פורום פסיכולוגיית ילדים ומתבגרים

שלום רב, בני בן ה9 ילד שמח וחברותי. לפני כחודש בערך, חבר שלו המציא סיפור שגנבים פרצו להם לבית ומאז התחיל הבלגן... הוא התחיל להתעורר בלילות , ממש בהתקף חרדה (רעד, הזיע, התקשה לנשום), מתקשה לחזור לישון, מבקש לבוא לישון אצלנו במיטה. מסרב להישאר לבד בבית. גם בשעות היום, מדמיין רעשים ונכנס ללחץ מכל פיפס קטן. ניסנו להסביר לו בצורה הגיונית אך נראה ששום דבר לא עוזר. חשוב לציין שלעולם לא היו בעיות שינה קודם לכן, נהפוכו הוא ילד שמאד אהב לישון והיה ישן עמוק מאד מבלי ששום דבר היה מצליח להפריע לו. האם נשמע לך שזה יעבור מעצמו או שיש צורך בהתערבות רצינית יותר?! תודה מראש

שלום רב, בני בן ב 6.5 (אוטוטו 7) בכיתה א לאחרונה קצת לפני שנכנס לכיתה א , משקר המון. בכל מיני נושאים אפילו חסרי חשיבות, מספר שהרביצו לו, שלא מרגיש טוב, שרואה מטושטש ונתקע בקירות (לקחנו אותו לבדיקת ראיה והרופא לא הצליח לבצע אותו כי הילד טען שלא ראה כלום) שעורי בית משחקי מחשב טלויזה הוא רואה בלי שום בעיה , משקר לחברים על אירועים שלא קראו, עושה איתי שעורי בית מעבר לעמודים הנדרשים, אנחנו מנסים להבין במה מדובר אנחנו לא מרגישים שאנחנו מחסירים ממנו תשומת לב, יש לו אומנם אח קטן אך הוא מקבל המון תשומת לב חום ואהבה. אני רוצה גם לציין שלאחרונה הייתה גם תקופה שהוא הרס המון דברים, הרס חולצות , קרע מכנסים, קילקל רוכסנים של תיקים , שבר צעצועים. הוא לא אלים, הוא ילד טוב מתנהג יפה ובנעימות עושה שעורי בית וחבר טוב אודה לעצה, מדוע זה יכול לקרות וכיצד מטפלים?

היי, יש לי שני ילדים בן בן 7.5 ובת בת 6.5, הם משחקים יפה, מדברים ועושים כל דבר ביחד אבל לפעמים הם מכפכפים אחד את השני וזה קו אדום מבחינתי אני לא נותנת עונשים, מה אני יכולה להגיד על מנת להרתיע כדי שלא יעשו את זה ?אין לי בעיה שיריבו רק בלי ידיים. תודה

היי ,הבן שלנו בן שנתיים ובחודש האחרון נוהג לחפש שיער באופן מכוון ברצפה,מלפף סביב המוצץ ומכניס לפה.זה קורה מס פעמים ביום בגן וגם בבית. בשבוע האחרון הוא גילה שהוא יכול פשוט למשוך שיער מבלי לתלוש מהראש שלו יחד עם המוצץ ואז להכניס לפה. מה ניתן לעשות ולמה זה קורה?

שלום.. אני בהריון בחודש תשיעי ויש לנו ילדה בת 4 ובן שנתיים. ביתי עברה תהליך בריפוי ועיסוק לפני כמה חודשים עקב שימוש אינטנסיבי בפה והמצב השתפר מאד. הייתה רגועה , אחראית, מקשיבה לנו, משחקת יפה וכו.. לאחרונה, התנהגותה השתנתה מקצה לקצה. היא לא מוכנה להתלבש בבוקר לבד אלא אם אלביש אותה והכל מלווה בצעקות ובכי. אך אני לא מוותרת .רבה עם אחיה על כל שטות. לא מקשיבה לי ולבעלי ועושה הכל דווקא. יש אצלנו גבולות ברורים לכל דבר והסביבה אומרת לי שלקראת הלידה אני צריכה להגמיש אותם כי הילדה חרדה למצב החדש. אני מוצאת את עצמי מתגמשת בדברים עקרוניים לי כמו- לא מוכנה לקחת את התיק שלה לגן וצורחת ברחוב, לא מוכנה להפשיל שרוולים באוכל, לא מפנה מהשולחן ולא מוכנה לשטוף ידיים. אציין שהכל מלווה בבכי ובצעקות כאילו מה קרה. היא מאד חכמה ומקשיבה להכל. אני אוספת אותה ב 14:00 מהגן והיא אוכלת בבית.גם בארוחות צהריים היא עושה המון בעיות והכל קשה עם בכי ועצבים. אך לאחרונה אמרתי לה שאני לא מוכנה יותר למה שהיא עושה לי אחרי הגן ושארשום אותה לצהרון בגן. היא נלחצת מזה אבל אני כבר לא יודעת איך לנהוג איתה . אני לקראת לידה והיא מדברת בלי הפסקה על התינוק ועל הטיפול בו. עם מי אלך לבית חולים כשהוא יצא מהבטן והאם הוא יבכה, יהיה לבוש וכו.. אני מבינה שהציפייה קשה ואפילו גורמת לחרדות אך כיצד עלי לנהוג? זה נכון להמשיך עם הגבולות או להתגמש כמו שאומרים לי? תודה רבה סליחה על האורך

שלום בני בן שש ויש לו אחות בת שנה . כשלוקחים את התינוקת לאמבטיה והוא רואה אותה עירומה הוא מנשק אותה בטוסיק ונוגע בו ואומר איזה טוסיק שמנמן וחמוד. לא ראיתי חס וחלילה אובססיביות לזה .האם תקין ?

שלום,בני בן חמש וחצי ובזמן האחרון הוא מרגיש כישלון,וגם הגננת שמה לב לזה. הוא מפחד ממה שאחרים יגידו ויחשבו על הציור שלו, מסתיר ממני ציורים, מפחד להגיד משהו או ללבוש משהו כי אחרים יצחקו עליו. הוא ילד מאוד מקובל מהמובילים בגן , ותמיד היה ילד חיובי. הוא ילד טוב ואוהב. נורא אוהב את אחותו הקטנה (בת עשרה חודשים) . לא ראיתי קנאה ממנו עד היום. וגם אם לפעמים הייתה אז הוא ידע לבוא ולהסביר אותה ולהגיד שהוא מרגיש שמתייחסים יותר לקטנה. איך משפרים את הביטחון העצמי? האם זה קשור לחוסר סבלנות שלי כאמא? הרבה פעמים אנחנו גוערים בו ,נו כבר , תעשה, כבר,נו מה אתה לא יודע לשים נעליים? או לדוגמא..אם לא תצחצח שיניים אז ילדים אחרים יצחקו שיש לך ריח לא טוב בפה(כי מן הסתם הסברים על חורים לא ממש עובדים) אני מבינה שזה משפיע,מבינה את הטעות .. אני אשתדל לשים לב למה שאני עושה ואומרת,השאלה איך מתקנים את הערך העצמי שלו עכשיו? תודה מראש

יש לי בן בן 5 וחצי שהוא החיים שלי ואני אוהב אותו מאד!!! הוא אוהב יותר לשחק עם משחקים של בנות, בובות, אלזה פוני קטן וכו'. כשנכנסים לחנויות צעצועים הוא תמיד נקסם מהצבעים של משחקי הבנות. הוא משחק גם במשחקי בנים אבל יותר אוהב משחקים של בנות. אני סובל מזה מאד ומצד אחד קונה לו בובות כשהוא מבקש בחנות מצד שני היו פעמים שהוא הרגיש שאני לא אוהב את זה, הוא נבון, לפעמים הוא עושה פעולות שאני רואה שהן בשביל לרצות אותי. כמו לבקש ממני קלפי כדורגל כשאני יודע שהוא לא ממש מתעניין. אם כי היום הוא כבר משחק איתי לפעמים כדורגל ממקום שהוא מחובר ורוצה..מה שלא היה בהתחלה. אני מקבל אבל זה קשה לי. התשוקה הזאת שלו למשחקים של בנות מרגישה לךי כמו איום על זהותו המינית. עם עצמי אני משלים לפעמים עם כל האפשרויות למרות שזה קצת מכאיב לי. כצחקו עליו בגן וראיתי שהוא קצת סובל סבלתי אני, אך חשבתי שאולי זה ישנה..במקום הוא אומר שהוא לא יספר להם שהוא אוהב לשחק עם הבובות וכו'. ממש קשה לי.

