כל כך הרבה שעות במחשב. (יש פעמים שהוא משחק לבד במחשב אני מניחה כי חבריו יצאו ) ואני מאוד נעצבת. זה בסדר שאינו אוהב ללכת לדיסקוטקים וכאלה גם אני אישית לא מעדיפה אבל שיהיה קצת יותר פעיל חברתית. מה אפשר לעשות?
הי ירדן, מה שמעניין הוא שלכל אורך שאלתך לא הזכרת פעם אחת איך בנך מרגיש, מה הוא רוצה, האם נוח או לא נוח לו במצב הזה וכיוב'. לכן אני מציעה שתתחילי בלנסות לברר ולהבין איפה הוא נמצא בכל הסיפור הזה, כי רק משם תוכלי באמת להתחיל לפעול כדי לעזור לו (אם הוא מעוניין בעזרה). הרגשות והתחושות שלך, של עצב וחוסר שביעות רצון ממצבו, לא רק שלא יועילו אלא אף עשויים להשפיע עליו לרעה בכך שירגיש שלא מרוצים ממנו.. על אף שכאמא בעצמי אני מבינה את רגשותייך, כדאי שתבדקי מנין הם מגיעים, עד כמה מחוברים באמת לבנך או אולי בעצם שייכים לעולמך הפנימי ומהווים השלכה עליו. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים
איזה טיפול הכי יעיל לילד בן 7 עם בעיות חברתיות . הוא לא מצליח להתחבר עושה מאמץ ונדחה בבקשה לא טיפול שיחות משהו אחר בבקשה לא מתחבר לשיחות ניסתי
הי ויקי, הגישה הטיפולית עם ילד בן 7 צריכה להיות אקספרסיבית אך לא דרך דיבור, אלא דרך משחק או יצירה. טיפול בילדים על ידי אנשי מקצוע מוסמכים, קרי פסיכולוגים קליניים, עו"סים קליניים או מטפלים באמנות יעשה באופן הזה. גם טיפול קבוצתי לחיזוק מיומנויות חברתיות יכול להתאים אפילו במקביל לטיפול פרטני. בהצלחה! ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים
עקב מאבקי ירושה בלתי נעימים נוצר מצב שחלק מבני משפחתי אינם מדברים איתי, כואב לי על הבן של בן שנתיים ו 7 שהיה לו עם חלקם יחסי קרבה וקשר חזק כמו עם הבת של אחותי , ששמרה עליו בהיותו תינוק ועכשיו מתעלמת ממנו לגמרי . אני מגיעה לארוחת שבת עם חלק מהמשפחה שאוהבת אותי ומתייחסת יפה לבני. ואז מגיעים החלק השני והבן שלי לא מבין למה מתעלמים ממנו. לתקן את משפחתי לא אוכל .. אך אני רוצה למנוע מבני נזק מיותר. כיצד אעשה זאת ? האם להסביר זאת או להדגיש את כל האנשים הנפלאים שנמצאים סביבו ? תודה
הי ענת, עצם שאלתך מעידה על מודעות תואמת וחשובה לשלומו הרגשי של בנך ועל כך מגיע לך כל הכבוד! את צריכה לשקול כרגע את מאזן הכוחות - החיוביים מול השליליים. אם רוב ההשפעות שם הן חיוביות לעומת קומץ של השפעות שליליות מתונות, אז אני חושבת שאת בהחלט יכולה לנטרל אותן כפי שהיצעת בעצמך בשאלתך. יחד עם זאת, אם מדובר ברוב של השפעות שליליות קרי תוקפנות , גם כזו שהיא פאסיבית אגרסיבית ושמופנית כלפיו וגם כלפייך בנוכחותו (במיוחד אם קשה מנשוא עבורך) אז בהחלט הייתי שוקלת שנית את ההגעה לאירועים המשפחתיים המשותפים הללו. זאת מהסיבה שכרגע המחויבות הראשונית שלך היא לשלומו הנפשי של בנך ועבורו להיות בסביבה כזו, שהפכה את פניה באחת באופן הזה, היא ללא ספק בבחינת סביבה פוגענית עבורו. אם תחליטי להעדר מהמפגשיםהללו לעת עתה, כדאי בהחלט להגביר את תדירות המפגשים היותר אינטימיים עם שאר בני המשפחה המורחבת עימם אתם בקשר טוב. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים
שלום, יש לנו 2 בנות, 8 ו 5. בת ה5 מאוד אוהבת משחקי אסוציאציות. כל יום היא מבקשת. לפעמים היא רוצה להיות התינוקת שלנו אבל לרוב היא רוצה להיות כלב. וזה אומר שהיא מחכה פעולות של כלב. ללכת על 4 ולעשות קולות. השאלה שלי היא מדוע. על איזה צורך זה עונה לה? מודה שלפעמים זה מדאיג אותי. תודה, משה.
שלום משה, אתה מתכוון למשחקי דמיון ותפקידים. לפני שאענה לך, מדוע הדבר מדאיג אותך? אשמח אם תפרט בדיוק אילו התנהגויות מעוררות בך פליאה או דאגה. ירדן
היי ירדן, תודה על תגובתך. זה מדאיג אותי כי נדמה לי שחסרה לה תשומת לב מאיתנו ההורים. ואני שואל את עצמי האם אנו ההורים לוקים בזה. האם אנו נותנים לילדתנו הגדולה יותר תשומת לב. בנוסף אשתי יצאה לעבוד אחרי הרבה שנים ולפתע יש פחות זמן הורים. ההתנהגות שמעוררת אצלי דאגה היא עצם ההתחפשות לכלב. אני לא זוכר שעם ילדתי הגדולה זה היה כך. נראה לי שזה לא רגיל. תודה, משה.
הי משה, מה שאתה מתאר (זמן הורים מופחת) בהחלט נשמע כמו משהו שצריך לתת עליו את הדעת ולמצוא דרך לבלות יחד זמן איכותי יותר במסגרת האפשרי. לגבי ההתחפשות לכלב. עצם העניין אינו בעייתי, אם הייתה מתחפשת לנסיכה לא היתה מתעוררת בך שום תהיה אני מניחה. נסה אולי להבין איזה מין כלב היא מגלמת..האם הוא כלב ממושמע, מפחיד, נטוש...נסה ללמוד על עולמה הפנימי דרך השתתפות והתענינות אקטיבית במשחק, זה בטח יניב לך יותר מידע מאשר ניחושים שלי לגבי העניין:) אז שחק איתה..כך גם תלמד עליה יותר, גם תבלה איתה זמן שהוא באמת איכותי וגם בתקווה תצליח להנות קצת. בשמחות, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים
היי, הכלב הוא קטן, ממושמע ומחפש תשומת לב. היא נובחת לעברי, בעדינות עם עיני עגל :) תודה ירדן, אשתף עם זה יותר פעולה. משה.
אחייניתי בת 5.5 בגיל 3 הוריה התגרשו. הילדה פקחית.יש לה 2 אחיות בגיל ההתבגרות 12-14 האמא מאוד פעילה בחיפוש בין זוג חדש ומאז שהתגרשה היו לה 2 מערכות יחסים (בערך חודשיים כל אחת) ובשתיהן שיתפה את הילדה .כלומר הילדה כל פעם מספרת "לאמא יש חבר" או אמא ו..היו מאוהבים ועכשיו הם רק חברים.וכו וכו....גם אחותה הגדולה יש לה חבר והיא מספרת שהם מתנשקים כל הזמן....האם זה נכון לילדה קטנה?
