פורום פסיכולוגיית ילדים ומתבגרים

שלום לכן, בני הבכור בן 8.5 ויש לו אחות בת 5.5 כבר זמן רב יש לו פחדים מכל מיני דברים ששומע, גם אמיתיים וגם לא. למשל פיגועי הדקירה, חדשות, סרטונים ומשחקים מפחידים שחברים בצהרון מראים לו ועוד. הפחדים גורמים לו להתעורר בלילות ולבוא אלינו, לפחד ללכת לשירותים גם ביום, לפחד להיות בחדר שלו ועוד. לפני כחצי שנה עברנו דירה וזה רק החמיר. הוא כל זמן מספר שמפחד שיבואו להרוג אותו. בעלי ואני מנסים להסביר לו מה אמיתי ומה לו. לא להסתיר מידע אך כן לתת רק את הפרטים שהוא צריך לדעת. לעיתים רמת הפחדים קצת יורדת ואז שומע עוד משהו וזה שוב מוצף. הדבר מאוד מפריע בהתנהלות היומיומית ולדעתי הוא לא ישן טוב. אנחנו מאבדים סבלנות. הוא ילד ממש חכם והציונים שלו טובים, חברותי מאוד והולך לחוג כדורגל ומצטיין בו. זו תופעה ידועה בגיל הזה? האם כדאי לקחת אותו לפסיכולוג? האם לתת עוד זמן? אשמח לשמוע חוות דעתכן תודה רבה

במבחן שהוגש לי על ידי תלמיד כיתה ט היה ציור של איבר מין זכרי בנוסף לתשובותיו במבחן. כיצד עליי להגיב לזה? מדובר בתלמיד ששולט בחומר ואין קשיים לימודיים, אך יש מעט קשיי קשב וריכוז, נטייה למוסחות יותר בכיוון של קשיים בקבלת מרות. כמעירים לתלמיד הוא מתנצל ומכבד אך צריך כל שיעור להעיר לו. בשיעור אחרי המבחן שמעתי מכיוון מקום ישיבתו:" לאברהם יש בולבול גדול". כשהסתובבתי לכיוונו הוא העמיד פני עסוק. מה דעתך?

שלום, בן 9, שכבר כחצי שנה רגיש לכל דבר שקשור בציפורניים. הוא רגיש לרעש של נגיעת ציפורן בציפורן כאשר הוא רואה את היד מתקרבת לפנים או ציפורן בפה או גזיזה בפהאו שהציפורן נוגעת בשן. הכל רגישות כאשר הוא רואה/שומע מישהו אחר שעושה את המעשים האלה לא כשהוא עצמו. הוא נכנס לעצבים כשזה קורה, זורק דברים צועק בוכה ממש נכנס ללחץ. היה לו מבחן והמורה התעסקה עם הציפורניים, הוא הפסיק לעשות את המבחן מפני שלא יכל להתרכז כל מה שהוא שמע וחשב זה את הציפורניים. אשמח לדעת האם שמעתם על תופעה כזו מאוד קשה להתנהל איתו הוא לפעמים שומע את הרעש הזה בלי שנעשתה כל פעולה כזו. אשמח לתגובה.

שנים מהנכדים שלי שהם בני דודים זקוקים לטיפל פסיכולוגי. לאחד יש פסיכולוגית שמטפלת בו עם תוצאות טובות . פנינו אליה בבקשה שתקבל גם את הבן דוד שלו לטיפול דומה והיא סרבה בטענה שלא מקובל לטפל בשני בני דודים אצל אותו פסיכולוג. זה נשמע לי מוזר. האם זה נכון? בתודה. שלמה.

שלום רב. בני בן 6 התחיל השנה כיתה א. יש לא מלא חברים והוא לומד טוב. ממושמע וילד טוב בסך הכל. אתמול המורה התקשרה אליי ואמרה שהוא הביא אגרוף בפנים של ילד והיה בעונש וקיבל שיחה מאוד רצינית. אחרי שדיברתי איתו הבנתי שהמקרה היה קצת שונה והילד הציק לו המון ובסופו של דבר החזיר לו. הוא קיבל את העונש כמו בוגר. אמר שלא יעשה אלימות יותר למרות שזה לא פייר שרק הוא קיבל עונש וצעקות והילד שהציק לו לא קיבל. כמו כן כששאלתי למה הוא לא סיפר למנהלת את הגירסה שלו הוא אמר שאמרו לו לשתוק ולהקשיב. היום המורה שוב התקשרה אליי ואמרה שהפעם הוא הביא אגרוף לילד בכיתה ה. הפעם וויתרו לו כי זאת השעיה אבל זאת הפכם האחרונה. אני ממש מופתעת מימנו. לא השתנה שום דבר בבית שיכל לגרום לשוני בהתנהגות כל כך. איך אוכל לעזור לו ? האם לפנות לאיש מקצוע או שזה עדיין מוקדם לשפוט עפי 2 המקרים.?

בן 2.5 בחינוך ביתי עם אמא, ילד יחיד, מדבר שוטף ויודע לבטא את עצמו ואת רגשותיו. אני מפגישה אותו במהלך כל השבוע במפגשי בוקר עם ילדים אחרים בגילו שבחינוך ביתי ובחוגים. יש את הילדים הקבועים שמכיר ויש ילדים מתחלפים. העניין הוא שבני קצת אגרסיבי (בעיקר עם ילדים שפחות מכיר) והוא גם חזק פיזית...במהלך משחק הוא יכול להידחף לסולם/מגלשה... להשליך צעצועים או לדחוף ילדים בני גילו פחות או יותר כי הוא רוצה לתפוס את המשחק. כאמור הוא לא מתנהג סתם כך אלא זה קורה במהלך משחק...ויוצא שילדים בוכים בגללו לא פעם...כי הוא דחף חזק מדי והילד נפל...או כי הם גם רוצים לשחק איתו ולידו והוא פשוט משתלט ומשחק באגרסיביות. כשזה קורה אני מתערבת ומעירה לו בטון חלש אך תקיף שלא דוחפים ולא משליכים משחקים או חפצים, כי זה עלול לפגוע בילדים. ומבקשת ממנו במידה וילד בוכה בגללו לבקש סליחה. בני לא מתייחס אליי...אני רואה שהבעת הפנים שלו משתנה והוא נהיה עצוב-רוטן אך הוא לא מבקש סליחה מאותו ילד. ניסיתי בעבר ברגע שזה קורה פשוט לקחת אותו הביתה ולהגיד לו שאם הוא מתנהג כך הולכים הביתה ובאמת הלכנו...וגם זה לא עזר והיה נראה שזה לא מעניין אותו בכלל שהלכנו. השאלה שלי היא איך לנהוג איתו כדי שמקרים כאלו יפחתו ולא יחזרו על עצמם? מה לעשות ברגע נתון כשהוא מתנהג כך? הוא ילד חכם וטוב ואני מדברת איתו על המקרים האלו אח"כ בדרך הביתה והוא אומר לי שזה היה בלי כוונה ואני לא אעשה את זה יותר... תודה.

הבת שלי בת 9 וחצי אמרה לי שהיא לא אוהבת את עצמה. איך להגיב ואיך לגרום שתאהב את עצמה תודה

שלום רב, בני בן ה 12.5 החל השנה ללמוד בכיתה ז' והוא סובל מחרדת מבחנים. אשמח אם תמליצו על פסיכולוג קליני על מנת לטפל בבעיה זו. תודה.

