פורום פסיכולוגיית ילדים ומתבגרים

יש לי תאומים בני 4 בגן. לפני כמה ימים הילדה סיפרה לי שאחד הילדים נגע באיבר המין שלה וכנראה זה נעשה 3 פעמים לפי הבנתי (אני לא חוקרת אותה בנושא יותר מידי כדי לא להלחיץ אותה). הגננת ידעה על חלק מהמקרים ולא דיווחה לי עליהם (היא גם לא רוצה לשתף את הורי הגן ובהתחלה לא רתצה לשתף את הורי הילד). אני מאוד חוששת לשלוח את ילדי לגן גם כדי שהמקרה לא יחזור על עצמו וגם כי אני לא סומכת על הגננת. אנו שוקלים לחזור לגן הקודם שהיה מקסים אך מרוחק וכעת יש בו גם קבוצה של ילדים קטנים יותר אך גם כ-8 ילדים בגילם. אשמח לקבל חוות דעת ממכם. תודה דנה

שלום דנה, משחקים מהסוג שאת מתארת הפכו לעניין רגיש מאד בימינו, אך כדאי לזכור שהם משקפים, לפני הכל, סקרנות טבעית של ילדים קטנים, שעסוקים מאד בגופם ובהבדלים בין המינים. כיום, בשל הרגישות הרבה והמוצדקת לכל הנושא של הטרדה מינית, משחקים אלה אינם לגיטימיים עוד, וחשוב שתעשה עבודה חינוכית הסברתית של גננות והורים. אני רוצה להאמין שהגננת ניסתה לטפל בנושא במסגרת הגן, מבלי לעורר פניקה ומבלי להעמיס על ההורים (של שני הצדדים) דאגה וחרדה מיותרת. ברוב המקרים פעולה הסברתית כזו, יחד עם השגחה ותשומת לב בגן, מספיקה כדי למנוע הישנות מקרים כאלה. אם, בניגוד להשערתי, את מתרשמת מגננת לא מקצועית, המנסה לטייח דברים ולהימנע מאחריות, והמתקשה ליצור אווירה בטוחה וסביבה מוגנת עבור הילדים, חפשי מסגרת אחרת. אני מציעה לתת לדברים להירגע קצת, ולקבל את ההחלטות בצורה שקולה לאחר שיחת הבהרה עם צוות הגן. בהצלחה ליאת

בתי בת 5 לא מקשיב לא לנו ולא לגננת או לכל אדם מבוגר למרות שאנו מצבים גבולות ברורים גם בגן .אחר מעשה שהיא עושה ואנו אומרים לא לעשות נגרם נזק או שאנו כועסים היא מבקשת סליחה ומתנצלת שוב ושוב ליאת השמח לקבל ממך טיפים אך להסביר? תודה

שלום רוחמה, אם הילדה שלכם אינה מקשיבה לכם או לכל מבוגר אחר, אפשר להניח בזהירות שמשהו לא יעיל בהתנהלות שלכם מולה, או שקיימת בעיה אחרת, התפתחותית או רגשית, המונעת ממנה להבין מה נדרש ממנה. כשאנחנו מדברים על הצבת גבולות נכונה ויעילה, אין הכוונה רק לקביעת הכללים, אלא גם לאחריות שלנו לדאוג לכך שהם יכובדו וי?יש?מרו בעקביות. כפי שציינתי כאן רבות בעבר, ילדים לומדים להתנהג בהתאם למערך תגמולים שמספקת להם הסביבה. הם חוזרים על התנהגויות המזכות אותם בתגמול חיובי, ונמנעים מהתנהגויות המובילות לתוצאה לא רצויה מבחינתם. הורים רבים, בהיותם מונחים ע"י רעיונות דמוקרטיים ומוסריים, נוטים לחנך ילדים באמצעות הסברים מילוליים סבלניים, תוך שהם מסתפקים באזהרות, נזיפות, התנצלויות ובקשות סליחה של הילד. מסתבר שילדים קטנים, שעדיין לא פיתחו הבנה מוסרית בוגרת, לא ממש מתרשמים מהטפות מוסר חינוכיות. עליהם ללמוד בדרך פשוטה וישירה מה מצופה מהם, ולדעת שלהתנהגות שלילית יהיו תוצאות שליליות. לכן, אני ממליצה להימנע מדיבור רב, ולהתמקד בפעולות. שימי לב, איני מדברת על פעולות תוקפניות, אלא על פעולות נחושות שיגרמו לילדה שלך להבין שכשאת מדברת - את מתכוונת לכל מילה! אם את אומרת "עכשיו מתקלחים!" או "בואי בבקשה לכאן" או "אסור לרוץ לכביש" או "לא מרביצים!" או "הגיע זמן לישון" או "לא קמים מהשולחן", עליך לדאוג שכך אכן יהיה. אם בתך לא מצייתת לך לאחר אמירה אחת, גשי אליה ודאגי שבקשתך אכן תתבצע. עשי זאת בתקיפות שקטה, ללא אלימות. תוכלי להוסיף בשקט "אני התכוונתי למה שאמרתי". השתדלי להימנע מצעקות, עלבונות או נאומים מיותרים. כך בתך תלמד שלמילה שלך יש ערך. תוכלי לקרוא בפורום שלנו די הרבה בנושא זה, וללמוד עוד על הצבת גבולות נכונה. תוכלי, כמובן, לפנות גם להדרכת הורים קצרה וממוקדת, שתסייע לך להתמודד טוב יותר עם הנסיבות הספציפיות שלכם. בהצלחה ליאת

00000לפני 3 שבועות עבר הילד שלי לגן אחר שיש בו גישה אחרת מהגן הקודם יותר פתוחה מדובר בילד חכם מאוד שבגן הישן התנהג למופת והיו לו חברים בגן החדש הוא לא רוצה להקשיב בריכוז קם בלי רשות אלים כלפי הלדים ןהיום היה משהו חמור בעיניי ,הגיע אבא של ילד ובלי סיבה הילד שלי פשוט הרביץ לו. מה שמפליא אותנו כשאנחנו אומרים לו אם הוא רוצה לחזור לגן הישן הוא ממש לא רוצה ואמר שהוא לא ילמד אם נשלח אותו לגן הישן ומתחיל לבכות שלא נחזיר אותו . תסבירי לי בבקשה מה קורה לילד שלי !!!. האם זה רק תקופת הסתגלות? האם להרביץ לאבא שמגיע לגן זה לא חציית גבול רצינית . אנחנו לא יודעים מה לעשות מתחרטים שהעברנו אותו גן פשוט בשוק ממה שקורה ! אנחנו יכולים להחזיר אותו לגן הישן האם זה מה שאנחנו צריכים לעשות לדעתך? בבקשה תייעצי לנו מה לעשות . תודה

שלום עדנה, כמובן שלא אוכל לדעת, מכאן, מה קורה לבנך ומה הסיבות להתנהגותו התוקפנית, אך אפשר לנסות ולהעלות כיווני מחשבה - * לא ציינת מה גילו של הילד ומדוע בחרתם להעבירו לגן חדש באמצע השנה. יתכן שמסתתר כאן סיפור כלשהו שמשפיע/השפיע עליכם ועל הילד. * יתכן שמדובר בתקופת הסתגלות, המטילה על הילד תביעות חדשות עמן הוא מתקשה להתמודד. * יתכן שהיו בעיות התנהגות גם בגן הקודם, שרוסנו וטופלו ביעילות ע"י הצוות הקודם שנקט גישה חינוכית שונה. * יתכן שבעיות ההתנהגות בגן הקודם לא הובאו לידיעתכם מסיבות שונות. יש גננות הנרתעות מעימות, מחשש לעזיבת הילד. יכולות להיות כמובן גם סיבות נוספות, חלקן גם כאלה הקשורות בעולם הערכים שלכם, כהורים, ובאופן בו אתם מציבים גבולות בבית. ברמה הפרקטית, אני מציעה לשוחח בפתיחות עם צוות הגן החדש, ולבקש את הערכת הגננת על מצבו. אני ממליצה לפעול ברוח המלצותיה, ובמידת הצורך להיוועץ עם גורם נוסף ולקבל הדרכה ספציפית להתמודדות עם הקשיים בבית. אין ספק ששינוי קיצוני בהתנהגותו של הילד שלנו מחייב התייחסות ובירור רציניים, והתערבות במידת הצורך. אשמח להתעדכן בהמשך בהצלחה ליאת

ראשית תודה רבה על תגובתך . אנחנו אנשים דתיים ובגן הקודם היה רב מלמד גלאי 4-6כעת הגן החדש הוא גן עם גננת ורב גילאי בגישה יותר פתוחה . התקשרתי לרב ושאלתי הם היו בגן שלו התקפות אלימות של בני . הוא ממש כעס עלי ואמר שאני לא מבינה איזה פרח היה הילד בגן . אני יודעת שצריך לשמוע בערבון מוגבל אבל באמת זה כל מה שזיכנו לו . ילד מקסים . לדעתך אם הילד מתנגד לחזור לגן . האם יש טעם ללכת איתו יום אחד לבקר את הגן אולי יש לו טרומה מהמעבר? אולי הוא יתחרט וירצה לחזור. הסיבות שהעברתי אותו זה בגלל ההסעות שהגיעו בשעות מאוחרות אחרי 8.00 בבוקר ואני הייתי צריכה לאחר לעבודה.והסיבה השניה שהיו בגן יותר מידי ילדים משכבות מצוקה הגן החדש נמצא בשכונה מבוססת עם ילדים אנטלגנטים . הגן החדש הוא ליד העבודה של בעלי הילד שלי קשור מאוד לבעלי ואני תוהה האם בגלל שהילד רוצה כל כך את הקשר עם אבא שלו עד שהוא מוכן לסבול א הגן תמורת זה שאבא לוקח אותו באותו כל יום ? אני לא רואה בעית גבולות בבית כי עד עכשיו הכל היה בסדר . בבקשה תעני לי האם כדאי לבקר בגן הישן או אפילו להחזיר אותו ? ממש קשה לי כי אני מרגישה שטעיתי למרות שרציתי לטובתו שיהיה עם ילדים ברמה שלו . אולי גרמתי לו מילד שהיה מנהיג לילד שלא מוצא את מקומו.ומוציא הכל באלימות .