הי חני, כפי שאת מתארת את הדברים זה בהחלט לא נכון לילדה ולכן אני מציעה שתעלי את הדברים האלה בפני אחותך, בררי איתה את עמדתה, בידקי האם מה שאת משערת שקורה נכון והביעי את דאגתך הכנה והמוצדקת (אם אכן כך הם פני הדברים) כי רק שם מולה תוכלי להשפיע. בברכה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים
שלום. החלטתי להוציא את הבת שלי מהגן היא בת 3 גן פרטי שבתוכו יש חול מזוהם שלא מנקים ! פניתי בעבר כמה פעמים לגננת והתרעתי שזה מסוכן לזיהום והיא טענה שכולם חיים. בתי עכשיו עוד פעם עם דלקת ריאות אחרי שגם בחנוכה היה לה . הרופאה חושבת שזה קשור איך לבצע את המעבר בצורה הטובה ביותר לילדה? היא לא הכי אהבה להיות שם גם ככה. אשמח לתובנות
הי תמר, בכל מקרה חשוב לבצע פרידה כמו שצריך, גם מהצוות גם מהילדים ואפילו מהמבנה ומהחפצים. הודיעי לה כשבוע לפני שעוד מעט נפרדים מהגן ועוברים לגן חדש והיי קשובה ופתוחה לשמוע כל מה שעולה ממנה סביב זה לאורך אותו שבוע. בנוסף כאי לערוך איזושהי מסיבת פרידה צנועה בגן ואפילו אפשרי לה להעניק מתנה לגן ולקבל משהו מהגן עצמו שתישמור למזכרת. האפשרות להיפרד היא דבר חשוב מאין כמוהו ולא נכון יהיה למנוע זכות זו ממנה. בברכה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים
האם קשר לכשלעצמו יכול לדכא ? מרגישה מדוכאת החייל שאני מאוהבת ובקשר איתו שנה הוא משחק ברגשותיי. ! איבדתי חשק לבצע מטלות. פעם הוא בקשר קרוב אלי ואוהב מאוד ... ואז נעלם ומתייחס כאילו אני כלום עבורו. קשה לי כל הזמן מתאמצת לשמור על יציבות בקשר איתו לקבל אהבה. ! ! שאלתי האם קשר יכול לדכא? אן שדיכאון מופיע מחוסר סרטונין ?
הי, זה נשמע שהקשר הזה בהחלט מדכא אותך ובצדק. אני מקווה שתצליחי למצוא את הכוחות לעשות את הדבר שיהיה לך הכי נכון ונכון לעכשיו זה נשמע שצריך להתרחק ולסיים את הקשר הזה. יכול להיות שהוא לא מיטיב איתך ויכול להיות שאינך בנויה כרגע לקשר, כך או כך הקשר בהחלט לא עושה לך טוב וממה שלא עושה לנו טוב כדאי להתרחק. אני גם מציעה שתשתפי אדם מבוגר עליו את סומכת ותתיעצי איתו/ה. אולי דודה, אמא או דמות אחרת. אל תישארי עם זה לבד - זה הכי חשוב! תיעזרי בסביבתך הקרובה ובדמויות מבוגרות שיוכלו גם לייעץ לך כיצד להתמודד עם המצב הלא נעים הזה. בהצלחה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים
בוקר טוב, אני מאוד רוצה לשמוע את הצד המקצועי בנושא ותודה על העזרה מראש. בן שלי בן שש וחצי והשנה עלה לכיתה א. קצת פרטים -ילד מאוד חברותי , מאוד אהוב, יש לו הרבה חברים שעלו איתו מהגן לכיתה א, מאוד תחרותי, אנרגטי, חכם, רגיש ויש לו אח קטן בן שלוש וחצי שרוב הזמן הם משחקים יפה. ככל הנראה כשעלה לכיתה א' קיבל "סטירה" של מרחבים הגדולים שיש בבית ספר לעומת הגן הקטן, שאף אחד לא מחבק ולא רגיש ולא מחכה לו בכיתה כמו שזה היה בגן -אנשי צוות הכוונה. מספטמבר ועד עכשיו לא נוכן להינס לבד לבית הספר- בהתחלה זה היה שאני אכניס אותו לכיתה וחיכינו עד שהמחנכת תגיע ורק אז היה מוכן לשחרר אותי וגם עם בכי מטורף, אחרי זה היה נשאר בכיתה ומשחרר אותי בלי לחכות למחנכת ועכשיו הוא מוכן להיכנס עם חברים כבר מהשער.. אבל עדיין יש ימים שקשה לו מבקש שאכניס אותו לכיתה וכל הזמן זה בטענה שכואב לו הלב ושהוא רוצה להיות איתי. ככה גם היה בתחילת כל שנה בגנים רק שעכשיו בבית הספר לוקח המון זמן להסתגל. הוא הולך לחברים בערך פעם פעמיים בשבוע וגם אנחנו מארחים באופן קבוע, הוא הול לסבים וסבתות לישון אצלם והכל בסדר, הוא הולך לחוג קארטה - בהתחלה גם לא היה מוכן לשחרר והינו צריכים לשבת שם אבל עכשיו די זורם עם זה שאנחנו הולכים. כמו כן, שמתי לב שבמידה ומדובר באירוע גדול עם הרבה רעש ואנשים ואנחנו לא נמצאים שם הוא כאילו מאבד את עצמו ונהיה חסר ביטחון למרות שבדרך כלל נראה הכי בטוח ומוביל וכריזמתי. האם זה בסדר ולגיטימי ההתנהגות שלו? האם זה באמת חוסר ביטחון או קשיי הסתגלות? איך אנחנו בתור הורים יכולים לעזור לו? זה מאוד מתיש ומתסכל אותי, אני מאוד רגישה אליו ולוקחת את זה לפעמים קשה כי לא יודעת אין לעזור לו. אשמח לאיזו תובנה, אולי צריך טיפול כלשהו? תודה מראש!
הי ולרי, קודם כל טוב לשמוע שהעניין כל הזמן בתנועה...מן ההתחלה ועד היום הוא מצליח יותר ויותר להתרחק מכם ולהיכנס בכוחות עצמו וזה כבר חיובי. זה בעצם התהליך שהוא צריך לעבור ויפה שאתם מצליחים לעבור אותו איתו ביחד בהדרגתיות ועם הרבה תמיכה ואהבה. כל הכבוד! בנוסף את בעצמך אומרת שכל נושא ההסתגלות תמיד היווה עבורו אתגר וארך זמן...אז בעצם המצב הזה צפוי ואולי יארך זמן רב מהרגיל כי המסגרת הפעם באמת שונה באופן איכותי מאלו שהתרגל אליהן בעבר. לגבי טיפול, ממה שאני שומעת בנך ילד שבס"כ מסתדר יפה בכל התחומים אולם ייתכן ויש מקום לבחון את הדברים קצת יותר לעומק ומכאן כמובן לא אוכל לעשות זאת. אני מציעה לך לגשת לכמה פגישות יעוץ הורי ולחשוב ביחד עם המטפלת על בנך ולראות האם יש צורך גם בהתיחסות מקצועית, זה יכול להיות לו או אולי לכם ההורים במובן של קבלת הכוונה יותר מדויקת באשר לאיך להיות עבורו באופן יותר תומך לצרכיו הספציפיים. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים
בני בן 3.5 משחק רוב הזמן לבד שאני לוקחת אותו לפעילויות לפורים הוא משחק עם עצמו בביטחון לא מנסה להתחבר לילדים אחרים בסביבה. לפעמים ילדים אחרים רוצים לשחק איתו אז הוא משחק איתם אם לא לבד . גם בגן בדיוק אותן הדבר הגננת חושבת שזה האופי שלו. מה דעתך ? וכיצד אוכל לחזק לו את החלק החברתי ?