יש לי תלמיד בכיתה שסיפר כי אימו נוהגת לכנותו "אפס" ו"כישלון" כמו כן נוהגת להשפילו לעיתים קרובות. הפניתי אותו ליועצת לשיחות עימה, אך זו טענה כי עליי לשוחח עימו מאחר וניפתח בפניי וחשף את קשייו. עוד טענה כי אין לה זמן לקחת לשיחות אישיות תלמידים והמשאב הזה עומד רק לתלמידים על פי מיפוי שהיא בוחרת לנכון. עוד ציינה בפניי כי הקשר שלי עם התחמיד עשוי להשפיע לטובה ולחזק את ביטחונו לעומת הקשר שלה עימו שהוא אחת לשבוע. מה דעתך? מה עליי לעשות? האם לפנות אליה שוב לעזרה?

הי, בני בן חמש וחצי, יש לו נטייה "להתבכיין" על כל דבר, גם במערכת היחסים מולנו וגם מול חברים. לדוגמא - קשה לו מאוד להפסיד במשחקים עם חברים ואיתנו וכשזה קורה, הוא ישר בוכה. מולנו לדוגמא, כל פעם שהוא רוצה משהו ושומע תשובה שלילית (כמו לדוגמא - הגיע הזמן לכבות את הטלויזיה ולשבת לאכול) הוא ישר בוכה ומתבכיין. במערכת היחסים מולנו אנחנו כל הזמן חוזרים על המנטרה (לא בכעס) שאנחנו לא מבינים בכי ושאם הוא רוצה להגיד משהו שידבר במילים. זה דווקא עוזר. אבל החשש שלנו הוא במערכת היחסים שלו מול חברים - הוא כבר גדול, שנה הבאה הוא עולה לכיתה א, והוא מתבכיין מולם על כל דבר. גם בחוג כדורגל הבקיעו לו גול והוא פשוט התחיל לבכות ולכעוס.. אנחנו חוששים שבשלב מסויים ילדים לא ירצו לשחק איתו ולהיות איתו, או שיקראו לו בכיין... האם יש משהו שאנחנו יכולים לעשות כדי להפסיק את התופעה הזאת? האם זה יעבור עם הזמן? אציין שגם בתור ילד קטן מאוד הוא היה בוכה מכל דבר (אם לקחו לו צעצוע לדוגמא). נשמח לעצה.

היי ארצה עזרה בנוגע לבני בן 13 הוא ילד אמצעי לאח בן 16 ואחות בן 9.5 הוא תלמיד כתה ח' ילד חכם ונבון בית הספר אין לו שום בעיות הוא ממושמע ורציני. הבעיה מתחילה אחר הצהריים בבית הוא ילד שכמעט ואין לו חברים הוא פחות אוהב כדורגל ומשחקים שבגילו בנים אוהבים יש לו בבית הספר 2 ילדים שהוא מסתובב איתם בהפסקות אבל זה לא קשר שממשיך לאחר הצהריים הם לא מתקשרים אליו והוא לא מתקשר אליהם פעם בחודש הוא נפגש עם ילד אחרי שאני מאיצה בו להתקשר הוא לא מתחזק חברויות ואולי גם לא מעוניין הוא בבית בעיקר צופה בטלויזיה ומשחק במחשב כואב לי שאף פעם ,אף ילד לא מתקשר אליו להיפגש או מגיע אלינו הביתה לשחק אבל זה לא מפריע לו ויש הרגשה שאין לו צורך בחברים וכיף לו להיות בבית. זה נושא שמפריע לי ובעלי ולא לו וזה לא נראה שתקין שלא מפריע לו שאף אחד לא מתעניין בו.דבר נוסף שמפריע הוא מתנהג בצורה מאוד ילדותית כאילו לא התבגר אף פעם מקובע בגיל קטן רב עם אחותו הקטנה על כל שטות החל ממקום ישיבה בשולחן או ברכב הוא בכלל לא מוותר לה וקורה הרבה פעמים שהיא מוותרת לו כי אני מבקשת ממנה כי היא מקשיבה לי והוא לא מתווכח על כל שטות. כל הבית מתנהל לפי מצבי רוח שלו . אציין שעם אחיו הגדול הוא כמעט לא באינטרקציה כי הוא ממש בוגר ועסוק נורא כמעט ולא בבית וגם אין לו כח אליו מפני שהוא רואה איך הוא מתנהג בבית. אני מאוד רוצה לעזור נצבט לי הלב בכל פעם שאני רואה אחהצ ילדים בגילו משחקים ביחד והוא כ"כ שונה מהם הם כבר בוגרים ובמקום אחר בחיים שלהם והוא עדין ילד קטן וחבל כי חיצונית הוא ילד יפה וגבוה לא ילד שחיצונית נראה מוזר.. דבר נוסף מחוץ לבית כשאנו מתארחים אצל משפחה התנהגותו שונה מאוד והוא מצטייר כילד טוב שמקשיב... מה עליי לעשות אודה לתשובתך תודה רבה

בני בן 6, עלה השנה לכיתה א', ילד מופנם,רציני ובוגר. בשבועות האחרונים הוא התחיל לבכות במהלך השיעורים בכל פעם הסיבה היא אחרת ושולית כמו: לא מצא מחברת, לא הבין מה עליו לעשות, נפל לו עפרון וכו. בחודש הראשון ללימודים לא בכה כלל, אין לו בעיה להיפרד מאיתנו, לא מתלונן על ביה"ס, מבין את החומר ומכין את שעורי הבית בקלות. בבית הוא מתנהג כרגיל ולא בוכה בכלל(הוא בוכה לעיתים נדירות).איך אני יכולה לעזור לו? המורה ואני מתוסכלות.

תלמיד הביע בפניי את הקשיים שחווה הן בתחום הלימודי ÷ נכשל במבחנים ולא מצליח כשבשנה שעברה השגיו היו טובים. בתחום החברתי÷ חברו הטוב התרחק ממנו וכעת הוא בקשר עם משהו אחר נערה שהתלמיד אוהב פתאום מסרבת להענות לו וממעטת לדבר איתו. התלמיד מתוסכל מאוד כיצד לעזור לו?

יש לי תלמיד מכיתה יב. בשנה שעברה דקר את עצמו העט בידו בעקבות מצוקה רגשית. בנוסף אמר כי ברצונו להתאבד. בהמלצת פסיכיאטר עולה כי זקוק לטיפול רגשי אך מסרב. השנה מעוניין לצאת למסע בפולין. צוות בית הספר נמנע מלהוציאו למסע. תיפקודו בבית הספר תקין, מגיע בזמן למעט העובדה שבמבחנים כותב דברים שלא קשורים למבחן. נושאים שלא אירעו כלל על פי החומר הנלמד. בנוסף ישנה מורכבות משפחתית על רקע גירושין של ההורים ומריבות בין ההורים שמשפיעות עליו. האם נכון יהיה למנוע ממנו לצאת לפולין? התלמיד יצא בשנה שעברה לטיול שנתי ולטיול נוסף בבית הספר בן יומיים ולא עלו קשיים. מה דעתך?

