פורום פסיכולוגיית ילדים ומתבגרים
מנהל פורום פסיכולוגיית ילדים ומתבגרים
שלום רב ביתי בת 3.5 החלה בשבועיים האחרונים לפחד מרעש של אופנועים. הכל החל בטיול משפחתי ביער ושם הופיעו חבורה של אופנועים מרעישה במיוחד. מאז בכל פעם שהילדה רואה אופנוע היא נכנסת להיסטריה וישר בוכה ושמה את הידיים על האוזניים. הילדה לא מוכנה לצאת מהבית בלי שירימו אותה על הידיים וגם זה מלווה בבכי. איך מתמודדים עם תופעה כזו??? תודה מראש
שלום אבנר, רבות נכתב על פוביות בקרב ילדים בפורום. נסה לחפש בעזרת מילות הקישור "פחד מ" ואני בטוחה שתמצא מספר התיחסויות רלוונטיות. באופן עקרוני יש ליידד אותה בחזרה עם מושא הפחד, ובהדרגה. למשל בתחילה להראות לה תמונות של אופנועים, אולי לשחק עם צעצועי אופנוע. בהמשך להראות לה אופנוע מהחלון, אח"כ להראות לה אופנוע ברחוב ממרחק בטוח וכיוב'. המטרה היא בהדרגה לקרב אותה אל "הדבר האמיתי". חשוב להיות סבלניים, לא ללחוץ עליה, ולא לדחוק בה. אם לאחר כחודשיים הפחד אינו מתמתן כלל, פנו לסיוע מקצועי. בברכה, ירדן פרידון ברשף
שלום רב. הבת שלי בת 4 (ילידת הראשון בספטמבר) ועולה לגן טרום חובה. אנחנו בגנים דתיים ויש רק שניים כאלה בשכונה שלנו, אחד שהוא טרום טרום (הגן בו הייתה שנה שעברה) ואחד שהוא טרום + חובה. הבן שלי עולה לגן חובה והם היו אמורים להיות באותו הגן (היא הייתה אמורה להצטרף לגן שלו). זה היה נראה לי מאד לא נכון עבורם. הם גם ככה כל הזמן ביחד והיה לי מאד חשוב שלפחות בגן לכל אחד יהיו את החברים שלו, החוויות שלו והזמן שלו בנפרד. הם גם רבים המון וזה היה נראה לי לא מתאים. בנוסף, לא היה מקום בגן שלו ולכן השאירו קבוצה של כעשרה ילדים בגן הקודם שלה. הם היו אמורים להיות עשרה ילדים של טרום חובה והשאר טרום טרום. זה היה נראה לי יותר נכון, היא כביכול הייתה נשארת באותו הגן, אותה הגננת שהיא מאד אוהבת, חלק מהחברות. אתמול היינו במפגש בגן ומסתבר שבסוף הם יהיו כנראה רק חמישה שממשיכים משנה שעברה, והשאר יהיו קטנים. אני ממש אובדת עצות. אני פוחדת מצד אחד שישעמם לה, גם מבחינה חברתית אבל גם מבחינת העניין, שילמדו אותם דברים שהיא כבר יודעת ולמדה. אבל אני מניחה שיש יתרונות ללהיות בין הגדולים בגן. האופציה השניה היא להעביר אותה לגן השני בה אחיה הגדול נמצא. יש לה שם כמה חברות וחברים שהמשיכו מהשנה הקודמת. גם שם הם יהיו קבוצה יחסית קטנה של ילדי טרום (כ 12 ילדי טרום חובה מול 20 ילדי חובה). אשמח מאד לשמוע את דעתכם המיקצועית מה כדאי ונכון יותר לעשות. המון תודה עדי
שלום עדי, זה נשמע שכבר קיבלת החלטה שאת מרגישה שהיא הנכונה ביותר עבור ביתך ובנך. אני מעודדת אותך לסמוך על ההחלטה שקיבלת וללכת איתה. הרי לכל מצב קיימים יתרונות וחסרונות, ולפעמים איש מלבדך לא יוכל לדעת מה באמת חשוב יותר להרוויח ועל מה אפשר לוותר. נדמה לי שזה בדיוק המקרה..אז מאחלת המון בהצלחה ושתהיה שנת לימודים פוריה ומהנה! בברכה, ירדן פרידון ברשףי
שלום יש לי ילד בן 8 שלאחרונה התחיל להרביץ בחוזקה לאמא שלו (אישתי) ניסינו לדבר איתו אך כשאני ( אבא) לא נמצא בבית הוא מקשה לעצמו ומרביץ לה ומקלל אותה אנחנו עובדי עצות לא יודעים מה לעשות ומיואשים מה עושים?
שלום אדם, האם יש לכם השערה באשר למדוע התופעה החלה דווקא לאחרונה? כיצד אתם מגיבים ומתמודדים עם זה כעת? אשמח להרחבה. בברכה, ירדן פרידון ברשף
שלום, בתי בת החמש עולה עכשיו לגן חובה - גן חדש שבו יהיו כ - 7 ילדים מהגן הקודם שלה. בימים האחרונים היא אומרת הרבה שיש לה מחשבות רעות ובעיקר כשהיא שוכבת במיטה שלה (היא מתכוונת גם לחלומות). ישנם גם לילות בהם היא מתקשה להירדם (מדובר בילדה שנרדמת בדרך כלל מיד כשהראש נוגע בכרית). ברור לי שהיא מוטרדת ממשהו אך אינני מצליחה להוציא ממנה מה הדבר המטריד. מניחה שמדובר באוסף של סיבות ולא רק אחת. לפני כשבועיים היא גם ביקרה בבית של חברה מהגן והמפגש הסתיים בריב (הבנות ממש הלכו מכות) וכשהגעתי מצאתי אותה במצב של זעם אדיר שמעולם לא ראיתי אצלה. מדובר בילדה עדינה ורגישה שיודעת היטב את ההבדל בין רע וטוב ומותר ואסור. היא לא דיברה איתי על הביקור מאז שהיה אך לפני כמה ימים כששיחקנו משחק זיכרון עם תמונות של ילדי הגן והיא הוציאה את התמונה שלה, היא נתנה לי אותה ואמרה שלא רוצה אותה אצלה. בימים הקרובים עומדת ליפול לה שן וביקשתי ממנה שתתחיל לחשוב על איזו מתנה תרצה לקבל מפיית השיניים. היום אמרה שהיא רוצה שהפיה תביא לה משהו שיפסיק לה את המחשבות הרעות. נשארתי חסרת אונים אל מול הבקשה... אשמח לעזרתך. תודה.
שלום, כפי שאת מתרשמת ישנם מספר נושאים שייתכן ומטרידים את ביתך, החל מסיום המסגרת הקודמת ומעבר למסגרת חדשה וכלה במריבות אגרסיביות שמשאירות משקעים שליליים. נראה כי המחשבות הרעות מבטאות, בין היתר, את הצורך של ביתך לעבד, בתוך קשר, את כל מה שקורה לה בחיים. ראשית כל חשוב שתצליחי להעביר לביתך את המסר שאת רואה אותה ורוצה להבין מה עובר עליה. אפשר להתחיל בכך שתגידי לה שאת יודעת שקורים הרבה דברים ושהיא בטח חושבת עליהם במהלך היום ושהמחשבות מגיעות עד ללילה ושאז קשה לישון. כמובן שקשה מאוד לדעת את כל מה שמטריד, וגם לפתור את זה, בשיחה אחת. יכול להיות שאתן (ואבא) זקוקות לשגרה בה מפנים באופן קבוע ועקבי, זמן להיות ביחד, לדבר ולחלוק תוך כדי יצירת אווירה נעימה. מציעה להתחיל לייצר התכווננות שכזו ולבחון אם יש לה השפעה מיטיבה. במידה ולא, אז אפשר להיעזר בכמה פגישות של הדרכת הורים. בברכה, ירדן פרידון ברשף
הי, אשמח אם יש לך רעיונות להציע לי איך אני יכולה לעזור לילדה בת 5 לבטא את עצמה בדרכים לא אלימות - לדוגמא, לבטא רגשות של כעס... ציור פחות מתאים בשבילה משום שהיא מתחילה מציור ומשם זה נמשך לשבירת העטים והעפרונות ולאלימות כלפי אחרים, כלפי עצמה וכלפי חפצים. הרעיון הוא בעיקר לזמן שצריך לישון כי אז בדרך כלל הכי קשה לה. צריכה משהו שיעזור לה לבטא את הזעם מבלי לפגוע באחרים או בעצמה או במה שבחדר ושיעזור לה להרגע לרמות שיכולה ללכת לישון כי כשמאוד זועמת גם הסרטים שאוהבת לא מרגיעים אותה והיא מתפרצת. וגם סרטים זה לא פיתרון משום שמנסה לא להשכיח אותה מהזעם (לא להסית את תשומת ליבה) אלא לאפשר לה לבטא את מה שעובר עליה... הקושי שלה זה שאין לה עדיין את השפה על מנת לבטא את עצמה אז פונה למה שמכירה - אלימות. לכן זקוקה לרעיונות יצירתיים. מדגישה שוב - חשוב לי מאוד שהרעיונות יאפשרו לה לבטא את עצמה ולא להסית את תשומת ליבה לדברים אחרים.... תודה (:
שלום, בגיל 5 השפה היא בד"כ די מפותחת על מנת לבטא רגשות, גם אם מבוטאים בדרכים לא מתוחכמות. לתחושתי קיים כנראה קושי שמצריך התייחסות יותר מעמיקה מאשר רק רעיונות שונים לביטוי רגשי. אני מציעה במקרה זה להתייעץ עם פסיכולוג/ית ילדים באופן אישי. כל טוב, ירדן פרידון ברשף
שלום, בני בן שנה ושמונה. אומר רק מספר מילים אך מבין הכל ובנוסף לפני חודשיים נולד לו אח. הוא עדיין עם מטפלת ובספטמבר נכנס לגן. לאחרונה החל מאד להרביץ, אבל בימים האחרונים יש עליית מדרגה כאשר המטפלת מספרת שבגינה ממש מרביץ לכל הילדים ובאגרסיביות. לרוב הוא מרביץ ללא סיבה מיוחדת, לעיתים זה מצחיק אותו ולעיתים כן בעקבות אירוע כמו שרוצה צעצוע מסוים. הוא מרביץ גם למבוגרים (לי לאבא שלו, סבתא סבא למטפלת), לכלבה שלנו וגם מנסה לאחיו . אנחנו מתמודדים עם זה על ידי שאומרים באסרטיביות שאסור להרביץ וכועסים אבל ממשיכים ישר הלאה. השאלה האם זו הדרך הנכונה, בעיקר לקראת הכניסה לגן אשמח לעצה תודה! נעמה
שלום, התשובה היא כן, נראה שאתם מתמודדים בצורה נכונה עם ההתנהגות עצמה. מלבד זאת חשוב גם לבדוק מדוע יש עליה בתדירות של ההתנהגות. אתם מספרים כי בקרוב הוא עומד להתחיל ללכת לגן, ואף להיפרד ממטפלת ששהה עימה כנראה זמן רב. אלו אירועים משמעותיים מאוד ובוודאי מעוררים מידה של חרדה, התרגשות וזאת גם אם מדובר באירועים שמשמעותם אינה לגמרי ברורה לילד (ואולי דווקא בגלל זה). לכן חשוב להתייחס לנושאים האלה ספציפית ולפעול על מנת להרגיע את החרדה, חוסר הוודאות ורגשות אחרים שמתעוררים. בנוסף בגיל הזה הפער בין היכולת השפתית ליכולות אחרות הוא גדול ולכן זה הזמן לתווך את המצבים עבורו, ולא רק להגיב למכות. למשל לומר לו "גם אתה רוצה לשחק במכונית" ואפילו לבקש אותה עבורו כדי ללמד אותו דרכי התנהגות אחרים אל מול המצב). במצבים אחרים בהם מרביץ כביכול ללא סיבה, נסו להבין מה הוא רוצה, גם אם זה "רק תשומת לב" אימרו לו "אתה רוצה שאמא תשחק איתך" וכיוב'. בברכה, ירדן פרידון ברשף
שלום רב בני בן ה4.5 ילד מאוד חברותי, חכם פיכח ואנרגטי לפני כשנה כשעלה לטרום טרום חובה התחילה אצלו תופעה מאוד מוזרה..התעסקות ואובססיה אחרי לבוש ובגדים. (מדובר בילד שיש לו שפע של בגדים ומבחר כך שזה לא נובע ממחסור) בהתחלה חשבנו שהוא מבקש להתלבש בבגדים מסויימים כי הוא רואה בגן ילדים גדולים ממנו ומנסה לחקות אותם ולהיכנס לחבורה אז שיתפנו פעולה ועודדנו את המצב..פשוט זרמנו כשביקש ללבוש לגן בגד או נעל מסויימת. כי רצינו שישתלב במסגרת החדשה. אך לאט לאט התחלנו להבין שכנראה יש פה בעיה הוא פשוט כל הזמן עסוק בלבוש שלו מהרגע שהוא קם בבוקר רץ לארון הבגדים ורוצה ללבוש x בגד... לעיתים אנחנו מבינים שהוא רואה בבגד מסויים שהוא לובש חוזקה למשל בגד עם כפתור בחולצה נותן לו יותר כוח. דוגמא נוספת היא כשאנו הולכים ופוגשים חברים הוא לאחר מכן מבקש להתלבש כמו שהם התלבשו או שנקנה לו גם כמו של החבר... אם אנחנו לא משגיחים הוא יכול להחליף בגדים כל הזמן....או להמציא שקרים שפתאום החולצה עוקצת אותו כי הוא רוצה ללבוש משהו אחר. ממש מרגיש שהוא מנסה להתאים את עצמו למצבים מסויימים כדי שלא יהיה חריג...(למרות שהוא ילד מאוד חברותי) הנושא הזה מאוד מתיש אותנו ניסינו להוריד הילוך..להתעלם אך הבנו שזה אולי דורש טיפול אשמח לשמוע לחוות דעתך? מה כדאי לעשות ולמי כדאי לפנות.... תודה רבה
שלום שוני, נראה שנוצר מצב בוא ילדכם עסוק במעטה הלבוש שלו בשירות הנוכחות החברתית ובמטרה להשיג תחושה טובה של עצמו. יתכן כי המעבר למסגרת חדשה עוררה בזמנו חרדה, אצלו וגם אצלכם, וכולכם "זרמתם" קצת יותר מידי עם עינייני הלבוש. מאחר והמעטה החיצוני אינו באמת יכול לייצר תחושה טובה ובטוחה לאורך זמן, התפתחה אצלו התנהגות אובססיבית סביב הלבוש, כאמור במטרה להתמודד עם תחושות פחות טובות. לכן זה הזמן להעביר את הפוקוס שלכם לפנימיות שלו, קרי לחזק אותו, להתפעל ממנו ובעצם לגרום לו להרגיש שאתם רואים את הדברים הטובים שעושה, ושיש בו, ללא כל קשר ללבוש. ברמה ההתנהגותית אני מציעה לכם לאפשר לו לבחור מבין שתיים-שלוש אופציות של לבוש בבוקר, והחליף בגדים עוד פעם אחת בצהריים. בהמשך הורידו את האפשרות הנוספת בצהריים. חשוב גם לסכם איתו שמלבד זאת אפשר יהיה להחליף בגדים שוב רק בהתאם נורמה או הכרח מציאותי ברור (כגון: אחרי אמבטיה, אם הבגד מתלכלך או לפני השינה). מספר פגישות של הדרכת הורים יוכל לסייע לכם לפעול מולו הן ברמה הרגשית והן ההתנהגותית. בברכה, ירדן פרידון ברשף
שלום, בני בן השנה ו-8 חודשים לאחרונה לא מוכן לקחת שום מוצץ חוץ ממוצץ אחד! הוא בודק את הציור על המוצץ לפני שהוא לוקח ואם זה לא הציור הרגיל הוא זורק... קניתי לו מוצץ חדש עם אותה דוגמה, אך הוא שמע אותי מדברת עם הגננת בגן שהמוצץ הלך לאיבוד ואז בבית ניסיתי לתת לו את המוצץ החדש עם אותו הציור והוא עכשיו לא מוכן לקחת אותו. מה אפשר לעשות?
