פורום פסיכולוגיית ילדים ומתבגרים

הי ירדן אשמח להתייעץ. בתי בת 6.5 לפני עלייה לכיתה א. ילדה מאד נבונה עם יכולות אמפתיה ורגישות לסביבה מאד נדירות לגילה. מגיל צעיר אפשר לומר שהיא לא טיפוס שתמיד שמח ונהנה מהחיים..עם להסתכל על הרצף התנהגותה נורמלית עם נטייה לפיקים כלפי מטה. לרוב חווה מעברים בצורה קצת יותר קשה - כעת למשל בכתה השבוע בכי עצוב ואמיתי מעצם סיום הגן והחשש המלווה את העלייה לכיתה א. הסברנו לה שזה בסדר והגיוני שהיא חוששת ושזה באמת עצוב להיפרד מהגן אבל ניסינו לייצר נקודות אור חיוביות. לאחרונה התקפי הבכי צפופים יותר והיא יודעת לבטא לפעמים שהיא בוכה ללא סיבה ממשית אבל שהיא איננה מצליחה להפסיק את הבכי. לפעמים זה קורה לה מקנאה לאחיה הקטן ולפעמים מסיבות שהיא יודעת שהם אינן מוצדקות ולכן טוענת שהיא לא מצליחה להפסיק והיא לא יודעת למה היא בוכה. התופעות מוכרות לי יותר מגיל ההתבגרות אבל מכיוון שהיא כזה רגישה ומודעת לכל הנעשה סביבה אני חוששת שהיא לוקחת דברים מעט קשה מידי. היא יודעת להנות מחוויות ולשמוח (למרות שגם אז לא תצא מגדרה) אוכלת באופן רגיל ואוהבת לשחק עם חברים ולבד. אני תוהה כמה אני צריכה לחשוש וכמה אני צריכה להתחיל לתחקר את הנושא או שזה טבעי גם בגיל הזה ואנחנו פשוט צריכים להכיל את הכאב שלה גם ללא סיבה נראת לעין. אני קצת חוששת שהדכדוך הוא לא דיכאון וגילה הצעיר מפחיד אותי מאד. אשמח להמלצות מה עליי לעשות תודה רבה דיקלה

שלום. ביתנו הבכורה בת 3 וחצי. ילדה מהממת וכובשת, פלפלית ביותר. צוחקת המון ומתרגשת מדברים שילדים מתרגשים מהם קצת בהתלהבות יתר( לדעתי). היא מאד חכמה וקולטת מצבים וניואנסנים שבוגרים ממנה לא קולטים. יש לה עניין עם כניסה לבית הורי והורי בעלי. ממתי שהייתה קטנה היא הייתה בוכה בכניסה לביתם, נשארת מחוץ לדלת , עושה סרטים של 20 דקות עד שהשתחררה. גם היום היא נכנסת ובקושי אומרת שלום. אני מכינה אותה לכך כל פעם מחדש, שאומרים שלום כשנכנסים ושהיא לא חייבת חיבוק ולא רק לומר שלום. הוריי די ביקורתיים לעניין והיו מעירים על כך עד שהבינו שזו הילדה ואין מה לנג'ס לה. אצל חמותי וחמי היא בתחרות מתמדת עם הבת דודה שלה.. וכל ביקור שם( פעמיים בשבוע) יש בינייהן ריב שמוביל את הסובבים להעיר לביתי.. הן שתי ילדות קטנות שרבות על שטויןת והסובבים מעירים לה . אני ובעלי מתעצבנים ולא מאפשרים זאת אבל זה קורה כל הזמן. עם אבי רבתי לפני חצי שנה ריב גדול מכיוון שכעס עליה כשהשתוללה על הספה( כמו כל הנכדים, אבל היא עושה זאת במוקצנות ובצעקות של התלהבות). כעסתי שהוא כועס עליה ככה ושאין לו זכות להרים עליה את הקול. אני ובעלי מרגישים שבגלל שהיא כזאת פילפלית ושובבה המשפחות שלנו מרשות לעצמן להעיר לה בכל הזדמנות ונמאס לנו מזה. אנחנו מעירים למי שעושה כך אבל לא מבינים איך הם מרשים לעצמם . כיצד עלינו לנהוג בעניין? בנוסף יש לה אח בן שנה וחצי שמן הסתם הם רבים על צעצועים ליד כולם.. והיא נתפסת בעיניהם אלימה( כי היא בסהכ חוטפת את הצעצוע בחזרה). אשמח לעצתכם.