הילדה בת 7.3 בכיתה א' (נארה שנה נוספת בגן כי לא היתה מספיק בשלה רגשית. מלכתחילה ראיתי שהי מתקשה בלימודים והמהלך החושה ישבתי איתה עם הבה סבלנות ונראה שיש שיפור. בשבוע האחרות כבר 3 פעמים שהיא בוכה בכיתה וכשאני מברר מולה אז אלה הסיבות שהיא אומרת: 1. קשה לה בלימודים (היא אמנם לא שולטת ממש אך סביר. נכון שיש אותיות שהיא לא זוכרת -גם המואה אואה שיפור). 2. לא שומעת כי יש ל נוזלים באוזניים וכששואלת את הילדה שלידה היא לא עונה לה. 3. היא רוצה לשבת לבד ולא בקבוצה כי בסביבתה מפריעים לה (המורה לא מאפשרת ובצדק אך היא הזיזה ילד שהיה מפריע לה להתרכז - החליפה בילדה שביתי רצתה שתשב לידה). 4. היום חלק מהתלמידים קיבלו שיעורים והיא לא ושוב בכתה (לפי המורה היא יושבת איתם בקבוצות ועדיין לא הגיעה לקבוצה שלה). בקיצור כל פעם סיבה אחרת. מה עושים?

שלום, האם כדאי לשלוח את בתי ב ה- 4 להצגה יחד עם אחיה בן ה-7 כאשר אני אחכה בחוץ? בעקרון קניתי לה את המנוי אבל אז חשבתי שגם הוא יוכל להינות.. (סה"כ הצגה של שעה) הוא מוכן אמר שאם תרצה לשרותים הוא יוציא אותה אלי.. השאלה מבחינתה איך תרגיש בלעדיי. תודה !

שלום דר פסיכולוג ברצוני לשאול שאלה היה לי טופס פרוטוקול רורשאך של בני ובו נכתב באנגלית וצויין מדד למדה coping deficit, אין לו ערך לדברים אין לו את ההבנה של הדברים של בני גילו אך זה לא אומר שלא מתעניין בהם יתרום לו social skills עומד על המשמר,בעייה שלו גורמת מגבירה קליטה טובה לדברים כמו לימודים וכמו כן צויין שזה עלול בעתיד להוות בעייה ביחסי מין חיי מין ויש לו הרבה תוכניות מתכנן הרבה דברים דובר גם על הרגשות שלו כלפי אחרים זה כעיקרון המאפיינים העיקריים שצויינו תרגמתי מאנגלית לעברית אך הטופס נאבד לי באיזה אבחנה זה מדובר ומאפיינת מאפיינים אלו כמו כן צויין שזה נגרם הסיבות לכך מגורמים נוירו ביולוגים והטיפול המומלץ כל טיפול שמגמיש את החשיבה של בני לפי דעתך לא מדובר באבחנה של F84.5הרופא ציין שמדובר בילד אורגני בני הוא ילד מחונן ותלמיד מצטיין וגם חברותי איך זה מתיישב זה עם זה עם דברים אלו אודה לך אם תענה בהרחבה תודה והמשך יום טוב

שלום יש לי ילדה בגן חובה בת 5.5 ילדה שנייה . ילדה נבונה, מצחיקה ושובבה. ילדה שקוראת וכותבת כמו ילדה בכיתה ב' (לימדה את עצמה לא יזמנו או דחפנו לזה בכלל), מדברת ומתקשרת בצורה מאוד בוגרת לגילה . יש לי בעיה מאוד רצינית בבוקר בפרידות בגן. היא צורחת ובוכה!!! היא היתה שנתיים בגן טרום חובה, אהבה את הגננת והסייעת ובכתה בהתמדה במשך שנתיים. צורחת ובוכה לדקה ומפסיקה. עכשיו עושה לי אותו דבר בגן חובה. אני לא מתרגשת מזה ועיתים גם כועסת כי ממש צריכים למשוך אותה ממני. עכשיו הבעיה שילדים החלו ללעוג לה, ולה זה לא אכפת (היא בשלה). מה נעשה בכיתה א'? אני אובדת עצות... ניסינו הכל בגן הקודם ועכשיו הגננת מנסה כל מיני שיטות אך כלום לא עוזר. אני הבטחתי לה מתנה שהיא מאוד רוצה אם תפסיק והיא לא מפסיקה. יש לך רעיון בבקשה? 1. לא רוצה שילעגו לה שהיא בכיינית ותינוקת 2. מה שנעשה בכיתה א'? זה לא ישתנה מעצמו כנראה. תודה רבה על העזרה נעמי

שלום רב, בתי בת ה- 6 התחילה השנה את כיתה א'. השינוי לא קל לה. היא נלחצת מכל מיני דברים אבל אני רואה שיפור. לאחרונה היא פיתחה תחביב מטריד במיוחד, היא התחילה לתלוש את הריסים! וזה גם ממש לא נראה טוב. היא טוענת שקשה לה לשלוט בזה ואני מנסה לעזור לה כשאני מציעה שכל פעם שמרגישה דחף כזה שתחליף אותו במשהו אחר ( כגון במחברת תלישת שיערות מהבובה או ציור). אתמול היה נראה שזה עזר. כמה שאלות- 1.זה באמת מספיק שאני אעזור לה? זה בד"כ חולף מהר או שכדאי ללכת לפסיכולוג ילדים? 2. האם הריסים תמיד יצמחו מחדש? אודה לעזרתך, דקלה

שלום, בני בן 3.10, גמול כשנה. התחיל השנה גן חדש, אבל נראה שמסתגל מאוד יפה. לאחרונה היו לו כמה פספוסים של פיפי ופעם אחת גם של קקי בגן. היום כשהיה עם בעלי בגן משחקים נעמד באמצע הגינה, הוריד מכנסיים ועשה פיפי וקקי, ממש בעמידה. לא פעם ראשונה שזה קורה, אבל עד עכשיו זה קרה רק עם פיפי. כמובן שאנחנו מסבירים לו שעושים צרכים רק באסלה ואם נמצאים בגינה אפשר ללכת הצידה להשקות עץ. ההתנהגות נראית לי קצת מוזרה, האם זה נורמלי?

היי וערב טוב.נשואה שש שנים ומתגרשת .אמא לתינוקת בת שנה וילד בן 3.מנסה להבין מה יהיה הכי נכון לילדיי.להישאר באותו בית (שכירות)או ללכת לאמא שלי לתקופה ולחפש דירה.בעלי נלחם איתי שהוא ישאר ותכלס אני חושבת רק על הקטנים .האם יהיה נכון להישאר במוכר?האם אצל סבתא המשבר לא יהיה גדול כמו לעבור ישר לדירה אחרת ובלי אבא כבר?ממש מנסה להבין .איך יודעים?!למרות שהמצב הכלכלי גם משפיע הוא מזערי כעת

שלום רב, בני הוא בן שלוש חודשיים. גמול מחיתולים בשעות היום מאוגוסט האחרון, כלומר גמול כחודשיים. כעת בגן עירייה וחזר לעשות קקי בתחתונים כשהוא בגן. הסייעת בצהרון לא מסכימה להמשיך להחליף לו ויתחילו להתקשר אלי לבוא להחליף לו. אני חוששת שהוא יתחיל לעשות בכוונה על מנת שאבוא בכל יום. מה ניתן לעשות? אורלי אמא של נועם

