פורום פסיכולוגיית ילדים ומתבגרים
מנהל פורום פסיכולוגיית ילדים ומתבגרים
![ירדן פרידון ברשף ירדן פרידון ברשף](https://images.doctors.co.il/Doctors/Forums/DoctorsImages/Desktop/di_47976.jpg)
שלום לכן, בני הבכור בן 8.5 ויש לו אחות בת 5.5 כבר זמן רב יש לו פחדים מכל מיני דברים ששומע, גם אמיתיים וגם לא. למשל פיגועי הדקירה, חדשות, סרטונים ומשחקים מפחידים שחברים בצהרון מראים לו ועוד. הפחדים גורמים לו להתעורר בלילות ולבוא אלינו, לפחד ללכת לשירותים גם ביום, לפחד להיות בחדר שלו ועוד. לפני כחצי שנה עברנו דירה וזה רק החמיר. הוא כל זמן מספר שמפחד שיבואו להרוג אותו. בעלי ואני מנסים להסביר לו מה אמיתי ומה לו. לא להסתיר מידע אך כן לתת רק את הפרטים שהוא צריך לדעת. לעיתים רמת הפחדים קצת יורדת ואז שומע עוד משהו וזה שוב מוצף. הדבר מאוד מפריע בהתנהלות היומיומית ולדעתי הוא לא ישן טוב. אנחנו מאבדים סבלנות. הוא ילד ממש חכם והציונים שלו טובים, חברותי מאוד והולך לחוג כדורגל ומצטיין בו. זו תופעה ידועה בגיל הזה? האם כדאי לקחת אותו לפסיכולוג? האם לתת עוד זמן? אשמח לשמוע חוות דעתכן תודה רבה
שלום, מתוך התיאור שלכם אני מתרשמת שתחושת הביטחון של בנכם בעולם, כרגע לפחות, מעט מעורערת. בנכם צריך להרגיש אתכם ההורים, קרובים יותר, שומרים ומגנים, ואתם נדרשים למצוא דרך לחזק את תחושת הביטחון שלו. נתינת מידע בלבד לא תעזור למטרה זו. מציעה לכם לפנות להדרכת הורים כדי לחשוב ביחד איזה סוג של תמיכה ונוכחות מצידכם תוכל להיטיב עימו, ולהמשיך משם. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ מבוגרים ילדים ונוער 0523873044
במבחן שהוגש לי על ידי תלמיד כיתה ט היה ציור של איבר מין זכרי בנוסף לתשובותיו במבחן. כיצד עליי להגיב לזה? מדובר בתלמיד ששולט בחומר ואין קשיים לימודיים, אך יש מעט קשיי קשב וריכוז, נטייה למוסחות יותר בכיוון של קשיים בקבלת מרות. כמעירים לתלמיד הוא מתנצל ומכבד אך צריך כל שיעור להעיר לו. בשיעור אחרי המבחן שמעתי מכיוון מקום ישיבתו:" לאברהם יש בולבול גדול". כשהסתובבתי לכיוונו הוא העמיד פני עסוק. מה דעתך?
שלום, קשה לי מאוד לומר לך כיצד עליך להתנהג במקרה הזה. אני מניחה שהתגובה שלך תהיה קשורה ליחסים בינכם, לרגשות שהאקט הזה מעורר בך לנהלים וכד'. אין כאן "נכון לא נכון"..מציעה לך להתייעץ עם היועצת. בברכה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ מבוגרים ילדים ונוער 0523873044
שלום, בן 9, שכבר כחצי שנה רגיש לכל דבר שקשור בציפורניים. הוא רגיש לרעש של נגיעת ציפורן בציפורן כאשר הוא רואה את היד מתקרבת לפנים או ציפורן בפה או גזיזה בפהאו שהציפורן נוגעת בשן. הכל רגישות כאשר הוא רואה/שומע מישהו אחר שעושה את המעשים האלה לא כשהוא עצמו. הוא נכנס לעצבים כשזה קורה, זורק דברים צועק בוכה ממש נכנס ללחץ. היה לו מבחן והמורה התעסקה עם הציפורניים, הוא הפסיק לעשות את המבחן מפני שלא יכל להתרכז כל מה שהוא שמע וחשב זה את הציפורניים. אשמח לדעת האם שמעתם על תופעה כזו מאוד קשה להתנהל איתו הוא לפעמים שומע את הרעש הזה בלי שנעשתה כל פעולה כזו. אשמח לתגובה.
שלום, אני ממליצה בשלב ראשון לגשת למרפא בעיסוק ולבחון האם מדובר ברגישות תחושתית. את מוזמנת לחזור ולהתייעץ במידה ונשללת אבחנה זו. בברכה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ מבוגרים ילדים ונוער 0523873044
שנים מהנכדים שלי שהם בני דודים זקוקים לטיפל פסיכולוגי. לאחד יש פסיכולוגית שמטפלת בו עם תוצאות טובות . פנינו אליה בבקשה שתקבל גם את הבן דוד שלו לטיפול דומה והיא סרבה בטענה שלא מקובל לטפל בשני בני דודים אצל אותו פסיכולוג. זה נשמע לי מוזר. האם זה נכון? בתודה. שלמה.
שלום שלמה, אכן כך. לא רצוי שאותה מטפלת תטפל בשני בני דודים. אם אתם מרוצים ממנה, בקשו המלצה. בברכה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ מבוגרים ילדים ונוער 0523873044
שלום רב. בני בן 6 התחיל השנה כיתה א. יש לא מלא חברים והוא לומד טוב. ממושמע וילד טוב בסך הכל. אתמול המורה התקשרה אליי ואמרה שהוא הביא אגרוף בפנים של ילד והיה בעונש וקיבל שיחה מאוד רצינית. אחרי שדיברתי איתו הבנתי שהמקרה היה קצת שונה והילד הציק לו המון ובסופו של דבר החזיר לו. הוא קיבל את העונש כמו בוגר. אמר שלא יעשה אלימות יותר למרות שזה לא פייר שרק הוא קיבל עונש וצעקות והילד שהציק לו לא קיבל. כמו כן כששאלתי למה הוא לא סיפר למנהלת את הגירסה שלו הוא אמר שאמרו לו לשתוק ולהקשיב. היום המורה שוב התקשרה אליי ואמרה שהפעם הוא הביא אגרוף לילד בכיתה ה. הפעם וויתרו לו כי זאת השעיה אבל זאת הפכם האחרונה. אני ממש מופתעת מימנו. לא השתנה שום דבר בבית שיכל לגרום לשוני בהתנהגות כל כך. איך אוכל לעזור לו ? האם לפנות לאיש מקצוע או שזה עדיין מוקדם לשפוט עפי 2 המקרים.?
שלום, לפני פניה לטיפול פרטני, אני מציעה להיפגש עם היועצת ו/או פסיכולוגית בית הספר, ולקבל ייעוץ ראשוני. ייתכן שההסתגלות לכיתה א' קשה עבורו, למרות איך שהדברים נראים מנקודת המבט שלך, ושיהיה מקום לבדוק מה קשה לו כרגע ומה יכול לתמוך בו. בכל אופן הצעד הראשון צריך להיות מול גורמים טיפוליים בבית הספר שיכולים לסייע לך. בברכה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית ויעוץ מבוגרים ילדים ונוער 0523873044
בן 2.5 בחינוך ביתי עם אמא, ילד יחיד, מדבר שוטף ויודע לבטא את עצמו ואת רגשותיו. אני מפגישה אותו במהלך כל השבוע במפגשי בוקר עם ילדים אחרים בגילו שבחינוך ביתי ובחוגים. יש את הילדים הקבועים שמכיר ויש ילדים מתחלפים. העניין הוא שבני קצת אגרסיבי (בעיקר עם ילדים שפחות מכיר) והוא גם חזק פיזית...במהלך משחק הוא יכול להידחף לסולם/מגלשה... להשליך צעצועים או לדחוף ילדים בני גילו פחות או יותר כי הוא רוצה לתפוס את המשחק. כאמור הוא לא מתנהג סתם כך אלא זה קורה במהלך משחק...ויוצא שילדים בוכים בגללו לא פעם...כי הוא דחף חזק מדי והילד נפל...או כי הם גם רוצים לשחק איתו ולידו והוא פשוט משתלט ומשחק באגרסיביות. כשזה קורה אני מתערבת ומעירה לו בטון חלש אך תקיף שלא דוחפים ולא משליכים משחקים או חפצים, כי זה עלול לפגוע בילדים. ומבקשת ממנו במידה וילד בוכה בגללו לבקש סליחה. בני לא מתייחס אליי...אני רואה שהבעת הפנים שלו משתנה והוא נהיה עצוב-רוטן אך הוא לא מבקש סליחה מאותו ילד. ניסיתי בעבר ברגע שזה קורה פשוט לקחת אותו הביתה ולהגיד לו שאם הוא מתנהג כך הולכים הביתה ובאמת הלכנו...וגם זה לא עזר והיה נראה שזה לא מעניין אותו בכלל שהלכנו. השאלה שלי היא איך לנהוג איתו כדי שמקרים כאלו יפחתו ולא יחזרו על עצמם? מה לעשות ברגע נתון כשהוא מתנהג כך? הוא ילד חכם וטוב ואני מדברת איתו על המקרים האלו אח"כ בדרך הביתה והוא אומר לי שזה היה בלי כוונה ואני לא אעשה את זה יותר... תודה.
שלום, מה שנכון לעשות הוא לתווך לו את המצב, לשקף את רגשותיו וללמד אותו איך נכון יותר לנהוג ומה נכון יותר לומר, כלומר לשים את הדגש על "מה כן", פחות על "מה לא". למשל אם הוא רוצה לתפוס את המגלשה, ודוחף ילדים אחרים אפשר לומר "אתה רוצה מאוד להתגלש עכשיו, אבל זה לא התור שלך, צריך לחכות בתור", או אם דוחף ילד כדי לתפוס משחק "אתה מאוד רוצה לשחק בזה אבל זה תפוס עכשיו, אתה הבא בתור. לא צריך לדחוף, תגיד לו -אני הבא בתור", ולשמוע אותו אומר לו את זה. ככה את נותנת לו משהו יעיל יותר להשתמש בו, ולא רק אוסרת עליו ולוקחת ממנו. במידה והוא יוצא משליטה, או "מגזים" מה שיכול לקרות לפעמים, אין צורך בהסברים ואיומים, וגם לא בעונש כבד כמו -ללכת הביתה, אלא פשוט להרחיק אותו מהילדים באותו רגע ולהיות איתו. אם בוכה בזמן הזה רצוי לחבק אותו ולהמשיך לדבר אליו "צריך לשחק יפה, אם מרביצים אי אפשר לשחק". השתדלי להיות קצרה בדברייך, להעביר מסרים קצרים תקיפים אך כמובן כל העת להיות אמפטית לרגשותיו ולהבין שזה הזמן בו את מלמדת אותו התנהגות חברתית. בברכה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית ויעוץ ילדים מבוגרים ונוער 0523873044
הבת שלי בת 9 וחצי אמרה לי שהיא לא אוהבת את עצמה. איך להגיב ואיך לגרום שתאהב את עצמה תודה
שלום, איך להגיב ואיך לגרום לה לאהוב את עצמה קשור ותלוי בהמון גורמים. התיאור הקצר מאוד שסיפקת בשאלה לא יאפשר לי לתת לך כיוון. את מוזמנת לכתוב שוב ולהרחיב ככל האפשר על ביתך ומשפחתך ועל כל הנסיבות בהן נאמרו המילים האלה על ידה. בברכה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ מבוגרים ילדים ונוער 0523873044
שלום רב, בני בן ה 12.5 החל השנה ללמוד בכיתה ז' והוא סובל מחרדת מבחנים. אשמח אם תמליצו על פסיכולוג קליני על מנת לטפל בבעיה זו. תודה.
שלום שירלי, מציעה לך לכתוב הודעת המשך עם מייל פרטי אליו יוכלו הגולשים לכתוב לך את המלצותיהם. בברכה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ מבוגרים ילדים ונוער 0523873044
יש לי תלמיד בכיתה שסיפר כי אימו נוהגת לכנותו "אפס" ו"כישלון" כמו כן נוהגת להשפילו לעיתים קרובות. הפניתי אותו ליועצת לשיחות עימה, אך זו טענה כי עליי לשוחח עימו מאחר וניפתח בפניי וחשף את קשייו. עוד טענה כי אין לה זמן לקחת לשיחות אישיות תלמידים והמשאב הזה עומד רק לתלמידים על פי מיפוי שהיא בוחרת לנכון. עוד ציינה בפניי כי הקשר שלי עם התחמיד עשוי להשפיע לטובה ולחזק את ביטחונו לעומת הקשר שלה עימו שהוא אחת לשבוע. מה דעתך? מה עליי לעשות? האם לפנות אליה שוב לעזרה?
