פורום פסיכולוגיית ילדים ומתבגרים

שלום רב ביתי בת 3.5 החלה בשבועיים האחרונים לפחד מרעש של אופנועים. הכל החל בטיול משפחתי ביער ושם הופיעו חבורה של אופנועים מרעישה במיוחד. מאז בכל פעם שהילדה רואה אופנוע היא נכנסת להיסטריה וישר בוכה ושמה את הידיים על האוזניים. הילדה לא מוכנה לצאת מהבית בלי שירימו אותה על הידיים וגם זה מלווה בבכי. איך מתמודדים עם תופעה כזו??? תודה מראש

שלום רב. הבת שלי בת 4 (ילידת הראשון בספטמבר) ועולה לגן טרום חובה. אנחנו בגנים דתיים ויש רק שניים כאלה בשכונה שלנו, אחד שהוא טרום טרום (הגן בו הייתה שנה שעברה) ואחד שהוא טרום + חובה. הבן שלי עולה לגן חובה והם היו אמורים להיות באותו הגן (היא הייתה אמורה להצטרף לגן שלו). זה היה נראה לי מאד לא נכון עבורם. הם גם ככה כל הזמן ביחד והיה לי מאד חשוב שלפחות בגן לכל אחד יהיו את החברים שלו, החוויות שלו והזמן שלו בנפרד. הם גם רבים המון וזה היה נראה לי לא מתאים. בנוסף, לא היה מקום בגן שלו ולכן השאירו קבוצה של כעשרה ילדים בגן הקודם שלה. הם היו אמורים להיות עשרה ילדים של טרום חובה והשאר טרום טרום. זה היה נראה לי יותר נכון, היא כביכול הייתה נשארת באותו הגן, אותה הגננת שהיא מאד אוהבת, חלק מהחברות. אתמול היינו במפגש בגן ומסתבר שבסוף הם יהיו כנראה רק חמישה שממשיכים משנה שעברה, והשאר יהיו קטנים. אני ממש אובדת עצות. אני פוחדת מצד אחד שישעמם לה, גם מבחינה חברתית אבל גם מבחינת העניין, שילמדו אותם דברים שהיא כבר יודעת ולמדה. אבל אני מניחה שיש יתרונות ללהיות בין הגדולים בגן. האופציה השניה היא להעביר אותה לגן השני בה אחיה הגדול נמצא. יש לה שם כמה חברות וחברים שהמשיכו מהשנה הקודמת. גם שם הם יהיו קבוצה יחסית קטנה של ילדי טרום (כ 12 ילדי טרום חובה מול 20 ילדי חובה). אשמח מאד לשמוע את דעתכם המיקצועית מה כדאי ונכון יותר לעשות. המון תודה עדי

שלום יש לי ילד בן 8 שלאחרונה התחיל להרביץ בחוזקה לאמא שלו (אישתי) ניסינו לדבר איתו אך כשאני ( אבא) לא נמצא בבית הוא מקשה לעצמו ומרביץ לה ומקלל אותה אנחנו עובדי עצות לא יודעים מה לעשות ומיואשים מה עושים?

שלום, בתי בת החמש עולה עכשיו לגן חובה - גן חדש שבו יהיו כ - 7 ילדים מהגן הקודם שלה. בימים האחרונים היא אומרת הרבה שיש לה מחשבות רעות ובעיקר כשהיא שוכבת במיטה שלה (היא מתכוונת גם לחלומות). ישנם גם לילות בהם היא מתקשה להירדם (מדובר בילדה שנרדמת בדרך כלל מיד כשהראש נוגע בכרית). ברור לי שהיא מוטרדת ממשהו אך אינני מצליחה להוציא ממנה מה הדבר המטריד. מניחה שמדובר באוסף של סיבות ולא רק אחת. לפני כשבועיים היא גם ביקרה בבית של חברה מהגן והמפגש הסתיים בריב (הבנות ממש הלכו מכות) וכשהגעתי מצאתי אותה במצב של זעם אדיר שמעולם לא ראיתי אצלה. מדובר בילדה עדינה ורגישה שיודעת היטב את ההבדל בין רע וטוב ומותר ואסור. היא לא דיברה איתי על הביקור מאז שהיה אך לפני כמה ימים כששיחקנו משחק זיכרון עם תמונות של ילדי הגן והיא הוציאה את התמונה שלה, היא נתנה לי אותה ואמרה שלא רוצה אותה אצלה. בימים הקרובים עומדת ליפול לה שן וביקשתי ממנה שתתחיל לחשוב על איזו מתנה תרצה לקבל מפיית השיניים. היום אמרה שהיא רוצה שהפיה תביא לה משהו שיפסיק לה את המחשבות הרעות. נשארתי חסרת אונים אל מול הבקשה... אשמח לעזרתך. תודה.

הי, אשמח אם יש לך רעיונות להציע לי איך אני יכולה לעזור לילדה בת 5 לבטא את עצמה בדרכים לא אלימות - לדוגמא, לבטא רגשות של כעס... ציור פחות מתאים בשבילה משום שהיא מתחילה מציור ומשם זה נמשך לשבירת העטים והעפרונות ולאלימות כלפי אחרים, כלפי עצמה וכלפי חפצים. הרעיון הוא בעיקר לזמן שצריך לישון כי אז בדרך כלל הכי קשה לה. צריכה משהו שיעזור לה לבטא את הזעם מבלי לפגוע באחרים או בעצמה או במה שבחדר ושיעזור לה להרגע לרמות שיכולה ללכת לישון כי כשמאוד זועמת גם הסרטים שאוהבת לא מרגיעים אותה והיא מתפרצת. וגם סרטים זה לא פיתרון משום שמנסה לא להשכיח אותה מהזעם (לא להסית את תשומת ליבה) אלא לאפשר לה לבטא את מה שעובר עליה... הקושי שלה זה שאין לה עדיין את השפה על מנת לבטא את עצמה אז פונה למה שמכירה - אלימות. לכן זקוקה לרעיונות יצירתיים. מדגישה שוב - חשוב לי מאוד שהרעיונות יאפשרו לה לבטא את עצמה ולא להסית את תשומת ליבה לדברים אחרים.... תודה (:

שלום, בני בן שנה ושמונה. אומר רק מספר מילים אך מבין הכל ובנוסף לפני חודשיים נולד לו אח. הוא עדיין עם מטפלת ובספטמבר נכנס לגן. לאחרונה החל מאד להרביץ, אבל בימים האחרונים יש עליית מדרגה כאשר המטפלת מספרת שבגינה ממש מרביץ לכל הילדים ובאגרסיביות. לרוב הוא מרביץ ללא סיבה מיוחדת, לעיתים זה מצחיק אותו ולעיתים כן בעקבות אירוע כמו שרוצה צעצוע מסוים. הוא מרביץ גם למבוגרים (לי לאבא שלו, סבתא סבא למטפלת), לכלבה שלנו וגם מנסה לאחיו . אנחנו מתמודדים עם זה על ידי שאומרים באסרטיביות שאסור להרביץ וכועסים אבל ממשיכים ישר הלאה. השאלה האם זו הדרך הנכונה, בעיקר לקראת הכניסה לגן אשמח לעצה תודה! נעמה