שלום רב במי ילד מחונן הן 14. בזמן האחרון הולך לישון בשעות מאוחרות לדעתי וקשה לו לקום בבוקר. כמו כן יש לפעמים פעם או פעמיים בחודש שלא הולך לבית הספר. כשמעירים לן זה לא ממש מזיז לן והוא לא מקשיב. אני רבה איתו לעיתים קרובות והוא ענה שאניח לו מחייו האומללים. היום חשבתי על כך וזה התחיל להטריד אותי. האם יש מקום להילחץ? כאילו הוא מרגיש גדול ולא מקשיב לי או לאביו אנא יועצי לי מה לעשות תודה מראש

שלום, תינוק בן 7 חודשים, האבא התחיל לראות יחד עם האם לפני חודש וחצי, שבוע שעבר לראשונה לקח מהגן ללא האם, כעת מעוניין לקחת מהגן אליו הביתה, נסיעה של חצי שעה לכל כיוון. התינוק מעולם לא היה בבית האב ורגיל לחזור לביתה האם, האם זה סביר לתינוק או יותר מידיי שינוים, מה גם שהתינוק לא מגיב טוב לנסיעות ארוכות.

שלום, ביתי בת 6.5 הלומדת בכיתה א' החלה להתלונן לאחרונה על כאבי בטן, עשינו בדיקות שיצאו תקינות. הכניסה לכיתה א' עברה בצורה חלקה, אבל עכשיו היא לא מרוצה מבחינה חברתית ולא מעוניינת להזמין חברות הביתה (למרות שהרבה בנות רוצות בחברתה). ניסיתי להבין מה מציק לה האם משהו שקשור לבית הספר או לבית אבל היא לא יודעת לשים את האצבע ואני מניחה שהיא מוטרדת ממס' דברים ביחד(גם בלילה יש לה פחדים מחושך). דיברתי עם המורה ואפשרתי לה להישאר בבית כשאמרה שלא מרגישה טוב, עכשיו אני מנסה לשמור לה על שיגרה של בית ספר וצהרון (גם אם אני מוציאה אותה יותר מוקדם) ואח"כ בית. התלונות על כאבי הבטן הפכו גם לכאבי ראש סחרחורות ובחילות. נראה לי שהיא סובלת מחרדה. איך אני יכולה לעזור לה ? תודה

ילדה בת 12 לא יכולה לישון בזמן סביר ולעיתים נשארת ערה עד השעה אחת בלילה הטענה שאינה יכולה להירדם ... אשמח לעצות? האם יש לפנות לייעוץ קליני?

תודה אבל המקרים קצת שונים , מדובר על ילדה שנכנסת למיטה בסביבות תשע וחצי אולם מתקשה להירדם ולפעמים נשארת עד אחרי חצות. לרוב היא רוצה שמישהו ישן בחדר אצלה ותמיד דואגת ורוצה שאמא לא תירדם לפניה , קרה כבר כמה פעמים שהייתה נשארת אחרי אחת ואז הייתה סוחבת את אחותה הקטנה אליה למיטה ורק אחרי זה היא נרדמת. האם זה מדאיג ? האם מצריך טיפול?

שלום,אנסנ להסביר בקצרה ואשמח לקבל ייעוץ בנושא, הבת שלי בת 4 וחצי, חכמה מאוד ובעלת קליטה מהירה יודעת את האותיות ומתקדמת מאוד בכתיבה,דיברה מגיל עשרה חודשים. לאחרונה הרגשתי שהיא חוזרת מהגן עצבנית ובכיינית בימי הולדת של הגן נצמדת אליי ותמיד נראת מפוחדת מהילדים. התייעצתי עם הגננת והיא אמרה שלדעתה היא סובלת מחוסר בטחון שיש לה רק חברה אחת בגן ושמאוד קשה לה ליצור חבריות ושהיא לא משתובבת ותמיד רוצה לרצות את כולם. מפחדת שלא "ילשינו לגננת" וכו... בבית היא ילדה שמחה יש לה אחות בת 3 הן נורא אוהבות לשחק יחד אבל היא גם מאוד מקנאה. כל מילה שאני אומרת לקטנה אני חייבת לפנות גם אליה אחכ כי אני קולטת את המבט שלה.פניתי לרופא המטפל בקופת חולים והוא אמר לי לפנות לפסיכולוג ילדים.שהוא לא מזהה בעיה ואולי זה עניין של אופי. אני גם לא חושבת שהמצב גרוע אבל רוצה להיות רגועה שהכל בסדר ואם לא אז לטפל בהקדם. האם כדאי לי לפנות לטיפול?

שלום יש לי ילדה בת 12 ילד בן 11 לא מוכנים ללכת לשון כמו שאני דורשת ב 9 הם רוצים לראות טלווזיה איתי ארוץ 2 עד 11 לארך ניסיתי שילכו לשון כי אני מחליטה אבל אז הילדה בוכה שלא נרדמת עד 2 בלילה מה לעשות אני ממש עובדת עיצות וגם הילדה אומרת כל החברים שלי מדברים למחרת על התוכניות ואני מרגישה לא שייכת.............

