פורום פסיכולוגיית ילדים ומתבגרים

היי מעוניינת להכניס את בני האהוב בן שנה וחודשיים למשפחתון עליו קיבלתי המלצות . הבעיה היא שהמחיר מוזל מפני שהמשפחתון שלה בדירה לא גדולה..אין מרחב גדול למשחקים. יש מרחב בינוני עם צעצועים. האם זה יכול להזיק לתינוק לשהות במרחב כזה עד 16:30 9 שעות ברציפות? חוץ מזה אני מרוצה מאוד מהמטפלות זה קטן עם יחס חם

הוספה לשאלה. במשפחתון יש רק 3 תינוקות הגננת ומטפלת חמה כדאי?

שלום, אנו הורים לשלושה מתוקים בגילאי 7, 3 ותינוק בן שבעה חודשים. אנו רוצים לטוס לשבוע ללא הילדים. הילדים יהיו שלושתם יחד אצל הורי עליהם אני סומכת ואין לי שום חשש להם אצלם. הגדולים יתגעגעו ללא ספק ואולי אף יבכו לפעמים אך להם אני לא דואגת. אני סומכת עליהם שהם מבינים ויתמודדו. החשש שלי הוא מההשלכות שעלולות או לא עלולות לקרות כתוצאה מהנסיעה. האם זה עלול לגרום נזק לתינוק? מה ההמלצה? תודה

שלום ירדן, זו לא הפעם הראשונה שאני מתייעצת עמך ואשמח גם הפעם לתובנות והעצות שלך. ביתי בת ה-6 היא ילדה סופר אינטלגנטית. בוגרת מאוד לגילה שכלית. ילדה שהיא מנהיגה באופייה ומאוד דומיננטית. אנו גרים בשכונה מתוחמת שהשכנים הם גם חברים שנפגשים מידי יום. יש אינטרקציה מאוד ברורה בין החברים בקבוצה שמידי פעם האינטרקציה משתנה בהתאם למי שנמצא בה. ישנה ילדה/חברה בת 9.5 שהיא הגדולה שבקבוצה באופן משמעותי משאר הילדות שהן סביב גיל ה-6. ישנם יחסי אהבה- שנאה בין ביתי לילדב בת ה-9. כשהן לבד הן יכולות לשחק נהדר ולהנות, אך כשכל הקבוצה נמצאת ובעיקר ילדה ספציפית אחרת, היחסים בינהם טעונים ומתחילות מחנות בתוך הקבוצה. מאז ומתמיד זה היה ככה ולעיתים ביתי גם הייתה מוצאת את עצמה לבד והיה לה לא פעם קשה. עם הזמן למדה גם להעסיק את עצמה. אני נוהגת לא להתערב באינטרקציות בין החברים כי אני מבינה שהקשרים בינהם משרתים צורך כלשהיא, אז אני משתדלת רק לשוחח איתה על איך שהיא מרגישה ומה היא חושבת שהדרך הטובה להתמודד... לאחרונה אני שמה לב שהיא נהייתה כוחנית כלפי חברותיה ומפגינה מעט אגרסיביות מולן שזה לא אופייני לה. כשוחחתי איתה על כך ואמרתי לה שזה בטח לא נעים לחברות שלה, אז היא אמרה לי" אמא את יודעת למה אני ככה? כי כש-X ׁ(הילדה) נמצאת, בגלל שהיא הכי גדולה, היא חושבת שהיא כאילו המלכה והיא הכי חכמה... וכולן הולכות אחריה...". היא לא אמרה את זה אבל היא בעצם מקנאה בילדה שגדולה ממנה וכשהיא נמצאת היא מרגישה שהיא תופסת את המקום שלה. אמרתי לביתי שאני קודם כל גאה בה שהיא לא נוהרת אחרי כל אחד רק בגלל שהוא יותר חכם או גדול, אלא מקשיבה להגיון שלה. הסברתי לה שיש כל מיני סוגים של מנהיגים. יש מנהיג שדואג לחבר את כולם ויש שמפלג את כולם וחבל שמצב הדברים ככה. המלצתי לה להתמקד בעצמה ובדרכים יצירתיות לקרב את הבנות אליה ולמצוא את המקום שלה כי אפשר שכולן יהנו ביחד. ברור לי שלא הכל תלוי בילדה שלי ולרוב מי שמפלג את הקבוצה זו הילדה הגדולה, אבל חשוב לי לחזק את ביתי ולתת לה כלים להתמודד עם סיטואציות חברתיות כאלה כי מחר זו יכולה להיות ילדה מהכיתה. מה אני אמורה לומר לה? איך אני עוזרת לה לעבד רגשות? איך אני מעניקה לה כלים להתמודדות? תודה רבה רבה מראש!

היי, לא יודעת איך להפסיק את ההרגל החדש שרכשה בתי התינוקת בת 11 חודשים..בכל פעם שהיא רוצה משהו או שהכדור בורח לה היא צורחת...מלידה אני ואביה מספקים את כל צרכיה מיידית מדוע בחרה עכשיו לצרוח? האם זה מהמשפחתון? ובנוסף בכל פעם שהיא מתמודדת עם תסכול במשחקיה בעלי עוזר לה ואני חושבת שעליה להתמודד לבד מה נכון? תודה

תודה לך ירדן על תשובה מקצועית.וחשובה אנהג כך

שלום רב, מבקשת את עזרתכם ביתי בת 10,וסובלת מבעיות רגשיות קשות,כרגע לומדת בבית ספר חינוך מיוחד,אחרי כל האבחונים שעשינו והתייעצות עם כל מיני מומחים ,המלצה לשלוח אותה לפנימיה טיפלו עת לצערי, האם יכולים להמליץ לי על פנימיה טיפולית מומלצת ,חשוב לי לציין שבחינת שגילית ולימודית אין לה שום בעייה,הבעייה היא ,התנהלות איתה בבית זה בלתי אפשרית תודה

שלום, הבת שלי בת 4 סיפרה לי שעשתה פיפי בגן עם דלת פתוחה ואז הגיע אחד הילדים (בן 4) כשהרימה את המכנסיים,שאל אותה אם עשתה פיפי או קקי והראה לה את הבולבול שלו.היא אמרה לו שגם לאח שלה התינוק יש בולבול. הסברתי לה שבפעם הבאה יש לסגור את הדלת,שזה הגוף הפרטי שלה ולאף אחד אסור לגעת בה או לראות אותו. כיצד עליי לנקוט בנוסף? אני מאוד בלחץ ממה שקרה.האם יש סיבה להילחץ? האם להעביר אותה לגן אחר (הילד הזה ממשיך איתה בגן גם שנה הבאה)? תודה