שלום רב בני בן ה4.5 ילד מאוד חברותי, חכם פיכח ואנרגטי לפני כשנה כשעלה לטרום טרום חובה התחילה אצלו תופעה מאוד מוזרה..התעסקות ואובססיה אחרי לבוש ובגדים. (מדובר בילד שיש לו שפע של בגדים ומבחר כך שזה לא נובע ממחסור) בהתחלה חשבנו שהוא מבקש להתלבש בבגדים מסויימים כי הוא רואה בגן ילדים גדולים ממנו ומנסה לחקות אותם ולהיכנס לחבורה אז שיתפנו פעולה ועודדנו את המצב..פשוט זרמנו כשביקש ללבוש לגן בגד או נעל מסויימת. כי רצינו שישתלב במסגרת החדשה. אך לאט לאט התחלנו להבין שכנראה יש פה בעיה הוא פשוט כל הזמן עסוק בלבוש שלו מהרגע שהוא קם בבוקר רץ לארון הבגדים ורוצה ללבוש x בגד... לעיתים אנחנו מבינים שהוא רואה בבגד מסויים שהוא לובש חוזקה למשל בגד עם כפתור בחולצה נותן לו יותר כוח. דוגמא נוספת היא כשאנו הולכים ופוגשים חברים הוא לאחר מכן מבקש להתלבש כמו שהם התלבשו או שנקנה לו גם כמו של החבר... אם אנחנו לא משגיחים הוא יכול להחליף בגדים כל הזמן....או להמציא שקרים שפתאום החולצה עוקצת אותו כי הוא רוצה ללבוש משהו אחר. ממש מרגיש שהוא מנסה להתאים את עצמו למצבים מסויימים כדי שלא יהיה חריג...(למרות שהוא ילד מאוד חברותי) הנושא הזה מאוד מתיש אותנו ניסינו להוריד הילוך..להתעלם אך הבנו שזה אולי דורש טיפול אשמח לשמוע לחוות דעתך? מה כדאי לעשות ולמי כדאי לפנות.... תודה רבה

שלום, בני בן השנה ו-8 חודשים לאחרונה לא מוכן לקחת שום מוצץ חוץ ממוצץ אחד! הוא בודק את הציור על המוצץ לפני שהוא לוקח ואם זה לא הציור הרגיל הוא זורק... קניתי לו מוצץ חדש עם אותה דוגמה, אך הוא שמע אותי מדברת עם הגננת בגן שהמוצץ הלך לאיבוד ואז בבית ניסיתי לתת לו את המוצץ החדש עם אותו הציור והוא עכשיו לא מוכן לקחת אותו. מה אפשר לעשות?

שלום ירדן אשמח לשמוע את דעתך בנוגע לילד בן כמעט 5 שכל הזמן מבקש הפתעות, כועס כשלא מקבל או מתאכזב ובוכה ממתנות שכן מקבל. על מה זה יכול להצביע וכיצד את מציעה להתמודד ולהגיב? באופן כללי הוא ילד מאוד נוח ורגוע. תודה רבה מאוד.

שלום, ילדתי בלידה שקטה לפני מספר ימים. יש לנו ילדה בת 4 עוד מעט, שאנחנו לא יודעים איך לספר לה שהתינוק לו היא כל כך ציפתה ומצאה לו כבר שם, לא יבוא. אנחנו לא רוצים לגרום לה לציפייה חדשה אך גם חשוב לנו שתבין שזה נגמר. חשוב להדגיש ששייכנו לה את בואו לחודש היומלדת שלה שמתקרב ובא..

אני אמא ל-3 ילדים, בן 10 בת 7 ובת 3. סה"כ כולם ביחסים טובים ואנו חיים בבית שיש בו הרבה אהבה ונתינה. העניין הוא שבין הגדולים שלי התחילו להיות התנגשויות ולפעמים זילזול אחד בשני. בת ה-7 נוטה להלשין על אח שלה והוא מאוד כועס עליה. הוא זוכר לה את זה ומדבר אליה בצעקות וזילזול. הוא אפילו אמר שמבחינתו היא פחות חשובה בבית.לדוגמא ביקשתי שימזוג שתיה לכולם אז הוא אמר שימזוג לכולם חוץ מלאחותו. מצד השני, הבת שלי באמת לפעמים מעצבנת אותו בכוונה, מלשינה ולעיתים מקניטה אותו. והקטנה צופה מהצד ולומדת... אני יודעת שבין אחים מריבות זה דבר נפוץ, גם אני הייתי מתכסחת עם אחותי הגדולה אבל מאוד הייתי רוצה שאצלי בבית הילדים ידעו להפריד בין הכעסים לבין הכבוד ביניהם, שתמיד יהיו אחד בשביל השניה ולאחרונה אני רואה שהם הולכים ומתרחקים. כמובן שדיברתי איתם מספר פעמים, על חשיבות הקשר בינהם. אז הם נרגעים לכמה ימים ושוב חוזרים לריב. אשמח לקבל טיפים על איך לעזור להם לשמר את הקשר הטוב בינהם.

הארת את עיני! זה מאוד מדבר אלינו כמשפחה, וזה באמת נכון שלאחרונה אין לנו כל כך זמן איכות בנפרד עם כל אחד מהם. נחתור לשינוי. שוב תודה!

שלום, בני בן 5.5 (יליד דצמבר נשאר שנה נוספת בחובה)בקושי מעסיק עצמו לבד. מאוד אוהב יצירה אך תמיד צריך אותי לידו, נותן לי משימות, שואל שאלות. אפילו אם אני עסוקה כל הזמן יכרכר סביבי. כמעט ולא קורה שמעסיק את עצמו במשחק עצמאי פרט לטלוויזיה. גם שיש חברים אני לרוב צריכה להיות הרבה בתמונה. בגן התמונה שונה וכן עובד לבד.(ילד מעט ביישן) מלבד הקושי עבורי אני חוששת שגם עבורו בגילו אמור להיות יותר עצמאי בבית ואולי זה מצביע על איזה חוסר שקט או חוסר בטחון. אשמח לחוות דעתך וכן אם יש צורך בהתערבות טיפולית כלשהי שיכולה לעזור לו.

בנוסף עדיין מרטיב בלילה בערך פעם בשבועיים.