שלום, עצוב מאוד לשמוע אך המציאות היא שלבתי הספר כיום אין את המשאבים להשקיע בתלמידים שלהם כפי הצורך. עם זאת זה נשמע שהצלחת לבסס קשר טוב וקרוב עם התלמיד שכפי הנראה נותן בך אמון וסומך עלייך. מהבחינה הזו יש משהו בדבריה של היועצת. השאלה היא האם את מרגישה שיש בכוחך להשקיע בתלמיד הזה מה שנקרא "מעבר"..במידה וכן, אני חושבת שהוא יוכל להיתרם מהקשר איתך רבות. מה שכן, את יכולה לפחות לבקש מהיועצת איזשהו ייעוץ והכוונה במידת הצורך. בברכה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ מבוגרים ילדים ונוער 0523873044
הי, בני בן חמש וחצי, יש לו נטייה "להתבכיין" על כל דבר, גם במערכת היחסים מולנו וגם מול חברים. לדוגמא - קשה לו מאוד להפסיד במשחקים עם חברים ואיתנו וכשזה קורה, הוא ישר בוכה. מולנו לדוגמא, כל פעם שהוא רוצה משהו ושומע תשובה שלילית (כמו לדוגמא - הגיע הזמן לכבות את הטלויזיה ולשבת לאכול) הוא ישר בוכה ומתבכיין. במערכת היחסים מולנו אנחנו כל הזמן חוזרים על המנטרה (לא בכעס) שאנחנו לא מבינים בכי ושאם הוא רוצה להגיד משהו שידבר במילים. זה דווקא עוזר. אבל החשש שלנו הוא במערכת היחסים שלו מול חברים - הוא כבר גדול, שנה הבאה הוא עולה לכיתה א, והוא מתבכיין מולם על כל דבר. גם בחוג כדורגל הבקיעו לו גול והוא פשוט התחיל לבכות ולכעוס.. אנחנו חוששים שבשלב מסויים ילדים לא ירצו לשחק איתו ולהיות איתו, או שיקראו לו בכיין... האם יש משהו שאנחנו יכולים לעשות כדי להפסיק את התופעה הזאת? האם זה יעבור עם הזמן? אציין שגם בתור ילד קטן מאוד הוא היה בוכה מכל דבר (אם לקחו לו צעצוע לדוגמא). נשמח לעצה.
שלום לילה, תרשו לי להציע לכם שינוי בגישה אליו. כאשר "מתבכיין" או למעשה מוחה, מראה לכם את מורת רוחו, את אכזבתו, את הקושי שלו להתמודד עם הסיטואציה ההמאכזבת/מתסכלת, נסו לדבר אתם במקומו, כן, קצת כמו שעושים עם ילד קטן יותר, תוך שאתם באמת (אבל באמת) מנסים להתחבר לאמפטיה פנימית כלפיו, ומבטאים כל זאת במילים למשל: "אני מבינה שאתה מאוד רוצה להמשיך לראות את התכנית, וזה באמת לא כיף כשמפסיקים לך באמצע וכשמחליטים עלייך, אני מבינה אותך. זה ממש לא כיף, אתה כ"כ אוהב את התכנית הזו..אבל...עכשיו זה הזמן לגשת למקלחת.." וכו'. גישה כזו תאפשר לו להרגיש שמישהו באמת מבין אותו וכן נמצא איתו ברגעי המצוקה, ורק כך הוא יוכל לאמץ אליו את המילים האלה, להפנימם ולבטא את זה אח"כ בעולם מול אנשים. כמו כן בבית אני מציעה להמשיך להיות סבלניים כלפיו ולמצוא את הדרך לתת לו גם לנצח וגם להפסיד במשחקים. קחו בחשבון ש"לתת לו לנצח" לא אומר שאתם לא מכינים אותו להתמודדויות בחוץ, אלא מכירים בצורך שלו להרגיש קומפוטנטי ומסוגל בקשר איתכם. בחוץ יכולות להיות לילדים מוטיבציות שונות והם יכולים לקבל על עצמם "יותר מציאות" ולאפק חלק מהרגישויות שלהם על מנת להיות עם חברים שרוצם בחרתם או להצליח בחוג שיקר לליבם. עידוד המסוגלות שלו-בקצב שלו- ו-במינון- שלו יוכל לעזור לו לשאת יותר את חוויות פסד. בברכה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ מבוגרים ילדים ונוער 0523873044
היי ארצה עזרה בנוגע לבני בן 13 הוא ילד אמצעי לאח בן 16 ואחות בן 9.5 הוא תלמיד כתה ח' ילד חכם ונבון בית הספר אין לו שום בעיות הוא ממושמע ורציני. הבעיה מתחילה אחר הצהריים בבית הוא ילד שכמעט ואין לו חברים הוא פחות אוהב כדורגל ומשחקים שבגילו בנים אוהבים יש לו בבית הספר 2 ילדים שהוא מסתובב איתם בהפסקות אבל זה לא קשר שממשיך לאחר הצהריים הם לא מתקשרים אליו והוא לא מתקשר אליהם פעם בחודש הוא נפגש עם ילד אחרי שאני מאיצה בו להתקשר הוא לא מתחזק חברויות ואולי גם לא מעוניין הוא בבית בעיקר צופה בטלויזיה ומשחק במחשב כואב לי שאף פעם ,אף ילד לא מתקשר אליו להיפגש או מגיע אלינו הביתה לשחק אבל זה לא מפריע לו ויש הרגשה שאין לו צורך בחברים וכיף לו להיות בבית. זה נושא שמפריע לי ובעלי ולא לו וזה לא נראה שתקין שלא מפריע לו שאף אחד לא מתעניין בו.דבר נוסף שמפריע הוא מתנהג בצורה מאוד ילדותית כאילו לא התבגר אף פעם מקובע בגיל קטן רב עם אחותו הקטנה על כל שטות החל ממקום ישיבה בשולחן או ברכב הוא בכלל לא מוותר לה וקורה הרבה פעמים שהיא מוותרת לו כי אני מבקשת ממנה כי היא מקשיבה לי והוא לא מתווכח על כל שטות. כל הבית מתנהל לפי מצבי רוח שלו . אציין שעם אחיו הגדול הוא כמעט לא באינטרקציה כי הוא ממש בוגר ועסוק נורא כמעט ולא בבית וגם אין לו כח אליו מפני שהוא רואה איך הוא מתנהג בבית. אני מאוד רוצה לעזור נצבט לי הלב בכל פעם שאני רואה אחהצ ילדים בגילו משחקים ביחד והוא כ"כ שונה מהם הם כבר בוגרים ובמקום אחר בחיים שלהם והוא עדין ילד קטן וחבל כי חיצונית הוא ילד יפה וגבוה לא ילד שחיצונית נראה מוזר.. דבר נוסף מחוץ לבית כשאנו מתארחים אצל משפחה התנהגותו שונה מאוד והוא מצטייר כילד טוב שמקשיב... מה עליי לעשות אודה לתשובתך תודה רבה
שלום אמילי, תשמעי, לא יהיה פשוט לסייע לילד, במיוחד שהוא כבר בן 13, שלא מביע מצוקה או בקשה לעזרה. השאלה המסתתרת בין השורות היא באיזה סוג של קושי חברתי מדובר. על מנת להבין האם מדובר בקושי שמקורו נסיבתי, רגשי או אורגאני, יהיה צורך בבדיקות מעמיקות יותר שיתחילו כמובן בתיאור התפתחותי ומשפחתי מקיף. בתור התחלה אני מציעה לכם ליצור קשר עם פסיכולוג/ית קלינית של ילדים, ייתכן שיהיה צורך באבחון פסיכולוגי, ולהמשיך משם. בברכה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ מבוגרים ילדים ונוער 0523873044
בני בן 6, עלה השנה לכיתה א', ילד מופנם,רציני ובוגר. בשבועות האחרונים הוא התחיל לבכות במהלך השיעורים בכל פעם הסיבה היא אחרת ושולית כמו: לא מצא מחברת, לא הבין מה עליו לעשות, נפל לו עפרון וכו. בחודש הראשון ללימודים לא בכה כלל, אין לו בעיה להיפרד מאיתנו, לא מתלונן על ביה"ס, מבין את החומר ומכין את שעורי הבית בקלות. בבית הוא מתנהג כרגיל ולא בוכה בכלל(הוא בוכה לעיתים נדירות).איך אני יכולה לעזור לו? המורה ואני מתוסכלות.
שלום גילה, מאחר ואין לי מידע נוסף על בנך מלבד התיאור הקצר והממוקד שנתת, אני יכולה רק להניח שההתנהגות שלו קשורה גם לתהליך ההסתגלות הלא פשוט לבית הספר. לכן חשוב להמשיך לתמוך בו בתהליך זה- לעזור לו להכין מערכת, לוודא שהוא מוכן לשיעור, לדבר איתו הרבה על בית הספר, לשאול שאלות, להתעניין ובעצם להיות מעורבת באופן תומך. זה חשוב וטוב שהמורה מעורבת ומחפשת ביחד איתך דרכים לעזור לו, אולם אם גם היא על סף ייאוש, ממליצה לכן יחד להתייעץ עם יועצת בית הספר כדי לחשוב על דרכים יעילות יותר לעזור לבנך. בברכה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ מבוגרים ילדים ונוער
תלמיד הביע בפניי את הקשיים שחווה הן בתחום הלימודי ÷ נכשל במבחנים ולא מצליח כשבשנה שעברה השגיו היו טובים. בתחום החברתי÷ חברו הטוב התרחק ממנו וכעת הוא בקשר עם משהו אחר נערה שהתלמיד אוהב פתאום מסרבת להענות לו וממעטת לדבר איתו. התלמיד מתוסכל מאוד כיצד לעזור לו?
שלום, כדאי להפנותו לטיפול רגשי. בתור התחלה ובהנחה שהקשר טוב דיו, אפשר להעזר ביועצת בית הספר. בברכה, ירדן פרידון ברשף פסיכולגיה קלינית וייעוץ מבוגרים, ילדים ונוער
יש לי תלמיד מכיתה יב. בשנה שעברה דקר את עצמו העט בידו בעקבות מצוקה רגשית. בנוסף אמר כי ברצונו להתאבד. בהמלצת פסיכיאטר עולה כי זקוק לטיפול רגשי אך מסרב. השנה מעוניין לצאת למסע בפולין. צוות בית הספר נמנע מלהוציאו למסע. תיפקודו בבית הספר תקין, מגיע בזמן למעט העובדה שבמבחנים כותב דברים שלא קשורים למבחן. נושאים שלא אירעו כלל על פי החומר הנלמד. בנוסף ישנה מורכבות משפחתית על רקע גירושין של ההורים ומריבות בין ההורים שמשפיעות עליו. האם נכון יהיה למנוע ממנו לצאת לפולין? התלמיד יצא בשנה שעברה לטיול שנתי ולטיול נוסף בבית הספר בן יומיים ולא עלו קשיים. מה דעתך?
שלום, כפי שכתבתי לך בעבר, אני לא יכולה לענות על השאלה הזו מבלי שאני בקיאה במדיניות של בית הספר ושל משרד החינוך במצבים כגון אלה. כמו כן אני לא יודעת מה מצב הסיכון העצמי שלו כיום כך שזה לא יהיה אחראי מצידי להביע דעה. נכון יהיה לחשוב ביחד עם פסיכלוגית בית הספר על העניין תוך התחשבות במדיניות הרשמית במצבים מסוג זה. כדאי גם להתייעץ עם הוריו. בברכה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ מבוגרים ילדים ונוער
הילדה בת 7.3 בכיתה א' (נארה שנה נוספת בגן כי לא היתה מספיק בשלה רגשית. מלכתחילה ראיתי שהי מתקשה בלימודים והמהלך החושה ישבתי איתה עם הבה סבלנות ונראה שיש שיפור. בשבוע האחרות כבר 3 פעמים שהיא בוכה בכיתה וכשאני מברר מולה אז אלה הסיבות שהיא אומרת: 1. קשה לה בלימודים (היא אמנם לא שולטת ממש אך סביר. נכון שיש אותיות שהיא לא זוכרת -גם המואה אואה שיפור). 2. לא שומעת כי יש ל נוזלים באוזניים וכששואלת את הילדה שלידה היא לא עונה לה. 3. היא רוצה לשבת לבד ולא בקבוצה כי בסביבתה מפריעים לה (המורה לא מאפשרת ובצדק אך היא הזיזה ילד שהיה מפריע לה להתרכז - החליפה בילדה שביתי רצתה שתשב לידה). 4. היום חלק מהתלמידים קיבלו שיעורים והיא לא ושוב בכתה (לפי המורה היא יושבת איתם בקבוצות ועדיין לא הגיעה לקבוצה שלה). בקיצור כל פעם סיבה אחרת. מה עושים?
