פורום פסיכולוגיית ילדים ומתבגרים

הילדה בת 7.3 בכיתה א' (נארה שנה נוספת בגן כי לא היתה מספיק בשלה רגשית. מלכתחילה ראיתי שהי מתקשה בלימודים והמהלך החושה ישבתי איתה עם הבה סבלנות ונראה שיש שיפור. בשבוע האחרות כבר 3 פעמים שהיא בוכה בכיתה וכשאני מברר מולה אז אלה הסיבות שהיא אומרת: 1. קשה לה בלימודים (היא אמנם לא שולטת ממש אך סביר. נכון שיש אותיות שהיא לא זוכרת -גם המואה אואה שיפור). 2. לא שומעת כי יש ל נוזלים באוזניים וכששואלת את הילדה שלידה היא לא עונה לה. 3. היא רוצה לשבת לבד ולא בקבוצה כי בסביבתה מפריעים לה (המורה לא מאפשרת ובצדק אך היא הזיזה ילד שהיה מפריע לה להתרכז - החליפה בילדה שביתי רצתה שתשב לידה). 4. היום חלק מהתלמידים קיבלו שיעורים והיא לא ושוב בכתה (לפי המורה היא יושבת איתם בקבוצות ועדיין לא הגיעה לקבוצה שלה). בקיצור כל פעם סיבה אחרת. מה עושים?

שלום, האם כדאי לשלוח את בתי ב ה- 4 להצגה יחד עם אחיה בן ה-7 כאשר אני אחכה בחוץ? בעקרון קניתי לה את המנוי אבל אז חשבתי שגם הוא יוכל להינות.. (סה"כ הצגה של שעה) הוא מוכן אמר שאם תרצה לשרותים הוא יוציא אותה אלי.. השאלה מבחינתה איך תרגיש בלעדיי. תודה !

שלום דר פסיכולוג ברצוני לשאול שאלה היה לי טופס פרוטוקול רורשאך של בני ובו נכתב באנגלית וצויין מדד למדה coping deficit, אין לו ערך לדברים אין לו את ההבנה של הדברים של בני גילו אך זה לא אומר שלא מתעניין בהם יתרום לו social skills עומד על המשמר,בעייה שלו גורמת מגבירה קליטה טובה לדברים כמו לימודים וכמו כן צויין שזה עלול בעתיד להוות בעייה ביחסי מין חיי מין ויש לו הרבה תוכניות מתכנן הרבה דברים דובר גם על הרגשות שלו כלפי אחרים זה כעיקרון המאפיינים העיקריים שצויינו תרגמתי מאנגלית לעברית אך הטופס נאבד לי באיזה אבחנה זה מדובר ומאפיינת מאפיינים אלו כמו כן צויין שזה נגרם הסיבות לכך מגורמים נוירו ביולוגים והטיפול המומלץ כל טיפול שמגמיש את החשיבה של בני לפי דעתך לא מדובר באבחנה של F84.5הרופא ציין שמדובר בילד אורגני בני הוא ילד מחונן ותלמיד מצטיין וגם חברותי איך זה מתיישב זה עם זה עם דברים אלו אודה לך אם תענה בהרחבה תודה והמשך יום טוב

שלום יש לי ילדה בגן חובה בת 5.5 ילדה שנייה . ילדה נבונה, מצחיקה ושובבה. ילדה שקוראת וכותבת כמו ילדה בכיתה ב' (לימדה את עצמה לא יזמנו או דחפנו לזה בכלל), מדברת ומתקשרת בצורה מאוד בוגרת לגילה . יש לי בעיה מאוד רצינית בבוקר בפרידות בגן. היא צורחת ובוכה!!! היא היתה שנתיים בגן טרום חובה, אהבה את הגננת והסייעת ובכתה בהתמדה במשך שנתיים. צורחת ובוכה לדקה ומפסיקה. עכשיו עושה לי אותו דבר בגן חובה. אני לא מתרגשת מזה ועיתים גם כועסת כי ממש צריכים למשוך אותה ממני. עכשיו הבעיה שילדים החלו ללעוג לה, ולה זה לא אכפת (היא בשלה). מה נעשה בכיתה א'? אני אובדת עצות... ניסינו הכל בגן הקודם ועכשיו הגננת מנסה כל מיני שיטות אך כלום לא עוזר. אני הבטחתי לה מתנה שהיא מאוד רוצה אם תפסיק והיא לא מפסיקה. יש לך רעיון בבקשה? 1. לא רוצה שילעגו לה שהיא בכיינית ותינוקת 2. מה שנעשה בכיתה א'? זה לא ישתנה מעצמו כנראה. תודה רבה על העזרה נעמי

שלום רב, בתי בת ה- 6 התחילה השנה את כיתה א'. השינוי לא קל לה. היא נלחצת מכל מיני דברים אבל אני רואה שיפור. לאחרונה היא פיתחה תחביב מטריד במיוחד, היא התחילה לתלוש את הריסים! וזה גם ממש לא נראה טוב. היא טוענת שקשה לה לשלוט בזה ואני מנסה לעזור לה כשאני מציעה שכל פעם שמרגישה דחף כזה שתחליף אותו במשהו אחר ( כגון במחברת תלישת שיערות מהבובה או ציור). אתמול היה נראה שזה עזר. כמה שאלות- 1.זה באמת מספיק שאני אעזור לה? זה בד"כ חולף מהר או שכדאי ללכת לפסיכולוג ילדים? 2. האם הריסים תמיד יצמחו מחדש? אודה לעזרתך, דקלה

שלום, בני בן 3.10, גמול כשנה. התחיל השנה גן חדש, אבל נראה שמסתגל מאוד יפה. לאחרונה היו לו כמה פספוסים של פיפי ופעם אחת גם של קקי בגן. היום כשהיה עם בעלי בגן משחקים נעמד באמצע הגינה, הוריד מכנסיים ועשה פיפי וקקי, ממש בעמידה. לא פעם ראשונה שזה קורה, אבל עד עכשיו זה קרה רק עם פיפי. כמובן שאנחנו מסבירים לו שעושים צרכים רק באסלה ואם נמצאים בגינה אפשר ללכת הצידה להשקות עץ. ההתנהגות נראית לי קצת מוזרה, האם זה נורמלי?

היי וערב טוב.נשואה שש שנים ומתגרשת .אמא לתינוקת בת שנה וילד בן 3.מנסה להבין מה יהיה הכי נכון לילדיי.להישאר באותו בית (שכירות)או ללכת לאמא שלי לתקופה ולחפש דירה.בעלי נלחם איתי שהוא ישאר ותכלס אני חושבת רק על הקטנים .האם יהיה נכון להישאר במוכר?האם אצל סבתא המשבר לא יהיה גדול כמו לעבור ישר לדירה אחרת ובלי אבא כבר?ממש מנסה להבין .איך יודעים?!למרות שהמצב הכלכלי גם משפיע הוא מזערי כעת

שלום רב, בני הוא בן שלוש חודשיים. גמול מחיתולים בשעות היום מאוגוסט האחרון, כלומר גמול כחודשיים. כעת בגן עירייה וחזר לעשות קקי בתחתונים כשהוא בגן. הסייעת בצהרון לא מסכימה להמשיך להחליף לו ויתחילו להתקשר אלי לבוא להחליף לו. אני חוששת שהוא יתחיל לעשות בכוונה על מנת שאבוא בכל יום. מה ניתן לעשות? אורלי אמא של נועם