שלום, בנכם יצטרך פשוט לקבל את מה שיש..נכון שזו לא "תשובה פסיכולוגית" מתוחכמת, אך אלו הם החיים לא?.כאשר הוא מתנגד פשוט אימרו לו שהוא יכול לבחור לקחת את המוצץ או לא, המשיכו להציע ( לא לדחוף, לא להתחנן, לא לעשות עניין) והוא יחליט בבוא העת מה ברצונו לעשות. מניסיוני, ככל שתעשו מזה פחות עניין, ודווקא תדגישו את העובדה ש"אינו חייב", כך הוא ירגיש חופשי יותר כן לבחור במוצץ החלופי. בברכה, ירדן פרידון ברשף
שלום ירדן אשמח לשמוע את דעתך בנוגע לילד בן כמעט 5 שכל הזמן מבקש הפתעות, כועס כשלא מקבל או מתאכזב ובוכה ממתנות שכן מקבל. על מה זה יכול להצביע וכיצד את מציעה להתמודד ולהגיב? באופן כללי הוא ילד מאוד נוח ורגוע. תודה רבה מאוד.
שלום, השאלה שלך על אף שמתייחסת להתנהגות ספציפית וחזרתית, היא מאוד כללית. מבלי שיש לי ידע משמעותי על הילד ועל סביבתו קשה יהיה לי לשער במדויק מה מניע אותו. ובכל זאת כמה השערות כלליות. מניסיוני ההתנהגות הזו עשויה להעיד על חוסר וחסך בזמן משמעותי עם ההורים, על צורך עמוק בפיצוי, על צורך שיהיו איתו מדויקים ויבינו את צרכיו ואפילו עשוי להעיד על צורך בגבולות אמפטיים לצד יתר או חלק מהדברים שציינתי. בבואך לחשוב ולנסות להבין את בנך, חשוב שתתיחסי לכל האלמנטים בחייו, בעבר ובהווה, לבני המשפחה, לשינויים שהתרחשו ולדפוסים שהתקבעו ועוד. רק כך תוכלי להבין את ההתנהגות הזו ולהתייחס אליה (שזה החלק השני של שאלתך) באופן שבאמת תיטיב עם בנך. בברכה, ירדן פרידון ברשף
שלום, ילדתי בלידה שקטה לפני מספר ימים. יש לנו ילדה בת 4 עוד מעט, שאנחנו לא יודעים איך לספר לה שהתינוק לו היא כל כך ציפתה ומצאה לו כבר שם, לא יבוא. אנחנו לא רוצים לגרום לה לציפייה חדשה אך גם חשוב לנו שתבין שזה נגמר. חשוב להדגיש ששייכנו לה את בואו לחודש היומלדת שלה שמתקרב ובא..
שלום שירן, אני שולחת את תנחומי העמוקים ביותר לך ולמשפחתך. זה עצוב ומצער מאוד, ובוודאי שלא פשוט לתקשר את הסיטואציה לילדה קטנה שעוד לא בת ארבע. אני מציעה לך את הנוסח הבא מתוך מחשבה על שאלות שעשויות לעלות אצלה. אז אפשר לומר לה שהתינוק חי בבטן של אמא במשך איקס חודשים, ושהיו לו שם חיים טובים ונעימים. שהגוף של אמא סיפק לו את כל מה שהיה צריך. שהיה לו שם טוב. אבל ישנם תינוקת שהם מיוחדים במינם, שלא יכולים לחיות מחוץ לבטן ושבבית החולים הוציאו אותו מהבטן ודאגו להעביר אותו למקום בו יש עוד תינוקות מיוחדים במינם כמוהו. אני מציעה לכתוב לו ביחד מכתב או לצייר לו ציור שיסמן את הפרידה ממנו. תוכלו לומר לה שבית החולים יעביר אותו אליו. אפשר כמובן לומר שזה עצוב ושגם אתם ציפיתם לו. היו מוכנים להיות איתה עם מה שעולה. משתתפת בצערכם, מאחלת שלא תדעו עוד צער, ירדן פרידון ברשף
אני אמא ל-3 ילדים, בן 10 בת 7 ובת 3. סה"כ כולם ביחסים טובים ואנו חיים בבית שיש בו הרבה אהבה ונתינה. העניין הוא שבין הגדולים שלי התחילו להיות התנגשויות ולפעמים זילזול אחד בשני. בת ה-7 נוטה להלשין על אח שלה והוא מאוד כועס עליה. הוא זוכר לה את זה ומדבר אליה בצעקות וזילזול. הוא אפילו אמר שמבחינתו היא פחות חשובה בבית.לדוגמא ביקשתי שימזוג שתיה לכולם אז הוא אמר שימזוג לכולם חוץ מלאחותו. מצד השני, הבת שלי באמת לפעמים מעצבנת אותו בכוונה, מלשינה ולעיתים מקניטה אותו. והקטנה צופה מהצד ולומדת... אני יודעת שבין אחים מריבות זה דבר נפוץ, גם אני הייתי מתכסחת עם אחותי הגדולה אבל מאוד הייתי רוצה שאצלי בבית הילדים ידעו להפריד בין הכעסים לבין הכבוד ביניהם, שתמיד יהיו אחד בשביל השניה ולאחרונה אני רואה שהם הולכים ומתרחקים. כמובן שדיברתי איתם מספר פעמים, על חשיבות הקשר בינהם. אז הם נרגעים לכמה ימים ושוב חוזרים לריב. אשמח לקבל טיפים על איך לעזור להם לשמר את הקשר הטוב בינהם.
שלום מורן, גם בבית שיש בו הרבה אהבה ונתינה קיימים רגשות לא קלים, כעסים, קנאה וכו'. רגשות אלו הנם חלק טבעי ממערכת יחסים של אחים ובתוך יחסים במשפחה בכלל, וכדאי להתייחס אליהם ככאלה. לכן אני מציעה בתשובתי הסתכלות רחבה יותר על המתרחש במטרה להתייחס למה שכן קיים וקורה כרגע בתוך המשפחה (ופחות לשאיפה לחיבור האחים). השאיפה שאחים "תמיד צריכים להיות אחד עבור השניה" היא עמדה אידיאלית ויש פעמים שיכולה להיות רחוקה ממצב מציאותי נתון. הדרישה לכבד בכל מחיר (גם אם קיימת כעמדה פנימית של ההורה וגם אם מועברת באופן ישיר) יכולה אף היא להתעלם ולא לזהות רגשות שקיימים בפועל. לא פעם אחים רבים ביניהם מתוך תחרות על המשאב ההורי. מהתיאור שלך זה עשוי להישמע שילדיכם חותרים להרגיש באופן ברור את מקומם במשפחה על ידי כך שהם מנסים להפחית בחשיבות ובערך האחר - בעיניכם. כבוד בין אחים מגיע קודם כל מתחושת כבוד לעצמם שמקבלים מההורים - מהתחושה שרואים אותי, מכבדים ומקבלים את הרגשות שלי (גם אם יש הגבלות על ההתנהגות) ושיש לי מקום מיוחד משל עצמי אצל אימא ואצל אבא. לא קל ליצר תחושה כזו אצל שלושה ילדים שנמצאים כל אחד בשלב התפתחותי אחר. ייתכן שהילדים שלך רוצים וזקוקים למקום מיוחד משל עצמם והעמדה ש" אחים צריכים להיות אחד עבור השני" גורמת להם להרגיש כרגע שהם צריכים להיות מקשה אחת? ייתכן שעל מנת לייצר אינדיבידואליות עבור עצמם (בהרגשה שלהם וגם ברצון שלהם שאתם תתמכו בזה) הם נאלצים דווקא להרחיק אחדאת השניה? במידה ואת מתחברת להשערות האלה, חשוב יהיה לעבוד דווקא על ייצור מקום נפרד לכל אחד מהם, הדגשה והבלטת יחודיותם בעינכם ההורים והגדלת זמן איכות נפרד עם ההורים. מקווה שהצלחתי לפתוח צוהר ונקודת מבט נוספת. בברכה, ירדן פרידון ברשף
הארת את עיני! זה מאוד מדבר אלינו כמשפחה, וזה באמת נכון שלאחרונה אין לנו כל כך זמן איכות בנפרד עם כל אחד מהם. נחתור לשינוי. שוב תודה!
שלום, בני בן 5.5 (יליד דצמבר נשאר שנה נוספת בחובה)בקושי מעסיק עצמו לבד. מאוד אוהב יצירה אך תמיד צריך אותי לידו, נותן לי משימות, שואל שאלות. אפילו אם אני עסוקה כל הזמן יכרכר סביבי. כמעט ולא קורה שמעסיק את עצמו במשחק עצמאי פרט לטלוויזיה. גם שיש חברים אני לרוב צריכה להיות הרבה בתמונה. בגן התמונה שונה וכן עובד לבד.(ילד מעט ביישן) מלבד הקושי עבורי אני חוששת שגם עבורו בגילו אמור להיות יותר עצמאי בבית ואולי זה מצביע על איזה חוסר שקט או חוסר בטחון. אשמח לחוות דעתך וכן אם יש צורך בהתערבות טיפולית כלשהי שיכולה לעזור לו.
בנוסף עדיין מרטיב בלילה בערך פעם בשבועיים.
