פורום פסיכולוגיית ילדים ומתבגרים

בתי בת שנתיים עדינה ורכה,חוזרת מהגימבורי ומהגן עם שריטות . כשאני איתה ראיתי איך מושכים לה בשיער והיא לא עושה דבר..איך אלמד אותה להגן על עצמה? שמתי לב כשפונים אליה היא עושה פרצוף של מתביישת. זה דורש טיפול? להוציא ולהעביר לגן אחר עד גיל 3 יועיל ?

שלום, לאור מה שכתבת לי החלטתי לשים לב להתנהגותה בבית . השבת הזו היה אירוע משפחתי ומלא ילדים מהמשפחה באו. ראיתי שבתי משחקת יפה מאוד איתם עומדת על שלה ויודעת לבטא את רצונה! כולם התרשמו ממנה לטובה אמרו שהיא משוחררת . חברתית השאלה היא אם זה בגלל שהיא היתה בסביבה אוהדת? בבית היא בפירוש יודעת לעמוד על שלה ולבטא רצונותיה . האם ייתכן שעם זרים גמורים היא מאבדת את בטחונה ? כיצד ניתן לחזק ביטחון לבת שנתיים? האם יעזור ו מומלץ לרשום אותה לחוגים?

לגבי האגרסיה היא מבטאת בבית לדעתי בחברה של זרים הבעיה אשמח לדעת מה אוכל לעשות לחזקה

שלום ירדן, קוראים לי גאולה חד הורית, ילדתי את בני בגיל 40 אין לי תמיכה משפחתית, בת יחידה עם אבא חולה סיעודי. עושה כמיטב יכולתי עבור בני . הוא בן שנה ושמונה חודשים. מטעמי עבודה עברתי להתגורר במקום בו אין כמעט ילדים ויש לי רגשי אשמה כבדים, מדובר בילד חברותי שפורח בחברת ילדים ואני חשה שאני מונעת זאת ממנו ... אני משתדלת לקחת אותו אחר הצהריים לחברת ילדים בבוקר הוא נמצא אצל מטפלת שלוקחת סכום נמוך אך אין ילדים נוספים עימו.הוא אוהב אותה מאוד ומשחק עם בנה הגדול . שאלתי : עד כמה זה מזיק לבני? יש לי קשרים חברתיים יציבים אני נפגשת עם חברותיי אך ילדיהם גדולים מבני. אשמח לקבל עיצה כיצד לנהוג במצב המורכב שלי. מהי התנהלות נכונה ?

שלום, אנחנו הורים לילד בן 3 אשר מגדלים אותו במסגרת הורות משותפת. רק לאחר גיל שנה הילד התחיל לישון אצלי (האבא) והחלוקה היא כ 4-5 ימים בשבוע עם האימא ו 2-3 ימים איתי שזה כולל הוצאה מהגן ולינה. בערך מגיל שנה וחצי התחילו להתגלות אצל הילד קשיי פרידה אשר באו לידי ביטוי בבקרים בגן אשר בכל המקרים הילד נרגע אחרי מס' דקות , אך בנוסף חווינו קשיי פרידה וסצנות בכי בימים אשר אני (האבא) אוסף את הילד מהגן או ישירות מהבית של אימא. זה בא לידי ביטוי בבכי וצרחות ושהילד ממש בורח ממני ומלווה במשפטים כמו "לא אבא, רק אימא" וכו'. לרוב אחרי הפרידה ומס' דקות של בכי הוא נרגע אך לאחרונה נתקלנו במקרים שהבכי נמשך זמן רב ומאוד קשה להרגיע את הילד. בימים המועטים בהם אנחנו ההורים נמצאים איתו שנינו ביחד הוא נצמד רוב הזמן לאימא ומעוניין שרק היא תטפל בו. ללא ספק הילד מאוד מחובר לאימא אך חשוב לציין שאחרי שהילד נרגע אצלי אנחנו יכולים לבלות ימים שלמים ושמחים ללא בעיות מיוחדות. אשמח לדעת האם זה משהו תקין ושאמור לעבור בשלב כלשהו ומה ניתן לעשות בזמן הפרידה על מנת להקל על הילד. תודה מראש

היי אני לא יודעת אם זה המקום, אבל יש לי בעיה מאוד קשה.. אני בת 20 וממש ממש מכורה לאצבע בפה.. לא לאגודל אלא לאצבע.. מהיום שבו הורידו לי את המוצץ אני היתי עם אצבע בפה מאז שאני זוכרת את עצמי אפילו מהמעון.. אני ממש מכורה זה ממש מבאס לי את האיכות חיים במקום לעשות דברים אני פשוט נמשכת להרגע עם האצבע בפה זה ממש ממכר אותי וכל יום שעובר אני מרגישה שההתמכרות גוברת וזה פשוט מבאס אותי לגמריי, זה התמכרות של שנים ואני עם מוטיבציה אדירה להפסיק את ההתמכרות אבל אני לא יודעת איך לעשות את זה! זה אולי נשמע קל לקריאה אבל המצב ממש קשה! וגם עוד משהו שמצחיק שהתמכרתי בנוסף לאצבע בפה זה לקחת חלק מהשיער שלי מקדימה ופשוט להריח אותו תוך כדיי האצבע בפה אני כבר תקופה של חצי שנה מכורה ל״הרחת שיער״ שזה מגיע ביחד עם האצבע.. זה נשמע בדיחה אבל זה באמת המצב שלי חוץ מזה אני ילדה מאוד בוגרת אחראית וחכמה ורוצה להתפטר מההתמכרות הזאת כי היא הורסת לי את השגרה ואת כל מה שאני רוצה לעשות.. ההתמכרות משחררת לי הורמונים של רוגע ועצלנות מה עליי לעשות?

היי, יש לי שני ילדים בני 7 ו-8 וכשהם מבקרים את אביהם יש שם ילדה (שלו) נוספת בת 3 והיא "מכפכפת" את הבת שלי. בהתחלה יעצתי לבת שלי להתרחק, אח"כ אמרתי לה שתדבר אליה בטון תקיף ותגיד לה שאסור להרביץ ותתרחק ממנה אבל עדיין הבת שלי מתלוננת ש"הכיפכופים" ממשיכים. מה עוד אני יכולה להגיד לה לעשות חוץ מלדבר עם אבא שלה שלא עוזר? תודה

שלום לכולם , אני שוקלת ללמוד פסיכולוגיה ויש לי כמה שאלות בנוגע לשכר משך ההתמחות ומבה עוסקים בהתמחות. אשמח להתייעצות בפרטי עם מי שמחפש התמחות או התחיל , מחפש עבודה או התחיל וגם עם כאלה שכבר שנים בתחום . תודה ויום מקסים !

הבת שלי עוד לא שנה . בחודש האחרון רוצה רק את אימא כל הזמן כל היום ובוכה מכל אחד! משפחה חברים ילדים מכולם היא בוכה המצב הפך בלתי נסבל אפילו כמה דקות עם סבתא היא בוכה... אשתי טיפלה בה מרגע שנולדה, לא היתה אצל מטפלות לא עברה טראומה .. אז כיצד הגענו למצב הזה ? יש דרך לשחרר ???

ביתנו בת כ-שנתיים, מגיל שבעה חודשים לא הסכימה שבעלי ירים אותה והיתה צורחת ממש כמו עם אדם זר, היום בגיל שנתיים ממש יש ריחוק רגשי ממנו, לא מעוניינת בקרבתו. היא ילדה חברותית שמחה אבל לא סופרת את אבא שלה... ( חייבת לציון שאביה -בעלי אדם שקט סגור מאוד אוהב מסור ומשקיע. מאוד אוהב את הילדה אבל כן שומר ממנה דיסטנס. נלחץ מהבכי שלה....היום היה אירוע עם חברים וכשהלכתי לרגע היא בכתה, חבריי ניסו להרגיע אותה ולהגיד לה הנה אבא...והם סיפרו לי לאחר מכן שאמר "אל תביאו אותה אליי אצלי היא תבכה יותר" זה הפריע לי מאוד וכאן הבנתי שיש בעיה רצינית שדורשת טיפול...איך את ממליצה לטפל בככך? האם הנחיית הורים יעזור לו? טיפול פסיכולוגי?? איך אחבר בין בתי לאביה ????? אודה להתייחסותך המקצועית

בני בן שנה וחודשיים דעתן מאוד, מתעקש בבכי עד כדי הקאה שאוציא אותו מהמיטה שלו כמה שאני רגישה לבכי שלו, נאמר לי מפורשות ע"י מומחה שלא לוותר לו....לא להיכנע לבכי. אלא להוציא אותו מהמיטה להרגיע אותו ולהחזיר. אבל לא לתת לבכי שלו לנהל אותי. חזרתי הביתה וניסתי ליישם והוא פשוט התעקש לצאת מהמיטה, הקיא בכה..ואני עמדתי שם הרמתי אותו עודדתי אותו וניסתי להחזיר...לא עזר עד שנשברתי והרדמתי אותו בעגלה. רוצה מאוד לעשות את הדבר הנכון, מה לעשות ? האם באמת נכון לתת לו לבכות כשאני לידו מנחמת אותו? האם זה אכן מזיק להיכנע לבכי?