שלום בתי בת ה- 6 עלתה השנה לכיתה א'. זו בתנו הצעירה, יש לה אחות בת 16 ואח בן 12.5. מדובר בילדה חברותית, מלאת שמחת חיים ופיקחית. בחודשים האחרונים בגן היא החלה להתנהג באופן שלא היה אופייני לה מאז נכנסה לגן (גיל 3). היא לא הסכימה להיכנס לגן לבד אלא דרשה שאלווה אותה ולא "שיחררה" עד שגננת לקחה אותה איתה ומיו רלציין את ההתשה שעברתי כל בוקר איתה. כל זאת לאחר שבמשך כל השנים נכנסה באופן עצמאי לגן ואמרה לי שלום בשער. השינוי בהתנהגות נמשך כעת גם בכיתה א'. היא לא מוכנה להיפרד כאשר מגיע הזמן. בימים הראשונים גם בכתה ופירשתי זאת כהסתגלות קשה למעבר מגן לכיתה א'. עכשיו כבר אינה בוכה אך לא נפרדת. יש לציין כי במהלך היום היא מסתדרת נהדר, יש לה המון חברות וכיף לה גם בצהרון. זאת לפי דיווח של המחנכת שלה וגם אני רואה שהיא מרוצה בסוף היום. בעצם, החלק הבעייתי זו הפרידה ממני. מאז ה 1 בספטמבר יש לה קושי להיפרד ממני באופן כללי. גם אם אני יוצאת מהבית לקניות או עם אחד מאחיה הגדולים היא רוצה להצטרף ולא להישאר בלעדיי. אם היא הולכת לחברה (לאחרונה בכלל לא רוצה...)היא מבקשת שאשאר איתה - דבר שלא עשיתי מאז החלה לבקר אצל חברות בגיל 4 לערך. עד לפני כמה חודשים לא היתה לה בעיה שאשאיר אותה אצל חברה ואלך. היא התנהגה תמיד בבגרות מדהימה במיוחד לעומת חברות אחרות שלה. אשמח לעצה כי אני די מותשת מכל התקופה הזו וגם קצת מודאגת מהתנהגותה. תודה יעל השאלה - מה עושים? איך אני יכולה לעזור לה?

שלום רב. בני ילד בן 6 וחודש. עלה השנה לכיתה א. המעבר היה בסדר. יש לו הרבה חברים, חוגים , יש אפילו חבר אחד שהכי טוב. הוא אוהב ללכת לבית ספר לומד טוב, מאוד ממושמע ובבית הכל תמיד תקין וקל איתו. הוא הולך להרבה חוגים (ג'ודו וכדורגל ) מתחבר בקלות ומאוד בוגד לגילו. שלשום הינו אצל משפחה וילדה לקחה לו את הכדורים שקיבל לחג ואיבדה חלק. ופתום הוא התחיל לבכות בצורה שהכי לא אופיינית לו. (הוא תמיד היה ילד רגיש אבל כשהוא כועס הוא יודע להתמודד עם הכעס ולא בוכה אף פעם בהיסטריה ). לקחתי אותו לשירותים , דיברנו והוא אמר שהוא נורא התרגש לקבל את הכדורים במתנה והיא איבדה לו ובגלל זה הוא ממש לא מצליח להשתלט על עצמו.הסברתי לו שנמצא הכל ויש פיתרון לכל בעיה ושנעזור לו בכל דבר . אחרי כדקה ביקש שאצה מהשירותים כדי שיוכל להירגע ואחרי דקה יצא באמת רגוע ושיחק יפה עם כולם. היום אספתי אחתו מהצהרון והמדריכה אמרה שהיום שתי ילדות רבו איתו והרביצו לו והוא גם התחיל לבכות בהיסטריה ושכב על הדשא ולא הצליח להירגע. אחרי שדיברתי איתו הוא אמר שבאמת לא הצליח לשלוט על עצמו. אחרי שנרגע שיחק רגיל עם חבר. אני לא יודעת איך לעזור לו ? למה פתאום כזה דבר התחיל ? האם לפנות לייעוץ מקצועי ? אנחנו מדברים ומחזקים אותו בבית אבל אני לא רוצה שיהיה במצוקה כלשהי.

ילד בן 10 לא נרדם לבד בחדר. הוא אומר שהוא מפחד ויש לו מחשבות לא טובות. זה נמשך כבר יותר משנה. לפעמים יש לו התקפי זעם. המחשבות הלא טובות הם סביב פחד שמשהו יקרה להורים שלו. לא היה איזה אירוע טראומתי שקשור לזה. אני רוצה להתייעץ איזה טיפול יתאים לו. תודה

שלום, שאלה לגבי ילד בן 4.5. מספר פעמים בעת משחק עם בן הזוג של הדודה של הילד, הילד מכנה אותו באינסטינקט אבא.. גם כאשר זה נראה כאילו התבלבל הוא ממשיך לכנותו כך וכאשר נשאל למה הוא קורא לו אבא מאחר והוא אינו אביו (אביו חי וקיים ונמצא בחייו באופן רגיל) הוא טוען שהוא האבא שלו.. מה יכולה להיות הסיבה לכך?

שלום ירדן תודה רבה על תשובתך.. בגדול הילד חי חיים נורמטיביים לחלוטין, שני ההורים בחייו שום טראומות למיניהן, רגיל ככל הילדים. הדבר היחיד ששונה זה שהאבא לא משחק עם הילדים הרבה או מבלה איתם מעבר לשעות בבית או בנוכחות האמא, האמא היא הדומיננטית בצורה מוקצנת בחיי הילדים. הבן זוג של הדודה, משחק איתם וצוחק איתם.. הוא לא חי איתם באופן קבוע מדובר בפעמים בודדות שבהם רואה אותם באירועים מזדמנים. האם זו מספיק אינפורמציה? האם לדעתך הסיבה נובעת שהבחור מעניק לילד את היחס שהיה רוצה לקבל מאביו? עונה על החסכים מהאבא?

שלום רב, אני אמא ל2 מתוקים. ילד בן 3 וארבעה חודשים וקטנה בת שנה. רוצה לשתף ולקבל הארה. כשאני נפגשת עם אחותי ויש לה בן שהו בן 5 ובני בן 3+. יובל בן ה3 כל הזמן נצמד ליונתן בן ה5. ממש מחקה אותו וכל דבר עושה. אני קוראת לו יובל בוא לאמא לפה ,אמא לא מרשה. הוא לא מקשיב לי ורץ אחרי יונתן ועושה מה שהוא עושה. אני מבינה שאולי זה שלב החיקויים ומיומנויות החברתיוית. אבל זה מעצבן אותי אפילו . אני מרגישה שהילד שלי מובל ולא מוביל ומעצבן אותי שכל דבר הוא עושה אחריו גם אם זה טוב, ואני נעלמת באויר. אני לא שם בעיניו בכלל. פשוט כל דבר שיונתן עושה יובל עושה אחריו. זה קרה גם עם חבר נוסף שהיינו בלונה פארק- אותו חבר בן 3+ מתלהב מהמתקנים....ובני חשוב לו לומר "דן תראה את המתקנים, בוא בוא" כאילו מאד חשוב לו שאותו ילד יתלהב ואז הוא ילך איתו יחד. בני ילד מקסים, חכם עם רגישות עצומה ורגיש מאד. אם קיבל מכה ליד אנשים הוא יבכה ואומר לו מה קרה? הוא יגיד לי לא פה בצד. כאילו לא נעים לו מהסביבה. אני כאמא מאד מחזקה תמיד את הצדדים החיוביים וגם כאשת חינוך. ומוצאת את עצמי שואלת אולי לילד שלי חסר ביטחון עצמי ?אולי אני ובעלי טועים איפשהו ? דבר נוסף, אחותי כשהיא פונה ליובל ויונתן אם היא רוצה להעיר לבנה יובל היא אומרת לשניהם "בואו לפה אני לא מרשה" וזה מכעיס אותי כי אני מוצאת את הילד שלי מקשיב לה, נענה לה, כי היא אמא של יובל ואני נעלמת בקרע כאמא . ביקשתי ממנ השאם היא פונה היא פונה רק לילדה שלה יובל פה לפה אור. כאילו בני צריך לדעת שאני פה.

