פורום פסיכולוגיית ילדים ומתבגרים

שלום רב, יש לנו ילד חריף ונבון בן שנתיים ו-7 חוד' שמדבר באופן שוטף. לאחרונה נולדה לו אחות. מאז אנו מקבלים תגובות מהגננת שהילד כל הזמן מרביץ ונושך את כולם (גם את המטפלות). גם בבית הוא נוטה יותר לאלימות כלפינו בכל פעם שמקבל תשובה שאינה לרוחו, למרות שאינו מביע קנאה כלפי אחותו באף דרך אחרת. ניסינו כבר את השיטה של לדבר ולהסביר שאסור ושזה לא נעים בצורה מאוד חד משמעית, להציע לחבק במקום, ואפילו נאלצנו להעניש. כל אילו לא עזרו. חשוב לציין שהיה מרביץ ונושך גם לפני הולדת אחות וכעת הבעיה החריפה. אנו מתמודדים עם העניין כבר תקופה ארוכה. כל העצות שהצלחתי למצוא ברשת לא פתרו את הבעיה. נשמח לקבל את עצתך המושכלת

שלום מיכל, אם, כמו שאת אומרת, לידת האחות (מזל טוב!!!) היא לא זאת שעוררה את ההתנהגות הבעייתית, אלא רק החריפה אותה, יש טעם לבחון מקרוב את אופני התגובה שלכם ואת מערך התגמולים/סנקציות בבית, כמעצבי התנהגות. חיפוש עצות ברשת אינו מספיק. בדר"כ עיקר הקושי הוא ליישם אותן בהצלחה ובעקביות, ומעניין יהיה לבחון איפה התעוררו הקשיים ומדוע. חינוך ילדים להתנהגויות קואופרטיביות הוא תהליך מתמשך ומאומץ, וכך גם הכחדה של התנהגויות בעייתיות. לפעמים מה שמפריע לנו לתפקד ביעילות זה מערך אמונות קודם שלנו ביחס לילד("הילד שלי לא פראייר, ואנחנו מבסוטים מזה שהוא יודע להחזיר ולעמוד על שלו") או ביחס לעצמנו ("אנחנו הורים דמוקרטיים ורודפי שלום, וקשה לנו עם מצבים בהם אנחנו מרגישים תוקפניים מדי כלפי הילד שלנו"). לפעמים הקושי שלנו נעוץ בתפיסת עולם חינוכית ("ילד צריך לגדול באווירה חמה וחופשית שתאפשר לו לממש את עצמו כפי שהוא"), ועוד. אלה אמונות שיכולות להיות תקפות מאד, ועם זאת, להקשות עלינו מאד בגיוס עמדה סמכותית מול הילדים שלנו. אם את מרגישה שעצות הרשת לא תרמו לך, אני ממליצה מאד להגיע להדרכת הורים פנים אל פנים, כך שתוכלו להביא בחשבון את הנסיבות הייחודיות של המשפחה שלכם, ולחפש דרכי פעולה שיתאימו להן. בהצלחה רבה ליאת

לי ולבעלי יש מחלוקת. הוא טוען שבמבי הוא ספר ילדים קלאסי ומשום כך ראוי לקרוא אותו לילדה בת 4 ואני חושבת שתוכן לפיו אמה של במבי מתה בנסיבות טראגיות אינו מותאם לגיל 4. מה דעתך?

שלום מיכל, שאלה נהדרת. ספרות ילדים היא אחת הדרכים הטובות ביותר למפגש עם נושאים טעונים רגשית, והמוות בכלל זה. במבי הוא אכן סיפור קשה, ובכל זאת ילדים מצליחים להזדהות ולאהוב אותו כבר כמה דורות. הוא נוגע בחרדה העמוקה ביותר של הילד (אובדן ההורה האהוב), שקיימת אצלו אם נרצה או לא נרצה. ספר ילדים טוב אינו "מכניס רעיונות" לראשו של הילד, אלא נוגע בתכנים המעסיקים אותו ממילא, ויוצרים הד. אם את חוששת שילדתך תתקשה להתמודד עם התוכן העצוב כל כך, תוכלי לחכות עם זה קצת, עד שתחושות הבטן שלך יגידו אחרת. בברכה ליאת

שלום ליאת, בני בן 6, הולך לחוג כדורסל זו שנה שנייה. כבר די הרבה זמן (לפחות חודשיים-שלשה) הוא לא רוצה ללכת יותר ומגיע לחוג רק מידי פעם (לדעתי כי הקבוצה השנה פחות טובה משנה שעברה). שנה שעברה הוא מאוד אהב את החוג הזה. האם לוותר לו ולבטל את החוג? זה החוג היחיד שלו והוא גם לא כ"כ אוהב להזמין חברים הביתה כך שזה אמור להיות גם ספורט וגם מפגש חברתי. מצד שני לא יודעת אם להכריח... מה דעתך?

שלום נעמי, לטעמי, אין סיבה ללחוץ על ילד להשתתף בחוגים כנגד רצונו, בעיקר כשהבחירה והיוזמה היו מלכתחילה של ההורים. בגילאים בוגרים יותר, כשהחוג משקף נטיית-לב ותחומי עניין אמיתיים של הילד עצמו, המוטיבציה תהיה גבוהה יותר. אז לא, לא להכריח... בברכה ליאת

בני בן שנה ועשרה חודשים ולו אחות גדולה בת 3. לאחרונה הוא מבקש ללבוש חצאית, נועל את נעלי הבובה של אחותו ומשחק בבובות. על מה מעידה התנהגות זו? מה עלי לעשות?

שלום לאם המודאגת, התנהגותו של בנך מעידה על הצורך הטבעי שלו לחקות אנשים בסביבתו, שכן זו אחת הדרכים היעילות ללמוד על העולם שסביבנו. כרגע, אין הרבה מה לעשות, מלבד לדאוג לסביבה עשירה בגירויים ומגוונת, ולכוון בעדינות לפעילויות תואמות-מין. ברוב המקרים הסביבה שלנו עושה זאת באופן טבעי. בברכה ליאת

שלום רב הבת שלי בת 10 אומרת לי במפורש שהיא מתקשה ביצירת קשר ראשוני עם חברות , אפילו כשמדובר בחברות מהכיתה שאותן היא מכירה שנים. יש לה 2 חברות ששתיהן יחסית דחויות חברתית. אם לא יוצרים איתה קשר , היא לא יוצרת , היא אף פעם לא מתחילה בשיח , אני מבינה ממנה שזה מה שמונע ממנה להזמין חברות , איך אוכל לעזור לה? אתמול היינו בפארק עם חברה שלי וילדיה והבת שלי ממש נמנעה מיצירת קשר למרות שהיא מכירה את הבנות והיא אמרה לי שקשה לה להתחיל קשר. אשמח מאוד לקבל הכונה בנושא

שלום נהר, קשיים חברתיים יכולים להיות תוצאה של גורמים שונים, חלקם אישיותיים-תכונתיים (ביישנות, מופנמות) וחלקם קשורים לנסיבות סביבתיות או התפתחותיות שפגעו איכשהו במיומנויות החברתיות וביכולת ליישמן ביעילות. יהיו הסיבות אשר יהיו, אפשר לנסות להעריך את המצב ולחשוב על התערבויות מועילות עבורה. יועצות בי"ס הן כתובת ראויה למצבים כאלה, בהכירן את הנושא החברתי בתיאוריה ובמעשה. היועצת והמורה יכולות לסייע מאד לילדים חסרי יוזמה חברתית, ולזמן מצבים חברתיים "כפויים", שיאלצו את הילדים להיפגש ולתפקד יחד. אם, בהתייעצות עם גורמי ביה"ס, יעלה הצורך בטיפול רגשי, שווה להשקיע גם בכיוון הזה, כדרך להעלות את רמת הביטחון העצמי ולשקם את הדימוי החברתי שלה. בהצלחה ליאת

ראשית, תודה רבה על התשובה איזה טיפול רגשי אפשר לתת בקרה של קשיים במיומנויות חברתיות לדעתי אצל הבת של מדובר גם בבישנות וגם בחוסר ביטחון . אשמח לקבל תשובה

שוב שלום נהר, ביישנות וחוסר ביטחון יכולים בהחלט להיות המקור הראשוני לקושי, מה שיוצר בהמשך גרעונות נוספים בגלל ההימנעות מסיטואציות חברתיות. טיפול רגשי מאפשר לילד לעבד בדרך של משחק את הקשיים שלו בליווי ותמיכה של הפסיכולוג, שמעודד אותו בעדינות לחוות (תחילה בחדר הטיפול) גם סיטואציות "מאיימות" מהן הוא נוטה להימנע. בנוסף, טיפול רגשי בילדים מלווה גם בהדרכת הורים, במטרה לחזק אצל הילד את תחושת הערך והיכולת גם מבית. יש מרפאות בהן מתקיימות קבוצות טיפוליות, בהן מתנסים הילדים במגע חברתי בסביבה מוגנת, תחת עינו של המטפל, שיכול לזהות את הבעיות בזמן אמת ולהתערב. בהצלחה ליאת

בני בן 14, עוד מגיל קטן היה להגיב בהתקפי זעם כשמעבירים עליו ביקורת.ילד חכם אשר חייב לענות לכל הערה שמקבל ולא מוותר או מוכן לקבל ביקורת, אם זה בקשר ללימודים או לגבולות אחרים. ההתפרצויות מתבטאות בהרמת קול, בכי, אינו מרפה מהויכוח, אינו מבין את האירכיה בבית ולעיתים בעיטות בחפצים. הכעס יכול להמשך שעות. בדיעבד הוא מבין שטעה אך לא יבוא וידבר על כך אלא הבית חוזר לאט לאט לשיגרה. ניסינו בטוב, ניסינו ברע. לא עוזר כלום. האם יש משהו עליו צריך לתת את תשומת הלב. האם זה שד שילך ויגדל עם השנים. אם הוא לא שולט בעצמו , מה יהיה בהמשך החיים כשיהיה גדול יותר?