ליאת שלום, יש לי שלוש בנות מקסימות,הגדולה בת 5.5 האמצעית בת 4.5 והקטנה בת 2.2.שלושתן כמובן נהדרות וחכמות ומקבלות כמה אהבה ותשומת לב שאנחנו מצליחים לתת.יחד עם זאת,יש לנו בעיה עם הבת האמצעית,ברמה שאנחנו שוקלים לפנות לפסיכולוג.אנסה לתאר את הבעיות:היא בוכה כל הזמן,מכל שטות.אנחנו מוצאים שאנחנו מעירים לה בלי סוף "תדברי רגיל שנוכל להבין מה את אומרת" כי כל הזמן היא בוכה או בטון בכייני. לא משתתפת בחוגים שהיתה בהם בשנה שעברה (יצאה באמצע השיעור בבכי נורא."התגעגעתי אלייך"ומאז לא חזרה.לא קרה שום דבר מיוחד,הייתי שם.) הפסיקה לאכול,היא הולכת ומורידה כמויות של אוכל,ומסרבת לאכול גם דברים שמאד אוהבת. באיזה שהוא מקום אני חושבת שהיא רוצה להיות"הקטנה"(אמרה לי בעבר שהיא לא רוצה לגדול,כיף להיות קטנה)ואני חוששת שבגלל שאמרנו לה ,שמי שאוכל ירקות נהיה בריא וחזק וגודל,היא מנסה להימנע מזה.היא גם התחילה בזמן האחרון ללעוס את החולצה שלה,ופתאום יום אחד מצאתי אותה מוצצת אצבע(אף פעם לא מצצה..) עם שתי האחיות יש לה קשר נפלא(בעיקר עם הגדולה בגלל הפרש הגילאים הקטן)ויחד עם זאת גם קנאה נוראית,ומריבות ובכי על שטויות. ניסיתי,למרות הקושי, לקחת אותה לבלות איתי לבד,כדי לתת לה תשומת לב בלעדית,והיא סירבה(!)לבוא איתי.הכל כמובן היה מלווה בכי רם,דמעות רבות. בגן היא אהובה מאד על הגננות,אך יש לה חברה טובה אחת בלבד, מדאיגים אותי הקצוות של מצבי הרוח שלה- מעליזות קיצונית שצריך לפעמים להעיר ולמתן-לעצב תהומי מוללה בבכי ממרר. מה יהיה?האם אני צריכה לקבל עזרה?האם אלו דרישות לתשומת לב?האם להתעלם מצמצום המזון שהיא צורכת ומיתר השטויות כדי לא לתת להם עודף חשיבות? הרבה שאלות אני מקווה שתוכלי לענות במהרה. תודה

שלום במבי, בכותרת שבחרת לפנייתך מגולמת (אולי) איזו הנחה, לפיה ילד סנדוויץ', מעצם היותו כזה, צפוי להפגין קשיים ובעיות הנובעים ממיקומו במשפחה, ועם קשיים אלה (בניגוד לקשיים של ילד אחר) אין צורך להגיע לטיפול. זוהי כמובן הנחה שאין בה ממש, ויש להתייחס לבעיות של כל ילד בצורה עניינית. קשה לגבש אבחנה אחראית על סמך התיאור שלך, הגם שהוא מפורט יחסית. נשארתי עם תחושת דאגה מסוימת, בעיקר נוכח השינויים הקיצוניים בהרגלי האכילה שלה. לכן, אני ממליצה על התייעצות עם פסיכולוג ילדים קליני, שיוכל להנחות אתכם כיצד להיענות טוב יותר למצוקה שלה, גם אם מדובר בסטרס זמני על רקע קנאה באחיותיה. כדאי לזכור שמצוקה של ילד קטן, גם כשהיא נובעת משינויים נורמטיביים, יכולה להיות מכאיבה ביותר, ולכן רצוי להתייחס אליה ברצינות ובכבוד, ובוודאי שלא להתעלם ממנה. בהצלחה ליאת

ליאת שלום, תודה על תשובתך המהירה.ותודה שהעמדת אותי במקום.אולי אני כל כך חוששת מהרעיון שמשהו "לא בסדר" איתה שהעדפתי להקשיב למי שיעץ לי"אל תשימי לב לזה,זו תשומת לב שלילית,אם תתעלמי זה יעבור לבד".אז כנראה שזה לא עובר לבד.עכשיו אני זקוקה שוב לעזרתך,אין לי מושג איך בוחרים פסיכולוג קליני לילדים,כמו שייעצת.אנו גרים באזור ירושלים.

שלום במבי, פעמים רבות מי שיכול לכוון למטפלים טובים זה דווקא רופא הילדים, ידוע לי שבירושליים פועלות מרפאות ציבוריות טובות של משרד הבריאות. אפשר לפנות גם לקופת החולים שלכם, לבקש את רשימת המטפלים בילדים, ומתוכם לבחור עפ"י המלצות. אם תצרפי כתובת מייל לעיני הקוראים (כתבי הודעה נוספת) יתכן שיגיעו המלצות למייל האישי שלך. בהצלחה ליאת

שלום לך תודה רבה על התשובה. הארת מאד את עינינו ואכן "ירדנו" ממנו ומצבו הנפשי מאד השתפר והוא משתף איתנו פעולה. תודה

נעים לשמוע... תודה על העדכון. :-) ליאת

קוראי הפורום היקרים, בימים אלה, חוגג הפורום שלנו שנה להיווסדו. שנה זו הייתה עבורי התנסות מרתקת ומעשירה, והזדמנות להתפנות משגרת היומיום לטובת עשייה התנדבותית מתגמלת ומספקת במיוחד. מקווה שנזכה לעוד הרבה ימים טובים יחד, ימים של שאלות, תהיות, ספקות ומחשבות, ההופכים אותנו להורים טובים וקשובים יותר. בהזדמנות זו, אני מזמינה אתכם, המשתתפים, לחשוב על הערות, המלצות ורעיונות הנוגעים לתפקודו של הפורום ולהמשך התפתחותו כמקום משמעותי ותורם עבור כולנו. בברכת מזל טוב לנו ליאת

ליאת יקרה, כבר אמרתי לך פעם שאני אגיע לכל פורום שתנהלי, לא חשוב הנושא. אבל הפורום הזה, מתיישב עלי בול. נהנית לקרוא פה גם את השאלות וגם את התשובות. בטוחה שאלמד פה עוד הרבה, מעצותייך ומניסיונם של אחרים. באתי בזכותך, נשא?רת בזכותו (וגם בזכותך :-) שלך יעלה

ליאת יקרה, הצצתי במקרה ושמחה שיצא לי להגיע בדיוק (כמעט) ביומולדת :-) מזל טוב גם ממני! עם ילדים או בלעדיהם, אני תמיד נהנית לשוטט קצת בין מילותייך, לקטוף לי כמה לעצמי. אין קסם גדול מצעדיהם המהוססים של בני שנה.. איזה יופי :-) יום הולדת שמח! לילך

ליאת תמיד נעים ומעניין לקרוא את תשובותייך. תודה רבה ליאת

ליאת שלום אני קוראת בפורום מתוך עניין ואף נעזרתי בך כמה פעמים. בהיותי אשת טיפול בעצמי שפגשה קשיים במשפחתה, אני רוצה רק לחזק אותך ואת פועלך בפורום זה. ניכר שאת יסודית, אחראית ורגישה מאוד בקשר שאת יוצרת עם הזקוקים לך.. הרבה תודה ויישר כוח

תודה לכל המברכות. נוכחותכן משמחת ומחזקת אותי. שנזכה לשנה הבאה.... ליאת

ליאת יקרה, מוצאת מחסה לא מעט כאן .. מתחת למקום המיוחד הזה שבנית בשנה האחרונה , מקום שנותן הזדמנות מיוחדת ועשירה ללמוד , להבין, לקבל.. וה-כל .. תוך רגישות אינסופית שמחזירה את השפיות הנכונה למקום.. את יודעת , שנתת לי המון .. (עוד מאז.. ימי הפורום השכן) ..? עדין המון ממך מושקע ומסתובב בי .. וזה לגמרי לא מעט. אז נכון שזה לא הפורום של שם.. אבל המקום פה מאפשר לקחת עוד קצת .. כח ,רעיונות , "צידה לדרך" .. את הספקות והתהיות למקום שמאפשר התפתחות יותר . תודה שאת כאן. ושיהיו עוד המונים של ימים כאלה .. שלך, ש'= שרית

שלום רב אני דודה לאחינית מקסימה בת שנה ושבעה חודשים ילדה חכמה חברותית וחייכנית ויודעת הרבה מעל לגילה לכן שמים אותה במעון עם כיתה של ילדים גדולים יותר . העיניין הוא שהיא כל הזמן חורקת שיניים בצורה נוראית זה קורה במשך כל היום ולא בהקשר למשהו מסיום האם צריך לעשות משהו בעיניין ? וממה זה נובע? תודה מראש הדודה

שלום רב, חריקת שיניים אצל תינוקות ופעוטות היא תופעה נפוצה למדי, ובדר"כ חולפת מעצמה ואינה מעידה על בעיה מיוחדת. ליתר ביטחון, אני ממליצה להתייעץ עם רופא שיניים של ילדים, ולוודא שאין בכך נזק. בריאות ליאת

אני אימא לילדה בת 8 והבחנתי לאחרונה ב4 מוקדי התקרחויות ולא עקב תלישת שיער אלא עצמאית. מדובר בילדה אם נפש מאוד רגישה ודואגת שלקחה על עצמה תפקיד של מבוגר למרות הפצרותיי הרבות היא לא נרגעת ויש התקפי זעם אומנם לא מרובים אבל מידי פעם. היא חרדה מהמילה מבחן!!! נכון לעכשיו היא מצליחה בלימודים אבל בעזרה גדולה ומאמץ. אני רוצה לדעת אם טיפול פסיכולוגיה יעזור לה או שרק יחריף את הבעיה והיא תכינס ללחצים מיותרים?

שלום שרית, נראה שבתך מתמודדת עם תחושות עומס וחרדה, הפוגעות ברווחתה הנפשית. טיפול פסיכולוגי נועד בדיוק למצבים אלו, ויכול להביא להקלה משמעותית במצבה. קחי בחשבון שטיפול פסיכולוגי בילדים מלווה גם בהדרכת הורים, בעזרתה תוכלי להתכוונן טוב יותר לצרכיה בבית, ולסייע בהפחתת הלחץ. דרך צלחה ליאת

בני בן 11 ילד מקסים ובסך הכל אין איתו בעיות מיוחדות.כל ערב שהוא הולך לישון הוא רוצה ודורש ממני או מבעלי שנבוא לכסות אותו במיטה.לנו כבר אין כח ב10 בלילה לקום ולעשות את כל הטקס הזה.עלי לציין שאני נמצאת די הרבה בבית אחר הצהריים והוא נמצא איתנו מספיק ומקבל תשומת לב ראויה.הבעיה היא שאחותו בת 6 הולכת לישון כל יום עם סיפור במיטה מכסים אותה וכו .הוא מתוסכל מהענין למה היא כן והוא לא ולמרות שאני מסבירה לו שהיא בגיל אחר ...כל ערב שוב אותו סיפור.בתחושה שלי לא נעים לי ולא בא לי כל ערב בשעה שאני כבר עיפה ורואה טלויזיה לקום לחדר שלו אך מצד שני אני תוהה אולי זה לא פייר שאחותו כן והוא לא.הוא גם מצין בפני שזה מאד חשוב לו.האם זו אפליה?מה דעתך?

שלום דנה, ילד בן 11 עדיין זקוק לחמימות ותשומת לב מצד הוריו, ובעיני, הבקשה לטקס פרידה קצר לפני השינה אינה חריגה. עם זאת, גם לכם - כהורים - מגיע ערב שקט ללא הפרעות. לכן תוכלי להכתיב שעת השכבה מוקדמת יותר, שתאפשר לכם להתפנות לכמה דקות גם עבורו. מה את אומרת? ליאת

ברצוני לשאול מספר שאלות לגבי הסיטואציה הבאה: כאשר יש עימות בן אב/אם לבין בן/בת בגיל ההתבגרות וההורה הבוגר השני אינו נמצא בשטח בזמן העימות אלא חוזר למצב שבו הוא מוצא את שני הצדדים כעוסים: 1. האם ההורה שלא היה נוכח בעימות צריך לשאול כל אחד מהצדדים מה קרה ? אם כן, האם אחרי שהקשיב לשני הצדדים הוא צריך להביע את דעתו או להתעלם ? אם כן, האם הבעת הדעה צריכה להיות ע"י תמיכה ולקיחת צד מי צודק ומי לא צודק? או, האם נקיטת העמדה צריכה להתייחס רק למעשה או לויכוח מבלי לצדד בצד כלשהו? 2. באם ההורה מביע את דעתו באופן שבו הוא מעיר למתבגר כי לא היה צריך לנהוג כפי שנהג יכולה להתפרש ע"י הבן/בת כי ההורה תומך בבן זוגו ומסכים לדרך שבה נקט בן הזוג או שמסכימים לכך שמה שקרה לא היה צריך להיות כפי שהיה אך לא בהכרח דרכי הפעולה שנקט בן הזוג השני הם הדרך הנכונה ? 3. האם חוסר תגובה לאחר שההורה הקשיב למתבגר יכול להתפרש אצל המתבגר כנתינת חיזוק למתבגר (אתה צודק ) בהתנהגותו ולגרם לפגיעה בסמכותו של ההורה . 4. האם הורה אחד צריך לתמוך בהורה השני לפני הילד גם אם הוא חושב שההורה טועה ? תודה