הי מיה, במקרה הזה אני הייתי מקשיבה לגננות שאגב אומרות משהו חשוב - אין כאן כל בעיה אלא רק עניין של העדפה. מאחר ואת בעצמך אומרת שהוא מסוגל לשחק גם ביחד וגם לבד אז איני רואה סיבה לדאגה.אגב ישנם ילדים שהצורך החברתי מתחזק אצלם רק אחרי גיל 3 אז לא בטוח שזה לא ישתנה מעצמו. מה שכן הייתי מציעה זה להזמין חברים הביתה. משחק אחד על אחד בסביבה שקטה וביתית בהחלט יכולה להיות מהנה יותר עבור ילדים כאלה ולפתוח להם את ה"תאבון" החברתי. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים
קראתי מעט תשובות שכתבת באתר ושמתי לב שמומלץ ברוב המקרים הדרכה הורית או פגישות יעוץ . שאלתי היכן ? האם ניתן דרך הקופה ? האם זה בקבוצה או יחיד? וכן האם מומלץ לגונן על בן שנתיים וחצי בגינה או לתת לו להתמודד ולפתח כישורים חברתיים ??! אחדד את השאלה. אם אני רואה ילד שלא מתייחס יפה לבני בגינה האם בגיל הזה להתערב ? או לתת לבן שנתיים וחצי להסתדר. חשוב לי להבין מהו הגיל בו ניתן לתת לפעוט להתמודד לבד? לפיתוח כישורי חברה
הי תקווה, הדרכות הורים ניתן לקבל אצל מטפלים שהוכשרו לכך באופן מקצועי באקדמיה תחת הכשרה ופיקוח. בכך כוונתי היא ל:פסיכולוגים קליניים, חינוכיים, עובדים סוציאליים קליניים ומטפלים באמנות בעלי תואר שני בלבד. מבין אלה חפשו כאלה שמתמחים בהדרכת הורים וטיפול בילדים. לגבי התמודדות פעוט. התפקיד שלך עם ילדים, וכאן כוונתי היא לילדים בכל גיל לפי הצורך, הוא לעסוק במלאכת התיווך. בכך כוונתי היא לעזור לילד/ה להבין מה הוא מרגיש, מה מתרחש בסיטואציה, לעזור לו לבחור כיצד הוא רוצה לנהוג וגם כמובן לנחם כשצריך ובמצבים מסוימים בהחלט גם להתערב באופן ישיר יותר ולתווך משהו לשני הילדים. לדוג אפשר לומר שאתה רואה שזה לא נעים לו/שהוא לא רוצה לחלוק כרגע/שזה מציק לו וכיוב.. ולעודד אותו לומר את זה בקול רם לילד האחר. זה אגב תחום שהדרכה הורית יכולה לסייע בו מאוד כי אפילו ההסתכלות שלנו ההורים על הסיטואציה לפעמים צריכה "תיקון"...אני מניחה שהילדים לא מתכוונים להתייחס "לא יפה" אלא כל ילד פועל לפי צרכיו, ואם תוכל להביט על זה כך יהיה לך קל יותר לתווך את המצבים השונים באופן פחות מופעל ורגשי וכך ולהיות לבנך לעזר. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים
שלום בני בן ה 6.5 נכנס לכיתה א' השנה בבית ספר מוכר עם חבריו מגן החובה. הילד השתבץ לכיתה עם שני חברים טובים שלו. החל מספטמבר האחרון, הוא התחיל לגמגם, מביע חוסר רצון ללכת לבית הספר, מבירור שעשינו אנחנו יודעים שיש אלימות והתנהגויות מאוד לא הולמות בכיתה ( קללות ושימוש בשפה בוטה והפחדות) . היום יש יום פיג'מות , והוא לא הולך כי אין לו רצון להגיע לכיתה. ילד מאוד מאוד חיוני, חיובי, קרן שמש של המשפחה והחל מספטמבר מוציא המון אגרסיות בבית, מקלל ופרוע. הוא הביע עניין לעבור כיתה, הוא מתלונן על מספר ילדים ( אין ביטוי לחרם או השמצות כלפיו באופן אישי ) אבל אנו שמים לב לקושי מאוד גדול שיש לו מאז שנכנס לכיתה א'. מה עלינו לעשות ? יש לציין שגם אם יעבור כיתה, עדיין יהיה בצהרון עם אותם ילדים.