שלום, לפי הבנתי ביתך חשה שהיא נופלת ברמתה מיתר בני כיתתה, דבר שמסב לה מצוקה ותסכול. בבסיס של זה עומד רצון להצליח, מוטיבציה וסטנדרטים פנימיים אדפטיביים- מאפיינים שכדאי לטפח ולעודד, ולאו דווקא רגישות יתר כפי שתיארת את זה. בהסתמך על התיאור שלך ועל כך שהיא אכן מתקשה בלימודים, אני מציעה לתמוך בה ולעזור לה להתחזק בתחום הלימודי ורצוי אפילו ברמה יום יומית. כמו כן כדאי לבדוק אם קיימים קשיי קשב וריכוז. לגבי קשיי השמיעה, אני מניחה שהנושא בטיפול רפואי אולם חשוב גם ליידע את המורה בנוגע לזה כך שתוכל לבדוק איתה מידי פעם שהיא אכן עומדת בקצב הכיתה. אפשר גם להושיבה בשורה הראשונה. בברכה, ירדן פרידון ברשף
שלום, האם כדאי לשלוח את בתי ב ה- 4 להצגה יחד עם אחיה בן ה-7 כאשר אני אחכה בחוץ? בעקרון קניתי לה את המנוי אבל אז חשבתי שגם הוא יוכל להינות.. (סה"כ הצגה של שעה) הוא מוכן אמר שאם תרצה לשרותים הוא יוציא אותה אלי.. השאלה מבחינתה איך תרגיש בלעדיי. תודה !
שלום קרן, מה דעתך לנסות פעם אחת ולבדוק איתה (אפשר לפני וגם אחרי ההצגה)? בברכה, ירדן פרידון ברשף
שלום דר פסיכולוג ברצוני לשאול שאלה היה לי טופס פרוטוקול רורשאך של בני ובו נכתב באנגלית וצויין מדד למדה coping deficit, אין לו ערך לדברים אין לו את ההבנה של הדברים של בני גילו אך זה לא אומר שלא מתעניין בהם יתרום לו social skills עומד על המשמר,בעייה שלו גורמת מגבירה קליטה טובה לדברים כמו לימודים וכמו כן צויין שזה עלול בעתיד להוות בעייה ביחסי מין חיי מין ויש לו הרבה תוכניות מתכנן הרבה דברים דובר גם על הרגשות שלו כלפי אחרים זה כעיקרון המאפיינים העיקריים שצויינו תרגמתי מאנגלית לעברית אך הטופס נאבד לי באיזה אבחנה זה מדובר ומאפיינת מאפיינים אלו כמו כן צויין שזה נגרם הסיבות לכך מגורמים נוירו ביולוגים והטיפול המומלץ כל טיפול שמגמיש את החשיבה של בני לפי דעתך לא מדובר באבחנה של F84.5הרופא ציין שמדובר בילד אורגני בני הוא ילד מחונן ותלמיד מצטיין וגם חברותי איך זה מתיישב זה עם זה עם דברים אלו אודה לך אם תענה בהרחבה תודה והמשך יום טוב
שלום עודד, אתה צודק בכך שאתה מבקש תשובה מורחבת, אולם לצערי הגעת למקום הלא נכון. עליך לפנות בחזרה לפסיכולוג/ית שביצעה את האבחון ולבקש ממנה תשובות לשאלות המאוד חשובות שלך. במידה והנך מעוניין בסוג של חוות דעת נוספת, אז עליך לפנות באופן אישי, עם כל החומר שבידיך, לפסיכולוג/ית קלינית, ורק לאחר מעבר מעמיק על החומר הוא או היא יוכלו להשיב לך על שאלותייך החשובות. בברכה, ירדן פרידון ברשף
שלום יש לי ילדה בגן חובה בת 5.5 ילדה שנייה . ילדה נבונה, מצחיקה ושובבה. ילדה שקוראת וכותבת כמו ילדה בכיתה ב' (לימדה את עצמה לא יזמנו או דחפנו לזה בכלל), מדברת ומתקשרת בצורה מאוד בוגרת לגילה . יש לי בעיה מאוד רצינית בבוקר בפרידות בגן. היא צורחת ובוכה!!! היא היתה שנתיים בגן טרום חובה, אהבה את הגננת והסייעת ובכתה בהתמדה במשך שנתיים. צורחת ובוכה לדקה ומפסיקה. עכשיו עושה לי אותו דבר בגן חובה. אני לא מתרגשת מזה ועיתים גם כועסת כי ממש צריכים למשוך אותה ממני. עכשיו הבעיה שילדים החלו ללעוג לה, ולה זה לא אכפת (היא בשלה). מה נעשה בכיתה א'? אני אובדת עצות... ניסינו הכל בגן הקודם ועכשיו הגננת מנסה כל מיני שיטות אך כלום לא עוזר. אני הבטחתי לה מתנה שהיא מאוד רוצה אם תפסיק והיא לא מפסיקה. יש לך רעיון בבקשה? 1. לא רוצה שילעגו לה שהיא בכיינית ותינוקת 2. מה שנעשה בכיתה א'? זה לא ישתנה מעצמו כנראה. תודה רבה על העזרה נעמי
שלום נעמי, לדעתי במקרה זה לא די ברעיון יצירתי כזה או אחר, מכיוון שהתופעה נמשכת זו השנה השלישית ברציפות. בעיני חשוב להבין באופן מעמיק יותר מהו הצורך שעומד מאחורי ההתנהגות הכ"כ עקבית הזו. מה לדעתך היא מבקשת (מעבר ללא להיפרד בבוקר?). האם למשל זה הזמן בו היא מרשה לעצמה להיות "קטנה ונזקקת", כאשר בכל שאר הזמן היא מתנהגת באופן בוגר לגילה? זה רק רעיון אחד. אחרי שתביני את הצורך, אפשר יהיה להתוות דרך להמשך. מכיוון שמדובר בהתנהגות כ"כ עקבית ומתמשכת, אני מציעה לך להעזר במספר פגישות עם פסיכולו/גית קליני של ילדים. בברכה, ירדן פרידון ברשף
שלום רב, בתי בת ה- 6 התחילה השנה את כיתה א'. השינוי לא קל לה. היא נלחצת מכל מיני דברים אבל אני רואה שיפור. לאחרונה היא פיתחה תחביב מטריד במיוחד, היא התחילה לתלוש את הריסים! וזה גם ממש לא נראה טוב. היא טוענת שקשה לה לשלוט בזה ואני מנסה לעזור לה כשאני מציעה שכל פעם שמרגישה דחף כזה שתחליף אותו במשהו אחר ( כגון במחברת תלישת שיערות מהבובה או ציור). אתמול היה נראה שזה עזר. כמה שאלות- 1.זה באמת מספיק שאני אעזור לה? זה בד"כ חולף מהר או שכדאי ללכת לפסיכולוג ילדים? 2. האם הריסים תמיד יצמחו מחדש? אודה לעזרתך, דקלה
שלום דקלה, התופעה נקראת טריכוטילומניה, והיא מקושרת למתח ולחץ. הרעיונות שלך טובים, ונראה שביתך מצליחה להעזר. בנוסף יש לפעול להפחית את מקורות המתח בחייה ולעזור לה להתמודד עם אלו הקיימים. במידה ואין שינוי, אז מומלץ לפנות לטיפול פסיכולוגי. הריסים אמורים לצמוח בחזרה. בברכה, ירדן פרידון ברשף
שלום, בני בן 3.10, גמול כשנה. התחיל השנה גן חדש, אבל נראה שמסתגל מאוד יפה. לאחרונה היו לו כמה פספוסים של פיפי ופעם אחת גם של קקי בגן. היום כשהיה עם בעלי בגן משחקים נעמד באמצע הגינה, הוריד מכנסיים ועשה פיפי וקקי, ממש בעמידה. לא פעם ראשונה שזה קורה, אבל עד עכשיו זה קרה רק עם פיפי. כמובן שאנחנו מסבירים לו שעושים צרכים רק באסלה ואם נמצאים בגינה אפשר ללכת הצידה להשקות עץ. ההתנהגות נראית לי קצת מוזרה, האם זה נורמלי?
שלום יעל, פספוסים זה משהו שקורה, במיוחד במעברים של תנאי חיים. השאלה היא האם מה שתיארת בגן המשחקים קרה פעם אחת בלבד. במידה וכן, ובהצטרף לפספוסים שאני מבינה שלא היו עד כה, אז ניתן לשער שבנכם מאותת לכם משהו על מצבו הרגשי, אולי מתחים, צורך בלהיות קרוב יותר אליכם, קשיי הסתגלות לגן החדש וכיוב'. מנגד, במידה וההתנהגות הזו מגיעה ביחד עם התנהגויות אחרות שנדמות לכם "מוזרות" או לא תואמות שלב התפתחותי, וזה קרה יותר מפעם אחת, אז מציעה להתייעץ עם פסיכולוגית התפתחותית/קלינית. בברכה, ירדן פרידון ברשף
היי וערב טוב.נשואה שש שנים ומתגרשת .אמא לתינוקת בת שנה וילד בן 3.מנסה להבין מה יהיה הכי נכון לילדיי.להישאר באותו בית (שכירות)או ללכת לאמא שלי לתקופה ולחפש דירה.בעלי נלחם איתי שהוא ישאר ותכלס אני חושבת רק על הקטנים .האם יהיה נכון להישאר במוכר?האם אצל סבתא המשבר לא יהיה גדול כמו לעבור ישר לדירה אחרת ובלי אבא כבר?ממש מנסה להבין .איך יודעים?!למרות שהמצב הכלכלי גם משפיע הוא מזערי כעת
שלום נועה, למיטב הבנתי הילדים יהיו היכן שאת תהיי, ולכן הכי נכון הוא שאת תקבלי החלטה בהתאם למה ש-לך- יהיה הכי נכון ונוח בתקופה מורכבת זו. כך את תוכלי לשמור על המשאבים הנפשיים שלך ולהשתמש בהם בשביל לתמוך בילדים שלך, ולעזור להם לעכל ולעבד את המצב. כל טוב, ירדן פרידון ברשף
שלום רב, בני הוא בן שלוש חודשיים. גמול מחיתולים בשעות היום מאוגוסט האחרון, כלומר גמול כחודשיים. כעת בגן עירייה וחזר לעשות קקי בתחתונים כשהוא בגן. הסייעת בצהרון לא מסכימה להמשיך להחליף לו ויתחילו להתקשר אלי לבוא להחליף לו. אני חוששת שהוא יתחיל לעשות בכוונה על מנת שאבוא בכל יום. מה ניתן לעשות? אורלי אמא של נועם
שלום אורלי, לפעמים לקראת כניסה לגן/גן חדש, תהליך הגמילה נעשה מהר מידי מבלי שמצליח להתבסס באמת. שינוי חד ומהיר בתנאי החיים, כמו במקרה שלכם, רק מקשה על תהליך זה להתקיים. כרגע אני מציעה לפעול בשלושה מישורים. הראשון הוא להשיג את שיתוף הפעולה של צוות הגן, להציע ולהזכיר לו מידי פעם שהוא יכול ומוזמן להיכנס לשירותים ולעשות את צרכיו. במקביל חשוב שתנסי לבדוק כיצד את יכולה להגדיל את זמן ההנאה והאיכות איתו מעבר לשעות הגן ורק אז- כאשר מרגיש שמקבל "מספיק זמן אמא/אבא", כשאת בכל זאת נזעקת להחליף לו, היי ענינית וקצרה. כמו כן קחו בחשבון שתהליך ההסתגלות לגן חדש לוקח זמן, וחשוב להמשיך לעזור לו בתהליך הקליטה וההסתגלות. בהצלחה, ירדן פרידון ברשף
שלום בתי בת ה- 6 עלתה השנה לכיתה א'. זו בתנו הצעירה, יש לה אחות בת 16 ואח בן 12.5. מדובר בילדה חברותית, מלאת שמחת חיים ופיקחית. בחודשים האחרונים בגן היא החלה להתנהג באופן שלא היה אופייני לה מאז נכנסה לגן (גיל 3). היא לא הסכימה להיכנס לגן לבד אלא דרשה שאלווה אותה ולא "שיחררה" עד שגננת לקחה אותה איתה ומיו רלציין את ההתשה שעברתי כל בוקר איתה. כל זאת לאחר שבמשך כל השנים נכנסה באופן עצמאי לגן ואמרה לי שלום בשער. השינוי בהתנהגות נמשך כעת גם בכיתה א'. היא לא מוכנה להיפרד כאשר מגיע הזמן. בימים הראשונים גם בכתה ופירשתי זאת כהסתגלות קשה למעבר מגן לכיתה א'. עכשיו כבר אינה בוכה אך לא נפרדת. יש לציין כי במהלך היום היא מסתדרת נהדר, יש לה המון חברות וכיף לה גם בצהרון. זאת לפי דיווח של המחנכת שלה וגם אני רואה שהיא מרוצה בסוף היום. בעצם, החלק הבעייתי זו הפרידה ממני. מאז ה 1 בספטמבר יש לה קושי להיפרד ממני באופן כללי. גם אם אני יוצאת מהבית לקניות או עם אחד מאחיה הגדולים היא רוצה להצטרף ולא להישאר בלעדיי. אם היא הולכת לחברה (לאחרונה בכלל לא רוצה...)היא מבקשת שאשאר איתה - דבר שלא עשיתי מאז החלה לבקר אצל חברות בגיל 4 לערך. עד לפני כמה חודשים לא היתה לה בעיה שאשאיר אותה אצל חברה ואלך. היא התנהגה תמיד בבגרות מדהימה במיוחד לעומת חברות אחרות שלה. אשמח לעצה כי אני די מותשת מכל התקופה הזו וגם קצת מודאגת מהתנהגותה. תודה יעל השאלה - מה עושים? איך אני יכולה לעזור לה?