שלום רב, אנו משפחה הורים פלוס 3 ילדים . אח בוגר בן 19 , חייל נער בן 15 ונערה בת 13.. היום מתמודדים עם נער בן 15 מרדן שלא מקשיב לקול ההיגיון...אך כדאי שאתן קצת רקע...מדובר בנער מבריק בעל אינטיליגנציה גבוהה תלמיד בכיתת מופ"ת מצטיין החל בשנה האחרונה לאחר ששמן באימוני כושר הראויים להערכה ועשה מהפך מדהים בגופו.בסהכ ילד רציני אמין בתחילת החופש נרשם לעבודה ועבד קשה מאוד בחווה חקלאית בכל הענפים ואף נהנה מכך...יחסינו עברו תהפוכות לאורך השנים...היה מחמל נפשי ילד מצחיק שטיפחתי ובכל מקום קצר מחמאות על יכולותיו ועל אישיותו הכובשת.. בכיתה ה' שלא בטובתו, מחנכת כיתתו הרעיפה תשומת לב חריגה כלפיו והקימה עליו את חבריו לכיתה שגייסו את הוריהם למאבק נגד מחנכת הכיתה ותיפקודה הכללי ובין השאר על העדפותיה הברורות...כך לאחר 4 שנים ביסודי ששמו הלך לפניו והיה ה'נסיך' קיבל מעמד של מנודה ומוחרם. אני אימו פתחתי במערכה חסרת מעצורים בניסיון לעזור לו בכל דרך תקפתי את המערכת באזלת ידה בכיתה ו' התגייסתי לראשת ועד ההורים ויצאתי מגידרי בהפעלת הכיתה בפרויקטים יזומים כאלה ואחרים. מידי יום היה מגיע בטענות כאלה ואחרות. על אלימות על חרם על אלימות מילולית על העלבות על מורים ומורות...כהורה באופן ברור נטיית הלב היא לגונן על ילדך...אך התחלתי לשים לב שגם הוא תורם למצב ויש בו רגישות יתר לכל דבר והעצמה של מצבים אותם מציג בפניי...לאחר שנתיים קשים מנשוא שבעקבות נידויו כל המשפחה נודתה כולל האחות הקטנה(אנו מתגוררים בקהילה קטנה) עלה לחטהב לכיתת מופת שנתנה גושפנקה ליכולות שלו ...כבר שחשבנו שאנו פונים לאופק חדש...שוב החלו להתגלות בקיעים בהתנהלותו החברתית וכדי לקצר ולתמצת אומר שמתחיל קשר וזה מסתיים במפח נפש....עברנו למקום חדש...ביקשתי ממנו שישמור על פרופיל נמוך ולא עברו 10 ימים מבואנו ולאחר שקיבלוהו באהבה ובחפץ לב הוא מגיע לדין ודברים קשה עם המנהיג המקומי ושוב הוא מנודה ומוחרם על ידי כולם. .. לבני למרות מעלותיו יש אישיות יהירה ופוגענית ולשון משתלחת כשהוא לא מבין למרות נסיונותיי הרבים להסביר לו שהחברה לא מקבלת אנשים שמנפנפים בנוצותיהם כל הזמן....היום לאחר שסיים כיתה ט' בהצטיינות ולאחר שעבד יפה ואנו ההורים התרשמנו כל כך לטובה מדבקותו במטרה למרות הקושי (ילד מפונק שמעולם לא נטל חלק במטלות הבית ...)שבאמת האמנו שהוא נועד לגדולות ושהדרייב שלו להשגת יעדים מוכיח זאת. בתקופה זו קמתי עימו מידי בוקר (6) הכנתי את ארוחותיו המפנקות ואביו הסיעו מידי יום לעבודה ואף החזיר אותו .הקשר ביננו היה כייפי . כמובן שתמכתי במשטר האימונים שלו לכן הייתי צריכה להכין ארוחות מידי יום ובכמויות...עבודה לא קלה... באחד הימים כשכאב לי לראותו ספון בחדרו הצעתי לו לבוא עימנו לטיול למרות חוסר רצונו בסוף התרצה ונהנה מאוד מאוד .למחרת בהליכותיו הרבות למקרר נשאר עם מקרר פתוח לא מעט זמן והערתי לו על כך יותר נכון נזפתי בו....כאן כבר דרכתי על 'פצע פתוח' הגיב בכעס ונעלם לחדרו...בהמשך היום בעלי ואני התווכחנו על איזה נושא והוא התערב וצידד בבעלי ...אמרנו לו שבשיחות הורים יואיל נא בטובו לא להתערב ואז משום מקום ירה לעברי את פשוט תת רמה אישה תת רמה חזר על כך מספר פעמים. גם אני וגם בעלי הגבנו בכעס...זו הלשון המשתלחת שדובר בה...לפני כחצי שנה במקרה דומה שבו הערתי לו להשאיר מזון לאביו...הוא צרח עליי הלוואי שתמותי ושתשרפי...כמובן שאמירות כגון אלה מייסרות אותי ממש ואני מנתקת קשר עימו ומפסיקה לדבר עימו..כנל גם במקרה האחרון שהודעתי חד משמעית שאני לא מוכנה לעשות עבורו דבר ובוודאי לא לדבר איתו...3 ימים לאחר מכן עזב את העבודה ושבוע לאחר מכן התחיל לבקש ללכת לפנימיה ושהסיבה שהוא לא רוצה לחיות איתי באותו בית...אני לא אימא רגילה לטוב ולרע...אימא שמתחזקת בית לעילא חדרי ילדים הם ממלכות שלהם יש להם תנאים הכי טובים לצמיחה וללמידה זמינות ההורים ונוכחות בחייהם היא גבוהה ביותר ואין פה עניין של הזנחה או התעללות חלילה...אני גם לא מהססת להודות בטעויותיי וכמה מיקרים ירדתי להתקוטטות מילולית בלתי נעימה עימו...יחד עם זאת ילדים לא מגיעים להישגיו ללא תמיכה סיוע ודחיפה של הוריהם... תלמיד מצטיין עולה למגמות יוקרתיות נכנס למסלול קדם אקדמאי רוצה להרוס את עתידו בגלל קשיים שברור לי ולבעלי שאין שום קשר למה שמתרחש בבית אלה יותר לכיוון חברתי או פחדים עתידיים בריחה מהתמודדות ולחץ הם מאפיינים מובהקים בהתנהגותו בעבר...כרגע מתעקש שהוא לא הולך לביס ורוצה פנימיה בכל מחיר ואי אפשר לדבר עימו בנושא ובעלי משתדל לדובבו...הסיבה כביכול זו אני אך איני תמימה מכדי להבין שאין ידי במעל בנושא זה אני פשוט הכי קרובה אליו וזו שמכירה אותו הכי טוב... .מספיק לראות את צורת החיים שלו שבה כל צרכיו הבסיסיים ממולאים עד תום ומעבר להבין שיש דברים שמתרחשים מאחורי הקלעים. כל החופש לא הזמין חבר אחד לבית...לא יצא עם חברים לבילוי... כרגע לא יודעים מה לעשות עמנ למנוע את הסחף וההחלטות המוטעות שהוא נוטל שעלולות להשפיע על כל חייו.. מודה לך מאוד על קריאתך אשמח לקבל כיוון sos איך כרגע אני מורידה אותו מהעניין ומכוונת אותו לקראת שנהל החדשה שבפתח תודה

שלום:) בן 2.5 לא אוהב "להמסר" בהסדרי ראיה. אך במשך הראיה הוא בסדר. מה אפשר לעשות?