שלום מאיה, כמו שכבר נכתב כאן לא מזמן, גיל ההתבגרות מציב בפנינו - ההורים - אתגר לא פשוט, שכן הילדים שלנו הופכים דעתנים יותר, חסרי פשרות ואפילו קצת חצופים. זה חלק מהתהליך הבלתי נמנע של גיבוש זהות עצמאית, בנפרד (ולפעמים, זמנית, במנוגד) לזו של הוריהם. ועדיין, עם כל ההבנה, עלינו להמשיך ולהיות שם, נוכחים, סמכותיים ומציבי גבולות. את הגבולות יש לעדכן מפעם לפעם, כדי להיות מתואמים יותר לצרכים של הנער המתבגר, שכבר אינו ילד. אם את מרגישה שהוא עומד בסה"כ במטלות שלו, מצליח ללמוד טוב ולקיים חיי חברה מספקים, אפשר לייחס את הקשיים לגיל. אם, לעומת זאת, את חשה בקשיי תפקוד, במצוקה גדלה והולכת או בהתנהגויות הרסניות וחריגות, פני להתייעצות עם גורם מקצועי, שיוכל ליזום התערבויות רלוונטיות, איתכם או איתו. אני רוצה להזכיר לך שקיימים בשוק ספרים רבים וטובים, המדריכים את ההורים למתבגרים כיצד לקבל את השינויים בתקופה זו, ולהגיב להם ביעילות. שווה לנסות. בברכה ליאת

שלום רב, בתי נולדה ב6 בנובמבר 2004, היא בגן חובה. הדילמה שלי האם לעלות אותה לכיתה א' בספטמבר השנה (כשהיא תהיה בת 5 ו10 חודשים) או לחכות עוד שנה. מבחינה שכלית היא ילדה מאד חכמה - יודעת אותיות ומספרים, יכולה להתרכז ולהקשיב, ממושמעת. אבל היא מאד ביישנית ונכנסת קשה למסגרת חדשה, כך לקח לה 3 חודשים עד שהיא פתחה פה בגן חובה.לוקח לה הרבה זמן ליצור קשרים עם ילדים אחרים. הגננת בגן המליצה להשאיר אותה עוד שנה בגן כדי שתצבור ביטחון. בצהרון הגננת לא רואה שום סיבה להשאיר אותה. מה יכול לעזור לי להחליט? יש אבחונים מיוחדים לכך? תודה

שלום אולגה, ביישנות ומופנמות הן תכונות אישיות יציבות למדי, ואינן מצדיקות - כשלעצמן - הישארות שנה נוספת בגן. לטעמי, השארת ילד בגן צריכה להיעשות במקרים נדירים בלבד, כאשר במסגרת השנה הנוספת נעשות פעולות ממשיות לשיקום הגרעונות התפקודיים שבגללם נמצא בלתי בשל לביה"ס. בתך, אם לשפוט עפ"י התיאור שלך, תוכל לתפקד היטב בביה"ס, גם אם יהיה לה קצת קשה בשבועות הראשונים. אני רוצה להזכירך שלפנינו עדיין שבעה חודשים מלאים עד ספטמבר, ואפשר לעשות הרבה מאד עד אז לחיזוק מיומנויות חברתיות ולביסוס תחושות עצמאות ויכולת. לשאלתך, קיימים אבחוני בשלות לכיתה א', אותם מעבירות בדר"כ פסיכולוגיות הגן, הקשורות לשפ"ח (שירות פסיכולוגי חינוכי) ברשות המקומית. בהצלחה ליאת

שלום רב, בנה בן ה-12 של חברתי מתנהג בצורה שמזכירה נרקסיזם. הוא ילד חכם מאד אולם ממש אינו סובלני למי שהוא חושב שהוא פחות ממנו בלימודים (בלשון המעטה). הוא משפיל ופוגע, אינו מתחבר לילדים והוא אינו אהוד כלל בכיתה. אין לו חברים. מאד אוהב שמשבחים אותו ומעניקים לו תשומת לב. אינו מוכן לשמוע ביקורת בונה. רק הוא יודע איך להתנהג והשאר מטומטמים. אינו רואה בהוריו בעלי יכולת/סמכות לומר לו מילה. אינו מוכן לקבל מאיש. מה עושים? איך מתחילים לדבר על ליבו שלא זו הדרך?

שלום נעמי, מרכיבים נרקיסיסטיים יש בכולנו, ואצל בני נוער, היבטים אלה יכולים להיות בולטים אף יותר. מן התיאור שלך עולה רושם של ילד עם תפיסות עצמי סותרות (מרגיש פעם 'מלך' ופעם חסר ערך)ושבריריות, ועם כישורים חברתיים לקויים. אפשר לעזור גם דרך הדרכת הורים (הוא עדיין ילד...) וגם דרך טיפול רגשי לילד עצמו. בברכה ליאת

שלום אנו הורים לשלושה ילדים. בן 6 בת 4 ובת 9 חודשים. לאחרונה החלה ביתי בת ה-4 לקלל ולהרביץ לאחיה,לנו ולכל מי שמרגישה נוח לידו. אנו לא מקבלים התנהגות זו וכועסים ומסבירים לה שזה לא מקובל עלינו אך היא ממשיכה. מה עושים? איך מפסיקים התנהגות זו? תודה מראש

שלום דניאלה, כשמדובר בילדים בני ארבע המתנהגים בצורה אלימה, מוטב לדבר פחות ולפעול באופן נחרץ מול כל ניסיון לפגוע באדם אחר. הסברים יכולים להיעשות פעם אחת או פעמיים, וגם אז, המסר צריך להיות קצר וברור: לא נעים לנו כשאת מקללת, ואנחנו לא מרשים לך להרביץ, לא לאחים שלך ולא לנו! כאשר היא ממשיכה, עליכם לרסן אותה, ובמידת הצורך להרחיקה לחדר אחר עד שתרגע, ואז תוכל לחזור. כאשר היא מקללת אתכם, תוכלו להתרחק ממנה לזמן מה, ולומר שתשמחו לשהות במחיצתה כשתנהג בכם כבוד. כל עוד היא מקללת, אתם מעדיפים להתרחק ממנה. מאחר וילדים באופן כללי שמחים להשתייך ולהיות מקובלים, יש להניח שמסר כזה יגרום לה מוטיבציה לשינוי. לא לשכוח לשבח ולחזק התנהגויות של שיתוף פעולה והתחשבות... בהצלחה ליאת

שלום רב, בני הבכור בן ה- 10 החל בתקופה האחרונה לאונן רבות בשעת המקלחת בערב והוא מתעכב שם רבות. רציתי לדעת כיצד אפשר לכוון את הילד וללמד מה מותר או מה אסור בתקופה זו כדי שבמקביל לא יפגע בעצמו תודה ממראש

שלום נ' אוננות היא פעילות טבעית של ילדים ומבוגרים, ואין בה כל נזק או פגיעה כל עוד היא נעשית בפרטיות. אני ממליצה לך להימנע מלהתערב בנושא, ולאפשר לבנך התפתחות (גם מינית) בריאה ומשוחררת. בשמחות ליאת

שלום, בני בן 2 ו7 חודשים, בגיל שנתיים העברנו אותו למיטה רגילה לאחר שהלכנו יחדיו לקנות לו אותה והסברנו לו שהוא יישן במיטה של גדולים.מאז ועד היום הוא לא הסכים לישון ולו לילה שלם בתוך המיטה, הוא יישן בחדר על השטיח עם השמיכי שלו ולא מוכן לעלות על המיטה. בתחילה חשבנו שזה יעבור לאט לאט והיינו מעבירים אותו בלילה למיטתו אך הוא מבלי להוציא ציוץ היה יורד מן המיטה ונשכב על הרצפה (יש לנו שטיח מקיר לקיר).כמה חודשי ם עברנו ככה עד שהתייאשנו ואנחנו נותנים לו לישון על השטיח. כל ערב אני שואלת אותו אם הוא רוצה לישון במיטה והוא משיב בשלילה ללא כל הסבר רציונלי. האם יכול להיות שהוא מפחד? המיטה לא גבוהה מידי אפילו די נמוכה עם מעקה בטיחות? האם זה קטע של גבולות שהרי בכוח לשים אותו במיטה אני לא יכולה ולכעוס עליו אני לא רוצה שלא יפתח אנטי לגמרי. עוד אציין כי במידה ולעיתים רחוקות הוא מתעורר בלילה הוא מסכים לישון במיטה איתנו ביננו או אצל סבא וסבתא יחד איתם במיטה. האם זו תקופה או מה ואיך עלינו לפעול. אשמח לעזרתך תודה קרן

שלום קרן, אני חושבת שההתנהגות הלא שגרתית של בנך לא בהכרח תבוא על פתרונה דרך הפסיכולוגיה, והיא דורשת חשיבה יצירתית. קשה לנתח מכאן, רק על סמך התיאור שלך, את המניעים העמוקים לסירוב שלו. יתכן שיש כאן פחד כלשהו, ויתכן שמדובר בסוג של מאבק. יכול להיות שזה בכלל משהו אחר... יהיו הסיבות אשר יהיו, נראה לי שכדאי למצוא פיתרון שימנע נזקים אורתופדיים או בריאותיים אחרים. הייתי מנסה לחשוב על פיתרונות פרקטיים, כמו למשל הורדת המזרן של המיטה אל השטיח, כשלב ביניים. אם הוא יסרב, אפשר יהיה לנסות לרפד את המשכב שלו בשמיכת חורף עבה. העצה הטובה ביותר שאני יכולה לחשוב עליה כרגע, זה לנסות שלא להתפתות להזמין אותו למיטתכם, כדי לא להיכנס ביודעין לצרה שיהיה קשה לצאת ממנה מאוחר יותר. אם הוא ישן היטב ולא ניכרים נזקי עייפות במהלך היום, אפשר להניח לו לזמן מה, ולא להיכנס למאבקים סביב זה. נשמח אם תעדכני בהתפתחויות... ליל מנוחה ליאת

הי ליאת, עברה חצי שנה בני כבר בן שלוש ויש לו אחות בת 8 חודשים והוא עדיין מסרב לישון במיטה. ניסנו כל מיני פתרונות יצירתיים כמו מדבקות על הקיר ליד המיטה, מדבקה בכל פעם שישן במיטה, הפתעות בבוקר אם יישן במיטה אך ללא הועיל, הוא מוותר על הכל וחוזר בכל פעם לשטיח. גם אם אני מעבירה אותו למיטה הוא פשוט יורד בחזרה לשטיח לאחר כמה שעות. אני חייבת לציין שהוא יכול לישון כל הלילה על הרצפה עד הבוקר וזה לא מפריע לו. איך אני מרגילה אותו לישון על המיטה, ניסיתי לשאול אותו למה הוא ישן על הרצפה אך התשובה שלו היא "כי אני לא רוצה" ודומה. הוא גם בתהליך גמילה שהולך נהדר אך בכל זאת כדי לגמול בלילה אני לא יכולה שירטיב לי את השטיח וגם אני לא רוצה שאחותו הקטנה תלמד ממנו את ההרגל הזה (הם יחד בחדר). יש לך אולי איזשהו הסבר לתופעה? מה אפשר לעשות? עוד אציין כי לעיתים הוא ישן אצל הסבא והסבתא הוא ישן איתם במיטה וגם איתנו לעיתים רחוקות הוא ישן והוא מסכים לישון אפילו בצד המיטה איפה שכביכול אפשר ליפול... תודה מראש על המחשבה והעזרה, קרן