שלום יעל, מקריאת דברייך זה נשמע שהבעיה איננה רק ההסתגלות לכיתה א' אלא שבאופן כללי ביתך מאותתת לך שהיא זקוקה לך - כרגע - יותר ממה שאת זמינה עבורה, פיזית או אולי רגשית. גם אם בעבר התנהגה אחרת או אפילו הרגישה אחרת, אין זה אומר שהיא לא יכולה להרגיש כך כעת. זה אולי מפתיע ולא צפוי אבל לפי דברייך נראה כי זהו המצב. נסי להגדיל את זמן האיכות איתה ולבדוק כיצד את יכולה להיות אפילו יותר מעורבת בחייה. אני מאמינה שכאשר היא תוכל "להרגיש אותך" יותר, רמת הביטחון שלה בנוכחותך (כאמור הפיזית או הרגשית)תיגדל וכך גם ההתנהגויות שתיארת יתמתנו. בברכה, ירדן פרידון ברשף
שלום רב. בני ילד בן 6 וחודש. עלה השנה לכיתה א. המעבר היה בסדר. יש לו הרבה חברים, חוגים , יש אפילו חבר אחד שהכי טוב. הוא אוהב ללכת לבית ספר לומד טוב, מאוד ממושמע ובבית הכל תמיד תקין וקל איתו. הוא הולך להרבה חוגים (ג'ודו וכדורגל ) מתחבר בקלות ומאוד בוגד לגילו. שלשום הינו אצל משפחה וילדה לקחה לו את הכדורים שקיבל לחג ואיבדה חלק. ופתום הוא התחיל לבכות בצורה שהכי לא אופיינית לו. (הוא תמיד היה ילד רגיש אבל כשהוא כועס הוא יודע להתמודד עם הכעס ולא בוכה אף פעם בהיסטריה ). לקחתי אותו לשירותים , דיברנו והוא אמר שהוא נורא התרגש לקבל את הכדורים במתנה והיא איבדה לו ובגלל זה הוא ממש לא מצליח להשתלט על עצמו.הסברתי לו שנמצא הכל ויש פיתרון לכל בעיה ושנעזור לו בכל דבר . אחרי כדקה ביקש שאצה מהשירותים כדי שיוכל להירגע ואחרי דקה יצא באמת רגוע ושיחק יפה עם כולם. היום אספתי אחתו מהצהרון והמדריכה אמרה שהיום שתי ילדות רבו איתו והרביצו לו והוא גם התחיל לבכות בהיסטריה ושכב על הדשא ולא הצליח להירגע. אחרי שדיברתי איתו הוא אמר שבאמת לא הצליח לשלוט על עצמו. אחרי שנרגע שיחק רגיל עם חבר. אני לא יודעת איך לעזור לו ? למה פתאום כזה דבר התחיל ? האם לפנות לייעוץ מקצועי ? אנחנו מדברים ומחזקים אותו בבית אבל אני לא רוצה שיהיה במצוקה כלשהי.
שלום טלי, אני שמחה לשמוע שהשיחה איתכם ההורים מצליחה להרגיע אותו, לנחם אותו ואף עוזרת לו להבין את עצמו. אני מתרשמת שהיכולת הזו "מופנמת" מאחר וגם כאשר זה קרה בצהרון, הוא הצליח להתגבר ול"עבור הלאה", אולי לא באותה מהירות אבל בסופו של עניין הוא "יצא מזה" והמשיך לשחק כרגיל. ובכל זאת ההתנהגות הזו מאותת על הצפה מסוימת של המערכת הרגשית ומכאן ההתפרצויות המהירות והעוצמתיות. אני מציעה לפקוח עין בבית ולבחון לאילו לחצים נתון - האם זקוק לסיוע נוסף בתהליך ההסתגלות לכיתה א', האם נתון ללחצים לימודיים, האם מסתדר עם הדמויות בצהרון או בבית הספר, האם זקוק ליותר זמן הורים - וכמובן לפעול נקודתית כדי לסייע לו. בברכה, ירדן פרידון ברשף
ילד בן 10 לא נרדם לבד בחדר. הוא אומר שהוא מפחד ויש לו מחשבות לא טובות. זה נמשך כבר יותר משנה. לפעמים יש לו התקפי זעם. המחשבות הלא טובות הם סביב פחד שמשהו יקרה להורים שלו. לא היה איזה אירוע טראומתי שקשור לזה. אני רוצה להתייעץ איזה טיפול יתאים לו. תודה
שלום, את/אתה שואל ספציפית על טיפול. אז אני מציעה קודם כל התייעצות אישית של ההורים עם פסיכולוג/ית קלינית במטרה להבין יותר את הבעיה ואולי לקבל הדרכת הורים באשר לאיך להתמודד איתה. בהמשך ניתן לשקול ביחד עם המטפלת טיפול פרטני עבור הילד תוך בדיקה איזה סוג טיפול יתאים לו ביותר. בברכה, ירדן פרידון ברשף
שלום, שאלה לגבי ילד בן 4.5. מספר פעמים בעת משחק עם בן הזוג של הדודה של הילד, הילד מכנה אותו באינסטינקט אבא.. גם כאשר זה נראה כאילו התבלבל הוא ממשיך לכנותו כך וכאשר נשאל למה הוא קורא לו אבא מאחר והוא אינו אביו (אביו חי וקיים ונמצא בחייו באופן רגיל) הוא טוען שהוא האבא שלו.. מה יכולה להיות הסיבה לכך?
שלום אלון, אתה שואל שאלה מאוד כללית. מאחר ואינני מכירה את הילד, ואת המשפחה, אינני יכולה לספק רשימת אפשרויות. נכון יותר יהיה שתספק אתה השערה משלך, המבוססת על נסיבות חייו של הילד, ואוכל אולי להמשיך משם. אתה מוזמן לכתוב לי שוב. בברכה, ירדן פרידון ברשף
שלום ירדן תודה רבה על תשובתך.. בגדול הילד חי חיים נורמטיביים לחלוטין, שני ההורים בחייו שום טראומות למיניהן, רגיל ככל הילדים. הדבר היחיד ששונה זה שהאבא לא משחק עם הילדים הרבה או מבלה איתם מעבר לשעות בבית או בנוכחות האמא, האמא היא הדומיננטית בצורה מוקצנת בחיי הילדים. הבן זוג של הדודה, משחק איתם וצוחק איתם.. הוא לא חי איתם באופן קבוע מדובר בפעמים בודדות שבהם רואה אותם באירועים מזדמנים. האם זו מספיק אינפורמציה? האם לדעתך הסיבה נובעת שהבחור מעניק לילד את היחס שהיה רוצה לקבל מאביו? עונה על החסכים מהאבא?
שלום רב, אני אמא ל2 מתוקים. ילד בן 3 וארבעה חודשים וקטנה בת שנה. רוצה לשתף ולקבל הארה. כשאני נפגשת עם אחותי ויש לה בן שהו בן 5 ובני בן 3+. יובל בן ה3 כל הזמן נצמד ליונתן בן ה5. ממש מחקה אותו וכל דבר עושה. אני קוראת לו יובל בוא לאמא לפה ,אמא לא מרשה. הוא לא מקשיב לי ורץ אחרי יונתן ועושה מה שהוא עושה. אני מבינה שאולי זה שלב החיקויים ומיומנויות החברתיוית. אבל זה מעצבן אותי אפילו . אני מרגישה שהילד שלי מובל ולא מוביל ומעצבן אותי שכל דבר הוא עושה אחריו גם אם זה טוב, ואני נעלמת באויר. אני לא שם בעיניו בכלל. פשוט כל דבר שיונתן עושה יובל עושה אחריו. זה קרה גם עם חבר נוסף שהיינו בלונה פארק- אותו חבר בן 3+ מתלהב מהמתקנים....ובני חשוב לו לומר "דן תראה את המתקנים, בוא בוא" כאילו מאד חשוב לו שאותו ילד יתלהב ואז הוא ילך איתו יחד. בני ילד מקסים, חכם עם רגישות עצומה ורגיש מאד. אם קיבל מכה ליד אנשים הוא יבכה ואומר לו מה קרה? הוא יגיד לי לא פה בצד. כאילו לא נעים לו מהסביבה. אני כאמא מאד מחזקה תמיד את הצדדים החיוביים וגם כאשת חינוך. ומוצאת את עצמי שואלת אולי לילד שלי חסר ביטחון עצמי ?אולי אני ובעלי טועים איפשהו ? דבר נוסף, אחותי כשהיא פונה ליובל ויונתן אם היא רוצה להעיר לבנה יובל היא אומרת לשניהם "בואו לפה אני לא מרשה" וזה מכעיס אותי כי אני מוצאת את הילד שלי מקשיב לה, נענה לה, כי היא אמא של יובל ואני נעלמת בקרע כאמא . ביקשתי ממנ השאם היא פונה היא פונה רק לילדה שלה יובל פה לפה אור. כאילו בני צריך לדעת שאני פה.