לילד קשה במהלך היום והמורה אומרת שהוא נראה עייף . בבקר הם קמים מיד ללא בעייה

שלום רב, ראשית כל אני מתנצלת על אורך המכתב אך חשוב לי שתתקבל תמונה נרחבת... אני אם לילדה מקסימה בת 4. מלידה התפתחותה הייתה תקינה ומגיל צעיר ביותר גילתה כישורים קוגניטיביים מפותחים מאוד (יכולת אבחנה וקליטה מהירה, הסקה, חשיבה לוגית ויכולת זיכרון מדהימה! ) מגיל קטן מאד התרגלה לתשומת לב רבה מהסביבה, עד גיל שנה וחצי אמי שמרה עליה ופינקה אותה, השקיעה בה רבות ולאחר מכן נכנסה לגן והתאקלמה יפה. במשך השנים הגננות ציינו כי היא ילדה חכמה, אטרקטיבית, משתפת פעולה, שמחה ורגועה. כיום היא במסגרת עד ארבע ונהנית מאד! המצב המשפחתי יציב, בעלי ואני טיפוסים שמחים והאירה בבית רגועה. אנו מעניקים לה הרבה חום ואהבה ואוהבים אותה מאד. מצבנו הכלכלי בסדר, לילדה יש חדר גדול ומשחקים רבים. וכעת לבעיה... ברוב התחומים (לבוש, אכילה וכדומה) היא מגלה עצמאות רבה אך אינה יודעת להעסיק את עצמה כלל. ברגע שאיני מתעסקת איתה היא ממש מאבדת כל רסן. מציקה ומנדנדת ומגלה חוסר אונים מוחלט. אני אוהבת לשחק יחד ולהשתעשע יחד (משחק משותף, יצירה, סיפור לפחות אחד ביום) אך איני יכולה להיות צמודה אליה כל הזמן והיא אינה מאפשרת רגע מנוחה. אני מרגישה כי זה עובר את גבול הטעם הטוב ובטוחה כי המצב מצריך שינוי. ניסיתי מספר אסטרטגיות ללא הצלחה. התחלתי לשחק איתה והסברתי לה מראש כי בעוד כך וכך קוביות/ ציורים אני אפנה לעיסוקיי ואני סומכת עליה שהיא תדע להמשיך לבד/ הכנו מבצע וכו. אך ללא הועיל. לאחר מספר ניסיונות שכשלו ומתוך ייאוש איימתי עליה כי ילדה שלא יודעת לשחק לא צריכה כל כך הרבה משחקים וכדאי שנתרום אותם לילדים אחרים...בחופשות המצב מחריף וגורם לתסכול רב ואווירה שלילית. חשוב לי לציין כי התנהגות תלותית זו באה לידי ביטוי רק כאשר אנחנו בבית לבד, כאשר היא מתארחת/ מארחת חברים איני מעניינת אותה כלל. בעלי גם כן מסכים איתי בנוגע לחומרת המצב הוא לא נמצא בבית בדרך כלל אחרהצ כך שאינו מתמודד עם זה. אשמח מאד לקבל עצות כיצד להתמודד

שלום, יש לי 2 בנות בגילאי 21 ו20 ביתי בת ה20 עברה הפלה לפני 4 חודשים (היה לה נסיון מיני ראשון עם החבר ושכחה במהלך החודש לקחת גלולה) אנחנו מאוד רוצים שהיא תספר לאחותה הגדולה, אך היא חוששת מהתגובה שלה כלפיה, מכיוון שאחותה מאוד ביקורתית ושיפוטית...אך חשוב לנו שלא יהיו סודות במשפחה (ביתי זו שעברה הפלה אמורה לטוס לחודש לחול בעוד שבועיים וחשוב שתספר להלפני הטיסה) אין לנו בעיה ששני הבנים שלנו לא ידעו בשלב זה בני 13 ו16....אנחנו משפחה חמה, מלוכדת, מלומדת ולא האמנו שאצלנו זה יקרה-איך אומרים יכול לקרות במשפחות הכי טובות.... 1. האם נכון הדבר שאחנו רוצים שביתי תשתף את אחותה? 2. יחד עם זאת אנחנו קצת מודאגים מתגובתה של אחותה ומה העניין יעשה לה-קצת רגע על ביתי הבכורה אין לה שום ניסיון בזוגיות ולא מיני, הבטחון שלה לא גבוה....וביתי הקטנה שונה מאוד ממנה (לפעמים וקחת אפילו את הפוקוס)....אשמח לתגובה

שלום רב, בתי בת 13 מאוד חברותית וגם יכולה להיות עצמאית מאוד. אני מהצהריים בבית כך שכמעט תמיד אני שם בשבילה והקשר ביננו קרוב מאוד.מאוד קשורה אלי. הבעיה היא שבכל פעם שאני יוצאת מהבית נגיד לחוג או לצאת עם חברה והיא נשארת עם אחותה זמן קצר אפילו ולעיתים רחוקות לבד לזמן מה , היא מוודא איתי מראש שאהיה זמינה לה ודוגמת אותי מדי פעם בטלפונים. בקרוב היא צריכה לצאת לטיול שנתי עם שינה וככל שמתקרב זמן הטיול ואני מניחה שגם בהשפעת ארועים ששומעים בחדשות, היא פנתה אלי בשאלה של מה יקרה אם תמות בטיול..?. ושיש לה הרגשה רעה ושתמיד היא צודקת בהרגשה. עניתי לה שיש לה הרגשה רעה גם כשאני יוצאת מהבית ותמיד אני חוזרת ובטיול מאחר ומדובר בלינה ויומיים מחוץ לבית זה יותר מוגבר החשש אז יש הרגשה כבדה יותר אז זה טיבעי שתחשוש יותר מהרגיל. אמרתי לה שאני אף פעם לא מכריחה לצאת לטיול זה משהו כייפי שהיא תחליט עליו. אבל ציינתי שאפשר למות גם בבית מלהחליק במקלחת.. ולכן מה שחשוב זה שנעשה מה שאנחנו אוהבים ונמשיך לחיות. אחכ ביקשה שאהיה זמינה לה במשך כל הטיול כולל בלילה והסכמתי. ודיברה על מה שאכין לה כשתחזור...קצת יותר מעודד. שאלה עוד כמה שאלות על מה תעשה אם אני ימות ואיך תרגיש ומה אני יעשה אם היא תמות ואני אמרתי שאהיה עצובה ובטח אבכה אבל אחכ אזכר רק ברגעים היפים ואחייך ואמשיך למצות ולהנות מהחיים והיא שמחה ושכך גם כדאי לה לנהוג. אשמח לשמוע דעה לגבי האם הילדה עוברת תהליך טיבעי ונורמלי או שחריג והאם הכרחי טיפול בעניין או שמספיק שיחות כאלו ביננו. והאם עניתי לה בסדר וכיצד מומלץ לנהוג בעניין הטיול. מודה מראש .

שלום ירדן, לא יודעת אם זה הפורום הנכון אך מנסה.. יש לי ילד בן שנתיים שכבר מגיל שנה בערך דופק ומטיח את ראשו בכרית/מזרון כאשר מנסה להרדים את עצמו וגם באמצע הלילה ממשיך עם זה דקות ארוכות בחוזקה הדבר הולך וניהיה ממש מטריד . מדוע עושה את זה? ולמי צריך לקחת לאיבחון? תודה רבה

תודה על תגובתך.. הוא רק מטיח את הראש בעוצמה בכרית או במזרון כשהולך לישון כשאני מנסה לעצור אותו הוא עושה יותר חזק ולא מפסיק . ואז הוא נירדם ובאמצע הלילה מתוך שינה שוב חוזר על אותה התנהגות של מלמולים ומטיח את ראשו לכיוון הכרית במהירות. איך אפשר לעצור התנהגות זו?

אין שום התנהגות חריגה נוספת . רק הדבר הזה כשהוא הולך לישון וגם במהלך הלילה מתוך שינה חוזר על אותה פעולה.

אני הייתי שמה בדחיפות האזנה על גופו שזה חוקי היום בגני ילדים ואצל חסרי ישע !!! בגן הילדים דואגת שסביבתו תהיה כמה שיותר בבית ושיהיה שקט ורגוע סביבו .. וכן בודקת אצל רופא מומחה כי זה לא בגדר הנורמה חד משמעית !! מטה מאבק אירגון שיכול לעזור עם מכשיר כזה או בקניה בעלי אקספרס בקלות הם מכשירים מעולים שכל אמא צריכה כיום

שלום, רציתי לדעת האם גרייה מינית שמתאפיינת בשכיבה על הבטן וחיכוך , היא בגדר התנהגות תקינה לבחורה בת 20+. מהם הגורמים לגריה מינית? ואיך נגמלים? תודה.

מהם הגורמים לאוננות? איך יתכן שיש בנות שמגיל קטן עושות פעולות אלה, ובנות שאפילו בגיל מאוחר לא? תודה רבה.