שלום רעות, לתחושתי יש צורך בבחינה מעמיקה יותר של המצב. מה שאת מתארת בשילוב העובדה שהוא ממשיך להרטיב מידי פעם, עשוי להצביע על מכלול גורמים (מצוקה, קושי רגשי, חסך) ולכן אני מציעה לך בחום לגשת להתייעצות עם פסיכולוג/ית קלינית של ילדים. לצערי הפורום הזה אינו מאפשר בחינה מעמיקה ורחבה של דברים ולכן אני מציעה לך במקרה זה הדרכת הורים. כל טוב, ירדן פרידון ברשף
שלום אני אם יחידניות לתאומים מקסימים בני שנה וחצי. אחד מהתאומיםכל הזמן חוטף צעצועים וכל דבר מהתאום השני.. גם כשיש 2 צעצועים אותו דבר בדיוק אם התאום השני רוצה הוא ממהר לתפוס לפניו, דוגמא נוספת: גם בשולחן.. הוא מסתכל על אחיו ורוצה לשבת לתפוס לפניו.. גם כשאני נותנת לו אפשרות בחירה הוא מתיישב וברגע שרואה שהשני מתיישב בכסא השני הוא מתחיל לצרוח ולהתנפל עליו. אחיו מוותר לו.. בהתחלה היה נראה לי שלא מתוך חולשה אלא מתוך הבנה ו "בגרות".. התאום השני (שמוותר..) באופן כללי נראה שקל לו יותר להשתלב בחברה. התאום הראשון בוכה המון. הם ייכנסו לכם בספטמבר.ראשית כיצד עלי לנהוג כשהוא (רוב הזמן.. ) לוקח לאחיו צעצועים (אני גם לא רוצה כל הזמן להגיד לו לא לקחת מאחיו וליצור מצב שהוא התוקפן ואחיו הקורבן.. ). לאחרונה שמתי לב שהתאום מוותר מראש כאשר צריך להתעמת עם אחיו ומסתכל עלי שאגן עליו ואחלץ אותו ואני אכן עושה זאת. האם עלי להפסיק להתערב? (עשיתי זאת ואז הוא פשוט מוותר ולא זוכה להגנה שלי.. אז חזרתי להגן עליו..) אני גם רוצה לתת לו כלים לקראת כניסתו לגן. אשמח להכוונה
שלום דנה, הצעתי אלייך היא לנסות לעבור ממצב של "הגנה על" למצב של תיווך. כלומר לתווך בין השניים במצבים שאינם מקובלים (מצבים של אלימות, כשחוטפים דברים מהיד וכיוב'). אם תשימי לב, יש הבדל בין העמדה הזו לבין עמדה שבבסיסה "להגן על" אחד מהם, "להיות בצד של" אחד מהם, "לעשות את העבודה במקום" אחד מהם. ההבדל אולי נשמע סמנטי אך הוא משמעותי ביותר. לאמר לשניהם באותו מעמד "אנחנו לא חוטפים/מרביצים" נשמע ונתפס אחרת מאשר "אל תרביץ לו". כך הם יכולים ללמוד מה מקובל ומה לא כשכל אחד מהם יוכל להפנים את מה שרלוונטי לו יותר בנקודת הזמן הזו (אחד התאומים יטמיע טוב יותר את הכללים, והשני יפנים מודל להגנה על עצמו), כל זאת מבלי שאת "לוקחת צד", כועסת/מגנה על אחד מהם או מנציחה תוויות (למשל אחד תוקפן אחד פאסיבי). ברמה המהותית יותר,כאשר מדובר באחים, על אחת כמה וכמה תאומים, חשוב לשים לב שכל אחד מהם מצליח לקבל את המקום "המיוחד שלו" גם מבחינת זמן איכות לבד עם ההורה, וגם מבחינת התייחסות וזיהוי הייחוד והשונות של כל אחד מהם. לפעמים חוסר בזה יכול להצית התנהגויות שאת מתארת, תחרותיות על מקום וכיוב'. אני בטוחה שזה הרבה יותר מאתגר כאשר מדובר במצב של אם יחידנית, אך שווה לנסות להתארגן לכך בעזרת סיוע מהסביבה. בברכה, ירדן פרידון ברשף
שלום רב.. אשמח להכוונה. בני בן 5 בספטמבר הוריד לאייפד משחקי מחשב שאינם תואמים לגילו , כדוגמה : צלף שאמור לחסל דמויות על ידי ירי, משחקי מלחמה עם טנקים, יריות וכד. והוא מאוד נהנה לשחק במשחקים אלו, כאשר מחקתי את המשחקים והצעתי משחקים אחרים כגון פאזלים, מירוץ מכוניות או משחקים עם מסר חיובי, הוא אינו מעוניין, ודורש בבכי היסטרי שאתן לו לשחק במשחקים האלה. מדאיג אותי מכל שהוא נהנה בלהרוג דמויות , שהם אנשים . מה דעתך על כך ? האם יש לבן שלי נטיה לאלימות, והאם למשחקים האלו תהיה השפעה שלילית או ששם זה יכול להגמר? רקע: ילד לא אימפולסיבי, רגוע, מאוד שמח וסקרן. תודה
שלום איילה, בעיני השאלה היא בעיקר מהם הגבולות שלך. כיום הרשת מלאה במשחקים מסוגים שונים, בינהם גם משחקים עם תכנים אלימים, ואת כהורה צריכה להיות זו שקובעת מה מקובל אצלכם בבית ומה לא, ולבנך מותר למחות. ייתכן שחלק מהמשחקים יהיו מקובלים עלייך, חלק אחר לא, לכן אני מציעה לשבת ביחד, לעבור על המשחקים, לבדוק ולהבהיר מה מותר ומה אסור, ואפשר גם להסביר לו מדוע חלק מהמשחקים אינם מקובלים עלייך. כך אם תאלצי בהמשך להציב לו גבול ברור דרך מחיקת תכנים וכיוב', יהיה קל יותר לבנך לקבל את הגזירה מאחר והכללים יהיו ידועים מראש. לגבי נטייה לאלימות. האם בנך אלים באופן כללי? נדמה לי שהתשובה על השאלה הזו רלוונטית יותר לשאלתך. כל טוב, ירדן פרידון ברשף
היי הבת שלי בת 2.3 ובחודשים האחרונים תולשת שיער מראשה ומכניסה לפה. 99.9% מהזמן זה קורה בהירדמות ובשינה, לא כשהיא ערה. עליתי על כך כשבבוקר מצאתי מוצץ עטוף שיער ולאחר מכן הצואה התנדנדה על שיער מפי הטבעת.. נראה שלא עוזר להסביר שזה אסור. איך ממשיכים ? מה לעשות ?
שלום אור, תלישת שיער (או בשפה מקצועית - טריכוטילומניה) הינה תופעה פסיכולוגית המוכרת אצל ילדים ומבוגרים כאחד. אצל פעוטות, בדומה לתיאור שלך את בתך, הנוהג לרוב מתחיל להתפתח בניסיונותיהם להרגעה עצמית, כמו למשל סביב ההרדמות. העיסוק בשיער נעים ומרגיע, הם לומדים כך להרגיע את עצמם ולהפחית את המתח והחרדה, ובהמשך העיסוק הופך לתלישה של שיער, אקט שבו הכאב הופך למרגיע ומנחם. מכיון שמדובר באקט של הרגעה וויסות עצמי חשוב לדעת כיצד בתך נרגעת באופן כללי: איך היא מתנחמת? כיצד נפסקו הרגלים אחרים שלה? האם היא יודעת כבר שאת מוטרדת מהעיניין ומנסה ל"בדוק" את תגובתך? היות ומדובר בהפרעת חרדה, אצל מבוגרים (וגם אצל ילדים גדולים יותר) מקובל לטפל בתופעה בטיפולים התנהגותיים, לפעמים גם בליווי טיפול תרופתי. לעיתים הפתרון הוא פסיכותרפיה נרחבת יותר כיוון שתלישת השיער הינה סימפטום של קושי גדול יותר. אצל פעוטות או תינוקות שיטות אלה אינן רלוונטיות עדיין, אך פעמים רבות הנוהג אינו פוסק מעצמו ובהחלט ניתן לקבל ייעוץ והדרכה הממוקדים בהחלפת שיטות ההרגעה הללו באחרות באופן הדרגתי שמותאם לתינוק ולהוריו. כדאי לנסות להחליף את שיטת ההרגעות שלה באחרת: ליטופים, שימוש בבובות ובבגדים נעימים וכדומה ובאם הדבר לא עוזר לפנות לייעוץ. בהצלחה, ירדן פרידון ברשף
אשמח לדעת למי או איזה מכון פונים לטיפול? גם הבת שלי ככה ואני כבר מיואשת אין לי מענה אפה ומה ניתן לעשות???
יש לי אותו בעיה תוכלי ליצור איתי קשר איך פתרת את זה?
יש לנו את אותה הבעיה!! מישהו הצליח לטפל ? מיואשת...
שלום רב אנחנו מתעדים לטוס לחול ב 5.9 ויש לנו מחשבות על לטוס לבד ל 6 ימים ויש לנו תינוקת בת שנה וחצי שמאוד אוהבת אותנו ואת הסבתא שלה והדודות שלה היא מתחילה את ההסתגלות לגן בתאריך 1.9 ככה שהיא תהיה 3 ימים בהסתגלות ומתאריך 5.9 היא תלך ליום שלם האם מבחינה הרגשת נטישה אפשרי לשים אותה בגן ליום שלם החל מה 5.9 והסבתא תוציא אותה ותשמור עליה אצלנו בבית עד שנחזור וזה לא ייפגע בה או שהמעבר לגן חדש+שלא תראה אותנו כמה ימים עלול לפגוע בה ועדיף לא לשים אותה בגן או לקחת אותה איתנו סליחה על השאלה הארוכה אך מעוניין בעזרה
שלום רון, אני מציעה לך לסמוך על האינסטינקטים ההוריים שלך. הרי אם חשבת שאין כל בעיה - לא היית שואל אותי את השאלה הזו. אני מניחה שכמוני, גם אתה חושב שהעיתוי הוא לא אידאלי. בתקופת ההסתגלות ביתכם תצטרך אתכם וכדאי שתהיו שם עבורה. אם אפשר לדחות את הנסיעה, דעתי האישית היא שכדאי לעשות זאת. פעמים רבות שואלים אותי אם משהו "עלול לפגוע". השאלה היא לא זו, כי ברור לכולכם שגם אם תיסעו במועד הזה ביתכם תגדל ותתפתח ועולם כמנהגו ינהג, ולכן לטעמי השאלה היא אחרת. האם לדעתכם ביתכם תהיה זקוקה לכם בתקופה זו, עד כמה (יותר מהרגיל), והאם אתם מעונינים להיות שם עבורה. בברכה, ירדן פרידיון ברשף
שלום רב בני בן 13.5 ילד מחונן אני ובעלי כשנה חיים בנפרד ותמיד היו בינינו מריבות. הבעיה היא שכאשר אני מבקשת מבני שיכין שיעורים או יפסיק לשחק במחשב לפעמים הוא אכן מפסיק אבל לפעמים הוא פשוט נעשה אלים כלפיי מקלל צורח בועט ולא מוכן להקשיב . אני לא יודעת מה לעשות עם התנהגות בעייתית זו. הרי אני אמא שלו ואמורה להגיד לו ולהעיר לו מה לעשות ואם בעיני הוא יושב המון שעות על המחשב הרי מחובתי להעיר לו שיפסיק. הוא אינו מעוניין ללכת לפסיכולוג ואני לא יכולה להכריח אותו. השאלה האם לא לדבר איתו להתעלם ממנו יעזור,
שלום שרית, לרוב הערות מהסוג הזה, בוודאי כאשר מגיעות מבלי שמראש ישנם כללים ברורים הנוגעים לעניין, נשמעות לילדים כאילו מגיעות משום מקום שרירותיות ולכן מעצבנות. חשוב מאוד שכל דבר יוגדר ויובהר בינכם כמו למשל כמה שעות מותר לו לשבת מול המחשב, ובמקרה שקשה לו "להשתחרר" מהמסך כפי שאת מתארת, אז צריך לעזור לו גם לסיים את הפעילות הזו. עלי לומר שמתיאורך את המצב, אני מתרשמת שקיימת מורכבות רבה יותר ביחסים בינכם וזה אולי גם מעיד על מצבו הרגשי של בנך. אני מציעה בחום הדרכת הורים עבורך שתסייע לך בהתמודדות מול בנך במצב לא פשוט בו אתם מצויים. בברכה, ירדן פרידון ברשף
היי ילדי בן שלוש וחצי ילד שובב וחמוד חברותי וחכם, מתקשה מאוד להכנס למצב שינה , הוא נרדם כשהוא מתמוטט או באפסית כוחות. הבת שלנו למשל בת 5 תמיד אומרת אני עייפה והולכת לישון אבל הוא לא מסגל. הכי עצוב/מצחיק שהוא אומר אבא, אין לי כח לישון. הוא גם דרש שיכניסו לו מנרת לילה, והוא רוצה נורה חזקה (יש לנו כמה מנורת לילה) אז כנראה שיש פה אלמנט של פחד או חרדה, אבל הוא לא מתלונן בכיוון , והתקשורת איתו מאוד פתוחה, על חתול הוא יכול להגיד אבא אני מפחד . יש לו עוד ביישנות כלפי בוגרים זרים, ובבית כנסת מתבייש לרוץ עם ילדים שזרים לו. אבל מזה אני לא מוטרד בינתים כי הוא קטן. מה עושים כדי שהוא ילמד להכנס למוד שינה.