אני חייבת לציין שקלטת את הסיטואציה רק ממה שכתבתי( בלי לראות מה מתרחש). אפילו עזרת לי להבין כמה דברים בנוגע להוריי שהיו מעירים לי כילדה. דיברתי איתם בנושא וביקשתי להפסיק עם ההערות. אני רואה שההתנהגות הזו קיימת רק אצל המשפחות ולא במקומות אחרים . אין לי ספק שהיא רגישה למתח שקיים שם ומתהנגת בהתאם. אאמץ את הצעתך לגבי ההתעלמות. אך איך לפעול אם קורה מצב שמעירים לה על השתוללות( שאני מדגישה שנובעת מהתלהבות ו שחק)? תודה

שלום רב, הבת שלי בת שנה ו 4 חודשים נמצאת איתי בבית מהיום שנולדה עד ספטמבר הקרוב שהיא תיכנס לגן. יש לה אחים (תאומים ) בני 4 . לאחרונה היא התחילה ממש להירתע ולפחד מילדים בגיל שלה ואף קטנים יותר דבר שהתחיל ממש להלחיץ אותי בטח לפני הכניסה לגן. אני לוקחת אותה פעמיים בשבוע בבקרים לפעילות עם עוד ילדים בגיל שלה. עד גיל שנה הייתה רוקדת ושמחה מאוד בפעילויות האלה לאחרונה כל ילד שרק מתקרב אליה היא בורחת בריצה אלי ולא משחררת גם אחהצ שאנחנו הולכים לגינה עם האחים שלה כל ילד (בגיל שלה) שרק מתקרב אליה היא בורחת . בדרך כלל היא ילדה מלאת שמחה, מצחיקה וכעת כל פעילות שכוללת עוד ילדים יש לה ממש פחד מהילדים שאיתה. האם התנהגות כזו תקינה? מה עלי לעשות כדי לגרום לה להשתחרר והאם אני יכולה לעשות משהו כבר עכשיו כדי לגרום לה לכניסה קלה לגן? לפי איך שאני רואה את ההתנהגות שלה כיום רק המחשבה על הגן מלחיצה אותי אני לא רוצה שהיא תהפוך להיות ילדה סגורה שנרתעת מילדים חשוב לי לציין שגם עם ילדי בני ה 4 נשארתי בבית עד גיל שנה ו 7 ולא נתקלתי בכזו חרדה .. תודה רבה

שלום, ביתי אוטוטו בת שבע , שמתי לב שבזמני לחץ ובהופעות או בזמן התרגשו היא ממצמצת בעיניים. אתמול היינו במופע של החוג התעמלות קרקע והיא כל ההתחלה במשך רבע שעה לערך מצה בעיניים .. ממש טיק כזה . הבנתי שזה מלחץ והתרגשות ונזכרתי שזה קרה גם לפני מס חודשים באיזה טכס אחר. מה יעושים ? למ פונים ? רופא משפה?פסיכולוג? רופא עיניים ? ( לא נראה לי כי זה קשור לראייה- אבל האם כדאי לבדוק?)מה עושים ? איך ניתן להרגיע את זה ?