שלום, אנחנו אמורים לעבור דירה בקרוב לעיר אחרת. שני ילדיי בגילאי שנה וחודשיים ושנתיים וחצי נמצאים במעון, בקבוצת המעון של הקטן 16 ילדים ובקבוצה של הגדולה 30 ילדים. המעונות בעיר אליה אנחנו עתידים לעבור מלאים והמעון היחיד שמצאתי בעל כיתות קטנות. 8 ילדים בערך בכל קבוצה. רציתי לדעת מה דעתך על מעבר לגן קטן יותר בעל אופי אחר. ובאופן כללי על מעבר במהלך השנה, ביתי בת השנתיים וחצי ילדה פיקחית ונבונה, גמולה, מדברת שוטף אך מעט ביישנית. האם כדאי לנסות לדחות את המעבר לספטמבר, מה שיצריך מגורים אצל ההורים או בבית זמני מכיוון שאנחנו נאלצים לצאת מהדירה שלנו בקרוב, או מעבר לבית הקבוע בעיר אחרת ולעבור גן במהלך השנה? אני ממש לא מצליחה להחליט מה הדבר שיהיה הכי טוב לילדיי. תודה מראש.

היי, רציתי לשתף ואולי לקבל עידוד ממכם.. אני בת 18 ובזמן האחרון, מאז שהתחלתי את שנת הלימודים של כיתה יב התחלתי להיות מבואסת/ בדיכאון לעיתים קרובות יותר. בכיתה ט בתיכון היו לי הרבה חברות ביחס לעכשיו, הייתי נראת יותר טוב(בדיעבד),יותר מטופחת,יותר קרובה לחברות.. לאט לאט עם השנים כשהגעתי לכיתה יב התדרדרתי.. עליתי 10 קילו בפחות משנה, לא שמרתי על קשר עם החברות מהאזור שלי(שהן די סנוביות ואני לא באמת מתחברת אליהן יותר מידי), לא מדברים איתי ככ בנים,אני לא יוצאת בערבים ויש לי רק חברה אחת שאיתה בדרכ אני עושה הכל אבל בישבילה אני לא החברה היחידה הכי טובה,יש לה עוד חברות טובות שלדעתי היא אפילו יותר מתחברת אליהן כי הן יותר בסגנון שלה מאשר אני. בכל מקרה הבנתי שהכל נובע מהעודף משקל שיש לי.. המבנה גוף שלי רחב,מאז שאני זוכרת את עצמי אני בדיאטות או מנסה להיאבק במשקל,אבל בתקופה האחרונה הגעתי לק״ג שלא חשבתי שאגיע.. בעקבות כך אני לא קונה בגדים שהייתי חולמת לקנות כי אני יודעת שזה לא יראה עליי טוב, אני לא יוצאת עם חברות כי אינלי מה ללבוש ואינלי גם יותר מידי חברות..אני לא מדברת עם בנים כי אני לא נראת טוב ואינלי את הביטחון.. ואחרי הכל אני בת 18 וזה הגיל שהכי צריך לנצל,לפני הצבא להנות ולחיות כאילו אין מחר,ללבוש דברים יפים,להכיר בנים וכל זה ואין לי את זה.. הגינסים שלי כבר נקרעים עליי ויש לי רק 2.. אני לא מצליחה לרדת במשקל למרות שאני עושה אימון פעמיים בשבוע כבר חודשיים או שלושה, לא מצליחה לשמור על תזונה, תמיד נופלת לאיזה בולמוס.. בקיצור אני ממש מדוכאת שאני מפספסת תקופה כזאת בגלל משקל..מרגישה שמתחבאת בתןכי ילדה פילפלית שרוצה לצאת ולהנות ולהשתגע, ופשוט המראה מוריד לי את הביטחון והחשק.. אשמח לעידוד

שלום רב, ביתי בת 6.5. ילדה מקסימה, פיקחית ונבונה! החלה כיתה א ועל פי הרשמים מבית הספר - הרשמים הם מאוד מאוד חיוביים הן חברתית והן לימודית. מזה כמה שנים שיש מופע של טיקים שמשתנים מעת לעת ומתקופה לתקופה אבל נראה שהם תמיד שם, בשנים אחרונות. זה יכול להיות מספר טיקים במקביל- משחק עם עיניים, מתיחת כפות ידיים, הרמת כתפיים ומשחק עם הרגליים ומן קולות מוזרים או כחכוך בגרון וגם אנפןף והזזת האף. בתקופות מסוימות כל הטיקים מופיעים יחד ולעיתים רק חלקם ולעיתים יש רגיעה מכולם אבל זה די נדיר... עברנו אבחון רב"ע ונמצא שקיימים קשיים בויסות החושי- תחושתי ומטופלת בריפוי בעיסוק. רגשית אנחנו מוצאים שהיא מתקשה להתמודד עם מצבי תסכול וקושי ונוטה לוותר לעצמה או לא להאמין ביכולותיה, גם בדברים שכבר הצליחה לעשות בעבר באופן עצמאי. כמו כן, היא מתקשה בכניסה למקומות חדשים אבל גם במקומות מוכרים שהם חלק משגרת חייה (לדוגמא- אני מחזירה אותה אחרי טיפול לצהרונית והיא מבקשת שאכנס ולוקח לה כמה רגעים לשחרר לי את היד ולבקש שאלך). בכלל יש תחושה שהיא נבהלת בקלות וחוששת ומודאגת ונלחצת בקלות. אבל גם יודעת לדובב ולעודד את עצמה ויש לא מעט פחדים שהצליחה להתגבר בעזרתנו (לדוגמא פחד ממעליות) אבל גם כאלה פחדים- לעיתים אנחנו שוב רואים מופע של פחד חוזר אבל היא מינורי מבעבר. נתתי את התיאור בדבר האבחון והפחדים כדי להשלים את התמונה... חשוב לי לציין שבנוסף לריפוי בעיסוק אנו מתכננים להתחיל טיפול רגשי בתנועה. אז ככה שאנחנו עם ה'יד על הדופק' אבל מה בנוגע לטיקים? רופאת הילדים בזמנו אמרה לנו שזה מופיע אצל הרבה ילדים ופשוט להתעלם. אבל זה כבר כמה שנים שהטיקים עוד כאן... אשמח לשמוע את דעתכם. בברכה, ראלי

שלום רב, אני אם לילד בדיוק בגיל של בתך ויש אצלו בדיוק את אותם סימנים שתיארת, הלכנו לפסיכיאטרית בבית חולים (לפני שנה) שאבחנה שיש לו תסמונת טורט. ואכן כל מה שאמרה זה באמת כך טיקים שתארת שהולכים ובאים . אז אולי כדאי לבדוק שוב. רופאי משפחה לא מבינים בזה. שהיינו אצל רופאת המשפחה היא אמרה שזה רגשי וזה יחלוף לבד וזה לא נכון. תסמונת טורט היא מולדת והיא לכל החיים.