שלום, זה לא כל כך איך לללמד אותו להיכנס ל"מוד שינה" אלא כיצד לייצר עבורו את אותה הסביבה שתסייע לו בכך. אני מדברת כמובן על טקס שינה קבוע, שעת שינה קבועה. כשעה לפני השינה לכבות את כל המסכים להתעסק בסידורי שינה, בהתארגנות לקראת יום המחר וכד'. גם אם הוא לא רוצה לישון או לא מרגיש עייף, אתם בתור הוריו תצטרכו לתפקד קצת כמו הווסת שלו ולעזור לו בהדרגה להתחבר לתחושות בגופו, גם לעייפות שלו. בעזרת סביבה מרגיעה ונינוחה, וקביעות בזמן השינה שתסנכרן גם את גופו לשעת שינה, כל הפרוצדורה הזו של השכבה לישון תהפוך בהדרגה לקלה יותר וברורה יותר עבורו. לגבי מנורת הלילה - ילדים רבים בגיל הזה מעדיפים לא לישון בחושך מוחלט, איני רואה כל מניעה להענות לבקשתו. לילה טוב... ירדן פרידון ברשף
שלום רב בתנו הבכורה בת 6. לאחרונה היא מוטרדת מאוד מכל מה שקשור לנחשים: היא שואלת אותנו עשרות פעמים ביום היום הנחשים יכולים להיכנס לבית שלנו, סוגרת את כל החלונות והלילה הלכה לשון מכוסה כולה (חולצה עם שרוול ארוך, מכנסיים עם שרוול ארוך וגרביים ארוכים, גם על כפות הידיים) - כל זה בטענה שכך הנחשים לא יגעו בה. אנחנו מתייחסים ברצינות לשאלותיה ומסבירים שאין שום סיכוי שהנחשים יגיעו לדירתנו (הממוקמת בקומה 6) ועוד. לא חשבתי שזה מצריך תשומת לב מיוחדת עד שראיתי איך היא הלכה לשון היום... בגן יש לה חוג חיות במסגרתו מראים להם מידי פעם נחשים והיא לא הגיבה עליהם בצורה מיוחדת. אשמח להכוונתך. תודה רבה
שלום ג'וליה, בהנחה שמדובר בפחד מבודד שאינו קשור ליתר תחומי התפקוד של ביתך, אני מציעה כרגע להמשיך להרגיע אותה ולהעביר לה את המסר שאתם שומרים על הבית מכל משמר, שאין שום סיכוי שנחש ייכנס הביתה ושהיא מוגנת. שנית כדאי לבדוק עם הגננת כיצד היא מגיבה לנחשים ובכלל באותו חוג. האם ארע אירוע מסוים שהיא סבורה שעלול היה להוביל לפחד הזה, או אולי זה קשור למידע המועבר לילדים אודות נחשים למשל - ואני מנחשת - שנחשים הם מסוכנים ויכולים להרוג... במקרה כזה חשוב יהיה גם ללמד את ביתך על נחשים באופן שיוכל להרגיע אותה (למשל היכן חיים נחשים, סוגי נחשים וכיוב'). אפשר אפילו לבקש ממעביר החוג "לתקן"מסרים שיצאו משובשים..את מוזמנת להמשיך לעדכן אותי בהתפתחויות. בברכה, ירדן פרידון ברשף
הי, אנחנו הורים לשלושה ילדים: 6, 5, ו- שנתיים וחצי הילדה הקטנה שלנו מבלגנת את הבית באופן קבוע, זורקת צעצועים, שוברת משחקים . שופכת שתייה על הריצפה והספות וזאת על בסיס קבוע . איך אפשר להסביר לילדה בגיל כזה לאסוף אחריה את הצעצועים או לפחות לא לפזר אותם בכל הבית? אנחנו מאוד מתקשים איתה.
שלום, ההתנהגות נשמעת די אופיינית לגיל. ביתכם ממשיכה ללמוד על העולם דרך התנסות חקירה וגם בדיקת גבולות. אני מבינה את הקושי שלכם אך נסו להבין שמטרתכם כרגע היא לא בהכרח לשנות את ההתנהגות שלה בטווח הקצר אלה להמשיך במלאכת הלימוד והחינוך. כל שעליכם לעשות הוא באופן עקבי להסביר לה כיצד נכון ולא נכון לנהוג. רצוי גם לעשות איתה דברים ביחד - כמו לאסוף צעצועים וכד' ולהשתדל לשמש לה דוגמ' אישית שתוכל להפנים. היו אסרטיביים כשצריך אך נסו לא להיות תוקפניים או כעוסים. ספיגת הנורמות מתרחשת עם הזמן ולכן מציעה לכם לקחת אוויר ולהתאזר בהרבה סבלנות, היא בסוף תלמד כמו כולם. בברכה, ירדן פרידון ברשף
שלום רב, ביתי בת ה-7 נלחצת בכל פעם שבאה אליה חברה עד כדי כך שהיא מתחילה לבכות ומסרבת לבלות איתה. היא בעצמה לא יוזמת ביקור אצל חברות. נראה כאילו היא מאוד אוהבת לבלות בבית עם האחיות שלה וגם לבד והבילוי החברתי בבית הספר מספק אותה וכל אינטראקציה חברתית מעבר לכך מפריעה לה. גם עכשיו בחופש הגדול אין לה שום צורך חברתי. לאחרונה היא גם נלחצת ובוכה שמגיעים אלינו אורחים וקרובי משפחה. כאילו מפריעים לה בשלווה. בהתחלה הקשבנו לה וניסינו לתווך אך לאחרונה אני מביעה בפניה את חוסר שביעות רצוני מהעניין ודורשת ממנה לקבל בשמחה את האורחים ולהפסיק לבכות. ברצוני לציין שזה התחיל לפני מספר חודשים. בגן היתה לה תקופה בה התלוננה על כאבי בטן כל הזמן ולאחר שבדקנו מכל הכיוונים ןכשהיא חזרה והתלוננה באינטרקציות חברתיות החלטנו שאין שום בעיה פיזית ואולי היא סתם מתפנקת על כך ש"מפרים את שלוותה" מה לעשות? תודה רבה, מירב
שמדובר בילדה בריאה שמחה ואהובה על חבריה. היא פשוט מרחיקה אותן ועם הזמןהןן פחות מנסות ליצור קשר ולבקר. בבית הספר נראה שהכל בסדר גמור
שלום מירב, אני מאמינה שילדים מאותתים על צרכיהם בדרכים שונות וחשוב מאוד להבין מה עומד בבסיס ההתנהגות שלה. אז קודם כל רצוי לא להתייחס אליה באופן ביקורתי או שיפוטי. שנית אני מציעה לכם לפנות להתייעצות ו/או לאבחון אצל פסיכולוג/ית קלינית של ילדים. ההתנהגות שאת מתארת יכולה לעלות כתוצאה מגורמים שונים, ולכן במקרה זה בהחלט הייתי מציעה התייעצות אישית. בברכה, ירדן פרידון ברשף
יש לי ילד עולה לכיתה א אני אם חד הורית והילד לא מכיר את אביו כשאנחנו הולכים לבריכה או לים הןא לא מסכים להוריד חולצה בשום אופן מה עושים מה הסיבה
שלום טלי, אני מניחה שברור לך שפרידה מאביו אינה יכולה לספק את הרקע הנדרש בשביל באמת להבין את בנך. אם תרצי להרחיב יותר או לכתוב לי מהן ההשערות שלך, אנסה להמשיך משם. בברכה, ירדן פרידון ברשף
שלום אני חונכת של ילד בן 16 עם בעיות קשות של לימודים , היפראקטביות קושי בשפה , הוא לא יכול לדבר רגיל יש לו קושי באחיזה בדברים אך הוא מתנהג כמו כל ילד רגיל , הוא מבין דברים וסיטואציות וכיף לשחק איתו למרות שהוא משתעמם מאוד מהר הבעיה : שלפני כמה ימים ראינו את אח שלו בן 13 עם חברים באיזה פארק כאשר הגענואמרנו לו שלום וכולם התנהגו אליו מאוד יפה המשכנו הלאה אז החניך שלי שאל אותי למה אין לו חברים כמו לאח שלו ולמה אין לו חברה , הוא סיפר לי שהוא נדלק על מישהי ושלח לה הודעות והיא לא הגיבה אז לא ידעתי מה להגיד לו ( גם לי מאוד קשה להתקשר איתו הוא לא מפתח שיחה ורוב התשובות שלו מסתיימות בכן אולי אני אשמח לקבל תשובה שבאמת אוכל לעזור לו
שלום שולי, אז קודם כל זה כבר נשמע שאת עוזרת לו מאוד. הצלחת ליצור איתו קשר כזה בתוכו הוא פותח את ליבו בפנייך, סומךך עלייך מספיק כדי לפנות אלייך עם תהיות ושאלות כואבות, וניכר שאת בכל מאודך רוצה להיות שם עבורו כדי לתמוך בו ולעזור לו. אבל את יודעת לפעמים -תשובות- הן לא הדבר החשוב ביותר שאפשר לתת למישהו. לפעמים התענינות, תמיכה, עידוד, אמפטיה, ליווי ויכולת להיות עם אדם במכאוביו, הם הרבה יותר חשובים. אינני יודעת אם בכלל יש לך תשובות לשאלות שלו, אבל אני מציעה לך פשוט להמשיך להיות איתו עם לב פתוח כפי שהנך. אפשר לומר לו שאת שומעת שזה מעציב אותו, שאת שומעת שהוא היה רוצה יותר חברים, שהוא מרגיש רגשות של אהבה כמו כולם..ולראות כיצד השיחה מתפתחת. את יכולה גם לפעמים להפנות אליו בחזרה שאלות שהוא שואל אותך ולהתעניין מה הוא חושב. הרעיון הוא להיות איתו ולא בהכרח לספק את כל התשובות. נדמה לי שזה בדיוק מה שאת עושה איתו, אז פשוט תמשיכי בעבודה הטובה. מאחלת לך המון הצלחה בעבודתך החשובה! ירדן פרידון ברשף
שלום. בני בן חמש, ילד מדהים, מתוק, בוגר מאד לגילו, חכם ושמח. מרגישה שהוא מוותר לעצמו בעניינים מסויימים: הוא מוצץ אצבע (מתוך מודעות ובחירה), מרטיב בלילה ולא רוצה להוריד את החיתול, והוא מחפש ומבקש (גם מחוץ לבית) כל הזמן ממתקים ושטויות. אני ובעלי מאד רוצים לעזור לו. אני יותר בגישה מאפשרת וחשבתי שאולי עדיף להתעלם ולתת לו להתמודד לבד עם הזמן אבל אני רואה שהוא לא בכיוון. לבעלי מאד קשה לראות אותו מוצץ/מרטיב/אוכל ומחפש שטויות ולמרות שהצעתי להתעלם הוא כן מדבר איתו על כל הדברים הנ"ל. לפעמים בעידוד, לפעמים בביקורת, ולפעמים בהסברה. אבל אני חוששת שההתעסקות הרבה בעניינים האלו ולפעמים ההערות מורידות לו את הבטחון. אני מאד מתלבטת איך לנהוג האם באמת להתעלם ולתת לו להגיע לנכונות בעצמו , או כן לנסות להביא אותו לנכונות על ידי הסברים ועידוד, אולי יש מקום לגעור בו לפעמים (בעיקר בעניין האכילה והמציצה). אשמח לשמוע עצות.. תודה רבה!
שלום, אז לפני העצות והפתרונות, חשוב לנסות לרדת לשורש העניין ולהבין מדוע הוא מתנהג באופן רגרסיבי, קצת אולי תינוקי. מה הוא מבקש מכם ההורים? למה הוא זקוק? האם זה קרה בסמוך לאירוע מסוים? האם הוא מבקש יותר זמן מכם? האם הוא מאותת ששהציפיות/דרישות ממנו גבוהות מידי? לאחר שהצלחתם להבין אותו יותר, חשוב ששני ההורים ימצאו דרך אחת עקבית לסייע לו ושהדרך הנבחרת תהיה כזו שבאמת תומכת בו. אני ממליצה לכם להתייעץ עם פסיכולוג/ית קלינית של ילדים, כדי לחשוב על בנכם לעומק בתוך הקונטקסט הרחב של חייו וחייכם,ולחשוב ביחד כיצד להיות עבורו באופן המיטיב ביותר. כל טוב, ירדן פרידון ברשף
מבקשת מאוד המלצה על פסיכולוג/ית דרך קופת חולים "מכבי" ב רעננה למתבגרת בת16 אני יודעת שאי אפשר להמליץ באתר, אשמח אם תשלחו אלי במייל. תודה על עזרתכם [email protected]
שלום רב, בתקופה האחרונה הבת שלי בת השנתיים זורקת דברים כשהיא כועסת. זה יכול להיות צלחת האוכל שלה, משחק, ספר. הגננת אומרת שמתנהגת כך גם בגן. אני מעירה לה כל הזמן, ואומרת לה שלא זורקים דברים, וצריך להביא לאמא ביד, אבל זה לא עוזר. איך משנים את התנהגותה?
שלום שרית, גיל שנתיים הוא כזה גיל המאופיין במעין "מרד ילדות", ואפילו זכה לכינוי "גיל שנתיים הנורא". בגיל הזה ילדים ממשיכים ללמוד על העולם ועל עצמם, להתנסות ולבדוק את עצמם ואת הסביבה. זהו גיל בו ילדים הרבה יותר עצמאיים עם הרבה יותר יכולות וכוחות, ומאידך עדיין מאוד קטנים, נזקקים, לא מסוגלים לעשות הרבה לבד ובעלי סף תסכול נמוך. לכן המטרה שלכם ההורים בשלב זה היא לא בהכרח לחתור לשינוי ההתנהגות, אלה למצוא דרך כיצד להכיל את ההתנהגויות האלה כך שאתם מצליחים מחד לעזור לה להרגיש פוטנטית ובעלת מסוגלות, ומאידך מלמדים אותה נורמות התנהגות דרך חזרה עקבית על מסרים חינוכיים לצד שיקוף רגשי שיעזור לה להבין יותר את רגשותיה ובהמשך גם לבטא אותם באופן מילולי (למשל "אני רואה שאת כועסת עכשיו, אבל אנחנו לא זורקים דברים"). אז קחו הרבה אוויר, התאזרו בהרבה סבלנות ואמפטיה, גם הפאזה הזו תחלוף תעבור לה.. בברכה, ירדן פרידון ברשף
לאחרונה בני בן ה 11 מתנהג באופן די מוזר הוא שוטף את ידיו ובייחוד את פניו בכל שניה אפשרית קרוב ל 20 30 פעם ביום לאחרונה אפילו כאשר הוא רוצה לשתות הוא שוטף כוס שכבר נשטפה ורק אז שותה כנל גם לגבי כוס חד פעמית ניסינו לשוחח איתו אך אין לו כל תשובה מדוע הוא עושה זאת אשמח לתגובתכם בנושא בתודה מראש משה
שלום משה, בנך מבטא התנהגות אובססיבית קומפולסיבית שמקורה בחרדה ובניסיון כושל לשלוט בה. אני מציעה לך לבחון את גורמי המתח בחייו, מה עשוי לעורר בו חרדה, ולפעול ישירות להפחית גורמים אלה ולהקל עליו. ממליצה אפילו להתייעץ עם פסיכולוג/ית קלינית של ילדים. בברכה, ירדן פרידון ברשף
הצילוווווו לפני כחודשיים בני הצעיר החל לדבר לתאר ולספר בלי הפסקה על כל "המעשים הרעים" שלכאורה עשה ועל "המחשבות הרעות" שלכאורה חשב )בכוונה רציתי שהחבר שלי ייפול, בכוונה נגעתי בך עם ידיים מלוכלכות ועוד(. זה מתחיל מרגע שפורח עינייםנועד הרגע שנרדם. בימים האחרונים עסוק בשטיפת ידיים בלתי פוסקת . יש לציין שמדובר בילד חכם מאוד, תלמיד מצטיין, חברותי וחייכן אבל כאילו נכנס בו "הילד הרע" מהסיפור של לאה גולדברג. הוא מגדיל לעשות ולא מפסיק לתאר ולשתף במעשיו ומחשבותיו. מה עושים? איך עוצרים את המפלצת הזו??????