הי ליאת, עברה חצי שנה בני כבר בן שלוש ויש לו אחות בת 8 חודשים והוא עדיין מסרב לישון במיטה. ניסנו כל מיני פתרונות יצירתיים כמו מדבקות על הקיר ליד המיטה, מדבקה בכל פעם שישן במיטה, הפתעות בבוקר אם יישן במיטה אך ללא הועיל, הוא מוותר על הכל וחוזר בכל פעם לשטיח. גם אם אני מעבירה אותו למיטה הוא פשוט יורד בחזרה לשטיח לאחר כמה שעות. אני חייבת לציין שהוא יכול לישון כל הלילה על הרצפה עד הבוקר וזה לא מפריע לו. איך אני מרגילה אותו לישון על המיטה, ניסיתי לשאול אותו למה הוא ישן על הרצפה אך התשובה שלו היא "כי אני לא רוצה" ודומה. הוא גם בתהליך גמילה שהולך נהדר אך בכל זאת כדי לגמול בלילה אני לא יכולה שירטיב לי את השטיח וגם אני לא רוצה שאחותו הקטנה תלמד ממנו את ההרגל הזה (הם יחד בחדר). יש לך אולי איזשהו הסבר לתופעה? מה אפשר לעשות? עוד אציין כי לעיתים הוא ישן אצל הסבא והסבתא הוא ישן איתם במיטה וגם איתנו לעיתים רחוקות הוא ישן והוא מסכים לישון אפילו בצד המיטה איפה שכביכול אפשר ליפול... תודה מראש על המחשבה והעזרה, קרן

שלום ליאת בני החל להתעורר מספר פעמים בלילה בתקופה שהיו לו גזים, שהיתה תקופה ארוכה יחסית לנו (כחודשיים). בתקופה זו הייתי מביאה אותו לקראת הבוקר לישון איתנו במיטה. לפני כשבועיים חדלתי מלהביא אותו למיטה ואני מנסה להרגילו לישון לילה שלם במיטה, אלא שהוא מתעורר כל חצי שעה שעה החל מהשעה ארבע לערך ולא מצליח להרדים את עצמו רוצה מוצץ.ציצי. הרמה וכו' איך אפשר ללמדו לישון בעצמו בצורה שפויה? תודה

שלום רב, תינוק בן שלושה וחצי חודשים, בעיקר כאשר הוא עדיין יונק, עשוי להתעורר מספר פעמים במהלך הלילה, ואין בכך כדי להעיד על דפוס שינה בלתי שפוי. ברוב המקרים היענות מהירה וסבלנית מקצרת את זמן הבכי, ומעודדת את התינוק לחזור ולהירדם. תינוקות שאוכלים טוב ועולים במשקל נוטים להתעורר פחות ופחות ככל שהם גדלים, ויש להתאזר בסבלנות ולהשתדל לנוח בכל הזדמנות, כדי להימנע מהמעגל ההרסני של תגובות עצבניות מתוך תשישות, המגבירות את אי השקט של התינוק. עוד קצת סבלנות... אם, למרות הכל, היקיצות שלו נראות לך בלתי סבירות, פני להתייעצות עם רופא הילדים שלכם. בריאות ליאת

פניתי אל רופאת הילדים שלנו והיא בדקה וקבעה שהוא בריא ואין סיבה בריאותית לחוסר השינה. אני עושה לו טקס שינה קבוע (מקלחת מסאז ואכילה) ובאחרונה גם דואגת שלא ירדם בהאכלה אלא ירדים את עצמו במיטה וזה עובד בדרך כלל אבל עדיין הוא מתעורר בלילה כל הזמן. העליה שלו במשקל מצוינת (כבר כעת כמעט הכפיל את משקל גופו וזאת למרות תקופה של הקאות ושילשולים לאחר חיסון הרוטה). קשה לי להתאזר בסבלנות כיוון שאני צריכה לחזור לעבודה ולא אוכל לתפקד עם לילות כאלה. האם את מכירה יועצות שינה או רופאים מומלצים ברפואת שינה במכבי באזור תל-אביב/רמת גן/גבעתיים? תודה

שלום, בני בן 9 , ומטופל מזה כשנה במינונים משתנים בריספרדל. מזה כשלשה שבועות הוא מתלונן על כאבי ראש ובטן וכאבים כללים בגוף בדרגות חמרה שונות. כיום הוא עם מינון של כדור 1 ליום. האם יכול להיות להכאבים השונים עליהם הוא מתלונן קשורים בתרופה? אם כן מה ניתן לעשות? תודה ,

שלום שרית, בכל נושא הקשור בטיפול התרופתי ובתופעות הלוואי שלו, מוטב לדון עם הרופא/הפסיכיאטר המטפל. בריאות ליאת

שלום למומחה, ביתי בת ה-17 נתקפת בחרדה בעת מבחנים (בעיקר במתמטיקה), למרות הישגיה הטובים, בבחנים או בשיעורים שוטפים, במבחן היא נתקפת ב"שיתוק" ואינה מסוגלת לפתור אפילו בעייה אחת. היא מקבלת שיעורים פרטיים ולדברי מוריה היא יודעת את החומר, מה לעשות כדי שתעבור את מבחני הבגרות במתמטיקה?

שלום מירי, חרדת בחינות מופיעה לעיתים קרובות דווקא אצל התלמידים המצטיינים, גורמת לסבל גדול, ולפעמים גוב?ה מחיר גם בציונים. למרבה השמחה, יש טיפול טוב ויעיל בסוג זה של חרדה, וכדאי לא להמתין לרגע האחרון. בעיני, השיעורים הפרטיים פחות חשובים כרגע, ואולי אפילו תורמים לתחושת הלחץ בהיותם מעלים את רף הציפייה להצטיינות. אם אתם גרים באזור ת"א, את מוזמנת לפנות אלי טלפונית, ואמליץ לך על מטפל מצויין. בהצלחה ליאת 052-3106667

שלום בני בן 4.5 והחלטנו להעבירו גן מאחר ואיננו מרוצים מתפקוד הגננת. לאחר התלבטות רבה החלטתנו סופית. מה עלינו לעשות כדי להקל על בננו ? מה לא לעשות כדי לא לפגוע בו? תודה מראש.

שלום מיכל, מעבר מגן אחד לאחר עלול ליצור, לפחות זמנית, תחושת משבר, אם כי אני נוטה להאמין שהדאגה שלנו בדר"כ חורגת ממה שצריך. ילדים הם יצורים סתגלנים, והם מצליחים להשתלב בהצלחה בסביבה מזמינה ההמותאמת לצרכיהם. אני חושבת שקליטה באמצע השנה פשוטה יותר, מאחר והצוות פנוי יותר לקליטת הילד החדש, יש פחות בכיות בגן, והילדים רגועים וחברותיים בהשוואה לימים הראשונים של ספטמבר. תוכלו להקל עליו אם תיצרו קשר עם שניים שלושה ילדים מהגן החדש, שיוכלו להתראות איתו בביתכם או בגינת המשחקים, כדי להפחית מתחושת הזרות בגן החדש. נסו להימנע מהשמצת הגן הישן באזניו, ולחזור ולומר לו שאתם סומכים עליו ועל צוות הגן החדש ובטוחים שיהיה לו טוב ונעים במקום החדש. הישארו מוכנים גם לתגובות משבריות, ובמידה ויופיעו כאלה, נסו להיות רגועים וקשובים, ללא ביקורת ועם סבלנות. מאחלת לכם קליטה קלה ומהירה ליאת

הילדה שלי בת 5 והיא בגן חובה מאוד חכמה ומוכשרת בשיחה עם הגננת היא אמרה היא מותרת לילדים אחרים והיא רואה זאת כדרך של "קניית" חברים ועלינו לחזק לה את הביטחון שאלתי היא האם ישנה בעיה שאני לא שמה לב אליה? שאלה נוספת באילו דרכים יש לטפל בבעיה שכזאת

שלום מירב, ילדים שנוקטים דפוס של ריצוי כדי לזכות באהבתם של האחרים, הם ילדים שמאמינים שלא יקבלו אותם (או יקבלו פחות) כשהם עומדים על שלהם. מה שיכול לחזק אותה ולחלץ אותה מהדפוס הבעייתי הזה, הוא עידוד גילויים של אסרטיביות ועצמאות, עידוד ביטויים של מחאה, מורת רוח וכעסים, ללא שיפוטיות וביקורת. ילד שמאפשרים לו ביטוי רגשי עשיר ומלא, ותחושה שאוהבים אותו בכל מצב, מרגיש פחות צורך לרצות ולוותר על עצמו ועל רצונותיו. בברכה ליאת

שלום שמי יובל אבא לילד בן 3.5 הילד שלי כבר 10 חודשים בלי חיתול ו 2 שעושה צרכיו בשרותים. בשבועיים האחרונים חזר לעשות במיכנסיים מיד פעם גם פיפי וגם קאקי פחות בגן יותר בבית.אני מאד מתוסכל מיזה ולא יודע איך להיתמודד עים הילד. תודה מראש יובל

שלום יובל, נסיגות בעשיית הצרכים יכולות לשקף לעיתים סוג של מצוקה זמנית, צורך במגע וטיפול אינטנסיבי יותר מההורים, או אפילו מאבק כוחות איתם. לפעמים זה קורה בתגובה ללידת אח קטן, או לאירוע משברי אחר כמו הסתגלות לסביבה חדשה, פרידה או דרשנות יתר כלפיו. בכל מקרה, אני מציעה לנקוט גישה סבלנית ואוהדת, לשדר ביטחון ביכולתו להתאפק ולהתגבר על הקושי, ולהימנע בכל מחיר מביקורת או ענישה על 'תאונות'. סבלנות... ליאת

בני כיום בן 6 . כבר בהיותו בן שנתיים גילה את האוננות, ומאז הוא מתעסק בזה הרבה במהלך היום. אני ובעלי הסברנו לו שזה בסדר, אולם עליו לעשות זאת רק כשהוא לבד ובחדר שלו. אולם בשטח זה לא כך, בני מאונן בכל הזדמנות שהוא לבד. אם אני עולה לקומה למעלה הוא ישר מתחיל באוננות, הוא מחפש כל הזדמנות בה אנו לא לידו ומנצלה לאוננות. אך אפשר להפחית את ההתעסקות הרבה באוננות? כך שיהיה בתדירות טבעית? תודה מראש

שלום ענת, אוננות כשלעצמה אינה דבר רע, וילדים בכל הגילאים עסוקים בה במידה זו או אחרת. לפעמים, כשתדירות האוננות הולכת וגדלה, והיא באה על חשבון פעילויות שגרה אחרות, יש מקום לבדוק אם מדובר בדרך לפרוק מתחים חריגים או תחושות מצוקה, ואם כן, לנסות לפעול להפחתתם. בברכה ליאת

ליאת שלום בתי בת ה-6 לא מוכנה לישון מחוץ לבית. היא ביחסים מצויינים עם סבא וסבתא ויכולה להיות שם שעות וגם להירדם אבל רק אם אני מבטיחה לה שנבוא לקחת אותה הביתה והיא לא תישן שם. בעלי ואני רוצים לנסוע לחול ל-4 ימים ועד כה כל פעם שעלה הנושא היא בכתה ואמרה שהיא לא תסתדר ותתגעגע אלי. אמי הציעה שננסה שהיא תישן לילה אחד כדי שהיא תתחיל להתרגל לרעיון, אבל כרגע זה נראה ממש בלתי אפשרי.מה עושים? הצבת עובדה נראית לי לא פירית גם כלפי אמי שתצטרך להתמודד עם בכי אינסופי. ניסיתי להסביר לה שזה רק כמה ימים ונקנה לה מתנות וכו', אבל זה לא ממש עזר. מה עושים??