שלום, ביתי בת 19 עברה הפלה לפני שנה וחצי מחבר שהיה לה שנתיים בנוסף הוא הדביק אותה בוירוס הפפילומה (רופא הנשים עשה לה בדיקת פאפ),אנחנו מאוד מודאגים ומקווים שזה יחלוף במהרה...השאלה שלי, לביתי יש חבר חדש כחצי שנה, האם נכון לה לשתף אותו בהפלה שעברה וגם בעניין הוירוס? (היא מודעת לכך שתצרך לבקש ממנו שישתמש בהגנה כדי שהוא לא ידבק)

שלום. בני בן ה6 עם בעיות התנהגות קשות. כבר 3 וחצי שנים נוטל ריספונד שלא ממש מועיל. לומד בחינוך מיוחד. בנוסף אובחן עם דיספרקסיה. בגן הוא מתנהג יחסית יפה אך בבית הוא אלים, שובר דברים. אי אפשר לצחוק איתו כל דבר מעצבן אותו. יש ימים שהוא יחסית בסדר ויש ימים הפוכים. יש לו ימים שיש לו אנרגיה ויש ימים הפוכים. הוא לא כל כך חברותי ואין לו חברים. יש ימים שאיןצלו תיאבון ויש ימים שיש לו יותר מידי. הייתה תקופה שהוא סבל מכאבי ראש וירידה במשקל אך כל הבדיקות יצאו תקינות. הוא אמור לעבור איבחון פסיכיאטרי בקרוב כדי לשקול להחליף תרופה. השאלה שלי האם פסיכיאטר יכול לדעת לפי מה שההורים מספרים מה עובר על הילד? אני ממש דואגת ומתוסכלת שהוא ככה. מה יכולה להיות ההתנהגות הזאת? יכול להיות שזה סוג של אוטיזם או דבר אחר?

שלום רב.בני הוא ילד חכם וחברותי מאד אך הוא נורא אלים הוא נותן לי כאפות וזורק עלי דברים ועל אחותו הגדולה שהוא כועס מתחיל לשבור דברים וצעצועים וצוחק!!בבקשה עזרו לי אני מודאגת ולא ישנה בלילה מרוב המחשבות האם צריך בדיקה אצל מומחה?

שלום רב, ביתנו בת כ- 4.5 חודשים, אנו שוקלים נסיעה זוגית לחו"ל ל-4 לילות בעוד מספר שבועות (היא תהיה ב"ה בת 5 חודשים ושבוע). יחד עם הצורך במנוחה וזמן זוגי, אני חרדה כי נסיעה כאמור תסב לה נזק כלשהו, ולו הקטן ביותר על אף שהיא תהיה בטיפולן האוהב של הסבתות. מאוד מתלבטת, אודה להתייחסותך המקצועית

תודה רבה. איני מניקה. טרם הבחנתי בסימנים ראשוניים כאמור... היא ישנה בחדר שלנו אך במיטתה. נוכח שגרת יום מסודרת אליה היא מורגלת, היא לא מתעוררת בלילה. היא רואה כפעם בשבוע את הסבתא ובימים הקרובים ננסה לראות איך תגיב ללילה אחד איתה...

בהמשך למענה לשאלותיך, אעדכן כי אתמול עשינו ניסיון- ביתנו נשארה לישון אצל הסבתא (אצל זו שתשמור 3 לילות- בתוכנית שתי הסבתות מתוכננות לשמור אחת לילה אחד ואחת שלושה). הקפדנו שיהיו איתה כל הצעצועים שלה, הלול שלה, אפילו הסבון והשמפו- שהכל יהיה דברים שהיא מכירה ללא שינויים מיותרים. מסרנו לסבתא את סדר היום המדויק והארוחות והיא פעלה ממש על פיהם- מסרה שהיא אכלה כרגיל והתעוררה בבוקר עם חיוכים כרגיל ללא שומדבר חריג. כשבאנו כבר ב-12 גם הכל היה בסדר. חוצמזה שהיה לי מזעזע לישון בבית בלעדיה והיה לי נורא קשה... הכי אני מפחדת שהיא תכעס עליי/ לא תאהב אותי כבר ותעדיף את הסבתא... אובדת עצות... כי מאידך מבינה שכן חשוב לצאת ולהתאוורר (אני עדיין בחופשת לידה). אודה...

שלום רב, אשמח לקבל את עזרתכם. בעלי ואני אובדי עצות מול בני המתבגר שסיים לפני למעלה מחודש את כיתה י"ב, ומאותו רגע הוא הופך יום ולילה וכל היום יושב בחדר ומשחק במחשב (לטענתו גם לומד נושאים כלליים שמעניינים אותו, כמו תכנות וכיו"ב). נכון להיום תאריך הגיוס שלו הינו בדצמבר. שאלתי היא האם אני יכולה "להכריח" אותו לצאת לעבוד על ידי הפעלת סנקציות כמו לקיחת המחשב. "הרביצה" ואי המעש מוציאה אותי מדעתי. הוא כל היום מבטיח ומציב יעדים חדשים ולא עומד בהם. ומשקר על הדרך. אשמח להמלצה. תודה אמא אובדת עצות

שלום אשתי עזבה את הבית לפני כחודשיים עם הילדים (בן 11, תאומות בנות 3.10) . לעומת הילד הגדול שניתן להסביר לו , הילדות לא מבינות . הבנתי מפרודתי שהיא הסבירה להן שאני גר אצל סבתא , אך בכל פעם שאני רואה אותן הם שואלות אותי "שוב אתה הולך ?". חסרה להן ההבנה שזה מצב חדש - לדעתי הן מבינות את זה כמשהו זמני ולא כמצב קבוע. מבחינת פרודתי הן לוקחות את זה טוב , מבחינתי זה נחווה כאבדן (אחת הבנות כבר אמרה לילדה אחרת "לי אין אבא"). שאלתי היא , איך מסבירים לילדות בגיל כזה - במושגים שיבינו ? תודה שמעון

שלום הבן שלי בן שנה וחמישה חודשים. הכנסתי אותו לגן לפני חודש בערך ובשבוע האחרון הוא התחיל לתת לעצמו מכות בראש וזה מרעיד אותי. אני מחבקת אותו ומנשקת אותו כל הזמן ולא ברור לי למה הוא עושה דבר כל כך קשה. אתמול פשוט התחלתי לבכות כשראיתי זאת שוב. אני לא בטוחה אם משהו לא בסדר איתו או שמשהו קרה בגן.. דבר נוסף.. לפני שהכנסתי אותו לגן הוא אמר לפחות 20 מילים ועכשיו הוא אומר רק אמא ואבא. אני ממש דואגת.. מה לעשות כדי שהבן שלי יחזור לעצמו?