שלום ,אני מעוניין לדעת מה זה בעצם ילדים , ולמה הם ראויים ליחס טוב יותר של ההורים מאחים בוגרים ? והאם ככה זה בכל משפחה ? היחס שמקבל הילד הקטן הוא יחס יותר סלחני וותרן לעומת היחס שמקבל האח הבכור שהוא כבר בוגר? אני מרגיש שלאחיי הקטנים יש יותר זכויות בבית מאשר לי. אחיי הקטנים הם בני 9 ו10 ואני רואה את הסיטואציה הבאה חוזרת על עצמה: אבא מוכן לוותר על צפייה של חדשות (ערוץ 22) למען אחד הילדים במידה והילד רוצה לראות , או אבא שלי מוותר על סרט שהוא תכנן לראות בטלוויזיה ,או נגיד שאחותי תראה סרט שבא לה בזמן כזה שאני אישית לא יכול לראות (יום שישי בערב) . לי אין את את ההטבות האלו .. ואני מרגיש נבגד! אני סוג של מצפה לייחס שווה , ברמת הזכויות אבל לא לתשומת הלב.. אבל אני מניח שהמחשבה הזאת מוטעית ,לכן אני רוצה את עזרתכם להבין מה אני מפספס ולא מבין בכל המושג הזה שנקרא ילדים? לטענת אבא שלי , הוא אומר שהוא רוצה שלאחותי יהיה את הפינוק של הגיל שלה (9) עוד כמה דוגמאת : אבא שלי מאוד רגיש לריחות של אוכל מטוגן .. נגיד והוא נכנס לישון לי הוא אומר לא לטגן כלום ואפילו כשבאתי להכין פעם אחת חביטה או טוסט , אמא שלי אמרה לי שאבא שלי ישן ואי אפשר לעשות עכשיו.. אך כשאחים שלי מבקשים טוסט או חביטה או כל מאכל מטוגן אחר , היא נגישת למטבח ומכינה להם גם למרות שאבא שלי ישן .. בעבר אבא שלי לא הסכים לי לחמם פופקורן במיקרו בלילה , נגיד אחרי 8 בערב כי זה עושה ריח ,עד שראיתי שלאחותי הוא מסכים לעשות את זה בלילה , ואני גם התחלתי והוא לא אומר לי כלום , אבל זה מרגיש לא נעים שלה הוא הסכים מלכתחילה.. כמה פרטים עליי, אני בן 22 ומתמודד עם מגבלה נפשית בעל רמת תפקוד גובהה אז אני אשמח לדעת מה זה ילדים ,מה אני לא מבין או מפשפש בדבר הזה שנקרא ילדים .. לי אישית זה עושה רע מאוד כל המחשבה על האי צדק הזה בבית ,אבל יכול להיות שבכלל אני זה שלא צודק בסיפור. תודה מראש

שלום רב, בני בן 8 וחצי, ועד היום מסרב בתוקף לנגב לעצמו את הטוסיק לאחר שעושה קקי בשירותים. גם במקלחת קורא לנו ההורים, "לעזור" לו לסבן טוב את אחוריו, בעיקר לאחר ביקור באסלה, וטוען שאינו מסוגל, ושהוא נגעל. ניסינו כמה פעמים להשאירו שם במטרה שיתמודד, אך העיניין הסתיים בצרחות ובבכי קשים מנשוא. יש לציין שהילד טופל בהצלחה אצל פסיכולוגית בגיל 4 בעקבות חרדת אסלה (בגיל שנתיים וחצי "טבע" באסלה, ומאז סרב לעשות קקי באסלה, אלא רק בחיתול).מבקשת את עצתכם בנושא.תודה

פורום חשוב אך תמוה מדוע הכותרת משמיטה 50% מהאוכלוסיה? מן הרי להירד מהשפה הגברית ולהתבטא באופן שוויוני, במיוחד כשמנהלת הפורום היא אישה

היי, אנו הורים לילדים בני 9 בעיר במרכז. בשבוע שעבר אמהות מהכיתה תפסו פדופיל אחד ליד שער ביה"ס, ולמחרת פדופיל שני מטריד ילדות בגינת משחקים. בשני המקרים מדובר באור יום בהם יש אנשים. בשני המקרים המשטרה הגיעה, היה זיהוי והסתבר שהם מוכרים וסדרתיים. מן הסתם ההורים בביה"ס והשכונה לחוצים. כעת, נשאלת השאלה כיצד אנו מדברים עם הילדים, מה אומרים להם וכיצד מזהירים אותם כך שהתום שלהם לא יפגע, וחלילה לא יחוו סיוטים וחרדות. מצד אחד אנו רוצים לגונן עליהם, מצד שני, הם בגיל בו רוצים להרגיש קצת בגרות ועצמאות ורק השנה חלקם החלו לצאת מהבית ללא ליווי מבוגר.

שלום, בני בן חמש, ילד חברותי מאוד, מקסים ויחסית רגוע. אם אני צריכה לתאר אותו מבחינה חברתית, הייתי אומרת שהוא יודע להשתלב כמעט עם כל אחד - הוא משחק מדהים עם בנות, וגם עם בנים, לרוב כשזה בקבוצות מאוד קטנות במקומות מוגדרים (בבית שלנו או בבית של חבר). שמנו לב שדווקא בסיטואציות חברתיות קבוצתיות של בנים דווקא יותר קשה לו. לדוגמא, אם הולכים לפארק וקבוצת בנים משחקת בכדורגל, תופסת, או כל משחק קבוצתי אחר, קשה לו להיכנס לתוך הקבוצה. כשאנחנו שואלים אותו למה הוא לא מצטרף, הוא עונה שהם לא מזמינים אותו או שהם לא רוצים לשחק איתו, כשאנחנו יודעים שהוא בכלל אפילו לא ניסה להתקרב אליהם. בסופו של דבר במקרים כאלו הוא משחק לבד בצד. אנחנו רואים את זה גם בגן - קבוצת בנים שהם חברים שלו (כל אחד כשלעצמו הוא חבר מאוד טוב שלו) משחקים יחד, הוא לא ייכנס לקבוצה ולמשחק שלהם, אלא יעדיף תמיד לבחור לשחק במשהו אחר, או לבד או עם ילד אחר באחד על אחד. אנחנו לא יודעים אם זה עניין של חוסר ביטחון עצמי, או שאנחנו צריכים לתת לו כלים איך להיכנס לתוך סטואציות חברתיות כאלה. או שאולי אנחנו צריכים לעזוב אותו לנפשו. אם נאמר את האמת, זה קצת מטריד אותנו שהוא נשאר בצד לבד. נשמח לעצה, תודה!