שלום טלי, בנך חווה ייסורי מצפון ורגשות אשמה על מחשבות ורגשות, על משאלות ואולי על כוונות. יש הבדל בין כל אלה למעשים, כשגם מעשים מסוימים הם כידוע "ברי כפרה".ההבדל הוא שעל מעשים אנו יכולים לשלוט ועל מחשבות ורגשות הרבה הרבה פחות אם בכלל. לכן צריך למצוא דרך ללמד את בנך שכולנו בני אדם וככאלה לכולנו מחשבות ורגשות שיכולים להיות "טובים ופחות טובים" - ושזה טבעי. את יכולה אפילו לשתף אותו בכמה רגשות ומחשבות מסוג זה משלך. למדי את בנך שהשליטה שלנו יכולה להיות על המעשים שלנו ובנוסף נסי להבין מה עומד מאחורי אותו "ילד רע" שצץ ועולה (אולי כעס, רצון לנצח, עלבון וכיוב').את יכולה למשל לומר לו "זה טבעי שרצית שחבר שלך ייפול במשחק כדורגל, כי כל אחד אוהב לנצח, זה טבעי. אבל שיחקת את המשחק בצורה הוגנת וזה מה שחשוב ועל כך כל הכבוד". בברכה, ירדן פרידון ברשף
שלום, כאשר נולד בני האמצעי, שמנו לב די מהר כי הוא מתבכיין יותר, תסכולו והתייאשותו גדולים יותר וכי הוא נוטה להגיע למצב שיש ממש צורך לגרור אותו. מצבים שהוא לא קם היו ןעודם שכיחים (כעת הוא בן 10). כעת בחופשת הקיץ הוא נוטה לישון המון ושוב הוא מחליף מצב רוח טוב לצעקות של "די", חוסר יכולת לתקשר, חוסר תנועה. יאוש וכמובן מתיש עד מאוד. זה בר חלוף, כלומר זה עובר ומשתנה, אך כאן הדאגה. בין השאר הוא התגלה כהיפוטוני, סברנו תקוםה מסוימת שאולי חולשת השרירים היא הגורם, אך כיום הוא בכושר מעולה, מתאמן בטניס באופן קבוע ובכלל פעיל. מה הכיוון? מדוע ילד מתנהג כך מילדות? האם הכיוון הוא פיזיולוגי ולא נפשי? אודה לעזרה.
שלום, אתה מעלה תהייה ולצידה שאלה טובה. אם אני הולכת עם הרהורי ליבך, כפי שאני נוטה לעשות עם הורים, שהרי אתם מכירים את ילדיכם טוב יותר מכולם, אני יכולה לשמוע שקיים אצל בנכם דפוס בו הוא יכול "ליפול" אל תוך חוסר אונים מתסכל ומייאש, שם הוא זקוק לתמיכה ועזרה על מנת להתארגן ולהניע את עצמו מחדש. חופשת הקיץ מאופיינת בהפסקה מהמסגרות המארגנות את מרבית חיי היומיום של הילדים. מסגרות אלו מספקות חוויה מחזיקה ותומכת אשר יכולה למתן במעט את אותה הנטייה "ליפול" אל תוך עצמו ולהרגיש "שמוט" וחסר כוחות או אולי היפוטוני כפי שאתה מעלה. ההיפוטוניה בילדות בהחלט עשויה לעכב מעט את האפשרות של ילד להשתמש בגופו על מנת לממש את רצונותיו ולהנות מהחיות שלו ואף עלולה לגרות תחושה פנימית של חוסר אונים. אני שמחה לשמוע שהוא גדל, התפתח והתחזק, אך ייתכן שאותה הנטייה לחוות חוסר אונים מתסכל עדיין קיימת בו, כלומר הוא התגבר על ההיבט הפיסיולוגי, אך נשאר עם פגיעות ורגישות רגשית. לכן בעיני כדאי לשים דגש על שני התחומים גם יחד. אפשר לרשום אותו לחוג עם אלמנט פיזי שגם שם דגש על הקשבה לגוף (אולי יוגה לילדים, סוגים מסוימים של אומנויות לחימה) ובו בעת לקבל את זה שבנכם זקוק לעזרתכם כדי "להניע ולהתניע" את עצמו במיוחד במצבים אלה. אפשר גם להסתייע במטפלים רגשיים השמים דגש מיוחד על הקשבה לגוף (פסיכותרפיסטים גופניים) ולבחון כיצד ניתן לסייע לבנכם דרך הדרכת הורים. בברכה, ירדן פרידון ברשף
שלום רב, יש לי בת בת 2.5 בדיוק. מדובר בילדה מפותחת ביותר, סקרנית, חכמה עם ביטחון עצמי גבוה, דיבור יפה מאד ותקשורת טובה עם ילדים ומבוגרים. אני ואביה פרודים מאז שהייתה בת 8 ימים. בשלושה וחצי חודשים אחרונים הילדה רואה את האב פעמיים בשבוע מספר שעות בכל פעם. בחודשיים הראשונים , כשהיא חזרה מהמפגש היא הייתה שמחה וסיפרה עם מי הייתה במפגש ומה אכלה. ברוב המקרים היא אמרה , שאביה לא נמצא במפגשים. כמו כן, היו בעיות עם טיב האכול שניתן לה במפגשים והיא הקיאה פעמים רבות אחרי המפגשים. כמובן, שדיווחתי על זה לעובדים הסוציאליים והם תיחקרו את האב על הנושאים הנ"ל. מאז יש מפנה חד בילדה אחרי שהיא חוזרת מהמפגשים. תחילה, היא הפסיקה לספר על האוכל שאכלה שם. וכעת, בצורה מוזרה ומפחידה גם הפסיקה לספר עם מי הייתה במפגש. זה קורה בצורה כזו: היא מתחילה לספר :"אני הייתה במרפסת. וגם..." ברגע זה עיניה מתמלאות פחד וחרדה, היא משתתקת. לאחר מכן היא מעבירה שיחה לנושאים אחרים ולא עונה לשאלותיי מה היה במפגש ועם הייתה. למרות שלפני זה תמיד הייתה מספרת והייתה משתדלת לענות על שאלותיי. בשאר התחומים התנהגותה לא השתנתה, היא חוזרת מהטיול איתי או עם אימי ומספרת איפה הייתה ומה עשתה וכו'. מה זה יכול להיות? האם סביר להניח שאב ובני משפחתו מפחידים אותה ואוסרים עליה לספר לנו מה מתרחש במפגש? או לחלופין, קורה משהו מפחיד במפגש ולכן היא לא מדברת? אני חרדה מאד ולא יכולה לדעת מה קורה במפגש. תודה! אירנה.
שלום אירנה, אכן מצב מורכב מאוד ומטריד. אני מבינה את הדאגה והחרדה שלך, וחושבת שפעלת נכון כאשר שיתפת את גורמי הרווחה בחששות שלך. עצתי היא להמשיך לפעול באופן הזה מכיוון שכרגע הם הגורמים העיקריים בהם את צריכה להעזר. לגבי השאלות הספציפיות שלך - אינני יודעת מה קורה שם ולכן בוודאי שלא אוכל לענות אבל חשוב מאוד שתהדקי את ההשגחה ואפילו תפני לקבלת טיפול אישי והדרכת הורים (אפשר גם דרך שירותי הרווחה) שיסייעו לך להתנהל בתוך המצב המורכב הזה ואל מול ביתך. כל טוב, ירדן פרידון ברשף
יש לי ילד בן 6 עולה לכיתה א 1הוא לא מוכן בשום אופן להוריד חולצה בים או בבריכה אפילו בבית לא בן דודו בן השנתיים אם יראה אותו אחרי המקלחת הוא משתולל 2הוא מתחבר ומשחק עם בנות ועם ילדים מתחת לגיל שלו 3במידה ולא עושים את מה שהוא מבקש הוא משתולל מרביץ לעצמו צועק טורק דלתות שואל ואומר משהו 20 פעם יש לציין שאני אם חד הורית והילד אף פעם לא ראה את אביו הוא מכיר בסבו כאבא שלו הגדירו אותו עם בעיית קשב וריכוז אני ממש חסרת אונים הוא מתיש אותו וגומר לי על הכוח מה עושים האם נורמלי כל מה שאמרתי
שלום רויטל, האם הוא נורמאלי? בהחלט כן, האם הוא במצוקה מסוימת? התשובה היא כנראה גם חיובית ולכן הוא בהכרח זקוק לך באופן מסוים. מתוך התיאור שלך ולתחושתי המצב הוא מורכב ולכן אני חושבת שהעצה הטובה ביותר שאני יכולה לתת לך היא לפנות להדרכת הורים אצל פסיכולוג/ית קליני של ילדים המיומן בהדרכת הורים, שיסייע לך להבין את קשייו ולהיות עבורו באופן בו הוא הכי זקוק לך. כל טוב, ירדן פרידון ברשף
ביתי בת שנה ו 4 חודשים יש לה פחד מזרים ומאנשים שלא ראתה הרבה זמן כמו דוד שרואה פעם בשבוע וחצי סבתא פעם בשלושה שבועות שבאים אליהם היא נצמדת אליי ואל בעלי כאשר אנחנו מסבירים לה שעכשיו סבתא שומרת עליה חייבים ללכת היא בוכה צורחת עד שאנחנו חוזרים לפעמים אפילו שעה ויותר. בנוסף היא נרדמת לפני השינה רק על הידיים כל ניסיון להשאיר אותה במיטה שתישן לבד מתחיל בבכי וצחות גם שהיא מתעוררת בלילה ובוכה רוצה אליי מה שבעיקר מרגיע אותה זה טלויזיה או שירים בטלפון היא עדיין לא הולכת כי יש לה פחד לפי דבריה של הפיזתרפיסטית שאנחנו מטיילים ושמים אותה בעגלה היא בוכה רוצה על היידים . כרגע היא מטופלת על ידי אמא שלי ו אנחנו לא יודעים מה לעשות ואיך היא תוכל להשתלב בגן עם הפחד שיש לה . האם זה דבר תקין בגיל הזה ? מה ניתן לעשות למי לפנות ?
שלום שירי, אני מבינה שביתך מטופלת על ידי פיזיותרפיסטית שגורסת שקשייה הם רגשיים. לאור כך ולצד כל מה שאת מתארת, הייתי מציעה אבחון במכון להתפתחות הילד. ההמלצה היא מפאת גילה הצעיר ומשום שאני מבינה שברקע גם קשיים פיזיים. קחו בחשבון שייתכן מאוד שהקשיים הם מינוריים ושבסה"כ תצטרכו הדרכה הורית קלה אבל בעיני לפעמים עדיף להיות בטוחים ורגועים... בברכה, ירדן םרידון ברשף
שלום רב, רציתי לשאול לגבי בני, הוא בן 7 וחצי. שמתי לב לאחרונה שהוא ממש לא אוהב להנות מדברים שצריכים להיות מהנים כמו: להיות בקייטנה עם חברים שהוא כבר מכיר, ללכת לים עם המשפחה, להגיע למסיבת סיום של כיתה א' למרות שיש לו תפקיד מרכזי בהופעה. הוא אומר שמשעמם לו ולא רוצה ללכת, מעדיף להישאר בבית. יש לציין שהוא ילד בכור אחריו יש עוד 2 אחיות בהפרש של שנה. בסופו של דבר הוא מגיע למסיבות או קייטנה אחרי שכנועים שיהיה לו כייף או יקבל הפתעות. האם יש צורך בטיפול כלשהו? האם אני צריכה לדאוג או שזה יחלוף מעצמו? אשמח לתשובה.
שלום, לא הייתי מתעלמת מהמסרים שבנך מעביר לך ומנסה לרדת לעומק הדברים. הדאגה שלך במקום, לא בהכרח כי המצב הוא "מצב מדאיג" אלא פשוט כי בנך רוצה שתשמעי ותביני עליו דבר מה, וזה בדיוק מה שאת מנסה להבין - אז עד כאן הכל כפי שאמור להיות. לגבי מה הוא מנסה לומר לך, מדוע "משעמם לו" והוא אינו נהנה מהדברים שציינת - את זה את תצטרכי להמשיך לברר. האם למשל הוא נהנה מדברים אחרים, האם ייתכן שיש דברים אחרים שמתרחשים בחייו שמקשים עליו, האם הוא מרגיש לחץ סביבתי להתנהגות מסוימת, או להישגים? אינני יודעת, וכפי שאמרתי, את תצטרכי להמשיך את הבירור, ואפשר גם בעזרת פסיכולוג/ית קלינית של ילדים שיוכל לסייע לך דרך הדרכת הורים. בברכה, ירדן פרידון ברשף
שלום רב. בתי בת ה3 כרגע נמצאת באותו הגן עם בת אחי,שנה הבאה רשמנו אותן לאותו הגן כדי שההסתגלות תהיה להן קלה. אך ככל שהיום מתקרב יש לי הרהורי חרטה,הם חברות טובות אך מרבות לריב על כל דבר,כל משחק שאחת מחזיקה אז גם השנייה רוצה ואז מתחילים הבכי ולעיתים גם מכות הדדיות. בתי אומרת לי שהם רבו בגן אך מנגד כיף להן ביחד. השאלה אם זה גיל כזה שיעבור? ואני גם פוחד שזה יפגע בבתי בגן החדש שילדים יראו שהיא מציקה לה ואז גם הם יציקו לה. כרגע הם באותו הגן עם הסבתא ובשנה הקרובה הם יהיו בגן חדש. מה עלי לעשות בבקשה,להעביר אותה גן או להשאיר אותן ביחד?