שלום יעל, יש הרבה ילדים שמתקשים להעביר לילה מחוץ לבית, גם כשזה בביתם של סבא וסבתא האהובים. ברבים מן המקרים, החרדה של אחד ההורים (או שניהם) ממלאת תפקיד בקושי של הילד, גם אם לא במודע. ההחלטה לנסוע לחו"ל לגיטימית, גם אם היא תטיל על בתך את משא הגעגוע לארבעה ימים. אם את רוצה להבטיח שיהיה לה מעט קל יותר, בקשי מהורייך לבוא ולשהות איתה בביתכם. לפעמים זה עוזר להישאר בסביבה המוכרת והבטוחה. מאחלת לך נסיעה טובה, ללא רגשות אשמה רבים מדי ליאת

תודה על תשובתך - האם עדיף להמתין חצי שנה-שנה שהיא תגדל קצת ואולי יהיה לה קל יותר?

סבלתי מהתעללות מינית כתור ילדה ומצבי הנפשי אז והיום היה נוראי אבל אז במיוחד . הייתה לי התנהגות שהוריי מגדירים כמוזרה yיקים, הסתגרות, שקטה מופנמת, הליכה אם ראש על הרצפה. הגשתי כיום תלונה (אני כבר מבוגרת) והוריי ואף החוקרת העלתה בפניי השערה שהתנהגתי ככה משום בעיה נפשית. כיצד אוכל לשלול זאת ?

שלום לעצובה, ילדה שעוברת התעללות מינית חווה שבר עמוק ביכולת להבין ולסמוך על אנשים, ולא פחות מזה ביכולת להבין ולקבל את עצמה. איני יכולה להעלות על דעתי אפשרות של תקיפה או התעללות מינית בילדות מבלי שיהיו לכך מחירים נפשיים. עם זאת, נשים רבות הצליחו להתמודד ולשקם את עצמן למרות הפגיעה, ולבנות לעצמן חיים חדשים על אף אירועי העבר הקשים. איני יודעת מה היו ההתנהגויות המוזרות שהפגנת בילדותך, אך הגיוני להניח שבאופן כלשהו הן הושפעו או סייעו לך להתמודד עם הטראומות שחווית. אני מעודדת אותך בכל פה למצוא לעצמך פסיכולוגית קלינית או מטפלת שמתמחה בתחום, או להגיע למרכז הטיפול בנפגעות תקיפה מינית בביה"ח איכילוב. כך תוכלי לעבד את הטראומה ממקום בטוח, ולקבל את עצמך ללא שיפוטיות או ביקורת. שולחת לך כוחות ותקווה ליאת

שלום רב, אני אמא לבן 4.5 ובת שנתיים ובהריון מתקדם ואני שואלת ביחס לבת השנתיים. כבר תקופה די ארוכה שבתי מכתיבה לנו מה התפקיד של כל אחד בבית (שלי ושל אביה ולפעמים מוטלות משימתו גם על סבה- אם הוא נמצא אצלנו בבית) ואם אנחנו לא פועלים ע"פ תכתיביה היא צורחת, צועקת ולא נרגעת, עד שאנחנו לא עומדים בזה- ומתקפלים- ואז במקרה הטוב מפסיק הבכי עד שהוא מתחדש ביחס למשהו אחר. יצוין כי אנחנו משתדלים כן לשתף עמה פעולה, אבל כשהדבר לא מתאפשר - היא משתוללת ופשוט לא ניתן להרגיעה אלא בדרך של היענות לתכתיביה כאמור. למשל - הבוקר היא החליטה שסבא שלה, שביקר אצלנו בבית, יחליף לה טיטול וילביש אותה. הסברתי לה שסבא לא יודע להחליף טיטול ושהוא ילביש אותה כבקשתה. כמובן שההסבר נפל על אזנים ערלות והיא לא הפסיקה לבכות ולהשתולל כל הבוקר ולהגיד בלי סוף "סבא יחליף טיטול!!", משהצרחות וההשתולליות וההשטחויות על הרצפה וזריקת הראש לאחור לא פסקו, החלטתי להלביש אותה בכח, להושיב אותה באוטו בכח (מבלי לאפשר לה לטפס לכסא לבד) והורדתי אותה בגן כשהיא בוכה. אני מנסה להיות סבלנית, להתעלם מהבכי והצרחות, מנסה להסביר שאמא ואבא הם אלו שמחליטים מי יעשה מה, מנסה לתת לה חופש פעולה כמה שאפשר, מנסה לאפשר בחירות, מסבירה שכשהיא בוכה אני לא מבינה מה היא רוצה וממתינה לסיום הבכי- שום דבר לא עוזר!! הילדה לא מפסיקה לצרוח.אשמח לקבל עצות בנוגע להתנהגות זו באופן כללי וספיצפית - איך הייתי אמורה לנהוג בסיטואציה שתיארתי הבוקר. תודה מראש

שלום רב, הדרמה שמתחוללת אצלכם יכולה להיות מוסברת רק בחלקה ע"י גיל שנתיים הנורא (מאד :-)), ונדמה לי שחלק גדול יותר קשור לקושי שלכם להתמודד עם המשימה החשובה של הפעלת סמכות באופן יעיל ועקבי. את אמנם מנסה להסביר לה יפה שאמא ואבא הם אלה שמחליטים מי יעשה מה, אך מוכיחים לה בדיוק את ההפך. זכרי שילדים בני שנתיים אינם מתרשמים מדיבורים אלא ממעשים והתנהגויות. כרגע, היא מנהלת את כולכם באמצעות הצווחות והבכי, ועובדה זו כשלעצמה יכולה לעורר אצלה פחד גדול ואי שקט. ילד זקוק להורים חזקים, בטוחים ועקביים, כדי שיוכל להתפתח בצורה מיטבית. אני חושבת שככל שתיבהלו פחות מהצרחות והתקפי הזעם, כך היא תשתמש בהם פחות ("אין הצגה אם אין קהל!"). אני חושבת שהבוקר פעלת נכון ויעיל. והדבר היחיד שאפשר לשפר זה קיצור זמן הקונפליקט. כאשר את רואה שהיא מנסה לערער על החלטתך או להכתיב דרישה לא הגיונית (או לא מתאימה), הודיעי חד משמעית שאינך מתכוונת לוותר, ופעלי מיד, ללא הסברים, ככל האפשר ללא תוקפנות או כוח מעבר לנדרש לצורך ביצוע הפעולה. תוכלי לתת לה את החיבוק והנשיקה בפתח הגן כאילו לא קרה דבר, מבלי 'להתמוטט' מההצגה שלה. אם את מרגישה שתתקשי לעמוד בזה ללא עזרה, פני להדרכת הורים קצרה אצל פסיכולוג ילדים שמתמחה בכך, והחזירי לכולכם את איכות החיים. בהצלחה ולידה קלה ליאת

הי ליאת, תודה על התגובה, שמאד עזרה. ועוד שאלה- איך אני אמורה להגיב כשכל פעם היא נותנת לנו הוראות- למשל- אבא יקנת את האף, אמא תוציא מהאמבטיה, אבא ילביש- ברב המקרים אנחנו יכולים להיענות לה- ולהגיד או קיי את רוצה את אבא, בדר, אבל יש מקרים שפשוט אבא או אמא עסוקים ולא ניתן להיענות לבקשה- ואז אני מרגישה שהילדה מבולבלת- פעם אחת היא קיבלה את מבוקשה ופעם אחרת - לא, והיא הרי לא מבינה את ההבדל. למותר לציין, כשאנחנו אומרים לה שאי אפשר שאמא או אבא יבואו לעשות את מה שהיא רוצה- היא מתחילה לצווח, לצרוח, לבכות, להשתולל, להשתטח ולא נרגעת לפחות חצי שעה- שעה. מצד שני, לסרב באופן גורף לכל הבקשות שלה (כשמדובר במי יעשה מה) זה נראה לי גם לא פייר, אבל אולי נכון לעשות?מה את אומרת

יש לנו בעיה היתי מאוד שמח לשוחח איתך?

שלום רונית, אפשר להגיע אלי בדרכים המקובלות, דרך אינדקס המטפלים המופיע בדף זה מצד ימין. בברכה ליאת

אני מחפש פסיכולוג נוער לבני בן ה-15.

שלום רוני, אני עצמי לא מכירה מטפלים בראשון. על מנת שמשתתפי הפורום האחרים יוכלו לשלוח את המלצותיהם, יש לצרף כתובת מייל עדכנית *בגוף ההודעה עצמה*, זאת מאחר ואין אנו נוהגים להמליץ על מטפלים מעל גבי הפורום. בהצלחה ליאת

תודה

היי רוני, כמו שאת רואה, כתובת המייל נותרה מחוץ לעיני הקוראים. אנא, כתבי בגוף ההודעה עצמה. ליאת

ליאת שלום ביתי בת השנתיים עוצרת את יציאותיה עקב חווית עצירות לא נעימה שהיתה לה . היא נגמלה בצורה יפה מאוד אל מאז המקרה הזה לפני חודשיים מכחישה שיש לה קקי ומסרבת לעשות אפילו בטיטול . מה אפשר לעשות ? ניסינו אבילק פגלקס ושזיפים אך היא מצאה שיטות לעצור את היציאות

שלום יפית, למרבה המזל, לגוף ולטבע יש דרכים חכמות להתגבר על תקלות חולפות במחזורי השינה, האכילה והיציאות. הצרה מתחילה כאשר אנחנו, ההורים, מנסים להתערב (מרוב אהבה ודאגה), ולגרום לילד לעשות בכל מחיר את מה שהיה עושה ממילא גם ללא עזרתנו. במצבים כאלה, ייתכנו תגובות נגד ומאבקי כוח גלויים וסמויים, שמכניסים את הבית כולו ללחץ מיותר. כרגע, המשיכו לעזור לה באמצעות תזונה עתירת סיבים, והשאירו לטבע לעשות את שלו. הימנעי משאלות או התעניינות מיוחדת בכך, ואפשרי לה לעשות את הקקי בזמנה החופשי, גם אם זה ייקח כמה ימים. בהצלחה ליאת

שלום אנחנו מנסים לגמול את בננו בן ה - 3 במהלך היום. בגן הוא נפרד מהמוצץ בקלות ומשתמש בו רק בעת שינה. בבית, הוא מתעקש פעמים רבות לקבל את המוצץ. אנחנו אומרים לו שיקבל שינה, אך פעמים רבות זה אינו מניח את דעתו והוא מתחיל לבכות ולצרוח. לאחרונה החל ללעוס את שרוול החולצה (כשבטוח יש קשר ישיר בין הדברים). גם כשאנו מציעים לו מאכלים כגון פירות יבשים או קרקרים זה לא עוזר. יש לציין שלבסוף הוא נרגע, אך אנו מרגישים שמאוד קשה לו רגשית עם הגמילה. האם גמלנו מוקדם מדי?