הי יעל, זה נשמע שיש לכם ילד נבון ורגיש, אגב בעיני באופן מותאם. אם יש אלימות בכיתה, גם אם "רק" מילולית או באווירה, אני בהחלט מבינה מדוע קשה לו. כמו כן האפשרות לעבור כיתה, במיוחד אם זה באה ממנו, בהחלט קיימת רק אני הייתי מציעה לבחון את האופציה הזו היטב לפני המעבר. לדבר עם היועצת והמחנכות ולבדוק האם האווירה בכיתה האחרת באמת רגועה יותר. איך אומרים היום הורים..לפעמים איכות הכיתה היא תוצאה של "מזל" ובהחלט ישנן כיתות "טובות" יותר מאחרות. אז בידקו את הנושא והעבירו אם צריך. לגבי הצהרון, שעתיים בצהרון זה כאין וכאפס לעומת הווי כיתתי שלם ושעות ארוכות במחיצת כולם שם. בהצלחה! ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים
בני בן הארבע לעיתים (לא תמיד) אננו מקשיב לדברי . יוצא שאני אומרת לו מה אני מצפה ממנו לעשות,הוא לא עושה את זה,ואז אני אומרת לו "אם לא תעשה X לא תקבל Y" הוא ממשיך בשלו ,ואני לא מתייחסת אליו,עוזבת אותו למנוחה גם אם הוא יושב בצד או על הריצפה כעוס,אחרי כמה שניות מגיע בעלי או אחותי או מי שבסביבה ,מדברים אליו בנחמדות "אתה רוצה לעזור לי לעשות X", או "תבטיח לי שתתנהג Y",והוא נרגע ועושה מה שהשוטר הטוב בכיבול אומר לו לעשות. שאלתי היא-אנני מבינה מדוע כשאני אומרת לו בצורה פדגוגית לעשות דברים ,לעיתים הוא אננו מקשיב לי,אך אחרי כשמישהוא מגיע אליו ומדבר בנחמדות הוא עושה את הדברים. כמובן שאני ברוב הפעמים מדברת אליו בנחמדות אך אני גם יודעת שילדים צריכים סמכות וזה לא יכול להגיע בנחמדות . האם עלי לשנות את התנהגותי או לא? תודה
הי אילנה, ההבדל צריך להיות בעמדה הפנימית - במטרות שלך, בציפיות ובגישה ולכן בהחלט ייתכן שיש מקום לבחינה מחודשת של העמדה ההורית ממנה את פועלת וכמה פגישות יעוץ הורי יוכלו לסייע לך בכך. בנתיים אנא ראי תשובותיי לאלונה והדר, כמה שאלות מתחתייך. אם עדיין לא תבואי על סיפוקך, אל תהססי לשאול שנית ולחדד את שאלתך. בברכה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים
שותפתי להורות מגוננת מדי על ביתי מתערבת בכל דבר ובתי תלויה בה לחלוטין היא פותרת במקומה בעיות. דעתי האישית שזה איני בריא . אשמח לדעתך
הי יניב, ניכר כי אתה מוטרד ומודאג אולם מתוך התיאור הקצר שלך לא באמת אוכל לסייע לך. מציעה לך לשוחח על העניין עם שותפתך ולנסות להגיע להבנות בינכם בנושא חינוך והורות. אפשר אפילו לגשת יחד לכמה פגישות של יעוץ והדרכה הורית שיסייעו לכם ליישר קו בנושאים חינוכיים, לפתור מחלוקות ובאמת להצליח להיות הורים טובים יותר לביתכם, ביחד ולחוד. בהצלחה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044
הבת שלי בת 16.5 פייטרית מלידה נחושה מצליחנית בכל מה שעושה. היא לא מסוגלת להיכשל .בתקופה האחרונה מבטלת הגעה למבחנים ברגע האחרון. תופסת רגליים קרות . שמא תכשל ..למזלי המחנך שלה שוחח איתה על כך ולבסוף התרצתה והגיעה להיבחן. היא אומרת לי "אמא אני לא מסוגלת לסבול כישלון. אני צריכה להיות מוכנה 💯" . ומרוב מוטיבציה היא מפסידה והרבה.מה ניתן לעשות?
הי, ביתך נשמעת כמי שסובלת מחרדת ביצוע ופרפקציוניזם. אני מציעה לשקול אופציה של שיחות או טיפול קצר מועד בסגנון CBT ע"י פסיכולוג/ית קלינית. אם הקושי לא יטופל הוא עלול להחריף ולהסלים ולפגוע בתפקוד העתידי שלה. בברכה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044
הי ירדן, מצאתי את הפורום שלך דרך האינטרנט ותהיתי אם תוכלי לעזור לי : אני גננת מחליפה בצהרונים וישנה בעיה שאני נתקלת בה שוב ושוב ולא בטוחה שאני עושה את זה נכון: ייתכנו פעמים שאני יושבת עם הילדים בני 4-5 במפגש,וילד מפריע במפגש ,הדבר הנכון מבחינתי לעשות זה להוציא אותו מהמפגש, שישב בצד ולא ישתתף במפגש (כדי שילמד לא להתנהג ככה וגם בעצם יהווה דוגמא לשאר הילדים שאם הם ידברו ללא רשות הם ייצאו החוצה מהמפגש). הבעיה היא:שנדיר שקורה שהילד/ה מסכימים לצאת מהמפגש מרצונם .אני כן אומרת לו "אם את לא יוצאים עד שלוש (ואז אני סופרת לו),ויושב "פה" (מראה לו איפה),אתה ללא תשתתף במפגש". קרו פעמים שבאתי לאותו הילד ובעדינות מירבית אני הזזתי אותו מהמקום,אך גם כשעשיתי זאת הוא כל הזמן חזר חזרה למקום שלו במפגש או עשה בלגאן במקום אחר בגן. רציתי להכביד עליו את העונש בכך שאמרתי לו שאם הוא ימשיך ככה במקום לשבת איפה שהראיתי לו,אז גם לחצר הוא לא ייצא, מה שלא עצר אותו להמשיך להתנהג כרצונו. אני חושבת ותקן אותי אם אני טועה,שבמקרה שאותו ילד לא יושב בצד איפה שהראיתי לו כמו שצריך ,בין אם הוא חוזר למפגש לשבת(וממשיך להפריע) ובין אם הוא בוחר להשתולל במקום אחר בגן,אני צריכה להמשיך בשלי מבלי להתייחס אליו,ופשוט עם הזמן לא להוציאו לחצר ו או לתת לו את המשחקים הספציפיים שהוא אוהב בגן,וכך הוא יילמד. האם אני צודקת בחשיבה שלי? אין לי מה לעשות אחרת ברגע שהוא לא מסכים להירגע ולשבת בצד מחוץ למפגש? סיטואציה נוספת שרציתי לשאול לעצתך-היא גם,במצב בו הילד מתפרע ולא מקשיב,כשאני בוחרת לדוגמא לא לתת לו לשחק במשחק מסויים או לא לצאת לחצר,האם נכון במקום זה להתעקש שהוא יישב על הכסא (בהגיון שלי כאן זה הניצחון שלי עליו),או שהוא לא יוצא לחצר כעונש,אבל בתוך הגן אני כן אתן לו לשחק במשחק אחר ,כי אולי הציפייה שבאמת הוא ישב על הכסא היא לא ריאלית וצריך שיהיה הגיון גם בעונש עצמו מהבחינה הזו? תודה רבה!!!!
הי אילנה, בעיקרון אם את מחליטה להוציא ילד החוצה "להרגע", אז כדאי לשלוח איתו סייעת שתשהה איתו שם כמה דקות עד שהוא מוכן לחזור. לגבי שאלתך השניה ובכלל. לא כדאי שהעמדה הפנימית תהיה מי מכם מנצח ומפסיד - את או הילד - כי אז את מציבה את עצמך בעמדה ילדית בדיוק כמוהו. עמדתך צריכה להיות חינוכית וכזו שמכילה את ההבנה של פער הגילאים בינכם ואת זה שאת שם כדי ללמד אותו משהו..אם ההשלכה של הפרעה היא שיישב כמה דקות עד שיירגע, אז פשוט עימדי על כך ולאחר מכן הוא משוחרר לעשות כרצונו. המסר שמגיע ביחד עם זה לא פחות חשוב מהעונש והוא שבגן הזה לא מפריעים, מכבדים חברים ואם לא תעשה את זה, לא תוכל להשתתף ולהיות עם כולם, תצטרך להיות כאן רחוק מהחברים וזה חבל. בנוסף אל תשכחי לחזק את הילד על כוחותיו שבוודאי יש לו. חשוב שתזכרי שילדים בבסיסם רוצים להיות "טובים" ואפילו לרצות מבוגרים. אם הוא ירגיש שהוא נראה על ידך ושאת רואה את חלקיו הטובים, אני מאמינה שהוא ירצה לקבל את הסמכות שלך. זה אולי יקח זמן אבל עם סבלנות והתמדה, אולי אפילו תצליחי להעביר אותו תהליך חיובי בזמן הקצר בו את רואה אותו שם. בכל מקרה אני מודעת לבעיתיות שבמשרה שלך, את גם בצהרון וגם מחליפה..לא פשוט..ובכל זאת, אל תוותרי על עמדה חינוכית שבאה מתוך חמלה ואהבה לילדים ושזוכרת שאת -המבוגר- שם. בברכה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044
צהריים טובים, הבן שלי בן 7 אתמול בלילה התחיל לבכות ולשאול על מוות איפה הולכים אחרי שמתים ואם אפשר לחזור ושהוא ממש מפחד מזה. הבנתי אחרי שיחה איתו שבבית ספר דיברו על מישהי שנפטרה שהיה לה "המחלה" ואפילו בגיל צעיר היא נפטרה (כי הסברתי לו שברוב המקרים רק שמזדקנים מאוד נפטרים). מה שמדאיג אותי שהוא ממש רעד כשדיבר על זה, ושהוא מפחד שיקרה לו משהו. אני יודעת שילדים בגיל הזה שואלים על הנושא הזה אבל הם אמורים כל כך לפחד ?!! ואיך מסבירים את זה ומרגיעים אותם ?