שלום רב, בתי בת ה 4 מסיימת כעת גן טרום טרום חובה. הולכת לגן בשמחה ומשחקת עם ילדים אחרים. בתי ילדה רגישה מאוד, לעיתים היא נכנסת ללחץ מכל מיניי סיטואציות, כמו התקהלות של אנשים, נעלבת ומתחילה לבכות, מתחילה לבכות בגלל חוסר בטחון, חשש. כמעט תמיד נראה לי כאם שהתגובה שלה לא תואמת את הסיטואציה, כאשר בסיום התגובה הזו היא בדר"כ מקיאה. היום חגגה מסיבת סיום של הגן, כל הילדים והוריהם הגיעו, מייד בתחילת ההופעת סיום החלה לשפשף עיניים ולגרד באף, פרצה בבכי וכמעט והקיאה. לאחר מכן העדיפה להישאר מחוץ למבנה הגן איתי ועם בעלי ונמנעה מלהכנס לגן. אני קצת מודאגת, חוששת שהיא תפתח פחדים, תמנע מלהשתתף באירועים חברתיים מפחד או לחץ או מחשש שתקיא. במה מדובר והאם יש לטפל בתופעה כל עוד היא צעירה ובאיזה אופן ומסגרת?? תודה רבה מראש. טל

שלום רב, בני בן שנה וחודשיים, מזה כשבועיים החל לבכות פעמים רבות ללא סיבה(או לפחות שאנחנו לא מצליחים להבין), הקיצון הוא שבאמצע הלילה בסביבות השעה 3 מתעורר בבכי לא מוסבר ושום דבר לא מרגיעה אותו, לא על הידיים, לא בקבוק, פעמים שפשוט לקחנו אותו איתנו למיטה כדי לנסות להרגיעו, בנוסף לאחרונה כשכועס או משהו לא "מתאים לו" דופק את ראשו ברצפה ומושך שערות ראשו, ברצוני לדעת האם זה נורמלי, איך מונעים זאת במידה ולא ומה היחס בכלל למצב הזה? תודה מראש.

בני בן כמעט 8 מסיים כיתה ב. אתמול לאחר שחזרנו מהבריכה, הרשינו לו להיכנס להתקלח יחד עם בן דודו שהוא בערך בן גילו. בעלי שפתח את הדלת לילדים במפתיע מצא אותם כאשר אברי מינם זקורים ונראה כי בני נישק את אבר מינו של בן דודו. כמובן שהיינו בשוק טוטאלי ומיד אמרנו להם לסיים את המקלחת (בלי לומר דבר בקשר לסיטואציה). הבן דוד הלך מיד לאחר מכן ואז שוחחנו עם בננו והסברנו לו שאיבר מין זה דבר פרטי שלנו ושאסור לנו לגעת באיברי מין של אחרים. שאלנו אותו מי יזם את המשחק והוא אמר ששניהם. כששאלנו אותו אם היו מקרים כאלה בעבר הוא השיב בשלילה. אנחנו חוששים שלא עשינו מספיק וגם קצת דואגים אולי חלילה זה מסמן משהו מעבר לכך. מה עלינו לעשות?

היי הילד שלי בן 4.5 קוצץ ציפורניים ואוכל תעור מסביב כיצד ניתן להתמודד? ומהן הסיבות

היי תודה על תגובתך. בבית הוא לא קוצץ אלה רק בגן. כיצד אפשר לאתר את מקור המתח למי ניתן לפנות.לסיוע?

שלום, בני בן ה-3.5 ילד ביישן. מול מבוגרים הוא בדרך כלל משפיל מבט. מטופל אצל קלינאית תקשורת שגם מולה מאוד קשה לו ליצור קשר למרות שמטופל כבר יותר מחצי שנה. יש לציין שמול מבוגרים הקרובים אליו הוא יותר פתוח ויודע לפנות אליהם (צוות בגן, דודים קרובים). הבעיה היא בעיקר מול מבוגרים, מול ילדים הוא ילד חברותי (אם מדובר בילד במסגרת מחוץ לגן אז הוא מבקש שאנחנו ניצור את הקשר הראשוני ואז הוא משתף פעולה). הקלינאית טוענת שזה חריג וניתן לטפל בזה באמצעות טיפול רגשי. האם אכן ניתן לטפל בביישנות הזו מול מבוגרים? אם כן, אשמח להמלצות לטיפול. והאם טיפול בגיל כזה או להמתין לגיל מבוגר יותר? תודה