שלום לך אלה, מעניין שביקשת ממני הארה - ולא עצה או הכוונה. ייתכן, וזו השערה שלי, שעמוק בתוכך את חשה שמי שזקוק כאן למשהו הוא את, ולא בנך, שנשמע לי כמו ילד מאוד מפותח- חברותי, חברתי, רגיש, בעל מודעות עצמית גבוהה לגילו וכיוב'. אז כנראה שאתם עושים -לא "משהו לא נכון", אלא הרבה נכון.. לפי איך שמתארת את הדברים זה נשמע שהרבה דברים מפריעים - לך- בעוד בנך מתנהל לו באופן שתואם את צרכיו,משמח אותו, ואולי כפי שאת אומרת גם מלמד אותו מיומנויות חברתיות. ייתכן שלפעמים הוא מובל ולפעמים מוביל..והרי הדברים האלה מאוד דינמיים. זה הזמן לבחון את המשמעות של להוביל לעומת להיות מובל חברתית -עבורך (או וריאציות של זה כמו מקובל לעומת לא מקובל, רצוי לעומת דחוי, בולט לעומת לא נראה ונעלם ברקע-כפי שאת חשה כאם מול אחותך וכיוב').אני בעצם מציעה לך לבחון עד כמה החוויות האישיות שלך בהקשר לנושא הזה, משפיעות על האופן בו את מתבוננת בבנך במצבים המזכירים לך נושאים אלה ועד כמה את מושפעת רגשית מהחוויות הפנימיות שלך. חשוב יהיה שתוכלי לעשות הפרדה רגשית בינך לבין בנך (מסוימת לפחות, שהרי הפרדה מוחלטת היא בלתי אפשרית בעצם גם לא רצויה) - זאת על מנת שתוכלי להיות עבורו באופן בו הוא זקוק לך, באופן שייטיב עימו ויתמוך בו ובצרכים שלו, לעומת לפעול ממקום שבעצם לא ממש קשור אליו. מקווה שהצלחתי לספק לפחות כיוון להארה שתגיע.. בברכה, ירדן פרידון ברשף
שלום ,אני מעוניין לדעת מה זה בעצם ילדים , ולמה הם ראויים ליחס טוב יותר של ההורים מאחים בוגרים ? והאם ככה זה בכל משפחה ? היחס שמקבל הילד הקטן הוא יחס יותר סלחני וותרן לעומת היחס שמקבל האח הבכור שהוא כבר בוגר? אני מרגיש שלאחיי הקטנים יש יותר זכויות בבית מאשר לי. אחיי הקטנים הם בני 9 ו10 ואני רואה את הסיטואציה הבאה חוזרת על עצמה: אבא מוכן לוותר על צפייה של חדשות (ערוץ 22) למען אחד הילדים במידה והילד רוצה לראות , או אבא שלי מוותר על סרט שהוא תכנן לראות בטלוויזיה ,או נגיד שאחותי תראה סרט שבא לה בזמן כזה שאני אישית לא יכול לראות (יום שישי בערב) . לי אין את את ההטבות האלו .. ואני מרגיש נבגד! אני סוג של מצפה לייחס שווה , ברמת הזכויות אבל לא לתשומת הלב.. אבל אני מניח שהמחשבה הזאת מוטעית ,לכן אני רוצה את עזרתכם להבין מה אני מפספס ולא מבין בכל המושג הזה שנקרא ילדים? לטענת אבא שלי , הוא אומר שהוא רוצה שלאחותי יהיה את הפינוק של הגיל שלה (9) עוד כמה דוגמאת : אבא שלי מאוד רגיש לריחות של אוכל מטוגן .. נגיד והוא נכנס לישון לי הוא אומר לא לטגן כלום ואפילו כשבאתי להכין פעם אחת חביטה או טוסט , אמא שלי אמרה לי שאבא שלי ישן ואי אפשר לעשות עכשיו.. אך כשאחים שלי מבקשים טוסט או חביטה או כל מאכל מטוגן אחר , היא נגישת למטבח ומכינה להם גם למרות שאבא שלי ישן .. בעבר אבא שלי לא הסכים לי לחמם פופקורן במיקרו בלילה , נגיד אחרי 8 בערב כי זה עושה ריח ,עד שראיתי שלאחותי הוא מסכים לעשות את זה בלילה , ואני גם התחלתי והוא לא אומר לי כלום , אבל זה מרגיש לא נעים שלה הוא הסכים מלכתחילה.. כמה פרטים עליי, אני בן 22 ומתמודד עם מגבלה נפשית בעל רמת תפקוד גובהה אז אני אשמח לדעת מה זה ילדים ,מה אני לא מבין או מפשפש בדבר הזה שנקרא ילדים .. לי אישית זה עושה רע מאוד כל המחשבה על האי צדק הזה בבית ,אבל יכול להיות שבכלל אני זה שלא צודק בסיפור. תודה מראש
שלום לך, באופן עקרוני הסיבה שמבוגרים הם סלחנים וותרנים יותר כלפי ילדים הוא משום שנהוג לחשוב שילדים, בוודאי צעירים, מתקשים להבין את המשמעות של חוקים וכללים ובד"כ נוטים להרגיש שדברים מכוונים נגדם באופן אישי. לכן לפעמים מבוגרים נוטים קצת יותר לוותר להם, כנראה כדי להפחית אצלם את התחושה המאוד לא נעימה הזו. ילדים גדולים יותר ובוודאי מבוגרים, כבר יכולים יותר להבין חוקים, לקבל את זה שהם נועדו לשמור על סדר מסוים ולא מכוונים באופן אישי נגד אף אחד. מה שבעצם מבחין בין ילדים למבוגרים הוא רמת ההבנה של עצמם ושל העולם וזה קשור באופן ישיר להתפתחות המוח (והגוף כמובן). המוח של מבוגר מפותח מזה של ילד ואפילו מזה של מתבגר ולכן מבוגר אמור גם להיות מסוגל להתאפק או לרסן איזה דחף או חשק אל מול כלל או חוק כזה או אחר (והיכולת להתאפק קשורה מאוד לרמת התפתחות המוח). בנוסף אני בטוחה שלך כמבוגר יש "הטבות" שלאחייך הקטנים אין כך שלהיות ילד יש אמנם רווחים מסוימים, אבל יש גם לא מעט הטבות שמגיעות עם הבגרות (אני בטוחה שאתה יכול לחשוב על כמה דברים שלך מותר לעשות ולאחייך הקטנים אסור). ולמרות כל זאת, גם אנחנו כמבוגרים נעלבים, נפגעים, רוטנים וחשים אי נוחות וכאב אל מול מה שאנו יכולים לפרש כאי צדק, כאפלייה וכיוב'. בהחלט גם למבוגרים יש רגשות וזה נשמע ששלך פגועים. מה שבטוח הוא שרגשות הם משהו שכדאי לחלוק, בין אם אנחנו ילדים ובין אם מבוגרים, ואם יש לך מישהו שאתה יכול לחלוק את רגשותייך עימו/עימה, באופן כן ופתוח, אתה בוודאי תוכל רק להרוויח מזה. בברכת חג שמח, ירדן פרידון ברשף
שלום רב, בני בן 8 וחצי, ועד היום מסרב בתוקף לנגב לעצמו את הטוסיק לאחר שעושה קקי בשירותים. גם במקלחת קורא לנו ההורים, "לעזור" לו לסבן טוב את אחוריו, בעיקר לאחר ביקור באסלה, וטוען שאינו מסוגל, ושהוא נגעל. ניסינו כמה פעמים להשאירו שם במטרה שיתמודד, אך העיניין הסתיים בצרחות ובבכי קשים מנשוא. יש לציין שהילד טופל בהצלחה אצל פסיכולוגית בגיל 4 בעקבות חרדת אסלה (בגיל שנתיים וחצי "טבע" באסלה, ומאז סרב לעשות קקי באסלה, אלא רק בחיתול).מבקשת את עצתכם בנושא.תודה
שלום איריס, כפי שעניתי להורה אחר לאחרונה, כאשר מדובר בקושי מסוג זה בגיל שנחשב יחסית "מאוחר", מומלץ לפנות להתייעצות אישית עם מטפלת, אפשר גם פסיכולוג/ית קליני של ילדים מאחר וזה נשמע שבבסיס קיימות חרדות (ואולי לא רק סביב נושא ההיגיינה) שחשוב לתת עליהן את הדעת וללמוד כיצד להתמודד איתן. חג שמח, ירדן פרידון ברשף
פורום חשוב אך תמוה מדוע הכותרת משמיטה 50% מהאוכלוסיה? מן הרי להירד מהשפה הגברית ולהתבטא באופן שוויוני, במיוחד כשמנהלת הפורום היא אישה
שלום אילת, תודה על ההערה ועל ששיתפת אותנו בתהיות שלך. בהחלט אחתור לשינוי. בברכה, ירדן פרידון ברשף
היי, אנו הורים לילדים בני 9 בעיר במרכז. בשבוע שעבר אמהות מהכיתה תפסו פדופיל אחד ליד שער ביה"ס, ולמחרת פדופיל שני מטריד ילדות בגינת משחקים. בשני המקרים מדובר באור יום בהם יש אנשים. בשני המקרים המשטרה הגיעה, היה זיהוי והסתבר שהם מוכרים וסדרתיים. מן הסתם ההורים בביה"ס והשכונה לחוצים. כעת, נשאלת השאלה כיצד אנו מדברים עם הילדים, מה אומרים להם וכיצד מזהירים אותם כך שהתום שלהם לא יפגע, וחלילה לא יחוו סיוטים וחרדות. מצד אחד אנו רוצים לגונן עליהם, מצד שני, הם בגיל בו רוצים להרגיש קצת בגרות ועצמאות ורק השנה חלקם החלו לצאת מהבית ללא ליווי מבוגר.
שלום דפני, את צודקת שלצד עידוד עצמאות ולקיחת אחריות, חשוב גם ללמד ילדים לזהות, להימנע ולהתרחק מאנשים זרים. בדיוק כשם שמלמדים ילדים לפסוע בזהירות במקומות לא יציבים, או להאט ולהביט לצדדים לפני שחוצים את הכביש, כך יש ללמדם כי ישנם אנשים שיכולים להציק, להטריד ואפילו לפגוע' ושצריך להמנע מליצור אתם קשר. כדאי להדגיש שמדובר באנשים שאינם מוכרים ושאינם קשורים לאף ילד בסביבה. לומר שגם אם הפנייה נעשית באופן נעים וידידותי, אין לקיים עימם כל קשר לפני שניגשים להורים לברר אם מותר לקיים קשר עם אותו איש זר. את הדברים יש לומר באופן עניני, בהיר, ללא הטלת אימה. בנוסף ניתן להתארגן באופן קהילתי ולהציב בכל פעם הורה מתנדב אחד בגינת משחקים, לפחות באופן זמני. בברכה, ירדן פרידון ברשף
שלום, בני בן חמש, ילד חברותי מאוד, מקסים ויחסית רגוע. אם אני צריכה לתאר אותו מבחינה חברתית, הייתי אומרת שהוא יודע להשתלב כמעט עם כל אחד - הוא משחק מדהים עם בנות, וגם עם בנים, לרוב כשזה בקבוצות מאוד קטנות במקומות מוגדרים (בבית שלנו או בבית של חבר). שמנו לב שדווקא בסיטואציות חברתיות קבוצתיות של בנים דווקא יותר קשה לו. לדוגמא, אם הולכים לפארק וקבוצת בנים משחקת בכדורגל, תופסת, או כל משחק קבוצתי אחר, קשה לו להיכנס לתוך הקבוצה. כשאנחנו שואלים אותו למה הוא לא מצטרף, הוא עונה שהם לא מזמינים אותו או שהם לא רוצים לשחק איתו, כשאנחנו יודעים שהוא בכלל אפילו לא ניסה להתקרב אליהם. בסופו של דבר במקרים כאלו הוא משחק לבד בצד. אנחנו רואים את זה גם בגן - קבוצת בנים שהם חברים שלו (כל אחד כשלעצמו הוא חבר מאוד טוב שלו) משחקים יחד, הוא לא ייכנס לקבוצה ולמשחק שלהם, אלא יעדיף תמיד לבחור לשחק במשהו אחר, או לבד או עם ילד אחר באחד על אחד. אנחנו לא יודעים אם זה עניין של חוסר ביטחון עצמי, או שאנחנו צריכים לתת לו כלים איך להיכנס לתוך סטואציות חברתיות כאלה. או שאולי אנחנו צריכים לעזוב אותו לנפשו. אם נאמר את האמת, זה קצת מטריד אותנו שהוא נשאר בצד לבד. נשמח לעצה, תודה!