שלום, הבן שלי כמעט בן 4 והוא התחיל לגעת בכל מקום שהוא נמצא בבולבול ...גם בגן וגם ליד אנשים...בהתחלה אמר שזה מגרד ומציק לו אבל בדקתנו ואין לו שום דבר שם...שזה כנראה אוננות. הסברנו לו שאם הוא רוצה לגעת בבולבול זה בסדר ונעים ומותר אבל לא ליד אנשים אלא באופן פרטי...הגננת גם אמרה שהוא נוגע המון ..מה אפשר לעשות חוץ מלהסבירלו לעשות את זה באוופן פרטי?? תודה

שלום, בן שנתיים וחודש. לפני כחודשיים נולדה לו אחות קטנה. ילד חכם, מאוד רגיש, בעל יכולת הבנה וביטוי מאוד גבוהים. ילד שקט ורגוע בדרך כלל. בימים האחרונים החל לגמגם מעט. כמו כן, התחיל להימנע מפעולות מסוימות כמו לקפוץ על מזרון, להתגלש ממגלשה (מגלשה ספציפית שבעבר אהב מאוד). הוא גם אומר על דברים מסוימים שצריך להיזהר לא ליפול. מנסים להבין האם זו רגרסיה נורמלית בעקבות לידת האחות או שמא נורה אדומה למשהו אחר? מה עלינו לעשות על מנת להחזיר לו את הביטחון? תודה

אני בזוגיות פרק ב' מזה כשנתיים וחצי. לא גרים ביחד. הבת של בן זוגי (גיל ההתבגרות) מוסטת קשות ע"י אימה ואינה מקבלת את נוכחותי ונוכחות ילדי. התקיימו מפגשים מסוגים שונים ושיחות רבות, אך המצב רק מחמיר. היא מסרבת שאגיע לאירועים שלה, ועד עכשיו בן זוגי הלך אליהם בלעדי. האם יהיה נכון להתחיל לקבוע עובדות עבורה, שאנחנו מגיעים ביחד כזוג לכל מקום, מתוך תקווה שהיא תתרגל עם הזמן למצב המוכתב, או להמשיך להיכנע לרצונה ולא להגיע איתו? תודה :)

שלום, בני בן 7.5 . אובחן כילד עם הפרעת קשב שבעיקרה מתאפיינת אצלו באימפולסיביות משמעותית. הוא מטופל ברטלין la . בבית הספר בסך הכל מאז לקיחת הכדור ( אפריל 2016) ישנו שינוי משמעותי בהתנהגותו , הוא רגוע יותר. לפני היו תלונות רבות על חוצפה רבה, פתרון בעיות באלימות אם מישהו היה מציק הוא היה דוחף, מכה , צועק . ניראה כי הכדור עזר לו למתן את התנהגותו. בבית נזקק לתיווך, סדר יום ברור ומאורגן ונוכחות הורית משמעותית. בחופשת הקיץ מ21/7 עד סוף אוגוסט הפסקנו את הטיפול התרופתי. והתחלנו שוב בספטמבר . בני ילד עקשן , וכחן מאוד ונראה כי ישנה החמרה במצבי רוח משתנים מאוד באופן קיצוני. הוא יכול להתנהג באופן רגוע כל היום , להקשיב ופתאום מסיבה שאינה נראת לעין נכנס למצב רוח כועס, צועק בבית, לא מקשיב , מאיים ולצערי אפילו מנסה להרביץ לי ולבעלי. אני מציבים גבולות ברורים מאוד, אך לצערי הסיטואציה נראת לא בשליטה. אנו נאלצים לאחוז בו בחוזקה ולהושיבו , לקלחו ואז הוא נרגע ומבקש שיחבקו אותו ורוצה לדבר. לאחר שנרגע יודע שלא התנהג בהתאם ואומר סליחה ושהוא ישפר את התנהגותו. ישנה קיצוניות רבה בהתנהגויות שלו דבר שקשה עבורו ולנו כמשפחה ממש קשה , התסכול רב ונראה כי ממש אנו מתפרקים. האם ייתכן שההתפרצויות נגרמות עקב לקיחת הרטלין ? תודה רבה, עדי

גם בני לקח רטלין LA וזה גרם לו לעצבנות יתר. נגשנו לנוירולוג והחלפנו סוג . מציעה לך לחזור לנוירולוג ולהציג לו את המצב שתיארת.

שלום, יש לי ילדה בת 3 שמגיל שנה ושנונה גמילה לחלוטין ללא פספוסים. בחודשיים האחרונים סבלה מעצירות שגרמה לפיסורה ולבכי בעת יציאת הצואה. כאבים אלה טופלו באמצעות סיבים תזונתיים. הבעיה היא שלאורם הילדה לא רוצה להיכנס לשירותים מתאפקת למרות כאבי בטן משמעותיים שהורסים את שגרת יומה עד של סוף בורח לה במכנסיים סיטואציה טראומתית פי כמה עבורה ועבור כולנו. רק כדי לסבר את האוזן השבוע ברח לה בכל יום פעמיים. אנו עובדי עצות ולא יודעים באיזו דרך לנהוג איתה- היא בשום אופן לא מוכנה לשבת על האסלה.. מה הפתרון ואיך מחזירים את הילדה למצב נורמאלי?? אודה לעזרתך בדחיפות.

שלום. אני אם לשתי בנות, הגדולה בת 6 בכיתה א לומדת בעיר אחרת והקטנה בת 4 לומדת בגן ליד הבית. הילדה בת ה4 קשורה אלי מאוד, חכמה ופלפלית. רגישה מאוד. נמצאת איתי רוב שעות היום (חוץ מזמן הגן) בהם לפחות 3 שעות רק איתי לבד כי האחות הגדולה יוצאת מוקדם וחוזרת מאוחר. לא מסכימה ללכת לחברות אלא רק שהן תבאנה אליה. במקומות חדשים כמו גן וכדו צריכה יום- יומיים הסתגלות. ולמעשה אני המטפלת העיקרית שלה. וכל זאת כהקדמה לשאלה: אני מעוניינת לסוע לשבוע לחול לבד למשך חג הסוכות (בו נמצאים עם המשפחה ואין גן) ולהשאיר אותה לטיפולו של בעלי ואחותי בת ה17. (אציין שלבעלי כמובן יש נוכחות בבית והיא אוהבת אותו אך רוב שעות היום הוא עובד ועיקר הטיפול הוא שלי) אך אני חוששת שאולי זה ישפיע עליה לרעה מבחינה רגשית. אשמח לדעת מהי הדעה המקצועית בעניין? כדאי לסוע בלעדיה או מומלץ שלא? (פרט חשוב נוסף הוא שעד לפני 8 חודשים, במשך השנתיים האחרונות נאלצתי להתאשפז כ6 פעמים למשך מספר ימים ואז היא נשארה עם בעלי וכשחזרתי היא היתה יותר דבוקה אלי ועצבנית וממש ראיתי שזה לא השפיע עליה לטובה על אף שהכנו אותה לפני האשפוז והסברנו לה) מה עושים? מה מומלץ?