שלום, ישל י ילד בן 8 שלאחרונה יש לו מחשבות על להרוג. זה עולה לו פתאום הוא לא יכול להסביר מדוע , זה נורא מעציב אותו ( הוא מציין) סיפר לי אתמול לפני השינה כשהיינו במיטה שפתאום עלתה לו מחשבה על כך שהוא הורג את החתול שלנו ( חתול שהוא מאוד אוהב אותו ) וזה העציב אותו נורא. כשהתחלתי לשאול אותו שאלות אז הוא סיפר לי שאתמול רצה להרוג את סבתא . לקח סכין במטבח ועמד ליד הדלת וחיכה לה אבל אחר כך התחרט. ( סבתא יצא מהבית לכמה דקות והשאירה אותו לבד, הוא ביקש ממנה שתשאיר טלפון נייד על מנת לשחק בזמן העדרותה - היא סירבה ולכן הוא ככה התעצבן . אני מאוד נבהלתי ממה שהוא סיפר ולא יודעת מה לעשות. אני לא חושבת שזה תקין. אני יודעת שיש מחשבות אבל כאן היתה פעולה של לקיחת סכין ! אמיתית! מה עושים ?

שלום רב, בני בן ה-3.5 מתקשה להיגמל מחיתולים כבר זמן מה ואני אובדת עצות. התחלנו בתהליך הגמילה בקיץ כחודש לאחר שעברנו דירה. דיברנו איתו על כך שנפרדים מהחיתול, שהוא ילד גדול והוא מסוגל לעשות את צרכיו בשירותים ואפילו הראינו לו דוגמה אישית ולקחנו אותו איתנו לשירותים. לצערי הרב כשניסינו לגמול אותו הוא היה בוכה בצרחות אימים כאשר היה מפספס בתחתונים והיה מתאפק במשך שעות ולא עושה. לאחר התייעצות הבנו שיש להניח לו לזמן מה ולחזור לגמילה שוב. חזרנו שוב לתהליך ושוב ללא הצלחה. חשוב לציין שלא כעסנו עליו כשפספס ואנחנו מראים לו שאנחנו מאמינים בו ושהוא יכול ומסוגל. השנה הוא התחיל גן עירייה ובגן הוא עושה את צרכיו באסלה ללא כל בעיה. בבית הוא לא מוכן בכלל לשבת על האסלה וגם לא על הסיר. אם הוא יושב אז הוא לא עושה כלום ומתלונן שהוא רוצה לרדת. לפני מספר ימים דיברנו איתו שוב על נושא הגמילה ושאלנו אותו ממה הוא מפחד. כששאלנו אם הוא מפחד להיפרד מהצרכים שלו הוא השיב בחיוב. הסברנו לו שזה בסדר לפחד וגם לאן הולכים הקקי והפיפי אחרי שהם יוצאים. היום הוא עשה קקי בחיתול בחדר השירותים והראיתי לו איך נראה הקקי שיצא וניגבתי לו בשירותים. נפרדנו מהקקי יפה ואמרנו שלום. השאלה היא האם יש עוד מה לעשות כדי לעזור לו בתהליך? כבר קשה לי להתמודד עם זה ואני לא יודעת מה עוד אפשר לעשות..תודה

קודם כל תודה רבה על תשובתך! הרווח היחידי שאני מצליחה לחשוב עליו שהילד שלי מקבל הוא עניין השליטה. הוא רוצה להחליט לבדו מה לעשות ומתי (לא רק בנושא הגמילה) וזה בסדר, אך הוא לא מביע כל רצון או יוזמה לעשות את צרכיו באסלה ללא שכנוע שלנו או קבלת פרס. הבעיה היא שכשאשר הוא לא מוכן לעשות את צרכיו באסלה הוא מבקש חיתול ומסוגל להתאפק במשך זמן רב עד שמגיע למצוקה ואין ברירה אלא לשים לו חיתול. זה מרגיש לי שהוא שוב חוזר אחורה ולא מתקדם.. אנחנו כל הזמן משבחים אותו על התנהגות טובה, מאוד מעודדים אותו לעצמאות ומאוד תומכים בו בתהליך, אך לא מצליחים לגרום לו לעשות את צרכיו בבית.. לא יודעת מה לעשות כדי לעזור לו :-(

שלום רב, בני בן 4.5, ילד בעל לב זהב, אוהב, חם ורגיש. לי נראה שהוא נוטה ללטף, לגעת ולהתקרב יתר על המידה. זה בעיקר קורה איתי, בד"כ נוגע בי כשהוא מאחוריי - ברגל, בגב, לפעמים גם בישבן, אוסתם מושך בבגדים, וזה לא נעים לי. אני מנסה להסביר לו שזה מגע שיותר יתאים כשתהיה לו בעתיד, כשיתבגר, חברה או אישה, ובכלל להסביר בנוגע לגבולות ושלכל אדם גוף פרטי משלו. איך להסביר זאת בלי לפגוע? אני מוטרדת האמת גם כי יש לו עכשיו אחות קטנה, תינוקת, אותה הוא מאוד אוהב, אוהב להתקרב אליה (מתקרב אליה קרוב לפנים), ואני מפחדת שחלילה בעתיד, מתוך תמימות של ילד ורצון לקרבה, יעשה גם משהו מיני. האם הקרבה הפיסית הזאת זה משהו שאמור להדאיג? או שזה משהו נורמלי שקורה בגיל הזה ועובר? תודה מראש, אלמונית.

שלום, בתי בת ה-5 כל הזמן גונבת. בהתחלה זה התחיל מכמה סיכות של אחותה הגדולה, אח"כ עבר למשחקים ובובות של אחותה ושל חברות או רכוש הגן. כל פעם אנחנו מוצאים אצלה בתיק משהו שלא שייך לה.. והיום לראשונה תפסתי אותה על גניבת כסף מהסלסלה במטבח שבאלי השאיר בה כסף. אני מותרדת נורא מהעניין הזה ולא יודעת כבר איך להסביר לה שתבין שאסור לגנוב. ניסינו לדבר איתה הרבה פעמים, הסברנו לה שאסור לקחת דברים שלא שייכים לה ואפשר לקבל עונש חמור על כך וזה פשוט לא מעניין אותה ולא עוצר אותה. היא מבינה שהיא עושה משהו לא בסדר אבל בכל זאת ממשיכה.. היא גם מאוד אגרסיבית. על כל "לא" שהיא מקבלת היא מתחילה לצרוח ולריב, היא גם כל הזמן רבה עם כולם בבית ומרביצה לאחים שלה ונראה כאילו בכוונה גורמת לכולנו להתעצבן ואז ממשיכה להתנהג כאילו לא קרה כלום. אין יום שעובר רגוע איתה. מה עלינו לעשות? למי לפנות שיעזרו לנו? תודה מראש

שלום, בני בן ה6 לא מצליח להביא דוגמאות עצמו כשאנחנו משחקים משחקי מילים...אני אומרת לו משולש מזכיר לי..... והוא צריך לומר כמו מה המשולש..הוא אומר רק מה שהוא רואה, לא מביא דברים מהדמיון. על מה זה יושב? זיכרון? קטגוריזציה? אני רוצה להבין את הקושי כדי שאוכל לעזור לו. לאיזה תחום זה שייך?