שלום בתי בת ה- 6 עלתה השנה לכיתה א'. זו בתנו הצעירה, יש לה אחות בת 16 ואח בן 12.5. מדובר בילדה חברותית, מלאת שמחת חיים ופיקחית. בחודשים האחרונים בגן היא החלה להתנהג באופן שלא היה אופייני לה מאז נכנסה לגן (גיל 3). היא לא הסכימה להיכנס לגן לבד אלא דרשה שאלווה אותה ולא "שיחררה" עד שגננת לקחה אותה איתה ומיו רלציין את ההתשה שעברתי כל בוקר איתה. כל זאת לאחר שבמשך כל השנים נכנסה באופן עצמאי לגן ואמרה לי שלום בשער. השינוי בהתנהגות נמשך כעת גם בכיתה א'. היא לא מוכנה להיפרד כאשר מגיע הזמן. בימים הראשונים גם בכתה ופירשתי זאת כהסתגלות קשה למעבר מגן לכיתה א'. עכשיו כבר אינה בוכה אך לא נפרדת. יש לציין כי במהלך היום היא מסתדרת נהדר, יש לה המון חברות וכיף לה גם בצהרון. זאת לפי דיווח של המחנכת שלה וגם אני רואה שהיא מרוצה בסוף היום. בעצם, החלק הבעייתי זו הפרידה ממני. מאז ה 1 בספטמבר יש לה קושי להיפרד ממני באופן כללי. גם אם אני יוצאת מהבית לקניות או עם אחד מאחיה הגדולים היא רוצה להצטרף ולא להישאר בלעדיי. אם היא הולכת לחברה (לאחרונה בכלל לא רוצה...)היא מבקשת שאשאר איתה - דבר שלא עשיתי מאז החלה לבקר אצל חברות בגיל 4 לערך. עד לפני כמה חודשים לא היתה לה בעיה שאשאיר אותה אצל חברה ואלך. היא התנהגה תמיד בבגרות מדהימה במיוחד לעומת חברות אחרות שלה. אשמח לעצה כי אני די מותשת מכל התקופה הזו וגם קצת מודאגת מהתנהגותה. תודה יעל השאלה - מה עושים? איך אני יכולה לעזור לה?

שלום רב. בני ילד בן 6 וחודש. עלה השנה לכיתה א. המעבר היה בסדר. יש לו הרבה חברים, חוגים , יש אפילו חבר אחד שהכי טוב. הוא אוהב ללכת לבית ספר לומד טוב, מאוד ממושמע ובבית הכל תמיד תקין וקל איתו. הוא הולך להרבה חוגים (ג'ודו וכדורגל ) מתחבר בקלות ומאוד בוגד לגילו. שלשום הינו אצל משפחה וילדה לקחה לו את הכדורים שקיבל לחג ואיבדה חלק. ופתום הוא התחיל לבכות בצורה שהכי לא אופיינית לו. (הוא תמיד היה ילד רגיש אבל כשהוא כועס הוא יודע להתמודד עם הכעס ולא בוכה אף פעם בהיסטריה ). לקחתי אותו לשירותים , דיברנו והוא אמר שהוא נורא התרגש לקבל את הכדורים במתנה והיא איבדה לו ובגלל זה הוא ממש לא מצליח להשתלט על עצמו.הסברתי לו שנמצא הכל ויש פיתרון לכל בעיה ושנעזור לו בכל דבר . אחרי כדקה ביקש שאצה מהשירותים כדי שיוכל להירגע ואחרי דקה יצא באמת רגוע ושיחק יפה עם כולם. היום אספתי אחתו מהצהרון והמדריכה אמרה שהיום שתי ילדות רבו איתו והרביצו לו והוא גם התחיל לבכות בהיסטריה ושכב על הדשא ולא הצליח להירגע. אחרי שדיברתי איתו הוא אמר שבאמת לא הצליח לשלוט על עצמו. אחרי שנרגע שיחק רגיל עם חבר. אני לא יודעת איך לעזור לו ? למה פתאום כזה דבר התחיל ? האם לפנות לייעוץ מקצועי ? אנחנו מדברים ומחזקים אותו בבית אבל אני לא רוצה שיהיה במצוקה כלשהי.

ילד בן 10 לא נרדם לבד בחדר. הוא אומר שהוא מפחד ויש לו מחשבות לא טובות. זה נמשך כבר יותר משנה. לפעמים יש לו התקפי זעם. המחשבות הלא טובות הם סביב פחד שמשהו יקרה להורים שלו. לא היה איזה אירוע טראומתי שקשור לזה. אני רוצה להתייעץ איזה טיפול יתאים לו. תודה

שלום, שאלה לגבי ילד בן 4.5. מספר פעמים בעת משחק עם בן הזוג של הדודה של הילד, הילד מכנה אותו באינסטינקט אבא.. גם כאשר זה נראה כאילו התבלבל הוא ממשיך לכנותו כך וכאשר נשאל למה הוא קורא לו אבא מאחר והוא אינו אביו (אביו חי וקיים ונמצא בחייו באופן רגיל) הוא טוען שהוא האבא שלו.. מה יכולה להיות הסיבה לכך?

שלום ירדן תודה רבה על תשובתך.. בגדול הילד חי חיים נורמטיביים לחלוטין, שני ההורים בחייו שום טראומות למיניהן, רגיל ככל הילדים. הדבר היחיד ששונה זה שהאבא לא משחק עם הילדים הרבה או מבלה איתם מעבר לשעות בבית או בנוכחות האמא, האמא היא הדומיננטית בצורה מוקצנת בחיי הילדים. הבן זוג של הדודה, משחק איתם וצוחק איתם.. הוא לא חי איתם באופן קבוע מדובר בפעמים בודדות שבהם רואה אותם באירועים מזדמנים. האם זו מספיק אינפורמציה? האם לדעתך הסיבה נובעת שהבחור מעניק לילד את היחס שהיה רוצה לקבל מאביו? עונה על החסכים מהאבא?

שלום רב, אני אמא ל2 מתוקים. ילד בן 3 וארבעה חודשים וקטנה בת שנה. רוצה לשתף ולקבל הארה. כשאני נפגשת עם אחותי ויש לה בן שהו בן 5 ובני בן 3+. יובל בן ה3 כל הזמן נצמד ליונתן בן ה5. ממש מחקה אותו וכל דבר עושה. אני קוראת לו יובל בוא לאמא לפה ,אמא לא מרשה. הוא לא מקשיב לי ורץ אחרי יונתן ועושה מה שהוא עושה. אני מבינה שאולי זה שלב החיקויים ומיומנויות החברתיוית. אבל זה מעצבן אותי אפילו . אני מרגישה שהילד שלי מובל ולא מוביל ומעצבן אותי שכל דבר הוא עושה אחריו גם אם זה טוב, ואני נעלמת באויר. אני לא שם בעיניו בכלל. פשוט כל דבר שיונתן עושה יובל עושה אחריו. זה קרה גם עם חבר נוסף שהיינו בלונה פארק- אותו חבר בן 3+ מתלהב מהמתקנים....ובני חשוב לו לומר "דן תראה את המתקנים, בוא בוא" כאילו מאד חשוב לו שאותו ילד יתלהב ואז הוא ילך איתו יחד. בני ילד מקסים, חכם עם רגישות עצומה ורגיש מאד. אם קיבל מכה ליד אנשים הוא יבכה ואומר לו מה קרה? הוא יגיד לי לא פה בצד. כאילו לא נעים לו מהסביבה. אני כאמא מאד מחזקה תמיד את הצדדים החיוביים וגם כאשת חינוך. ומוצאת את עצמי שואלת אולי לילד שלי חסר ביטחון עצמי ?אולי אני ובעלי טועים איפשהו ? דבר נוסף, אחותי כשהיא פונה ליובל ויונתן אם היא רוצה להעיר לבנה יובל היא אומרת לשניהם "בואו לפה אני לא מרשה" וזה מכעיס אותי כי אני מוצאת את הילד שלי מקשיב לה, נענה לה, כי היא אמא של יובל ואני נעלמת בקרע כאמא . ביקשתי ממנ השאם היא פונה היא פונה רק לילדה שלה יובל פה לפה אור. כאילו בני צריך לדעת שאני פה.