שלום חני, ככלל, מוטב שהעמדות החינוכיות של ההורים יהיו בתיאום ובהסכמה, זאת, כדי לא ליצור בלבול וקונפליקטים במערכת המשפחתית. למרות האמור כאן, ובעיקר עם מתבגרים, ייתכנו עימותים וחילוקי דעות עם הורה אחד, ללא מעורבותו של ההורה האחר. אישית, אני אוהבת להתייחס אל מתבגרים כאל אנשים בוגרים, ולכן, כמו שקורה לעיתים בין אנשים מבוגרים, ייתכנו חילוקי דעות, עליהם יש להתגבר בדרכי שלום. לכן, לטעמי, מוטב שההורה הבלתי מעורב יביע את בטחונו ביכולתם של הילד וההורה האחר לפתור ביניהם את חילוקי הדעות גם ללא מעורבותו. הוא יכול להדגיש שהוא אוהב את שניהם, ולהזכיר להם שהאהבה והאיכפתיות משותפת לשלושתם. בברכה ליאת

יש לי שני ילדים בן , בן 4 וחצי ובת , בת 3 וחצי... לאחרונה כאשר משכיבים אותם לישון (הם ישנים במיטה נפתחת אחד ליד השנייה)הם מתגפפים , היום אפילו הורידו בגדים והתחככו אחד בשני ערומים , אינני יודעת מה אני צריכה לומר או איך להגיב לזה , המצב בגדר נורמאלי עדיין , בגדר התנסות כלשהי , אבל אני פוחדת מהידרדרות , איך מסבירים להם לא לעשות זאת??? תודה05008

שלום גולי, אני ממליצה על שיחה קצרה, בה תוכלי להביע את שמחתך על כך שהם אוהבים זה את זו ונהנים להתחבק יחד, אך הדגישי שאינך מרשה לעשות זאת ללא בגדים. הסבירי שכולנו הולכים לבושים, ומקפידים לשמור על איברי המין מוצנעים. תוכלי, בנוסף, להתעכב על ההבדל בין להתרחץ יחד או להתפשט בלי להתבייש "כשאנחנו בבית בחיק המשפחה", לבין ההתגפפות בעירום שאינה מקובלת גם בין בני משפחה קרובים ואוהבים. אני מאמינה שהמסר יובן ויופנם. בהצלחה ליאת

שלום יש לנו נער בן 15.5 שעובר ב"גדול" את גיל ההתבגרות. עלי לציין שיש לו קצת בעיות של קשב וריכוז (עבר איבחונים ואיבחון טובה והוא מאד גבולי) והוא מאד מאוכזב מעצמו מהלימודים שלא הולכים לו טוב. (יש לנו תור לנירולוג לנסות ריטלין, רעיון שבא ממנו). אם כל המסירות הרבה מצד בית הספר ומכל המסירות שלנו, הילד עקשן כמו פרד. לא רוצה ללכת לבית הספר, לא רוצה להכין שיעורים. מצד אחד אומר שהוא רוצה לעשות את הבגרות ומצד שני לא טורח לעשות כלום. כל יום כמעט משוחחים איתו בנעימות, אך הוא בשלו. עושה מה שהוא רוצה. יוצא לחברים,לתנועה (הוא מאד פעיל שם) לפני שעושה שיעורים, לא חוזר בזמן למרות שאנחנו מתקשרים אליו ושולחים לו אס.אמ.אס. טוען שאנחנו "חופרים" לו בראש כל הזמן. אנחנו בתורנות בבוקר כדי שילך להסעה, אחרת לא הולך לבית הספר. מה עושים? לוותר לו על הלימודים? עונשים בגיל הזה, זה נראה מאד מגוחך. נודה על עצה תודה

שלום להורים, ראשית, אני מתנצלת על שנאלצתם להמתין זמן מה לתשובתי, שהתעכבה בגלל סופשבוע עמוס במיוחד. עמכם הסליחה. ולשאלתכם- ילדים ומתבגרים עם הפרעת קשב וריכוז סובלים מקשיים משמעותיים בתפיסת העצמי שלהם. כמו שציינתם נכון, בנכם רוצה מאד להצליח, ועם זאת, החוויה האקדמית היא עבורו כה מתסכלת ובלתי מתגמלת, עד כי (כדי לשרוד) התפתחה אצלו אדישות לכאורה, ואולי גם ייאוש ואובדן תקווה, אותם אתם מפרשים כעצלות. במצב כזה, אין טעם רב בתוכחות ונזיפות ("חפירות" כלשונו), ובוודאי לא בעונשים. במקום זאת, עדיף להתמקד בהשגת כל הסיוע האפשרי, תוך שאתם מדגישים את ההבנה והאהדה שלכם לקשיים ה*אובייקטיביים* שלו. חזרו ואמרו לו שאתם מבינים כמה קשה ולא כייף לו בבי"ס, ושאתם מוכנים לעזור לו לבחון את נושא הריטלין. הביעו ביטחון בשכלו וביכולותיו, ושמרו על כבודו ככל האפשר. אני מאמינה שעמדה כזו תסייע לו להיחלץ מהעמדה ה'דווקאית', ולחדש את אמונו ביכולתו להצליח. בהצלחה ליאת

שלום בני בן 4, הוא נגמל ממצוץ בסביבות גיל 3, לעיתים היה מוצץ שרוכים מהמכנס ובגדים, לאחרונה זה מתעצם ולעיתים כל היום, אנו שוקלים להחזיר לו את המוצץ מה דעתך? תודה

שלום רונית, כרגע, אני מציעה שלא לעשות דבר, מלבד לנסות להסיח את דעתו בעדינות בכל פעם שהוא מוצץ את דש הבגד, ולהציע לו פעילות חלופית. בזמני מנוחה או לפני השינה, המציצה מרגיעה ומנחמת, ולטעמי הוא בגיל שעוד מותר לו. בברכה ליאת

שלום רציתי לדעת אכן ומומלץ לעבור איבחון לילד? אצל נורולוג או פסיכיטר ילדים או במכון לאיבחון קשב וריכוז? ואם ישנה עדיפות על אחת מאילו יותר למה מה אחרות שצינת?

שלום יצחק, מאחר ואין כיום מבחן אחד חד-משמעי המאשש או שולל הפרעת קשב וריכוז, והאבחנה מתבססת על מידע המגיע ממגוון גדול של מקורות (דיווחי הורים, מורים, בדיקות נוירולוגיות, בדיקות ראייה ושמיעה, שאלונים, מבחני מחשב, ועוד), כל אחד מהגורמים שהזכרת יכול לאבחן בהצלחה את ההפרעה. חשוב להגיע לאנשי מקצוע מיומנים, מוסמכים ומנוסים, בהם אתה בוטח ומאמין. במידה ויעלה הצורך בהתערבות תרופתית, ממילא ייכנסו לתמונה הרופאים (פסיכיאטר או נוירולוג). בהצלחה ליאת

האם לא מומלץ לילד בן 11 שעבר מעין טיפול איבחון בבי"ח שניידר ושם הוחלט לשלוח אותו ללמוד בחינוך המיוחד בבי"ס בכפר ינאי. לדעתי זןהי גזרה מאוד קשה עבורו, הוא ילד חכם ופקח, ומדי ]עם מקבל התקפי זעם,חשבתי שאולי כדי להפגישו עם עוד פסיכולוג וכו' ולקבל חוות דעת נוספת.??

מקווה שנענית בתשובתי שלמטה. בברכה ליאת

מכירה אני ילד חמוד בן 11, עובר כרגע מעין טיול איבחון בבי"ח שניידר, ושם החליטו כי החל מהחודש הבא עליו להכנס ללמוד בבי"ס לחינוך מיוחד בכפר ינאי, הילד אינו נראה כזה , הוא ילד מאוד פיקח וחכם, יש לו בעיות כמו לכל ילד שהוריו גרושים, אומנם כרגע אימו נשואה באושר ולילד טוב, והוא גם נמצא בקשרים עם אביו ואשתו. שאלתי האם לא מומלץ שהילד יעבור אבחון אצל פסיכולוג נוסף, לפני שהורסים לו את החיים בביה"ס המדובר להלן? יען כי חושבת אני שלא הוגן כלפיו מה שעומדים לעשות לו.

שלום למתעניינת, ילדים המופנים למסגרות החינוך המיוחד אינם נראים אחרת מחבריהם. ההחלטה להעבירם למסגרת חינוכית קטנה ומותאמת באה בעקבות אבחון זהיר ומקצועי, מתוך מחשבה על קידום ודחיפה קדימה, ולא כדרך להרוס את חייהם. אבחון נוסף הוא אופציה, אך חשוב לזכור שמדובר בתהליך ארוך ותובעני מאד עבור הילד והוריו. זאת ועוד, האבחון הפסיכולוגי בנוי כך שתוצאותיו יהיו תלויות פחות ככל האפשר בגורמים התלויים בבוחן. לפיכך, אין לצפות שהתוצאות יהיו שונות מאד מאלה שעלו באבחון הראשון. בברכה ליאת

מחפשת פסיכולוגית קלינית לילדים עם בעיות ללקוי למידה בעיה בדימוי העצמי , באזור ראשון לציון תודה

שלום פאני, על מנת שמשתתפי הפורום יוכלו לשלוח את המלצותיהם, יש לצרף כתובת מייל עדכנית *בגוף ההודעה עצמה*, זאת מאחר ואין אנו נוהגים להמליץ על מטפלים מעל גבי הפורום. בהצלחה ליאת

הי בני בן שנה ושבעה חודשים בתהליך ההירדמות משתמש במוצצ ולפעמים נעזר באחיזה של קצוות הסמיכה ולוחץ עליה ומגלגל אותה בכף ידו ולפעמים מתי שהוא כועס הוא מחזיק בסרוך של מכנס או בפינה של הכרית ולוחץ עליה בכף ידו האם זה טבעי ומה ניתן לעשות כדי למגר את התופעה

שלום אנייס, המוצץ, כמו גם אובייקטים 'רכים' ומנחמים אחרים, הם אמצעים לגיטימיים להרגעה עצמית, ובגיל זה אין לראות בהם "תופעה שיש למגר". זה טבעי, ובהחלט ידידותי בשלב זה בילדות. בברכה ליאת

הי ליאת רציתי לשאול לגבי ילד בגן טרום חובה, אשר כל הזמן עושה את צרכיו בבגדים. כאשר הוא מתלכלכך הוא ממשיך לשבת כך ואינו מבקש שיחליפו לו ורק כשמריחים ומעירים לו הוא יבוא להחליף בגדים. מה זה אומר שהילד לא אומר מיוזמתו שהוא התלכלך? המון תודות דורית

שלום דורית, ילדים עם הפרעת הצטאות מודעים לכך, ועלולים לחוש בושה ואשמה. ברמה המיידית, אני מציעה שני דברים - האחד, ללמד אותו לטפל בעצמו ולהחליף תחתונים ומכנסיים במידת הצורך, כדי להחזיר לו תחושת שליטה ועצמאות. השני, לפנות לפסיכולוג ילדים קליני להדרכת הורים, מאחר ובעיה זו נוטה להיות קשורה לדפוסים משפחתיים מסוימים (בדרך מאבקי שליטה בין הילד להורים). בהצלחה ליאת

שלום ליאת יש לי ילד בגן חובה שמאונן בתדירות גבוהה. אנחנו מלמדים ומסבירים לו שעליו לעשות זאת בפרטיות, שאלתי היא, האם אוננות אובססיבית (?) או מרובה יכולה להעיד על קושי רגשי שדורש טיפול. תודה מיכל