שלום, בננו הבכור בן 11, תלמיד כיתה ו. תמיד היה מופנם בצורה קיצונית, חרדתי, ומבחינה חברתית- פסיבי, נמנע, לא יוזם, מתקשה ליצור אינטראקציות חברתיות. מגיל קטן קיבלנו הדרכת הורים והוא טופל מספר שנים אצל פסיכולוגית קלינית ובנוסף גם טופל אצל פסיכולוג התנהגותי. כל הטיפולים עזרו מאד ומילד שלא יצר קשר ונמנע, הוא נענה לקשר, יצר חברויות אבל עדיין הכל קשה (בתחום החברתי). הוא ילד יפה תואר, תלמיד מצטיין. בסהכ בכיתה הוא ילד אהוב, אבל שקט מאד. יש לו מספר חברים, אבל אין לו חבר טוב או אחד שמחשיב אותו כחבר הכי טוב שלו. הוא מאד מנותק מהווי בכיתה- לא נכנס בכלל לוואטצפ, לא מתכתב עם אף חבר, לא מעניין אותו מה הילדים בכיתה קובעים, הוא לא מזמין חברים, לא יורד לשחק איתם במגרש (כולם יורדים). כשאנחנו מנסים לדרבן אותו אז הוא בקושי רב מזמין איזה חבר (שולח הודעה ואם החבר לא עונה אז לא מנסה להשיגו), הוא מאד ממדר אותנו ממה שקורה בכיתה (לא מספר כלום, לא מסכים שנקרא הודעות וואצטפ), אנחנו קוראים הודעות וואטצפ של הכיתה ורואים שהוא ממש לא בעניינים (למשל ילדים כותבים על סדרות טלוויזיה שלא מעניינות אותו, עושים אחד לשני לייקים באינסטגרם, מחפשים פוקימונים) שום דבר לא מדבר אליו. הוא חוזר הביתה ומשחק באקס בוקס או קוביה הונגרית. בסהכ הוא לא נראה עצוב או בדכאון אבל אני בטוחה שהמצב מפריע לו, שהוא נמנע, שזה לא נורמאלי. אני יודעת שהמצב יילך ויחמיר משום שככל שעולים בכיתות אתה חייב לשכלל את היכולות החברתיות שלך ואצלו הכל תקוע כמו בכיתה א (שאני זאת שהייתי צריכה להזמין עבורו חברים). מצד אחד, כשאנחנו לוחצים- זה לא ממש מניב תוצאות (הוא לא משתף ומתעצבן) ומצד שני- נראה לנו בעייתי. אחהצ הוא פעיל במובן שהולך לחוגים (כדורגל, גלישה) אבל זה לא בא במקום הציפייה שילד בכיתה ו יהיה קצת יותר מעורב וירצה קצת יותר להפגש עם חברים. לפני שבוע הכרחנו אותו ללכת למפגש כיתתי בערב שבת והוא נהנה מאד ואפילו ביקש להישאר כשביקשנו שיחזור. אבל מפגש כנל מתקיים כל ערב שישי והוא לא מתעניין בכלל ולא מבקש לבוא שוב (למרות שנהנה פעם קודמת). מה עושים? להרפות? ללחוץ כל הזמן? תודה מראש על תשובה ושנה טובה

בני בן שנתיים וחצי ומשתמש במוצץ ובדובי (יש אחד לבית ואחד למחוץ הבית). בעיקרון אין לי בעיה שיהיה איתם ברגעים קשים כנחמה כמו הפרידה בבוקר בגן או בשינה אבל אני מרגישה שהתלות מחמירה והוא לא מוכן לשחרר מהם לפעמים. הוא כן משחרר מהם בגן בחלק מהזמן וכשמשחק במשהו שמעניין אותו (מקרים נדירים). לצערי כל פעם שאני לוקחת אותו לפעילות כמו התעמלוץ לגיל הרך, משהו מוזיקלי או הצגות או לדוגמא כשיש בגן פעילות משותפת של הורים וילדים הוא נדבק למוצץ והבובה ולא משתף פעולה עם ההפעלה. כל מה שניסיתי לא צלח ולפעמים פשוט בא לי לקום ולצאת כי אני מרגישה שסתם באנו.... בזמן האחרון קורה עוד משהו מוזר עם הבובה וממצב של מישוש הזנב שלה הלבד הוא עכשיו מוסיף הכנסה והוצאה של הזנב מהאוזן שלו. מעשה שמביך אותי ומעצבן בעיקר ליד אנשים... מה עושים? כל נסיון הוצאה של הבובה ממנו כשהוא מחליט שהוא רוצה אותה עולה בבכי רב ועקשנות לא מתפשרת מצידו :(

שלום ירדן ותודה תמיד על העזרה שלך בני בן 5 , ילד שמח עם עולם פנימי עשיר מאוד , משחק המון . העניין הוא שמאוד קשה לשכנע אותו ללכת לחברים . כמה פעמיים לקחתי אותו אצל חבר אחד הוא נשאר וחברים שאף פעם לא היה לא מוכן ללכת . בגן משחק עם 2-3 חברים קבועים( באותו המזג העדין שלו) ומשחק המון לבד. מה לעשות איך לסייע לו ? להניח לו ? לנסות להציע לו כל הזמן? אני יודעת שבגיל הזה זה חשוב ליצור חבריות , גם בגן המשחקים קשה לו להצטרף למשחק עם ילדים שהוא מכיר .תודה רבה

בוקר טוב אני מעבירה גן עירייה לאחר החגים, הילדה בת 02.9 אני ממש לא מרוצה מהתנהלות הגננת שהיא שנה ראשונה בתחום. זאת הסיבה להעברה(כסא רוגע, צעקות על הילדים וכדומה), השאלה האם כדאי לי להעביר לאחר החגים או לחכות קצת לראות עם מישתפר כי יש לי הרגשה מאד לא טובה...השאלה האם כן להעביר גן זה לא יעשה לה טראומה? ואיך אני מכינה אותה למעבר? .

היי יש לי ילד בן שנתיים ו4 חודשים , נכנס לגן בפעם הראשונה בספטמבר , עד אז היה איתי בבית כל יום כל היום . מאז שנכנס לגן היו את השבועיים הראשונים הקשים להסתגלות בכי בבוקר בכי כאשר אני מגיעה להוציא אותו , מאז היו כמה ימים טובים יותר בבקרים מבין שאנחנו יוצאים לגן , אז ישנם ימים שהוא לא מוכן לשתף פעולה בכלל ויש ימי שבוכה אבל מעט . יש לציין שכאשר אני מגיעה להוציא אותו מהגן והוא שומע שזאת אני הוא מתחיל לבכות לאחר דקה נרגע ומספר לי לבד חוויות מהגן אומר שכיף לו - שהוא משחק בחצר , הוא שר לי שירים שהם שרים בגן . הגננת טוענת שבמהלך היום בוכה מעט אך נרגע מהר ומשחק . בבית קשה איתו מאוד , הוא לא נותן לי להתרחק ממנו , לכל מקום קטן שאני הולכת אפילו ישר מתחיל לצעוק לי אמא איפה את בואי . כאשר אבא שלו הולך לעבודה בבוקר הוא ישר מתחיל לבכות ולהשתגע במשך 20 דקות וצועק - לא אבא בוא אל תלך תישאר . כל דבר קטן גורם לו לבכות - לפעמים בלילות כאשר אנחנו הולכים לישון מתחיל עם בכי מטורף ולא יודע בעצמו מה הוא רוצה פעם אחת רוצה חיבוק נשיקה אחרי שניה לא רוצה , אני עדיין מניקה אותו מידי פעם - אז לפעמים אומר לי ציצי - כאשר אני מוציאה לתת לו מתעצבן צורח בוכה ולא מעוניין בציצי , שוב אומר לי כן ציצי ושוב אחרי שניה לא רוצה , רוצה את אבא שלו - כשהוא מגיע הוא אומר לו ללכת , ככה במשך חצי שעה אם לא יותר עד שנרדם . אני כבר מיואשת נפשית - השאלה היא האם לא עוברות החרדות האלה מהגן ?? האם יש תקופה שמוגדרת כתקופת הסתגלות ? לגבי זה שהוא לא החלטי בדעותיו האם זה קשור לכל עיניין החרדות ??או שזה מצריך טיפול בנפרד? תודה ויום טוב .

שלום, לבתי בת השש אובחנה התפתחות מוקדמת לגילה המצריכה טיפול של זריקה מאטה פעם בחודש. כיצד מומלץ להסביר לה כך שלא יווצרו בעיות נפשיות או חברתיות? תודה.