שלום שרונה, ההחלטה מתי לגמול ילד מהמוצץ אינה פשוטה, ואין עליה תשובה חד משמעית. יש הורים המעדיפים להמתין עד שהילד עצמו יגלה רצון ומוטיבציה לכך, ויש הורים שמחליטים באופן שרירותי על הרגע ה'נכון'. אישית, אני מצדדת בגישה הראשונה, וחושבת שמוטב להמתין, ולו לרמזים ראשונים של מוכנות לכך. אם הילד שלכם מצליח להימנע ממציצת המוצץ בגן, או בשעות העירות, ולוקח את המוצץ בעיקר ברגעי המשבר שלפני השינה, זה טוב. לפעמים ילדים חווים רגעים קשים גם בזמנים אחרים של היום, וכמו שאתם רואים, הצורך במשהו מרגיע ומנחם מביא למציצת דש הבגד או קציה של שמיכת בד או כל חפץ אחר מתאים. בעיני, אין טעם להילחם בכך, לפחות לא בגיל זה, ויש לאפשר לילד להתנחם בדרך המתאימה לו. אני ממליצה לך מאד לחפש מאמר טוב באינטרנט על "חפץ מעבר" (יש כאלה לא מעט), וללמוד עוד על הצורך הלגיטימי הזה של הילדים, החולף מעצמו כמעט תמיד גם ללא התערבותנו. בהצלחה ליאת

שלום רב, בני בן 5 כמעט ובשבועיים האחרונים הוא חווה חלומות בעתה. הוא צועק מתוך שינה מחבק אותי חזק חזק וצועק אמא כאילו משהו ממש מפחיד אותו מאוד מאוד מאוד........ הוא נרגע רק לאחר כרבע שעה. הוא אינו זוכר את החלום, הוא עושה זאת מתוך שינה וכשאני נגשת אליו הוא מחבק ממש ממש חזק וצועק אמא אמא ממש מפחיד......ניסיתי לשאול אותו מה מפחיד אותו והוא אומר דינוזאורים, מכשפות וכו'. יש לציין כי במהלך היום הוא בסדר וזה קורה לו רק בלילה. אני פוחדת שמשהו נורא קרה לו ואני לא יודעת מה לעשות. לא חוויתי זאת עם הילדים האחרים שלי. מה עושים? תודה

שלום רב, חלומות רעים, ואפילו ביעותים מהסוג שאת מתארת, הם חלק מהחיים הליליים של כל בני האדם, לפחות בתקופות מסוימות. חלומות רעים אינם בהכרח עדות ל"משהו נורא", כדברייך, שקרה לבנך. כאשר זה קורה, נסי לעורר אותו מהסיוט, ואז להרגיעו בעזרת חיבוק ומילים טובות, ולשבת לידו עד שיירדם שוב. בברכה ליאת

שלום רב בני בן השמונה , מתנהג בצורה תמוהה בעיניי . הוא נוהג לשאול אותי את אותה השאלה מס פעמים למרות שהבין את התשובה מלכתחילה . (ומדובר על שאלות פשוטות ביותר עם תשובות ברורות ) .כשאני שואלת מדוע הוא חוזר ושואל אם הבין את התשובה ,והוא עונה שהוא פשוט לא שולט בזה ושהוא מרגיש שהוא חייב לוודא שוב ושוב .יש היבטים נוספים לתופעה -למשל שמתי לב שכשהוא סוגר דלת הוא בודק שוב ושוב אם היא נעולה . שוב ושוב הוא בודק אם הילקוט שלו סגור היטב לפני שיוצאים מהבית...ועוד ועוד . התופעה מטרידה אותי ולא מובן לי מה מקורה ? אשמח מאוד לחוות דעתך

שלום איריס, יש ילדים (ומבוגרים...) שמפתחים ריטואלים התנהגותיים ומחשבתיים כדרך להתמודד עם חרדה מציפה או מחשבות מאיימות. הטקס מספק הרגעה זמנית, ממש כמו אצלנו, כאשר אנחנו מקישים בעץ כנגד "חס וחלילות". הבעיה היא, שלעיתים הטקסים, הבדיקות, וההתנהגויות ה'מוזרות' משתלטים על חלקים נכבדים ביום, ומפריעים לתפקוד היומיומי השוטף. במקרים כאלה, ואולי עדיף קודם לכן, חשוב לטפל בחרדה בעזרת פסיכולוג קליני של ילדים, ולהחזיר לילד ולמשפחתו את איכות החיים. בהצלחה ליאת

ליאת שלום בתי בת ה-4 כמעט כל יום מבקשת ממני לא ללכת לצהרון ובכלל לגן, בטענה שכואבת לה האוזן/בטן/רגל וכו'. עשינו לה בדיקות רפואיות והכול תקין. יש לציין שאני מרוצה מהצוות בצהרון ובגן וגם שיתפתי אותם בבעיה והם אמרו לי שהיא באמת לפעמים נראית פחות מרוצה ושהיא פחות משתתפת בפעילויות. כשאני באה לקחת אותה היא תמיד נראית שטוב לה והיא עם חברות. הסברתי לה שאני חייבת לעבוד ולא יכולה לאסוף אותה מוקדם, מה עוד אפשר לעשות?? ממש כל יום היא מבקשת ממני לבוא מוקדם לאסוף אותה. תודה מראש

שלום רב, יש ילדים שהפרידה בבוקר קשה להם לאורך זמן. ילדים לומדים די מהר שהאמירה "אני מרגיש/ה לא טוב" מעוררת אצלנו (בצדק!) קשב מיוחד ונכונות לשבור את השגרה. אני חושבת שטוב שהסבת את תשומת לבן של הגננות, שיוכלו לבחון יותר מקרוב מה עובר עליה. גלי התעניינות (לא ביקורתית!) מדי יום, כך שירגישו מחוייבות לתשומת לב רבה יותר כלפיה. מבחינתך, תוכלי להמשיך להביע אהדה והבנה לקושי שלה, יחד עם מסר ברור שמקומה בגן. תוכלי להדגיש שגם אם היא מרגישה לא טוב, יהיה מי שיוכל לעזור לה בגן במידת הצורך, ושאת סומכת עליה ועל צוות הגננות שיוכלו להתמודד גם עם יום רע. בברכה ליאת

שלום, ביתי בת 11 חדשים ונמצאת איתי בבית, אני המטפלת העיקרית בה. בסביבות גיל שמונה חדשים הראיתה סימנים של חרדה כאשר הייתי יוצאת מהחדר ולא היתה רואה אותי (גם אם נשארה עם אביה בחדר). ובאופן כללי היתה רוצה רק אותי. היום המצב התהפך לחלוטין: את אביה היא רואה בעיקר בבקרים ובסופי שבוע ואז היא נצמדת אליו ולא רוצה אף אחד אחר... אם אני אחזיק אותה תפרוץ בבכי ותדחוף לכיוונו. היא רב הזמן מתעלמת מהנוכחות שלי כאשר בעלי בסביבה. כאשר שתינו נמצאות יחד במשך היום, מתנהגת כרגיל. בלילה כשמתעוררת רוצה אותי (למרות שנגמלה כבר מהנקת הלילה, אך אולי זה קשור..) שמתי לב שהיא גם מפתחת קשר טוב יותר עם הסבתות שלה ויותר פתוחה אליהן ושמחה לקראתן. ככה שמצד אחד אני רואה התפתחות חיובית ומצד שני לא מבינה את היחס אלי (או יותר נכון האי יחס) כשאביה בסביבה. האם זה שלב התפתחותי? האם היא חווה חרדת נטישה של אבא? (כיום כשאני הולכת אינה מראה חרדה). אני חוששת שיש בעיה כלשהי, אולי אני עושה משהו לא נכון... אבקש את עצתכם! תודה!

שלום לאמא המודאגת, היכולת להיפתח לאנשים אחרים, לחייך אליהם וליהנות בקרבתם מעידה על תחושת אמון בסיסי בבני אדם וחוויה בינאישית טובה. את הבסיס הטוב הזה בתך קבלה ממך ומיחסך המסור, ואין בו כדי להעיד על בעיה, אלא להפך. אל דאגה, את נשארת דמות חשובה ומשמעותית עבור בתך גם כאשר היא נצמדת, זמנית, לאנשים נוספים. בברכה ליאת

שלום ליאת, האם ניתן לשלוח לך מייל? אם כן, מהי כתובת האימייל? כתבתי לך בעבר הרחוק בפורום שכן, כעת אני בבעיה ורציתי לבדוק את האפשרות לפנות אלייך לייעוץ. תודה, איימי

שלום איימי, אפשר לשלוח מייל להתייעצות אישית לכאן- [email protected] בברכה ליאת

אחיין שלי בקרוב יהיה בן 4 לפניי יותר משנה נגמל מחיתולים לאחרונה החל לעשות שוב פיפי במכנסיים אמא שלו נורא מתעקשת איתו ואני מהצד משתגעת מההתנהגות למשל היא מכוונת שעון לשעה שתיים בלילה מוציאה אותו מהמיטה ומכריחה אותו לעשות פיפי הילד בוכה צורך אין לי פיפי והיא מתעקשת ואז מענישה אותו לא מחזירה אותו למיטה הילד צורך הוא עייף היא צורחת הוא צורח כל הבית מתעורר והילד לא עושה פיפי וגם כולם לא ישנים כמו שצריך כשהוא חוזר כבר למיטה בבוקר הוא קם רטוב כולם בבוקר קמים עצבנים ועייפים והוא ממשיך לעשות פיפי כמה פעמים ביום הם מענישים והוא ממשיך ואני מתפוצצת הוא ילד ממושמע ילד מקסים וחכם אם כן מה הבעיה?איך אפשר לעזור להם? תודה מראש הדודה

שלום לדודה הדואגת, מניסיוני, עצות או ביקורת מצד קרובי משפחה מודאגים אינן עוזרות, גם כאשר הן צודקות ונכונות. אני מסכימה איתך מאד שהגישה החינוכית של האם (לפחות כמו שהיא נשמעת מפיך) אינה מקדמת את רווחתו של הילד כרגע. אני מציעה לך לנסות לחפש מאמר טוב ברשת על גמילה והתמודדות עם 'תאונות', או להפנותה לפורומים ייעודיים העוסקים בכך. היא כמובן מוזמנת להתייעץ גם כאן, במידה ותרגיש שהיא צריכה עזרה. אני חוששת שאם תבואי אליה עם ביקורת גם ממני, היא עלולה לגלות התנגדות וכעס, ולהתבצר בעמדותיה אף יותר. מה את אומרת? ליאת