אני תלמיד כיתה יב. במבחן שהתקיים בכיתתי המורה הבוחן השיב בחלק השני של הבחינה רק לשאלות של הבנות בכיתתי, לאחר שבחלק הראשון של הבחינה השיב לכלל תלמידי הכיתה. הדבר לא מצא חן בעיניי כלל משום שלתלמידת כיתתי הוא ענה על שאלותיה וכשאני וחבריי הצבענו בכיתה וביקשנו את עזרתו, הוא לא ענה לנו. כעבור מספר רגעים שוב הצביעה תלמידה מהכיתה והמורה ענה לה. כשאני הצבעתי שוב נתקלתי בתשובתו של המורה: אני לא עונה לשאלות. חבר אחר מהכיתה הצביע, וגם לו המורה סירב לענות. החבר שהצביע אמר למורה: בגלל שאני לא עושה לך עיניים אתה לא עונה לי? שוב הצביעה תלמידה לעזרת המורה, אשר השיב לשאלתה. כשאני הצבעתי, נעניתי בסירוב: תסתדרו לבד. כשחזרתי למקומו שאלתי את המורה בקול רם: בגלל שאין לי ציצים אתה לא עונה לי? בתום הבחינה ניגשה התלמידה לרכז השכבה וסיפרה לו בבכי את הסיפור. כעבור שעה קלה הוזמנתי לבירור אצל הרכז והיועצת ונאמר לי שזאת הטרדה מינית. לדיבריהם, פגעתי ברגשותיה של התלמידה. כל ניסיון שלי להסביר את האפליה בכיתה עלה בתוהו. הרכז ענה לי שאני חי בסרט ושהדיעה שלי לא מעניינת אותו.ואז הוא החל להתלהם ולצעוק בקולי קולות על התנהגותי. אני ממש מאוכזב שזכיתי ליחס כזה אשר במקום להתייחס לאמירה שלי כבעיה ממשית של אפליה בכיתה בין הנים לבנות, הם בוחרים להתעלם מהבעיה ולכנות אותי "שונא בנות". מחר הוריי ואני מוזמנים לשיחה אצל מנהלת. מה יהיה? האם באמת ייפתח נגדי תיק על הטרדה מינית?

שלום, יש לי בת (3.6) היא אינטליגנטית ומתוקה לפני 4 חודשים היינו אצל בית סבתא,הייתה מסיבה .. היא הייתה משחקת עם שאר הילדים בחוץ כשבן דודה שלה שהוא גדול ממנה ב חודשיים הכניס אותה לתוך הבית בלי לשים לב וכנראה בקש ממנה להתפשט והיא בכלל לא נמנעה כשנכנסתי ראיתי אותה במצב זה ?נבהלתי... צעקתי..דיברתי אתה .. גם אמא שלו דברה עם הבן שלה . מאז המפגשים עם אותו ילד פחתו אבל כיוון והיא אחות שלי אז נפגשים מדי פעם ומאז אני כל הזמן ערנית ושמתי לב שהילד מתנהג אחרת??.. כשהבת שלי נכנסה לגן אחד הילדים שם היה ילד שתמיד היה אומר לי שהוא אוהב את הבת שלי מאוחר יותר מישהי מהמורות אמרה לי שהיא שמה לב להתנהגויות לא מקובלות בגן וביניהם שהילד הזה ניסה לפתוח את החולצה של הבת שלי והושיב איתה על הרגליים שלו, התעצבנתי מאוד דברתי עם המורה. המורה פתחה את הנושא "איך לשמור על הגוף שלנו" עם הילדים .. גם אני דיברתי עם הבת שלי ותרגלנו כמה סיטואציות. אני מדי פעם מבקרת אותה בגן מעבירה כל מיני פעילויות דבר שנתן לבת שלי יותר בטחון. השאלה שלי היא האם התגובות שלי למה שקרה נכונות ? מה אני אמורה לעשות על מנת להעצים את האישיות שלי והעלאת הבטחון העצמי שלה. וגם מה שחשוב האם ההיכנעות של הבת שלי באותם מקרים שעברו מעידות על משהו שקרה לה או באישיות שלה?

בני בן 3 והגננת אמרה שאינו משתתף הרבה מילולית בגן. כשאני שמה אותו מתחבא מאחוריי או רץ לעיסוקיו אך לא לגננות. גם כשמגיעים לסבא וסבתא לא רוצה לומר שלום או שיפנו אליו וישר אומר דיייי, וכשנוח לו לדבר מתחיל.

ירדן שלום רב, בני בן השש החל לתלוש את הריסים שלו לפני כשלושה חודשים.(החל כיתה א') כרגע המצב הוא שכבא לא נשארו לו ריסים אז הוא החל לתלוש שערות מהגבות. שוחחתי איתו על זה הראתי לו תמונות שלו "לפני ו"אחריי", ניסנו ליצור טבלה שבא הוא יקבל פרס יום יומי במידה ולא ימשיך בכך. אך זה לא עוזר. מה עשוים? בברכה, מיטל ברכה

אני אמא של תלמיד מכיתה י. בכיתתו לומדת תלמידה אשר נותנת לבני שיעורים פרטיים אחרי צהריים. התלמידה ניגשה ליועצת וסיפרה כי בני דניאל דחף את איבר מינו לפיה של התלמידה בזמן שלמדו ביחד בבית. בני מכחיש זאת מכל וכל. כעבור שבוע הגיע האבא של התלמידה לדבר איתי והציב לי אולטימטום, או שאני אוציא את בני מבית הספר או שהוא מגיש תלונה במשטרה. אני לא יודעת מה לעשות? כרגע כל השכבה יודעת מהסיפור וקוראת לבני אנס. אני לא רוצה שהשם של בני יוכתם אם האבא יפנה למשטרה. מה לעשות?

אמי חולה סופנית. היא ואבי (שגם חולה וזקן) הדבר היחיד בעולמן של בנותיי למעט אנוכי נ(יחידנית) בנותיי בנות 4 ו2.8 כיצד עלי לנהוג? איך להכינן (כשאני מתייפחת בעצמי) וכשיגיע הרגע- מה לומר להן? תודה

הי בני בן השבע נוטה להתפרצויות זעם או "התמוטטויות עצבים קטנות" כפי שאני מכנה אותן. כל סוג של ויכוח או עימות יכול להצית אותן, וחומרת התגובה שלו כלל אינה קשורה לחומרת הסיטואציה. המורה שלו העירה את תשומת ליבי לארוע שבו לאחר עימות עם ילד אחר בהפסקה, כאשר התקבלה גירסתו של הילד השני, הוא החל לבכות בהסטריה ולהתפרע, כשנתבקש להירגע ולהיכנס לשיעור היא מצאה אותו על ריצפת השרותים בוכה וצורח. זו תקרית שקרתה השבוע, אבל תקריות דומות (תגובה של בכי היסטרי לסיטואציה) כבר קרו מספר פעמים במהלך השנה.למעט ההתקפים יש לו חברים בבית הספר, והוא מצטיין בלימודים. ברור לי שאי אפשר להציע טיפול דרך פורום ולכן שאלתי היא למי פונים? פסיכולוגית? עובדת סוציאלית? אנחנו במצב כלכלי די דחוק ולכן אני לא רוצה לפנות לאפיקי טיפול יקרים שעשויים לא להיות אפקטיבים.האם הוא בכלל צריך טיפול?

שלום, אני גרה כרגע בראשון לציון והילדה שלי בת 5 וחצי נמצאת כאן בגן חובה,אנחנו עוברים עוד חודש וחצי לחולון והשאלה שלי היא: האם כדאי עכשיו באמצע השנה להעביר אותה לגן בחולון או לחכות ישירות לספטמבר ולהעלות אותה לכיתה א כאשר היא לא מכירה שם אף אחד?