בוקר טוב, הבת שלי בת שנתיים וחודשיים, לפני ארבעה ימים התחלנו גמילה. כבר מהתחלה הראתה יכולת יחסית להתאפק ולא היו לה הרבה בריחות. בימים הראשונים היא נמנעה מלשבת בסיר או בישבנון ועכשיו היא יושבת אך לא מצליחה לשחרר את צרכיה. היא מגיעה למצב של התאפקות במשך שעות (השיא היה 10 שעות!!) עד שכואב לה מאוד ובורחת לה כמות רצינית. גם כשהיא עם טיטול בשעות הערב ובלילה היא לא עושה, הוא נשאר יבש והיא קמה כאובה מהתאפקות ומצליחה לעשות רק לאחר שאנו מרגיעים אותה. אשמח לעצה- מה לעשות עם ההתאפקות הזו והקושי לשחרר צרכים גם בטיטול? האם ההתאפקות יכולה לעשות נזק לגוף? האם הדבר מעיד על חוסר מוכנות? תודה רבה רבה על העזרה

חבר שלי גדול ממני בחמש שנים ועושה תואר באחד המבחנים שלו הוא ביקש עזרה ממני דרך הפלאפון במהלך המבחן ועזרתי לו. אני יודעת שזה אסור ופסול אך ידעתי שלא יעשה זאת שוב ושזה חד פעמי ורציתי לעזור לו. אבא שלי גילה את זה והתעצבן מאוד. צעק עליי שאני צריכה להחליף חבר ושהוא לא יממן לי כלום יוצר אם יכלה שעזרתי לו בעוד משהו בלימודים שלו גם מחוץ למבחן. בנוסף הוא אמר לי להיפרד ממנו ושלא אייס להביא אותו הביתה שוב ושאם כן הוא יעשה סצינות ויעיף את חבר שלי מהבית. אני לא יודעת מה לעשות, הבטחתי שזה לא יקרה שוב ואמרתי לו שלא ידעתי שזה עבירה חמורה גם בשבילי... עכשיו הוא כועס מאוד ולא מוכן לקבל את חבר שלי יותר לאחר שכבר קיבל אותו ושמח על הקשר כי ראה שאני מאושרת אני לא רואה אותנו נפרדים בקרוב ואני באמת אוהבת את חבר שלי, איך אוכל לנהל איתו קשר כשאבא שלי כל כך אנטי, לא אוכל להביא אותו הביתה והכל בגלל פליטת פה של אמא שלי שסיפרה לו

שלום, הבן שלי בן שנתיים, הוא תאום, מאד ביישן ומופנם בגן. תמיד בצד בשקט, ילדים לוקחים לו משחקים מהיד והוא לא מתנגד להם וגם לא בוכה, הוא יכול לשבת על הרצפה ולשחק עם עצמו וילדים מדלגים מעליו והוא לא מגיב. הוא גם לא יוצר קשרים עם חברים, אלא תמיד משחק לבד, היחידה שהוא מתקשר איתה בגן ומשחק איתה זאת אחותו התאומה. (היא מאד חברותית). כשהגננת מדברת איתו הוא עונה מאד בלחש. בבית הוא לא ככה בכלל, משחק יפה עם אחיו הגדול בן 3.5 ועם אחותו התאומה, יודע גם לריב איתם ולעמוד על שלו. לדוגמא באחת הפעמים שהגעתי לאסוף אותם הגננת אמרה לי, תראי איך התאומה שלו מתחילה איתו ומנסה לגלגל אותו (בקטע של משחק) והוא יושב ולא מגיב. הוא היה נראה ממש עצור, ומפחד או מתבייש להגיב. לעומת זאת בבית הם משתוללים ביחד וקופצים אחד על השני, אין מצב כזה שהוא נשאר פאסיבי. אשמח לשמוע את דעתכם, תודה מראש

שלום וברכה, מדובר על ילדה בת 12 וחצי, חסרת בטחון מאוד.. מכיתה ג' נפגעה עשרות פעמים מחברות שהייתה איתן בקשר.. ותמיד הן אלה שפגעו בה תוך כדי ניתוק הקשר ממנה.. עד היום כבר כשהיא עולה לכיתה ח' היא עדיין מתקשה להשיג חברה. היא מתאמצת להגיע לזה שתהיה לה חברה טובה אפילו רק אחת.. אבל עדיין אין לה.. היא ילדה חכמה ואינטיליגנטית מאוד. יש לה המון כעסים על החברה שלא מקבלת אותה. כמה שהיא משתדלת ועדיין לא מצליחה להיות מקובלת גם בכיתה. היא מאוד עצובה בגלל המצב הזה. והרבה פעמים היא שואלת אותנו ואת עצמה למה היא במצב הזה? היא מאוד צמאה לחברות. התחילה טיפול אצל מטפלת דרך דימיון מודרך. בינתיים ארבעה טיפולים. אני רוצה לשאול האם זהו הטיפול שמתאים לה? או שצריך טיפול של פסיכולוגית מוסמכת? תודה אמא מודאגת

בתי בת ה13 סובלת מחרדה חברתית אין לה חברות. היא נמנעת מפעילויות חברתיות ויש לה דיעה שלילית על ילדים. היא אינה מודה בכך שיש לה בעיה. אני רוצה לקחת אותה לטיפול אך היא מסרבת כיצד אני יכולה לעזור לה? תודה

הבת שלי בת 12.5 מטופלת בכדורים בגלל דיכאון. מה עושים כשהיא מתנגדת בכל תוקף לקחת את הכדור?

שלום, יש לי שני ילדים בני 7+8, אנחנו גרושים כבר מס' שנים עם בתים שונים מאוד ותפיסת עולם שונה. הדבר גורם בילבול אצל הילדים, לעיתים כשהם חוזרים הביתה אני מרגישה לחץ של שאלות/בקשות מהצד שלהם. הרבה מהדברים שנאמרים/מתבצעים בבית השני לא מקובלים עליי איך ניתן להקל על הילדים במצב הזה ? מה אפשר להגיד להם? תודה

שלום, בני בן ה-8 שואף לעצמאות להישאר בבית לבד, לרדת לגינה לבד עם אופניים או בלי, או אם זה ללכת לבית הספר לבד. כיום הוא בבית ספר ובצהרון. בכיתה שלו יש ילדים עם פלאפון שמתנהלים לבדם...והוא רוצה גם. האם נכון להתחיל דברים אלו בגיל 8? תודה

היי, הבן שלי ואני לצערי הרב מאוד לא מסתדרים. אני אוהב אותו מאוד, הוא מתקרב לגיל 13. אני בן 48. אני לא מחפש מי אשם. אני מחפש נינוחות ויחסים אב בן נורמליים. הוא תוקף אותי מילולית, אני דמות לא חזקה בבית, אשתי היא הדומיננטית. אם קורה משהו קטן, נניח הוא שוכח את המכשיר הנייד במקום מסויים, הוא מתחיל לצעוק, להאשים כולם ולהשליט טרור בבית גם על אחותו הגדולה. איתי זה מגיע לצעקות שלו כלפיי, טוען שאני שקרן ורמאי ואומר לפעמים שאני מרביץ לו ואומר שאני אבא חרא. זה ישמע מוזר, הוא ילד טוב וחביב אבל עצבני מאוד ואני לא מצליח להבליג להתפרצויות שלו ורב איתו. האמא טוענת שאני צריך לוותר לו כי זה האופי שלו, אני לא מסוגל אני מרגיש שוויתור יעשה לו עוול וידרדר אותו. אני לא ממש יודע מה לעשות. תודה מראש.