שלום מיכל, מינון ותדירות הם עניין סובייקטיבי, בעיקר כשמדובר בהתנהגות טעונת קונוטציות כמו אוננות. בכל מקרה, כאשר האוננות הופכת לעיסוק המועדף, הדוחק פעילויות פנאי אחרות, שווה לתת את הדעת לאפשרות של מתח ומצוקה המבקשים פורקן. השאלה אם לפנות לטיפול תלויה, כמו תמיד, במידת ההפרעה לתפקוד השוטף והנורמלי. אם בסה"כ אין בעיות תפקוד, מצבו החברתי והרגשי טוב ויציב, והגננת אינה מדווחת על בעיות מיוחדות, אפשר להירגע. בברכה ליאת

אם למישהו יש המלצה לפסיכולוג בתחומים הבאים - Play Terapy - אומנות אשמח מאוד לקבל המלצות תודה מראש אורן

שלום רב, על מנת שמשתתפי הפורום יוכלו לשלוח את המלצותיהם, יש לצרף כתובת מייל עדכנית *בגוף ההודעה עצמה*, זאת מאחר ואין אנו נוהגים להמליץ על מטפלים מעל גבי הפורום. בהצלחה ליאת

שלום ליאת היקרה בעבר כבר פניתי אלייך ביתי כמעט בת 9 ילדה מתוקה חייכנית נאה מאוד( כחולת עניים, שיער גלי ארוך)טובת לב , תלמידה טובה, סובלת זמן רב מאוד מחרם חברתי הנובע ממספר בנות בכיתה שהסיתו נגדה אחרות, נוצר מצב שאין לה כלל חברות בכיתה , הן פוגעות בה לעיתים תכופות מאוד , בפניתי לאחד האימהות שביתה הציקה מאוד והסיתה ,השיחה הסתיימה בצעקות מצידה ובמקום לחנך את ביתה לחדול היא ביקשה ממנה להתרחק מביתי.-רשע עצום!!,( השבוע המורה ביקשה מילדה לשבת לידה והיא סרבה ויצאה עם המורה החוצה ונכנסה בוכה)-ביתי נפגעה מאוד ושברה את ליבי בבכי מר בבית אחה"צ על-כך שהתביישה שכולן "רכלו" עליה בעת המקרה, נסנו בעבר רבות להזמין אך ישנן חברויות בכתה ואנחנו לא בתוכם בעל כורחנו- כמובן שיש דירבון וניתוב ממהורים בגיל הזה לצערי אני להורים יש משקל רב בנידון. ברצוני לציין שהמצב משפיע מאוד עליי בצורה אקוטית- אני בוכה רבות ומדוכאת ושבורה מאוד -קשה לי מאוד מדיי יום אחה"צ שביתי שוכבת ליד הטלויזייה ,נ.ב. היא הולכת פעמיים בשבוע לחוג בחברת בנות אלו. פניתי מס' פעמים למחנכת , לצערי היא לא פתרה את הבעייה- לדעתי מחנכת יכולה לעשות רבות מה דעתך? כמו-כן פנינו ליועצת בית הספר שהיא גם מלמדת שם , היא הוציאה את ביתי לשתי שיחות ובאחרונה מהן הוציאה את ביתי עם אחת הילדות שמתאכזרות אליה ושאלה שאלות. ליאת,אני חשה שאין לי שמחת חיים כלל ואינני מצליחה להרדם רבות , הדבר היחיד שאני רוצה זה לסייע לביתי שיהיו לה חברות אך לא מצליחה .חשבתי להעביר בית ספר אך לצערי האחרים מרוחקים יותר ופחות טובים ולהם תזקק ביתי להסעות איטנסיביות - דבר שיכביד עלינו מאוד. אני חסרת אונים אנו גרים בחיפה בשכונה "טובה" על רכס הכרמל והמצב מאוד משפיע על האווירה הכללית. אנא עיזרי לי תודה מקרב לב אורנית

שלום אורנית, לבי איתך ועם בתך. אין דבר עצוב יותר מילד הנתון בבדידות חברתית. עם זאת, ונדמה לי שכתבתי לך זאת גם בעבר, המעורבות הרגשית העצומה שלך בחיים החברתיים של בתך עלולה להשפיע על שיקול הדעת שלך ועל יכולתך לפתור את הבעיה ביעילות. זאת ועוד, התגובתיות הרגשית הגבוהה שלך עלולה להעמיס על בתך משא מיותר: מעבר לקשיים האובייקטיביים שלה בזירה החברתית, עליה להתמודד גם עם האכזבה והדכדוך שלך, שעלולים לעורר אצלה תחושות אשמה וחוסר ערך. אני מניחה שהסטטוס החברתי של בתך מעורר אצלך הד לחוויות עבר שלך, ולטעמי, טוב יהיה אם תזכירי לעצמך שאת והיא אינכן ישות אחת. בעיני, מוטב לנסות להפקיד את הסיוע החברתי לבתך בידיו של אדם אחר, שאינו מעורב אישית, ואשר יוכל לאתר את הקשיים ולתת להם מענה טוב. מורה מנוסה בהחלט יכולה לסייע לילד בשיקום מעמדו בכיתה, אך מדובר בתהליך הדרגתי ולא ב'זבנג' וגמרנו. אם גם יועצת ביה"ס נמצאת בתמונה, אני מבינה שקיימת מודעות לנושא וניסיונות לעזור. תני להן זמן. במקביל, לאור מצב הרוח הירוד שלך, הייתי ממליצה לך למצוא לעצמך תמיכה רגשית, אולי אפילו טיפול פסיכולוגי, באמצעותו תוכלי לברר סוגיות של נפרדות מבתך, ולשקם את התפיסות העצמיות שלך ללא קשר למידת הפופולריות החברתית שלה. אני מאמינה ש"הפרדת כוחות" כזו תועיל מאד לשתיכן. בהצלחה ליאת

ליאת היקרה תודה לך על התיחסותך החשובה לי האם טוב הדבר שפניתי ליועצת ביה"ס? מדבריך יוצא שאני מגזימה בתגובותיי האם עליי להוריד אותם ולקחת זאת בפרופורציות נכונות?? תודה אורנית

נכדי בן 11 חודש מחזיק בעיפרון אועט כפי שאוחז אדם מבוגר.הטם זה מצביע על משהו?או שהוא רק מעתיק את מה שהוא רואה אצל הסובבים אותו?

שלום רב, אני חוששת שלא הבנתי מה בדיוק מעורר אצלך דאגה. תינוק בן 11 חודש עדיין אינו בשל מבחינה ויזו-מוטורית (חזותית-תנועתית) למיומנות הכתיבה, ולכן אין חשיבות רבה לאופן החזקת העיפרון או העט. בברכה ליאת

אבקש המלצה לפסיכולוג קליני לילדים באזור השפלה (רחובות, רמלה, לוד, שוהם והסביבה.) לילד כבן 7 שקרוב לודאי יש לו בעיית תחושה (עד היום לא טופל)ומגיע להתפרצויות קשות, בלתי צפויות ובלתי נשלטות. תודה י.

שלום יהודית, על מנת שמשתתפי הפורום יוכלו לשלוח את המלצותיהם, יש לצרף כתובת מייל עדכנית *בגוף ההודעה עצמה*, זאת מאחר ואין אנו נוהגים להמליץ על מטפלים מעל גבי הפורום. בהצלחה ליאת

שלום, יש לי ילדה בת 5 ש"סובלת" מפחדים, מכל דבר היא פוחדת החל מללכת לשירותים לבד,לשבת לראות טלויזיה מבלי שאני או מישהו מבוגר ישב לידה, לא נכנסת לחדר שלה לבד (שלא נדבר על לשחק בחדר לבד, או אפילו עם חברה או עם אחיה), כשחברות באות היא משחקת איתן בסלון ולא בחדר שלה, היא נבהלת מכל דבר קטן, ישנה לידינו במיטה (כשהיא נרדמת היא ישנה במיטה שלה ובאמצע הלילה באה למיטה שלנו ולא מוכנה לחזור למרות נסיונות שלנו ועקשנות שלנו לחזור). הפחדים שלה משבשים לנו את כל סדר היום ,מכיוון שכל הזמן אנחנו צריכים להיות סביבה. לתשובתך אודה.

שלום קרן, אני מפנה אותך לשתי תשובות שנתתי לשאלות דומות. אנא קראי תגובתי לדורית, בתאריך 16.11.09, ולאפרת בתאריך 26.11.09. אם יהיו שאלות נוספות, אשמח לעזור. באופן כללי, לפחות בעיני, הקו המנחה הוא תמיכה, הרבה תשומת לב ואהדה כלפיה, יחד עם מסר ברור שאינכם מוכנים לאפשר לה לנהל אתכם באמצעות החרדה. גם הדרכת הורים קצרה יכולה לסייע לכם, בכינון עמדה סמכותית ונוסכת ביטחון מול בתכם. בברכה ליאת

שלום רב, אבקש המלצה לפסיכולוג לילד בן 10 כדי לטפל בוויסות רגשי ומיומנויות חברתיות. הילד אובחן כבעל הפרעת קשב מסוג ADHD ומטופל. תודה

שלום א, על מנת שמשתתפי הפורום יוכלו לשלוח את המלצותיהם, יש לצרף כתובת מייל עדכנית *בגוף ההודעה עצמה*, זאת מאחר ואין אנו נוהגים להמליץ על מטפלים מעל גבי הפורום. בהצלחה ליאת

לפני כשבועיים וחצי הצטרפה בתי לצהרון , עד אז תמיד חזרה הביתה אלי או למטפלת. מאותו יום שהתחלנו את הצהרון , התחילה בעיית עצירות שלא היתה קיימת מעולם. היציאות המעטות שהיו היו קשות והכאיבו לה. השתמשתי מ"נורמלקס" שריכך א היציאה. כרגע אין בעיית עצירות מבחינת הגוף אבל היא עוצרת את עצמה מלהיכנס לשירותים ובסופו של דבר בורח לה בתחתון. אני מנסה לשכנע שאין לה ממה לחשוש, מבטיחה הפתעות ואפילו שמלה שהיא ממש רוצה, בינתיים כלום לא עוזר. הרופאה המליצה להתחיל טיפול פסיכותרפי, ממש אין לי תקציב לזה . האם יש דרך שאני יכולה לעזור לה להתגבר על החשש שנוצר אצלה מהכאב...

שלום שני, הפרעת הצטאות עלולה להתפרץ כתגובה לאירועי חיים מעוררי סטרס, ורצוי מאד להימנע מלהפוך את הנושא למוקד קונפליקט בין הילד להורים. כרגע, בתך מגיבה לאירוע עצירות קשה, ואני ממליצה מאד לעשות הכל כדי להפחית את העיסוק בהפרשות שלה, ובמתח הנלווה לכך. כש'בורח' לה, עזרי לה להתנקות ביעילות, ללא כעס או ביקורת. זכרי שבעיה זו יכולה להיות עקשנית ומטרידה, ורצוי למנוע את התפתחותה או החרפתה. לטעמי, מוטב לקבל הדרכת הורים - גם אם היא כרוכה בתשלום - ולהקדים תרופה למכה. ממליצה לך לקרוא עוד על כך, תחת מילת החיפוש "אנקופרזיס". בהצלחה ליאת

נא לשלוח המלצות ומידע לכתובת אימייל [email protected] בתודה מראש אנה

אני מניחה, אנה, שאת מבקשת המלצה על מטפלים באזור אשדוד וסביבתה. מקווה שיגיעו המלצות! בהצלחה ליאת

שלום ליאת, אני בן 17 ושמתי לב שידידה שלי שבגילי בערך מרביצה(לא מכות מכות, אבל היא תמיד חייבת לתת את המכה האחרונה). הייתי רוצה להבין מה עומד מאחורי המכות הללו מבחינת הפסיכולוגית. תודה