שלום ,אני מעוניין לדעת מה זה בעצם ילדים , ולמה הם ראויים ליחס טוב יותר של ההורים מאחים בוגרים ? והאם ככה זה בכל משפחה ? היחס שמקבל הילד הקטן הוא יחס יותר סלחני וותרן לעומת היחס שמקבל האח הבכור שהוא כבר בוגר? אני מרגיש שלאחיי הקטנים יש יותר זכויות בבית מאשר לי. אחיי הקטנים הם בני 9 ו10 ואני רואה את הסיטואציה הבאה חוזרת על עצמה: אבא מוכן לוותר על צפייה של חדשות (ערוץ 22) למען אחד הילדים במידה והילד רוצה לראות , או אבא שלי מוותר על סרט שהוא תכנן לראות בטלוויזיה ,או נגיד שאחותי תראה סרט שבא לה בזמן כזה שאני אישית לא יכול לראות (יום שישי בערב) . לי אין את את ההטבות האלו .. ואני מרגיש נבגד! אני סוג של מצפה לייחס שווה , ברמת הזכויות אבל לא לתשומת הלב.. אבל אני מניח שהמחשבה הזאת מוטעית ,לכן אני רוצה את עזרתכם להבין מה אני מפספס ולא מבין בכל המושג הזה שנקרא ילדים? לטענת אבא שלי , הוא אומר שהוא רוצה שלאחותי יהיה את הפינוק של הגיל שלה (9) עוד כמה דוגמאת : אבא שלי מאוד רגיש לריחות של אוכל מטוגן .. נגיד והוא נכנס לישון לי הוא אומר לא לטגן כלום ואפילו כשבאתי להכין פעם אחת חביטה או טוסט , אמא שלי אמרה לי שאבא שלי ישן ואי אפשר לעשות עכשיו.. אך כשאחים שלי מבקשים טוסט או חביטה או כל מאכל מטוגן אחר , היא נגישת למטבח ומכינה להם גם למרות שאבא שלי ישן .. בעבר אבא שלי לא הסכים לי לחמם פופקורן במיקרו בלילה , נגיד אחרי 8 בערב כי זה עושה ריח ,עד שראיתי שלאחותי הוא מסכים לעשות את זה בלילה , ואני גם התחלתי והוא לא אומר לי כלום , אבל זה מרגיש לא נעים שלה הוא הסכים מלכתחילה.. כמה פרטים עליי, אני בן 22 ומתמודד עם מגבלה נפשית בעל רמת תפקוד גובהה אז אני אשמח לדעת מה זה ילדים ,מה אני לא מבין או מפשפש בדבר הזה שנקרא ילדים .. לי אישית זה עושה רע מאוד כל המחשבה על האי צדק הזה בבית ,אבל יכול להיות שבכלל אני זה שלא צודק בסיפור. תודה מראש

שלום רב, בני בן 8 וחצי, ועד היום מסרב בתוקף לנגב לעצמו את הטוסיק לאחר שעושה קקי בשירותים. גם במקלחת קורא לנו ההורים, "לעזור" לו לסבן טוב את אחוריו, בעיקר לאחר ביקור באסלה, וטוען שאינו מסוגל, ושהוא נגעל. ניסינו כמה פעמים להשאירו שם במטרה שיתמודד, אך העיניין הסתיים בצרחות ובבכי קשים מנשוא. יש לציין שהילד טופל בהצלחה אצל פסיכולוגית בגיל 4 בעקבות חרדת אסלה (בגיל שנתיים וחצי "טבע" באסלה, ומאז סרב לעשות קקי באסלה, אלא רק בחיתול).מבקשת את עצתכם בנושא.תודה

פורום חשוב אך תמוה מדוע הכותרת משמיטה 50% מהאוכלוסיה? מן הרי להירד מהשפה הגברית ולהתבטא באופן שוויוני, במיוחד כשמנהלת הפורום היא אישה

היי, אנו הורים לילדים בני 9 בעיר במרכז. בשבוע שעבר אמהות מהכיתה תפסו פדופיל אחד ליד שער ביה"ס, ולמחרת פדופיל שני מטריד ילדות בגינת משחקים. בשני המקרים מדובר באור יום בהם יש אנשים. בשני המקרים המשטרה הגיעה, היה זיהוי והסתבר שהם מוכרים וסדרתיים. מן הסתם ההורים בביה"ס והשכונה לחוצים. כעת, נשאלת השאלה כיצד אנו מדברים עם הילדים, מה אומרים להם וכיצד מזהירים אותם כך שהתום שלהם לא יפגע, וחלילה לא יחוו סיוטים וחרדות. מצד אחד אנו רוצים לגונן עליהם, מצד שני, הם בגיל בו רוצים להרגיש קצת בגרות ועצמאות ורק השנה חלקם החלו לצאת מהבית ללא ליווי מבוגר.

שלום, בני בן חמש, ילד חברותי מאוד, מקסים ויחסית רגוע. אם אני צריכה לתאר אותו מבחינה חברתית, הייתי אומרת שהוא יודע להשתלב כמעט עם כל אחד - הוא משחק מדהים עם בנות, וגם עם בנים, לרוב כשזה בקבוצות מאוד קטנות במקומות מוגדרים (בבית שלנו או בבית של חבר). שמנו לב שדווקא בסיטואציות חברתיות קבוצתיות של בנים דווקא יותר קשה לו. לדוגמא, אם הולכים לפארק וקבוצת בנים משחקת בכדורגל, תופסת, או כל משחק קבוצתי אחר, קשה לו להיכנס לתוך הקבוצה. כשאנחנו שואלים אותו למה הוא לא מצטרף, הוא עונה שהם לא מזמינים אותו או שהם לא רוצים לשחק איתו, כשאנחנו יודעים שהוא בכלל אפילו לא ניסה להתקרב אליהם. בסופו של דבר במקרים כאלו הוא משחק לבד בצד. אנחנו רואים את זה גם בגן - קבוצת בנים שהם חברים שלו (כל אחד כשלעצמו הוא חבר מאוד טוב שלו) משחקים יחד, הוא לא ייכנס לקבוצה ולמשחק שלהם, אלא יעדיף תמיד לבחור לשחק במשהו אחר, או לבד או עם ילד אחר באחד על אחד. אנחנו לא יודעים אם זה עניין של חוסר ביטחון עצמי, או שאנחנו צריכים לתת לו כלים איך להיכנס לתוך סטואציות חברתיות כאלה. או שאולי אנחנו צריכים לעזוב אותו לנפשו. אם נאמר את האמת, זה קצת מטריד אותנו שהוא נשאר בצד לבד. נשמח לעצה, תודה!