שלום אני אם יחידניות לתאומים מקסימים בני שנה וחצי. אחד מהתאומיםכל הזמן חוטף צעצועים וכל דבר מהתאום השני.. גם כשיש 2 צעצועים אותו דבר בדיוק אם התאום השני רוצה הוא ממהר לתפוס לפניו, דוגמא נוספת: גם בשולחן.. הוא מסתכל על אחיו ורוצה לשבת לתפוס לפניו.. גם כשאני נותנת לו אפשרות בחירה הוא מתיישב וברגע שרואה שהשני מתיישב בכסא השני הוא מתחיל לצרוח ולהתנפל עליו. אחיו מוותר לו.. בהתחלה היה נראה לי שלא מתוך חולשה אלא מתוך הבנה ו "בגרות".. התאום השני (שמוותר..) באופן כללי נראה שקל לו יותר להשתלב בחברה. התאום הראשון בוכה המון. הם ייכנסו לכם בספטמבר.ראשית כיצד עלי לנהוג כשהוא (רוב הזמן.. ) לוקח לאחיו צעצועים (אני גם לא רוצה כל הזמן להגיד לו לא לקחת מאחיו וליצור מצב שהוא התוקפן ואחיו הקורבן.. ). לאחרונה שמתי לב שהתאום מוותר מראש כאשר צריך להתעמת עם אחיו ומסתכל עלי שאגן עליו ואחלץ אותו ואני אכן עושה זאת. האם עלי להפסיק להתערב? (עשיתי זאת ואז הוא פשוט מוותר ולא זוכה להגנה שלי.. אז חזרתי להגן עליו..) אני גם רוצה לתת לו כלים לקראת כניסתו לגן. אשמח להכוונה

שלום רב.. אשמח להכוונה. בני בן 5 בספטמבר הוריד לאייפד משחקי מחשב שאינם תואמים לגילו , כדוגמה : צלף שאמור לחסל דמויות על ידי ירי, משחקי מלחמה עם טנקים, יריות וכד. והוא מאוד נהנה לשחק במשחקים אלו, כאשר מחקתי את המשחקים והצעתי משחקים אחרים כגון פאזלים, מירוץ מכוניות או משחקים עם מסר חיובי, הוא אינו מעוניין, ודורש בבכי היסטרי שאתן לו לשחק במשחקים האלה. מדאיג אותי מכל שהוא נהנה בלהרוג דמויות , שהם אנשים . מה דעתך על כך ? האם יש לבן שלי נטיה לאלימות, והאם למשחקים האלו תהיה השפעה שלילית או ששם זה יכול להגמר? רקע: ילד לא אימפולסיבי, רגוע, מאוד שמח וסקרן. תודה

היי הבת שלי בת 2.3 ובחודשים האחרונים תולשת שיער מראשה ומכניסה לפה. 99.9% מהזמן זה קורה בהירדמות ובשינה, לא כשהיא ערה. עליתי על כך כשבבוקר מצאתי מוצץ עטוף שיער ולאחר מכן הצואה התנדנדה על שיער מפי הטבעת.. נראה שלא עוזר להסביר שזה אסור. איך ממשיכים ? מה לעשות ?

אשמח לדעת למי או איזה מכון פונים לטיפול? גם הבת שלי ככה ואני כבר מיואשת אין לי מענה אפה ומה ניתן לעשות???

יש לי אותו בעיה תוכלי ליצור איתי קשר איך פתרת את זה?

יש לנו את אותה הבעיה!! מישהו הצליח לטפל ? מיואשת...

שלום רב אנחנו מתעדים לטוס לחול ב 5.9 ויש לנו מחשבות על לטוס לבד ל 6 ימים ויש לנו תינוקת בת שנה וחצי שמאוד אוהבת אותנו ואת הסבתא שלה והדודות שלה היא מתחילה את ההסתגלות לגן בתאריך 1.9 ככה שהיא תהיה 3 ימים בהסתגלות ומתאריך 5.9 היא תלך ליום שלם האם מבחינה הרגשת נטישה אפשרי לשים אותה בגן ליום שלם החל מה 5.9 והסבתא תוציא אותה ותשמור עליה אצלנו בבית עד שנחזור וזה לא ייפגע בה או שהמעבר לגן חדש+שלא תראה אותנו כמה ימים עלול לפגוע בה ועדיף לא לשים אותה בגן או לקחת אותה איתנו סליחה על השאלה הארוכה אך מעוניין בעזרה

שלום רב בני בן 13.5 ילד מחונן אני ובעלי כשנה חיים בנפרד ותמיד היו בינינו מריבות. הבעיה היא שכאשר אני מבקשת מבני שיכין שיעורים או יפסיק לשחק במחשב לפעמים הוא אכן מפסיק אבל לפעמים הוא פשוט נעשה אלים כלפיי מקלל צורח בועט ולא מוכן להקשיב . אני לא יודעת מה לעשות עם התנהגות בעייתית זו. הרי אני אמא שלו ואמורה להגיד לו ולהעיר לו מה לעשות ואם בעיני הוא יושב המון שעות על המחשב הרי מחובתי להעיר לו שיפסיק. הוא אינו מעוניין ללכת לפסיכולוג ואני לא יכולה להכריח אותו. השאלה האם לא לדבר איתו להתעלם ממנו יעזור,

היי ילדי בן שלוש וחצי ילד שובב וחמוד חברותי וחכם, מתקשה מאוד להכנס למצב שינה , הוא נרדם כשהוא מתמוטט או באפסית כוחות. הבת שלנו למשל בת 5 תמיד אומרת אני עייפה והולכת לישון אבל הוא לא מסגל. הכי עצוב/מצחיק שהוא אומר אבא, אין לי כח לישון. הוא גם דרש שיכניסו לו מנרת לילה, והוא רוצה נורה חזקה (יש לנו כמה מנורת לילה) אז כנראה שיש פה אלמנט של פחד או חרדה, אבל הוא לא מתלונן בכיוון , והתקשורת איתו מאוד פתוחה, על חתול הוא יכול להגיד אבא אני מפחד . יש לו עוד ביישנות כלפי בוגרים זרים, ובבית כנסת מתבייש לרוץ עם ילדים שזרים לו. אבל מזה אני לא מוטרד בינתים כי הוא קטן. מה עושים כדי שהוא ילמד להכנס למוד שינה.

שלום רב בתנו הבכורה בת 6. לאחרונה היא מוטרדת מאוד מכל מה שקשור לנחשים: היא שואלת אותנו עשרות פעמים ביום היום הנחשים יכולים להיכנס לבית שלנו, סוגרת את כל החלונות והלילה הלכה לשון מכוסה כולה (חולצה עם שרוול ארוך, מכנסיים עם שרוול ארוך וגרביים ארוכים, גם על כפות הידיים) - כל זה בטענה שכך הנחשים לא יגעו בה. אנחנו מתייחסים ברצינות לשאלותיה ומסבירים שאין שום סיכוי שהנחשים יגיעו לדירתנו (הממוקמת בקומה 6) ועוד. לא חשבתי שזה מצריך תשומת לב מיוחדת עד שראיתי איך היא הלכה לשון היום... בגן יש לה חוג חיות במסגרתו מראים להם מידי פעם נחשים והיא לא הגיבה עליהם בצורה מיוחדת. אשמח להכוונתך. תודה רבה

הי, אנחנו הורים לשלושה ילדים: 6, 5, ו- שנתיים וחצי הילדה הקטנה שלנו מבלגנת את הבית באופן קבוע, זורקת צעצועים, שוברת משחקים . שופכת שתייה על הריצפה והספות וזאת על בסיס קבוע . איך אפשר להסביר לילדה בגיל כזה לאסוף אחריה את הצעצועים או לפחות לא לפזר אותם בכל הבית? אנחנו מאוד מתקשים איתה.