הי נדין, השאלות האלו לחלוטין טבעיות ותואמות גיל, מה שצריך לעשות הוא א. לספק לו הסברים כנים תואמי גיל ב. אפשרות לשאול כל שאלה ולקבל עליה מענה ג. לעשות נורמאליזציה לכך שתוהה, חושש ומבולבל. הנושא הזה נידון רבות בפורום לאורך השנים במובן של איך ואילו מסרים להעביר. את מוזמנת לחפש במפתח החיפוש עם מילות חיפוש מתאימות ואם אינך מוצאת מענה מספק, אל תהססי לפנות שוב. בברכה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044
בת 3 כמעט ואינה משתתפת בגן בדיבור היא כן פעילה הריקודים והפעלות. האם ייתכן שזה קשור לכך שהיא צופה הרבה בסרטונים באייפון בפסיביות? לדעת הגננת זה קשור. כיצד אעזור לה בכך ? האם זה דורש בדיקה? יש לציין שבבית היא מדברת בפתיחות רק בגן נאלמת .. איך אעזור לבתי לחוש משוחררת בטוחה?
הי הדי, בעיני אם הקושי מתעורר בגן אז הדמויות בגן צריכות להיות אלה שעוזרות לה להיפתח ולהשתחרר. אני הייתי מבקשת שיחה עם הפסיכולוגית/גורם מייעץ של הגן והגננות, וחושבת ביחד איתן כיצד אפשר לעזור לביתך לבטא עצמה יותר ויותר ורבאלית שם. בדרך כלל השיפור יהיה קשור להגדלת תחושת הביטחון שלה בגן ועם הדמויות המטפלות ואתן צריכות לחשוב על דרכים שונות לקדם את זה. דוג' אחת למשל (אם מקובל על הגננת) תהיה ביקור בית. זה עשוי לעזור לביתך להיפתח ולדבר עם הגננת בסביבה הביתית שלה, שם מטבע הדברים נוח לה יותר וכך התקשורת תוכל להמשך גם בגן בעזרת עידוד הגננת ואיזכור האירוע. בברכה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044
חייב תשובה די דחופה כי הענין מדיר שינה מעיניי. הבת הבכורה שלי ילדה טובה שקטה ואמיתית כל כך מתלוננת בתקופה האחרונה על אלימות שהיא חווה בכיתתה בתחילה בת 1 לאחריה הצטרפו עוד 2 בנות זה בית ספר ממלכתי דתי כך שרק בנות בכיתתה. נחרדתי מזה ופניתי מיד למחנכת שהגיבה באדישות, אמרה שלא ידוע לה על אלימות ולקחת בערבון מוגבל ... זה מרתיח כי אני יודע שהילדה שלי סובלת. וזה רק בגלל שהיא שקטה . השאלה האם מותר לי להפסיק לשלוח אותה לבית ספר עד שיתעוררו שם ? האם לפנות למשרד החינוך ? האם פנייה להורים של הבנות המכות תעזור אן תחמיר ? והכי חשוב איך אני מחזק את הבת שלי שתבין שהיא לא קורבן ולא מגיע לה לחטוף . מהקופה הרופאה הציעה. לי טיפול דרך גהה ... לא מקובל עלי אומרת שיש מרפאה לילדים שם . מעדיף פרטי טיפול קבוצתי יכול לחשל אותה ? ?? תודה
הי עידו, תשמע, אני רוצה לעודד אותך לפעול על פי תחושת הבטן שלך וללכת עם זה עד הסוף. אני בהחלט לא הייתי עוצרת בשום תמרור עצור לו ביתי הייתה מתלוננת על אלימות והייתי מאמינה לה. פנה ליועצת, למנהלת, לפסיכולוגית בית הספר, לאימהות של התלמידות ואם אינך מקבל מענה מספק, פנה גם למפקח על משרד החינוך והודע למנהלת בית הספר על תכניותייך. חשוב שתעביר לביתך את המסר שאתה לצידה ושאין שום סיבה בעולם שהיא תמשיך לסבול מאלימות ולבית הספר העבר את המסר שאינך מתכוון לעצור עד שהמצב לא יטופל ושכל האמצעים יעמדו לרשותך לשם כך. לגבי טיפול, זה יבוא בהמשך. השלב הראשון הוא לעצור את האלימות. בהצלחה! ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044
שלום,בתי בת 7וחצי. מזה כחודש וחצי מאוננת בכל ערב. עושה זאת כאשר מניחה בובה ומשתפשפת עליה מתחת לשמיכה. בת ה6 שלי גם עושה זאת כל לילה אך לא עם בובה אלא מגלגלת את השמיכה שלה ושוכבת עליה. האם זה תקין כל ערב? היתה פעם אחת גם שהתרגזה ממשהו ועלתה לחדר וכשעליתי ראיתי שעושה זאת. אציין שבסמוך להתחלה של בת ה7וחצי. ראיתי כי בחיפוש בנייד היה רשום:נשיקות בפה. ונשיקות בבי"ס. הסברתי לה שאם סקרנית וכו שתשאל אותי כי מה שרואים באינטרנט אחו דברים מעוותים ולא מציאות. אני תוהה אם יש קשר בין תחילת האוננות שלה לבין הצפיה בסרטון נשיקות. והאם זה תקין. אובדת עצות. תודה!!
שלום שרון, אוננות היא טבעית ונורמאלית וזה בהחלט נשמע שבנותייך מחפשות דרכים להרגיע את עצמן. לגבי הצפייה בסרטון, גם זה נשמע כמו סקרנות תואמת גיל. יחד עם זאת אני נוטה לסמוך על הורים..ואם משהו בתחושת הבטן שלך הוביל אותך לשאול אותי שאלה אז למרות תשובתי זה כנראה אומר שכדאי לך להמשיך ולפקוח עין וולחשוב יותר לעומק על בנותייך. האם למשל קיימים גורמי מתח בחיי בנותייך שמצריכות התיחסות, האם הן מספיק מוגנות בכל הקשור למדיה ובעיקר האם חסרה להן אפשרות להרגע בתוך הקשר איתך או עם האבא. מוזמנת לחזור ולשתף. בברכה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044
בני בן ה-7.5 ובתי בת כ-5 רבים הרבה. זה מגיע מהר מאד לאלימות ובני בדרך כלל מכה את אחותו, מקלל ומעליב אותה .לעיתים היא מתגרה בו אך פעמים רבות הוא סתם נטפל אליה כאילו רק מחפש לריב איתה. כואב לי לראות איך היא נפגעת ממנו בכל פעם מחדש.אני מניחה שזה נובע מקנאה . אני לא מצליחה להפחית את תדירות המריבות ביניהם. כשזה קורה אני אומרת לו בכעס שאני לא מרשה לקלל או להכות בשום מקרה ולעיתים גם מרחיקה אותו לחדר שירגע אך עקב כך הוא חוטף התקף זעם ובועט בדלת או זורק דברים בבית מרוב כעס. וממשיך לקלל מהחדר. כך שאני לא רואה שזה עוזר. מה ניתן לעשות?