שלום ביתי בת 2.9 ויש לי הרגשה שהיא תלויה בי יותר מן הרגיל היא לא מוכנה שאף אחד יוציא אותה וישים אותה בגן מלבדי( לא סבא וסבתא ולא בעלי) ברמה שאם היא שומעת שאבא שלה לוקח אותה בבוקר היא מתחילה לבכות ולצרוח ללא הפסקה ואנחנו צרכים לוותר על הרעיון ובמידה ואין ברירה ואני לא יכולה לקחת אותה הדבר לוקח שעה וגם זה כרוך בבכי צרחות והפעלת כוח מצדה כמו כן איך שהיא רואה אותו בגן שהוא בא לקחת אותה היא מתחילה לצרוח ולבכות ללא הפסקה שהיא רוצה את אמא הדבר לא היה ככה והקשר בינהם הוא טוב כמו כן מדובר על תקופה של שלושה חודשים שאני לקחתי אותה רצוף ובחודש האחרון אנחנו מנסים שבעלי יקח אותה בחלק מהפעמים. אשמח לדעת מה לעשות מה להגיד לה (היא הבכורה ויש לה אחות בת שנה וחמש ויש יחסי קנאה- כמו כן היא גם לא מוכנה שמישהו אחר חוץ ממני יקח את הקטנה

שלום אור, זה לא מאד נדיר למצוא ילדים המעדיפים בשלב זה או אחר בילדותם את אחד ההורים, בדר"כ את האם (המטפלת העיקרית). התלות או ההעדפה הופכים פתולוגיים כאשר הם קיצוניים, נמשכים זמן רב, וגוררים רווחים משניים כמו קואליציה לא בריאה עם ההורה האחד, שמפרה את האיזון המשפחתי כולו. במקרים קיצוניים אלה, אנחנו נוטים לחשוב כי גם אצל ההורה קיימת חרדת פרידה לא מודעת, עד כי הוא מתקשה לשחרר בעצמו את הסימביוזה עם הילד. כרגע, הדברים בהחלט נראים כניתנים להתמודדות ושינוי, בעיקר אם לא תתנו משקל גדול כ"כ לבכי ולצעקות. תוכלו להגיב בשקט ולומר "אנחנו יודעים שאת רוצה את אמא עכשיו, אבל כרגע אבא פה, והוא זה שיקח אותך". כך אתם משדרים מסר מתקף ומכיל, ובו בזמן לא מאפשרים לה לנהל אתכם באמצעות התקפי זעם או בכי. השתדלו להימנע מניסיונות לרצות אותה או לחבב עליה את אבא באופן מלאכותי. אני מאמינה שככל שהוא יהיה דמות מעורבת ופעילה יותר בחייה, כך הקשר ביניהם יתחזק ויתחמם באופן טבעי. בהצלחה ליאת

שלום יש לי בן בן 6 אחרי 2 בנות בנות 9 ו7. הילד שלי מאוד "מפותח מינית" הוא לפעמים יושב עלי כדי לחבק אותי ופתאום אני מרגישה שהוא מלטף לי את השדיים , בחנות הוא מציע לי לבחור חזיות ומלטף אותן הוא תיאר לי את האקט המיני לא לבדך ילדותית הכול ( אין מצב שהוא ראה בבית לפחות לא כל פרטי פרטים שהוא סיפר לי) הוא שאל איך כותבים נשים ערומות כדי לחפש באינטרנט שאל אות אות עד שגיליתי באמת מה הוא שואל שם שומר מסך של אישה חצי ערומה מה זה???????????. אני קצת מודאגת מה זה אומר עליו על התבגרותו וגדילתו הוא בן 6 עכשיו מה עושים ? איך מתיחסים מה אומרים ? תודה

שלום גלינה, ילד בן 6, בוגר ככל שיהיה אינו אמור לבלות באתרי סקס באינטרנט, ובוודאי שלא ללטף לאמו את השדיים. זוהי התנהגות שיש בה גריית-יתר עבור ילד בגיל זה, ואין להרשות זאת. עליך לגלות מעורבות רבה יותר, ולהשגיח שלא ייחשף לתכנים מיניים, לא ברשת ולא בבית. אני מבינה את הבהלה שלך, אך ממליצה שבמקום לצעוק "מה זה???", תפעלי באופן מיידי להחזיר את בנך לעיסוקים ולתכנים התואמים את גילו. אם את חוששת שתתקשי לעשות זאת בכוחות עצמך, פני לעזרה אצל פסיכולוג ילדים, להדרכת הורים ממוקדת. בהצלחה ליאת

לפני כ- 5 חודשים 3 חברות טובות של ביתי החליטו להפסיק להיות חברה שלה. בנות אלו היו כמו בנות בית אצלנו. התברר שילדה אחת מבין השלוש סיפרה סיפורים שקריים לשתי הבנות האחרות שכמובן לא היו ולא ניבראו. חשוב לציין ששתי בנות מהשלוש מאוד כוחניות.הבנות ממש אינן מדברות עם ביתי וזה מתבטא בכך שאם אחת משלושתן מארגנת מפגש, לא מזמינים את ביתי והיא מאוד מאוד עצובה ופגועה ( השבוע למשל הן ארגנו מסיבת הפתעה לחברה מאוד טובה של ביתי והיא לא הוזמנה). כמובן שניסיתי לדבר עם ההורים של הבנות אך "אין עם מי לדבר" מה שנקרא. הורים אלו אינם ששים לעזור וטוענים שהילדות אינן מוכנות לדבר עם ביתי. הבנות האלו מפנות לה את הגב כאשר היא עוברת לידן בבית הספר, משמיצות אותה בכל הזדמנות ולא מזמינות אותה לאירועים חברתיים אותם הן מארגנות. יש לציין שביתי היית מאוד "מקובלת" ועכשיו כל הדימוי העצמי שלה ירוד. אין לי כל בעיה שלא יהיו חברות אך איני יודעת איך לנהוג כדי לגרום לכך שלפחות יכבדו אותה באופן בסיסי ושהיא לא תפגע מהן כל הזמן. בנוסף, בעוד שלושה שבועות לביתי יש בת מצווה והיא מאוד רוצה שהבנות יבואו לחגוג איתה, עניין זה מעסיק אותה מאוד. איך אפשר לשמח אותה ולגרום לכך שיבואו ליום הולדתה? יש לציין שלביתי יש חברות חדשות אך הדימוי החברתי שלה מאוד ירד.

שלום א' בתך נמצאת על סיפה של תקופה חדשה בחייה, ויתכן מאד שתקופה זו תכתיב שינויים גם בהרכב מעגל החברים שלה. ההתרחקות של החברות ממנה התרחשה כבר מזמן, ולכן אני מניחה שלא מדובר בתקרית או מריבה חולפת, אלא במשהו אחר שספק אם יש טעם להתעקש עליו. המעבר לחטיבה קרוב מאד, ולכן המטרה כרגע היא לחזק אותה ולבסס אצלה תחושה בסיסית של יכולת וערך. עודדי אותה להיפגש עם החברות ששמחות בקרבתה, ולוותר על מי שדוחה ומעליב אותה. אחרי הכל, ההתעקשות עלולה להוביל לתוצאות בלתי רצויות, כמו למשל התייחסות אליה כאל 'נודניקית' או כאל מישהי שאפשר לחזור ולרמוס שוב ושוב. אני ממליצה לך לנסות לגייס את עזרת המורה או יועצת ביה"ס, כדי שישוחחו בכיתה על החשיבות הרבה של מסיבות בת-המצווה בשנה זו, ועל המחוייבות הכיתתית והחברית כלפי הבנות כולן. יועצת בי"ס היא כתובת נהדרת גם במקרים של קשיים חברתיים, והיא מיומנת בהתערבויות פרטניות וקבוצתיות המכוונות לשיפור המצב. בהצלחה ליאת

הי ליאת, הפעם אני כותבת לך לגבי התלבטות שככה, מקננת בי מדי פעם. אני ובעלי רוחצים את בתנו בת ה 3 וחודשיים, לסירוגין, כל פעם משיהו אחר. בנוסף, לעיתים אני מתרחצת יחד איתה באמבטיה מאחר וזו דרכי "לחסוך" זמן התארגנות בערב, וגם להרויח זמן משחק ושעשוע עמה. אני מעט מתלבטת לגבי העובדה שבעלי עושה איתה מקלחות, ויש לציין שהוא לבוש בתחתונים או מכנסיים קצרים וללא עירום מלא. למותר לציין שמכיון שהיא בגיל שהיא סקרנית, היא מבקשת לראות את איבר מינו והיא כמובן נענית במסר ברור שהדבר אסור מאחר וכל איבר מין שייך למי שהוא שייך..שאלית היא עד מתי לאפשר זאת? האם בכלל לאפשר זאת? מצש אחד לא הייתי רוצה שהיא תראה אותנו כה חרדים מנושא המיניות של מי מאיתנו, ומצד שני כמובן , חשוב לשמור על הגבולות. האם לאפשר רק לי להתרחץ איתה? אודה על תשובתך

שלום גלית, ילדים בני שלוש אכן מגלים סקרנות רבה סביב אברי הגוף וההבדלים בין המינים, ומקלחת משותפת עלולה להגביר את הסקרנות והעניין ואת הביטויים לכך. לטעמי, אין מקום לאמבטיה משותפת עם אבא בגיל זה, ולו בשל האי-נוחות המתעוררת אצלכם, ישירות או בעקיפין. מקווה שיסלחו לי, הכנרת ורשויות המים... :-)) ליאת

בני בן 4.5, עד לפני חצי שנה ילד חייכן וחברותי מאד, עם חרדות מפני אנשים או מקומות מסויימים, כבר מגיל אפס.הוא נהג גם לומר שהוא מפחד ולכן לא רוצה ללכת לשם וכו'. לפני חצי שנה עברנו לגור בעיר אחרת, אצל בית הוריי (למשך שנתיים). אציין שיש לו חדר משלו, ולנו חדר משלנו. מאז המעבר הילד השתנה ללא היכר, הוא פיתח "אנטי" כלפי כל דבר שהוריי אומרים לו, לא מוכן לענות להם אלא רק אומר להם "די", "אתה לא מחליט עלי" "אתה מפריע לי תפסיק בבקשה". אפילו כשהם מלטפים אותו או מנסים לתת לו נשיקה הוא עונה "אסור לגעת בגוף של אחרים בלי רשות" (כפי שכנראה למד בגן). יש לו כושר ביטוי יוצא מן הכלל אך הוא מנותב להתבטאות של "אנטי" מוחלט כלפי כל מילה שהוריי אומרים לו. הוא לא מתנהג כך כלפי הסבא והסבתא מהצד השני אלא רק כלפי הוריי ואחותי שגרה איתם. לאחרים הוא מתנהג בצורה חברותית ופתוחה כרגיל. בגן העירוני אליו נכנס הגננת טוענת שהוא השתלב די יפה מבחינה חברתית , וגם בצהרון. לפני כשבועיים ילדתי ומאז הילד סובל מ"טיקים" בתנועות עיניים, ופחות או יותר מתעלם מהתינוק החדש, חוץ ממקרים בודדים בהם הוא "עוזר לי". אנחנו מנסים לתת לו המון תשומת לב וזמן איכות בלי התינוק.אני אובדת עצות ולא יודעת מה לעשות ואיך להתנהג. הוריי מפחדים לפנות אליו, וברור לי שהילד במצב נפשי לא קל מאז שעברנו ובמיוחד אחרי הלידה. אני צריכה עזרה בדחיפות, מה עושים???