שלום רב, ביתי בת ה-7 נלחצת בכל פעם שבאה אליה חברה עד כדי כך שהיא מתחילה לבכות ומסרבת לבלות איתה. היא בעצמה לא יוזמת ביקור אצל חברות. נראה כאילו היא מאוד אוהבת לבלות בבית עם האחיות שלה וגם לבד והבילוי החברתי בבית הספר מספק אותה וכל אינטראקציה חברתית מעבר לכך מפריעה לה. גם עכשיו בחופש הגדול אין לה שום צורך חברתי. לאחרונה היא גם נלחצת ובוכה שמגיעים אלינו אורחים וקרובי משפחה. כאילו מפריעים לה בשלווה. בהתחלה הקשבנו לה וניסינו לתווך אך לאחרונה אני מביעה בפניה את חוסר שביעות רצוני מהעניין ודורשת ממנה לקבל בשמחה את האורחים ולהפסיק לבכות. ברצוני לציין שזה התחיל לפני מספר חודשים. בגן היתה לה תקופה בה התלוננה על כאבי בטן כל הזמן ולאחר שבדקנו מכל הכיוונים ןכשהיא חזרה והתלוננה באינטרקציות חברתיות החלטנו שאין שום בעיה פיזית ואולי היא סתם מתפנקת על כך ש"מפרים את שלוותה" מה לעשות? תודה רבה, מירב

שמדובר בילדה בריאה שמחה ואהובה על חבריה. היא פשוט מרחיקה אותן ועם הזמןהןן פחות מנסות ליצור קשר ולבקר. בבית הספר נראה שהכל בסדר גמור

יש לי ילד עולה לכיתה א אני אם חד הורית והילד לא מכיר את אביו כשאנחנו הולכים לבריכה או לים הןא לא מסכים להוריד חולצה בשום אופן מה עושים מה הסיבה

שלום אני חונכת של ילד בן 16 עם בעיות קשות של לימודים , היפראקטביות קושי בשפה , הוא לא יכול לדבר רגיל יש לו קושי באחיזה בדברים אך הוא מתנהג כמו כל ילד רגיל , הוא מבין דברים וסיטואציות וכיף לשחק איתו למרות שהוא משתעמם מאוד מהר הבעיה : שלפני כמה ימים ראינו את אח שלו בן 13 עם חברים באיזה פארק כאשר הגענואמרנו לו שלום וכולם התנהגו אליו מאוד יפה המשכנו הלאה אז החניך שלי שאל אותי למה אין לו חברים כמו לאח שלו ולמה אין לו חברה , הוא סיפר לי שהוא נדלק על מישהי ושלח לה הודעות והיא לא הגיבה אז לא ידעתי מה להגיד לו ( גם לי מאוד קשה להתקשר איתו הוא לא מפתח שיחה ורוב התשובות שלו מסתיימות בכן אולי אני אשמח לקבל תשובה שבאמת אוכל לעזור לו

שלום. בני בן חמש, ילד מדהים, מתוק, בוגר מאד לגילו, חכם ושמח. מרגישה שהוא מוותר לעצמו בעניינים מסויימים: הוא מוצץ אצבע (מתוך מודעות ובחירה), מרטיב בלילה ולא רוצה להוריד את החיתול, והוא מחפש ומבקש (גם מחוץ לבית) כל הזמן ממתקים ושטויות. אני ובעלי מאד רוצים לעזור לו. אני יותר בגישה מאפשרת וחשבתי שאולי עדיף להתעלם ולתת לו להתמודד לבד עם הזמן אבל אני רואה שהוא לא בכיוון. לבעלי מאד קשה לראות אותו מוצץ/מרטיב/אוכל ומחפש שטויות ולמרות שהצעתי להתעלם הוא כן מדבר איתו על כל הדברים הנ"ל. לפעמים בעידוד, לפעמים בביקורת, ולפעמים בהסברה. אבל אני חוששת שההתעסקות הרבה בעניינים האלו ולפעמים ההערות מורידות לו את הבטחון. אני מאד מתלבטת איך לנהוג האם באמת להתעלם ולתת לו להגיע לנכונות בעצמו , או כן לנסות להביא אותו לנכונות על ידי הסברים ועידוד, אולי יש מקום לגעור בו לפעמים (בעיקר בעניין האכילה והמציצה). אשמח לשמוע עצות.. תודה רבה!

מבקשת מאוד המלצה על פסיכולוג/ית דרך קופת חולים "מכבי" ב רעננה למתבגרת בת16 אני יודעת שאי אפשר להמליץ באתר, אשמח אם תשלחו אלי במייל. תודה על עזרתכם [email protected]

שלום רב, בתקופה האחרונה הבת שלי בת השנתיים זורקת דברים כשהיא כועסת. זה יכול להיות צלחת האוכל שלה, משחק, ספר. הגננת אומרת שמתנהגת כך גם בגן. אני מעירה לה כל הזמן, ואומרת לה שלא זורקים דברים, וצריך להביא לאמא ביד, אבל זה לא עוזר. איך משנים את התנהגותה?

לאחרונה בני בן ה 11 מתנהג באופן די מוזר הוא שוטף את ידיו ובייחוד את פניו בכל שניה אפשרית קרוב ל 20 30 פעם ביום לאחרונה אפילו כאשר הוא רוצה לשתות הוא שוטף כוס שכבר נשטפה ורק אז שותה כנל גם לגבי כוס חד פעמית ניסינו לשוחח איתו אך אין לו כל תשובה מדוע הוא עושה זאת אשמח לתגובתכם בנושא בתודה מראש משה

הצילוווווו לפני כחודשיים בני הצעיר החל לדבר לתאר ולספר בלי הפסקה על כל "המעשים הרעים" שלכאורה עשה ועל "המחשבות הרעות" שלכאורה חשב )בכוונה רציתי שהחבר שלי ייפול, בכוונה נגעתי בך עם ידיים מלוכלכות ועוד(. זה מתחיל מרגע שפורח עינייםנועד הרגע שנרדם. בימים האחרונים עסוק בשטיפת ידיים בלתי פוסקת . יש לציין שמדובר בילד חכם מאוד, תלמיד מצטיין, חברותי וחייכן אבל כאילו נכנס בו "הילד הרע" מהסיפור של לאה גולדברג. הוא מגדיל לעשות ולא מפסיק לתאר ולשתף במעשיו ומחשבותיו. מה עושים? איך עוצרים את המפלצת הזו??????

שלום, כאשר נולד בני האמצעי, שמנו לב די מהר כי הוא מתבכיין יותר, תסכולו והתייאשותו גדולים יותר וכי הוא נוטה להגיע למצב שיש ממש צורך לגרור אותו. מצבים שהוא לא קם היו ןעודם שכיחים (כעת הוא בן 10). כעת בחופשת הקיץ הוא נוטה לישון המון ושוב הוא מחליף מצב רוח טוב לצעקות של "די", חוסר יכולת לתקשר, חוסר תנועה. יאוש וכמובן מתיש עד מאוד. זה בר חלוף, כלומר זה עובר ומשתנה, אך כאן הדאגה. בין השאר הוא התגלה כהיפוטוני, סברנו תקוםה מסוימת שאולי חולשת השרירים היא הגורם, אך כיום הוא בכושר מעולה, מתאמן בטניס באופן קבוע ובכלל פעיל. מה הכיוון? מדוע ילד מתנהג כך מילדות? האם הכיוון הוא פיזיולוגי ולא נפשי? אודה לעזרה.