הי לין, תחשבי מה היית עושה לו בנך בן השנה היה מתעקש לתקוע את ידו בשקע החשמל. האם היית מסתפקת בלומר לו שאינך מרשה? האם היית סוגרת אותו בחדר כששקעי חשמל נמצאים בו או שהיית עוצרת אותו פיזית מלעשות זאת? ברגע שאלימות תחשב אצלך לקו אדום את תנהגי בדיוק באותו האופן כאילו מדובר במצב מסכן חיים. המסרים צריכים להיות ברורים וחד משמעיים ללא מצבים יוצאים מן הכלל. ההשלכות צריכות להיות ברורות אף הן והתקפי הזעם, שהם לפעמים צורה נוספת של אלימות כנגד רכוש, גם הם צריכים להעצר על ידי ההורה. כנראה שהעזרה שאת צריכה היא לא במה אלא באיך. יותר תקיפות, בהירות ונכונות להיות לצידו בכל רגע מהתקף הזעם. לעיתים ההתנהגויות הללו מצד ילדים הם זעקה להורה ורצון להרגיש את השמירה וההגנה שלהם - כן, גם מפני הזעם שלהם עצמם. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044
אני יודעת שהפורום הזה לא ממליץ על פסכילוגים . אז אשמח לקבל בפרטי המלצות לטיפול רגשי בילדה בת 10.5 שיש לה הפרעות רגשיות והרעת קשב וריכוז באיזור חולון ראשון לציון . קיבלתי המלצה על חדווה זלוטר אבל היא לא מקבלת חברים חדשים . אנא עזרתכם !!1 תודה שרונה
הי, את מוזמנת לכתוב הודעה חוזרת עם כתובת מייל אליה ישלחו לך הגולשים המלצות. בהצלחה! ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044
לא נעים לי לקרוא לבתי כך,אך זה מה שהפכה להיות וזה מעיק ומייסר אותי שאני כועסת בשל כך. האם זה נורמטיב לגיל? כל הזמן קוראת לי אמא אמא נדבקת לרגליים עד שאני מבקשת ממנה שתניח לי מעט כי זה מציק. זו ילדה שקיבלה אהבה קבועה אינסופית מרגע שנולדה מכולם כל שלא ברור לי מדוע בוחרת לנדנד כך .. כיצד עלי להגיב לה כאשר היא עושה זאת ? מודה לך
הי אמא, אני נורא מבינה ללביך...זה מה שזה. לפעמים ההיצמדות הזו יכולה להעיק אבל חשוב לזכור שזה כנראה שלב התפתחותי. ככל שישנה הבשלה קוגניטיבית, הילד יותר ויותר מבין שהוא נפרד מה שמוביל לתקופות של היצמדות גוברת. כל שצריך לעשות הוא להיות שם עבורה כשאפשר וכשפחות אפשרי לך(הן מבחינה רגשית או נסיבתית) פשוט צריך להרגיע אותה ולומר "אמא לא יכולה עכשיו את תהיי בנתיים עם אבא/סבא/תשחקי עם עצמך, ואמא כאן". כלומר גם הסירוב צריך להיות מרגיע, אמפטי ו"בלב שלם" כלומר תוך ניטרול רגשות אשמה או מיאוס שלך. זה בסדר שהיא רוצה כל הזמן, זה בסדר שאת לא יכולה כל הזמן. במילים אחרות, להכיל את המצב הזה משמע לא בהכרח להתפנות אליה בכל דקה ביום, אלא לקבל את זה שזה הצורך שלה כרגע, להיות שם עבורה אמפטית ותומכת גם ברגעים שאת איתה וגם ברגעים שאינך יכולה לספק את מבוקשה. היא לאט תפנים ותיזכר שבעצם הכל בסדר..ושהיא יכולה להסתדר גם בלעדייך..כי את בעצם כל הזמן שם.. לפעמים פרדוקסים הם שם המשחק בהורות ;) בברכה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044
היי אמא לילד בן 9.5 ילד נבון עם הרבה מוטיבציה מתאמן חברותי . 1.לפני השינה קורה לפעמים שהוא מתחיל לבכות ואומר שיש לו מחשבות רעות הערב אמר שיש לו מחשבות שאנחנו ההורים מתים והוא נשאר לבד. יש לו אח בן 3 2 מאד נלחץ ממבחנים ,בחנים נלחץ מכשלונות . מאד קשור אלינו במיוחד לאבא. איך עוזרת לו
הי הילה, מה שאת מתארת נשמע כמו חרדות שונות ואת זה צריך לבדוק יותר לעומק. אינני יודעת מה רמת החרדה ועד כמה היא משפיעה עליו ברמה הרגשית ולכן אני מציעה לך לגשת להתיעצות עם פסיכולוג/ית קלינית של ילדים. בתור התחלה רק אתם ההורים ושם תוכלו לחשוב יחד איך נכון יהיה להמשיך. ייתכן שתמיכה מכוונת יותר שלכם תספיק בהחלט וייתכן שתחליטו על סוג של טיפול עבורו. בברכה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044
ירדן שלום, מה נכון לעשות? להגיד לילד אם תעשה X לא תקבל Y (איום),או אם נגיד הילד מדליק את הטלוויזיה כל הזמן להגיד לו "לזה אני לא מוכנה" (בלי איום),וכל פעם שהוא עושה זאת שוב ושוב להגיד את שוב ושוב ושוב כמה פעמים שצריך עד שילמד ? תודה
הי אלונה, את שואלת שאלה מאוד כללית..אני מניחה שאת מדברת על ילדים בגיל הרך או פעוטות, אז באופן כללי, התשובה היא ללמד ולהסביר ולומר, שוב ושוב ושוב, מה הכללים ומה את מרשה ומה לא. איומים ועונשים לא רלוונטים, אלא השלכות של המעשים. אם למשל הילד עושה משהו מסוכן, יש להסביר ולהרחיק אותו פיזית גם אם מוחה. אם הילד עובר על כללי הבית, להסביר ולהזכיר מה החוקים ולומר בבהירות כמו שכתבת, מה את מרשה ומה לא. צריך הרבה עקבית וסבלנות, אבל בגדול כן, צריך לחזור על הדברים ולהיות עקביים עם זה. בברכה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044
היי ירדן אומרים שעונשים זה דבר שגוי-אבל איך הילד/ה במיוחד בגילאים צעירים 3-6 יילדו שיש השלכות להתנהגות הלא נאותה שלהם? בלי עונשים איך הם יידעו שיש דבר שנכון ודבר שלא נכון לעשות? הרי כהורים אנחנו רוצים שהילד יעשה מה שאומרים לו בלי להתווכח ,להשתולל,ולעשות סצנה של בכי והשתפכות על הריצפה,אנחנו (לפי דעתי) לא מחוייבים להסביר תמיד לילד למה אנחנו מבקשים ממנו לעשות דברים,רוצים שיעשה בלי לתת הסבר על כל דבר. ברור שהילד ייבחן את הגבולות ,אבל בלי עונשים איך הוא ילמד אז שהגבולות שהוא בוחן נחצו ? אם אני מבקשת מהילד להפסיק לשחק בגן בחוץ,או לשחק את המשחק שהוא שיחק בו והוא לא מסדר, או גרוע מזה,הוא מרביץ לילדים אחרים,אז העונש הוא שהוא לא יקבל את מה שהוא רוצה בהמשך נכון? זה עונש שיילמד אותו שהוא לא יקבל את כל מה שהוא רוצה אם הוא מחליט לא להקשיב לי או לעשות מה אני אומרת לו. מה דעתך בעניין? תודה
הי הדר, אני חושבת שכבר ניסיתי לענות לך על השאלה הזו באי אילו דרכים (ואם זו לא את, ראי כמה שאלות מטה, שואלת בשם הדר גם כן) ואני חושבת לצערי שלא תצליחי למצוא במדיום הזה מענה שיספק אותך. העניין שאני מנסה להעביר הוא שמדובר בגישה ובעמדה, יותר מאשר בעשייה כזו או אחרת. את הכלי ניסיתי להעביר אבל אם זה לא מתיישב מספיק טוב על עמדה חינוכית/הורית, יהיה קשה ליישמו. תמיד יש את האפשרות לפנות למטפל רגשי מוסמך של ילדים, ולדסקס מעט את הנושאים ההוריים האלה שבתקופות מסוימות במיוחד מהווים לכל הורה אתגר. בטוחני שתוך כמה שיחות בלבד תרגישי יותר מסופקת. בברכה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044 .