שלום, הבן שלי כמעט בן 4 והוא התחיל לגעת בכל מקום שהוא נמצא בבולבול ...גם בגן וגם ליד אנשים...בהתחלה אמר שזה מגרד ומציק לו אבל בדקתנו ואין לו שום דבר שם...שזה כנראה אוננות. הסברנו לו שאם הוא רוצה לגעת בבולבול זה בסדר ונעים ומותר אבל לא ליד אנשים אלא באופן פרטי...הגננת גם אמרה שהוא נוגע המון ..מה אפשר לעשות חוץ מלהסבירלו לעשות את זה באוופן פרטי?? תודה

שלום, בן שנתיים וחודש. לפני כחודשיים נולדה לו אחות קטנה. ילד חכם, מאוד רגיש, בעל יכולת הבנה וביטוי מאוד גבוהים. ילד שקט ורגוע בדרך כלל. בימים האחרונים החל לגמגם מעט. כמו כן, התחיל להימנע מפעולות מסוימות כמו לקפוץ על מזרון, להתגלש ממגלשה (מגלשה ספציפית שבעבר אהב מאוד). הוא גם אומר על דברים מסוימים שצריך להיזהר לא ליפול. מנסים להבין האם זו רגרסיה נורמלית בעקבות לידת האחות או שמא נורה אדומה למשהו אחר? מה עלינו לעשות על מנת להחזיר לו את הביטחון? תודה

אני בזוגיות פרק ב' מזה כשנתיים וחצי. לא גרים ביחד. הבת של בן זוגי (גיל ההתבגרות) מוסטת קשות ע"י אימה ואינה מקבלת את נוכחותי ונוכחות ילדי. התקיימו מפגשים מסוגים שונים ושיחות רבות, אך המצב רק מחמיר. היא מסרבת שאגיע לאירועים שלה, ועד עכשיו בן זוגי הלך אליהם בלעדי. האם יהיה נכון להתחיל לקבוע עובדות עבורה, שאנחנו מגיעים ביחד כזוג לכל מקום, מתוך תקווה שהיא תתרגל עם הזמן למצב המוכתב, או להמשיך להיכנע לרצונה ולא להגיע איתו? תודה :)

שלום, בני בן 7.5 . אובחן כילד עם הפרעת קשב שבעיקרה מתאפיינת אצלו באימפולסיביות משמעותית. הוא מטופל ברטלין la . בבית הספר בסך הכל מאז לקיחת הכדור ( אפריל 2016) ישנו שינוי משמעותי בהתנהגותו , הוא רגוע יותר. לפני היו תלונות רבות על חוצפה רבה, פתרון בעיות באלימות אם מישהו היה מציק הוא היה דוחף, מכה , צועק . ניראה כי הכדור עזר לו למתן את התנהגותו. בבית נזקק לתיווך, סדר יום ברור ומאורגן ונוכחות הורית משמעותית. בחופשת הקיץ מ21/7 עד סוף אוגוסט הפסקנו את הטיפול התרופתי. והתחלנו שוב בספטמבר . בני ילד עקשן , וכחן מאוד ונראה כי ישנה החמרה במצבי רוח משתנים מאוד באופן קיצוני. הוא יכול להתנהג באופן רגוע כל היום , להקשיב ופתאום מסיבה שאינה נראת לעין נכנס למצב רוח כועס, צועק בבית, לא מקשיב , מאיים ולצערי אפילו מנסה להרביץ לי ולבעלי. אני מציבים גבולות ברורים מאוד, אך לצערי הסיטואציה נראת לא בשליטה. אנו נאלצים לאחוז בו בחוזקה ולהושיבו , לקלחו ואז הוא נרגע ומבקש שיחבקו אותו ורוצה לדבר. לאחר שנרגע יודע שלא התנהג בהתאם ואומר סליחה ושהוא ישפר את התנהגותו. ישנה קיצוניות רבה בהתנהגויות שלו דבר שקשה עבורו ולנו כמשפחה ממש קשה , התסכול רב ונראה כי ממש אנו מתפרקים. האם ייתכן שההתפרצויות נגרמות עקב לקיחת הרטלין ? תודה רבה, עדי

גם בני לקח רטלין LA וזה גרם לו לעצבנות יתר. נגשנו לנוירולוג והחלפנו סוג . מציעה לך לחזור לנוירולוג ולהציג לו את המצב שתיארת.

שלום, יש לי ילדה בת 3 שמגיל שנה ושנונה גמילה לחלוטין ללא פספוסים. בחודשיים האחרונים סבלה מעצירות שגרמה לפיסורה ולבכי בעת יציאת הצואה. כאבים אלה טופלו באמצעות סיבים תזונתיים. הבעיה היא שלאורם הילדה לא רוצה להיכנס לשירותים מתאפקת למרות כאבי בטן משמעותיים שהורסים את שגרת יומה עד של סוף בורח לה במכנסיים סיטואציה טראומתית פי כמה עבורה ועבור כולנו. רק כדי לסבר את האוזן השבוע ברח לה בכל יום פעמיים. אנו עובדי עצות ולא יודעים באיזו דרך לנהוג איתה- היא בשום אופן לא מוכנה לשבת על האסלה.. מה הפתרון ואיך מחזירים את הילדה למצב נורמאלי?? אודה לעזרתך בדחיפות.

שלום. אני אם לשתי בנות, הגדולה בת 6 בכיתה א לומדת בעיר אחרת והקטנה בת 4 לומדת בגן ליד הבית. הילדה בת ה4 קשורה אלי מאוד, חכמה ופלפלית. רגישה מאוד. נמצאת איתי רוב שעות היום (חוץ מזמן הגן) בהם לפחות 3 שעות רק איתי לבד כי האחות הגדולה יוצאת מוקדם וחוזרת מאוחר. לא מסכימה ללכת לחברות אלא רק שהן תבאנה אליה. במקומות חדשים כמו גן וכדו צריכה יום- יומיים הסתגלות. ולמעשה אני המטפלת העיקרית שלה. וכל זאת כהקדמה לשאלה: אני מעוניינת לסוע לשבוע לחול לבד למשך חג הסוכות (בו נמצאים עם המשפחה ואין גן) ולהשאיר אותה לטיפולו של בעלי ואחותי בת ה17. (אציין שלבעלי כמובן יש נוכחות בבית והיא אוהבת אותו אך רוב שעות היום הוא עובד ועיקר הטיפול הוא שלי) אך אני חוששת שאולי זה ישפיע עליה לרעה מבחינה רגשית. אשמח לדעת מהי הדעה המקצועית בעניין? כדאי לסוע בלעדיה או מומלץ שלא? (פרט חשוב נוסף הוא שעד לפני 8 חודשים, במשך השנתיים האחרונות נאלצתי להתאשפז כ6 פעמים למשך מספר ימים ואז היא נשארה עם בעלי וכשחזרתי היא היתה יותר דבוקה אלי ועצבנית וממש ראיתי שזה לא השפיע עליה לטובה על אף שהכנו אותה לפני האשפוז והסברנו לה) מה עושים? מה מומלץ?