שלום רב, השינוי ההתנהגותי הקיצוני אצל בנך משקף, ככל הנראה, את השינויים הגדולים בחייכם כמשפחה בחצי השנה האחרונה. חשבי כמה עבר עליכם בחודשים האחרונים, החל מעצם המעבר מעיר אחת לאחרת, דרך צמצום דרגות החופש שלכם מעצם הכניסה לבית הורייך (בדקי אם יחסו חסר הסבלנות כלפי הורייך ואחותך אינו מהדהד באופן כלשהו את היחס שלך עצמך אליהם). בנוסף, בנך נאלץ להתמודד עם השתלבות בגן חדש ועם לידת אח קטן. תסכימי איתי שעבור ילד כה צעיר זה בהחלט הרבה. הטיקים יכולים לשקף את תחושות העומס וההצפה, וחשוב להימנע משיפוטיות, ביקורת או חוסר סבלנות כלפיו. ברוב המקרים, אהבה, הבנה, יכולת הכלה ושפע תשומת לב יכולים לעזור לילד להתגבר על תקופות משבר כאלה. אם את מרגישה כי למרות הכל אתם מתקשים להיענות לצרכיו העכשוויים בצורה מיטבית, אפשר לשקול הדרכת הורים שתחזק אתכם בימים לא קלים אלה. אני שולחת לך ברכת מזל טוב להולדת התינוק, וכוחות לעמוד במשימות שעל הפרק. ליאת

בתי בת 4 , ילדה 3 במשפחה, עושה קקי רק בתחתונים, איזה דרך יש לטפל בבעיה, רק לעיתים נדירות היא עושה בשירותים, יש לציין שעושה את הקקי כ 5-6 פעמים ביום, כול פעם קצת. דבר זה מאוד מפריע לה ולנו, אבקש את עזרתך.

שלום עדינה, אני מעתיקה לכאן, למענך, תשובה שנתתי לפנייה דומה. אם יהיו שאלות נופות, אשמח לעזור. * אוסף המאפיינים שאת מתארת יכול להיות קשור לתופעה מוכרת הנקראת "הצטאות" (אנקופרזיס). כמובן שאבחנה יכולה להיעשות רק לאחר בירור פנים אל פנים ולא דרך פורום אינטרנטי. אנקופרזיס היא הפרעת הפרשה שיכולה לנבוע הן מגורמים פיזיולוגיים (קשיים בשליטה בסוגרים) והן מגורמים רגשיים, הקשורים בדר"כ למאבקי כוח ושליטה בין הילד להוריו. לבד מההתמודדות עם בעיית הצרכים, קיימת גם התמודדות נוספת, עם לעג או דחייה מצד הילדים או הצוות המטפל, ועם ביטויים של כעס, אכזבה או מורת רוח מצד בני המשפחה הסובלים, לעיתים, מאי נוחות רבה בגלל ההפרעה. לכן, לפני הכל, מומלץ לערוך בירור אצל רופא הילדים, שישלול גורמים גופניים. מההיבט הפסיכולוגי, עיקר המאמץ מתמקד בדרך כלל בהפחתת המתחים במשפחה (כמובן שאין טעם רב בענישה, שיכולה רק להחריף את הבעיה) ובשכלול מיומנויות ה'טיפול העצמי' וההחלפה המהירה והשקטה של הבגדים ע"י הילד עצמו. חשוב לזכור שאחת מתופעות הלוואי העצובות של האנקופרזיס היא הפגיעה בדימוי העצמי של הילד והבידוד החברתי שלו. כהורים, מוטלת עליכם מטלה מאתגרת של סבלנות ואורך רוח, יכולת קבלה והכלה שנראית לעיתים כמעט בלתי אפשרית. הבשורה הטובה היא שברוב המקרים הבעיה חולפת מעצמה. נסו לגייס את מרב הכוחות והסבלנות למען בתכם, ולאהוב אותה הכי חזק שאתם מצליחים. אין תרופה טובה מזו. בברכה ליאת

עדינה, גם בתי סובלת מבעיה דומה. היא פשוט לא הולכת לשירותים.היא מתאפקת .מאידך היא עושה קקי כל יום .כך שלא ניתן לקרוא לזה עצירות. אם קורה ואנחנו שולחים אותה לשירותים בזמן שיש לה קקי אז "ניצלנו" מהפספוס. ואם התזמון שלנו לא מדויק אז היא עושה במכנסיים. בתי בת 4.5 ואנחנו כבר בתוך התסבוכת שנה וחצי.מיואשים לחלוטין.לא נעים לנו להראות פנים בגן וחרדים מאוד מה יהיה בכיתה א' עוד שנה וחצי.לא נראה שיש פתרון...טיפול פסיכולוגי לא עזר מחפשים פתרונות קסם.

שכחתי לציין שאנו נמצאים באיזור נתניה - חדרה, במושב.

צרפתי לך בתשובתי הקודמת את רשימת המרפאות. תוכלי לבדוק גם עם רופא המשפחה שלכם. דרך צלחה ליאת

בני בן החמש עשרה וחצי עובר את כל הגבולות בהתנהגותו עם המורים בבית הספר. הוא אובחן כלקוי קשב וריכוז לפני כשנתיים ומקבל ריטלין באופן קבוע. בעיות ההתנהגות שלו גרמו לכך שהוא נמצא השנה בכיתה מקצועית שמקבלת המון עזרה כאשר המטרה היא כמובן לגשת לבגרות. אבל התנהלותו בכיתה ומול המורים הביאה אותו למצב שבו יש סיכוי שבית הספר יחליט לוותר עליו ולהעיפו. מדובר בילד שמפריע לקיום התקין של השיעור, כמו כן הוא מרבה לאחר או לא להגיע כלל לשיעורים. יש לציין שמבחינה חברתית הוא מסתדר יותר ממצויין והוא מוקף בחברים וחברות. בנוסף אומר גם שכאשר הוא לומד עם מורים פרטיים הוא מתקדם מדהים בחומר ומוציא ציונים טובים. במשך השנתיים האחרונות המליצו לנו שוב ושוב להגיע איתו לפסיכולוג, בטענה שהוא זקוק לטיפול של שליטה בכעסים. האם יש לך המלצה, איננו במצב כלכלי שמאפשר פסיכולוגים / פסיכיאטריים יקרים. האם יש גוף שנותן שירות כזה ללא תשלום? אודה לך על עזרה כלשהי אמא מתוסכלת

שלום רב, מן התיאור שלך אכן עולה צורך בהתערבות פסיכולוגית, שתעניק לבנך תמיכה רגשית ותסייע ברכישת מיומנויות שליטה בכעסים. במרפאות משרד הבריאות ("מרפאות ילדים ונוער") תוכלו לקבל טיפול טוב ללא תשלום, אך יש להביא בחשבון שהתורים שם ממושכים יחסית. לפעמים מכתב מרופא הילדים או יועצת ביה"ס, שמציג עד כמה המצב אקוטי, יכול לזרז מעט את התור (אבל לא תמיד). הנה דף האינטרנט שיביא אותך למרפאה באזורכם http://www.health.gov.il/pages/default.asp?maincat=10&catId=204&PageId=1662 טיפולים מוזלים (כמחצית המחיר של טיפול פרטי) אפשר למצוא במסגרת קופות החולים. בהצלחה ליאת

שלום ליאת תודה שחזרת אלי כל כך מהר. אני ניסיתי בעבר את המרכז בנתניה לנוער, הם לא היו כל כך מקצועיים לצערי. האם יש לך המלצה על פסיכולוג נוער באיזור שלי (עמק חפר), ולא *****. אולי יש מישהו שלוקח מחיר סביר בכל זאת. תודה.

הבת שלי בת 7 וחצי בכיתה ב.יודעת בדיוק מה היא רוצה ומה היא צריכה ומודעת לעצמה. כל בוקר לוקח לה מעל לחצי שעה לסדר את השיער המתולתל שלה ולאסוף אותו (ללא שוונצים) היא לא מוכנה לתת לי לעזור לה אך מצד שני התסרוקת יוצאת לה מעט מוזנחת וכל יום אנו יוצאות בכעס מהבית בגלל זה. בנוסף לכל זאת מכל שלל זוגות המכנסיים שיש לה היא מוכנה ללבוש רק 3 זוגות.

שלום אור, שעות הבוקר ידועות כמורטות עצבים ברוב הבתים בהם יש ילדים שצריכים להתארגן לגן ולביה"ס. מפלס העצבנות עולה במשפחות בהן קיימים מאבקי עצמאות או מאבקי כוח. אני מציעה לך לסגת מהמאבק, ולהחליט שלא כדאי לקלקל לעצמך את היום ואת היחסים עם בתך בגלל כמה שוונצים בשיער או צבע המכנסיים. תני לה להתנהל עפ"י רצונה והבנתה, ובלבד שתהיה מוכנה בזמן. בברכה ליאת

לבתי בת ה-8.5 יש בעיית הירדמות. אשמח להמלצה טובה לפסיכולוגית מעולה (חשוב לי כי זאת תהיה אישה) שתוכל לעזור לי לפתור בעיה זו, באיזור מגוריי. תל מונד. [email protected]

שלום רוית, את מוזמנת ליצור איתי קשר ואנסה לעזור 052-3106667 ליאת

אני זקוקה להמלצה על פסיכולוגית קלינית לילדים- גיל הרך -טובה ומקצועית לבעיות רגשיות באזור חיפה-קריות תודה, גלית

שלום גלית, אני עצמי לא מכירה מטפלים בילדים באזור חיפה והקריות. על מנת שמשתתפי הפורום האחרים יוכלו לשלוח את המלצותיהם, תוכלי לצרף כתובת מייל עדכנית *בגוף ההודעה עצמה*, זאת מאחר ואין אנו נוהגים להמליץ על מטפלים מעל גבי הפורום. בהצלחה ליאת

שלום. האם לדעתך ילד בן תשע וחצי עם הפרעת תקשורת אך התפקוד גבוה יכול להתמודד עם טיפול פסיכולוגי והאם זה כדאי ? יש בעיית התנהות והפרעות למינהן שמטרידות אותי ואין לי מושג מי מוסמך לטפל בו - פסיכולוז או אדם אחר שמבין את הלקות ? אפשר לקבל עזרה כלשהי או המלצה על מישהו ? תודה.