סופש נעים, ברצוני לשאול לגבי המתבגרת שלח בת 14.5. יש לה 2 חברות טובות מאוד. עם אחת הקשר אינטנסיבי מדי שזה אומר כל היום הם מתקשרות זו לזו.. המשפחה של החברה לא מרוצה מהקשר. משום מה מאשימים את בתי בהידרדרות בתם בלימודים . על אף שבתי טובה בלימודים יש מקצועות שהיא מעט חלשה . אותה חברה היתה חרוצה ושקדנית בעבר. הבנות ממשיכות להיות בקשר כזה , שגם לדעתי הוא טו מאשש. אך אני בוחרת שלא להתערב . ברצוני לקבל את חוות דעתך , 1. ההורים של החברה לא מרוצים מהקשר .. מה עלי לעשות בקשר לכך ? 2 . איני חושבת שיש קשר שלילי בהשפעה של בתי, היא אדם חיובי אך כן אינטנסיבית מדי.. האם זה דורש טיפול ? ואם כן מהו הטיפול ? מקדימה תודה למעשה
הי ליסה, לגבי שאלתך הראשונה, אני חושבת שאין ביכולתך להשפיע על התחושות של המשפחה של החברה ואולי גם אין צורך בכך. הם יצטרכו למצוא דרך להתמודד עם המצב, כך או אחרת.לגבי האינטנסיביות של ביתך. אני מוצאת שילדות רבות בגיל הזה נוהגות ליצור קשרים קרובים מאוד עם בנות גילן. הן מאוד מושקעות בקשרים האלה והם כל הנראה משרתים פונקציות שונות בחייהן. אני כן הייתי מציעה לך לנסות להבין מה הפונקציות שהאינטנסיביות הזו משרתת ולפעול בהתאם. ייתכן ותביני שיש מקום לטיפול וייתכן שלא, אבל לא לפני שתבררי יותר לעומק מה משמעות הקשרים האלה עבורה ומה משרתים. לאחר מכן תוכלי לחשוב אילו מסרים את רוצה להעביר לה ובהמשך לשקול אם יש צורך בהתיחסות נוספת לנושא. בברכה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044
מעוניין להבין , מהו הטיפול היעיל לבתי שסובלת מחרדת נטישה. אובחנה ע״י מומחה . טופלה ע״י פסיכולוג ילדים ללא שום שינוי . כיום תוהה כיצד ניתן לעזור לה. מה יכל לגרום להתפתחות חרדה שכזו ? תודה
הי יגאל, אתה מספר על בעיה מאוד לא פשוטה במשפט אחד. קשה לי להתייחס כך לדברים ובכל זאת להבנתי ההתיעצות המתאימה תהיה עם מטפל רגשי מוסמך (פסיכולוג קליני עובד סוציאלי קליני או מטפל באמנות MA)שמתמחה בילדים, פנים מול פנים. גם אם עברתם פסיכולוג אחד ללא הצלחה רבה, זה לא אומר שאיש המקצוע הבא, אפילו מאותו התחום המקצועי, לא יוכל לסייע לכם. בהצלחה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044
ומבחינתה זה עונש עושה עם פרצוף חמוץ לא אוהבת להדביק מדבקות במקום וצובעת איך שבא לה. בבית דווקא אוהבת יצירות ב פלסטלינה שעות יכולה לשבת . האם ניתן לעשות משהו בנידון ? האם זה מעיד על בעיה כלשהי? יש לציין שהיא ילדה פעילה שאוהבת ריתמיקה וחברה ומשחקים משתתפת בהכל. כנשנולדה סבלה מגמישות יתר ! ! טופלה בפיזוטרפיה כי התקשתה ללכת ואז אמרו לי שייתכן קשר להחזקת עיפרון בעתיד האם קשור ? ואם כן איזה טיפול מומלץ? תודה
הי אלינה, מעניין אם הגננת אוהבת לסרוג, לאפות ולהתעמל בדיוק באותה המידה... בקרב בני אדם יש דבר כזה שנקרא העדפות אישיות, ואם ביתך לא אוהבת להדביק מדבקות והיא מעדיפה לצבוע בכיף שלה, אז אני אומרת - נהדר! ובנימה אחרת, בררי עם הגננת האם היא חושבת שקיימת אצל ביתך בעיה מוטורית או אחרת, כי לא לאהוב או לרצות להדביק מדבקות עדיין לא נחשבת לבעיה התפתחותית :) את מוזמנת לחזור לשתף. בברכה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044
הי ירדן , ראיתי שענית תשובות ופספסת את השרשור שלי למטה קצת ,תוכלי בבקשה לענות לי ? תודה
בוקר טוב, הבן שלי נמצא במסגרת דימוקרטית. בכיתה שלו יש כ 15 ילדים. אני מרוצה בגדול מסגנון הלימודים אבל המס' הקטן של הילדים מפריע לי. אני מפחדת שבעתיד לא ידע ליצור חברויות בגלל שהוא לא מתמודד עם הרבה ילדים. האם זה נכון ? על מה זה יכול להשפיע בעתיד מבחינה שלילית?