שלום אודה על מענה מקצועי, כמו שאני עוקבת בפורום, ומקווה לקבל מעט הבנה בנושא. בני בן כמעט שנתיים. ילד עליז, חייכן, שמח, טוב לב. מאוד מאוד מאוד רגיש, ולא כמניפולציה. למשל- כשתינוק בוכה בסביבתו- הוא בוכה איתו. כשקוראים בספר שהאריה בכה- הוא נהיה עגמומי וכמעט בוכה כשהוא עוש המשהו אסור כמו למשל לשחק במים בשירותים ואני מבקשת בטון פסקני מרחוק להפסיק, הוא רץ אליי בוכה ורוצה שארים אותו. אם מוכרת בחנות אומרת לו אפילו בחיוך אסור להכניס לפה - הוא כמעט בוכה לא רק זה אלא שעד לפני כמה חודשים הוא כל כך אהב והיה חברותי לכולם ובחודשים האחרונים *רק עם בני גילו* הוא חששן, בוכה, מסרב להתקרב, ילד מגיע בגינה למתקן שהו אנמצא בו, הוא נסוג, ואפילו ראיתי שהוא קופא במקום הוא אחד משני תאומים ודווקא את אחיו הוא קורע בשריטות ונראה שכאילו מאהבה, שהו אלא מתייחס לזה שאחיו בוכה בכי קורע לב. שאלותיי: - איך מתנהלים עם ילדון רגיש כזה? כל אמירה פסקנית ובטח טון צועק כשאני עצבנית - אני נרגישה שהוא מתפרק, שזה מתקבל אצלו בחוסר פרופורציה והוא זועק לעזרה שארים אותו וארגיע. לצערי אני בעצמי עייפםה ועצבנית לפעמים ולא יכולה תמיד נ לנקוט בטון יציב ורגוע בבקהש להפסיק משהו. שנית, איך להגיב כשהוא עם בני גילו זרים, להתערב, להגיד הוא חמוד ורוצה לשחק איתך, או מה? ואיך להגיב כשמוכרת למשל אומרת לו אסור או פויה, מבחינתה בנחמדות.. אני מיד אומרת אל תגידי לו את זה, אצלנו אני אל אומרת הרבה לא וכאלה, והי אמתנצלת בפניו ומלטפת או שלפעמים זה לא אפשרי. ואחרון, היחס שלו לאחיו, הוא קורע אותו, אחיו מלא בשריטות. מה עושים? תודות!

תודה רבה לך. פישטת את הדברים ומקווה שאצליח ליישם. לבי מפגשים עם ילדים אחרים, הבנתי שגם חלק מהחששות שלו זה כי הם אל נפגשים הרבה עם ילדים אחרים (הוא ואחיו התאום). הם גדלים בבית. השבוע הגברתי אתהמינונים ואנחנו יוצאים לגינה בשעות שיש ילדים. שמתי לב שהוא כן ניגש לאחרים יותר ועם חלק משחק בשמחה גדולה. אבל יש מקומות שקשה לו מאוד. למשל חוטפים לו צעצוע- הוא בוכה.בכאב. או שהוא נמצא במתקן וילד אחר בא - הוא מפנה לו את המקום מיד. אני מצידי כשאני לידו אז אני אומרת לו אפשר ביחד, ומסבירה לו שהנה אפשר להיות על המתקן ביחד. או שאפשר לקחת חזרה את הצעצוע. אני יודעת שאמורים אל להתערב אבל אני רמגישה שהוא כן זקוק לי. מה נכון לעשות? חייבת לציין שלפעמים לא נעים לי להתערב, למשל, ילד לקח לו צעצוע מהיד (ששייך לכולם במשחקייה), לא נעים לי לקחת המילד חזרה, מצד שני הבן שלי בוכה ומרגיש עוול ומצפה ממני לעזרה. או שהילד שלי מתוק כזה, מיד נותן צעצועים משלו ומיד אדיב, ולא תמיד משיבים לו חזרה ובכלל אני לא רוצה שהו איבין שהדרך לאחרים היא בויתור. שיחשוב קודם על מה שטוב לו ונעים לו ואחכ על הסביבה. גם הוא וגם אחיו בכלל לא אגוצנטריים, באמת. אולי לאחרונה התחילו לריב על צעצועים (גיל שנתיים) אבל גם זה לא דומיננטי. ואני רוצה לחזק אצלו בעיקר שירגיש בטוח לשחק! להנות! בלי לחשבן ולהסס ולחשוב פעמיים כשיש ילד אחר באזור. אני חוששת שזה משהו שהעבתרי לו ממני. כי מפגשים עם ילדים אחרים בפארק מכניסים אותי למתח רב. , ולכן המפגשים עם ילדים אחרים דלילים יחסית. אני במתח כל כך גבוה במילא מזה שאני צריכה להשגיח על שני פעוטות בני כשנתיים ועל מתקנים שונים וכשמעורבים עוד ילדים אני בכלל בסטרס שלא יפגעו בהם שלא ידחפו, שלא יקחו להם משהו מהיד, של א יביאו צעצוע שהילדים שלי ירצו ויתחיל בכי (קרה לפנייומיים, בכי היסטרי של שניהם שרצו יחד לעלות על אופניים של ילדה (שדווקא היתה בסדר עם זה), אבל שניהם צורחים כלאחד מכיוון שני. בכי שנגמר בזה שניתקתי את שניהם מהאופניים ובגללש הם חזרו אליהם שוב- והכנסתי אותם בכח לעגלה והלכנו משם, שזה קלקל את כל החוויה). בקיצור, אשמח להנחייה מה לעשות באינטראקציות שלהם עם ילדים אחרים. גם מול עצמי וגם בין הילדים שלי לאחרים. תודה רבה אלה