כלום. לא יודע מה לעשות

שלום יש לי ילד בן חמש ותשעה חודשים, כשהיה בגיל שלוש וחצי נעלמתי מחייו לתקופה של 3 חודשים בשל מצב בריאותי, (הוא ראה אותי שלוש פעמים בשבוע ודיבר אתי בטלפון כל יום), לאחרונה כשבני הדודים מזמינים אותו לישון אצלם הוא נרתע ומתחיל לבכות שהוא רוצה את אמא, או כשהוא נשאר עם דוד/דודה ואמא הולכת לאנשהו הוא מתחיל לבכות, האם יכול להיות קשר בין אז להיום? בתודה מראש גלי

ביתי בת 8 סובלת מקושי של ויסות רגשי ויכולת דחיית סיפוקים ברמה נמוכה מאוד , ילדה מאוד מאוד רגישה לסיטואציות חברתיות שלא מאפשרות לה "לזרום". נוטה להתקפי זעם ואגרסיות ללא שליטה. הקושי הזה מביא אותה לבעיות חברתיות בבית הספר. הייתי מבקש המלצה על פסיכולוגית ( אישה ) ילדים באזור רמת גן - גבעתיים שתוכל לעזור לה לפתור את הבעיה.

אני חושבת שמנהלת הפורום מקבלת ברמת גן. מומלצת!

ממש קשה לי החופש איתו. הוא לא מעסיק את עצמו לבד. אני משאירה לו משחק מסבירה לו והולכת. כמה דקות והוא קורא לי ככה כל הזמן. מה אעשה? היכן טעיתי שזו התוצאה? הוא בן יחיד אני בהריון כרגע הלכתי לטיפול ושם המטפלת ! האשימה אותי שאני לא נותנת מרחב!~ זה ממש לא נכון...אשמח למרחב אני מתערבת כשהוא עושה משהו שמחייב התערבות

הי. יש לי ילדה בת חמש. לפני שמונה חודשים נולד לה אח . ילדה מאוד חכמה. חברותית..ו...מאוד עקשנית. לאחרונה אנו חווים איתה הרבה קשיים ..בעיקר בקטע של התנתקות מדברים. למשל.. הולכים לגינה. הולכים לסבתא ..הכל בסדר עד שמגיע רגע שצריכים ללכת.אז היא לא רוצה ללכת. מתחילה לבכות ולצרוח..כך זה כל הזמן. היום היתה כל היום אצל סבתא. בערב אבי החזיר אותה הביתה כל הדרך באוטו בכתה וצרחה במשך חצי שעה ..יש לציין שפורצת בבכי הרבה פעמים. לדוגמא כאשר לא קונים לה מה שרוצה בקניון...ובכלל כשלא נותנים לה מה שמבקשת..היום הקטן בכה לבקבוק ובאותו זמן היא רצתה שאהיה איתה . פשוט בכתה צעקה והרביצה לי... יש לציין שהיא ילדה מאוד רגשית. מה עושים איתה

שלום שולח שאלה מאייפון מקוה שתקלט שאלה לגבי אשתי היא יתומה מאם מגיל 8 וגם לפני כן אמא שלה אושפזה לסירוגין ככה שלא היה לה אמא. אחרי טיפולי פוריות רבים היא נכנסה לה

המשך .., אחרי טיפולי פוריות קשים התעברה עם תאומים שכיום בני שנה וחודשיים . הבעיה היא שאשתי משקיעה בהם את נשמתה מסורה אוהבת .. בקושי מגיעה לעצמה ... לדעתי הטיפול הזה גורם לתאומים להיות מפונקים וקשים יותר כי כל בכי היא קופצת. ולא רק זה היא כל היום איתם לא חזרה לעבודה וערב קורסת מעייפות ואני לוקח אותם לגינה בצהריים מקלח מאכיל ומשכיב אותם. לדעתי ולדעת אמי זה שלא היתה לה אימא גורם לה להשקיע יותר מדי וזה יכול להיות לא בריא עבורה ועבור התאומים. אני רוצה שתיקח זמן לעצמה מה דעתך אשמח

שלום בני בן חמש, יש לו קושי רב להתמודד עם תסכולים. עד לפני שנה מצבים הכי קטנים היו מכניסים אותו לתסכול גדול, הוא היה נכנס ללופ של בכי, צרחות, שכיבה על הרצפה, ביטות ונשיכות ולא מצליח להרגיע את עצמו. כל סשן כזה לפחות חצי שעה, כמה פעמים ביום. בסיומו היה מותש פיזית ונפשית. בשנה האחרונה חל שיפור רב ולדעתי זה ירד לפעם בשבוע, משהו כזה. עדיין יש בכי וצרחות אך בד''כ מצליח להרגיע את עצמו בטכניקות שונות, למשל חיתול, דובי או מוצא לעצמו משחק מרגיע כמו פאזל. אחרי שנרגע הוא אומר שנרגע. או מבקש שנעזור לו להרגע. שנה חדשה בפתח והוא עובר למסגרת חדשה עם גננת חדשה, ואנחנו לא יודעים איך יתמדוד עם המצב החדש ובוודאי עם תסכולים חדשים. באופיו הוא ילד שנד בין קצוות - בד''כ הוא שמח מאוד, חברותי מאוד (יש לו המון חברים, בטחון עצמי) אבל כשהוא מתוסכל זה מוריד לו את הביטחון והוא אומר דברים כמו "אני לא רוצה לחיות" או "אי אפשר ככה יותר". סתם דוגמא, עדיין מתסכל אותו שיש לו פיפי כל יום... השאלה האם לדעתך צריך להפנות אותו לטיפול רגשי דרך הקופה? איך יודעים מה הכי יתאים לו? הוא מאוד אוהב יצירה והבעה אבל לא יודעת האם זה יתן לו כלים להתמודדות עם תסכול. הוא ילד פיזי מאוד, אוהב לרוץ, לרקוד, מוחצן מאוד האם יש משהו נוסף שאפשר לעבוד איתו בבית כדי להכין אותו למסגרת החדשה והקשה שתהיה לו? לא היינו רוצים שיתפרק ו/או שילדים אחרים ילעגו לו בגלל זה. תודה

חמותי שומרת על בני הנכד שלה פעמיים בשבוע כמה שעות... שמתי לב כשקורה משהו לקטן שלנו לדוגמא: מקבל מכה בטעות מצעצוע... חמותי בכדי לנחם אותו לוקחת את הצעצוע אומרת פויה ונותנת לו מכות ואז היא נרגע. לדעתי זה ממש לא חינוכי, ומלמד את הילד להכות. לא מוצא חן בעיניי כלל. הסברתי לה, והיא הניפה יד בביטול ואמרה "שטויות אין בזה רע " מה דעתך המקצועית? הנושא הזה מטריד אותי

בתי בת שנה ועשרה חודשים כשאני אומרת לה לא או אסור. היא ..עושה דווקא ומחייכת שאלתי מה ניתן לעשות <? היא דווקא עושה מה שאני אומרת לה שאסור.. אשמח להמלצה

בוקר טוב הבת שלי בת שנתיים מאוד מפותחת מדברת כל הדיבור אך קצת שקטה,,יש לי אחיין שהוריו התגרשו והוא קצת מגיב האלימות ומכות לכל דבר קטןן,, אנחנו כמשפחה רוב הזמן ביחד. אני מרגישה שהוא קצת אלים עם הילדה שלי ונותן לה מכות ומושך אותה בשיער היא לא מצליחה להחזיר לו החא בוכה בצד או באה אליה אני מחבקת אותה ואומרת לה שאני שומרת עליה וגם שהיא צריכה להגן על עצמה.. השאלה שלי זה לא יפגע לה בביטחון העצמי או בדימוי העצמי ואיך אפשר לחזק ילדה שקטה בתוך חברת ילדים ??