שלום שירה, זה בהחלט טוב לקרוא שבנך הוא ילד מקסים, חברותי ומקיים בפועל אינטראקציות חברתיות. נראה שכרגע יש לו רתיעה מסויימת מהצטרפות למשחקים יותר המוניים, קבוצתיים אבל אני לא הייתי מסתכלת על זה כאל בעיה, אלא מנסה לבדוק ולברר איתו אם יכול להיות לו בכל זאת עניין להצטרף. במידה ויש לו (גם אם הוא עונה שלא אבל אתם כהורים מתרשמים שהוא בעצם כן היה מעוניין בזה, וזה לא רק רצון אישי שלכם) אז ייתכן שעשוי להתאים לו חוג קבוצתי (כדורגל, כדורסל, וכיוב') שיתקיים במקום ברור, עם חוקים וגבולות וכמובן בהשגחת מבוגר- כל אלו יתרמו לתחושת הביטחון שלו ויאפשרו לו להתנסות גם בסוג כזה של אינטראקציה. בברכה, ירדן פרידון ברשף
שלום, הבן שלי כמעט בן 4 והוא התחיל לגעת בכל מקום שהוא נמצא בבולבול ...גם בגן וגם ליד אנשים...בהתחלה אמר שזה מגרד ומציק לו אבל בדקתנו ואין לו שום דבר שם...שזה כנראה אוננות. הסברנו לו שאם הוא רוצה לגעת בבולבול זה בסדר ונעים ומותר אבל לא ליד אנשים אלא באופן פרטי...הגננת גם אמרה שהוא נוגע המון ..מה אפשר לעשות חוץ מלהסבירלו לעשות את זה באוופן פרטי?? תודה
שלום, אקדים ואומר שאוננות היא פעולה טבעית בקרב ילדים, וכל עוד לא מדובר בתדירות חריגה, אז אין סיבה לדאגה. כמו בכל תחום בו נרצה לחנך את ילדינו, כדאי לדבר איתו על הנושא באופן שמותאם לגילו. רצוי לקרוא לאברים בשמם הנכון ולהסביר מה מקובל ומה לא מקובל חברתית. חשוב לשמור על גישה רגועה, לא לכעוס ולא לגנות, אפשר לומר שלגעת בפין זה דבר נעים, גם לילדים וגם למבוגרים, אבל זה דבר שעושים לבד - בחדר או באמבטיה, ולא ליד אנשים. כשאתם רואים אותו נוגע בפין בפומבי, אימרו לו שמותר לו, אבל שאם רוצה לעשות את זה, שהוא יכול ללכת לחדר. היו עקביים במסר הזה ועימדו על כך שעליו לבחור. בברכה, ירדן פרידון ברשף
שלום, בן שנתיים וחודש. לפני כחודשיים נולדה לו אחות קטנה. ילד חכם, מאוד רגיש, בעל יכולת הבנה וביטוי מאוד גבוהים. ילד שקט ורגוע בדרך כלל. בימים האחרונים החל לגמגם מעט. כמו כן, התחיל להימנע מפעולות מסוימות כמו לקפוץ על מזרון, להתגלש ממגלשה (מגלשה ספציפית שבעבר אהב מאוד). הוא גם אומר על דברים מסוימים שצריך להיזהר לא ליפול. מנסים להבין האם זו רגרסיה נורמלית בעקבות לידת האחות או שמא נורה אדומה למשהו אחר? מה עלינו לעשות על מנת להחזיר לו את הביטחון? תודה
שלום, ייתכן שהוא חווה בעצמו או ראה נפילה או משהו מהסוג הזה, שהפחיד אותו וכעת הוא נוקט במשנה זהירות. ייתכן גם שהזהירות שנוקט בה היא שלב התפתחותי המגיע עם הבנה טובה יותר של העולם וכמובן של התוצאה של אי זהירות. תהיה הסיבה אשר תהיה, כמו תמיד, חשוב לתמוך בילד במקום בו הוא נמצא - לאשר את תפיסתו שאכן לפעמים אפשר ליפול ולקבל מכה, ושזה גם נכון שחשוב להיות זהירים. מאידך יש לעזור לו להרגיש שאתם עדיין מאוד קרובים, שומרים משגיחים. להציע לו להתגלש אם רוצה, ואם מסרב לומר - "אולי בפעם אחרת", מבלי ללחוץ ובטח לא להראות שאתם לחוצים מכך. כאשר מגמגם, לחכות עד הסוף ולא להשלים לו משפטים..ובאופן כללי לוודא שעקב לידת האחות, הוא לא ירגיש שהוא מאבד את כל זמן האיכות המשמעותי עם אמא ואבא - ובטח ובטח לא את האהבה השמירה וההגנה שלהם. אני תמיד אומרת שעם לידת תינוק, נולד תינוק נוסף - האח הקטן -גדול שכבר ישנו. חשוב לתת לו את כל החום והאהבה בעולם בתקופה זו,ולהעזר לשם כך בבני משפחה, חברים וכיוב'. בברכה, ירדן פרידון ברשף
אני בזוגיות פרק ב' מזה כשנתיים וחצי. לא גרים ביחד. הבת של בן זוגי (גיל ההתבגרות) מוסטת קשות ע"י אימה ואינה מקבלת את נוכחותי ונוכחות ילדי. התקיימו מפגשים מסוגים שונים ושיחות רבות, אך המצב רק מחמיר. היא מסרבת שאגיע לאירועים שלה, ועד עכשיו בן זוגי הלך אליהם בלעדי. האם יהיה נכון להתחיל לקבוע עובדות עבורה, שאנחנו מגיעים ביחד כזוג לכל מקום, מתוך תקווה שהיא תתרגל עם הזמן למצב המוכתב, או להמשיך להיכנע לרצונה ולא להגיע איתו? תודה :)
שלום אור, חשוב שאת ובן זוגך, אבי הילדה, תוכלו להגיע להסכמות שיתאימו לשניכם. מניסיוני, מצבי פרק ב' מסוג זה הם מורכבים ולעיתים אפילו מסובכים מאוד. הרבה מאוד רצונות, דעות, רגשות כואבים שמקשים על היכולת להתקיים זה לצד זו בכבוד - וזה הרבה פעמים המקסימום שניתן לשאוף אליו. לכן הייתי מציעה לך ולבן זוגך לפנות למגשרת או למטפל משפחתי שיסייע לכם להתוות דרך וללכת בה בזהירות וברגישות לטובת כל הצדדים. בברכה, ירדן פרידון ברשף
שלום, בני בן 7.5 . אובחן כילד עם הפרעת קשב שבעיקרה מתאפיינת אצלו באימפולסיביות משמעותית. הוא מטופל ברטלין la . בבית הספר בסך הכל מאז לקיחת הכדור ( אפריל 2016) ישנו שינוי משמעותי בהתנהגותו , הוא רגוע יותר. לפני היו תלונות רבות על חוצפה רבה, פתרון בעיות באלימות אם מישהו היה מציק הוא היה דוחף, מכה , צועק . ניראה כי הכדור עזר לו למתן את התנהגותו. בבית נזקק לתיווך, סדר יום ברור ומאורגן ונוכחות הורית משמעותית. בחופשת הקיץ מ21/7 עד סוף אוגוסט הפסקנו את הטיפול התרופתי. והתחלנו שוב בספטמבר . בני ילד עקשן , וכחן מאוד ונראה כי ישנה החמרה במצבי רוח משתנים מאוד באופן קיצוני. הוא יכול להתנהג באופן רגוע כל היום , להקשיב ופתאום מסיבה שאינה נראת לעין נכנס למצב רוח כועס, צועק בבית, לא מקשיב , מאיים ולצערי אפילו מנסה להרביץ לי ולבעלי. אני מציבים גבולות ברורים מאוד, אך לצערי הסיטואציה נראת לא בשליטה. אנו נאלצים לאחוז בו בחוזקה ולהושיבו , לקלחו ואז הוא נרגע ומבקש שיחבקו אותו ורוצה לדבר. לאחר שנרגע יודע שלא התנהג בהתאם ואומר סליחה ושהוא ישפר את התנהגותו. ישנה קיצוניות רבה בהתנהגויות שלו דבר שקשה עבורו ולנו כמשפחה ממש קשה , התסכול רב ונראה כי ממש אנו מתפרקים. האם ייתכן שההתפרצויות נגרמות עקב לקיחת הרטלין ? תודה רבה, עדי
גם בני לקח רטלין LA וזה גרם לו לעצבנות יתר. נגשנו לנוירולוג והחלפנו סוג . מציעה לך לחזור לנוירולוג ולהציג לו את המצב שתיארת.
שלום עדי, ראשית כפי שד' ענתה, ישנו סיכוי שהכדורים גורמים לעצבנות יתר ובהחלט כדאי להתייעץ עם הנוירולוג שלו. מצד שני, את מספרת שגם לפני שנטל ריטלין היה מאוד עצבני ושזו בעצם הסיבה בגינה ניגשתם לאבחון. העניין עם הפרעות קשב וריכוז הוא שהקשיים הנובעים ישירות מהמצב הזה, מובילים לקשיים נסיבתיים אחרים, ואת אלו כבר לא ניתן לייחס באופן ישיר לתרופה עצמה או להפרעה עצמה. זה ידוע כיום כי הטיפול הנכון בילדים הסובלים מהפרעה זו הוא מערכתי, משלב טיפול תרופתי,טיפול פרטני עבור הילד (מסוגים שונים - רגשי, וויסות חושי ועוד), הדרכה הורית וכן לעיתים ובמידת הצורך הדרכה לצוותים חינוכיים. אין ספק שזה נשמע שאתם מתנהלים מולו בצורה טובה ומותאמת, אבל ייתכן שיש מקום לטיפול עבורו שיסייע לו להכיר את עצמו טוב יותר בפאן הרגשי ויספק לו דרכים וכלים להתמודד. כרגיל, אני תמיד מציעה להתחיל בהתייעצות הורית, רצוי עם מטפל שמתמחה בהדרכת הורים וגם בטיפול בבעיות קשב וריכוז, ובהמשך כאמור לבחון את האופציות גם עבורו. כל טוב, ירדן פרידון ברשף
שלום, יש לי ילדה בת 3 שמגיל שנה ושנונה גמילה לחלוטין ללא פספוסים. בחודשיים האחרונים סבלה מעצירות שגרמה לפיסורה ולבכי בעת יציאת הצואה. כאבים אלה טופלו באמצעות סיבים תזונתיים. הבעיה היא שלאורם הילדה לא רוצה להיכנס לשירותים מתאפקת למרות כאבי בטן משמעותיים שהורסים את שגרת יומה עד של סוף בורח לה במכנסיים סיטואציה טראומתית פי כמה עבורה ועבור כולנו. רק כדי לסבר את האוזן השבוע ברח לה בכל יום פעמיים. אנו עובדי עצות ולא יודעים באיזו דרך לנהוג איתה- היא בשום אופן לא מוכנה לשבת על האסלה.. מה הפתרון ואיך מחזירים את הילדה למצב נורמאלי?? אודה לעזרתך בדחיפות.
שלום זהר, המצב הזה הולך לדרוש מכם ההורים הרבה מאוד אורך רוח, אמפטיה למצבה ואמונה שילדתכם תתגבר על הבעיה ותחזור לעשות את הקקי בשירותים כפי שעשתה בעבר. עכשיו זה בפני עצמו ידרוש מכם הרבה מאוד עבודה פנימית uרק לאחר מכן תוכלו גם לעזור לביתכם. חשוב מאוד לא לשדר לה (אבל באמת גם לא להיות במצב הזה) פאניקה או חוסר אונים, לא ללחוץ עליה, לשים לב אילו מין מסרים אתם מעבירים לה (הרבה פעמים המסרים הם כפולים) וכיוב'. לגבי העניין עצמו, רצוי לשוחח איתה על זה אבל באופן שיוכל להגיע אליה ושלא יעורר בה חרדה נוספת- אולי דרך משחק בובות (בובה רופאה, ובובה שסבלה מאותה בעיה למשל...). דבר משמעותי נוסף הוא לעזור לה לעשות פעולה אחת שקשורה ביציאה - כבר בזמן היציאה.כלומר - אפשר להציע לה לשבת על סיר (פשוט הרבה יותר זמין ונגיש), בזמן שבורח לה הקקי או גם אחרי שכביכול כבר ברח לה, ולעודד אותה לבדוק אם "אולי נשאר עוד קקי בבטן". לאחר מכן יש להוריד לה את התחתונים עם הקקי, להניח אותם בסיר, ואז לגשת ביחד איתה ולהיפרד מהקקי באסלה. חשוב מאוד מאוד יהיה לשבח אותה קודם כל על עצם ההסכמה שלה לשבת על הסיר, ואפשר אפילו לומר, "איזה יופי שאחרי שישבת על הסיר, יצא עוד קצת קקי". כדאי גם להנחות את הצוות בגן לנהוג בצורה דומה. כפי שאמרתי, מילת המפתח כאן היא סבלנות ולהאמין שהיא תחזור לעשות קקי באסלה. במידת הצורך תוכלו להעזר בכמה פגישות של הדרכת הורים. בהצלחה! ירדן פרידון ברשף
שלום. אני אם לשתי בנות, הגדולה בת 6 בכיתה א לומדת בעיר אחרת והקטנה בת 4 לומדת בגן ליד הבית. הילדה בת ה4 קשורה אלי מאוד, חכמה ופלפלית. רגישה מאוד. נמצאת איתי רוב שעות היום (חוץ מזמן הגן) בהם לפחות 3 שעות רק איתי לבד כי האחות הגדולה יוצאת מוקדם וחוזרת מאוחר. לא מסכימה ללכת לחברות אלא רק שהן תבאנה אליה. במקומות חדשים כמו גן וכדו צריכה יום- יומיים הסתגלות. ולמעשה אני המטפלת העיקרית שלה. וכל זאת כהקדמה לשאלה: אני מעוניינת לסוע לשבוע לחול לבד למשך חג הסוכות (בו נמצאים עם המשפחה ואין גן) ולהשאיר אותה לטיפולו של בעלי ואחותי בת ה17. (אציין שלבעלי כמובן יש נוכחות בבית והיא אוהבת אותו אך רוב שעות היום הוא עובד ועיקר הטיפול הוא שלי) אך אני חוששת שאולי זה ישפיע עליה לרעה מבחינה רגשית. אשמח לדעת מהי הדעה המקצועית בעניין? כדאי לסוע בלעדיה או מומלץ שלא? (פרט חשוב נוסף הוא שעד לפני 8 חודשים, במשך השנתיים האחרונות נאלצתי להתאשפז כ6 פעמים למשך מספר ימים ואז היא נשארה עם בעלי וכשחזרתי היא היתה יותר דבוקה אלי ועצבנית וממש ראיתי שזה לא השפיע עליה לטובה על אף שהכנו אותה לפני האשפוז והסברנו לה) מה עושים? מה מומלץ?