שלום רב, בני בן ה 7, בכתה א', ילד נבון וסקרן מאוד לגילו. זה משהו כמו חצי שנה שהילד מאוד חסר בטחון, מתנהג בחשש ולא מוכן להתרחק מאיתנו כהורים וממני בפרט. אתן הקדמה קצרה, בנובמבר האחרון נסענו אני ובעלי לברצלונה, לחמישה ימים (פעם ראשונה לבד) והוא נשאר עם אחיו הבוגר ממנו בחמש שנים, אצל חברה שלי יומיים ולאחר מכן הם עברו לחמתי. הם מאוד נהנו שם וסיפרו לנו חוויות חיוביות. אבל מאז (אני לא יודעת להצביע אם זה המקרה או הזמן המדויק) פחות או יותר שהוא לא מוכן לשחרר, בקושי הולך לחברים, לא מוכן ללכת לימי הולדת, בימי שישי אנחנו צרכים לחכות לו צמוד לכתה כי הוא חושש להאבד, הוא גם מזכיר את זה הרבה, בהקשר הזה מוכרחה לציין שלא נראה לי שזה קשור להסתגלות בית ספר, יש לו חברים שם והוא נהנה ללכת לבית ספר. בנוסף ארע מקרה נוסף שלפני מס' חודשים כשבאתי לקחת אותו מבית ספר ביום שישי לא מצאתי אותו והוא סוג של נאבד כמה ד', משהו שהוסיף לטראומה שלו. כעת אנחנו נוסעים אני ובעלי ללילה לסופ"ש ואחרי שהודענו לו את זה הוא פשוט הקיא מהלחץ, התחיל לבכות וממש נכנס לסוג של היסטריה. אנחנו אובדי עצות, נותנים להם מה שרק אנחנו יכולים, אנחנו נמצאים איתם הרבה ומרגישים שהם לא משחררים, בעיקר הקטן כאמור. הוא מאוד מפונק ובגלל שהוא הקטן הוא גם מרגיש את זה טוב ואולי אפילו מנצל את זה מעט. איך עלינו לפעול כעת לפני הנסיעה ? איך בכלל ? נודה על מס' כלים מיידים שיעזרו לנו כרגע. יום נפלא והמון תודות.

ראשית, המון תודה ירדן, על התשובה הפרטנית והמקצועית. שאלה לי, האם בשל אירוע בודד כמו נסיעה כזו כפי שתיארתי יכולה להתפתח חרדה כל כך עמוקה ? ועוד דבר קטן, האם הפינוק שנתתי כל השנים, לא משחק לרעתי כעת ? תודה ליאת

שלום ביתי בת 7 ומסיימת כיתה א. היא התקבלה לבית ספר יוקרתי בעיר ואני תוהה איך ומה לעשות. במקרה היא שמעה אותי משוחחת על בית הספר הזה (ללא קשר אליה) והיא אמרה לי :"אמא, תלמדי את שם, אני ממש אוהבת את הבית ספר שלי!" היא עברה מגן של 3 שנים עם אותו צוות לבית ספר רק עם 2 חברים בנים ובעצם התחילה הכל מחדש. במהלך השנה התפתחו טיקים קוליים שבאים והולכים בגלים. היא עדיין מתמודדת עם פרידה שלנו ההורים מלפני שנה וחצי (עוד כשהייתה בגן). הפרידה הייתה ממקום טוב שלנו ההורים אבל האב עבר משבר גדול בחצי שנה הראשונה. לסיכומו של דבר, היא התקבלה לבית ספר אחד הטובים בארץ ואני תוהה מה לעשות. אני והאבא רוצים שתלמד בבית הספר שהתקבלה, כיוון ששיטת הלימוד שם מעודדת לסקרנות ולמידה אוטודידקטית בניגוד לבית הספר הקיים שבו היא סוג של חיילת (הלמידה המסורתית המונהגת היום בבית הספר, אבל קשה שלא להתייחס לכל המעברים והשינויים שעברה ובכלל, היא מבטאת אהבה גדולה לבית הספר הקיים ומצליחה מאוד מאוד בלימודים. היא גם אוהבת את החברים לכיתה ואת המורים. היא חשה שם מוגנת ובטוחה בעצמה. אשמח להכוונה וגם הצעות/רעיונות- איך לדבר איתה על המעבר ולהפחית התנגדות

מה עושים אם לילד בן 15. גרושה. לילד ב עיות רגשיות. קשות למשל השחתה של ציוד בבית התפרצות התמכרות למחשב הסתגרות והאבא לא מסכים לטיפול פסיכולוגי תודה

הי, בתי בת שנתיים וחודשיים, מעולם לא היתה במסגרת של גן/מעון... היא היתה בבית עם מטפלת (שבמקרה היא גיסתי) היא ילדה מקסימה ובוגרת מאוד ומבינה כל מה שאומרים לה. הבעיה היא שהיא מפחדת בטירוף מצעקות של ילדים אחרים, תמיד היינו הולכים לג׳ימבורי ולגני שעשועים ולכל מיני אטרקציות של ילדים כך שהיתה לה מאז ומתמיד אינטראקציה עם ילדים רק לא באופן קבוע ולא עם אותם ילדים. היא נכנסת בעוד כמה ימים לגן ואני מאוד חוששת שלא תתאקלם בעיקר בשל כמה סיטואציות שהיינו בהם לאחרונה עם כמה ילדים שהיא מכירה ובכל פעם שילד צרח והתפרע היא נכנסה להיסטריה ובכי עם השתנקויות ממש. אני מאוד מודאגת ולא יודעת איך לגרום לה להפסיק לפחד מילדים אחרים וכמובן שאני חוששת מאוד מההסתגלות שלה בגן. אשמח לעצה מקצועית איך להתנהג איתה ומה לעשות בנידון. תודה מראש

בני בן 7 מטופל אצל פסיכולוג . האם מקובל שהילד יהיה עם הפסיכולוג לבד בחדר ,ועם דלת נעולה? אשמח לדעת מה נהוג .

בני בן 7 מטופל אצל פסיכולוג האם מקובל שהילד יהיה עם הפסיכולוג לבד בחדר עם דלת נעולה? אשמח לדעת מה נהוג ?כי מפריע לי שהדלת סגורה ובכלל נעולה .