שלום רב, לא לגמרי ברורה לי הסיטואציה בה חברתך מכה אותך, ואני רוצה להאמין שזה קורה בסיטואציה של 'צחוקים', ולא כחלק מקונפליקט. בכל מקרה, אם היא נותנת את המכה האחרונה, אני מניחה שמישהו אחר נתן את אלה שלפניה, ואף אחד לא אוהב לחטוף מבלי להחזיר. אם זה קורה מולך, נסה להימנע מסוג כזה של תקשורת, ולומר לה שזה לא נעים ולא מהנה אותך. מלבד העובדה שהיא רוצה (כמו כולנו, הנשים) להיות מי שאומרת את המילה האחרונה, יתכן גם שזו דרכה ליצור מגע גופני-פיזי איתך מבלי להיחשד כפלרטטנית. זו, כמובן, האופציה היותר נחמדה, ושווה לבדוק אם אפשר להסב את הדפוס המכאיב למגע נעים וידידותי יותר. בהצלחה ליאת

שלום בתי בת החמש , אמרה לי כי בנות מסוימות אמרו לה בגן אמא שלך קטנה (אני לא גבוהה) כיצד הייתי צריכה לענות לביתי על מנת לחזק אותה. ואיך להדריך אותה לענות במקרים כאלו ? תודה

שלום גלית, אין טעם לנסות ולהתווכח עם המציאות, ולכן, אם מציינים בפני בתך שאת 'קטנה', תוכלי להשיב לה בחיוך שזה נכון, ושזה אף פעם לא הפריע לך או מנע ממך לחיות חיים טובים ומלאים. תוכלי להדריך אותה לומר לחברותיה "אני אוהבת את אמא שלי כמו שהיא, ובשבילי היא הכי טובה בעולם". מה שנכון...לא? בברכה ליאת

שלום גלית. בתי בת 3 וכתבתי בעבר על התמודדותנו עם קשיי התנהגות מצידה מאז לידת תינוקת לפני כ 3 חודשים. מעבר להתמדתנו בכך שאנו מרחיקים אותה כאשר היא מרביצה ויש אכן הפחתה במידת ההתנהגות האלימה שלה, יש בעיה חדשה שנורא אבל נורא קשה לי להתמודד איתה. לפני כחודש וחצי, בתי הגדולה החלה לקום בשעה 5 ורבע או 5 וחצי בבוקר.מכיון שאני מיניקה וגם כך אני "עמוסה" בעייפות מכל הכיוונים, ובכלל עקרונית נראה לי שצריך לעזור לילד לישון כמו שצריך, אני ובעלי אמרנו לה שעדיין לא בוקר ושתשוב לישון ושאם אינה רוצה לישון, שתשכב במיטה עד שהבית יתעורר לפעילות. העניין הוא שבעלי קם ב 5 ו 40 לעבודה ותלוי בהסעות שאינו יכול להפסיד, הוא צריך להתארגן וגם אינו יכול לסייע לי כשזה קורה. כאמרו, אמרנו לה מדי ערב שעלינו לישון עד הבוקר כדי שיהיה לנו כוח וכדומה, ונראה היה שהיא מצליחה להתקדם בכך. כששמעתי אותה ב 6 בבוקר אומרת שלא רוצה להיות יותר במיטה, קמתי אליה והתחלנו את התארגנות הבוקר. עליי לציין שמבחינתי 6 היא שעה סבירה יותר לקימה ולכן אז אני קמה אליה. כפי שאמרתי היא הצליחה כמה שבועות או לקום אחרי 6 או לקום לפני ולהיות עם עצמה. בימים האחרונים, לא ברור למה, היא שוב קמה, ו"מכריזה" בקול "אמא, קום", אני אומרת לה מחדרי שעדיין לא בוקר ושלא קמים כעת, והיא צועקת בקול רם יותר. אני משתדלת לא לפתח אייתה דיאלוגים על כך, אך ברור שמנקודה זו , א- אני כבר לא נרדמת, ו ב- התינוקת מתעוררת. וכך ,הבית "נאלץ" להתעורר מ 5 וחצי. אני חשה תסכול נוראי במיוחד משום שאני בחופשת לידה וכה עייפה, ולא יכולה להיות לי עזרה כפי שציינתי. שאלתי היא מה אני עושה עם העניין הזה? האם להתעקש על כך? האם פשוט "לזרום" איתה וזה יעבור? ואם כן, האם זה לא יהיה מסר "מזגזג" מבחינתה? בבקשה בבקשה עזרי לי לקבל כיוון.

שלום גלית, אני שמחה לשמוע שאתם מצליחים ליישם חלק מהעצות שקיבלתם ולהרוויח מהן. ההשכמה המוקדמת שבתך מארגנת לך בימים האחרונים נשמעת כמו חוויה לא נעימה, וכנראה שלא תהיה לך ברירה אלא לפעול כפי שפעלת בפעם הראשונה. חזרי ואמרי לבתך שאם היא מתעוררת לפנייך, עליה להמתין במיטתה בשקט ולא להעיר אותך או את התינוקת. אם היא צועקת, העירי פעם אחת, ואז - התעלמי מבלי להיכנע. יתכן שתשלמי על כך בבוקר או שניים ללא שינה, אך המסר יעבור: בשעות האלה אין עם מי לדבר! במקביל, השתדלי לדאוג להחשכת החדר בעזרת תריסים סגורים, ולשעות השכבה אופטימליות, המתואמות לצרכים של בתך. לפעמים אין ברירה אלא לזרום עם הילדים. תתנחמי בכך שעוד כמה שנים לא תצליחי להשכים אותם גם בשעות הצהריים... ליל מנוחה ליאת

שלום בני בן 4, והסימנים התחילן אצלו כבר בגיל 1.5 זה התבטאה בסרבנות בפחדים מחפץ מסויים. נעם הגיל זה עבר להתקפי זעם סרבנות, בילבול , התנהגות כמו פסיכוזות, לא יודע מה להחליט במצבים של התקפים. לפני שנה וחצי היינו אצל נוירולוג הוא אמר שאנו מגדלים טירן מישפחתי ונתן לקחת פסיפרולה פעמיים ביום 5 מ''ל. רוצה לציין שהוא ילד שחולה לעיתים קרובות: שיעול אסטתי, נזלת מוגלתית, וכו'. מטפלים בו בהכל כל המשפחה נותנת את כל הנשמה לקראתו. הוא נימצא בגן מגיל שנתיים, לפעמים זה גם מתבטאה בגן אומנם בתדירות נמוכה. רופא המשפחה טוען שזה יעבור עם הגיל אבל אני רואה שזה רק מחמיר ורע לו עם כל ההתנהגות הזאת הוא מעוצבן, מבולבל בוכה. רוצה לציין שהוא ילד מאד חכם אוהב את כל הפעילויות: חשבון, אותיות מבין ויכול לשבת שעות עם החוברות זאת אומרת לדעתי אין לו בעיית קשב וריכוז. אוהב מאוד טלויזיה, לצייר לגזור וכו'. בבית עדיין לא אוכל לבד ודורש שיאכילו אותו לפעמים עדיין עושה פיפי בתחתונים ומייד רץ לשירותים. בעיות שינה אין לו. ילד מאוד יפה: מתולתל זהב, עיניים כוחות כמו נסיך. אני לפני חודשיים ילדתי רואים שיש ביטוי של קינאה, לפעמים אומר תזרקו את רוני ( הבן השני) אני רוצה לציין שאני סובלת מפניק גיזורדר וחרדות+דיכאון ללא שום סיבה זה הגיע אלי בגיל 16 כרגע בת 28. אני אישה משכילה בעלת תואר שהי בביטכנולוגיה, עובדת בתפקיד של אחראחת תחום רפואי רגולטורי בחברת מכשירים רפואיים. כל ההריון הייתי על מינון של 2 סרוקסט = 40 מ''ג לא הינקתי. אצל אמא שלי יש גם את כל הסיפור הזה גם לפעמים נוטלת כדורים אנטידיכאוניים. לא יודעת מה לעשות כל הבית זה בלאגן אחד גדול אולי מישהוא מכיר מטפל טוב, אנחנו גרים באשדוד אבל זה לא בעיה לנבוע לעיר אחרת בתודה מראש בבקשה עזרו אנה

שלום אנה, את מתארת מצב לא פשוט, של משפחה שלמה הנמצאת תחת רודנותה של החרדה. אני שומעת שהחרדה שלך מקשה עליך לתפקד ביעילות כדמות סמכות מול בנך, ואת נשארת חסרת אונים מול התקפי הזעם שלו וניסיונותיו לנהל אתכם. אין לי ספק שמעבר לטיפול התרופתי, תוכלי להרוויח מאד מטיפול פסיכולוגי והדרכת הורים. תוכלי לנסות להגיע למטפל טוב דרך קופ"ח או דרך המרפאות הציבוריות בעירך. במידה ואת מבקשת המלצות מקוראי הפורום, צרפי הודעה נוספת עם כתובת המייל שלך בגוף ההודעה עצמה, אליה יוכלו לשלוח את המלצותיהם. בהצלחה ליאת

לד"ר ליאת שלום רב! אני בת 17 אשר סובלת מגיל 12 מתלישת שיער בגבות בריסים ובשיער. מטופלת אצל פסיכולוג במרכז לילד ולנוער אשר בטבריה ובנוסף היתי אצל פסיכיאטרית שנתנה לי תחילה את הכדורים פלוטין אך לא עזרו בכלל והיו לה תופעות לואי שהעלתה לי את המינון ל-4 כדורים ביום עכשיו היא נתנה לי את הרסיטל לנסות אך לצערי הטיפול שם לא ממש עוזר למצב שלי וקשה לי לחיות כך אני לא יודעת מה לעשות ולאן לךפנות על מנת שיעזרו לי. מה את ממליצה לעשות במצב כזה האם לפנות לפסיכולוג פרטי כדי שהטיפול יתקדם יותר אם כן את מי את ממליצה אני מהצפון טבריה. תודה אורית.

שלום אורית, ההפרעה ממנה את סובלת (טריכוטילומניה) שייכת לקטגוריה של הפרעות השליטה בדחף, והטיפול המקובל בה הוא טיפול קוגניטיבי-התנהגותי עם או בלי תרופות. אני רוצה להזכיר לך שטיפול פסיכולוגי, בעיקר בהפרעות העקשניות, עלול לקחת זמן, ויש להתמסר לתהליך ולגייס סבלנות. תוכלי לקרוא עוד על ההפרעה ועל דרכי הטיפול המומלצות בה כאן - http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%98%D7%A8%D7%99%D7%9B%D7%95%D7%98%D7%99%D7%9C%D7%95%D7%9E%D7%A0%D7%99%D7%94 בהצלחה ליאת

בני בן ה- 10 מתמודד עם קשיים חברתיים. אנו מחפשים טיפול העוזר בחיזוק הדימוי העצמי והמיומנויות החברתיות. האם תוכלו להמליץ על טיפול כזה באיזור הקריות? אשמח לתשובתכם

שלום שירי, על מנת שמשתתפי הפורום יוכלו לשלוח את המלצותיהם, יש לצרף כתובת מייל עדכנית *בגוף ההודעה עצמה*, זאת מאחר ואין אנו נוהגים להמליץ על מטפלים מעל גבי הפורום. בהצלחה ליאת