הבן שלי בן 7.5, מקפיד על ניקיון באופן כללי ועל אסטטיקה. אבל אחרי קקי הוא לא מנגב. הצעתי לו נייר, מגבונים. הוא בעיקר נהנה ללכת לשירותים לפני המקלחת ואז מנקה את עצמו במים. הענן שהתחתונים מוכתמים, יש ריח לא טוב. ולא משנה כמה שאסביר לו על ניקיון הגוף, זה לא עובד. הוא גם לא מסכים שאעזור לו או שאבדוק אותו. מה אפשר לעשות?

אני מחנכת שנה שנייה לתלמיד מכיתת מופת. לתלמיד יכולות לימודיות טובות אלא שבשנה שעברה היה חסר מוטיבציה ומיעט לתפקד. כמו כן יש חשד לבעיות קשב וריכוז שלא נבדקו על ידי ההורים, אם כי בעבר נטל טיפול תרופתי. בשנה שעברה לא הייתה בעיית אמינות אך השנה היא מתגלה בעוצמה. פעמיים שיקר לי על אי הכנת שיעורי בית, ובנוסף כשהיה חבוש ביד ימין טען שאינו יכול לכתוב ביד הזו כשבעצם הוא כותב בשמאל. לבסוף הייתה מריבה בינו לתלמידת כיתתו. הוא טוען שאחרי שדחפה אותו בלי כוונה כשמיהרה להיכנס לכיתה , הוא דחף בחזרה , התלמידה באה ונתנה לו בוקס והוא החזיר לה. מבדיקה שערכתי עולה כי התלמיד בלבד נתן לה בוקס , שוחחתי עם תלמידים נייטרליים שראו. אך התלמיד מתעקש על כך שקיבל בוקס ואז החזיר לה. התלמיד סיפר לי כי נפגע כשאמרתי לו שאינני מאמינה לו. אך למעשה בדקתי את הדברים לעומקם. אימו של התלמיד מאוד מגוננת עליו במקרה הזה ומאמינה לו שקיבל בוקס ורק אחכ החזיר. איך להסתדר עם הילד ואימו. יצויין כי נתתי עונש לשני התלמידים להיות מושעים לשעה אחת. למעשה האירוע התרחש בזמן שהייתי צריכה ללמד את הכיתה אך התבלבלתי ולא הגעתי לשיעור ולכן קרה מה שקרה. בנוסף האם טוענת שכעסה מאוד שלא עידכנתי אותה על האירוע ועל ההשעיה של בנה אלא, שמעה על כך מבנה. האם ציינה שאני תמיד מעדכנת אותה במתרחש עם בנה אך הפעם לא דיווחתי לה (מיהרתי לצאת לנופש משפחתי) . האם ניסתה ליצור עימי קשר בנייד ובהודעות אך כיביתי את הנייד. למחרת...הגיעה האם לבית הספר בידיעה שזהו היום החופשי שלי וניגשה למנהלת בית הספר להודיע שבנה לא יקבל את העונש היום אלא לאחר עדכון שלי אותה. הסברתי לה שאין זה צודק להגיע לשיחה עם המנהלת כל עוד אני לא נמצאת. היה עליה לסמוך עליי ולחכות ליום המחרת שאגיע לעבודה. יש כאן משבר אימון . מה עליי לעשות???

שלום רב, בני בן 12 יש לו הפרעת קשב וריכוז. נכנס השנה לחטיבה. הוא כל היום במחשב, לא נפגש בכלל עם חברים. יש לו המון שיעורים ומבקש עזרה מצאתי לו מורה פרטית והוא לא מוכן ללכת בשעה כזאת או בכזאת. הוא לא יוצא מהבית. מצאתי גם תלמיד שיעזור לו בשיעורים והוא התחיל להשתולל ולצעוק שהוא לא רוצה. אני כבר לא יודעת איך להתמודד איתו מאוד קשה לי ואני ממש מתוסכלת. אפשר עזרה

אובחנתי עם גידול במוח עלי לעבור ניתוח. מדובר על אישפוז של שבועיים עם שיקום בבית (מקווה) בין חצי שנה לשנה. רציתי לדעת מבחינת התאומות מתי זה הזמן שהכי פחות ישפיע עליהן השינוי. התאומות בנות חצי שנה כרגע בבית לא בגן. כמןבן שברגע אצטרך שאקבע תור אדאג שיהיה להם סידור בבית, פעוטון או בגן .תודה והעיקר הבריאות.

ביני לבן בני בן 17 יש המון חיכוכים , החיכוכים הם בעיקר בנושאים כספיים,אני לא חושבת שצריך כל הזמן לתת ולתת בעוד שהוא עובד(מטייל עם כלבים) ויש לו חשבון בנק בו יש סכום מכובד. אנו גרים בסביבה בה מסתכלים על לבוש/ הנעלה מותגים . לפני שבוע חגגנו יומהולדת במסעדה יוקרתית כל המשפחה(אנו 4 נפשות)כעת הוא רוצה/מבקש לנסוע לחופשת סופש עם אביו כמתנת יומהולדת. אני מסרבת ומכאן התחיל/ממשיך כל הבלגן. היינו בקיץ ב3 נופשים שונים בארץ ישנן עוד הוצאות לא מעטות ואני לא חושבת שהנסיעה לסופש כרגע באה בחשבון כי זה גם כן הוצאה. פרט לנושא הכספי עולה בעיה נוספת הילד מסתובב כל אחהצ מחוץ לבית לא מיידע היכן הוא,לא עונה לשיחות /הודעותחוזר הביתה קרוב ל21-22 אחרי שהיה 4-5 שע בחוץ. לשאלתי איפה היית ?מקבלת תשובה מה אכפת לך ,הייתי איפה שהייתי ,אין לך מה לדאג וכו.. בעלי אומר לא לשאול כיוון שסומך עליו שלא מסבכך..אך אינני מקבלת את זה. להעלם ולא לומר בכלל איפה את מדאיג. אשמח לעצות... תודה

שלום, הבת שלי בת 6, כיתה א, ילדה רגישה. משתמשת הרבה במגע ובקרבה לאנשים. אוהבת מאוד לחבק, לנשק. וכשמחבקת - מחבקת מאוד חזק . היא מרגישה שאנחנו נרתעים ממנה. ומסבירה שכשהיא אוהבת הרבה אז מחבקת חזק. באופן אישי, גורם לי להירתע ממנה, ואני לא חשה זאת מילדיי האחרים. ילדה "מוגזמת" באופן כללי- לדוג כשעונדת צמיד , לא מסתפקת באחד אלא בחמישה. מה ניתן לעשות?