שלום רב, יש לי בת בת 2.5 בדיוק. מדובר בילדה מפותחת ביותר, סקרנית, חכמה עם ביטחון עצמי גבוה, דיבור יפה מאד ותקשורת טובה עם ילדים ומבוגרים. אני ואביה פרודים מאז שהייתה בת 8 ימים. בשלושה וחצי חודשים אחרונים הילדה רואה את האב פעמיים בשבוע מספר שעות בכל פעם. בחודשיים הראשונים , כשהיא חזרה מהמפגש היא הייתה שמחה וסיפרה עם מי הייתה במפגש ומה אכלה. ברוב המקרים היא אמרה , שאביה לא נמצא במפגשים. כמו כן, היו בעיות עם טיב האכול שניתן לה במפגשים והיא הקיאה פעמים רבות אחרי המפגשים. כמובן, שדיווחתי על זה לעובדים הסוציאליים והם תיחקרו את האב על הנושאים הנ"ל. מאז יש מפנה חד בילדה אחרי שהיא חוזרת מהמפגשים. תחילה, היא הפסיקה לספר על האוכל שאכלה שם. וכעת, בצורה מוזרה ומפחידה גם הפסיקה לספר עם מי הייתה במפגש. זה קורה בצורה כזו: היא מתחילה לספר :"אני הייתה במרפסת. וגם..." ברגע זה עיניה מתמלאות פחד וחרדה, היא משתתקת. לאחר מכן היא מעבירה שיחה לנושאים אחרים ולא עונה לשאלותיי מה היה במפגש ועם הייתה. למרות שלפני זה תמיד הייתה מספרת והייתה משתדלת לענות על שאלותיי. בשאר התחומים התנהגותה לא השתנתה, היא חוזרת מהטיול איתי או עם אימי ומספרת איפה הייתה ומה עשתה וכו'. מה זה יכול להיות? האם סביר להניח שאב ובני משפחתו מפחידים אותה ואוסרים עליה לספר לנו מה מתרחש במפגש? או לחלופין, קורה משהו מפחיד במפגש ולכן היא לא מדברת? אני חרדה מאד ולא יכולה לדעת מה קורה במפגש. תודה! אירנה.

יש לי ילד בן 6 עולה לכיתה א 1הוא לא מוכן בשום אופן להוריד חולצה בים או בבריכה אפילו בבית לא בן דודו בן השנתיים אם יראה אותו אחרי המקלחת הוא משתולל 2הוא מתחבר ומשחק עם בנות ועם ילדים מתחת לגיל שלו 3במידה ולא עושים את מה שהוא מבקש הוא משתולל מרביץ לעצמו צועק טורק דלתות שואל ואומר משהו 20 פעם יש לציין שאני אם חד הורית והילד אף פעם לא ראה את אביו הוא מכיר בסבו כאבא שלו הגדירו אותו עם בעיית קשב וריכוז אני ממש חסרת אונים הוא מתיש אותו וגומר לי על הכוח מה עושים האם נורמלי כל מה שאמרתי

ביתי בת שנה ו 4 חודשים יש לה פחד מזרים ומאנשים שלא ראתה הרבה זמן כמו דוד שרואה פעם בשבוע וחצי סבתא פעם בשלושה שבועות שבאים אליהם היא נצמדת אליי ואל בעלי כאשר אנחנו מסבירים לה שעכשיו סבתא שומרת עליה חייבים ללכת היא בוכה צורחת עד שאנחנו חוזרים לפעמים אפילו שעה ויותר. בנוסף היא נרדמת לפני השינה רק על הידיים כל ניסיון להשאיר אותה במיטה שתישן לבד מתחיל בבכי וצחות גם שהיא מתעוררת בלילה ובוכה רוצה אליי מה שבעיקר מרגיע אותה זה טלויזיה או שירים בטלפון היא עדיין לא הולכת כי יש לה פחד לפי דבריה של הפיזתרפיסטית שאנחנו מטיילים ושמים אותה בעגלה היא בוכה רוצה על היידים . כרגע היא מטופלת על ידי אמא שלי ו אנחנו לא יודעים מה לעשות ואיך היא תוכל להשתלב בגן עם הפחד שיש לה . האם זה דבר תקין בגיל הזה ? מה ניתן לעשות למי לפנות ?

שלום רב, רציתי לשאול לגבי בני, הוא בן 7 וחצי. שמתי לב לאחרונה שהוא ממש לא אוהב להנות מדברים שצריכים להיות מהנים כמו: להיות בקייטנה עם חברים שהוא כבר מכיר, ללכת לים עם המשפחה, להגיע למסיבת סיום של כיתה א' למרות שיש לו תפקיד מרכזי בהופעה. הוא אומר שמשעמם לו ולא רוצה ללכת, מעדיף להישאר בבית. יש לציין שהוא ילד בכור אחריו יש עוד 2 אחיות בהפרש של שנה. בסופו של דבר הוא מגיע למסיבות או קייטנה אחרי שכנועים שיהיה לו כייף או יקבל הפתעות. האם יש צורך בטיפול כלשהו? האם אני צריכה לדאוג או שזה יחלוף מעצמו? אשמח לתשובה.

שלום רב. בתי בת ה3 כרגע נמצאת באותו הגן עם בת אחי,שנה הבאה רשמנו אותן לאותו הגן כדי שההסתגלות תהיה להן קלה. אך ככל שהיום מתקרב יש לי הרהורי חרטה,הם חברות טובות אך מרבות לריב על כל דבר,כל משחק שאחת מחזיקה אז גם השנייה רוצה ואז מתחילים הבכי ולעיתים גם מכות הדדיות. בתי אומרת לי שהם רבו בגן אך מנגד כיף להן ביחד. השאלה אם זה גיל כזה שיעבור? ואני גם פוחד שזה יפגע בבתי בגן החדש שילדים יראו שהיא מציקה לה ואז גם הם יציקו לה. כרגע הם באותו הגן עם הסבתא ובשנה הקרובה הם יהיו בגן חדש. מה עלי לעשות בבקשה,להעביר אותה גן או להשאיר אותן ביחד?

בתנו בת ה 3 בכורה מבין 2 ילדים. תמיד נהגנו לצאת כשהם ישנים וביביסיטר שמרה עליהם או חמותי כשהם ערים . ביתי לא משחררת אותנו כל כך מהר וידועה בסצנות אפילו שחמותי נשארת. לפני כחודש היינו צריכים לצאת ב 6 וחצי מהבית והבאנו ביביסיטר שהיא מכירה- הסייעת מהגן. בחורה נעימה וסבלנית שמטפלת בקבוצת הקטנים( הבן שלנו בקבוצה זו). בתנו כמובן מכירה אותה ובני משוגע עליה. חשבנו שזה יהיה קל מכיון שהיא פוגשת אותה כל יום בגן. זה היה נורא.. הילדה צרחה ומשכה בבגדים של אישתי שלא תלך. היה לנו קשה מאד. בטלפון הבנו שהיא נרגעה אחרי רבע שעה. למחרת ביתנו אמרה לנו שהיא לא רוצה ש... תבוא לשמור עליהם יותר כי היא הרביצה לה. ניסינו לחקור והיה נראה שהיא ממציאה את זה. היא תיארה מכות חזקות ושהיא ביקשה ממנה להפסיק. אמרתי לה שהיא חייבת לספר את האמת כי הביביסיטר אמרה שהיה להם כיף ושהיא נרגעה מהר. היא המשיכה בגישה הזו כמה ימים . ועכשיו לבעיה: אנחנו יודעים שלא קרה דבר כזה אבל לא רוצים לתת לביתנו תחושה שאנחנו לא מקשיבים או לא מאמינים לה. אם יקרה מצב כזה בעתיד ויהיה נכון היא לא תבוא לספר לנו כי הזמנו אותה שוב אלינו הביתה. מה לעשות? איך לתת לילדה את התחושה שאנחנו מקשיבים לה אבל יודעים שזה לא נכון( ושכנראה היא תבוא לשמור עליהם שוב)? תודה מראש