שלום, אני מתנצלת מראש על כך שאולי לא תאהבי את תשובתי...אבל לצערי בעניין הזה אין תשובה מקצועית וכללית שנכונה לכולם. התשובה הכי טובה שלי היא שתסתמכי על תחושת הבטן שלך בשיקלול הרצונות שלך. כל טוב, ירדן פרידון ברשף
שלום, בננו הבכור בן 11, תלמיד כיתה ו. תמיד היה מופנם בצורה קיצונית, חרדתי, ומבחינה חברתית- פסיבי, נמנע, לא יוזם, מתקשה ליצור אינטראקציות חברתיות. מגיל קטן קיבלנו הדרכת הורים והוא טופל מספר שנים אצל פסיכולוגית קלינית ובנוסף גם טופל אצל פסיכולוג התנהגותי. כל הטיפולים עזרו מאד ומילד שלא יצר קשר ונמנע, הוא נענה לקשר, יצר חברויות אבל עדיין הכל קשה (בתחום החברתי). הוא ילד יפה תואר, תלמיד מצטיין. בסהכ בכיתה הוא ילד אהוב, אבל שקט מאד. יש לו מספר חברים, אבל אין לו חבר טוב או אחד שמחשיב אותו כחבר הכי טוב שלו. הוא מאד מנותק מהווי בכיתה- לא נכנס בכלל לוואטצפ, לא מתכתב עם אף חבר, לא מעניין אותו מה הילדים בכיתה קובעים, הוא לא מזמין חברים, לא יורד לשחק איתם במגרש (כולם יורדים). כשאנחנו מנסים לדרבן אותו אז הוא בקושי רב מזמין איזה חבר (שולח הודעה ואם החבר לא עונה אז לא מנסה להשיגו), הוא מאד ממדר אותנו ממה שקורה בכיתה (לא מספר כלום, לא מסכים שנקרא הודעות וואצטפ), אנחנו קוראים הודעות וואטצפ של הכיתה ורואים שהוא ממש לא בעניינים (למשל ילדים כותבים על סדרות טלוויזיה שלא מעניינות אותו, עושים אחד לשני לייקים באינסטגרם, מחפשים פוקימונים) שום דבר לא מדבר אליו. הוא חוזר הביתה ומשחק באקס בוקס או קוביה הונגרית. בסהכ הוא לא נראה עצוב או בדכאון אבל אני בטוחה שהמצב מפריע לו, שהוא נמנע, שזה לא נורמאלי. אני יודעת שהמצב יילך ויחמיר משום שככל שעולים בכיתות אתה חייב לשכלל את היכולות החברתיות שלך ואצלו הכל תקוע כמו בכיתה א (שאני זאת שהייתי צריכה להזמין עבורו חברים). מצד אחד, כשאנחנו לוחצים- זה לא ממש מניב תוצאות (הוא לא משתף ומתעצבן) ומצד שני- נראה לנו בעייתי. אחהצ הוא פעיל במובן שהולך לחוגים (כדורגל, גלישה) אבל זה לא בא במקום הציפייה שילד בכיתה ו יהיה קצת יותר מעורב וירצה קצת יותר להפגש עם חברים. לפני שבוע הכרחנו אותו ללכת למפגש כיתתי בערב שבת והוא נהנה מאד ואפילו ביקש להישאר כשביקשנו שיחזור. אבל מפגש כנל מתקיים כל ערב שישי והוא לא מתעניין בכלל ולא מבקש לבוא שוב (למרות שנהנה פעם קודמת). מה עושים? להרפות? ללחוץ כל הזמן? תודה מראש על תשובה ושנה טובה
שלום, קראתי את תהתיאור שנתתם בעיון. מחד אתם מתארים ילד חרדתי ונמנע, מה שעשוי להסביר את המופנמות החברתית. מצד שני אתם לא ממש מתארים מצוקה, תחושה של היותו דחוי או כמיהה להיות ולקחת חלק יותר משמעותי בחברה. כמו כן זה נראה שלמרות כל הטיפולים שעברתם, לא הצלחתם לשים את האצבע על מקור הקשיים החברתיים. לכן הייתי מציעה לכם לשקול אבחון פסיכודיאגנוסטי עבורו (המידע ברשת על אבחון מסוג זה רב) שבגדול ממפה את אישיותו וקשייו של הילד, ויכול לתת גם כיוון איבחוני. בנוסף, אם אתם כ"כ מודאגים ודואגים, אולי כדאי שתשקלו לחזור להדרכת הורים, אפילו למספר פגישות ובמידת הצורך לשקול המשך טיפול עבורו.אני מנתנצלת שאין לי תשובה ברורה בכיוון של להמשיך לדחוף או להניח לו, אולם נדמה לי שיש כאן צורך קודם כל בהבנה מעמיקה יותר של מקור קשייו ובהתאם לזה ניתן יהיה לחשוב על הדרך שתיטיב עימו, לפחות בתחום הזה. בברכה, ירדן פרידון ברשף
בני בן שנתיים וחצי ומשתמש במוצץ ובדובי (יש אחד לבית ואחד למחוץ הבית). בעיקרון אין לי בעיה שיהיה איתם ברגעים קשים כנחמה כמו הפרידה בבוקר בגן או בשינה אבל אני מרגישה שהתלות מחמירה והוא לא מוכן לשחרר מהם לפעמים. הוא כן משחרר מהם בגן בחלק מהזמן וכשמשחק במשהו שמעניין אותו (מקרים נדירים). לצערי כל פעם שאני לוקחת אותו לפעילות כמו התעמלוץ לגיל הרך, משהו מוזיקלי או הצגות או לדוגמא כשיש בגן פעילות משותפת של הורים וילדים הוא נדבק למוצץ והבובה ולא משתף פעולה עם ההפעלה. כל מה שניסיתי לא צלח ולפעמים פשוט בא לי לקום ולצאת כי אני מרגישה שסתם באנו.... בזמן האחרון קורה עוד משהו מוזר עם הבובה וממצב של מישוש הזנב שלה הלבד הוא עכשיו מוסיף הכנסה והוצאה של הזנב מהאוזן שלו. מעשה שמביך אותי ומעצבן בעיקר ליד אנשים... מה עושים? כל נסיון הוצאה של הבובה ממנו כשהוא מחליט שהוא רוצה אותה עולה בבכי רב ועקשנות לא מתפשרת מצידו :(
שלום, בד"כ הגמילה מחפץ מעבר נעשית באופן טבעי, הדרגתי ובבוא העת מצריכה רק מעט סיוע ועידוד מההורים - עידוד סובלני וסבלני. קחי בחשבון שלכל ילד קצב משלו- להתחיל לזחול, ללכת לדבר וגם להיפרד מחפץ מעבר. הייתי מפרגנת לו את הזמן הזה, ומאפשרת לו -פשוט להיות- בחוגים, בגן, בפעילויות, באופן שטוב ונוח לו. לפעמים פשוט להיות נוכח, גם אם לא משתתפים ומשתפים פעולה באופן מלא, הוא בעל ערך ומשמעותי. אני יכולה להבין את תחושת המבוכה שלך, אבל הייתי רוצה לעודד אותך לשים את הדברים בפרופורציות ולאפשר לבנך להתקדם בקצב שלו. כמו כן אם את באמת מרגישה שההיצמדות לחפץ גוברת, מה שכן ניתן לעשות הוא דווקא להגדיל את זמן האיכות הקרוב והאישי עם אמא/אבא, גם על חשבון פעילויות החוץ המערבות עוד דמויות. בברכה, ירדן פרידון ברשף
שלום ירדן ותודה תמיד על העזרה שלך בני בן 5 , ילד שמח עם עולם פנימי עשיר מאוד , משחק המון . העניין הוא שמאוד קשה לשכנע אותו ללכת לחברים . כמה פעמיים לקחתי אותו אצל חבר אחד הוא נשאר וחברים שאף פעם לא היה לא מוכן ללכת . בגן משחק עם 2-3 חברים קבועים( באותו המזג העדין שלו) ומשחק המון לבד. מה לעשות איך לסייע לו ? להניח לו ? לנסות להציע לו כל הזמן? אני יודעת שבגיל הזה זה חשוב ליצור חבריות , גם בגן המשחקים קשה לו להצטרף למשחק עם ילדים שהוא מכיר .תודה רבה
שלום גלי, שמחה להיות לך לעזר! באופן עקרוני אינני רואה כל בעיה עם העובדה שבנך אולי מופנם יותר, נהנה מחברתם של מספר חברים מצומצם ומעדיף לבלות בבית לבדו לאחר שעות המסגרת - שהן כידוע די ארוכות ואינטנסיביות, גדושות באינטראקציות "צפופות" למדי. השאלה היא האם את מבחינה בקשיים "ממשיים" במהלך אינטראקציות שכבר כן קיימות - שתלטנות, ביישנות "קיצונית", קושי להפסיד, תחומי עניין צרים וכיוב'. אם כן, אז כדאי להתייחס נקודתית לזה ולראות כיצד מסייעים לו. בברכה, ירדן פרידון ברשף
בוקר טוב אני מעבירה גן עירייה לאחר החגים, הילדה בת 02.9 אני ממש לא מרוצה מהתנהלות הגננת שהיא שנה ראשונה בתחום. זאת הסיבה להעברה(כסא רוגע, צעקות על הילדים וכדומה), השאלה האם כדאי לי להעביר לאחר החגים או לחכות קצת לראות עם מישתפר כי יש לי הרגשה מאד לא טובה...השאלה האם כן להעביר גן זה לא יעשה לה טראומה? ואיך אני מכינה אותה למעבר? .
שלום לינוי, טראומות לא מתרחשות כ"כ בקלות.. אם תכיני אותה בצורה טובה, תסבירי לה באופן מותאם לגילה את הסיבה למעבר, תקפידי על כניסה הדרגתית ותשתפי אותה לכל אורך התהליך ותתמכי בה באופן בו תזדקק לך, אני מאמינה שהדבריםבסוף יסתדרו. לפני או אחרי החגים - אם החלטת שזה מה שאת עושה, אז זה לא ממש משנה מתי. מה שכן משנה הוא שאת תוכלי להרגיש שאת שלמה עם החלטתך, ואם את צריכה עוד זמן להחליט, אולי עוד שיחות עם הגננת ובחינה מעמיקה ורחבה יותר של הדברים - חשוב שתקחי לך את הזמן הזה ולא תפעלי באופן פזיז ואימפולסיבי. בברכה, ירדן פרידון ברשף
היי יש לי ילד בן שנתיים ו4 חודשים , נכנס לגן בפעם הראשונה בספטמבר , עד אז היה איתי בבית כל יום כל היום . מאז שנכנס לגן היו את השבועיים הראשונים הקשים להסתגלות בכי בבוקר בכי כאשר אני מגיעה להוציא אותו , מאז היו כמה ימים טובים יותר בבקרים מבין שאנחנו יוצאים לגן , אז ישנם ימים שהוא לא מוכן לשתף פעולה בכלל ויש ימי שבוכה אבל מעט . יש לציין שכאשר אני מגיעה להוציא אותו מהגן והוא שומע שזאת אני הוא מתחיל לבכות לאחר דקה נרגע ומספר לי לבד חוויות מהגן אומר שכיף לו - שהוא משחק בחצר , הוא שר לי שירים שהם שרים בגן . הגננת טוענת שבמהלך היום בוכה מעט אך נרגע מהר ומשחק . בבית קשה איתו מאוד , הוא לא נותן לי להתרחק ממנו , לכל מקום קטן שאני הולכת אפילו ישר מתחיל לצעוק לי אמא איפה את בואי . כאשר אבא שלו הולך לעבודה בבוקר הוא ישר מתחיל לבכות ולהשתגע במשך 20 דקות וצועק - לא אבא בוא אל תלך תישאר . כל דבר קטן גורם לו לבכות - לפעמים בלילות כאשר אנחנו הולכים לישון מתחיל עם בכי מטורף ולא יודע בעצמו מה הוא רוצה פעם אחת רוצה חיבוק נשיקה אחרי שניה לא רוצה , אני עדיין מניקה אותו מידי פעם - אז לפעמים אומר לי ציצי - כאשר אני מוציאה לתת לו מתעצבן צורח בוכה ולא מעוניין בציצי , שוב אומר לי כן ציצי ושוב אחרי שניה לא רוצה , רוצה את אבא שלו - כשהוא מגיע הוא אומר לו ללכת , ככה במשך חצי שעה אם לא יותר עד שנרדם . אני כבר מיואשת נפשית - השאלה היא האם לא עוברות החרדות האלה מהגן ?? האם יש תקופה שמוגדרת כתקופת הסתגלות ? לגבי זה שהוא לא החלטי בדעותיו האם זה קשור לכל עיניין החרדות ??או שזה מצריך טיפול בנפרד? תודה ויום טוב .
שלום, קשה, מתיש אבל אבל - טבעי ומובן. לבן שלך לא פשוט להסתגל לשינוי - המטורף- שעובר בחייו. מלהיות כל היום אחד על אחד עם אמא, הוא פתאום עבר למסגרת אחרת לגמרי. חשוב להמשיך להיות סבלניים אליו, לבדוק כיצד אפשר להקל עליו את ההסתגלות - אולי ימים קצרים יותר, הכנה ארוכה לגן בכל בוקר, הרבה זמן אמא ואבא אחרי הגן וכיוב'. הכי הכי חשוב הוא להיות אמפטיים למצבו, ועם המון חום ואהבה אני מבטיחה שבסוף יצליח להסתגל לחייו החדשים. בברכה, ירדן פרידון ברשף
שלום, לבתי בת השש אובחנה התפתחות מוקדמת לגילה המצריכה טיפול של זריקה מאטה פעם בחודש. כיצד מומלץ להסביר לה כך שלא יווצרו בעיות נפשיות או חברתיות? תודה.