שלום סהר, נדמה לי שבגיל הזה חברויות מתאפיינות בדיוק במה שאת מתארת -משחק משותף, הנאה וחיבה לצד יריבויות, גילויי רכושנות ואגרסיה. את בעצמך אומרת שהן "חברות טובות" וש"כיף להן יחד". אם תרצי תוכלי לשתף את הגננת בחששותייך בתחילת השנה אבל לתחושתי אין ממש סיבה לדאגה. כל טוב, ירדן פרידון ברשף
בתנו בת ה 3 בכורה מבין 2 ילדים. תמיד נהגנו לצאת כשהם ישנים וביביסיטר שמרה עליהם או חמותי כשהם ערים . ביתי לא משחררת אותנו כל כך מהר וידועה בסצנות אפילו שחמותי נשארת. לפני כחודש היינו צריכים לצאת ב 6 וחצי מהבית והבאנו ביביסיטר שהיא מכירה- הסייעת מהגן. בחורה נעימה וסבלנית שמטפלת בקבוצת הקטנים( הבן שלנו בקבוצה זו). בתנו כמובן מכירה אותה ובני משוגע עליה. חשבנו שזה יהיה קל מכיון שהיא פוגשת אותה כל יום בגן. זה היה נורא.. הילדה צרחה ומשכה בבגדים של אישתי שלא תלך. היה לנו קשה מאד. בטלפון הבנו שהיא נרגעה אחרי רבע שעה. למחרת ביתנו אמרה לנו שהיא לא רוצה ש... תבוא לשמור עליהם יותר כי היא הרביצה לה. ניסינו לחקור והיה נראה שהיא ממציאה את זה. היא תיארה מכות חזקות ושהיא ביקשה ממנה להפסיק. אמרתי לה שהיא חייבת לספר את האמת כי הביביסיטר אמרה שהיה להם כיף ושהיא נרגעה מהר. היא המשיכה בגישה הזו כמה ימים . ועכשיו לבעיה: אנחנו יודעים שלא קרה דבר כזה אבל לא רוצים לתת לביתנו תחושה שאנחנו לא מקשיבים או לא מאמינים לה. אם יקרה מצב כזה בעתיד ויהיה נכון היא לא תבוא לספר לנו כי הזמנו אותה שוב אלינו הביתה. מה לעשות? איך לתת לילדה את התחושה שאנחנו מקשיבים לה אבל יודעים שזה לא נכון( ושכנראה היא תבוא לשמור עליהם שוב)? תודה מראש
שלום אופיר, תוכלו לתת לביתכם את התחושה שאתם מקשיבים לה פשוט על ידי כך שתאמרו לה שאתם יודעים כמה עצוב ולא נעים לה כשאתם עוזבים אותה (לכמה שעות). שאתם יודעים שהיא מתגעגעת אליכם, שהיא מעדיפה להיות איתכם על פני כל שאר האנשים בעולם ושגם אתם מאוד מאוד אוהבים אותה. אפשרו גם לה להתבטא בנושא. לגבי הבייביסטר, אני מציעה להזמין אותה אליכם הביתה מספר פעמים, בימים ושעות שאתם בבית, ותנו להם לשחק יחד. ביום שאתם מתכננים לצאת תוכלו אפילו להזמין אותה כשעה או שעה וחצי קודם ולפתח משחק מהנה יחד. אני מניחה שאז יהיה לה קצת יותר קשה לומר שהיא מרביצה לה, ואתם תוכלו לומר שאתם רואים ויודעים כמה כיף להם יחד..מעבר לזה היו אמפטיים אליה, הבטיחו לה שתחזרו והקפידו על הכנה ופרידה נאותה טרם לכתכם. זהו, זה כל מה שאתם יכולים לעשות ואלו הם החיים..היא בסוף תתרגל ותקבל את זה, אל דאגה. כל טוב, ירדן פרידון ברשף
באמת! הסייעת הזו שכל היום מחליפה חיתולים לכמויות של ילדים, שכל היום צריכה לשמור על איפוק מגיעה לבית שלכם וצריכה להתמודד עם ילדה שצורחת, מה נראה לך שיצא ממנה? שנטי?! רק אם זה מצולם מאמינים לילד? לדעתי להיפגש עם הסייעת ולשאול אותה פנים מול פנים מה היה ושנית לא להביא אותה יותר. אפשר לחשוב שהיא שווה את הבריאות של הילדה שלכם. תמיד תמדי להאמין לילד. הרי בעבר לא המציאה משהו כזה, למה עכשיו...
בתי בת 4. עד עכשיו היתה בגן פרטי. קיבלנו שיבוץ לגן טרום חובה משולב עם טרום טרום-הילדים הכי גדולים בשנתון זה. שאלתי- האם להגיש ערעור ולבקש העברה לגן שהוא רק טרום חובה או להשאיר ככה שעכשיו יש איתה 2 חברות מהגן הפרטי השייכות לטרום טרום. מה שמטריד אותי שהיא יכולה להישאר חברה שלהן במשך השנתיים האלה ואז לעלות לכתה א בעצם לבד .. מה גובר על מה - להיות עכשיו עם חברות או קבוצה חדשה לגמרי אבל כולם בשנתון שלה? תודה רבה!
הי קרן, השאלה היא, אם אני מבינה נכון, מתי עדיפה ההתמודדות עם "להיות לבד" עכשיו או מאוחר יותר בעליה לכיתה א'. אז לכל בחירה שלא תעשו יש יתרונות וחסרונות כפי שאת בוודאי יודעת ואני מניחה שעברת עליהם מיליון פעם..ובסופו של דבר בדרך כלל הורים נשארים עם השאלה הזו פתוחה כי בעצם אין ממש משהו שגובר על משהו. לכן אני כנראה מציעה לך "לזרום עם הדברים". היא קיבלה כרגע שיבוץ שבוודאי ישמח אותה, כאשר תעלה לכיתה א' תהיה מיומנת יותר בוגרת יותר, שפה מפותחת יותר, ואני מניחה שהיא לא תהיה היחידה ש"תעלה לבד". בכל מקרה מדובר בתהליך הסתגלות שיצריך אתכם כהורים לתמוך בה, להיות שם בשבילה, גם כאשר תעלה לגן טרום חובה, וגם כשתעלה לכיתה א'. בברכת חופש נעים! ירדן פרידון ברשף
האם אין כל השלכות שליליות לעצם היות הגן משולב - גירוי חברתי מופחת ואולי פגיעה בהתפתחות בגלל שיש בעצם גם קטנים יותר? תודה רבה!!
הי ירדן אשמח להתייעץ. בתי בת 6.5 לפני עלייה לכיתה א. ילדה מאד נבונה עם יכולות אמפתיה ורגישות לסביבה מאד נדירות לגילה. מגיל צעיר אפשר לומר שהיא לא טיפוס שתמיד שמח ונהנה מהחיים..עם להסתכל על הרצף התנהגותה נורמלית עם נטייה לפיקים כלפי מטה. לרוב חווה מעברים בצורה קצת יותר קשה - כעת למשל בכתה השבוע בכי עצוב ואמיתי מעצם סיום הגן והחשש המלווה את העלייה לכיתה א. הסברנו לה שזה בסדר והגיוני שהיא חוששת ושזה באמת עצוב להיפרד מהגן אבל ניסינו לייצר נקודות אור חיוביות. לאחרונה התקפי הבכי צפופים יותר והיא יודעת לבטא לפעמים שהיא בוכה ללא סיבה ממשית אבל שהיא איננה מצליחה להפסיק את הבכי. לפעמים זה קורה לה מקנאה לאחיה הקטן ולפעמים מסיבות שהיא יודעת שהם אינן מוצדקות ולכן טוענת שהיא לא מצליחה להפסיק והיא לא יודעת למה היא בוכה. התופעות מוכרות לי יותר מגיל ההתבגרות אבל מכיוון שהיא כזה רגישה ומודעת לכל הנעשה סביבה אני חוששת שהיא לוקחת דברים מעט קשה מידי. היא יודעת להנות מחוויות ולשמוח (למרות שגם אז לא תצא מגדרה) אוכלת באופן רגיל ואוהבת לשחק עם חברים ולבד. אני תוהה כמה אני צריכה לחשוש וכמה אני צריכה להתחיל לתחקר את הנושא או שזה טבעי גם בגיל הזה ואנחנו פשוט צריכים להכיל את הכאב שלה גם ללא סיבה נראת לעין. אני קצת חוששת שהדכדוך הוא לא דיכאון וגילה הצעיר מפחיד אותי מאד. אשמח להמלצות מה עליי לעשות תודה רבה דיקלה
שלום דיקלה, מאחר ואינני מכירה אתכם ואת המשפחה, את הנסיבות לתוכן גדלה, את היחסים המורחבים במשפחה ועוד ועוד, קשה יהיה לי להתייחס לסיבות ולדרכי פעולה. אני בהחלט מציעה להתייעץ עם פסיכולוג קליני של ילדים ולשקול אפשרות של טיפול עבורה. מניסיוני ילדים כאלה בהחלט יכולים להפיק תועלת רבה מעצם זה שיש להם מקום אחד בעולם שהוא כולו שלהם, בתוכו הם יכולים לגלות לעבד ולהכיר יותר מקרוב את הרגשות שלהם. הדרכת הורים אחת לשבוע תסייע לכם ההורים להבין יותר את עולמה הפנימי ואת האופן בו היא זקוקה לכם. בברכה, ירדן פרידון ברשף
שלום. ביתנו הבכורה בת 3 וחצי. ילדה מהממת וכובשת, פלפלית ביותר. צוחקת המון ומתרגשת מדברים שילדים מתרגשים מהם קצת בהתלהבות יתר( לדעתי). היא מאד חכמה וקולטת מצבים וניואנסנים שבוגרים ממנה לא קולטים. יש לה עניין עם כניסה לבית הורי והורי בעלי. ממתי שהייתה קטנה היא הייתה בוכה בכניסה לביתם, נשארת מחוץ לדלת , עושה סרטים של 20 דקות עד שהשתחררה. גם היום היא נכנסת ובקושי אומרת שלום. אני מכינה אותה לכך כל פעם מחדש, שאומרים שלום כשנכנסים ושהיא לא חייבת חיבוק ולא רק לומר שלום. הוריי די ביקורתיים לעניין והיו מעירים על כך עד שהבינו שזו הילדה ואין מה לנג'ס לה. אצל חמותי וחמי היא בתחרות מתמדת עם הבת דודה שלה.. וכל ביקור שם( פעמיים בשבוע) יש בינייהן ריב שמוביל את הסובבים להעיר לביתי.. הן שתי ילדות קטנות שרבות על שטויןת והסובבים מעירים לה . אני ובעלי מתעצבנים ולא מאפשרים זאת אבל זה קורה כל הזמן. עם אבי רבתי לפני חצי שנה ריב גדול מכיוון שכעס עליה כשהשתוללה על הספה( כמו כל הנכדים, אבל היא עושה זאת במוקצנות ובצעקות של התלהבות). כעסתי שהוא כועס עליה ככה ושאין לו זכות להרים עליה את הקול. אני ובעלי מרגישים שבגלל שהיא כזאת פילפלית ושובבה המשפחות שלנו מרשות לעצמן להעיר לה בכל הזדמנות ונמאס לנו מזה. אנחנו מעירים למי שעושה כך אבל לא מבינים איך הם מרשים לעצמם . כיצד עלינו לנהוג בעניין? בנוסף יש לה אח בן שנה וחצי שמן הסתם הם רבים על צעצועים ליד כולם.. והיא נתפסת בעיניהם אלימה( כי היא בסהכ חוטפת את הצעצוע בחזרה). אשמח לעצתכם.