באמת! הסייעת הזו שכל היום מחליפה חיתולים לכמויות של ילדים, שכל היום צריכה לשמור על איפוק מגיעה לבית שלכם וצריכה להתמודד עם ילדה שצורחת, מה נראה לך שיצא ממנה? שנטי?! רק אם זה מצולם מאמינים לילד? לדעתי להיפגש עם הסייעת ולשאול אותה פנים מול פנים מה היה ושנית לא להביא אותה יותר. אפשר לחשוב שהיא שווה את הבריאות של הילדה שלכם. תמיד תמדי להאמין לילד. הרי בעבר לא המציאה משהו כזה, למה עכשיו...

בתי בת 4. עד עכשיו היתה בגן פרטי. קיבלנו שיבוץ לגן טרום חובה משולב עם טרום טרום-הילדים הכי גדולים בשנתון זה. שאלתי- האם להגיש ערעור ולבקש העברה לגן שהוא רק טרום חובה או להשאיר ככה שעכשיו יש איתה 2 חברות מהגן הפרטי השייכות לטרום טרום. מה שמטריד אותי שהיא יכולה להישאר חברה שלהן במשך השנתיים האלה ואז לעלות לכתה א בעצם לבד .. מה גובר על מה - להיות עכשיו עם חברות או קבוצה חדשה לגמרי אבל כולם בשנתון שלה? תודה רבה!

האם אין כל השלכות שליליות לעצם היות הגן משולב - גירוי חברתי מופחת ואולי פגיעה בהתפתחות בגלל שיש בעצם גם קטנים יותר? תודה רבה!!

הי ירדן אשמח להתייעץ. בתי בת 6.5 לפני עלייה לכיתה א. ילדה מאד נבונה עם יכולות אמפתיה ורגישות לסביבה מאד נדירות לגילה. מגיל צעיר אפשר לומר שהיא לא טיפוס שתמיד שמח ונהנה מהחיים..עם להסתכל על הרצף התנהגותה נורמלית עם נטייה לפיקים כלפי מטה. לרוב חווה מעברים בצורה קצת יותר קשה - כעת למשל בכתה השבוע בכי עצוב ואמיתי מעצם סיום הגן והחשש המלווה את העלייה לכיתה א. הסברנו לה שזה בסדר והגיוני שהיא חוששת ושזה באמת עצוב להיפרד מהגן אבל ניסינו לייצר נקודות אור חיוביות. לאחרונה התקפי הבכי צפופים יותר והיא יודעת לבטא לפעמים שהיא בוכה ללא סיבה ממשית אבל שהיא איננה מצליחה להפסיק את הבכי. לפעמים זה קורה לה מקנאה לאחיה הקטן ולפעמים מסיבות שהיא יודעת שהם אינן מוצדקות ולכן טוענת שהיא לא מצליחה להפסיק והיא לא יודעת למה היא בוכה. התופעות מוכרות לי יותר מגיל ההתבגרות אבל מכיוון שהיא כזה רגישה ומודעת לכל הנעשה סביבה אני חוששת שהיא לוקחת דברים מעט קשה מידי. היא יודעת להנות מחוויות ולשמוח (למרות שגם אז לא תצא מגדרה) אוכלת באופן רגיל ואוהבת לשחק עם חברים ולבד. אני תוהה כמה אני צריכה לחשוש וכמה אני צריכה להתחיל לתחקר את הנושא או שזה טבעי גם בגיל הזה ואנחנו פשוט צריכים להכיל את הכאב שלה גם ללא סיבה נראת לעין. אני קצת חוששת שהדכדוך הוא לא דיכאון וגילה הצעיר מפחיד אותי מאד. אשמח להמלצות מה עליי לעשות תודה רבה דיקלה

שלום. ביתנו הבכורה בת 3 וחצי. ילדה מהממת וכובשת, פלפלית ביותר. צוחקת המון ומתרגשת מדברים שילדים מתרגשים מהם קצת בהתלהבות יתר( לדעתי). היא מאד חכמה וקולטת מצבים וניואנסנים שבוגרים ממנה לא קולטים. יש לה עניין עם כניסה לבית הורי והורי בעלי. ממתי שהייתה קטנה היא הייתה בוכה בכניסה לביתם, נשארת מחוץ לדלת , עושה סרטים של 20 דקות עד שהשתחררה. גם היום היא נכנסת ובקושי אומרת שלום. אני מכינה אותה לכך כל פעם מחדש, שאומרים שלום כשנכנסים ושהיא לא חייבת חיבוק ולא רק לומר שלום. הוריי די ביקורתיים לעניין והיו מעירים על כך עד שהבינו שזו הילדה ואין מה לנג'ס לה. אצל חמותי וחמי היא בתחרות מתמדת עם הבת דודה שלה.. וכל ביקור שם( פעמיים בשבוע) יש בינייהן ריב שמוביל את הסובבים להעיר לביתי.. הן שתי ילדות קטנות שרבות על שטויןת והסובבים מעירים לה . אני ובעלי מתעצבנים ולא מאפשרים זאת אבל זה קורה כל הזמן. עם אבי רבתי לפני חצי שנה ריב גדול מכיוון שכעס עליה כשהשתוללה על הספה( כמו כל הנכדים, אבל היא עושה זאת במוקצנות ובצעקות של התלהבות). כעסתי שהוא כועס עליה ככה ושאין לו זכות להרים עליה את הקול. אני ובעלי מרגישים שבגלל שהיא כזאת פילפלית ושובבה המשפחות שלנו מרשות לעצמן להעיר לה בכל הזדמנות ונמאס לנו מזה. אנחנו מעירים למי שעושה כך אבל לא מבינים איך הם מרשים לעצמם . כיצד עלינו לנהוג בעניין? בנוסף יש לה אח בן שנה וחצי שמן הסתם הם רבים על צעצועים ליד כולם.. והיא נתפסת בעיניהם אלימה( כי היא בסהכ חוטפת את הצעצוע בחזרה). אשמח לעצתכם.