שלום, בני בן שנתיים וחודש. התחלנו גמילה מטיטולים לפני 3 ימים. אני יזמתי את הגמילה מכיוון שהילד גדל איתי (לא הולך לגן) ואני מכירה אותו היטב ויודעת שהוא בשל לכך. הורדנו יחד טיטול נתנו לו נשיקה אמרנו ביי ביי וזרקנו לפח. אני כן מלבישה לו טיטול-תחתון בשנ"צ ובשינת לילה. יש לציין שאני מרגישה שיפור מיום ליום כשביום הראשון סירב לשבת בסיר ופספס המון בתחתון, יום אחרי כבר הודיע "יש לי פיפי " (אמנם באותו הרגע שעשה בתחתונים ..אך מבחינתי ההודעה זו ההתקדמות), והיום ה-3 כבר הודיע לפני שעשה והספקנו ללכת לסיר ולעשות בו, גם קקי עשה (חלק ברצפה וחלק בסיר) וגם כשאני אומרת לו שצריך לעשות עכשיו פיפי בסיר הוא הרבה פחות מסרב . 2 שאלות : 1. האם אני צריכה להמשיך ליזום ולומר לו כל 20 דק' בוא נשב בסיר ( עשיתי זאת היום והיה שיתוף פעולה נהדר)...החשש שיתרגל אליי, ימשיך לסמוך עליי, ולא יזום זאת לבד, ולכן לא יודיע לי "יש לי פיפי" מאחר ואני לא מתאפשר לו להודיע.. 2. אנחנו צריכים ליסוע לשישי-שבת מחוץ לבית..מהי עמדתך בנושא? נוסעים לסבא וסבתא שגרים מחוץ לעיר ויש שם משפחה גדולה הרבה דודים..והרבה פחות אינטימיות...הוא מאוד אוהב להיות שם, אבל אני חוששת שהוא לא בדיוק יקשיב לי שם בכל הקשור לגמילה, ולא כ"כ יהייה בתהליך....וגם חוששת שהמשפחה לא תתערב ותעיר דברים , כי מילה לא במקום יכולה ליצור רגרסיה אצלו ..הוא ילד מאוד חכם ומבין.... אז איך לנהוג? תודה וסליחה על האורך..

הבן שלי יהיה בן שנה כשיכנס לגן בספטמבר הקרוב. הוא רגיש, מאוד סקרן, מגלה חום, מחבק אותנו וגם תינוקות בפארק! הוא מבחין בכל שינוי חדש בבית. פעם אחת החלפתי תמונה והוא שם לב מיד, שם לב לשינוי מיקום של כל פריט... רגיש מאוד לשינויים ויש לו הרגלים שגורמים לו להרגיש בטוח, למשל צריך שאני זו שבבוקר אוציא אותו מהמיטה, את הפירות אוהב לאכול רק בישיבה בפארק מול הציפורים, כשאני אומרת לו אמא תשים לך עכשיו חולצה הוא כבר מבין ומתחיל לכעוס כי המגע של החולצה בעור לא נעים לו. ממש יש לו עדיפויות ורצונות והוא רק בן עשרה חודשים. מרגיש לי שיש לו הקשרות בטוחה איתי ועם בעלי , אך יותר איתי. יודע גם לשחק לבד וגם בודק אם אני באזור ומרגיש בטוח איתי. שמח לראות אותנו חוזרים מהעבודה , וחשדן בהתחלה לגבי זרים אבל מאוד חברותי. הים הסבתות שומרות עליו בבית ואני עובדת קצת יותר מחצי משרה. אני חוששת מאוד מהכניסה שלו לגן שכן הוא מאוד רגיש ומבחין בכל שינוי. בנוסף אני בעצמי חרדתית אז זה בטח לא תורם. בעלי התפשר כשלא רציתי להכניס לפעוטון בגיל חצי שנה אבל עכשיו בעלי ממש עומד על הרגליים האחוריות וממש רוצה שנכניס אותו. אני דואגת שהכניסה שלו תהיה לו קשה, וגם שזה ישנה משהו בהתנהגות . בבקשה תגובתך