שלום, לא פירטתם מה אמרתם לה עד כה, מאילו קשיים היא סובלת בפועל, כיצד הסברתם לה על הבדיקה/אבחון שעברה וכיוב'. בהתבסס על מעט המידע שסיפקתם, אני מציעה לומר לה שלאחר הבדיקה שעברה אצל הרופא, הוא המליץ על תרופה שניתנת בצורת זריקה, וזה מה שיעזור לה לגדול בצורה טובה, להיות חזקה ובריאה, בדיוק כמו שכשיש חום או מרגישים לא טוב - לוקחים תרופה. אני מניחה שהשיחה לא תסתיים שם ויעלו עוד שאלות. לצורך כך אפנה אתכם לפורום מתאים יותר "הכנה לקראת פרוצדורות רפואיות". לנוחיותכם מצרפת לינק http://www.doctors.co.il/forum-6104 בברכה, ירדן פרידון ברשף
הבן שלי בן 7.5, מקפיד על ניקיון באופן כללי ועל אסטטיקה. אבל אחרי קקי הוא לא מנגב. הצעתי לו נייר, מגבונים. הוא בעיקר נהנה ללכת לשירותים לפני המקלחת ואז מנקה את עצמו במים. הענן שהתחתונים מוכתמים, יש ריח לא טוב. ולא משנה כמה שאסביר לו על ניקיון הגוף, זה לא עובד. הוא גם לא מסכים שאעזור לו או שאבדוק אותו. מה אפשר לעשות?
שלום הדר, אני מניחה שניסיתם לברר איתו מדוע הוא אינו מוכן לנגב אחרי קקי, אולם לא פירטתם לי כאן מה הצלחתם להבין ממנו. לא הייתי מוותרת על הניסיון להמשיך ולהבין. תיראו, גישה אחת לעניין יכולה להיות - "מה שלא הולך בטוב הולך בלא טוב" ולהתעקש איתו, אולם אז הבעיה עשויה להחריף. בעיני צריך לבחון דרכים לעזור לו להשתמש באסלה ולעשות קקי - וגם לנקות את עצמו, ורצוי לחפש ביחד איתו את הפיתרון (שטיפה עם בקבוק מים ולנקות עם מגבת חד פעמית, צינורית בידה באסלה וכיוב'). בהצלחה! ירדן פרידון ברשף
אני מחנכת שנה שנייה לתלמיד מכיתת מופת. לתלמיד יכולות לימודיות טובות אלא שבשנה שעברה היה חסר מוטיבציה ומיעט לתפקד. כמו כן יש חשד לבעיות קשב וריכוז שלא נבדקו על ידי ההורים, אם כי בעבר נטל טיפול תרופתי. בשנה שעברה לא הייתה בעיית אמינות אך השנה היא מתגלה בעוצמה. פעמיים שיקר לי על אי הכנת שיעורי בית, ובנוסף כשהיה חבוש ביד ימין טען שאינו יכול לכתוב ביד הזו כשבעצם הוא כותב בשמאל. לבסוף הייתה מריבה בינו לתלמידת כיתתו. הוא טוען שאחרי שדחפה אותו בלי כוונה כשמיהרה להיכנס לכיתה , הוא דחף בחזרה , התלמידה באה ונתנה לו בוקס והוא החזיר לה. מבדיקה שערכתי עולה כי התלמיד בלבד נתן לה בוקס , שוחחתי עם תלמידים נייטרליים שראו. אך התלמיד מתעקש על כך שקיבל בוקס ואז החזיר לה. התלמיד סיפר לי כי נפגע כשאמרתי לו שאינני מאמינה לו. אך למעשה בדקתי את הדברים לעומקם. אימו של התלמיד מאוד מגוננת עליו במקרה הזה ומאמינה לו שקיבל בוקס ורק אחכ החזיר. איך להסתדר עם הילד ואימו. יצויין כי נתתי עונש לשני התלמידים להיות מושעים לשעה אחת. למעשה האירוע התרחש בזמן שהייתי צריכה ללמד את הכיתה אך התבלבלתי ולא הגעתי לשיעור ולכן קרה מה שקרה. בנוסף האם טוענת שכעסה מאוד שלא עידכנתי אותה על האירוע ועל ההשעיה של בנה אלא, שמעה על כך מבנה. האם ציינה שאני תמיד מעדכנת אותה במתרחש עם בנה אך הפעם לא דיווחתי לה (מיהרתי לצאת לנופש משפחתי) . האם ניסתה ליצור עימי קשר בנייד ובהודעות אך כיביתי את הנייד. למחרת...הגיעה האם לבית הספר בידיעה שזהו היום החופשי שלי וניגשה למנהלת בית הספר להודיע שבנה לא יקבל את העונש היום אלא לאחר עדכון שלי אותה. הסברתי לה שאין זה צודק להגיע לשיחה עם המנהלת כל עוד אני לא נמצאת. היה עליה לסמוך עליי ולחכות ליום המחרת שאגיע לעבודה. יש כאן משבר אימון . מה עליי לעשות???
שלום, את יודעת שאנשים שמשקרים, במיוחד ילדים ובני נוער, מנסים להעביר איזה מסר שקשה להם להעביר באופן ישיר. לשקר יש פונקציה וחשוב להתייחס אליו גם כך, מעבר לפאן המוסרי. העובדה שאת אומרת שהוא סובל ממוטיבציה ירודה, ושיש לו ככל הנראה בעיות שונות שאינן מטופלות, עשויות להקשות עליו את ההתנהלות ואולי הדרך שלו לקבל הקלה היא על ידי המצאת תירוצים או שקרים. זוהי עוד דרך להביט על הדברים. יחד עם זאת כדאי לך להוריד מעל עצמך את עול תפקיד השופטת. עשית נכון בכך שהשעית את שניהם, ללא קשר ל"אמת" של כל אחד מהם. ישנה התנהגות שאינה הולמת תלמידי תיכון ועל כך שניהם צריכים לקחת אחריות. זהו מסר אחיד שניתן להעביר לשני הילדים, מבלי להיכנס למי צודק ומי לא. מי משקר ומי לא. לא היית שם ולכן אין לך כל דרך לדעת, וזו עוד סיבה מדוע לומר לכל אחד מהם שאת מבינה שהסיטואציה לא היתה פשוטה עבורם- אבל צורת ההתנהלות בכל מקרה אינה מקובלת. לגבי האם. אינני יודעת אם מדיניות בית הספר היא שהתנאי לאכיפת עונשים היא עידכון ההורה מראש. במידה ולא, ונדמה לי שלא, המסר האירגוני (שלך, של המנהל) צריך להיות שאינך חייבת לעדכנה בהכרח טרם אכיפת העונש, אלא מה שחשוב הוא שהיא תעודכן - כפי שתמיד עודכנה. ברמה המהותית יותר - הדבר הנכון הוא לזמן את האם לשיחה, ולשוחח איתה על בנה. על האופן בו את מבינה את קשייו ועל איזה סוג עזרה את חושבת שזקוק לה. כלומר לדלג על התפל ולהתעסק בעיקר - איך מסייעם לילד הזה. מקווה שסייעתי, בברכה, ירדן פרידון ברשף
שלום רב, בני בן 12 יש לו הפרעת קשב וריכוז. נכנס השנה לחטיבה. הוא כל היום במחשב, לא נפגש בכלל עם חברים. יש לו המון שיעורים ומבקש עזרה מצאתי לו מורה פרטית והוא לא מוכן ללכת בשעה כזאת או בכזאת. הוא לא יוצא מהבית. מצאתי גם תלמיד שיעזור לו בשיעורים והוא התחיל להשתולל ולצעוק שהוא לא רוצה. אני כבר לא יודעת איך להתמודד איתו מאוד קשה לי ואני ממש מתוסכלת. אפשר עזרה
שלום ענת, את אכן מתארת תמונת מצב מדאיגה שאינה מתאימה להתייעצות אינטרנטית. אני מציעה לך לפנות להתייעצות אישית עם מטפלת המתמחה בהדרכת הורים וייתכן שבהמשך תוכלו לשקול גם טיפול עבורו. בברכה, ירדן פרידון ברשף
אובחנתי עם גידול במוח עלי לעבור ניתוח. מדובר על אישפוז של שבועיים עם שיקום בבית (מקווה) בין חצי שנה לשנה. רציתי לדעת מבחינת התאומות מתי זה הזמן שהכי פחות ישפיע עליהן השינוי. התאומות בנות חצי שנה כרגע בבית לא בגן. כמןבן שברגע אצטרך שאקבע תור אדאג שיהיה להם סידור בבית, פעוטון או בגן .תודה והעיקר הבריאות.
שלום, קשה לי לענות על השאלה מבלי לדעת אם את למשל מניקה, או אם את עובדת או נמצאת איתן כל היום. בכל מקרה אומר שהדבר הכי טוב תחת הנסיבות יהיה להרגיל אותן לשיגרה בה הן יכולות לאכול/לשתות מבקבוק, ולהתרגל לדמות מטפלת אחרת גם בזמן שאת נמצאת (אבא/סבתא). מבחינת זמן - בכל זמן האופן בו תחסרי להם יהיה שונה ולכן מהבחינה הזו קשה לומר מתי עדיף. אני הייתי מציעה לך לחשוב מתי לך יהיה פחות קשה לעזוב אותן ולפי זה להלחליט. בברכה, ירדן פרידון ברשף
ביני לבן בני בן 17 יש המון חיכוכים , החיכוכים הם בעיקר בנושאים כספיים,אני לא חושבת שצריך כל הזמן לתת ולתת בעוד שהוא עובד(מטייל עם כלבים) ויש לו חשבון בנק בו יש סכום מכובד. אנו גרים בסביבה בה מסתכלים על לבוש/ הנעלה מותגים . לפני שבוע חגגנו יומהולדת במסעדה יוקרתית כל המשפחה(אנו 4 נפשות)כעת הוא רוצה/מבקש לנסוע לחופשת סופש עם אביו כמתנת יומהולדת. אני מסרבת ומכאן התחיל/ממשיך כל הבלגן. היינו בקיץ ב3 נופשים שונים בארץ ישנן עוד הוצאות לא מעטות ואני לא חושבת שהנסיעה לסופש כרגע באה בחשבון כי זה גם כן הוצאה. פרט לנושא הכספי עולה בעיה נוספת הילד מסתובב כל אחהצ מחוץ לבית לא מיידע היכן הוא,לא עונה לשיחות /הודעותחוזר הביתה קרוב ל21-22 אחרי שהיה 4-5 שע בחוץ. לשאלתי איפה היית ?מקבלת תשובה מה אכפת לך ,הייתי איפה שהייתי ,אין לך מה לדאג וכו.. בעלי אומר לא לשאול כיוון שסומך עליו שלא מסבכך..אך אינני מקבלת את זה. להעלם ולא לומר בכלל איפה את מדאיג. אשמח לעצות... תודה
שלום, אנסה להתייחס לשני חלקי השאלה. לגבי ההוצאות המשפחתיות. חשוב שאתם כהורים תתנהלו כלכלית באופן שנכון לכם. אם אתם חושבים שהוצאה מהסוג שהוא מבקש איננה אפשרית לכם, פשוט אימרו לו יחד (שני ההורים) כי זוהי החלטתכם בעניין הכלכלי. חשוב שתפגינו חזות אחת אחידה מולו, תאמרו לו את הדברים באופן בהיר, פשוט, תוך העברת מסר כי זוהי אינה החלטה שלו אלא שלכם. לגבי הדאגה שלך. זה לא נדיר שבני 17 אינם מעונינם לעדכן את הוריהם באשר למקום הימצאם ומעשיהם בכל רגע נתון, במיוחד בשעות היום. אני שומעת שבעלך דווקא סומך עליו ואני רוצה להשניח שיש לו בסיס טוב לכך. הרי אתם מכירים את בנכם, האם יש מקום להניח שהוא עוסק בדבר מה שמסכן אותו? האם אין לו חברים, תחביבים וכיוב'? בכל מקרה כדאי שתמצאו את שביל הזהב בין להצליח לתת לו את ה"חופש" לו הוא זקוק, לבין הסכמה באשר לאופן ולתדירות בה הוא מעדכן אותך/אתכם במקום הימצאו ומעשיו. בברכה, ירדן פרידון ברשף
שלום, הבת שלי בת 6, כיתה א, ילדה רגישה. משתמשת הרבה במגע ובקרבה לאנשים. אוהבת מאוד לחבק, לנשק. וכשמחבקת - מחבקת מאוד חזק . היא מרגישה שאנחנו נרתעים ממנה. ומסבירה שכשהיא אוהבת הרבה אז מחבקת חזק. באופן אישי, גורם לי להירתע ממנה, ואני לא חשה זאת מילדיי האחרים. ילדה "מוגזמת" באופן כללי- לדוג כשעונדת צמיד , לא מסתפקת באחד אלא בחמישה. מה ניתן לעשות?
שלום, את נתת לי תיאור של ביתך, וכעת שואלת "מה לעשות"? אנא מקדי את שאלתך כדי שאוכל להבין למי לסייע, לביתך? לך? ואיזה מין סיוע היית רוצה. בברכה, ירדן פרידון ברשף