ליאת שלום רב, ביתי בכיתה ד'. תכונות מסוימות המאפיינות אותה תמיד (ואפילו היו חלק מחוזקותיה) החלו להקצין בתקופה האחרונה. היא ילדה חכמה ומוכשרת ובעלת כושר תכנון וביצוע גבוהים מאד. בזמן האחרון זה מתבטא בלחץ ועצבנות כל פעם שדברים קצת עמומים או לא מסתדרים כמו שרצתה. זה תמיד היה אבל הקצין מאד. היא תלמידה טובה ואין לה קושי לימודי יחסית לכיתתה. יש מורכבות חברתית שלא פשוטה לה אבל אין משהו קיצוני לפי מיטב ידיעתנו. המורה שלה מציינת כי היא מפטפטת רבות בכיתה, שואלת שאלות מבלי לחכות שיפנו אליה, מרבה להעיר הערות ובכל אלו נראה כי היא אינה שולטת בכך. היא פשוט רוצה לדעת משהו וישר שואלת באימפולסיביות. המורה מתארת את זה כחריג ולא נורמטיבי אפילו אובססיבי. היא ילדה מאד ממושמעת ובכל זאת גם שמעירים לה היא עדיין נוהגת כך.כאילו זה לא בשליטתה. גם בבית אנחנו יכולים לזהות כי היא מאבדת סבלנות מהר, קשה לה לווסת את עצמה בסיטואציות מסויימות. היא מאד מסודרת, אחראית מאד, מאד חשוב לה להיות בשליטה, יש לה יכולת תכנון וביצוע מאד גבוהות. כלומר בהחלט לא תמונה קלסית של בעיית קשב וריכוז. נראה שיש אצלה איזו חרדה גדולה , שאנחנו לא מצליחים לפענח. אנחנו רוצים לבדוק ולטפל, אבל מתקשים בזיהוי תחום המומחיות או הבעיה.האם לדעתך כדאי לעשות אבחון כדי לדעת אם קשור לקשב וריכוז (למרות שלא תמונה קלאסית) או עדיף להתחיל אצל פסיכולוגית ילדים ? המון תודה וסליחה על האורך

שלום טליה, אני חושבת שהבטריה הפסיכודיאגנוסטית המקובלת יכולה לכסות את שני התחומים, לפחות בשלב ראשוני. פסיכולוג קליני של ילדים יכול לאתר באבחון קשיים רגשיים ואישיותיים כמו גם רמזים לליקויים ממקור אורגני כגון הפרעת קשב וריכוז וליקויי למידה נוספים. אם עולה חשד כזה, אפשר להמשיך לבדוק אצל מאבחנת דידקטית מהם הקשיים המדוייקים. יש ילדים או מבוגרים שאינם 'מצייתים' לתמונה הקלאסית (בעצם מי מאיתנו?...), והם פועלים על המציאות בדרכם, כדי לעקוף את הקשיים האופייניים לשלב בו הם נמצאים כרגע. בכיתה ד', העומס הלימודי הופך להיות ניכר ומשמעותי, ויתכן שהאסטרטגיות שאפשרו לה לעקוף את הקשיים עד עכשיו, כבר אינן מועילות, מה שיוצא אצלה תחושת עומס ואי שקט. בעיני, שווה להקשיב לעין המקצועית של המורה, ולאבחן את הקשיים בהקדם. בהצלחה ליאת

שלום ליאת יש לי אחיינית בת עשר בת להורים גרושים שתהליך הגירושין היה קשה ועירב את הלדים. יש לה אח נוסף בן תשע. היחסים בינהם מורכבים ויש בינהם הרבה מריבות. לאחרונה נודע לנו מאחיה שהיא מתעללת/התעללה בחיות והיא אישרה ואף סיפרה על כך לאביה. היא גדלה בבית אוהב חיות וההתנהגות הזאת מדאיגה בעיקר כי אנחנו יודעים שממחקרים שזו התנהגות שעלולה להצביע על בעייה פתולוגית ולהחמיר. אני מניחה שיש בה הרבה כאב והיא משליכה אותו על החיות ואולי גם רוצה להכאיב להם כמו שכואב לה. השאלה מה אנחנו כמשפחה יכולים לעשות ואיך אנו יכולים לדעת האם זו התנהגות מאפיינת תק' קשה או זוהי התנהגות המצביעה על משהו חמור יותר. איזה עוד התנהויות עלינו לחפש. אני חייבת לציין שהיא מאוד אוהב לטפל ברגישות ובעדינות באחייניה הקטנים ולבשל. יש בה עדינות ונועם אבל גם הרבה אגרסיות. בברכה

שלום רעות, התעללות בבעלי חיים היא התנהגות המחייבת התייחסות רצינית מאד, שכן היא יכולה לשקף מצוקה ממשית ובעיות רגשיות רציניות. כרגע, הייתי ממליצה על פנייה לפסיכולוג ילדים ולא להסתפק באבחון עצמי. בברכה ליאת

שלום שוב, לפני כ-10 דקות שלחתי מייל לגביי נכדתנו בת ה-2 + 5 ח' לא קיבלתי תגובה עם המכתב עבר אליכם בהצלחה, ואין באפשרותי למצאו ולעיין במה שכתבתי( פספסתי לקרוא לפני השליחה) מקווה שהגיע ליעדו, לגב' ליאת מנדלבאום, פסיכולוגית קלינית ותודה תודה מראש מיכל ( הסבתא)

שלום מיכל, ההודעות מועלות על ידי אל הפורום מס' פעמים לאורך היום, ולכן לא תמיד ניתן לראות אותן ברגע השליחה או סמוך לו. צר לי שנאלצת להמתין, ואני מקווה שהמענה סיפק אותך. אני שבה ומרגיעה אותך, ומציעה לך לשמוח בכל נכדייך, לרוות מהם שפע נחת וקורת רוח עד שיבה טובה. שלך ליאת

שלום רב, נכדתנו בת ה-2 ו 5 ח' ילדה טובה ממושמעת, מבינה, פקחית מאד, מקשרת דברים בחוכמה, מדברת יפה , נגמלה מטיטול לפני כ- 3 ח' וגם מהמוצץ.בגן אומרים שאי אפשר לבקש ילדה טובה מזו ואכן היא פשוט נהדרת. רקע : בגיל שנה וחודשים ההורים נסעו לחו"ל לשבוע והילדה נשארה אצלי הסבתא ובסוף שבוע אצל הסבתא השניה בגיל שנה וחצי נולד לה אח ובגיל שנה ושבעה חודשים הכניסו אותה לפעוטון ( מגיל 4 ח'ו- עד אז אני טיפלתי בה באהבה רבה עם המון תשומת לב פינוק ממני ומהסבא (יש לנו 4 נכדים שהגדול בצבא והשני בן 17 מהבת)ואילו מהבן יש לנו 2 הנכדה בת ה-2 ו5ח' והנכד בן 11 ח' הדבר המוזר לי/נו הוא שהנכדה צמודה לאמא שלה בלבד, וכל זמן שאמא שלה בסביבה היא לא מתייחסת לאף אחד, כל ההתחנפויות שלנו הענקת מחמאות, ושידולים לזכות ממנה שתבוא אלינו או חיבוק או שתדבר איתנו נענים ב-ל-א ואני רוצה את אמא. ( אפילו לשרותים נכנסת עם אמא שלה) ברצוני לציין ש- כאשר משאירים אותה אצלנו או אצל הסבתא השניה הכל בסדר, היא נמרחת משחקת וממש אחרת עד לרגע שהאמא מגיעה ואז הכושי עשה את שלו הכושי יכול ללכת. אין שלום לסבתא וסבא אין נשיקה זהו. התנהגות זו היא גם כלפי האבא שצריך לציין שהוא אבא נפלא אוהב , מפנק, לוקח אותה לגן ומחזיר מהגן, מקלח, מאכיל, משחק וקונה לה מהטוב שבטוב. עוד משהו חשוב לומר שהאמא מחנכת אותה הייטב, דורשת ממנה להתייחס, מקנה לה נימוסים, וערכים, ואין שום טענה לגביי ההורים. ובכל זאת משהו כאן לא נראה לי. הילדה היתה אמורה לשמוח ולרוץ לקראת הסבים והסבתות, לדודות ובכלל להיות יותר חברותית והיא לא (יש לציין שכולם כולם אוהבים אותה מאד מאד ומה לא עושים בכדי למצוא חן בעייניה ולזכות לקצת קצת התקרבות ( אבל היא בשלה לא , לא, אני רוצה את אמא) אנא מה עושים? איך מתנהגים? ובעיקר כלפי האבא שהוא מחוק מרגע הגעתה של האמא. תודה רבה , ואשמח לשמוע ולדעת איך מתנהלים מיכל הסבתא ( כולנו במשפחה לא יודעים איך לאכול התופעה הלא מוכרת לנו מנסיוננו עם הנכדים האחרים שעד היום מאד קשורים , בטל' בביקורים, וומאד אוהבים לקבל מאיתנו הפינוק שעליו גדלו למרות היותם גדולים)

שלום מיכל, חרדת הפרידה מההורה (בעיקר מהאם), או ההיצמדות הדביקה אליו משקפת שלב התפתחותי חשוב, בו הילד לומד להעריך באופן מובחן את הדמויות הקבועות והאהובות בחייו, ולהבחינן מאנשים אחרים, מרכזיים פחות. ילדים שונים אלה מאלה בעוצמת החרדה ובשלב הספציפי בו היא מופיעה, אך באופן כללי, מדובר בתופעה שכיחה בגילאי שנתיים עד חמש שנים, והיא חולפת מעצמה, בדר"כ ללא כל טיפול. נראה לי שהדאגה והעלבון מיותרים מאד כרגע, שכן אין בהתנהגותה של נכדתך שום דבר אישי כנגד מישהו מבני המשפחה. אדרבא, הניסיון לעשות מזה עניין, עלול להחריף את התופעה וליצור מתיחויות מיותרות במשפחה. כשאת פגועה ונעלבת מהתנהגות של ילדה בת שנתיים וחצי, זה יכול להלחיץ את הוריה, ולהביא לניסיונות פיתוי ושידול, שבסופו של דבר יגרמו לחיזוק ההתנהגות הבלתי רצויה. הזכירי לעצמך שההיצמדות לאם היא שלב התפתחותי נורמטיבי, שיניח את היסודות ליחסי אהבה, אמון וביטחון גם עם אנשים אחרים. אין לי ספק שנכדתך תלמד להעריך את הסבים הנפלאים שלה, וליהנות מהם שנים רבות כיתר הנכדים. בברכה ליאת

שלום רב, בני בן 7 ומטופל בקונצרטה 18. הוא נשאר שנה נוספת בגן וכיום הוא בכיתה א'. הוא ילד מקסים, חכם מאוד וחברותי. אך יש לו דימוי עצמי נמוך, סובל מקיצוניות בדימוי עצמי, לפעמים הוא "אפס" ולפעמים הוא הכי טוב. לעיתים הוא מדוכדך ויש לו מחשבות שליליות. אנחנו גרים בתל אביב ואשמח מאוד להמלצה לפסיכולוג או פסיכולוגית קלינית מעולה. בתודה מראש. אמריה

שלום אמריה, על מנת שמשתתפי הפורום יוכלו לשלוח את המלצותיהם, יש לצרף כתובת מייל עדכנית *בגוף ההודעה עצמה*, זאת מאחר ואין אנו נוהגים להמליץ על מטפלים מעל גבי הפורום. בהצלחה ליאת

לילד בן 9 מאוד מוכשר שחושב שהוא אפס וגם מחזיק המון כעס, מתעצבן מהר. אזור פ"ת - גוש דן והשרון עדיפות ל"מכבי" תודה

שלום אור, על מנת שמשתתפי הפורום יוכלו לשלוח את המלצותיהם, יש לצרף כתובת מייל עדכנית *בגוף ההודעה עצמה*, זאת מאחר ואין אנו נוהגים להמליץ על מטפלים מעל גבי הפורום. בהצלחה ליאת

עובדת סוציאלית "פסיכולגית"שנו מטפלים אצל עקב בעיות התנהגות אצל בני בן 6 .ברוב מפגשים אצלה היא אני יוצאת מערעת ומאוד כאבת למרות שאני חולקת איתה ובמידה עם אני טוענת אחרת היא מתפרצת וכעסת .מה עלי לעשות עם להפסיק את הטיפול.אגב אני אם חד הורית אני פוחדת שלא תגרום לנו נזק בבקשה תשובה דחופה?