עוד דוגמא פעם אחת שמתי מדבקה בחדר על החלון וזה לא נתן לו מנוח, התעצבן וממש רצה שנוריד אותה משם! עוד עניין זה שכשהוא מגיע למקומות חדשים ויש הרבה אקשן הוא אפילו שוכח שהוא צריך לאכול, קודם יבדוק את כל האזור וכל פינה. לא יסכים לאכול עד שקודם יבין מי נגד מי... הוא פיקח, הוא סקרן מאוד וזה חיובי אבל מנגד מפחדת בשל סף הרגישות הגבוה שלו

שלום רב בתי בת 6 בתחילת שנה בכיתה א' הכירה ילדה אחרת בשנה גדולה ממנה והן התחברו מאוד ונהיו חברות הכי טובות- בכל מקום ביחד גם מחוץ לבית הספר. בתי מאוד נקשרה רגשית לילדה זאת. אבל עם הזמן הילדה הזאת הכירה הרבה חברות אחרות והשאירה את בתי רק למצבים שמשעמם לה ואין לה מישהי אחרת לשחק איתה.חוץ מזה היו להם עוד כמה חברות משותפות עם בתי והילדה הזאהשתלטה עליהן, כך ש נהיו חברות שלה בלבד והיא מחליטה עליהן. היא ילדה הכי גדולה והכי גבוהה בשכבה של כיתות א, מאוד חברותית לעומת הילדה שלי שיכולה להסתפק במעט חברות טובות. ואני רואה איך היא מזלזלת בילדה שלי ואיך הילדה שלי סובלת מזה שלפעמים היא לבד ואין לה עם מי לשחק בהפסקות והילדה הזאת גורמת לילדה שלי להרגיש נחותה ממנה. בתי מספרת לי את כל זה ברגשות קשות, יש לה בגלל זה חלומות רעים. אני אומרת לה להפסיק להיות בקשר איתה ולמצוא לה חברות אחרות- אבל זה לא קל לה. איך עוד אני יכולה לעזור לה, מה הכי נכון לעשות במצב הזה? תודה מראש, אמא מודאגת.

היי אני ובעלי נמצאים בתהליך גישור לקראת גירושין. זה לאחר 11 שנים יחד, ילדה בת שבע ונוספת בת שנתיים בבית, הגירושים בהסכמה וברוח טובה וחברית. העניין הוא שאנחנו לא בטוחים מה לספר לבת השבע. אם נאמר לה שאנחנו לא מסתדרים היא לא תבין למה, מכיוון שמאז שהחלטנו מאד טוב ונעים בבית, שנינו רגועים יותר ומבינים שעכשיו אין סיבות לריב. באופן כללי לאורך השנים גם כשהיתה אוירה מתוחה בבית השתדלנו לשמור את המריבות לזמנים שבהם הילדות ישנו. מה אומרים לילד שההורים שלו מתגרשים כי הם פשוט שונים מדי, כבר לא מרגישים אהבה גדולה, והתקשורת ביניהם לא טובה? איך מסבירים כשהמצב הוא ששנינו כבר לא מסבים אחד לשני אושר?

הבן שלי בן 6 בעוד חודש והוא מתאמן בטקוואנדו מזה שנתיים עם המאמנת אניה מירקין שנפטרה היום מדום לב בגיל 29. אנחנו המומים וכואבים מאוד. הבן שלי מעריץ אותה ומחכה בקוצר רוח לראות אותה ביום חמישי. מה עושים? האם מספרים לו? או פשוט מסיימים את החוג חודש לפני הזמן ומשקרים בנוגע ללמה החוג נגמר מוקדם מן הצפוי? הילד שלי הוא ילד חרדתי מאוד ומפחד מהמוות, הוא כל הזמן שואל על כל מיני דברים "האם מתים מזה?"  אני אובדת עצות