אני חייבת לציין שקלטת את הסיטואציה רק ממה שכתבתי( בלי לראות מה מתרחש). אפילו עזרת לי להבין כמה דברים בנוגע להוריי שהיו מעירים לי כילדה. דיברתי איתם בנושא וביקשתי להפסיק עם ההערות. אני רואה שההתנהגות הזו קיימת רק אצל המשפחות ולא במקומות אחרים . אין לי ספק שהיא רגישה למתח שקיים שם ומתהנגת בהתאם. אאמץ את הצעתך לגבי ההתעלמות. אך איך לפעול אם קורה מצב שמעירים לה על השתוללות( שאני מדגישה שנובעת מהתלהבות ו שחק)? תודה

שלום רב, הבת שלי בת שנה ו 4 חודשים נמצאת איתי בבית מהיום שנולדה עד ספטמבר הקרוב שהיא תיכנס לגן. יש לה אחים (תאומים ) בני 4 . לאחרונה היא התחילה ממש להירתע ולפחד מילדים בגיל שלה ואף קטנים יותר דבר שהתחיל ממש להלחיץ אותי בטח לפני הכניסה לגן. אני לוקחת אותה פעמיים בשבוע בבקרים לפעילות עם עוד ילדים בגיל שלה. עד גיל שנה הייתה רוקדת ושמחה מאוד בפעילויות האלה לאחרונה כל ילד שרק מתקרב אליה היא בורחת בריצה אלי ולא משחררת גם אחהצ שאנחנו הולכים לגינה עם האחים שלה כל ילד (בגיל שלה) שרק מתקרב אליה היא בורחת . בדרך כלל היא ילדה מלאת שמחה, מצחיקה וכעת כל פעילות שכוללת עוד ילדים יש לה ממש פחד מהילדים שאיתה. האם התנהגות כזו תקינה? מה עלי לעשות כדי לגרום לה להשתחרר והאם אני יכולה לעשות משהו כבר עכשיו כדי לגרום לה לכניסה קלה לגן? לפי איך שאני רואה את ההתנהגות שלה כיום רק המחשבה על הגן מלחיצה אותי אני לא רוצה שהיא תהפוך להיות ילדה סגורה שנרתעת מילדים חשוב לי לציין שגם עם ילדי בני ה 4 נשארתי בבית עד גיל שנה ו 7 ולא נתקלתי בכזו חרדה .. תודה רבה

שלום, ביתי אוטוטו בת שבע , שמתי לב שבזמני לחץ ובהופעות או בזמן התרגשו היא ממצמצת בעיניים. אתמול היינו במופע של החוג התעמלות קרקע והיא כל ההתחלה במשך רבע שעה לערך מצה בעיניים .. ממש טיק כזה . הבנתי שזה מלחץ והתרגשות ונזכרתי שזה קרה גם לפני מס חודשים באיזה טכס אחר. מה יעושים ? למ פונים ? רופא משפה?פסיכולוג? רופא עיניים ? ( לא נראה לי כי זה קשור לראייה- אבל האם כדאי לבדוק?)מה עושים ? איך ניתן להרגיע את זה ?

שלום רב, בתי בת ה 4 מסיימת כעת גן טרום טרום חובה. הולכת לגן בשמחה ומשחקת עם ילדים אחרים. בתי ילדה רגישה מאוד, לעיתים היא נכנסת ללחץ מכל מיניי סיטואציות, כמו התקהלות של אנשים, נעלבת ומתחילה לבכות, מתחילה לבכות בגלל חוסר בטחון, חשש. כמעט תמיד נראה לי כאם שהתגובה שלה לא תואמת את הסיטואציה, כאשר בסיום התגובה הזו היא בדר"כ מקיאה. היום חגגה מסיבת סיום של הגן, כל הילדים והוריהם הגיעו, מייד בתחילת ההופעת סיום החלה לשפשף עיניים ולגרד באף, פרצה בבכי וכמעט והקיאה. לאחר מכן העדיפה להישאר מחוץ למבנה הגן איתי ועם בעלי ונמנעה מלהכנס לגן. אני קצת מודאגת, חוששת שהיא תפתח פחדים, תמנע מלהשתתף באירועים חברתיים מפחד או לחץ או מחשש שתקיא. במה מדובר והאם יש לטפל בתופעה כל עוד היא צעירה ובאיזה אופן ומסגרת?? תודה רבה מראש. טל

שלום רב, בני בן שנה וחודשיים, מזה כשבועיים החל לבכות פעמים רבות ללא סיבה(או לפחות שאנחנו לא מצליחים להבין), הקיצון הוא שבאמצע הלילה בסביבות השעה 3 מתעורר בבכי לא מוסבר ושום דבר לא מרגיעה אותו, לא על הידיים, לא בקבוק, פעמים שפשוט לקחנו אותו איתנו למיטה כדי לנסות להרגיעו, בנוסף לאחרונה כשכועס או משהו לא "מתאים לו" דופק את ראשו ברצפה ומושך שערות ראשו, ברצוני לדעת האם זה נורמלי, איך מונעים זאת במידה ולא ומה היחס בכלל למצב הזה? תודה מראש.

בני בן כמעט 8 מסיים כיתה ב. אתמול לאחר שחזרנו מהבריכה, הרשינו לו להיכנס להתקלח יחד עם בן דודו שהוא בערך בן גילו. בעלי שפתח את הדלת לילדים במפתיע מצא אותם כאשר אברי מינם זקורים ונראה כי בני נישק את אבר מינו של בן דודו. כמובן שהיינו בשוק טוטאלי ומיד אמרנו להם לסיים את המקלחת (בלי לומר דבר בקשר לסיטואציה). הבן דוד הלך מיד לאחר מכן ואז שוחחנו עם בננו והסברנו לו שאיבר מין זה דבר פרטי שלנו ושאסור לנו לגעת באיברי מין של אחרים. שאלנו אותו מי יזם את המשחק והוא אמר ששניהם. כששאלנו אותו אם היו מקרים כאלה בעבר הוא השיב בשלילה. אנחנו חוששים שלא עשינו מספיק וגם קצת דואגים אולי חלילה זה מסמן משהו מעבר לכך. מה עלינו לעשות?

היי הילד שלי בן 4.5 קוצץ ציפורניים ואוכל תעור מסביב כיצד ניתן להתמודד? ומהן הסיבות

היי תודה על תגובתך. בבית הוא לא קוצץ אלה רק בגן. כיצד אפשר לאתר את מקור המתח למי ניתן לפנות.לסיוע?

שלום, בני בן ה-3.5 ילד ביישן. מול מבוגרים הוא בדרך כלל משפיל מבט. מטופל אצל קלינאית תקשורת שגם מולה מאוד קשה לו ליצור קשר למרות שמטופל כבר יותר מחצי שנה. יש לציין שמול מבוגרים הקרובים אליו הוא יותר פתוח ויודע לפנות אליהם (צוות בגן, דודים קרובים). הבעיה היא בעיקר מול מבוגרים, מול ילדים הוא ילד חברותי (אם מדובר בילד במסגרת מחוץ לגן אז הוא מבקש שאנחנו ניצור את הקשר הראשוני ואז הוא משתף פעולה). הקלינאית טוענת שזה חריג וניתן לטפל בזה באמצעות טיפול רגשי. האם אכן ניתן לטפל בביישנות הזו מול מבוגרים? אם כן, אשמח להמלצות לטיפול. והאם טיפול בגיל כזה או להמתין לגיל מבוגר יותר? תודה