שלום טובה, אני חושבת שטיפול פסיכולוגי בילדים הוא עניין רגיש ונפיץ מאד. זהו אתגר לא פשוט, הן עבור המטפלת, ויותר מכך להורה, שמרגיש לעיתים כי עצם ההגעה לטיפול היא עדות לחוסר האונים שלו ולכישלונו כהורה. מחשבות אלה, הגם שאין להן שחר, הן אחת הסיבות הנפוצות לחוסר הצלחתו של הטיפול הפסיכולוגי בילד. אני רוצה להזכיר לך שטיפול לא יכול להצליח אם אין שיתוף פעולה ואמון בין ההורה למטפל. המתחים וההאשמות ההדדיות מפריעים מאד לברית הטיפולית, והם זולגים גם אל הילד עצמו. אם את מרגישה שאת מתקשה לבטוח במטפלת, אני ממליצה מאד לפתוח בפניה את הדברים, לשתף אותה בלבטים שלך, ולדבר בכנות על התחושות עמן את יוצאת מחדר הטיפול. תוכלי לבקש ממנה לעזור לך לחשוב יחד על פתרונות אפשריים, שיקלו עליך ועליה. אם את מרגישה שהקשר שלה עם הילד טוב, חיובי וחזק, חבל להפסיק את הטיפול. אפשר להציע שמישהו אחר יעשה את הדרכת ההורים, ובכך ייקל עלייך ועליה. כרגע, אני ממליצה לך לנסות לגייס את כל הרצון הטוב ושיתוף הפעולה, על מנת לתת לדברים להירגע, ולבחון אותם שלא תחת סערת רגשות. יתכן שעקב כך תפחת ההתנגדות שלך, ותוכלי לקבל את העזרה ממקום פחות מותקף או מתגונן. מחזקת אותך, ומעודדת אותך להמשיך בתהליך למען בנך ולמען היחסים ביניכם. חזקי ואמצי ליאת

שלום לך, ביתי בת 18 נולדה עם שפה שסועה, השפה לא סימטרית, ישנה צלקת. היא מתביישת להתנשק, טוענת שאף אחד לא ירצה לנשקה כיוון שמראה שפתיה אינם בצורה נורמלית כמו לאנשים שנולדו בלי שסע, (הכוונה למראה דמוי לב - חושבת שזהו מראה סקסי ומושך בנים). כמו כן, יש את עניין הצלקת שמגיעה עד לנחיר שמפריעה לה , אומרת שהיא מכוערת ויוצרת חיוך עקום וחסר פרופורציה. בעיה זו מלווה בכאב, בשאלות של הסביבה , הסתגרות , בדידות ובמבושה רבה להתנשק ואף לשים אודם\גלוס כי אז השפה בולטת. בשיחותי עימה אני מסבירה לה שנמשכים לאופי האדם וזה לא משנה הרי כל גבר יאהב אותה כפי שהיא. אך זה לא מקל על תחושותייה. מה ניתן לעשות - ניתוח\תיקון? פסיכולוג? למיטב ידיעתך, האם אתה חושב שבאמת בנים נמנעים \ נגעלים מלנשק בחורה עם שפה שסועה? האם אתה מכיר את התחושות הללו אצל עוד אנשים שנולדו עם הבעיה? האם התגברו? בתור אמא מה ניתן לעשות כדי להקל על המצב ושהילדה תצא מהמצוקה? תודה רבה

שלום רחל, היכולת להתמודד עם צלקות העבר שלנו, בגוף ובנפש, תלויה בגורמים רבים, בהם מבנה האישיות ומערך הכוחות של האדם עצמו, מעגלי התמיכה הזמינים לו, אופי הפגיעה ומידת הבולטות של הצלקות, חוויות נוספות של הצלחה וכישלון המשפיעות על התפיסה העצמית והביטחון העצמי, ועוד. כפי שעולה מדברייך, נראה שבשלב זה בחייה, בתך מתקשה להתמודד עם הצלקת, ועם ההשלכות האפשריות שלה על מצבה החברתי והבינאישי. לך (ולי) ברור מאד שהיא ראויה לאהבה ולאלף נשיקות, גם אם שפתיה אינן סימטריות. הבעיה היא שקשה מאד לשכנע בכך נערה צעירה, שככל בנות גילה, מייחסת חשיבות רבה מדי למראה גופה ופניה. לכן, אני סבורה שקודם לניסיונות לדבר על לבה ולהדגיש את כוחו של האופי על פני היופי, חשוב להכיר בכאבה, לתת לו מקום ותוקף, מבלי לבטל אותו. כך, לפחות, תחוש מובנת, מוכלת ופחות בודדה. על השאלה האם ניתוח פלסטי יכול לעזור, איני הכתובת הראויה להשיב, ויש להתייעץ על כך עם פלסטיקאי מנוסה. טיפול פסיכולוגי יכול לתת מענה לקשיים הנוגעים לדימוי גוף ותחושת ערך, עם או בלי קשר לצלקות. אני מאמינה שהיא יכולה להרוויח מטיפול, וללמוד לחיות בשלום עם עצמה, כמו שהיא. בהצלחה והרבה בריאות ליאת

בחור, בגיל 25 , אני שמה לב שברוב התמונות שלו, הוא מצטלם כשחצי מגופו תמיד עירום. או שהוא רק בבגד ים, או רק בתחתוניו, או רק במכנסיים. וזה לא שהוא כזה שרירי ושזוף ובעל "קוביות" ממש ממש רחוק מיזה. כשהיה בגיל התיכון אהב להתחפש בפורים כשאחורי מכנסיו גזורים והישבן חשוף. מאוד מענין אותי לדעת אם קיימת איזושהי סיבה או בעיה או שזה סתם צירוף מיקרים. תודה

שלום שלומית, יש אנשים עם צורך חזק להפגין או לחשוף את גופם בפרהסיה, והמניעים לכך יכולים להיות קשורים למבנה אישיותי מסוים או להיבטים של התנהגות מינית מורכבת וחריגה, כשחהשיפה היא חלק ממערך הריגושים ההכרחי. כיום, העולם הוירטואלי משמש כר נרחב לסיפוק יצר ההתערטלות (גם כאשר הוא מתון יחסית), ואפשר למצוא לא מעט בלוגים ואתרי שיתוף בהם אנשים 'מהוגנים' נותנים דרור למשאלות מסוג זה. על סמך המידע המועט שנתת כאן, קשה להעריך מה מונח בבסיס ההתנהגות הזו, או להבין אם יש בה חריגות מדאיגה. בהתחשב בכך שבכל תכנית ריאליטי אפשרית אנו נחשפים לטורסו מפואר זה או אחר, ביום, בלילה, בקיץ או בחורף, לצורך ושלא לצורך, קשה לגבש עמדה שיפוטית כלפי אנשים צעירים שרוצים גם... בשמחות ליאת

שלום , אשמח אם תוכלי לעזור לי שכן אני לאחרונה מרגישה במצוקה.... יש לי ילדה בת 10 , ילדה חכמה ופיקחית . לאחרונה אני מגלה כמה דברים : 1. ירידה בציונים בלימודים - כאשר אני עוברת איתה על החומר היא מראה שליטה ויידע, במבחנים לא תמיד זה בא לידי ביטוי . בעיקר מכוון שהיא לא רושמת לעצמה על מה בדיוק המבחן ולכן יש בעצם פער בן מה שלמדנו(ואני רושמת למדנו ,מכוון שאני מלמדת אותה למבחן לטענתה היא לא יכולה לבד..)לבין המבחן. דבר זה קצת מאכזב אותי שכן כבר למדנו והכנו וכל כך חבל שבגלל שהיא לא ידעה על כל החומר לבחינה הציונים שלה לא ממריאים .(60-70) , חשבתי שהיא תלמד לציין לעצמה איזה חומר יש ללמוד למבחן בגלל הציונים , אבל לא כך קורה.היא מראה סימנים של עצלנות וזה נראה שלא מענין אותה במיוחד תוצאות המבחנים. כמו כן בתי אוהבת לשלוט בסביבה - זה אומר שאת אחותה ואת השכנה שלה היא מאוד אוהבת ללמד במשחק של מורה ותלמידים וכל הזמן!!! לדוגמה קנינו משחק יפה והיא רצתה לשתף את אחותה ואת השכנה אז היא הושיבה אותם כמו בכיתה ועם לוח מחיק היא ניסתה להסביר להם את כללי המשחק בערך כ-30 דקות , הקטנות נשברו וקמו מ"הכיתה" והיא לא הבינה מדוע ?(ניסיתי לעצור אותה לאחר 5 דק' וולנסות לשכנע אותה לנקוט בשיטה אחרת ללמד אותם .ניסיתי להסביר לה שקשה לילדים לשבת כל כך הרבה זמן ולשמוע הסברים , היא ביטלה את דברי לחלוטין.ואמרה שהיא יודעת מה היא עושה) כאשר הבנות יצאו מן ה"כיתה"כי היה להם משעמם, היא כעסה והתפרצה עליהם ואף סילקה את השכנה למורת רוחה של אחותה הקטנה . לאחרונה ערכנו מסיבה כיתתית בבית , היא הכניה את כל המשחקים ובאמת התחשבה שכולם יהנו ויצליחו להשתתף במשחקים. אך בפועל היא כול הזמן צעקה על הבנות שיהיו בשקט , נפגעה מאוד כאשר לא הקשיבו לה, גערה כל הזמן (גם כאן כאשר הסברתי לה שלא תמיד צריך לעשות בדיוק מה שמתכננים ויש לזרום עם הבנות .... ולא לכעוס כל כך מכוון שהיא מאבדת את ההנאה בכך , לא הצלחתי!)מדי פעם קראתי לה כאשר ראיתי שהיא מאבדת שליטה עם עצמה והרגעתי אותה ללא הצלחה. היא פגעה בחלק מהבנות בחוסר אכפתיות מהרגשות שלהם.(זה באמת קשה לשלוט בכ לכך הרבה בנות ) בתום המסיבה כאשר הערתי לה על כך (בהתלחה החמתי לה על הרעיון בהכנת המסיבה והרצון שלה שכולם יהנו אבל היה לי חשוב להסביר לה שהיא פגעה בחלק מן הבנות וחבל... , היא כעסה מאוד והתפרצה עלי שהיא שונאת את כל העולם ואת כולם ... שהיא לא רוצה להיות בקשר עם אחד ... שהיא מוכערת ומגעילה וגם כל הבנות (הערות שמופיעות לאחרונה כאשר מעירים לה על משהו..), לא וויתרי ובעדינות העברתי לה את המסר שמאוד חשוב לי שלא תפגע בילדים בדרך ... אני מרגישה שקשה לי איתה , בצורך לשלוט כל הזמן. מזה זמן אני שמתי לב שלאחרונה בנות מהכיתה לא מתקשרות על מנת לקבוע איתה וקצת חששתי , אך לבת שלי זה לא הפריעה היא היתה עסוקה בלשחק עם אחותה ועם השכנה במורה ותלמידים .(יש לציין שאת ה"שיעורים איתם היא מכינה בהשקעה והתמדה ועם המון רצון טוב). אשמח לשמוע את תגובתך על מנת לנסות להבין כיצד אני יכולה לעזור לה ...

שלום רב, ילדים מוצאים לעצמם דרכים לביטוי הקשיים והמצוקות שלהם, ואחד הערוצים החשובים ביותר לכך הוא המשחק החופשי. אם תקראי שוב את הדברים שכתבת, תוכלי למצוא בנקל הקבלה בין מה שקורה בינך לבין בתך סביב הכנת השיעורים וההכנה לבחינות, לבין מה שקורה לה במשחקים שלה עם אחותה וחברותיה. הניסיון שלך לקחת אחריות על הלימודים והציונים שלה ("למדנו?") יכול, במקרה הטוב, לגרום לה להסיר את האחריות מעצמה ולהפוך אדישה ולא מעורבת, ובמקרה הפחות טוב, לגרום לה לחוות אותך כפולשנית, כעסנית וחסרת התחשבות, כפי שהיא מגלמת במשחקיה. אני ממליצה לך לנסות להקשיב למסר העקיף אותו היא מעבירה בלא-מודע דרך ובאמצעות המשחק החוזר, ולאפשר לה לפתח את ה'לומד העצמאי' שבה בכוחות עצמה, ללא לחץ מיותר. באופן דומה, אני ממליצה ללך להימנע מלהתערב בחייה החברתיים, ולאפשר לה להתמודד בכוחות עצמה עם הקונפליקטים האופייניים לגיל. כדי להרגע, תוכלי לבקש מהמורה לפקוח עין, ולדווח לך אם יתעוררו בעיות מדאיגות בתחום זה. בהצלחה ליאת

ראשית אני מאוד רוצה להודות לך על שהארת את פני , לא שמתי לב.... האם אני צריה ל"הודיע" לה שמעתה היא מאחראית על שיעורי הבית שלה והמבחנים. או פשוט להניח לה להבין זאת לבד?