שלום ירדן.בתי בת 6 וחצי תיכף מסיימת כיתה א. יש לה אחות הגדולה ממנה ב3 שנים ואני בחודש שמיני להריון. בשבועות אחרונים המורה מספרת על קושי בריכוז,חולמנות ואיטיות. בבית היא מאוד שמחה ותקשורתית ,מזמינה חברות אך לא הולכת אליהן בטענה שאבוא איתה עד שתתרגל... לפני פסח נסעה עם אחותה ובעלי לסבתא בחוץ לארץ והחזרה אחר כך לשגרה היתה קשה. התחילו חלומות רעים אך לא תכופים. בשבוע אחרון כמעט כל לילה קמה וחולמת חלומות רעים אפילו פעמיים בלילה.אני הרוסה מזה גם נפשית וגם פיזית. דיברנו איתה אני ואבא שאולי הלידה המתקרבת מדאיגה אותה ושזה טבעי ולגיטימי.היא אומרת שזה לא זה ושיש משהו בבית ספר אבל היא מסתדרת בעצמה ולא צריכה עזרה...בכל זאת נפגשתי עם המורה ושיתפתי אותה . סיכמנו שהיא תראה מה קורה בדינמיקה החברתית. בינתיים המורה סיפרה שבתי נכנסה ללחץ גדול אתמול כאשר התבקשה למופע סיום שנה לרקוד עם אחד הבנים ושבכתה מאוד. כשדיברנו אני והמורה עם בתי הבנו כי היא רוצה לרקוד עם בת והמורה אמרה שזה לא אפשרי.. בערב סיפרה לי בתי כי אותו בן ל מעשה,הוא בעל ריח גוף לא נעים והאם אני יכולה לומר זאת למורה.אמרתי לה שיופי ש אומרת מה לא נעים לה ואדבר איתה..היא היתה מוטרדת שהמורה תכעס. אמרתי לה שחשוב שהיא משתפ ת והמורה צריכה לדעת מזה ואיני יכולה לדעת אם תכעס..בכל זאת אש ח לדעת מה עוד לעשות כדי להרגיע.תודה

הי ירדן תודה על הטיפ..המורה טוענת שהיא זקוקה לטיפול רגשי ונתנה טלפון של פסיכולוגית בית הספר.אני מתלבטת לגבי זה וגם התיעצתי עם מדריכה שלי שהיא פסיכולוגית. (אני גם מטפלת..)לדבריה אפשר להתיעץ איתה באופן ראשוני אך מאחר ויש מקבץ של נסיבות ויש מערעת תומכת במשפחה אין סיבה למהר כרגע עם זה.מה דעתך?

היי יש לנו תינוק בן תשעה חודשים לפעמים תוך כדי משחק כשהוא יושב ונשען על הקיר, הוא זז קדימה אחורה ודופק את הראש לסירוגין בקיר ונראה גם שהוא נהנה מזה. הוא מסתכל עלינו לפעמים לראות את התגובה אולי? אבל אנחנו לא מגיבים כמובן כדי לא לעודד. מה יכולה להיות הסיבה להתנהגות הזו?

שהוא לפעמים גם משתעל בכוונה כדי שנגיב. הוא תינוק שמקבל הרבה מאוד תשומת לב וחום.

רציתי לשאול, יש לי תינוק בן עשרה חודשים שאמור להכנס לגן עוד חודשיים. ידוע לי שיש מחקרים שמראים שתינוקות שנכנסים לגן בגיל צעיר נוטים לפתח אגרסיביות רבה יותר ונטייה לתוקפנות מאשר תינוקות שנמצאים בבית עד גיל שנתיים. אני מבינה שאולי זו התחרות שיש להם שם על תשומת הלב... בנוסף לתינוק שלי יש חרדת נטישה וחרדת זרים שהתפתחה ממש בשבועות האחרונים. אני רוצה להבין עד כמה ההשלכות של כניסה לכן נכונות כמו שכתבתי או מוטעות. תודה