שלום ירדן אומנם אני כבר ילדה גדולה.. (40) אך מתקשה במערכת היחסים מול אימי ומול המשפחה (2 אחים, אבי נפטר) אשמח לשמוע את דעתך, מקווה שזה בסדר. . אני גרה לבד, מפרנסת את עצמי, לא נעזרת במשפחה בכלל (כלכלית אין מסוגלות), לומדת לתואר נוסף, עובדת במשרה מלאה, מחפשת זוגיות ומנסה לעשות דברים חשובים בעיני שלא עשיתי מסיבות רבות בגיל צעיר יותר. אני נלחמת ונאבקת להשיג כל דבר בחיי, שום דבר לא בא לי בקלות (מוגבלות כלכלית ועוד). תפיסותי לאורך השנים השתנו, עזבתי את בית ההורים תרתי משמע, כלומר פיזית אך גם שיניתי דפוסים שגדלתי עליהם שכן הבנתי שהם חוסמים אותי בכל מיני תחומים. משפחתי רואה בי חריגה ומורדת בדפוסי המשפחה שחונכתי. לצערי כולם באותה תפיסה שאותה "מנהיגה" אימי ואם אני לא נוהגת לפי הציפיות אני נענשת וליתר דיוק, מנודה . אף אחד לא מתקשר אלי, אף אחד לא מגיע לבקר. אני מתאמצת להגיע לפחות פעם פעמיים בשבוע לביקור אך רוב הזמן כועסים עלי ומתלוננים תלונות רבות. האוירה לא נעימה מבחינתי רוב הזמן. אין תקשורת ושיח טבעיים ורגילים. יש הרבה ציפיות ממני אך שום ציפייה ממני לא מתמלאת בצד שני כלפיי. וכשאני אומרת להם שהם לא יכולים לדרוש ממני כל כך הרבה כשהם לא פועלים כך התשובה שאני אשמה , זה בגלל ההתנהגות שלי. למרות שאני זאת שמתאמצת לבוא לביקור, אני זו שמתקשרת לשאול מה נשמע ורוב הזמן מסננים אותי .מצפים ממני לשתף בכל דבר, למשל בכל פעם שאני יוצאת לדייט (בהתחלה שיתפתי ואז אמרתי שאני כבר גדולה מספיק ואחראית מספיק ושאשתף כשיהיה דייט רציני שימשיך לאורך זמן אך זה לא מקובל) למרות שאותי כמעט ולא משתפים ולא מעדכנים בכל מה שקורה (מהסיבה שאם אני רוצה לדעת אני צריכה לבוא יותר). אם הלכתי לרופא ולא שיתפתי מראש שאני מתכננת ללכת כעסו מאוד עד כדי כך שהתעלמו ממני והלכו למרות שעמדתי וניסיתי לשוחח איתם. אני מרגישה , לאחר ניסיונות רבים לאורך הרבה זמן, שאין שום דרך שתספק אותם. תמיד אני נתפסת כלא מספיק בסדר , תמיד יש סיבה לכעוס עלי כי אני שונה ופועלת באופן שונה במגוון נושאים. אני בסדר, רק כשאני מבטלת את חיי לטובת המשפחה. אני מצידי מנסה לשלב את הכל ביחד, זה קשה לי מאוד, ואמרתי זאת אך אין הבנה מצידם. אני כועסת מאוד על התנהגותם שנמשכת הרבה זמן, אני נמצאת כרגע בתקופה לחוצה מאוד של מבחנים ועבודות ועוד כל מיני דברים מטרידים, ולכן החלטתי לא להתקשר ולא להגיע לביקור עד שירגע לי הלחץ אך ידוע לי שגם זה טריגר לכעס רב מצידם כלפי (אף אחד לא יצר ולא יצור איתי קשר אם אני לא אזום, כבר חלפו כשבועיים ). אם אני מגיעה לביקור לפי יכולתי אז אני ננזפת שזה לא מספיק, ושאני לא דואגת ולא אכפת לי מהם. אם אני לא מגיעה זה לא בסדר. הם מצפים לדרך מסויימת וכל דרך אחרת היא לא מקובלת ושלילית. אין להם יכולת לכבד את דרכי ורצונותי ורגשותי. נגמרו לי כל הדרכים להתנהל במערכת היחסים הזו. אני לא רואה כיצד אפשר לנהל תקשורת עם משפחה כשרק צד אחד מנסה לתקשר והשאר לא עושים שום ניסיון לתקשורת ולו בסיסית ביותר. אין שום נכונות מצידם לפנות לגורם מקצועי. פעמים רבות ציינתי כי אני לא כופה דבר על אף אחד, כל אחד פועל לפי אמונתו וכך גם אני. אני לא מסוגלת להכיל יותר כעסים ותלונות וציפיות מוגזמות במיוחד כשאין הדדיות אפילו מינימלית. אך מאידך אני לא דוגלת בניתוק קשרים משפחתיים. אשמח לשמוע את חוות דעתך והמלצותייך. תודה רבה.

ירדן כל כך נכון כתבת. הרבה אנרגיה אני משקיעה בכל הסיפור המשפחתי. אנרגיה שחשובה לי למטרות נוספות.... זמן רב אני מנסה, להתעלם מתלונות, לא להגיב וכו' אבל האוירה הטעונה והמורכבת מותירה אותי בתחושה לא נעימה, רוב הזמן. אז כנראה שאכשהו צריך להתמקד במטרות החשובות. הקושי הזוגי נובע מעוד סיבה שאני מתחילה להבין אותה... ומקווה ל"שחרר" גם אותה. כמובן שזה לא מיידי כמו רוב התהליכים הנפשיים.. תודה רבה על תשובתך! נטע

הנני גרוש+תינוק בן שנה, פעמיים בשבוע הוא אצלי..לא מצליח להרדים אותו. משעה 20:00 אחרי מקלחת עד אחרי חצות הוא לא נרדם...משחק מתהפך עומד ... חשוב ללנו לשמור על שגרת יום קבועה. ושינה מזמן מה יכולות להיות הסיבות ש אצלי הוא לא נרדם?(גם לגרושתי קשה להרדים הוא ילד עם מרץ) אך אצלה הוא ישן יותר מוקדם וכן גם כשהוא נרדם הוא מתעורר בלילה לבקש מוצץ בקבוק ולא ישן ברציפות יש לו מיטה קבועה צעצועים קבועים גרושתי מתגוררת לידי הוא לא עבר טראומה ..כי הגירושין היו מכובדים ככל האפשר..מה תוכלי לייעץ לי?

שלום רב, אני גרושה ומ2009 חיה בנפרד מאבי ילדיי. אני אם לשלושה ילדים:בן 22.5,בן 18 ובת 12.5. כיום-אני מתגוררת במרכז וביתי מתגוררת עימי (באישור ובתמיכת אבא שלה) ושני בניי מתגוררים בצפון (מקום מגוריי האב) בני הבכור גר עימנו כחצי שנה ולפני חודש חזר לצפון. הבן הבכור שירת בצבא כשנה והשתחרר עקב פציעה ברגלו-שהתגבר עליה.(כיום הוא בריא פיסית ) מאז שחרורו מהצבא,לא מצא עדיין את "שביל הזהב" .....לא מתמיד בשום מקום עבודה,מרבה לעשן גראס.....ומתקשה להתערות בחברה. בנוסף לכך (או אולי כתוצאה מכך) בשנה האחרונה הוא רב עם אחיו ללא הפסקה -מריבות שאף הגיעו לידי אלימות מצידו!! לכן הגיע למרכז (ל"צינון" הרוחות ובתקווה שישתלב במקום עבודה וכו'-כאמור,הנסיון לא צלח) לצערי-הבן הצעיר יותר עזב את בית אביו לפני כחודש,מאחר ואינו רוצה להתעמת עם אחיו,אך-הבן הבכור,ממשיך בדרכיו ומסרב לקבל טיפול פסיכולוגי (אבל כן נפגש עם פסיכיאטר ) האבא של הילדים,שנמצא נכון להיום בצפון (בשנים האחרונות שהה הרבה במרכז במסגרת עסקיו) לא משתף איתי פעולה כ"כ: הצעתי שנלך יחד לייעוץ,מאחר ולדעתי שורש הבעיה בין הבנים נעוצה בהתנהלות לא נכונה של אבא שלהם איתם (וסביר להניח שגם שלי) אבל ,לא קרה כלום בעניין.... מה גם שלטענתי-הבעייה הגדולה ביותר של בני הבכור היא ההתעסקות האינסופית שלו בעישון הגראס ולכן לא מתפקד כלל(לא מחפש עבודה,ישן ביום,ער בלילה ועצבני כשהוא לא תחת השפעת הגראס...) והגרוש שלי לא מסכים איתי גם בזה!! למי עליי לפנות כדי לקבל עזרה וייעוץ במצב זה? האם יש דרך לפתור את המריבות בין שני הבנים,לפני שזה ייגמר באסון??? תודה מראש,אמא מודאגת.