הי לורה, האם יש לו חברים היום? האם אי פעם בעבר עלה קושי שכזה? על סמך מה פחדייך? בכל מקרה ארגיע אותך ואומר שאין קשר בין מספר הילדים בכיתה למיומנויות החברתיות שבנך יפתח או שיש ביכולתו לפתח, במיוחד לא כשמדובר במספר ילדים סביר בכיתה לכל הדעות. כמו כן בית הספר אינו כל חייו. אני מניחה שישנם חוגים, חברים בשכונה, בני משפחה ועוד וגם מולם יש לו אפשרות לפתח להרחיב ולהעמיק קשרים ויכולות חברתיות. בברכה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044
הפחדים שלי נובעים מכך שאנחנו למדנו בכיתות יותר גדולות ותמיד יש לסביבה מה להגיד :) במיוחד שזה בית ספר דימוקרטי , פתוח. תודה רבה על התשובה שלך. שיהיה לך יום מקסים.
הי לורה, אל לנו להתבלבל, המצוי אינו בהכרח הרצוי! במקרה שלך כיתות לימוד קטנות הן האידיאל ולא ההיפך. ההיפך קורה בגלל מחסור במשאבים ולכן כ"כ חשוב לשים לב שאנו לא הופכים - באמצעות רציונליזציות למינהן- את המצוי לאידאל. זה בדיוק מה שמונע התפתחות ויוצר תקיעות, הן לנו כפרטים והן כחברה. שיהיה בהצלחה! ירדן
ברצוני לברר כיצד עלי לפעול עם המידע שקיבלתי השבת: בני בן 7 טוען שבן זוגה של גרושתי הכה אותו והיא הצדיקה זאת.לא עצרה בעדו בני נפגע מכך. מסתבר שבעברו נפתח לו תיק על הכאת ילדיו שלו. גרושתי התחננה שלא אפנה למשטרה. אני משתדל לשמור על יחסים סבירים עם גרושתי, למען הילד. ברור לי שזה לא יקרה שוב. וכן ברור לי שבני נפגע מכך. כיצד עלי לפעול ?
הי דני, ביטחונו האישי של בנך קודמים לכל. אני חושבת שכדאי שתברר עם שניהם מה בדיוק ארע שם. אני אפילו מציעה שיחה משותפת עם גרושתך ובן זוגה. בחן את תחושותייך מחדש לאחר השיחה המשותפת. האפשרויות הן להסתפק באזהרה ברורה לשניהם ואם אתה נותר עם ספקות פנה למשטרה באופן מידי וחתור לשינוי משמורת. בברכה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044
ירדן שבוע טוב. יש לי בן יחיד בן 4 ייסורי מצפון על כך שהוא יחיד כל נסיונות להרחבת משפחה נכשלים. אני חשה את בדידותו בעיקר בשבתות מוצאי שבת . אנחנו שומרי שבת ולא יכולים להיפגש עם כולם. שאלתי עד כמה זה קשה על בן 4 להיות בן יחיד ? לכל חבריו בגן יש אחים והוא שואל
הי אושרת, אני חייבת לומר לך שלדעתי האישית מדובר יותר בתפיסה חברתית רווחת, בעיקר בישראל, שילדים יחידים הם "בודדים", מאשר באמת אבסולוטית. בנך אינו "בודד". יש לו את אמא, את אבא, משפחה מורחבת וחברים. עוד אח או פחות אח - לא זה מה שישנה את מהלך חייו לטובה או לרעה. זה לא יבטיח לו אושר עתידי, סיפוק, מימוש עצמי וכיוב'. ישנם הרבה יתרונות ללהיות ילד יחיד, וישנם גם יתרונות בלהיות ילד עם אחים. מה שחשוב הוא להפיק את הטוב מכל מצב ואני חושבת שבלהיות בן יחיד טמון המון פוטנציאל חיובי. אני מאחלת לך לממש את הפוטנציאל הזה על ידי הפחתת האשמה על כך שמשהו לא בסדר או חסר בחייכם, ולהנות מבנך ומהמשפחה שלך. אם כבר מדברים, זהו גורם שתורם הרבה יותר לתחושת אושר וסיפוק עצמי בעתיד וגם בהווה של ילדך. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044
בת 3 קניתי לה כיסאות מוזיקליים לגמילה לא עוזר . קניתי לה מדרגות לשירותים ולא מוכנה להשתמש. היא בוכה ורוצה טיטול היא עדין בגן פרטי חגגה יום הולדת 3 לפני חודשיים. מודאגת . בבקשה עיצות תודה . האם ייתכן קשר בין הגמילה לבין כך שעברתי גירושין בתקופה האחרונה ?
הי תמר, גמילה הוא תהליך עם התחלה אמצע וסוף. מעבר לעצות, אני מציעה לך להעזר בספרות הענפה שקיימת היום בכל מקום, גם באינטרנט וגם בפורום (היעזרי במפתח החיפוש בעזרת מילות חיפוש כמו גמילה, חיתולים וכיוב') בנושא גמילה. כך תוכלי לשים את האצבע על הנקודות והשלבים המכשילים אצל ביתך ולפעול בהתאם. בהצלחה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044
שלום רקע - אנו משפחה בת 4 נפשות חיים בחו"ל מספר שנים ילדה בת 12 ו3 אחים קטנים יותר. ב"ה אין לה חוסר, אין בעיות בבית וכמה שאנו מבינים גם אין בבית הספר. אנו מגלים פתאום שמתחילים להעלם לה מכנסים ארוכות מהארון מגלים שהיא קורעת אותם בבית ספר, מחליפה לאחר וזורקת (עד שעלינו על זה) אחרי אזהרה ושיחה של למה את עושה ולמה לא כדאי לעשות , ממשיכה משם מגלים פה תמונה קרועה, שם חולצה קרועה השיא היה שהיא קרעה בלי שאף אחד ישים לב את הבובה (ה*בובה*) של אחיה הקטן נקרע לנו הלב מזה שהוא מצא את חבר שלו הכי טוב קרוע תחקרנו (היא לא היתה החשודה בכלל) וקיבלנו תפנית - עלינו על זה שהיא היתה והיא הודתה בזה אחרי מאמצים. חשבנו שזה השיא אחרי כמה ימים - בארוחת ערב עם חברים (אצלהם בבית) - פתאום אנחנו רואים אותה עם מכנסים אחרות - מסתבר שהיא קרעה את המכנסים שהיא באה איתם - החליפה למכנסיים שהביא איתה בתיק קטן שהיא סוחבת - וזרקה את הקרועות - כאילו לא קרה כלום. תחקרנו אותה המון זמן אם משהו עובר עליה בבית ספר, היא עומדת על זה שהכל בסדר (יש מצב שאני מאמין לזה גם) אני מאוד מודאג שיש לה משהו במוח, משהו נפשי חייב לציין - היא ילדה בגדול מאוד טובה מאוד בוגרת, אחראית, מדברים איתם והיא נראית ונשמעת מאוד יציבה אני לא יודע מה הסיפור פה
הי דן, אבל לאחר שהודתה ומודה שהיא אכן קורעת את המכנסיים וכו', מה ההסבר שלה לכך? מדוע - לדבריה - היא גוזרת את הבגדים? ירדן