שלום, בננו הבכור בן 11, תלמיד כיתה ו. תמיד היה מופנם בצורה קיצונית, חרדתי, ומבחינה חברתית- פסיבי, נמנע, לא יוזם, מתקשה ליצור אינטראקציות חברתיות. מגיל קטן קיבלנו הדרכת הורים והוא טופל מספר שנים אצל פסיכולוגית קלינית ובנוסף גם טופל אצל פסיכולוג התנהגותי. כל הטיפולים עזרו מאד ומילד שלא יצר קשר ונמנע, הוא נענה לקשר, יצר חברויות אבל עדיין הכל קשה (בתחום החברתי). הוא ילד יפה תואר, תלמיד מצטיין. בסהכ בכיתה הוא ילד אהוב, אבל שקט מאד. יש לו מספר חברים, אבל אין לו חבר טוב או אחד שמחשיב אותו כחבר הכי טוב שלו. הוא מאד מנותק מהווי בכיתה- לא נכנס בכלל לוואטצפ, לא מתכתב עם אף חבר, לא מעניין אותו מה הילדים בכיתה קובעים, הוא לא מזמין חברים, לא יורד לשחק איתם במגרש (כולם יורדים). כשאנחנו מנסים לדרבן אותו אז הוא בקושי רב מזמין איזה חבר (שולח הודעה ואם החבר לא עונה אז לא מנסה להשיגו), הוא מאד ממדר אותנו ממה שקורה בכיתה (לא מספר כלום, לא מסכים שנקרא הודעות וואצטפ), אנחנו קוראים הודעות וואטצפ של הכיתה ורואים שהוא ממש לא בעניינים (למשל ילדים כותבים על סדרות טלוויזיה שלא מעניינות אותו, עושים אחד לשני לייקים באינסטגרם, מחפשים פוקימונים) שום דבר לא מדבר אליו. הוא חוזר הביתה ומשחק באקס בוקס או קוביה הונגרית. בסהכ הוא לא נראה עצוב או בדכאון אבל אני בטוחה שהמצב מפריע לו, שהוא נמנע, שזה לא נורמאלי. אני יודעת שהמצב יילך ויחמיר משום שככל שעולים בכיתות אתה חייב לשכלל את היכולות החברתיות שלך ואצלו הכל תקוע כמו בכיתה א (שאני זאת שהייתי צריכה להזמין עבורו חברים). מצד אחד, כשאנחנו לוחצים- זה לא ממש מניב תוצאות (הוא לא משתף ומתעצבן) ומצד שני- נראה לנו בעייתי. אחהצ הוא פעיל במובן שהולך לחוגים (כדורגל, גלישה) אבל זה לא בא במקום הציפייה שילד בכיתה ו יהיה קצת יותר מעורב וירצה קצת יותר להפגש עם חברים. לפני שבוע הכרחנו אותו ללכת למפגש כיתתי בערב שבת והוא נהנה מאד ואפילו ביקש להישאר כשביקשנו שיחזור. אבל מפגש כנל מתקיים כל ערב שישי והוא לא מתעניין בכלל ולא מבקש לבוא שוב (למרות שנהנה פעם קודמת). מה עושים? להרפות? ללחוץ כל הזמן? תודה מראש על תשובה ושנה טובה

בני בן שנתיים וחצי ומשתמש במוצץ ובדובי (יש אחד לבית ואחד למחוץ הבית). בעיקרון אין לי בעיה שיהיה איתם ברגעים קשים כנחמה כמו הפרידה בבוקר בגן או בשינה אבל אני מרגישה שהתלות מחמירה והוא לא מוכן לשחרר מהם לפעמים. הוא כן משחרר מהם בגן בחלק מהזמן וכשמשחק במשהו שמעניין אותו (מקרים נדירים). לצערי כל פעם שאני לוקחת אותו לפעילות כמו התעמלוץ לגיל הרך, משהו מוזיקלי או הצגות או לדוגמא כשיש בגן פעילות משותפת של הורים וילדים הוא נדבק למוצץ והבובה ולא משתף פעולה עם ההפעלה. כל מה שניסיתי לא צלח ולפעמים פשוט בא לי לקום ולצאת כי אני מרגישה שסתם באנו.... בזמן האחרון קורה עוד משהו מוזר עם הבובה וממצב של מישוש הזנב שלה הלבד הוא עכשיו מוסיף הכנסה והוצאה של הזנב מהאוזן שלו. מעשה שמביך אותי ומעצבן בעיקר ליד אנשים... מה עושים? כל נסיון הוצאה של הבובה ממנו כשהוא מחליט שהוא רוצה אותה עולה בבכי רב ועקשנות לא מתפשרת מצידו :(

שלום ירדן ותודה תמיד על העזרה שלך בני בן 5 , ילד שמח עם עולם פנימי עשיר מאוד , משחק המון . העניין הוא שמאוד קשה לשכנע אותו ללכת לחברים . כמה פעמיים לקחתי אותו אצל חבר אחד הוא נשאר וחברים שאף פעם לא היה לא מוכן ללכת . בגן משחק עם 2-3 חברים קבועים( באותו המזג העדין שלו) ומשחק המון לבד. מה לעשות איך לסייע לו ? להניח לו ? לנסות להציע לו כל הזמן? אני יודעת שבגיל הזה זה חשוב ליצור חבריות , גם בגן המשחקים קשה לו להצטרף למשחק עם ילדים שהוא מכיר .תודה רבה

בוקר טוב אני מעבירה גן עירייה לאחר החגים, הילדה בת 02.9 אני ממש לא מרוצה מהתנהלות הגננת שהיא שנה ראשונה בתחום. זאת הסיבה להעברה(כסא רוגע, צעקות על הילדים וכדומה), השאלה האם כדאי לי להעביר לאחר החגים או לחכות קצת לראות עם מישתפר כי יש לי הרגשה מאד לא טובה...השאלה האם כן להעביר גן זה לא יעשה לה טראומה? ואיך אני מכינה אותה למעבר? .

היי יש לי ילד בן שנתיים ו4 חודשים , נכנס לגן בפעם הראשונה בספטמבר , עד אז היה איתי בבית כל יום כל היום . מאז שנכנס לגן היו את השבועיים הראשונים הקשים להסתגלות בכי בבוקר בכי כאשר אני מגיעה להוציא אותו , מאז היו כמה ימים טובים יותר בבקרים מבין שאנחנו יוצאים לגן , אז ישנם ימים שהוא לא מוכן לשתף פעולה בכלל ויש ימי שבוכה אבל מעט . יש לציין שכאשר אני מגיעה להוציא אותו מהגן והוא שומע שזאת אני הוא מתחיל לבכות לאחר דקה נרגע ומספר לי לבד חוויות מהגן אומר שכיף לו - שהוא משחק בחצר , הוא שר לי שירים שהם שרים בגן . הגננת טוענת שבמהלך היום בוכה מעט אך נרגע מהר ומשחק . בבית קשה איתו מאוד , הוא לא נותן לי להתרחק ממנו , לכל מקום קטן שאני הולכת אפילו ישר מתחיל לצעוק לי אמא איפה את בואי . כאשר אבא שלו הולך לעבודה בבוקר הוא ישר מתחיל לבכות ולהשתגע במשך 20 דקות וצועק - לא אבא בוא אל תלך תישאר . כל דבר קטן גורם לו לבכות - לפעמים בלילות כאשר אנחנו הולכים לישון מתחיל עם בכי מטורף ולא יודע בעצמו מה הוא רוצה פעם אחת רוצה חיבוק נשיקה אחרי שניה לא רוצה , אני עדיין מניקה אותו מידי פעם - אז לפעמים אומר לי ציצי - כאשר אני מוציאה לתת לו מתעצבן צורח בוכה ולא מעוניין בציצי , שוב אומר לי כן ציצי ושוב אחרי שניה לא רוצה , רוצה את אבא שלו - כשהוא מגיע הוא אומר לו ללכת , ככה במשך חצי שעה אם לא יותר עד שנרדם . אני כבר מיואשת נפשית - השאלה היא האם לא עוברות החרדות האלה מהגן ?? האם יש תקופה שמוגדרת כתקופת הסתגלות ? לגבי זה שהוא לא החלטי בדעותיו האם זה קשור לכל עיניין החרדות ??או שזה מצריך טיפול בנפרד? תודה ויום טוב .