שלום ירדן, ראשית- תודה על תשובתך המהירה לפנייתי הקודמת. לצערי,אין כ"כ התקדמות ושיפור במצמב מהפעם האחרונה שכתבתי לך .... רציתי לדעת האם ישנו מענה טלפוני /ייעוץ למשפחות המתמודדות עם בן משפחה שנמצא במשבר נפשי?? ואם יש-האם תוכלי להמליץ לי על גורמים אילו? אני מרגישה שאני חייבת להתייעץ עם איש מקצוע בעניין בני הבכור . תודה גדולה,יפית.

שלום ביתי בת ה 6 .סובלת מאילמות סלקטיבית אנחנו מטופלים באופן פרטי אצל מטפלת בתחום זה ,מזה 10 טיפולים.... עד כה יש שינויי מאוד זעיר אך אפשר להגיד שכמעט ואין שיפור חוץ מהמטפלת,כשהילדה יוצאת לעולם הרחב שוב מתכווצת ומסתגרת.... הטיפול מתמשך ואף יקר ללא שינויי משמעותי והשאלה שלנו האם לפנות לפסיכולוג קליני לילדים?או לגורם אחר? כי על פניו נראה שמה שעכשיו אנחנו עושים לא ממש עובד..... תודה מירב

היי מעוניינת להכניס את בני האהוב בן שנה וחודשיים למשפחתון עליו קיבלתי המלצות . הבעיה היא שהמחיר מוזל מפני שהמשפחתון שלה בדירה לא גדולה..אין מרחב גדול למשחקים. יש מרחב בינוני עם צעצועים. האם זה יכול להזיק לתינוק לשהות במרחב כזה עד 16:30 9 שעות ברציפות? חוץ מזה אני מרוצה מאוד מהמטפלות זה קטן עם יחס חם

הוספה לשאלה. במשפחתון יש רק 3 תינוקות הגננת ומטפלת חמה כדאי?

שלום, אנו הורים לשלושה מתוקים בגילאי 7, 3 ותינוק בן שבעה חודשים. אנו רוצים לטוס לשבוע ללא הילדים. הילדים יהיו שלושתם יחד אצל הורי עליהם אני סומכת ואין לי שום חשש להם אצלם. הגדולים יתגעגעו ללא ספק ואולי אף יבכו לפעמים אך להם אני לא דואגת. אני סומכת עליהם שהם מבינים ויתמודדו. החשש שלי הוא מההשלכות שעלולות או לא עלולות לקרות כתוצאה מהנסיעה. האם זה עלול לגרום נזק לתינוק? מה ההמלצה? תודה

שלום ירדן, זו לא הפעם הראשונה שאני מתייעצת עמך ואשמח גם הפעם לתובנות והעצות שלך. ביתי בת ה-6 היא ילדה סופר אינטלגנטית. בוגרת מאוד לגילה שכלית. ילדה שהיא מנהיגה באופייה ומאוד דומיננטית. אנו גרים בשכונה מתוחמת שהשכנים הם גם חברים שנפגשים מידי יום. יש אינטרקציה מאוד ברורה בין החברים בקבוצה שמידי פעם האינטרקציה משתנה בהתאם למי שנמצא בה. ישנה ילדה/חברה בת 9.5 שהיא הגדולה שבקבוצה באופן משמעותי משאר הילדות שהן סביב גיל ה-6. ישנם יחסי אהבה- שנאה בין ביתי לילדב בת ה-9. כשהן לבד הן יכולות לשחק נהדר ולהנות, אך כשכל הקבוצה נמצאת ובעיקר ילדה ספציפית אחרת, היחסים בינהם טעונים ומתחילות מחנות בתוך הקבוצה. מאז ומתמיד זה היה ככה ולעיתים ביתי גם הייתה מוצאת את עצמה לבד והיה לה לא פעם קשה. עם הזמן למדה גם להעסיק את עצמה. אני נוהגת לא להתערב באינטרקציות בין החברים כי אני מבינה שהקשרים בינהם משרתים צורך כלשהיא, אז אני משתדלת רק לשוחח איתה על איך שהיא מרגישה ומה היא חושבת שהדרך הטובה להתמודד... לאחרונה אני שמה לב שהיא נהייתה כוחנית כלפי חברותיה ומפגינה מעט אגרסיביות מולן שזה לא אופייני לה. כשוחחתי איתה על כך ואמרתי לה שזה בטח לא נעים לחברות שלה, אז היא אמרה לי" אמא את יודעת למה אני ככה? כי כש-X ׁ(הילדה) נמצאת, בגלל שהיא הכי גדולה, היא חושבת שהיא כאילו המלכה והיא הכי חכמה... וכולן הולכות אחריה...". היא לא אמרה את זה אבל היא בעצם מקנאה בילדה שגדולה ממנה וכשהיא נמצאת היא מרגישה שהיא תופסת את המקום שלה. אמרתי לביתי שאני קודם כל גאה בה שהיא לא נוהרת אחרי כל אחד רק בגלל שהוא יותר חכם או גדול, אלא מקשיבה להגיון שלה. הסברתי לה שיש כל מיני סוגים של מנהיגים. יש מנהיג שדואג לחבר את כולם ויש שמפלג את כולם וחבל שמצב הדברים ככה. המלצתי לה להתמקד בעצמה ובדרכים יצירתיות לקרב את הבנות אליה ולמצוא את המקום שלה כי אפשר שכולן יהנו ביחד. ברור לי שלא הכל תלוי בילדה שלי ולרוב מי שמפלג את הקבוצה זו הילדה הגדולה, אבל חשוב לי לחזק את ביתי ולתת לה כלים להתמודד עם סיטואציות חברתיות כאלה כי מחר זו יכולה להיות ילדה מהכיתה. מה אני אמורה לומר לה? איך אני עוזרת לה לעבד רגשות? איך אני מעניקה לה כלים להתמודדות? תודה רבה רבה מראש!

היי, לא יודעת איך להפסיק את ההרגל החדש שרכשה בתי התינוקת בת 11 חודשים..בכל פעם שהיא רוצה משהו או שהכדור בורח לה היא צורחת...מלידה אני ואביה מספקים את כל צרכיה מיידית מדוע בחרה עכשיו לצרוח? האם זה מהמשפחתון? ובנוסף בכל פעם שהיא מתמודדת עם תסכול במשחקיה בעלי עוזר לה ואני חושבת שעליה להתמודד לבד מה נכון? תודה

תודה לך ירדן על תשובה מקצועית.וחשובה אנהג כך

שלום רב, מבקשת את עזרתכם ביתי בת 10,וסובלת מבעיות רגשיות קשות,כרגע לומדת בבית ספר חינוך מיוחד,אחרי כל האבחונים שעשינו והתייעצות עם כל מיני מומחים ,המלצה לשלוח אותה לפנימיה טיפלו עת לצערי, האם יכולים להמליץ לי על פנימיה טיפולית מומלצת ,חשוב לי לציין שבחינת שגילית ולימודית אין לה שום בעייה,הבעייה היא ,התנהלות איתה בבית זה בלתי אפשרית תודה

שלום, הבת שלי בת 4 סיפרה לי שעשתה פיפי בגן עם דלת פתוחה ואז הגיע אחד הילדים (בן 4) כשהרימה את המכנסיים,שאל אותה אם עשתה פיפי או קקי והראה לה את הבולבול שלו.היא אמרה לו שגם לאח שלה התינוק יש בולבול. הסברתי לה שבפעם הבאה יש לסגור את הדלת,שזה הגוף הפרטי שלה ולאף אחד אסור לגעת בה או לראות אותו. כיצד עליי לנקוט בנוסף? אני מאוד בלחץ ממה שקרה.האם יש סיבה להילחץ? האם להעביר אותה לגן אחר (הילד הזה ממשיך איתה בגן גם שנה הבאה)? תודה