שלום, בני בן שנתיים וחודש. התחלנו גמילה מטיטולים לפני 3 ימים. אני יזמתי את הגמילה מכיוון שהילד גדל איתי (לא הולך לגן) ואני מכירה אותו היטב ויודעת שהוא בשל לכך. הורדנו יחד טיטול נתנו לו נשיקה אמרנו ביי ביי וזרקנו לפח. אני כן מלבישה לו טיטול-תחתון בשנ"צ ובשינת לילה. יש לציין שאני מרגישה שיפור מיום ליום כשביום הראשון סירב לשבת בסיר ופספס המון בתחתון, יום אחרי כבר הודיע "יש לי פיפי " (אמנם באותו הרגע שעשה בתחתונים ..אך מבחינתי ההודעה זו ההתקדמות), והיום ה-3 כבר הודיע לפני שעשה והספקנו ללכת לסיר ולעשות בו, גם קקי עשה (חלק ברצפה וחלק בסיר) וגם כשאני אומרת לו שצריך לעשות עכשיו פיפי בסיר הוא הרבה פחות מסרב . 2 שאלות : 1. האם אני צריכה להמשיך ליזום ולומר לו כל 20 דק' בוא נשב בסיר ( עשיתי זאת היום והיה שיתוף פעולה נהדר)...החשש שיתרגל אליי, ימשיך לסמוך עליי, ולא יזום זאת לבד, ולכן לא יודיע לי "יש לי פיפי" מאחר ואני לא מתאפשר לו להודיע.. 2. אנחנו צריכים ליסוע לשישי-שבת מחוץ לבית..מהי עמדתך בנושא? נוסעים לסבא וסבתא שגרים מחוץ לעיר ויש שם משפחה גדולה הרבה דודים..והרבה פחות אינטימיות...הוא מאוד אוהב להיות שם, אבל אני חוששת שהוא לא בדיוק יקשיב לי שם בכל הקשור לגמילה, ולא כ"כ יהייה בתהליך....וגם חוששת שהמשפחה לא תתערב ותעיר דברים , כי מילה לא במקום יכולה ליצור רגרסיה אצלו ..הוא ילד מאוד חכם ומבין.... אז איך לנהוג? תודה וסליחה על האורך..

הבן שלי יהיה בן שנה כשיכנס לגן בספטמבר הקרוב. הוא רגיש, מאוד סקרן, מגלה חום, מחבק אותנו וגם תינוקות בפארק! הוא מבחין בכל שינוי חדש בבית. פעם אחת החלפתי תמונה והוא שם לב מיד, שם לב לשינוי מיקום של כל פריט... רגיש מאוד לשינויים ויש לו הרגלים שגורמים לו להרגיש בטוח, למשל צריך שאני זו שבבוקר אוציא אותו מהמיטה, את הפירות אוהב לאכול רק בישיבה בפארק מול הציפורים, כשאני אומרת לו אמא תשים לך עכשיו חולצה הוא כבר מבין ומתחיל לכעוס כי המגע של החולצה בעור לא נעים לו. ממש יש לו עדיפויות ורצונות והוא רק בן עשרה חודשים. מרגיש לי שיש לו הקשרות בטוחה איתי ועם בעלי , אך יותר איתי. יודע גם לשחק לבד וגם בודק אם אני באזור ומרגיש בטוח איתי. שמח לראות אותנו חוזרים מהעבודה , וחשדן בהתחלה לגבי זרים אבל מאוד חברותי. הים הסבתות שומרות עליו בבית ואני עובדת קצת יותר מחצי משרה. אני חוששת מאוד מהכניסה שלו לגן שכן הוא מאוד רגיש ומבחין בכל שינוי. בנוסף אני בעצמי חרדתית אז זה בטח לא תורם. בעלי התפשר כשלא רציתי להכניס לפעוטון בגיל חצי שנה אבל עכשיו בעלי ממש עומד על הרגליים האחוריות וממש רוצה שנכניס אותו. אני דואגת שהכניסה שלו תהיה לו קשה, וגם שזה ישנה משהו בהתנהגות . בבקשה תגובתך

עוד דוגמא פעם אחת שמתי מדבקה בחדר על החלון וזה לא נתן לו מנוח, התעצבן וממש רצה שנוריד אותה משם! עוד עניין זה שכשהוא מגיע למקומות חדשים ויש הרבה אקשן הוא אפילו שוכח שהוא צריך לאכול, קודם יבדוק את כל האזור וכל פינה. לא יסכים לאכול עד שקודם יבין מי נגד מי... הוא פיקח, הוא סקרן מאוד וזה חיובי אבל מנגד מפחדת בשל סף הרגישות הגבוה שלו

שלום רב בתי בת 6 בתחילת שנה בכיתה א' הכירה ילדה אחרת בשנה גדולה ממנה והן התחברו מאוד ונהיו חברות הכי טובות- בכל מקום ביחד גם מחוץ לבית הספר. בתי מאוד נקשרה רגשית לילדה זאת. אבל עם הזמן הילדה הזאת הכירה הרבה חברות אחרות והשאירה את בתי רק למצבים שמשעמם לה ואין לה מישהי אחרת לשחק איתה.חוץ מזה היו להם עוד כמה חברות משותפות עם בתי והילדה הזאהשתלטה עליהן, כך ש נהיו חברות שלה בלבד והיא מחליטה עליהן. היא ילדה הכי גדולה והכי גבוהה בשכבה של כיתות א, מאוד חברותית לעומת הילדה שלי שיכולה להסתפק במעט חברות טובות. ואני רואה איך היא מזלזלת בילדה שלי ואיך הילדה שלי סובלת מזה שלפעמים היא לבד ואין לה עם מי לשחק בהפסקות והילדה הזאת גורמת לילדה שלי להרגיש נחותה ממנה. בתי מספרת לי את כל זה ברגשות קשות, יש לה בגלל זה חלומות רעים. אני אומרת לה להפסיק להיות בקשר איתה ולמצוא לה חברות אחרות- אבל זה לא קל לה. איך עוד אני יכולה לעזור לה, מה הכי נכון לעשות במצב הזה? תודה מראש, אמא מודאגת.

היי אני ובעלי נמצאים בתהליך גישור לקראת גירושין. זה לאחר 11 שנים יחד, ילדה בת שבע ונוספת בת שנתיים בבית, הגירושים בהסכמה וברוח טובה וחברית. העניין הוא שאנחנו לא בטוחים מה לספר לבת השבע. אם נאמר לה שאנחנו לא מסתדרים היא לא תבין למה, מכיוון שמאז שהחלטנו מאד טוב ונעים בבית, שנינו רגועים יותר ומבינים שעכשיו אין סיבות לריב. באופן כללי לאורך השנים גם כשהיתה אוירה מתוחה בבית השתדלנו לשמור את המריבות לזמנים שבהם הילדות ישנו. מה אומרים לילד שההורים שלו מתגרשים כי הם פשוט שונים מדי, כבר לא מרגישים אהבה גדולה, והתקשורת ביניהם לא טובה? איך מסבירים כשהמצב הוא ששנינו כבר לא מסבים אחד לשני אושר?

הבן שלי בן 6 בעוד חודש והוא מתאמן בטקוואנדו מזה שנתיים עם המאמנת אניה מירקין שנפטרה היום מדום לב בגיל 29. אנחנו המומים וכואבים מאוד. הבן שלי מעריץ אותה ומחכה בקוצר רוח לראות אותה ביום חמישי. מה עושים? האם מספרים לו? או פשוט מסיימים את החוג חודש לפני הזמן ומשקרים בנוגע ללמה החוג נגמר מוקדם מן הצפוי? הילד שלי הוא ילד חרדתי מאוד ומפחד מהמוות, הוא כל הזמן שואל על כל מיני דברים "האם מתים מזה?"  אני אובדת עצות