שלום טלי, ילד עם הפרעות תקשורת, גם בתפקוד גבוה, צריך - למיטב הבנתי - עזרה בתחומי התפקוד השונים, כולל בתחום הרגשי. לדעתי הטיפול צריך להיעשות ע"י פסיכולוג קליני או מטפל בהבעה המיומנים בעבודה עם אוכלוסייה מיוחדת זו. תוכלי לבקש המלצות מצוות ביה"ס (יועצת או פסיכולוגית) או בפורומים של הורים לילדי pdd. בהצלחה ליאת

שלום בני בן 11 חודשים. האם יש מקום להענישו באם בוכה? האם מתן חיזוקים שליליים כמו לשים לו יד על הפה (=חוויה לא נעימה) או להרים עליו את הקול יגרום לו להבין כי הוא עושה משהו שאינו נעים לסביבתו ולהפסיק בכך? תודה

שלום מיכל, תינוקות בוכים משום שזו דרכם לתקשר עם סביבתם הקרובה ולאותת על מצוקה. תינוק שהוריו נענים מהר לאיתותים אלה בדר"כ יבכה פחות מתינוק שהוריו מתעלמים מבכיו או כועסים עליו בשל כך. אני ערה לקושי של המבוגרים לשאת בכי ממושך, בעיקר כאשר הם עצמם (המבוגרים) עייפים או עצבניים. עם זאת, האחריות ההורית מחייבת אותנו להסיג את צרכינו המיידיים לטובת אלה של התינוק שלנו, בעיקר ברגעים בו הוא זקוק לנו ביותר. זכרי שתינוק כה קטן אינו יכול לומר מה מציק לו, ואין להענישו בשום אופן על כך שהוא עושה שימוש בדרך הביטוי העיקרית שלו. אם את מוצאת את עצמך סוגרת את פיו או צועקת עליו כשהוא בוכה, אני ממליצה על פניה להתייעצות עם פסיכולוג, אחות טיפת חלב או מדריכת הורים, שיוכלו לסייע לך להתכוונן טוב יותר אל תינוקך. בברכה ליאת

054400שלום. בני בן 8 וחצי ובחודש האחרון הוא מאוד פוחד בלילות. המורה בכיתתו סיפרה להם לפני חודש שפרצו לביתה וגנבו דברים. לאחר כשבוע מיום הסיפור בכיתה בני החל לפחד בלילות, הוא לא מוכן להיותלבד מרגע שמחשיך, רוצה שיהיו איתו שהוא מתקלח, אוכל, קורא והכל. הוא רוצה שאני או בעלי נשכב לידו עד שהוא נרדם. מתעורר מספר פעמים בלילה ורוצה שישנו לידו או לבוא לישון לידנו. פוחד ללכת לשרותים לבד בלילה. בקיצור חודש מאוד קשה עבר עלינו. רציתי לדעת האם זה קיים בקרב ילדים בגיל הזה. יש לנו בן נוסף בן 5 וחצי והוא ישן טוב בדרך כלל.

שלום אימבר, סיפורים מהסוג הזה בהחלט יכולים לעורר, בגיל מסוים, פחדים כמו אלה שאת מתארת. ברוב המקרים פחדים אלה פוחתים ואף נעלמים, אם הורים מצליחים להיענות בצורה טובה ולהרגיע, מבלי להפוך את החרדה מקור לתגמולים ורווחים עבור הילד. כרגע, בשל הקרבה לאירוע-הטריגר, אני מציעה לשוחח עם הילד על הפחד, ולנסות להתעמת באומץ עם המחשבות המפחידות. לעיתים, הורים חוששים לגעת בנושא הפחד, שמא עצם הדיבור על כך "יכניס לילד רעיונות" או יעורר את מה שמוטב להדחיק ולשכוח. גישה זו בדר"כ אינה מוכיחה את עצמה. מסתבר שהדיבור הישיר על הפחדים, כולל ניסיון לדמיין "מה יקרה אם...", מסייע מאד בהתמודדות, מחזיר את האירוע המפחיד לממדיו המציאותיים, ונותן לילד מידה של שליטה. אפשר לחזק אותו ולהזכיר לו את מעגלי השמירה שסביבו ("אנחנו שומרים עליך, הכלב שלנו ינבח, האזעקה תצפצף, ויש גם משטרה ששומרת על כולנו"). אפשר לנסות לשחק ב"שוטרים וגנבים", להשתמש בחיילי פלסטיק ולעבד את חוויית הפחד גם כך. מה שחשוב לא פחות, הוא להשתדל ולהימנע ממתן שירותי ליווי מיותרים או שינוי סדרי הבית ונהליו בגלל הפחד. רצוי לא לאפשר שינה משותפת, ולהסתפק בישיבה קצרה לידו עד שיירגע. אם אתם מרגישים שהפחד מתעצם ומפריע לתפקוד השוטף של הבית, פנו להדרכת הורים קצרה, ו'הרגו' את זה כשזה עוד קטן. בהצלחה ליאת

הבת שלי בת 4 והיא נולדה נורא נורא שעירה.הדאגה שלי שבעתיד לא יביכו אותה ויצחקו עליה בגלל שהיא שעירה למרות שהיא ילדה מאוד מאוד יפה.אני חושבת על הנושא מדי יום ולא יודעת איך להתמודד.היא מאוד רגישה ואני לא רוצה שירד לה הביטחון העצמי.איך מתמודדים?

שלום שני, לכל אחד מאיתנו יש חלקים פחות אטרקטיביים, עמם יש ללמוד להתמודד. למרבה המזל, תחושת הערך העצמי נשענת לא רק על המראה החיצוני, ולכן, עד שתגיע לגיל בו תוכל להסיר את השיער המיותר, אפשר להדגיש עד כמה היא יפה, חכמה, מוכשרת ואהובה. ברצוני להזכיר לך שהמבט המתפעל והאוהב של הורינו, הוא המאפשר לנו לכונן דימוי עצמי חיובי וביטחון בסיסי בעצמנו, מעבר לפגמים הקטנים או ההערות המביכות, שהם מנת חלקו של כל אדם בשלב זה או אחר בחייו. בברכה ליאת

שלום! ביתי בת 4 כול הזמן שואלת אותי ללא הפסקה האם אני חברה שלה? שמתי לב כאשר אנחנו נמצאות אצל חברות שלה היא כול הזמן שואלת אותם האם הם חברות שלה. יש לציין שביתי מאוד חברותית וגם מאוד רגישה.הייתי בסיטואצייה שחברה שלה אמרה לה, לא אני לא חברה שלך וביתי נורא נעלבה.אני לא יודעת איך להתמודד עם זה? מה לומר לה שהיא שואלת אותי? איך להסביר לה ?כי היא שואלת אותי אותה שאלה בתדירות מאוד גבוהה.מה לעשות?

גם בתי היתה אומרת לי כך ואני אומרת לבתי שלא אני לא חברה שלה אני אמא שלה?

שלום סיוון, השאלה "האם את חברה שלי?" באה לבחון (כך אני משערת) האם את כועסת עליה או שאת אוהבת אותה ונהנית מקרבתה. אני חושבת, לכן, שהתשובה הנכונה והקונקרטית שהציעה אור לא תתן מענה מדויק למה שבתך שואלת. יש כאן, להערכתי, חשש ממצבי קונפליקט, אותם היא מפרשת כאובדן אהבה. חשוב שבזמנים 'שבריריים' של כעס או קונפליקט תדגישי בפניה שאפשר לכעוס ולאהוב בו בזמן, ושלמרות שאת כועסת עליה, אינך מפסיקה לאהוב אותה. בשמחות ליאת

הי ליאת, מה שלומך? פונה אליך בנושא המקלחת. יש לי שלושה ילדים בני 12,9,5. אני ובעלי נוהגים להתקלח ביחד. אנחנו עושים זאת הרבה שנים לסרוגין. לאחרונה חדר השינה הפרטי 'עובר שיפוץ ' בתוכו גם המקלחון האישי שלנו. כך שאנחנו מתרחצים באמבטיה של הילדים. ונראה שזה ימשך די הרבה זמן. מה דעתך על נושא זה? האם כדאי להימנע מכך? אני לא יודעת מה מרגישים לגבי זה הילדים אבל אני חשה פחות נוח עם זה מבעבר. מה דעתך? תודה, שבוע נעים ניבה

שלום ניבה, משפחות שונות זו מזו ביחסן להיבטים האינטימיים של החיים. יש בתים בהם מקלחות משותפות הן עניין שבשגרה, והיחס לעירום הוא טבעי ואפילו 'אדיש'. המקלחת המשותפת שלכם, בעיקר אם היא חלק משגרת הבית כבר שנים רבות, בוודאי אינה חידוש גדול עבור ילדיכם. במקרה כזה, אין הרבה הבדל באיזו מקלחת זה קורה. אם, לעומת זאת, המקלחת המשותפת היא חלק מהחיים הזוגיים האינטימיים שלכם, הנעשים מחוץ לתודעתם של הילדים, מוטב שהמצב יישאר כך. לרוב הילדים, בעיקר כשהם נכנסים לגיל ההתבגרות, קשה לראות את הוריהם כאנשים עם מיניות פעילה, והם יעדיפו להימנע מלפגוש את החלקים הללו ישירות. אני חושבת שאם את חשה לא נוח עם הרעיון, כבר קיבלת את התשובה... מאחלת לכם שהבלגן של השיפוץ ייגמר מהר, ושתוכלו לחזור לשגרה המהנה שלכם כזוג בתנאים משופרים. בשמחות ליאת

שאת אולי קצת מבלבלת אותנו עם תשובתך? "לגבי לא מקשיבה" ול"גבי בת 3.5 עושה מה היא רוצה"

שלום רוחמה, אודה לך אם תוכלי לחדד את שאלתך ולהסביר מה בלבל אותך. ליאת

שלום, בתי בת שנה וחצי. כמעט מאז שנולדה סבלה מבעיות עצירות. בעצת הרופאים שינינו את התזונה שלה וגם ביקרנו אצל שני רופאי גסטרו כדי לוודא שאין בעיה פיזית. הרופאה האחרונה שהיינו אצלה טוענת שלדעתה הבעיה היא פסיכולוגית והילדה עוצרת את הצואה ולא נותנת לה לצאת. בכל פעם שיש לה יציאה היא מאדימה כולה, בוכה, ומתאמצת (ככל הנראה המאמץ הוא כדי לא לתת לצואה לצאת). כל העניין יכול לקחת שעות. העניין משפיע על איכות החיים שלה ושלנו. אנחנו אובדי עצות. מבחינה פיזית אין בעיה והצואה שיוצאת היא רכה, כך שזו לא באמת בעיית עצירות אלא בעיה כלשהי של הילדה להוציא אותה. ניסינו לעודד אותה לעשות ע"י חיזוקים כמו מחיאות כפיים בכל פעם שהיא עושה, אבל זה לא עוזר. האם יש לך עצה מה ניתן לעשות? תודה מראש!

שלום דנה, מאחר ואיני מכירה מקרוב את הדינמיקה המשפחתית שלכם, יהיה קשה ולא מקצועי לגבש הנחיה חד משמעית בנושא שלכם. אישית, אני נוטה להמליץ כי בכל הקשור למחזורים טבעיים של הגוף (אכילה, שינה, יציאות) - ככל שנתערב פחות כך ייטב. אם בסופו של דבר הקקי יוצא, גם אם זה כרוך בהתאמצות או בכי, אני ממליצה להשאיר לה (ולטבע) לעשות את שלהם, ולא להתערב כלל, לטוב ולרע. זכרי שגם מחיאות כפיים יוצרות סוג של לחץ, או לפחות פוטנציאל כזה, ולכן הייתי נסוגה מכל התערבות. בשמחות ליאת