שלום, ביתי בת 19 עברה הפלה לפני שנה וחצי מחבר שהיה לה שנתיים בנוסף הוא הדביק אותה בוירוס הפפילומה (רופא הנשים עשה לה בדיקת פאפ),אנחנו מאוד מודאגים ומקווים שזה יחלוף במהרה...השאלה שלי, לביתי יש חבר חדש כחצי שנה, האם נכון לה לשתף אותו בהפלה שעברה וגם בעניין הוירוס? (היא מודעת לכך שתצרך לבקש ממנו שישתמש בהגנה כדי שהוא לא ידבק)

שלום. בני בן ה6 עם בעיות התנהגות קשות. כבר 3 וחצי שנים נוטל ריספונד שלא ממש מועיל. לומד בחינוך מיוחד. בנוסף אובחן עם דיספרקסיה. בגן הוא מתנהג יחסית יפה אך בבית הוא אלים, שובר דברים. אי אפשר לצחוק איתו כל דבר מעצבן אותו. יש ימים שהוא יחסית בסדר ויש ימים הפוכים. יש לו ימים שיש לו אנרגיה ויש ימים הפוכים. הוא לא כל כך חברותי ואין לו חברים. יש ימים שאיןצלו תיאבון ויש ימים שיש לו יותר מידי. הייתה תקופה שהוא סבל מכאבי ראש וירידה במשקל אך כל הבדיקות יצאו תקינות. הוא אמור לעבור איבחון פסיכיאטרי בקרוב כדי לשקול להחליף תרופה. השאלה שלי האם פסיכיאטר יכול לדעת לפי מה שההורים מספרים מה עובר על הילד? אני ממש דואגת ומתוסכלת שהוא ככה. מה יכולה להיות ההתנהגות הזאת? יכול להיות שזה סוג של אוטיזם או דבר אחר?

שלום רב.בני הוא ילד חכם וחברותי מאד אך הוא נורא אלים הוא נותן לי כאפות וזורק עלי דברים ועל אחותו הגדולה שהוא כועס מתחיל לשבור דברים וצעצועים וצוחק!!בבקשה עזרו לי אני מודאגת ולא ישנה בלילה מרוב המחשבות האם צריך בדיקה אצל מומחה?

שלום רב, ביתנו בת כ- 4.5 חודשים, אנו שוקלים נסיעה זוגית לחו"ל ל-4 לילות בעוד מספר שבועות (היא תהיה ב"ה בת 5 חודשים ושבוע). יחד עם הצורך במנוחה וזמן זוגי, אני חרדה כי נסיעה כאמור תסב לה נזק כלשהו, ולו הקטן ביותר על אף שהיא תהיה בטיפולן האוהב של הסבתות. מאוד מתלבטת, אודה להתייחסותך המקצועית

תודה רבה. איני מניקה. טרם הבחנתי בסימנים ראשוניים כאמור... היא ישנה בחדר שלנו אך במיטתה. נוכח שגרת יום מסודרת אליה היא מורגלת, היא לא מתעוררת בלילה. היא רואה כפעם בשבוע את הסבתא ובימים הקרובים ננסה לראות איך תגיב ללילה אחד איתה...

בהמשך למענה לשאלותיך, אעדכן כי אתמול עשינו ניסיון- ביתנו נשארה לישון אצל הסבתא (אצל זו שתשמור 3 לילות- בתוכנית שתי הסבתות מתוכננות לשמור אחת לילה אחד ואחת שלושה). הקפדנו שיהיו איתה כל הצעצועים שלה, הלול שלה, אפילו הסבון והשמפו- שהכל יהיה דברים שהיא מכירה ללא שינויים מיותרים. מסרנו לסבתא את סדר היום המדויק והארוחות והיא פעלה ממש על פיהם- מסרה שהיא אכלה כרגיל והתעוררה בבוקר עם חיוכים כרגיל ללא שומדבר חריג. כשבאנו כבר ב-12 גם הכל היה בסדר. חוצמזה שהיה לי מזעזע לישון בבית בלעדיה והיה לי נורא קשה... הכי אני מפחדת שהיא תכעס עליי/ לא תאהב אותי כבר ותעדיף את הסבתא... אובדת עצות... כי מאידך מבינה שכן חשוב לצאת ולהתאוורר (אני עדיין בחופשת לידה). אודה...

שלום רב, אשמח לקבל את עזרתכם. בעלי ואני אובדי עצות מול בני המתבגר שסיים לפני למעלה מחודש את כיתה י"ב, ומאותו רגע הוא הופך יום ולילה וכל היום יושב בחדר ומשחק במחשב (לטענתו גם לומד נושאים כלליים שמעניינים אותו, כמו תכנות וכיו"ב). נכון להיום תאריך הגיוס שלו הינו בדצמבר. שאלתי היא האם אני יכולה "להכריח" אותו לצאת לעבוד על ידי הפעלת סנקציות כמו לקיחת המחשב. "הרביצה" ואי המעש מוציאה אותי מדעתי. הוא כל היום מבטיח ומציב יעדים חדשים ולא עומד בהם. ומשקר על הדרך. אשמח להמלצה. תודה אמא אובדת עצות

שלום אשתי עזבה את הבית לפני כחודשיים עם הילדים (בן 11, תאומות בנות 3.10) . לעומת הילד הגדול שניתן להסביר לו , הילדות לא מבינות . הבנתי מפרודתי שהיא הסבירה להן שאני גר אצל סבתא , אך בכל פעם שאני רואה אותן הם שואלות אותי "שוב אתה הולך ?". חסרה להן ההבנה שזה מצב חדש - לדעתי הן מבינות את זה כמשהו זמני ולא כמצב קבוע. מבחינת פרודתי הן לוקחות את זה טוב , מבחינתי זה נחווה כאבדן (אחת הבנות כבר אמרה לילדה אחרת "לי אין אבא"). שאלתי היא , איך מסבירים לילדות בגיל כזה - במושגים שיבינו ? תודה שמעון

שלום הבן שלי בן שנה וחמישה חודשים. הכנסתי אותו לגן לפני חודש בערך ובשבוע האחרון הוא התחיל לתת לעצמו מכות בראש וזה מרעיד אותי. אני מחבקת אותו ומנשקת אותו כל הזמן ולא ברור לי למה הוא עושה דבר כל כך קשה. אתמול פשוט התחלתי לבכות כשראיתי זאת שוב. אני לא בטוחה אם משהו לא בסדר איתו או שמשהו קרה בגן.. דבר נוסף.. לפני שהכנסתי אותו לגן הוא אמר לפחות 20 מילים ועכשיו הוא אומר רק אמא ואבא. אני ממש דואגת.. מה לעשות כדי שהבן שלי יחזור לעצמו?

בוקר טוב, הבת שלי בת שנתיים וחודשיים, לפני ארבעה ימים התחלנו גמילה. כבר מהתחלה הראתה יכולת יחסית להתאפק ולא היו לה הרבה בריחות. בימים הראשונים היא נמנעה מלשבת בסיר או בישבנון ועכשיו היא יושבת אך לא מצליחה לשחרר את צרכיה. היא מגיעה למצב של התאפקות במשך שעות (השיא היה 10 שעות!!) עד שכואב לה מאוד ובורחת לה כמות רצינית. גם כשהיא עם טיטול בשעות הערב ובלילה היא לא עושה, הוא נשאר יבש והיא קמה כאובה מהתאפקות ומצליחה לעשות רק לאחר שאנו מרגיעים אותה. אשמח לעצה- מה לעשות עם ההתאפקות הזו והקושי לשחרר צרכים גם בטיטול? האם ההתאפקות יכולה לעשות נזק לגוף? האם הדבר מעיד על חוסר מוכנות? תודה רבה רבה על העזרה