היי שלום רב אני הגעתי לכאן מכיוון שאני חסרת אונים של ממש תחילת שנה מתקרבת בצעדי ענק ואני בחרדה נוראה האם לשלוח לגן פעוט שיהיה בן 3 בספטמבר או שימשיך להשאר בבית האם זה יזיק לו מבחינה חברתית נפשית התמודדות עצמאית בעולם בלי אימא הילד שלי גדל בבית וגדל מצויין ילד נבון רגיש ומתוק מתראה כמה פעמים בשבוע עם ילד אחד שניים ולא קבוצה גדולה של ילדים כמו בגן הלחץ מהסובבים גדל ככל שהילד גדל וסוג של הרמת גבה מה לא תשלחי לגן ? אני לא יודעת אם אעשה לו נזק או שזה בסדר אין לי כבר מי להתייעץ ואני חסרת אונים כל עניין הגן פשוט לא מסתדר לי כרגע אולי בהמשך שיראה שיותר זקוק לחברה אם יכנס בגיל מאוחר יותר הוא יחווה יותר קשיים ? האם זה טעות מבחינתי להשאיר אותו עוד בבית ? מצטערת על האורך והשאלות מחפשת הכוונה מקצועית ולא שטחית של ״ הוא חייב כבר גן וכדומה תודה רבה.

קודם כל תודה רבה על תשובתך אני בוודאי חושבת שהוא מחפש חברה בתדירות. יותר גבוהה ולא כמו שאני יכולה ומצליחה להשיג לו אאבל מתראה עם ילדים ומאוד אוהב בבית ועושים פעילויות וכו אבל עומד בפניו חסרונות מול יתרונות ברור שאני רוצה להמשיך ולגונן עליו כמה שאפשר השאלה אם יהיה עוד שנה בבית אם זה יזיק לו אני רוצה אולי שיהיה יותר עצמאי יותר מדבר יותר מבין כדי להכיל את עניין הגן יכול להיות שאני טועה אני כרגע ממש אנטי הגן כנראה בגלל הלחץ שלי ומה שאני זקוקה לו זה שאחליט לבני את הדבר הכי נכון ולגעת שאם אשאיר אותו בבית לא יעשה לו נזק מבחינה החברתית הוא מאוד חברתי עם זאת מאוד רגיש ורואים שלא נמצא הרבה בתקלים עם ילדים שזה ברור לי שהבית ספר לזה זה בעיקר בגן .תודה רבה

קודם כל ממש תודה לך את נותנת מענה מהלב . לא רק מקצועי כן החרדות שלי מובילות אותי הרבה בעיקר שזה ילד ראשון ואהוב רוצה להיות בטוחה שאני שולחת אותו כמה שיותר מוכן וחזק לגן בגל מצב התכוונתי להכניס לחצי יום ולא ליום שלם אבל עדיין זה לא מפחית את החששות ואחותי שנה שניה לומדת גננות דברים זהים מאוד אמרה לי בכל החלטה שאעשה המון תודה על העזרה ,

שלום. אני אם יחידנית לבן 8. חיים בקיבוץ שהוא ביתי מילדות. בני הוא אחד מהילדים הדומיננטיים והמנהיגים בשכבת גילו. יש לו חוש הומור וחוש "חברתי", אהוב על מרבית הילדים, מוקף חברים. ילד מדהים !!! (-: לפני 4.5 שנים עברנו מדירה קטנה לבית גדול יותר שבניתי. בתחילה היו לו מעט פחדים (לעבור בין חלקי הבית) שעברו די מהר. לאחרונה (למעלה מחודש !) התחיל לפחד שוב בעקבות חלוםמפחיד שחלם על גנב שבא לבית וניסה לרצוח אותנו..... (אני משתדלת לסנן בבית תכנים... לא רואים כמעט חדשות וכיו"ב) ומאז הוא ממש מפחד לעבור מחדר לחדר (רק כשיש חברים בבית הוא משוחרר יותר) רגיש לכל רעש.. מעיר אותי בלילה ללוות לשירותים ובכלל מבקש ליווי רוב הזמן. הבנתי שהסברים רציונאליים לא משכנעים. נוקטת בגישת שיחות וחיבוקים אבל זה לא משתפר ואני חוששת שיחמיר )-: (אגב הוא מבקש למעלה משנה אבא... ומפנטז על אחים.... חייבת לציין שעניין היחידניות הוא בהשלמה מלאה, לא התפשרות. אני טיפוס שעושה הכל בעצמו) איך אני אמורה לפעול בעניין הפחד ?

אין הרבה דמויות גבריות... דוד (גיס) ובן דוד חייל אותם הוא רואה פעם בשבוע שבועיים אבי (סבו) נפטר לפני חצי שנה. דוד ובן דוד שלי איתם אנחנו מתראים רק לעיתים רחוקות. אנחנו מתראים על בסיס יומיומי עם אבות של חברים ושכנים ופה ושם עם ידיד או שניים שלי. אני עובדת בחברה "גברית" והוא פוגש את חבריי לעבודה ושומע אותי משוחחת איתם מדי יום. הקשר עם חברי העבודה קרוב ו"משפחתי". אין לי בן זוג רק פרטנר פונקציונלי שהוא לא מכיר (מכיר את שמו וראה תמונות שלו אבל לא נפגשו). אני נמצאת במקום שרוצה בן זוג אבל אין לי "כלים" לפעול בכיוון ואני מרגישה שאני מדי עצמאית ומדי עמוסה כך שאין אפילו קצה חוט לעשות צעד בכיוון. אגב משפחתנו כבר דור שלישי עם מיעוט נוכחות גברית ...

הי ירדן... השלמתי כמה פרטים כפי שהעלית. אשמח לשמוע ממך

המון תודה !

שלום יד לנו ארבע ילדים הקטן בגיל 6 הגדול בגיל 11 אשתי כל הזמן אומרת להם אם לא תעשה כך תקבל שתי סטירות אם לא תלך לישון תקבל סטירה וכך הלאה מבקש חווח דעתכם על העניין תודה

מחפשת כבר שבועות פסיכולוגית ילדים ברחובות. רוצה המלצות של פציינטים. תודה מראש

היי, הבן שלי בן 12.5 בערך, תלמיד טוב בבית הספר מקובל חברתית, אך כל פעם שהוא משחק ומפסיד הוא מתחיל לקלל ולעיתים שובר דברים בבית ואף מרביץ לי ולאישתי בצורה אלימה מאוד. כמובן שאנחנו לא מחזירים ומנסים להרגיע אותו אך האלימות מצידו גוברת וזה גם משפיע על שאר האחים. מה אפשר לעשות??? תודה

הוא כבר בטיפול מספר שבועות הוא אובחן כבעל קושי בויסות רגשי. הוא מתחיל להביע גם התנגדות לטיפול... מה לגבי CBT לילדים? יש לך איזה רעיון? תודה

שאלתי היא: בני בן ה-9 בכיתה ג' ולאחרונה חלה הידרדרות בהתנהגות שלו בבית הספר. עושה מה שהוא רוצה, מה שלא בא לו הוא לא משתתף ולא עושה, חוטף התקפי זעם שמרגיזים אותו ולמעשה מרשה לעצמו לעשות מה שבא לו. אני חושש כי אחת הסיבות לכך זאת העובדה שהוא נמצא בעימותים יומיומיים בלתי פוסקים עם האמא שדורשת ממנו להשתתף בעבודות הבית ולהתנהל נכון בערב והדברים מגיעים לכדי צעקות והתקפי זעם כמעט מדי יום. מה ניתן לעשות בנידון?