שלום יהלי, לתחושתי ביתכם מגיבה ליחסים הטעונים בינכם לבין הוריכם. בנוסף האווירה שם נשמעת לא מאוד נעימה, הם מעירים לה, אתם מעירים להוריכם, לפעמים אפילו רבים איתם, חופש הפעולה שלה מוגבל, האשמה בד"כ נופלת עליה ועל גבי כל זה אני מניחה שקיים גם זיכרון, מודע או פחות מודע, של איך זה להיות ילד בעצמכם שסופג הערות מהסוג הזה מהוריכם. כאמור כמות ה"מטען" היא גדולה ולצד זה יש לכם בת רגישה שלא מסוגלת (ואולי עדיף) להתעלם מכל זה ולהתנהל כאילו דבר אינו מתרחש שם מעל ומתחת לפני השטח. לכן ההמלצה שלי היא קודם כל לנסות לייצב את היחסים שלכם עם הוריכם ולהגיע איתם להבנות בנוגע להתנהלות שלהם מול ביתכם בזמן ביקורים. לגבי ההתנהגות שלכם, הייתי מציעה לנסות לעזור לה להתמודד עם אותן הערות בזמן שזה קורה (להרגיע, לתווך) ולהימנע מלהסלים את הדברים על ידי הערות ועימותים עם הוריכם. בברכה, ירדן פרידון ברשף
אני חייבת לציין שקלטת את הסיטואציה רק ממה שכתבתי( בלי לראות מה מתרחש). אפילו עזרת לי להבין כמה דברים בנוגע להוריי שהיו מעירים לי כילדה. דיברתי איתם בנושא וביקשתי להפסיק עם ההערות. אני רואה שההתנהגות הזו קיימת רק אצל המשפחות ולא במקומות אחרים . אין לי ספק שהיא רגישה למתח שקיים שם ומתהנגת בהתאם. אאמץ את הצעתך לגבי ההתעלמות. אך איך לפעול אם קורה מצב שמעירים לה על השתוללות( שאני מדגישה שנובעת מהתלהבות ו שחק)? תודה
שלום רב, הבת שלי בת שנה ו 4 חודשים נמצאת איתי בבית מהיום שנולדה עד ספטמבר הקרוב שהיא תיכנס לגן. יש לה אחים (תאומים ) בני 4 . לאחרונה היא התחילה ממש להירתע ולפחד מילדים בגיל שלה ואף קטנים יותר דבר שהתחיל ממש להלחיץ אותי בטח לפני הכניסה לגן. אני לוקחת אותה פעמיים בשבוע בבקרים לפעילות עם עוד ילדים בגיל שלה. עד גיל שנה הייתה רוקדת ושמחה מאוד בפעילויות האלה לאחרונה כל ילד שרק מתקרב אליה היא בורחת בריצה אלי ולא משחררת גם אחהצ שאנחנו הולכים לגינה עם האחים שלה כל ילד (בגיל שלה) שרק מתקרב אליה היא בורחת . בדרך כלל היא ילדה מלאת שמחה, מצחיקה וכעת כל פעילות שכוללת עוד ילדים יש לה ממש פחד מהילדים שאיתה. האם התנהגות כזו תקינה? מה עלי לעשות כדי לגרום לה להשתחרר והאם אני יכולה לעשות משהו כבר עכשיו כדי לגרום לה לכניסה קלה לגן? לפי איך שאני רואה את ההתנהגות שלה כיום רק המחשבה על הגן מלחיצה אותי אני לא רוצה שהיא תהפוך להיות ילדה סגורה שנרתעת מילדים חשוב לי לציין שגם עם ילדי בני ה 4 נשארתי בבית עד גיל שנה ו 7 ולא נתקלתי בכזו חרדה .. תודה רבה
שלום דניאל, ייתכן שביתך הייתה עדה או מעורבת באינטראקציה שהייתה לה לא נעימה (וזה יכול להיות משהו מינורי למראית עין) וכעת היא מגיבה לזה באופן הזה. נכון שישנם ילדים שלא עוברים פאזה כזו, כמו למשל ילדייך הגדולים יותר, אולם זיכרי שילדייך גדלו יחד והיו יחד כל הזמן ובעצם גורמים שונים עשויים להשפיע על הופעת התנהגות כזו. מה שחשוב שתדעי הוא שסוג כזה של תגובה אינו חריג לגילה. כרגע אני מציעה לך לעשות את מה שהכי טבעי לעשות וזה שכשהיא נלחצת אז להרגיע אותה, להיות במחיצתה, לקחת מרחק ביטחון מהילדים ולצפות בהם ממקום שמרגיש לה בטוח וכיוב'. לגבי הגן, אפשר לקחת אותה לביקורים קצרים בגן, אפילו קצרצרים, לדבר איתה על הגן, להקריא סיפורים ולצפות בסרטונים. אפשר ליזום מפגשים/משחק עם ילד אחד בכל פעם, ואפילו בתוך הבית שלכם שבוודאי מרגיש לה המקום הבטוח ביותר.לתחושתי אין מקום לדאגה, רק חשוב להישאר רגועים כדי לתמוך בה מתי ואיך שזקוקה לך. בברכה, ירדן פרידון ברשף
שלום, ביתי אוטוטו בת שבע , שמתי לב שבזמני לחץ ובהופעות או בזמן התרגשו היא ממצמצת בעיניים. אתמול היינו במופע של החוג התעמלות קרקע והיא כל ההתחלה במשך רבע שעה לערך מצה בעיניים .. ממש טיק כזה . הבנתי שזה מלחץ והתרגשות ונזכרתי שזה קרה גם לפני מס חודשים באיזה טכס אחר. מה יעושים ? למ פונים ? רופא משפה?פסיכולוג? רופא עיניים ? ( לא נראה לי כי זה קשור לראייה- אבל האם כדאי לבדוק?)מה עושים ? איך ניתן להרגיע את זה ?
שלום, טיקים היא תופעה שעשויה להיות נפוצה בתקופת הילדות, אכן מתגברת בעיתות לחץ, ופעמים רבות פשוט חולפת מאליה. למרות זאת הייתי מציעה לך בשלב ראשון להיוועץ ברופא המשפחה ולהמשיך משם. בברכה, ירדן פרידון ברשף
שלום רב, בתי בת ה 4 מסיימת כעת גן טרום טרום חובה. הולכת לגן בשמחה ומשחקת עם ילדים אחרים. בתי ילדה רגישה מאוד, לעיתים היא נכנסת ללחץ מכל מיניי סיטואציות, כמו התקהלות של אנשים, נעלבת ומתחילה לבכות, מתחילה לבכות בגלל חוסר בטחון, חשש. כמעט תמיד נראה לי כאם שהתגובה שלה לא תואמת את הסיטואציה, כאשר בסיום התגובה הזו היא בדר"כ מקיאה. היום חגגה מסיבת סיום של הגן, כל הילדים והוריהם הגיעו, מייד בתחילת ההופעת סיום החלה לשפשף עיניים ולגרד באף, פרצה בבכי וכמעט והקיאה. לאחר מכן העדיפה להישאר מחוץ למבנה הגן איתי ועם בעלי ונמנעה מלהכנס לגן. אני קצת מודאגת, חוששת שהיא תפתח פחדים, תמנע מלהשתתף באירועים חברתיים מפחד או לחץ או מחשש שתקיא. במה מדובר והאם יש לטפל בתופעה כל עוד היא צעירה ובאיזה אופן ומסגרת?? תודה רבה מראש. טל
שלום טל, ההתנהגות שאת מתארת מבטאת רמות חרדה גבוהות. לכן אני מציעה לך לפנות לטיפול אצל פסיכולוגית קלינית של ילדים. כל טוב, ירדן פרידון ברשף
שלום רב, בני בן שנה וחודשיים, מזה כשבועיים החל לבכות פעמים רבות ללא סיבה(או לפחות שאנחנו לא מצליחים להבין), הקיצון הוא שבאמצע הלילה בסביבות השעה 3 מתעורר בבכי לא מוסבר ושום דבר לא מרגיעה אותו, לא על הידיים, לא בקבוק, פעמים שפשוט לקחנו אותו איתנו למיטה כדי לנסות להרגיעו, בנוסף לאחרונה כשכועס או משהו לא "מתאים לו" דופק את ראשו ברצפה ומושך שערות ראשו, ברצוני לדעת האם זה נורמלי, איך מונעים זאת במידה ולא ומה היחס בכלל למצב הזה? תודה מראש.
שלום שלומי, לגבי הבכי, אז אם לשפוט על פי הגיל של הבן שלך, סביר שמדובר בבקיעת שיניים. מצב זה בד"כ גורר בכי ואי נוחות ניכרת בשעות הקטנות של הלילה, ורק הרגעה ונחמה יכולים לסייע קצת עד יעבור זעם. לגבי ההתנהגות האחרת שתיארת, מדובר בתהנהגות המבטאת תסכול. אז צריך להתחיל ללמד את בנכם הקטן כיצד להתמודד עם תסכול ובשלב זה הדרך היא הרגעה הורית. במצבים אלו חשוב לא לתת לו להכאיב לעצמו, להרים אותו, להרגיע אותו ולדבר אליו מילים מרגיעות ומנחמות "נכון שאתה כועס, אבא יעזור לך" וכיוב'. בשני המקרים מדובר בהתנהגויות טבעיות שמצריכות התערבות הורית סבלנית, סובלנית ומרגיעה. בברכה, ירדן פרידון ברשף
בני בן כמעט 8 מסיים כיתה ב. אתמול לאחר שחזרנו מהבריכה, הרשינו לו להיכנס להתקלח יחד עם בן דודו שהוא בערך בן גילו. בעלי שפתח את הדלת לילדים במפתיע מצא אותם כאשר אברי מינם זקורים ונראה כי בני נישק את אבר מינו של בן דודו. כמובן שהיינו בשוק טוטאלי ומיד אמרנו להם לסיים את המקלחת (בלי לומר דבר בקשר לסיטואציה). הבן דוד הלך מיד לאחר מכן ואז שוחחנו עם בננו והסברנו לו שאיבר מין זה דבר פרטי שלנו ושאסור לנו לגעת באיברי מין של אחרים. שאלנו אותו מי יזם את המשחק והוא אמר ששניהם. כששאלנו אותו אם היו מקרים כאלה בעבר הוא השיב בשלילה. אנחנו חוששים שלא עשינו מספיק וגם קצת דואגים אולי חלילה זה מסמן משהו מעבר לכך. מה עלינו לעשות?
שלום אייל, הבירור שעשיתם הוא חשוב. מעבר לכך הייתי בודקת האם הילד חשוף לתכנים מיניים בלתי הולמים (דרך המחשב למשל)ופועלת בהתאם (תכנות לחסימת תכנים). בנוסף הייתי לוקחת את ההזדמנות לשוחח איתו על כל נושא פרטיות הגוף וגם על מין. להקפיד על כך שהשיחה תהיה כנה, אינפורמטיבית ופתוחה ותאפשר לבנכם להעלות בפניכם שאלות ולשתף בכל דבר שיעלה אצלו. למרות שבגיל הזה סקרנות מינית היא טבעית עד כדי התנסויות "וחקירות" כאלה ואחרות בקרב ילדים בני אותו המין, הייתי מהדקת את ההשגחה עליו. אם אתם עדיין נותרים באי שקט, וחשוב שתקשיבו לתחושת הבטן שלכם, אני ממליצה לגשת להתייעצות עם פסיכולוג ילדים (ולהציע גם להורי בן הדוד לנהוג באותו האופן). בברכה, ירדן פרידון ברשף
היי הילד שלי בן 4.5 קוצץ ציפורניים ואוכל תעור מסביב כיצד ניתן להתמודד? ומהן הסיבות
שלום הילה, הסיבות לתופעה הן רמות מתח גבוהות. אני מציעה לבחון היטב את גורמי המתח האפשריים בסביבתו ולפעול להפחיתם. כך ממדי התופעה יפחתו וניתן יהיה גם לסייע נקודתית ולהציע חלופות "בריאות" יותר כמו מעיכת כדור רך ועוד. בברכה, ירדן פרידון ברשף
היי תודה על תגובתך. בבית הוא לא קוצץ אלה רק בגן. כיצד אפשר לאתר את מקור המתח למי ניתן לפנות.לסיוע?
שלום, בני בן ה-3.5 ילד ביישן. מול מבוגרים הוא בדרך כלל משפיל מבט. מטופל אצל קלינאית תקשורת שגם מולה מאוד קשה לו ליצור קשר למרות שמטופל כבר יותר מחצי שנה. יש לציין שמול מבוגרים הקרובים אליו הוא יותר פתוח ויודע לפנות אליהם (צוות בגן, דודים קרובים). הבעיה היא בעיקר מול מבוגרים, מול ילדים הוא ילד חברותי (אם מדובר בילד במסגרת מחוץ לגן אז הוא מבקש שאנחנו ניצור את הקשר הראשוני ואז הוא משתף פעולה). הקלינאית טוענת שזה חריג וניתן לטפל בזה באמצעות טיפול רגשי. האם אכן ניתן לטפל בביישנות הזו מול מבוגרים? אם כן, אשמח להמלצות לטיפול. והאם טיפול בגיל כזה או להמתין לגיל מבוגר יותר? תודה
שלום עדי, את מצד אחד אומרת שבנך מצליח לקיים קשר חיובי עם מבוגרים שהוא מכיר, אבל לא עם הקלינאית תקשורת למרות שמכיר אותה כבר חצי שנה. לכן אני מנחשת שהקשיים שלו ביצירת קשר הם מורכבים יותר ממה שאת מתארת ובכל מקרה, ברגע שיש ספק לגבי טיפול לילד, אני תמיד ממליצה לגשת קודם לכמה פגישות התייעצות עם מטפל רגשי שמתמחה בהדרכת הורים. בעזרת פגישות כאלה, בהן את מספקת תיאור רחב של הילד ושל המשפחה, את תוכלי לבחון לעומק את האפשרויות השונות, ולחשוב ברצינות מה הדבר הכי נכון עבורך ועבור ילדך. כל טוב, ירדן פרידון ברשף
שלום, בני בן שנתיים וחודש. התחלנו גמילה מטיטולים לפני 3 ימים. אני יזמתי את הגמילה מכיוון שהילד גדל איתי (לא הולך לגן) ואני מכירה אותו היטב ויודעת שהוא בשל לכך. הורדנו יחד טיטול נתנו לו נשיקה אמרנו ביי ביי וזרקנו לפח. אני כן מלבישה לו טיטול-תחתון בשנ"צ ובשינת לילה. יש לציין שאני מרגישה שיפור מיום ליום כשביום הראשון סירב לשבת בסיר ופספס המון בתחתון, יום אחרי כבר הודיע "יש לי פיפי " (אמנם באותו הרגע שעשה בתחתונים ..אך מבחינתי ההודעה זו ההתקדמות), והיום ה-3 כבר הודיע לפני שעשה והספקנו ללכת לסיר ולעשות בו, גם קקי עשה (חלק ברצפה וחלק בסיר) וגם כשאני אומרת לו שצריך לעשות עכשיו פיפי בסיר הוא הרבה פחות מסרב . 2 שאלות : 1. האם אני צריכה להמשיך ליזום ולומר לו כל 20 דק' בוא נשב בסיר ( עשיתי זאת היום והיה שיתוף פעולה נהדר)...החשש שיתרגל אליי, ימשיך לסמוך עליי, ולא יזום זאת לבד, ולכן לא יודיע לי "יש לי פיפי" מאחר ואני לא מתאפשר לו להודיע.. 2. אנחנו צריכים ליסוע לשישי-שבת מחוץ לבית..מהי עמדתך בנושא? נוסעים לסבא וסבתא שגרים מחוץ לעיר ויש שם משפחה גדולה הרבה דודים..והרבה פחות אינטימיות...הוא מאוד אוהב להיות שם, אבל אני חוששת שהוא לא בדיוק יקשיב לי שם בכל הקשור לגמילה, ולא כ"כ יהייה בתהליך....וגם חוששת שהמשפחה לא תתערב ותעיר דברים , כי מילה לא במקום יכולה ליצור רגרסיה אצלו ..הוא ילד מאוד חכם ומבין.... אז איך לנהוג? תודה וסליחה על האורך..