חבר שלי גדול ממני בחמש שנים ועושה תואר באחד המבחנים שלו הוא ביקש עזרה ממני דרך הפלאפון במהלך המבחן ועזרתי לו. אני יודעת שזה אסור ופסול אך ידעתי שלא יעשה זאת שוב ושזה חד פעמי ורציתי לעזור לו. אבא שלי גילה את זה והתעצבן מאוד. צעק עליי שאני צריכה להחליף חבר ושהוא לא יממן לי כלום יוצר אם יכלה שעזרתי לו בעוד משהו בלימודים שלו גם מחוץ למבחן. בנוסף הוא אמר לי להיפרד ממנו ושלא אייס להביא אותו הביתה שוב ושאם כן הוא יעשה סצינות ויעיף את חבר שלי מהבית. אני לא יודעת מה לעשות, הבטחתי שזה לא יקרה שוב ואמרתי לו שלא ידעתי שזה עבירה חמורה גם בשבילי... עכשיו הוא כועס מאוד ולא מוכן לקבל את חבר שלי יותר לאחר שכבר קיבל אותו ושמח על הקשר כי ראה שאני מאושרת אני לא רואה אותנו נפרדים בקרוב ואני באמת אוהבת את חבר שלי, איך אוכל לנהל איתו קשר כשאבא שלי כל כך אנטי, לא אוכל להביא אותו הביתה והכל בגלל פליטת פה של אמא שלי שסיפרה לו

שלום, הבן שלי בן שנתיים, הוא תאום, מאד ביישן ומופנם בגן. תמיד בצד בשקט, ילדים לוקחים לו משחקים מהיד והוא לא מתנגד להם וגם לא בוכה, הוא יכול לשבת על הרצפה ולשחק עם עצמו וילדים מדלגים מעליו והוא לא מגיב. הוא גם לא יוצר קשרים עם חברים, אלא תמיד משחק לבד, היחידה שהוא מתקשר איתה בגן ומשחק איתה זאת אחותו התאומה. (היא מאד חברותית). כשהגננת מדברת איתו הוא עונה מאד בלחש. בבית הוא לא ככה בכלל, משחק יפה עם אחיו הגדול בן 3.5 ועם אחותו התאומה, יודע גם לריב איתם ולעמוד על שלו. לדוגמא באחת הפעמים שהגעתי לאסוף אותם הגננת אמרה לי, תראי איך התאומה שלו מתחילה איתו ומנסה לגלגל אותו (בקטע של משחק) והוא יושב ולא מגיב. הוא היה נראה ממש עצור, ומפחד או מתבייש להגיב. לעומת זאת בבית הם משתוללים ביחד וקופצים אחד על השני, אין מצב כזה שהוא נשאר פאסיבי. אשמח לשמוע את דעתכם, תודה מראש

שלום וברכה, מדובר על ילדה בת 12 וחצי, חסרת בטחון מאוד.. מכיתה ג' נפגעה עשרות פעמים מחברות שהייתה איתן בקשר.. ותמיד הן אלה שפגעו בה תוך כדי ניתוק הקשר ממנה.. עד היום כבר כשהיא עולה לכיתה ח' היא עדיין מתקשה להשיג חברה. היא מתאמצת להגיע לזה שתהיה לה חברה טובה אפילו רק אחת.. אבל עדיין אין לה.. היא ילדה חכמה ואינטיליגנטית מאוד. יש לה המון כעסים על החברה שלא מקבלת אותה. כמה שהיא משתדלת ועדיין לא מצליחה להיות מקובלת גם בכיתה. היא מאוד עצובה בגלל המצב הזה. והרבה פעמים היא שואלת אותנו ואת עצמה למה היא במצב הזה? היא מאוד צמאה לחברות. התחילה טיפול אצל מטפלת דרך דימיון מודרך. בינתיים ארבעה טיפולים. אני רוצה לשאול האם זהו הטיפול שמתאים לה? או שצריך טיפול של פסיכולוגית מוסמכת? תודה אמא מודאגת

בתי בת ה13 סובלת מחרדה חברתית אין לה חברות. היא נמנעת מפעילויות חברתיות ויש לה דיעה שלילית על ילדים. היא אינה מודה בכך שיש לה בעיה. אני רוצה לקחת אותה לטיפול אך היא מסרבת כיצד אני יכולה לעזור לה? תודה

הבת שלי בת 12.5 מטופלת בכדורים בגלל דיכאון. מה עושים כשהיא מתנגדת בכל תוקף לקחת את הכדור?

שלום, יש לי שני ילדים בני 7+8, אנחנו גרושים כבר מס' שנים עם בתים שונים מאוד ותפיסת עולם שונה. הדבר גורם בילבול אצל הילדים, לעיתים כשהם חוזרים הביתה אני מרגישה לחץ של שאלות/בקשות מהצד שלהם. הרבה מהדברים שנאמרים/מתבצעים בבית השני לא מקובלים עליי איך ניתן להקל על הילדים במצב הזה ? מה אפשר להגיד להם? תודה

שלום, בני בן ה-8 שואף לעצמאות להישאר בבית לבד, לרדת לגינה לבד עם אופניים או בלי, או אם זה ללכת לבית הספר לבד. כיום הוא בבית ספר ובצהרון. בכיתה שלו יש ילדים עם פלאפון שמתנהלים לבדם...והוא רוצה גם. האם נכון להתחיל דברים אלו בגיל 8? תודה

היי, הבן שלי ואני לצערי הרב מאוד לא מסתדרים. אני אוהב אותו מאוד, הוא מתקרב לגיל 13. אני בן 48. אני לא מחפש מי אשם. אני מחפש נינוחות ויחסים אב בן נורמליים. הוא תוקף אותי מילולית, אני דמות לא חזקה בבית, אשתי היא הדומיננטית. אם קורה משהו קטן, נניח הוא שוכח את המכשיר הנייד במקום מסויים, הוא מתחיל לצעוק, להאשים כולם ולהשליט טרור בבית גם על אחותו הגדולה. איתי זה מגיע לצעקות שלו כלפיי, טוען שאני שקרן ורמאי ואומר לפעמים שאני מרביץ לו ואומר שאני אבא חרא. זה ישמע מוזר, הוא ילד טוב וחביב אבל עצבני מאוד ואני לא מצליח להבליג להתפרצויות שלו ורב איתו. האמא טוענת שאני צריך לוותר לו כי זה האופי שלו, אני לא מסוגל אני מרגיש שוויתור יעשה לו עוול וידרדר אותו. אני לא ממש יודע מה לעשות. תודה מראש.

שלום אודה על מענה מקצועי, כמו שאני עוקבת בפורום, ומקווה לקבל מעט הבנה בנושא. בני בן כמעט שנתיים. ילד עליז, חייכן, שמח, טוב לב. מאוד מאוד מאוד רגיש, ולא כמניפולציה. למשל- כשתינוק בוכה בסביבתו- הוא בוכה איתו. כשקוראים בספר שהאריה בכה- הוא נהיה עגמומי וכמעט בוכה כשהוא עוש המשהו אסור כמו למשל לשחק במים בשירותים ואני מבקשת בטון פסקני מרחוק להפסיק, הוא רץ אליי בוכה ורוצה שארים אותו. אם מוכרת בחנות אומרת לו אפילו בחיוך אסור להכניס לפה - הוא כמעט בוכה לא רק זה אלא שעד לפני כמה חודשים הוא כל כך אהב והיה חברותי לכולם ובחודשים האחרונים *רק עם בני גילו* הוא חששן, בוכה, מסרב להתקרב, ילד מגיע בגינה למתקן שהו אנמצא בו, הוא נסוג, ואפילו ראיתי שהוא קופא במקום הוא אחד משני תאומים ודווקא את אחיו הוא קורע בשריטות ונראה שכאילו מאהבה, שהו אלא מתייחס לזה שאחיו בוכה בכי קורע לב. שאלותיי: - איך מתנהלים עם ילדון רגיש כזה? כל אמירה פסקנית ובטח טון צועק כשאני עצבנית - אני נרגישה שהוא מתפרק, שזה מתקבל אצלו בחוסר פרופורציה והוא זועק לעזרה שארים אותו וארגיע. לצערי אני בעצמי עייפםה ועצבנית לפעמים ולא יכולה תמיד נ לנקוט בטון יציב ורגוע בבקהש להפסיק משהו. שנית, איך להגיב כשהוא עם בני גילו זרים, להתערב, להגיד הוא חמוד ורוצה לשחק איתך, או מה? ואיך להגיב כשמוכרת למשל אומרת לו אסור או פויה, מבחינתה בנחמדות.. אני מיד אומרת אל תגידי לו את זה, אצלנו אני אל אומרת הרבה לא וכאלה, והי אמתנצלת בפניו ומלטפת או שלפעמים זה לא אפשרי. ואחרון, היחס שלו לאחיו, הוא קורע אותו, אחיו מלא בשריטות. מה עושים? תודות!