שלום, לבתי בת השש אובחנה התפתחות מוקדמת לגילה המצריכה טיפול של זריקה מאטה פעם בחודש. כיצד מומלץ להסביר לה כך שלא יווצרו בעיות נפשיות או חברתיות? תודה.

הבן שלי בן 7.5, מקפיד על ניקיון באופן כללי ועל אסטטיקה. אבל אחרי קקי הוא לא מנגב. הצעתי לו נייר, מגבונים. הוא בעיקר נהנה ללכת לשירותים לפני המקלחת ואז מנקה את עצמו במים. הענן שהתחתונים מוכתמים, יש ריח לא טוב. ולא משנה כמה שאסביר לו על ניקיון הגוף, זה לא עובד. הוא גם לא מסכים שאעזור לו או שאבדוק אותו. מה אפשר לעשות?

אני מחנכת שנה שנייה לתלמיד מכיתת מופת. לתלמיד יכולות לימודיות טובות אלא שבשנה שעברה היה חסר מוטיבציה ומיעט לתפקד. כמו כן יש חשד לבעיות קשב וריכוז שלא נבדקו על ידי ההורים, אם כי בעבר נטל טיפול תרופתי. בשנה שעברה לא הייתה בעיית אמינות אך השנה היא מתגלה בעוצמה. פעמיים שיקר לי על אי הכנת שיעורי בית, ובנוסף כשהיה חבוש ביד ימין טען שאינו יכול לכתוב ביד הזו כשבעצם הוא כותב בשמאל. לבסוף הייתה מריבה בינו לתלמידת כיתתו. הוא טוען שאחרי שדחפה אותו בלי כוונה כשמיהרה להיכנס לכיתה , הוא דחף בחזרה , התלמידה באה ונתנה לו בוקס והוא החזיר לה. מבדיקה שערכתי עולה כי התלמיד בלבד נתן לה בוקס , שוחחתי עם תלמידים נייטרליים שראו. אך התלמיד מתעקש על כך שקיבל בוקס ואז החזיר לה. התלמיד סיפר לי כי נפגע כשאמרתי לו שאינני מאמינה לו. אך למעשה בדקתי את הדברים לעומקם. אימו של התלמיד מאוד מגוננת עליו במקרה הזה ומאמינה לו שקיבל בוקס ורק אחכ החזיר. איך להסתדר עם הילד ואימו. יצויין כי נתתי עונש לשני התלמידים להיות מושעים לשעה אחת. למעשה האירוע התרחש בזמן שהייתי צריכה ללמד את הכיתה אך התבלבלתי ולא הגעתי לשיעור ולכן קרה מה שקרה. בנוסף האם טוענת שכעסה מאוד שלא עידכנתי אותה על האירוע ועל ההשעיה של בנה אלא, שמעה על כך מבנה. האם ציינה שאני תמיד מעדכנת אותה במתרחש עם בנה אך הפעם לא דיווחתי לה (מיהרתי לצאת לנופש משפחתי) . האם ניסתה ליצור עימי קשר בנייד ובהודעות אך כיביתי את הנייד. למחרת...הגיעה האם לבית הספר בידיעה שזהו היום החופשי שלי וניגשה למנהלת בית הספר להודיע שבנה לא יקבל את העונש היום אלא לאחר עדכון שלי אותה. הסברתי לה שאין זה צודק להגיע לשיחה עם המנהלת כל עוד אני לא נמצאת. היה עליה לסמוך עליי ולחכות ליום המחרת שאגיע לעבודה. יש כאן משבר אימון . מה עליי לעשות???

שלום רב, בני בן 12 יש לו הפרעת קשב וריכוז. נכנס השנה לחטיבה. הוא כל היום במחשב, לא נפגש בכלל עם חברים. יש לו המון שיעורים ומבקש עזרה מצאתי לו מורה פרטית והוא לא מוכן ללכת בשעה כזאת או בכזאת. הוא לא יוצא מהבית. מצאתי גם תלמיד שיעזור לו בשיעורים והוא התחיל להשתולל ולצעוק שהוא לא רוצה. אני כבר לא יודעת איך להתמודד איתו מאוד קשה לי ואני ממש מתוסכלת. אפשר עזרה

אובחנתי עם גידול במוח עלי לעבור ניתוח. מדובר על אישפוז של שבועיים עם שיקום בבית (מקווה) בין חצי שנה לשנה. רציתי לדעת מבחינת התאומות מתי זה הזמן שהכי פחות ישפיע עליהן השינוי. התאומות בנות חצי שנה כרגע בבית לא בגן. כמןבן שברגע אצטרך שאקבע תור אדאג שיהיה להם סידור בבית, פעוטון או בגן .תודה והעיקר הבריאות.

ביני לבן בני בן 17 יש המון חיכוכים , החיכוכים הם בעיקר בנושאים כספיים,אני לא חושבת שצריך כל הזמן לתת ולתת בעוד שהוא עובד(מטייל עם כלבים) ויש לו חשבון בנק בו יש סכום מכובד. אנו גרים בסביבה בה מסתכלים על לבוש/ הנעלה מותגים . לפני שבוע חגגנו יומהולדת במסעדה יוקרתית כל המשפחה(אנו 4 נפשות)כעת הוא רוצה/מבקש לנסוע לחופשת סופש עם אביו כמתנת יומהולדת. אני מסרבת ומכאן התחיל/ממשיך כל הבלגן. היינו בקיץ ב3 נופשים שונים בארץ ישנן עוד הוצאות לא מעטות ואני לא חושבת שהנסיעה לסופש כרגע באה בחשבון כי זה גם כן הוצאה. פרט לנושא הכספי עולה בעיה נוספת הילד מסתובב כל אחהצ מחוץ לבית לא מיידע היכן הוא,לא עונה לשיחות /הודעותחוזר הביתה קרוב ל21-22 אחרי שהיה 4-5 שע בחוץ. לשאלתי איפה היית ?מקבלת תשובה מה אכפת לך ,הייתי איפה שהייתי ,אין לך מה לדאג וכו.. בעלי אומר לא לשאול כיוון שסומך עליו שלא מסבכך..אך אינני מקבלת את זה. להעלם ולא לומר בכלל איפה את מדאיג. אשמח לעצות... תודה

שלום, הבת שלי בת 6, כיתה א, ילדה רגישה. משתמשת הרבה במגע ובקרבה לאנשים. אוהבת מאוד לחבק, לנשק. וכשמחבקת - מחבקת מאוד חזק . היא מרגישה שאנחנו נרתעים ממנה. ומסבירה שכשהיא אוהבת הרבה אז מחבקת חזק. באופן אישי, גורם לי להירתע ממנה, ואני לא חשה זאת מילדיי האחרים. ילדה "מוגזמת" באופן כללי- לדוג כשעונדת צמיד , לא מסתפקת באחד אלא בחמישה. מה ניתן לעשות?