אובדת עיצות ילד בן 7 (במרץ)מאוד מופנם סגור במסגרת הגן (בעבר) והכיתה (נוכחי) תלותי מאוד בעיקר בי - אמא - אינו נפרד בקלות מעבר מארד קשה לגן עירייה כאשר היה בן 4 אינו מדבר בנוכחות מבוגרים קושי בשינויים מעברים התנגדות כמעט בכל תחום בבית התפרצויות הצקות התנהגות ילדותית ומאוד נוקשה יכול להרים יד בנקל על אחותו וגם עלינו ללא אפשרות לעצור אותו או להרגיע במהלך אותם רגעים דבר שגורם לתסכול רב שכן הדבר יכול לקרות גם בנוכחות אנשים זרים (פארק....משפחה....ואז מן הסתם מלחיץ עוד יותר כי זה לא נראה נורמלי.....ומן הסתם לא ראוי היום לדוג החליט שלא הולך לביהס ונאלצתי ללכת ולחזור כדי להשיג שיתוף פעולה ולצאת ..קשה עם שיעורי הבית ואנחנו רק בתחילת הדרך אין לו מוטיבציה /דרייב למשחק למשהו רציני אינו מגיב ל"איומים" מכל סוג או תמריצים בביהס התנהגות זו אינה באה לידי ביטוי - שקט סגור ממושמע לא יצביע בכיתה ויהיה במרכז אך יחסית מסתגל קצב איטי קושי בלימודים אך לא בהקצנה (שילוב נפסל) אני שוברת את הראש מדי יום האם תיתכן שונות כה גדולה האם זה יכול להרגיע אותי מהבחינה שלא מדובר בבעיה ממשית ? אני נתקלת בקושי עצום בגידולו ומדי פעם מעלה השערות האם שגיתי ככ בחינוך שלו או האם מסתיר התנהגותו מאחר וחושש במסגרת ביהס נדמה לי שעבר טראומה כלשהיא בגן עירייה לאור השינוי שחל בו במעבר מגן פרטי לשם ומנסה בכל דרך להבין ולמצוא קצה של חוט בדרך לפתרון והשגת שלום ושקט בביתנו איפה מתחילים מה עושים ???

שלום, אני אבא לילד בן 7 , כיתה א, שלא שולט בקקי שלו, כמעט כל יום עושה צרכים בגן, ובכיתה. אני עובד עצות, לפי מה שאני קורה, אין פתרון, זה כנראה יעבור.... האם יש רופאים שאתם ממליצים ? האם יש מטפלים שאתם ממליצים ? האם יש תרופת קסם ? האם יש טיפול אלטרנטיבי כלשהו ? משהו ? נא סיועכם ! תודה

שלום ירדן. אני אמא לבת 3.5 מתוקה רגישה וכו'.. מינקות היא היתה יותר תלויה בי, לא מתקרבת לדמויות חדשות (כולל סבים סבתות) אך בגן ובסביבה הביתית שמחה ופעילה. כרגע נכנסה לגן עיריה ולמרות המעבר נראה שהיא בכיוון חיובי. הבעיה העיקרית איתה כרגע, היא א. לא משתפת אותנו בחוויות ומתקשה לענות לנו על שאלות בסיסיות סביב חויות שחווה(מה הרגישה,שחזור אירועים וכו') ב. חוסר התקשורת שלה עם כל מבוגר ממנה שהוא לא ההורים. חברים מהסביבה היומיומית,בני משפחה,כמו סבים סבתות דודים צעירים,שהיא מכירה ונפגשים איתם אחת לכמה שבועות, מנסים לשאול אותה שאלות ולדובב אותה והיא מתחבאת מאחורי ולא עונה,ואני מנסה לחשוב כיצד אפשר לגרום לה להפתח אליהם וליצור קשרים משמעותים יותר איתם. כמובן שהביישנות/איטיות להיפתח מתבטאת גם בקשרים חדשים עם ילדים,(.בגן זה דווקא מתחיל להרקם לאט לאט) שמתקשה לגשת אליהם בספונטניות וברצון ונצמדת לסינר. איך היית מגיבה אליה? האם היית משקפת לה שאנשים מתענינים בה ומחכים לתשובה ולתגובה, או שהיית מתעלמת ונותנת לגיל להביא בטחון לגשת לקשרים? אני אובדת עצות וחוששת שאני מגיבה לא טוב ולוחצת עליה.תודה רבה.

שלום, היה לי "הסכם" עם בתי בת ה-15 על שעת חזרה הביתה מבילוי והיא פחות או יותר עמדה בזה. לאחרונה, בעלי ואני נמצאים במצב מתוח והוא משתמש בילדה כ"נשק" מולי. באישורו, היא התחילה לחזור הביתה בשעות הבוקר המוקדמות 04:30!!! כמו כן, הוא לוקח אותה בשבוע הבא לנופש באילת מטעם מקום עבודתו. אני יודעת שהם ישנו באותו חדר ואולי באותה מיטה וזה קצת מטריד אותי. שניהם חושבים שאני לא בסדר שאני מרגישה כך. רציתי לשאול מישהו מקצועי, האם זה ראוי שאב יישן עם בתו בגיל הזה באותה מיטה? אשמח גם לקבל עיצה איך להתנהל מול שניהם גם בעניין הסמכות ההורית שלי שנשברת על ידו. תודה.

אהלן ירדן בני הבכור בן 5 עדיין עם מוצץ , בלילה ולפעמיים ביום כשעייף . לפני יומיים הוא החליט שהוא זורק את המוצצים ואפילו גזר אחד מהם. דיברנו איתו על כך שהגיע הזמן אבל ממש לא לחצנו. בלילה קשה לו הוא אומר שהוא רוצה את המוצץ . לפני חודש נולד לנו אח שלישי . אני מתלבטת האם כדאי להחזיר לו את המוצץ אולי זה צורך להירגע , או להמשיך לתת לו את התחושה שסומכים עליו והוא יתגבר... אני פוחדת להעביר לו מסר של חוסר יכולת אם נחזיר לו תא המוצץ . מה את חושבת? תודה רבה !

שלום, אנחנו הורים למספר ילדים קטנים. הורים טובים , אכפתיים, אחראים ונורמטיבים. לאחרונה , בשל ויכוח עם אחד הילדים שלנו , בעלי אחז בבן שלי בכוח והשאיר לו סימנים בגוף. כמובן שהוא מאוד מצטער ומתייסר. והוא מודע לכך שהוא נוטה להתרגז מהר. בעיקר באופן מילולי. האם יש דרך או טיפים שתוכלי לתת לנו כדי שלא יקרה שוב. (קצת חוששים לשאול אנשים...) תודה.

שלום רב, בתי בת שנתיים ושמונה חודשים הינה ילדה מפותחת ביותר, מדברת יפה מאד, אקטיבית, עצמאית מאד, דעתנית וסקרנית. בעיקרון היא ילדה שמחה מאד ולא נודניקית, אבל בבוקר ולפני השינה זה אותו תסריט של היסטריה. היא מתעוררת וקמה בבוקר ללא בעיה, אך מייד מוצאת סיבה להיכנס להיסטריה ובוכה כמעט ללא הפסקה עד ארוחת בוקר. אף שאני אומרת לה בבוקר :"היום ללא בכי, בסדר?" והיא עונה לי "כן" , היא עדיין מתחילה את הבכי ללא סיבה, פשוט כהרגל. כנ"ל לפני השינה. איך שהיא שומעת , שהגיע הזמן לישון, ישר ניכנסת להיסטריה ובוכה, לא רוצה סיר, להתרחץ כו'. עד שממש לפני הכניסה למיטה היא נירגעת. ואז נירדמת ללא שום בעיה ומהר מאד. כל יום זה אותו תסריט, שאותו אני רוצה לשנות. אף שכל הזמן אני מעבירה לה מסר, שהבכי שלה לא מתאים ואין סיבה לבכות, היא עדיין עושה את זה. תוכלי לייעץ, בבקשה? תודה. אירינה