הי ירדן, יש לי ילדה בת 4 מקסימה עד שהיא מתעצבנת. ואז היא צורחת, עלינו , על האחים שלה (בן 11 ובת 8 שמעולם לא הגיבו בכזו קיצוניות) שנעזוב אותה, שנפסיק לדבר איתה גם אם לא מדברים איתה, בוכה ולפעמים גם מכה את עצמה. ניסינו כל דרך- להתעלם, לכעוס, להסביר בנועם שלא צועקים, להעניש. כלום לא עוזר. זה קורה בד"כ כשהיא לא מקבלת מה שהיא רוצה למשל ללבוש שמלה מסוימת לגן , לצפות בטלביזיה רק בתוכנית אחת שהגדרנו מראש- ברגע שכיבינו היא מתחילה לבכות ולצרוח עד שמתייאשת או שאנחנו מתייאשים ואז מחבקים אותה והיא נרגעת. באופן כללי היא מאוד קשורה אלינו, כשאנחנו יוצאים יכולה לבכות הרבה אפילו אם נשארת עם דמות מוכרת ואהובה כמו סבא/סבתא. בגן אין כזו התנהגות. מה אפשר להגיד או לעשות כדי להמנע מתגובות כאלה קיצוניות?

שלום רב בני בן 7. משתעל שיעול נבחני כבר כחודש וחצי. השיעול יבש כמו נביחת כלב. תמיד במהלך היום ,אף פעם לא בלילה. הוא יודע לחקות את השיעול באופן מדויק. כשמעירים לו משתעל שוב ושוב. מה עושים?זה יכול להיות משהו רפואי? אני מודאגת אומרת לעצמי שזה יעבור ואז אני מרגישה שאני מזניחה משהו. מה עושים??

שלום רב אני כותבת מתוך יאוש רציני... יש לי בן 4.5 הוא בגן טרום חובה, הבעיות התחילו בגיל 3.5 באמצע השנה בגן עירייה. כל דבר שלא מוצא חן בעיניו הוא מרביץ או זורק דברים: אם זה בגלל שלא שיחקו איתו, אם זה בגלל שלקחו לו, או שלא נתנו לו, או שאמרו לו משהו, או שעקפו אותו ולא נתנו לו להיות ראשון במשהו...בקיצור כל דבר בלי יוצא מן הכלל גורם לו לאלימות פיסית וגם מילולית. אז בגיל 3.5 זה היה מידי פעם ולא כל הזמן וחשבנו שזה סתם תקופה וזה יעבור. לפני 7 חודשים נולדה לו אחות (עד אז היה יחיד), ומאז המצב קטסטרופה! הוא מכה ברמת יומיומית, אין יום שלא משתמש באלימות, אפילו לפעמים מול הצוות! הוא מרביץ, זורק, מקלל...מה לא. היום הוא זרק חפץ על ילד ופתח לו את הראש ושנייה אחרי נשך ילד אחר. בגדול עד לפני שאחותו נולדה הוא ילד ילד חלום, ילד טוב, מקסים, שמח, חיובי, חברותי, אדיב..מלאך! באמת... היום הוא ילד שהרבה כועס, מלא זעם, תוקפני... ממש לא מה שהיה. וגם אי אפשר לדבר איתו על זה, הוא מתנתק ומשנה נושא או אומר שלא רוצה לדבר על זה כי פוחד שיכעסו עליו... אני לרוב לא מענישה אותו ומשתדלת גם לא לצעוק, אבל אני מדברת בתקיפות ומבהירה שההתנהגות אינה מקובלת בשום אופן. בבית הוא לא מרביץ לנו לעולם, אבל לפעמים פה ושם אומר מטומטם/מטומטמת וכמובן שאנחנו מבהירים לו שהשפה הזאת לא מקובלת אצלנו בבית. גם בחוג שלו הוא מרביץ ועוד שניה זורקים אותנו משם... מדובר בילד שמפותח כראוי ואפילו מעבר לגילו, מכל הבחינות, והוא מאוד חכם. היינו בהתפתחות הילד והם התרשמו שאין לו שום בעיה ואולי אולי יש בעיית ויסות וכרגע אנחנו ממתינים לאבחון של תראפיסטית. דבר אחרון, בגן המצב לא הכי יציב, הצוות כל הזמן מתחלף והגננת הראשית מחסירה המון, יש הרבה ימים שפתאום מגיעה מישהי לא מוכרת... זה הפרטים בגדול, אשמח לעצה כי אני ממש נואשת כבר.

הבת שלנו בת 4 וחמישה חודשים. עברה היום מבדק סטנפורד בינה מהדורה חמישית. תפקודה הקונגטיבי הוערך ב80 עם פער קטן לטובת התחום המילולי -85 עד 86. אם כי נכתב שיש לה השפעה מנמיכה של קושי משמעותי בוויסות קשב-שעשוי להסביר חלק מהבעיות. מומלץ שנה הבאה לגן שפתי. מה המשמעות של זה לעניין העתיד שלה? עד כמה הסיכוי שלה להשתלב במסגרת רגילה?

שלום בני בן 14 התחיל בשבועיים האחרונים למצוץ אצבע הוא הפסיק למצוץ בגיל 3 ואחשיו הוא התחיל עוד פעם כשמאירים לו הוא מפסיק אבל אחרי 2 דקות ממשיך דיברתי אם המורה שלו וגם הוא סיפר שלפעמים בשיעור הוא עם אצבע בפה עד שאחד הילידים אומר לו משהוא ואז הוא מפסיק מאיפה זה בא ולמה הוא עושה את זה

שלום יש לי ילד בן 14 שבשבוע האחרון התחיל להרטיב בלילה מה אפשר לעשות רצינו לשים לו חיטול בגלל שבעוד יומים יש לו טיול שנתי

שלום יש לי ילד שכל הזמן לומד הוא מגיע הביתה בשעה 5 ואוכל תוך כדי שהוא אוכל הוא לומד וקורא ספרים לא רוצה לצת לשחק בחוץ דיברתי אם המורה שלו וגם בבית ספר הוא כמעת לא יוצא להפסקות הוא בגיל 14 ויש ילדים בכיתה שלו שקוראים לו ילד חנון גם את הבגדים שלו הוא מבקש חולצת מקופטרות ומכנסי אלגנט ואת החולצה הוא מכניס בתוך המכנסים אני לא יודעת מה לעשות תודה

שלום רב!! יש לי ילד בן 3.5 - שנה ראשונה בגן. מתחילת השנה לא רצה ללכת לגן ובכה בכי כבד כל פעם שההינו משאירים אותו שם. לאחרונה הפסיק לבכות, אבל עדיין לא מדבר בגם עם אף אחד - לא עם הצוות ולא עם הילדים אחרים. משחק לבד. אבל משתף פעולה בשיעורים. ברגע שיוצא מהגן מתחיל לדבר ללא הפסקה גם עם הילדים של אותו גן. מה עושים? למי ניגשים לאבחון וטיפול בבעיה?