הילד איבד את אביו, ובמקביל עלה לכיתה א'. בחודשים הראשונים לאחר האירוע הטרגי, הוא התנהג בצורה יחסית רגילה. אך בזמן האחרון מתחיל להראות סימני מצוקה רגשית - גזר לעצמו את השיער בבית הספר, יצא לשוטט במהלך שיעור, הרטיב במיטה, מבקש תשומת לב מהמורה ומהמאמן בכדורגל (רוצה להיות העוזר שלהם), מספר מדי פעם שקרים קטנים כדי להתחמק מדברים ועוד. אני מבינה, כמובן, שיש חסך של דמות אב או בכלל דמות גברית בחייו. השאלה היא איך ניתן, אם בכלל, להתגבר על כך, להתגבר על הקשיים שלו יחד ולהחזיר אותו לתלם. חשוב לציין שלמרות כל האמור, הוא ילד אהוב על חבריו ושמקבל שבחים מהמורה על לימודיו. הוא למד לקרוא יפה מאוד והוא מתקדם מצוין.

שלום לכן, בני הבכור בן 8.5 ויש לו אחות בת 5.5 כבר זמן רב יש לו פחדים מכל מיני דברים ששומע, גם אמיתיים וגם לא. למשל פיגועי הדקירה, חדשות, סרטונים ומשחקים מפחידים שחברים בצהרון מראים לו ועוד. הפחדים גורמים לו להתעורר בלילות ולבוא אלינו, לפחד ללכת לשירותים גם ביום, לפחד להיות בחדר שלו ועוד. לפני כחצי שנה עברנו דירה וזה רק החמיר. הוא כל זמן מספר שמפחד שיבואו להרוג אותו. בעלי ואני מנסים להסביר לו מה אמיתי ומה לו. לא להסתיר מידע אך כן לתת רק את הפרטים שהוא צריך לדעת. לעיתים רמת הפחדים קצת יורדת ואז שומע עוד משהו וזה שוב מוצף. הדבר מאוד מפריע בהתנהלות היומיומית ולדעתי הוא לא ישן טוב. אנחנו מאבדים סבלנות. הוא ילד ממש חכם והציונים שלו טובים, חברותי מאוד והולך לחוג כדורגל ומצטיין בו. זו תופעה ידועה בגיל הזה? האם כדאי לקחת אותו לפסיכולוג? האם לתת עוד זמן? אשמח לשמוע חוות דעתכן תודה רבה

במבחן שהוגש לי על ידי תלמיד כיתה ט היה ציור של איבר מין זכרי בנוסף לתשובותיו במבחן. כיצד עליי להגיב לזה? מדובר בתלמיד ששולט בחומר ואין קשיים לימודיים, אך יש מעט קשיי קשב וריכוז, נטייה למוסחות יותר בכיוון של קשיים בקבלת מרות. כמעירים לתלמיד הוא מתנצל ומכבד אך צריך כל שיעור להעיר לו. בשיעור אחרי המבחן שמעתי מכיוון מקום ישיבתו:" לאברהם יש בולבול גדול". כשהסתובבתי לכיוונו הוא העמיד פני עסוק. מה דעתך?

שלום, בן 9, שכבר כחצי שנה רגיש לכל דבר שקשור בציפורניים. הוא רגיש לרעש של נגיעת ציפורן בציפורן כאשר הוא רואה את היד מתקרבת לפנים או ציפורן בפה או גזיזה בפהאו שהציפורן נוגעת בשן. הכל רגישות כאשר הוא רואה/שומע מישהו אחר שעושה את המעשים האלה לא כשהוא עצמו. הוא נכנס לעצבים כשזה קורה, זורק דברים צועק בוכה ממש נכנס ללחץ. היה לו מבחן והמורה התעסקה עם הציפורניים, הוא הפסיק לעשות את המבחן מפני שלא יכל להתרכז כל מה שהוא שמע וחשב זה את הציפורניים. אשמח לדעת האם שמעתם על תופעה כזו מאוד קשה להתנהל איתו הוא לפעמים שומע את הרעש הזה בלי שנעשתה כל פעולה כזו. אשמח לתגובה.

שנים מהנכדים שלי שהם בני דודים זקוקים לטיפל פסיכולוגי. לאחד יש פסיכולוגית שמטפלת בו עם תוצאות טובות . פנינו אליה בבקשה שתקבל גם את הבן דוד שלו לטיפול דומה והיא סרבה בטענה שלא מקובל לטפל בשני בני דודים אצל אותו פסיכולוג. זה נשמע לי מוזר. האם זה נכון? בתודה. שלמה.

שלום רב. בני בן 6 התחיל השנה כיתה א. יש לא מלא חברים והוא לומד טוב. ממושמע וילד טוב בסך הכל. אתמול המורה התקשרה אליי ואמרה שהוא הביא אגרוף בפנים של ילד והיה בעונש וקיבל שיחה מאוד רצינית. אחרי שדיברתי איתו הבנתי שהמקרה היה קצת שונה והילד הציק לו המון ובסופו של דבר החזיר לו. הוא קיבל את העונש כמו בוגר. אמר שלא יעשה אלימות יותר למרות שזה לא פייר שרק הוא קיבל עונש וצעקות והילד שהציק לו לא קיבל. כמו כן כששאלתי למה הוא לא סיפר למנהלת את הגירסה שלו הוא אמר שאמרו לו לשתוק ולהקשיב. היום המורה שוב התקשרה אליי ואמרה שהפעם הוא הביא אגרוף לילד בכיתה ה. הפעם וויתרו לו כי זאת השעיה אבל זאת הפכם האחרונה. אני ממש מופתעת מימנו. לא השתנה שום דבר בבית שיכל לגרום לשוני בהתנהגות כל כך. איך אוכל לעזור לו ? האם לפנות לאיש מקצוע או שזה עדיין מוקדם לשפוט עפי 2 המקרים.?

בן 2.5 בחינוך ביתי עם אמא, ילד יחיד, מדבר שוטף ויודע לבטא את עצמו ואת רגשותיו. אני מפגישה אותו במהלך כל השבוע במפגשי בוקר עם ילדים אחרים בגילו שבחינוך ביתי ובחוגים. יש את הילדים הקבועים שמכיר ויש ילדים מתחלפים. העניין הוא שבני קצת אגרסיבי (בעיקר עם ילדים שפחות מכיר) והוא גם חזק פיזית...במהלך משחק הוא יכול להידחף לסולם/מגלשה... להשליך צעצועים או לדחוף ילדים בני גילו פחות או יותר כי הוא רוצה לתפוס את המשחק. כאמור הוא לא מתנהג סתם כך אלא זה קורה במהלך משחק...ויוצא שילדים בוכים בגללו לא פעם...כי הוא דחף חזק מדי והילד נפל...או כי הם גם רוצים לשחק איתו ולידו והוא פשוט משתלט ומשחק באגרסיביות. כשזה קורה אני מתערבת ומעירה לו בטון חלש אך תקיף שלא דוחפים ולא משליכים משחקים או חפצים, כי זה עלול לפגוע בילדים. ומבקשת ממנו במידה וילד בוכה בגללו לבקש סליחה. בני לא מתייחס אליי...אני רואה שהבעת הפנים שלו משתנה והוא נהיה עצוב-רוטן אך הוא לא מבקש סליחה מאותו ילד. ניסיתי בעבר ברגע שזה קורה פשוט לקחת אותו הביתה ולהגיד לו שאם הוא מתנהג כך הולכים הביתה ובאמת הלכנו...וגם זה לא עזר והיה נראה שזה לא מעניין אותו בכלל שהלכנו. השאלה שלי היא איך לנהוג איתו כדי שמקרים כאלו יפחתו ולא יחזרו על עצמם? מה לעשות ברגע נתון כשהוא מתנהג כך? הוא ילד חכם וטוב ואני מדברת איתו על המקרים האלו אח"כ בדרך הביתה והוא אומר לי שזה היה בלי כוונה ואני לא אעשה את זה יותר... תודה.