תודה רבה לך. פישטת את הדברים ומקווה שאצליח ליישם. לבי מפגשים עם ילדים אחרים, הבנתי שגם חלק מהחששות שלו זה כי הם אל נפגשים הרבה עם ילדים אחרים (הוא ואחיו התאום). הם גדלים בבית. השבוע הגברתי אתהמינונים ואנחנו יוצאים לגינה בשעות שיש ילדים. שמתי לב שהוא כן ניגש לאחרים יותר ועם חלק משחק בשמחה גדולה. אבל יש מקומות שקשה לו מאוד. למשל חוטפים לו צעצוע- הוא בוכה.בכאב. או שהוא נמצא במתקן וילד אחר בא - הוא מפנה לו את המקום מיד. אני מצידי כשאני לידו אז אני אומרת לו אפשר ביחד, ומסבירה לו שהנה אפשר להיות על המתקן ביחד. או שאפשר לקחת חזרה את הצעצוע. אני יודעת שאמורים אל להתערב אבל אני רמגישה שהוא כן זקוק לי. מה נכון לעשות? חייבת לציין שלפעמים לא נעים לי להתערב, למשל, ילד לקח לו צעצוע מהיד (ששייך לכולם במשחקייה), לא נעים לי לקחת המילד חזרה, מצד שני הבן שלי בוכה ומרגיש עוול ומצפה ממני לעזרה. או שהילד שלי מתוק כזה, מיד נותן צעצועים משלו ומיד אדיב, ולא תמיד משיבים לו חזרה ובכלל אני לא רוצה שהו איבין שהדרך לאחרים היא בויתור. שיחשוב קודם על מה שטוב לו ונעים לו ואחכ על הסביבה. גם הוא וגם אחיו בכלל לא אגוצנטריים, באמת. אולי לאחרונה התחילו לריב על צעצועים (גיל שנתיים) אבל גם זה לא דומיננטי. ואני רוצה לחזק אצלו בעיקר שירגיש בטוח לשחק! להנות! בלי לחשבן ולהסס ולחשוב פעמיים כשיש ילד אחר באזור. אני חוששת שזה משהו שהעבתרי לו ממני. כי מפגשים עם ילדים אחרים בפארק מכניסים אותי למתח רב. , ולכן המפגשים עם ילדים אחרים דלילים יחסית. אני במתח כל כך גבוה במילא מזה שאני צריכה להשגיח על שני פעוטות בני כשנתיים ועל מתקנים שונים וכשמעורבים עוד ילדים אני בכלל בסטרס שלא יפגעו בהם שלא ידחפו, שלא יקחו להם משהו מהיד, של א יביאו צעצוע שהילדים שלי ירצו ויתחיל בכי (קרה לפנייומיים, בכי היסטרי של שניהם שרצו יחד לעלות על אופניים של ילדה (שדווקא היתה בסדר עם זה), אבל שניהם צורחים כלאחד מכיוון שני. בכי שנגמר בזה שניתקתי את שניהם מהאופניים ובגללש הם חזרו אליהם שוב- והכנסתי אותם בכח לעגלה והלכנו משם, שזה קלקל את כל החוויה). בקיצור, אשמח להנחייה מה לעשות באינטראקציות שלהם עם ילדים אחרים. גם מול עצמי וגם בין הילדים שלי לאחרים. תודה רבה אלה

שלום רב, בני בן ה 7, בכתה א', ילד נבון וסקרן מאוד לגילו. זה משהו כמו חצי שנה שהילד מאוד חסר בטחון, מתנהג בחשש ולא מוכן להתרחק מאיתנו כהורים וממני בפרט. אתן הקדמה קצרה, בנובמבר האחרון נסענו אני ובעלי לברצלונה, לחמישה ימים (פעם ראשונה לבד) והוא נשאר עם אחיו הבוגר ממנו בחמש שנים, אצל חברה שלי יומיים ולאחר מכן הם עברו לחמתי. הם מאוד נהנו שם וסיפרו לנו חוויות חיוביות. אבל מאז (אני לא יודעת להצביע אם זה המקרה או הזמן המדויק) פחות או יותר שהוא לא מוכן לשחרר, בקושי הולך לחברים, לא מוכן ללכת לימי הולדת, בימי שישי אנחנו צרכים לחכות לו צמוד לכתה כי הוא חושש להאבד, הוא גם מזכיר את זה הרבה, בהקשר הזה מוכרחה לציין שלא נראה לי שזה קשור להסתגלות בית ספר, יש לו חברים שם והוא נהנה ללכת לבית ספר. בנוסף ארע מקרה נוסף שלפני מס' חודשים כשבאתי לקחת אותו מבית ספר ביום שישי לא מצאתי אותו והוא סוג של נאבד כמה ד', משהו שהוסיף לטראומה שלו. כעת אנחנו נוסעים אני ובעלי ללילה לסופ"ש ואחרי שהודענו לו את זה הוא פשוט הקיא מהלחץ, התחיל לבכות וממש נכנס לסוג של היסטריה. אנחנו אובדי עצות, נותנים להם מה שרק אנחנו יכולים, אנחנו נמצאים איתם הרבה ומרגישים שהם לא משחררים, בעיקר הקטן כאמור. הוא מאוד מפונק ובגלל שהוא הקטן הוא גם מרגיש את זה טוב ואולי אפילו מנצל את זה מעט. איך עלינו לפעול כעת לפני הנסיעה ? איך בכלל ? נודה על מס' כלים מיידים שיעזרו לנו כרגע. יום נפלא והמון תודות.

ראשית, המון תודה ירדן, על התשובה הפרטנית והמקצועית. שאלה לי, האם בשל אירוע בודד כמו נסיעה כזו כפי שתיארתי יכולה להתפתח חרדה כל כך עמוקה ? ועוד דבר קטן, האם הפינוק שנתתי כל השנים, לא משחק לרעתי כעת ? תודה ליאת

שלום ביתי בת 7 ומסיימת כיתה א. היא התקבלה לבית ספר יוקרתי בעיר ואני תוהה איך ומה לעשות. במקרה היא שמעה אותי משוחחת על בית הספר הזה (ללא קשר אליה) והיא אמרה לי :"אמא, תלמדי את שם, אני ממש אוהבת את הבית ספר שלי!" היא עברה מגן של 3 שנים עם אותו צוות לבית ספר רק עם 2 חברים בנים ובעצם התחילה הכל מחדש. במהלך השנה התפתחו טיקים קוליים שבאים והולכים בגלים. היא עדיין מתמודדת עם פרידה שלנו ההורים מלפני שנה וחצי (עוד כשהייתה בגן). הפרידה הייתה ממקום טוב שלנו ההורים אבל האב עבר משבר גדול בחצי שנה הראשונה. לסיכומו של דבר, היא התקבלה לבית ספר אחד הטובים בארץ ואני תוהה מה לעשות. אני והאבא רוצים שתלמד בבית הספר שהתקבלה, כיוון ששיטת הלימוד שם מעודדת לסקרנות ולמידה אוטודידקטית בניגוד לבית הספר הקיים שבו היא סוג של חיילת (הלמידה המסורתית המונהגת היום בבית הספר, אבל קשה שלא להתייחס לכל המעברים והשינויים שעברה ובכלל, היא מבטאת אהבה גדולה לבית הספר הקיים ומצליחה מאוד מאוד בלימודים. היא גם אוהבת את החברים לכיתה ואת המורים. היא חשה שם מוגנת ובטוחה בעצמה. אשמח להכוונה וגם הצעות/רעיונות- איך לדבר איתה על המעבר ולהפחית התנגדות

מה עושים אם לילד בן 15. גרושה. לילד ב עיות רגשיות. קשות למשל השחתה של ציוד בבית התפרצות התמכרות למחשב הסתגרות והאבא לא מסכים לטיפול פסיכולוגי תודה