בהמשך לפירוט קודם שלי בנושא . תודה .

שלום רפאל, אני מצטרפת למחשבה ששווה לנסות טיפול נוסף. אשמח אם תוכל לצרף את כתובת המייל שלך בגוף ההודעה. כך יוכלו קוראי הפורום לנסות ולעזור בהמלצותיהם. כרגע ממתינה לך אחת כזו מאחורי הקלעים, אך מאחר ואין אנו נוהגים לפרסם מעל גבי הפורום, יצטרך הממליץ להמתין למייל שלך, ולשלוח את המלצתו הנדיבה לשם. בהצלחה ליאת

ותודה על תשובתך

לאשתי ולי יש דאגות הולכות וגוברות בנושא הבן שלנו . מצד אחד ילד מבריק,מחונן,יוצא דופן אינטלקטואלית , עושה תואר אקדמי כבר בגיל התיכון. מצד שני , חסר כישורים חברתיים . לעולם לא מנסה לקשור קשר עם נערים אחרים , אלא אם הרקע לימודי. ניסינו הרבה דברים . הוא הלך לאחרונה במשך כ-8 חודשים לפסיכולוג קליני , ולא ראינו כל שינוי .בסופו של דבר הוא אמר שכבר אין לו על מה לשוחח עם הפסיכולוג וביקש בעצמו להפסיק את הביקורים . הוא ישן הרבה ומשתרע על המיטה לשעות כשאינו ישן . בעייתו העיקרית כפי שאנו מאבחנים - חוסר כרוני בביטחון עצמי ( ניכר באופן בולט בשפת הגוף שלו שמשדרת התרחקות , מבוכה , השפלת מבט וכו' ) , מה שגורם לו להסתגר ולהתרחק ( כנראה גם פחד מכישלון אם ינסה ליצור קשר ויידחה - הוא פרפקציוניסט שמגן על עצמו מכישלון ) . אלינו הוא לא מוכן להיפתח - כך היה תמיד . התחושה שלי הא שהוא צריך אולי פסיכולוג התנהגותי ( בניגוד לקוגניטיבי שנכשל ) שימריץ אותו ליצור קשרים וכך הוא ירכוש כישורים חברתיים.

שלום שוקי, תודה על המלצתך לרפאל. מאחר ואין אנו נוהגים לפרסם שמות מטפלים מעל גבי הפורום, תוכל לחזור על המידע ולשלוח אותו אל המייל האישי של רפאל, אותו, כך יש לקוות, יוסיף לכאן בהקדם. תודה על ההיענות ליאת

שלום, בני בן 5 נולד לו אח לפני 4 חודשים ומאז הוא "מתקשה" לבצע פעולות בסיסיות כמו להתלבש והוא דורש שילבישו אותו, ממש לא מוכן לבצע זאת לבדו כשאני דורשת שיתלבש לבד ולא עוזרת לו זה נגמר בבכי וכעסים, השאלה האם עליי להענות לדרישותיו ולטפל בו או לעמוד על כך שהוא כבר ילד גדול ויכול לעשות זאת לבדו?

שלום רב, לידת אח, משמחת ככל שתהיה, יכולה להיחוות ע"י הילד הקטן כמשבר זמני, המוליד רגשות קנאה וחרדה למקומו במשפחה. לעיתים קרובות יופיעו אצל הילד הבכור התנהגויות רגרסיה (נסיגה) מהסוג שאת מתארת, ובעיני, רצוי להתייחס אליהן בסלחנות, הבנה והומור. הדבר האחרון שהוא רוצה עכשיו, זה שיזכירו לו שהוא גדול, כי מבחינתו, להיות קטן משתלם הרבה יותר. כדי שיבין את יתרונות גילו הבוגר כדאי לזמן "צ'ופרים" מיוחדים שישכנעו אותו בזה. כרגע, הייתי מאפשרת לו פינוקים קטנים, כולל הלבשה שלו מדי פעם, אפילו בהגזמה ועד כדי אבסורד: שחקי איתו כאילו שהוא תינוק קטן, החזיקי אותו בזרועותייך והשמיעי לו גרגורים וצקצוקים כאילו היה תינוק. רוב הילדים מבינים די מהר שה'בילוי' הזה כבר לא מתאים או מהנה אותם. הם מעדיפים פעילות מהנה עם ההורה, המותאמת לגילם וליכולותיהם, והמביאה בעקבותיה הזדמנות למחמאות והתפעלות מצד ההורים. ההתעקשות שלך כרגע, המגיעה לבכי ולכעסים, עלולה להחריף את תחושות הקנאה והקיפוח, ולהגביר התנהגויות נסיגה והיצמדות מעצבנת אליך. אני מעודדת אותך לגייס סבלנות ורוח טובה, ולהזכיר לעצמך שעד לא מזמן הוא היה התינוק הקטן והחמוד שלך. לא קל לוותר על העמדה הזו, בעיקר כשאתה רק בן חמש... בהצלחה ליאת

שלום. בני נמצא בטיפול אצל פסיכולוגית בגלל המלצה של אבחון פסיכודידקטי שעבר . הטיפול נמשך זמן רב ועולה לנו כסף רב. יש לנו ביטוח פרטי שמאפשר לנו לקבל טיפול אצל פסיכולוג דרך חברת הביטוח לפי רשימה שלהם . הפסיכולוגית של הילד לא נמצאת ברשימה הזו ובכוונתנו לערער על כך ולבקש מחברת הביטוח החזר חלק מההוצאות . אשמח באם תוכלי ליעץ לנו מה ניתן לטעון בפני חברת הביטוח על מנת לשכנע אותם להכיר בפסיכולוגית הנ"ל ובהוצאות שיש לנו בגין הטיפול ולהמשיך עם אותו פסיכולוגית ולא לעבור לאחר בגלל ההחזר. תודה

שלום ליאורה, לצערי, אין לי כל ניסיון או היכרות עם הנושא שאת מעלה, ומוטב להתייעץ על כך עם הפסיכולוגית עמה אתם עובדים כרגע או עם מומחה מתחום הביטוח הרפואי (כולל הסוכן דרכו רכשתם את פוליסת הביטוח). בהצלחה (ונשמח לשמוע איך הלך, כדי שנהיה חכמים בעתיד). ליאת

בתי נועה בת 9.5 חודשים מתעוררת 4-5 פעמים בלילה ובמהלך היום היא גם בקושי ישנה א"עפ שהיא מואד עייפה. אנו מתוסכלים ועייפים. מהעייפות העברנו אותה למיטתנו אבל גם שם היא לא ישנה. גם כשהיא הייתה פעוטה קטנה היא לא הייתה ישנה ביום אבל בלילה היא נרדמה מ8 ומתעוררת פעמיים. במהלך היום היא איתי בבית והיא במילים עדינות מוציאה אותי מדעתי. כל היום רוצה ידיים וכל היום בוכה. היא מתעוררת כשהיא עייפה. אילו כלים את מציעה לי כדי להעביר את היום והלילה בכייף. האם להשאיר אותה לבכות? האם להרים אותה כל פעם שהיא רוצה? חשוב לי לציין שבעלי הוא זה שגרם למצב שהיא תישן איתנו במיטה הוא תמיד בוחר את הדרך הקלה להשתיק אותה וגם זה לא עוזר

שלום מעיין, בתך עדיין תינוקת, ותינוקות בגילה עדיין מתקשים להתכוונן לסדר היום (והלילה) המתאים להוריהם. הלילות בבית שיש בו תינוק עלולים להיות תובעניים מאד, מתסכלים ומעוררי קונפליקט בין זוג ההורים המותש. המצב עלול להחמיר אף יותר, אם התינוק נולד עם מזג סוער במיוחד. נראה שכרגע את מתקשה לכונן הדדיות נינוחה בקשר שלך עם בתך הקטנה, ולכוון את עצמך במדויק לצרכים שלה. בתגובה לייאוש וחוסר האונים שלך גוברים התובענות ואי-השקט של בתך התינוקת, שמגיבה (כמו כל תינוק) לשדרים הלא-מילוליים ולתחושות שעוברות אליה מאמה. אני מציעה לך, בשלב ראשון, לפנות לאחות טיפת חלב או לרופא הילדים שלכם, ולוודא שאין כל סיבה פיזיולוגית לאי השקט ביום ובלילה. לאחר שנשללו כל הסיבות הבריאותיות, אפשר יהיה לסייע לך בשכלול התקשורת ביניכן, כדי שתוכלי לזהות טוב יותר את הצרכים שלה, ואת הדרך הטובה להיענות להם ביעילות. חשוב לי להדגיש שאין בכך כדי להטיל ספק באיכות האימהות שלך. לפעמים, דווקא מתוך רצון להיענות ללא גבול לכל 'ציוץ' של התינוק, מצטברת באופן בלתי נמנע עייפות ועצבנות אצל האם, שמפריעות לה לתפקד ביעילות, בעיקר בשעות המשבר ביום ובלילה. אני מציעה לך להגיע להדרכת הורים קצרה אצל פסיכולוג ילדים קליני, המתמחה בעבודה עם הגיל הרך. בברכה ליאת

בני יליד ספטמבר ,עפ"י גילו אמור שנה הבאה לעבור לגן טרום חובה (יהיה בן 4)אך בגן הפרטי בו נמצא ניתן לרשום עד גיל 5. מדובר בילד חכם מאוד (עפ"י הגננת יכולתיו הקוגנטיביות מתאימות לגיל 4.5). הבעיה היא שמבחינה חברתית קצת סגור, רק לאחרונה החל לשחק עם ילדים ולתקשר איתם בדיבור , יש לציין שהתחיל לדבר מאוחר וכעת עדיין משלים פערים. מבחינת התכנים המועברים (של משרד החינוך כפי שנאמר לי) אינני דואגת כי גם בגן שלו מעבירים תכנים אלה, החשש הוא שלא יצליח להתאקלם חברתית,וכשיכנס לגן חובה כבר יהיו חברויות שהתחילו בטרום חובה והוא יתקשה למצוא את מקומו.מה גם שידוע לי שרוב הילדים בגן נשארים עד גיל 5 והוא יעבור כמעט לבד. עד שסופסופ התחיל להתחבר לילדים לנתק אותו....מצד שני, במשך השנתיים שהוא בגן היתה לי לעיתים תחושה שאין לו חיבור למקום ושאם היה במסגרת אחרת היה מתפתח אחרת חברתית. חשוב לציין שחל שיפור משמעותי בחודשים האחרונים אולי בגלל שהשפה השתפרה מאוד. מה דעתך?

שלום מירי, ההכרעה בין גן פרטי לגן טרום חובה של משרד החינוך היא הכרעה פרטית, שאמורה להביא בחשבון את המאפיינים הספציפיים של כל אחת מהמסגרות, זו מול זו. ילד סגור או 'מעוכב' מבחינה חברתית, יכול להרוויח ולהתקדם בכל מסגרת, ובלבד שתהיה איכותית, נענית לצרכיו, ומפוקחת. זכרי שבנך עדיין צעיר מאד, ועד ספטמבר יכולה להיות קפיצה משמעותית בהתפתחות הרגשית, הקוגניטיבית והחברתית שלו. אני מציעה לך לבחור את הגן הטוב יותר, ולטפל בבעיה החברתית (אם בכלל יש כזו), בהתאם לצורך. בברכה ליאת