הבת שלי בת 9 וחצי אמרה לי שהיא לא אוהבת את עצמה. איך להגיב ואיך לגרום שתאהב את עצמה תודה

שלום רב, בני בן ה 12.5 החל השנה ללמוד בכיתה ז' והוא סובל מחרדת מבחנים. אשמח אם תמליצו על פסיכולוג קליני על מנת לטפל בבעיה זו. תודה.

יש לי תלמיד בכיתה שסיפר כי אימו נוהגת לכנותו "אפס" ו"כישלון" כמו כן נוהגת להשפילו לעיתים קרובות. הפניתי אותו ליועצת לשיחות עימה, אך זו טענה כי עליי לשוחח עימו מאחר וניפתח בפניי וחשף את קשייו. עוד טענה כי אין לה זמן לקחת לשיחות אישיות תלמידים והמשאב הזה עומד רק לתלמידים על פי מיפוי שהיא בוחרת לנכון. עוד ציינה בפניי כי הקשר שלי עם התחמיד עשוי להשפיע לטובה ולחזק את ביטחונו לעומת הקשר שלה עימו שהוא אחת לשבוע. מה דעתך? מה עליי לעשות? האם לפנות אליה שוב לעזרה?

הי, בני בן חמש וחצי, יש לו נטייה "להתבכיין" על כל דבר, גם במערכת היחסים מולנו וגם מול חברים. לדוגמא - קשה לו מאוד להפסיד במשחקים עם חברים ואיתנו וכשזה קורה, הוא ישר בוכה. מולנו לדוגמא, כל פעם שהוא רוצה משהו ושומע תשובה שלילית (כמו לדוגמא - הגיע הזמן לכבות את הטלויזיה ולשבת לאכול) הוא ישר בוכה ומתבכיין. במערכת היחסים מולנו אנחנו כל הזמן חוזרים על המנטרה (לא בכעס) שאנחנו לא מבינים בכי ושאם הוא רוצה להגיד משהו שידבר במילים. זה דווקא עוזר. אבל החשש שלנו הוא במערכת היחסים שלו מול חברים - הוא כבר גדול, שנה הבאה הוא עולה לכיתה א, והוא מתבכיין מולם על כל דבר. גם בחוג כדורגל הבקיעו לו גול והוא פשוט התחיל לבכות ולכעוס.. אנחנו חוששים שבשלב מסויים ילדים לא ירצו לשחק איתו ולהיות איתו, או שיקראו לו בכיין... האם יש משהו שאנחנו יכולים לעשות כדי להפסיק את התופעה הזאת? האם זה יעבור עם הזמן? אציין שגם בתור ילד קטן מאוד הוא היה בוכה מכל דבר (אם לקחו לו צעצוע לדוגמא). נשמח לעצה.

היי ארצה עזרה בנוגע לבני בן 13 הוא ילד אמצעי לאח בן 16 ואחות בן 9.5 הוא תלמיד כתה ח' ילד חכם ונבון בית הספר אין לו שום בעיות הוא ממושמע ורציני. הבעיה מתחילה אחר הצהריים בבית הוא ילד שכמעט ואין לו חברים הוא פחות אוהב כדורגל ומשחקים שבגילו בנים אוהבים יש לו בבית הספר 2 ילדים שהוא מסתובב איתם בהפסקות אבל זה לא קשר שממשיך לאחר הצהריים הם לא מתקשרים אליו והוא לא מתקשר אליהם פעם בחודש הוא נפגש עם ילד אחרי שאני מאיצה בו להתקשר הוא לא מתחזק חברויות ואולי גם לא מעוניין הוא בבית בעיקר צופה בטלויזיה ומשחק במחשב כואב לי שאף פעם ,אף ילד לא מתקשר אליו להיפגש או מגיע אלינו הביתה לשחק אבל זה לא מפריע לו ויש הרגשה שאין לו צורך בחברים וכיף לו להיות בבית. זה נושא שמפריע לי ובעלי ולא לו וזה לא נראה שתקין שלא מפריע לו שאף אחד לא מתעניין בו.דבר נוסף שמפריע הוא מתנהג בצורה מאוד ילדותית כאילו לא התבגר אף פעם מקובע בגיל קטן רב עם אחותו הקטנה על כל שטות החל ממקום ישיבה בשולחן או ברכב הוא בכלל לא מוותר לה וקורה הרבה פעמים שהיא מוותרת לו כי אני מבקשת ממנה כי היא מקשיבה לי והוא לא מתווכח על כל שטות. כל הבית מתנהל לפי מצבי רוח שלו . אציין שעם אחיו הגדול הוא כמעט לא באינטרקציה כי הוא ממש בוגר ועסוק נורא כמעט ולא בבית וגם אין לו כח אליו מפני שהוא רואה איך הוא מתנהג בבית. אני מאוד רוצה לעזור נצבט לי הלב בכל פעם שאני רואה אחהצ ילדים בגילו משחקים ביחד והוא כ"כ שונה מהם הם כבר בוגרים ובמקום אחר בחיים שלהם והוא עדין ילד קטן וחבל כי חיצונית הוא ילד יפה וגבוה לא ילד שחיצונית נראה מוזר.. דבר נוסף מחוץ לבית כשאנו מתארחים אצל משפחה התנהגותו שונה מאוד והוא מצטייר כילד טוב שמקשיב... מה עליי לעשות אודה לתשובתך תודה רבה

בני בן 6, עלה השנה לכיתה א', ילד מופנם,רציני ובוגר. בשבועות האחרונים הוא התחיל לבכות במהלך השיעורים בכל פעם הסיבה היא אחרת ושולית כמו: לא מצא מחברת, לא הבין מה עליו לעשות, נפל לו עפרון וכו. בחודש הראשון ללימודים לא בכה כלל, אין לו בעיה להיפרד מאיתנו, לא מתלונן על ביה"ס, מבין את החומר ומכין את שעורי הבית בקלות. בבית הוא מתנהג כרגיל ולא בוכה בכלל(הוא בוכה לעיתים נדירות).איך אני יכולה לעזור לו? המורה ואני מתוסכלות.

תלמיד הביע בפניי את הקשיים שחווה הן בתחום הלימודי ÷ נכשל במבחנים ולא מצליח כשבשנה שעברה השגיו היו טובים. בתחום החברתי÷ חברו הטוב התרחק ממנו וכעת הוא בקשר עם משהו אחר נערה שהתלמיד אוהב פתאום מסרבת להענות לו וממעטת לדבר איתו. התלמיד מתוסכל מאוד כיצד לעזור לו?

יש לי תלמיד מכיתה יב. בשנה שעברה דקר את עצמו העט בידו בעקבות מצוקה רגשית. בנוסף אמר כי ברצונו להתאבד. בהמלצת פסיכיאטר עולה כי זקוק לטיפול רגשי אך מסרב. השנה מעוניין לצאת למסע בפולין. צוות בית הספר נמנע מלהוציאו למסע. תיפקודו בבית הספר תקין, מגיע בזמן למעט העובדה שבמבחנים כותב דברים שלא קשורים למבחן. נושאים שלא אירעו כלל על פי החומר הנלמד. בנוסף ישנה מורכבות משפחתית על רקע גירושין של ההורים ומריבות בין ההורים שמשפיעות עליו. האם נכון יהיה למנוע ממנו לצאת לפולין? התלמיד יצא בשנה שעברה לטיול שנתי ולטיול נוסף בבית הספר בן יומיים ולא עלו קשיים. מה דעתך?