שלום ירדן בננו בן 12 וחצי. יש לו שתי אחיות, בת 16 ובת 6. מדובר בילד מקסים, חכם, חברותי. בננו מאד אוהב משחקי מחשב ובמקביל גם נפגש עם חברים, אך בעדיפות ראשונה נמצא המחשב. בשלושת חודשים האחרונים קרו שני מקרים. בפעם הראשונה בעלי גילה בכרטיס שלי חיובים של משחקים למחשב באתרים בינ"ל. הבנו מיד שמדובר במשחקים שהבן שלנו מכיר. פנינו אליו והוא הודה שצילם את הכרטיס שלי וקנה את המשחקים. היינו בהלם על התעוזה והחוצפה ובעיקר על העבירה שעשה. הוא הצטער על מעשיו, אמר שהבין את המשמעות של המעשה. מאחר והכל נשאר במשפחה, הענשנו אותו ע"י החרמת המחשב והנייד והמשכנו הלאה. לאחר חודש וחצי חזר המקרה, הפעם אצל הוריי. שוב אותו דפוס של פעולה. מיותר לציין את הרגשתנו הנכזבת והמבוכה מול הוריי, שידעו על המקרה הראשון. בננו הצטער מאד על מעשהו וביקש סליחה מהוריי ומאתנו. הוא אמר שלא יודע איך עשה את זה, זה המוח שלו ש"השתלט" עליו והוא ממש מרגיש רע עם הדבר. הוא נשבע שלא יקרה בשלישית והסביר לנו שלאחר שקנה את המשחקים הרגיש כל כך רע על מה שעשה שביקש מאחד האתרים לבטל את הקנייה והסכום לא חוייב (זה נכון). המקרה האחרון היה לפני שבוע. פרט לכך ששוב החרמנו לו את המחשב יחד עם המשחקים הקיימים בו (משחקים שנקנו על ידינו)אנחנו די חסרי אונים. אנחנו בתחושה שיש לנו בבית ילד שמפתח כישורי עבריינות. ברור לנו שאינו יכול לדחות סיפוקים וכי יש כאן סממן של התמכרות למשחקים. אני מאד אשמח לעצה לגבי המשך טיפול בילד. דנה

יש לי תינוק בן שנה וחודש שנכנס לגן שבוע שעבר פעם ראשונה. עד עכשיו היה בבית ואני עבדתי חצי משרה, אני שמרתי עליו והסבתות. הכניסה לבן קשה. הגננות אומרות שהוא משחק ולאט לאט מיום ליום בוכה פחות. הבעיה היא שהוא לא מוכן לאכול כלום, לא מטרנה ולא מוצקים ולא לשתות מים. כשאני באה לאסוף אותו, הוא רואה אותי, פורץ בבכי של התרגשות, בא אליי שארים אותו ואז כשאני מרימה אותו נרגע בבת אחת. ואז אוכל ושותה מלא איתי. מה לעשות??? האם זה נורמטיבי? הוא ממש עושה שם שביתות רעב ושתייה של ארבע שעות (אני אוספת אותו ב12:00 בינתיים)

האם כדאי להמשיך לאסוף אותו ב12:00-12:30 עד שיתחיל לאכול ויסתגל או האם זה יעכב את ההסתגלות שלו? אני אוספת אותו והוא ממש אוכל בתאבון ושותה מלא ברגע שאני אוספת אותו כי צם 5 שעות....

שלום רב, הבת שלי עלתה לא השנה. היא יושבת בכיתה ובוכה (בכי היסטרי שלא מאפשר להמשיך את השיעור), כל פעם מוציאים אותה החוצה ומרגיעים והיא חוזרת לכיתה ואחרי כמה דקות מתחילה שוב לבכות. אנחנו נמצאים גם בבוקר בבית ספר לבקשת המנהלת בגלל הבעייה הזו. הייתי רוצה להפגיש אותה עם פסיכולוג ילדים, האם לדעתך זה נדרש? איך עושים זאת? אני רוצה גם לציין כי היא ילדה שמחה בדרך כלל עם חברות וביישנית כלפי אנשים שהיא לא מכירה. כמו כן בשנה שעברה כשנכנסה לגן הייתה תקופה של חודש בערך שהיא בכתה בבוקר אבל אחרי כמה דקות הייתה נרגעת. תודה

שלום, בני בן ה 9 לא יכול להירדם לבד כבר שנים אלא רק אם נמצאים איתו בחדר.. אח"כ באופן קבוע מתעורר או כעבור שעה וחצי או יותר מאוחר ועובר אליי למיטה..אחרת לא ימשיך לישון עד הבוקר. הוא מפחד ממפלצות, ומתעורר בלילה מבוהל כמו מתוך סיוט לעתים.. איך אפשר לעזור לו ומה זה אומר? תודה רבה.

בת 9 חודשים נכנסה לגן ב1.9, לא מצליחה להירדם בגן. מאז שנולדה יש קושי להשכיב אותה לישון. במשך היום היא נרדמת בעגלה או על הידיים. אם מנסים להרדים במיטה,זה בלתי אפשרי היא כל הזמן קמה ונעמדת ולא מוכנה לישון. רק בשעות הערב כשהיא עייפה מאוד היא נרדמת במיטה שלה.(צריך לעמוד לידה) היא ילדה מאוד פעילה זוחלת, עומדת, הולכת עם יד אחת. האם המצב הזה הוא תקין?האם מחייב טיפול? אני די חוששת שכן לא תצליח להתרגל לגן, והגננת תגרש אותנו מהגן( כבר נאמר לי שאם המצב לא יישתפר יש סיכוי שתצטרך לוותר עליה). מאוד מודאגת מהמצב. אשמח לתגובה בהקדם.תודה מראש

בתי עלתה השבוע לכיתה א. אובחנה עם קשב וריכוז ומטופלת תרופתית. העניין הוא שכשאני שואלת איך היה בבית ספר או מה עשו, היא בקושי מספרת (אני מרגישה שאני צריכה לסחוט את זה ממנה), זה היה גם כשהיתה בגן, וכשכן מספרת היא ממציאה דברים. גם חברתית קשה לה ליצור קשרים חדשים, מתחברת יותר עם בנים מאשר עם בנות, ואני לא יודעת איך לעזור לה בזה. מה לעשות? להמשיך לשאול אותה ולחפור? תודה!

יש לי אחיין קטן בן שנה ושמונה חודשים. ההורים השאירו אותו עם סבא וסבתא והנחו אותם שהוא צריך לאכול להחליף חיתול ולישון בצהריים... הילד אכל. כשניסו להחליף לו חיתול הוא יבב ולא ממש שיתף פעולה. המבוגרים מסביב נהיו קצת חסרי סבלנות גם אבל המשיכו עד שסיימו להחליף. אחכ הגיע הזמן ללכת לישון והתינוק בכה ולא רצה. וסבא הרים אותן על הידיים ונענע. התינוק בכה וצווח. נתנו לו מוצץ והמשיך לנענע עד שכעבור כמה דקות הוא נרגע ונרדם ואז שמו אותו במיטה... אני בת 35 כבר ועדיין לא הבאתי ילדים. שאני רואה מהצד את כל זה מרגיש לי כמו תמונה שבה כופים ומכתיבים לילד מתי אוכלים. מתי עושים מה. מתי ישנים. המבוגרים כאילו יודעים יותר טוב בשבילן מה צריך ומה נכון. אפילו אם הילד בוכה ומוחה ולא רוצה הם עושים את המוטל עליהם... ולי זה קשה להזדהות עם ההורים. אני מזדהה עם הילד שחווה ככ הרבה הכתבות חיצוניות ....למשל למה לא לתת לו לשחק כל היום ולהרדם בטבעיות מתי שיהיה עייף? איך רוכשים את המסוגלות ההורית הזאת לתסכל את הילד אפילו נוכח בכי ויללות ולהתעקש על סדר יום כפי שההורים קובעים לנכון? אני מפחדת להביא ילדים ולהתעמת עם הנושאים האלה .