שלום, בני בן 5.5, אמור לעלות השנה לכתה א ואנחנו ממש מתלבטים: לצד ההשארה בגן: כנראה שיש לו הפרעת קשב (מתקשה להתרכז במפגש יותר מעשר דקות), לפעמים בוגר אך לפעמים גם ילדותי, מתקשה במעברים (למשל מתקשה להפרד מההורים בכניסה לגן למרות שיש לו חברים שם), ובעיקר קטן בגיל ולפעמים נוטה להגרר אחרי ילדים גדולים יותר. בצד הלהעלות: מבחינה קוגנטיבית מתאים לכתה א, כל החברים שלו עולים וארבעה שנשארים הם לא כאלה שמתחבר אליהם (הם שקטים והוא אנרגטי ומשתעמם לצערי בחברת השקטים וגם הם פחות רוצים אותו. כנראה לא יכנסו ילדי-חובה חדשים). יש לו גם קשיים במוטוריקה עדינה אבל זה השתפר לאחר מספר חדשים של ריפוי בעיסוק, והמרפאה בעיסוק בקופת החולים אמרה שזה לא מה שצריך להפריע לו בכתה א ושנחליט לפי החברים. מה להעדיף: הקניית ביטחון עצמי ע"י השארות שנה בגן או עליה עם החברים? האם סביר שכשיהיה בגן רק עם הילדים השקטים והמופנמים הוא יתחיל פתאום להתחבר אליהם, או שיותר סביר שתהיה לו שנה של דחיה חברתית?

מה המושג בפסיכולוגיה ל"הורות מפמפמת"? "הורות מפמפמת" (הרגע המצאתי את זה) היא הורות שנראית לכאורה אידיאלית: 1. לא מגינים על הילד הגנת יתר כנגד קשיי החיים. 2. לא מכסחים קשיים עבור הילד ונותנים לו להתמודד עם כל הקשיים. 3. לא מייפים דברים לא טובים שהילד עושה ומחזירים אותו באסרטיביות למסלול הנכון. 4. וכולי וכולי... 5. אבל עושים רק מערכת אחת של חיזוקים לא טובים: א. אומרים לילד שהוא ממש מוכשר למרות שהוא לגמרי ממוצע בכשרונותיו ב. אומרים לילד שהוא מאוד מקרין בטחון עצמי למרות שהוא לפעמים עם חששות, כמו כולם. ג. אומרים לילד שכשהוא מדבר הוא יכול להיות בטוח שיקשיבו לו, כי הוא אומר תמיד דברים נכונים ומעניינים ד. אומרים לילד שהוא מרשים בהופעתו למרות ששוב, הוא לגמרי ממוצע. אז חיפשתי "הורות מגוננת" "הורות בולדוזר" "הורות מחזקת" והמושגים לא מתאימים. חשבתי על "הורות מפמפמת" מה דעתכם ואיך נקראת התופעה באנגלית?

מדי פעם אני מציצה לטלפונים של הילדים. ראיתי בהיסטוריית הגלישה של הבן (13), שהוא צופה בסרטיי סקס. הייתי המומה. האם צריך לדבר על הנושא ולהסביר שזה לא כמו בסרטים? השבוע שאלתי אם יש להם חינוך מיני בבי"ס כדי לפתוח בשיחה, לבנים אין. הסברתי שגם בנים צריכים להיזהר ודיברנו על כבוד. מאיפה מתחילים?

אני ממתינה לתשובה בקוצר רוח. ראיתי תשובות לשאלות דומות של הגבלת התכנים במחשב, איך אפשר גם בטלפון? אם אמנע לא יחפש לצפות במקום אחר? אף פעם לא הייתי בעד איסור, אלא מניעה מתוך הבנה.

מה אופי האבחון או הטיפול לילד איסטניס שלא מוכן לאכול ממשהו שמישהו נגע בו או שחשוד בעיניו ככזה שמישהו נגע בו, רק דברים סגורים באריזות שנפתחות מול עיניו או כאלה שההורים הכינו. חייב לקחת ראשון לפני שמישהו נוגע, סכום חייב להיות על הצלחת ולא לגעת בשולחן, באירועים מחוץ לבית לא אוכל כלום, יכול ימים לא לאכול, בטיולים לא אוכל כלום חוץ מחטיפי אנרגיה. לפני כל אינטראקציה עם אוכל שטיפת ידיים מוגברת. מחפש אפיק אבחון וטיפול שיקל עליו ועלינו. בברכה

שלום, בני בכיתה ג' ומזה ארבעה חודשים לא מגיע לבית ספר בשל חרדת בית ספר. אנו מלווים בהדרכת הורים אך לצערי אין הרב התקדמות בעניין. האב (גרושים) מסרב לטיפול תרופתי ואינו משתף פעולה עם טיפול פסיכולוגי. המליצו לנו לפנות למרפאה כגון מרפאת גשר בכפר סבא. ברצוני לדעת מהן ההשלכות לעתידו של הילד בעקבות טיפול במרפאה מהסוג הזה? והאם ישנן מרפאות נוספות שנותנות אותו מענה תודה

בימים אלו הרווחה נכנסת לתמונה וגם קבס...תוך כמה זמן ביהס מחוייב להעביר דיווח לקבס? (נראה שביהס לא תפקד כהלכה)

שלום אני מחפשת פנימיה מתאימה לבני. אני מגדלת אותו לבד והתיסכול גודל כל שנה.

שלום, הבת שלי מגיל שנה וחודשים נמצטת בפעוטון וסה בסדר גמור וכיף לה,, אבל מרגישה אצלה תלות בי כאמא כשאנחנו נמצאים אצל קרובים במשחקיה או בכל מקום היא מסרבת לשחק לבד ותמיד אוצה אותי לידה מושכת אותי בידיים ולא מוכנה לשחק לבד או עם אחיינים או ילדים ממה זה נובע ?? האם זה פחד נטישה או חוסר ביטחון איך ניתן להתגבר על זה