שלום רונה, ניכר שאת עוברת איתו את התהליך ברגישות ובסבלנות, תוך מתן כבוד לגופו וחשיבה על מה באמת ייטיב איתו. שאלותייך הן טובות. מכיוון שהתהליך מתקדם בצורה טובה, אני הייתי מציעה לך להפסיק להזכיר לו לשבת על הסיר כל עשרים דקות, וגם אם מידי פעם יפספס רגע לפני שיגיע לסיר, זה יקדם אצלו את היכולת "להתחבר לגוף שלו" ולהתריע מעט מוקדם יותר. לחילופין את יכולה להזכיר לו לשבת על הסיר באופן אקראי, וכך לא יהיה חשש ש"יסמוך עלייך יותר מידי" בעניין הזה. לגבי נסיעה. אני מציעה לך בכל זאת הסביר לקרובי המשפחה שאתם כרגע עוברים תהליך גמילה ושישתדלו לא להעיר הערות כלל (לא לחיוב ולא לשלילה, וישאירו לך את המלאכה הזו). שם נסי להתנהל כפי שאת מתנהלת באופן רגיל, עם הרבה יותר סבלנות לפספוסים. כלומר תצפי שיפספס יותר, ופשוט אל תעשי מזה עניין. המשיכי איתו כרגיל תוך מתן תשבוחות רבות לכל פעם שמצליח להתאפק ולעשות בסיר. בהצלחה! ירדן פרידון ברשף
הבן שלי יהיה בן שנה כשיכנס לגן בספטמבר הקרוב. הוא רגיש, מאוד סקרן, מגלה חום, מחבק אותנו וגם תינוקות בפארק! הוא מבחין בכל שינוי חדש בבית. פעם אחת החלפתי תמונה והוא שם לב מיד, שם לב לשינוי מיקום של כל פריט... רגיש מאוד לשינויים ויש לו הרגלים שגורמים לו להרגיש בטוח, למשל צריך שאני זו שבבוקר אוציא אותו מהמיטה, את הפירות אוהב לאכול רק בישיבה בפארק מול הציפורים, כשאני אומרת לו אמא תשים לך עכשיו חולצה הוא כבר מבין ומתחיל לכעוס כי המגע של החולצה בעור לא נעים לו. ממש יש לו עדיפויות ורצונות והוא רק בן עשרה חודשים. מרגיש לי שיש לו הקשרות בטוחה איתי ועם בעלי , אך יותר איתי. יודע גם לשחק לבד וגם בודק אם אני באזור ומרגיש בטוח איתי. שמח לראות אותנו חוזרים מהעבודה , וחשדן בהתחלה לגבי זרים אבל מאוד חברותי. הים הסבתות שומרות עליו בבית ואני עובדת קצת יותר מחצי משרה. אני חוששת מאוד מהכניסה שלו לגן שכן הוא מאוד רגיש ומבחין בכל שינוי. בנוסף אני בעצמי חרדתית אז זה בטח לא תורם. בעלי התפשר כשלא רציתי להכניס לפעוטון בגיל חצי שנה אבל עכשיו בעלי ממש עומד על הרגליים האחוריות וממש רוצה שנכניס אותו. אני דואגת שהכניסה שלו תהיה לו קשה, וגם שזה ישנה משהו בהתנהגות . בבקשה תגובתך
עוד דוגמא פעם אחת שמתי מדבקה בחדר על החלון וזה לא נתן לו מנוח, התעצבן וממש רצה שנוריד אותה משם! עוד עניין זה שכשהוא מגיע למקומות חדשים ויש הרבה אקשן הוא אפילו שוכח שהוא צריך לאכול, קודם יבדוק את כל האזור וכל פינה. לא יסכים לאכול עד שקודם יבין מי נגד מי... הוא פיקח, הוא סקרן מאוד וזה חיובי אבל מנגד מפחדת בשל סף הרגישות הגבוה שלו
שלום רותי, אני מבינה שבינך לבין בעלך ישנם חילוקי דעות בעניין הזה, ושכעת את בתור המטפלת העיקרית, נאלצת לעשות צעד שלא נראה לך מתאים ואלי נעשה טרם זמנו. לשלוח ילד למסגרת טיפולית חיצונית כאשר המטפלת העיקרית לא שלמה עם זה - הוא צעד לא פשוט, שכן יהיה לך קשה לשאת את הקשיים שאכן יתעוררו בהתחלה, ולתמוך בבנך. תני לי להרגיע אותך שאם בחרתם מסגרת מתאימה, עם מטפלות רגישות וקבוצה מצומצמתת של ילדים, אז בנך ככל הנראה יסתגל כמו כל יתר הילדים. עדיף יהיה אם תוכלו לאפשר לו כניסה הדרגתית ככל האפשר ואולי ימים קצרים יותר, בוודאי בהתחלה, אבל בד"כ ילדים בגן/פעוטון, לומדים מהר להתנהל כמו כל השאר, ובשלב מסוים גם נהנים מזה שהם "כמו כולם". בנוסף קחי בחשבון שהתנהגויות של פעוטות בבית ובחוץ היא הרבה פעמים שונה, והורים מתפלאים כיצד זה, אבל זה בדרך כלל כך. בקיצור רותי, אם ההחלטה היא להכניס אותו למסגרת השנה, נסי לעבוד על החרדה שמתעוררת בך, וקחי כל יום כמו שהוא בא כדי להתמודד נקודתית עם הקושי שעולה ולתמוך בבנך באופן בו יהיה זקוק לך. נדמה לי שכרגע הרבה מהעבודה הנפשית היא שלך - במובן של התכוננות והערכות לשינוי שעומד להתרחש. יש לך עוד כמה חודשים, אני מאמינה שיהיה בסדר.. בהצלחה, ירדן פרידון ברשף
שלום רב בתי בת 6 בתחילת שנה בכיתה א' הכירה ילדה אחרת בשנה גדולה ממנה והן התחברו מאוד ונהיו חברות הכי טובות- בכל מקום ביחד גם מחוץ לבית הספר. בתי מאוד נקשרה רגשית לילדה זאת. אבל עם הזמן הילדה הזאת הכירה הרבה חברות אחרות והשאירה את בתי רק למצבים שמשעמם לה ואין לה מישהי אחרת לשחק איתה.חוץ מזה היו להם עוד כמה חברות משותפות עם בתי והילדה הזאהשתלטה עליהן, כך ש נהיו חברות שלה בלבד והיא מחליטה עליהן. היא ילדה הכי גדולה והכי גבוהה בשכבה של כיתות א, מאוד חברותית לעומת הילדה שלי שיכולה להסתפק במעט חברות טובות. ואני רואה איך היא מזלזלת בילדה שלי ואיך הילדה שלי סובלת מזה שלפעמים היא לבד ואין לה עם מי לשחק בהפסקות והילדה הזאת גורמת לילדה שלי להרגיש נחותה ממנה. בתי מספרת לי את כל זה ברגשות קשות, יש לה בגלל זה חלומות רעים. אני אומרת לה להפסיק להיות בקשר איתה ולמצוא לה חברות אחרות- אבל זה לא קל לה. איך עוד אני יכולה לעזור לה, מה הכי נכון לעשות במצב הזה? תודה מראש, אמא מודאגת.
שלום, ראשית אפשר לנסות לחזק את ביתך במסגרות מחוץ לבית הספר. חוגים, מקהלה, תזמורת וכל דבר שיכול לחזק לה את הביטחון העצמי ולספק לה סביבה חברתית אלטרנטיבית. לגבי העניין הספציפי, לא ברור בדיוק מה גורם לביתך להישאר חברה של אותה ילדה. מניסיוני חברויות בגילאים האלה בד"כ משרתות איזו מטרה נפשית של הילד, ואני נוטה לייעץ להורים לא להתערב באופן ישיר בדברים. את יכולה לעודד אותה להתחבר עם ילדות אחרות, לעודד אותה להזמין אותן לביתה, או ללכת אליהן אחה"צ, וכאשר ביתך בכל זאת מספרת לך על אותה ילדה, אני מציעה לך לנסות להקשיב לה הקשבה אמפטית, כלומר לשקף את הרגשות שלה, שימי לב -לא אלה שמתעוררים אצלך, ולתמוך בה. לנסות לא להתערב באופן ישיר מידי באיך היא צריכה לנהוג (כמו למשל "אל תהיי חברה שלה יותר"), אבל כן להציע לה חלופות התנהגותיות. כאשר אנחנו ההורים מעורבים מידי רגשית בדברים, זוהי משימה לא קלה בכלל. לכן מספר פגישות עם פסיכולוגית קלינית של ילדים תוכל לסייע לך מאוד להיות עבור ביתך באופן המיטיב ביותר. כל טוב, ירדן פרידון ברשף
היי אני ובעלי נמצאים בתהליך גישור לקראת גירושין. זה לאחר 11 שנים יחד, ילדה בת שבע ונוספת בת שנתיים בבית, הגירושים בהסכמה וברוח טובה וחברית. העניין הוא שאנחנו לא בטוחים מה לספר לבת השבע. אם נאמר לה שאנחנו לא מסתדרים היא לא תבין למה, מכיוון שמאז שהחלטנו מאד טוב ונעים בבית, שנינו רגועים יותר ומבינים שעכשיו אין סיבות לריב. באופן כללי לאורך השנים גם כשהיתה אוירה מתוחה בבית השתדלנו לשמור את המריבות לזמנים שבהם הילדות ישנו. מה אומרים לילד שההורים שלו מתגרשים כי הם פשוט שונים מדי, כבר לא מרגישים אהבה גדולה, והתקשורת ביניהם לא טובה? איך מסבירים כשהמצב הוא ששנינו כבר לא מסבים אחד לשני אושר?
שלום לוקה, אני חושבת שהדגש צריך להיות דווקא על כך שאתם נשארים ההורים שלהם, שתמיד תהיו שם עבורם ושגם בינכם ההורים, עדיין קיימת אהבה ואיכפתיות. חשוב מאוד כמובן שתשאירו להם מקום לעכל את הדברים ולבטא בפניכם כל מה שעולה. לגבי הסיבה, אתם יכולים פשוט להסביר להם בקצרה את מה שכתבת לי, וכפי שאמרתי הדגש לא חייב להיות על זה. משהו כמו - אמא ואבא שונים מאוד, חושבים אחרת ולכן לא מסתדרים. זה שלא רבתם בפניהם, לא סותר בשום צורה את הדברים האלה, ואתם יכולים גם להסביר להם - אם ישאלו - שגם כשלא הסתדרתם ניסיתם לפתור ולסדר את הענינים שלכם בעזרת דיבורים(לא ריבים), ללא הצלחה. כל טוב, ירדן פרידון ברשף
הבן שלי בן 6 בעוד חודש והוא מתאמן בטקוואנדו מזה שנתיים עם המאמנת אניה מירקין שנפטרה היום מדום לב בגיל 29. אנחנו המומים וכואבים מאוד. הבן שלי מעריץ אותה ומחכה בקוצר רוח לראות אותה ביום חמישי. מה עושים? האם מספרים לו? או פשוט מסיימים את החוג חודש לפני הזמן ומשקרים בנוגע ללמה החוג נגמר מוקדם מן הצפוי? הילד שלי הוא ילד חרדתי מאוד ומפחד מהמוות, הוא כל הזמן שואל על כל מיני דברים "האם מתים מזה?" אני אובדת עצות
שלום שנהב, עם כל הקושי אני מציעה שתספרו לו את האמת. חשוב מאדו שתאפשרו לו להיפרד ולהתאבל (בדרכו) על אדם שהיה כ"כ משמעותי עבורו. זו גם הזדמנות לדבר על נושא המוות, ועל כך שבמובן מסויים מוות הוא חלק בלתי נפרד מהקיום של כולנו. נסו להיות פתוחים ומוכנים לענות על שאלות שיתעוררו אצלו ובעצם לתת מקום לכל רגש/שאלה/תהיה שתעלה אצלו סביב הנושא. משתתפת בצערו, ירדן פרידון ברשף