שלום רב! הבת שלי בת שנתיים וארבעה חודשים, מאוד מפותחת לגילה בכל התחומים (שפה עשירה מזהה אותיות צבעים וכמויות) נגמלה לפני שלושה שבועות. זה התחיל מצויין בבית שלושה ימים בהן פספסה פעמיים פיפי ומאז לא פספסה שום דבר. בגן למדה לבקש והלכה יפה. לעיתים רחוקות פספסה והיו ימים שהיתה יבשה לגמרי. אבל אם בבוקר לא הלכה לשרותים בבית היה בורח לה בחצי שעה הראשונה שלה (פיפי או קקי) בגן שכן ברבע שעה הראשונה בגן היא זקוקה לזמן חימום והסתגלות. ואז החלטנו לשלוח אותה לגן רק לאחר שתעשה בבית. בימים האחרונים היא עושה בבית סביב השעה 7:30 ועד השעה 15:00 היא מתאפקת! לאחר מכן כבר לא מסוגלת ובורח לה. הגננת ניסתה לשכנע אותה שאם תעשה תקבל פיפי פרס וזה לא עזר לה היא אומרת שאין לה פיפי. בבית לא בורח לה בכלל והיא שולטת מצויין. ניסיתי להביא איתה בובה שתיקח לשירותים וזה לא עבד. אשמח לקבל רעיונות מה לעשות??? תודה מראש,

שלום! ראשית תודה רבה על התגובה. הבת שלי עדיין מתאפקת. אתמול רקדה מרוב איפוק והגננת הציעה לה בדרך אגב ללכת והיא ענתה לה שהיא יושבת על האסלה רק בבית. לפני שינת הצהריים הגננת שמה לה טיטול, היא סירבה שתוריד לה אותו כאשר קמה. וכחצי שעה לאחר שקמה היא צרחה שעשתה בטיטול (גם קקי וגם פיפי) והיא ביקשה שתחליף לה. היום הרגישה שבורח לה כנראה לאחר מספר שעות של התאפקות היא ביקשה טיטול ובסוף ברח לה. ניסינו להביא את הישבנון לגן וזה לא עזר. בבית היא שולטת מצוין ואין שום בעיה. האם להמשיך בגישה של התעלמות? מה לעשות עם הטיטול בצהריים? היא מסוגלת לישון ללא טיטול אבל לדעתי זה מאפשר לה בריחה...גם אחכ מסרבת שהגננת תוריד לה אותו. (הצעתי שהיא תוריד והיא סרבה אמרה לה שאני אוריד) תודה מראש על הייעוץ!

שלום רב אני בת 47 נשואה + 2 ילדים בן ובת. בני בן 13 ילד מחונן מוציא ציונים טובים כמעט בלא למידה ובבעיקרון לומד רק מה שמעניין אותו - פיסיקה מתמטיקה אנגלית ערבית לדוגמא אינו משקיע ומקבל ציונים נכשלים אך זו אינה הבעיה. לומד בבית סופר יוקרתי ולמעשה רוב חברי הילדות שלו הלכו לבית ספר אחר הוא טוען שהכל בסדר כאן למרות שלא נפגש עם חברים אחר הצהריים בגלל המרחק וכליום כמעט נשאר לשחק עם חברים בבית הספר כדורגל כשעה שעתיים. הוא הרבה במחשב ואני משתדלת להגביל אותו. בשנה האחרונה אביו עזב את הבית ומתגורר אצל אמו בגלל סכסוך עמי (אנחנו לא גרושים) והוא נפגש איתו אחת לשבועיים. בעברו היה אלוף הארץ מספר פעמים בשחמט אך בתקופה האחרונה לא מצליח לו כי אינו משקיע. היום חזר מבית הספר ואמר שכדאי להפסיק ללמוד בכיתה י. נחרדתי ממחשבה זו ואמרתי לו שהיום חייבים לסיים לימודים ללמוד לתואר אקדמאי ולבנות את החיים. הוא טוען שאפשר לעשותת תואר במתמטיקה ולאח חייב לסיים. הבהרתי לו שאם יעשה זאת לא יישאר כאן בבית. שאלתי היא כזו מאין מגיעה מחשבה גרועה שכזו? אביו סיים טכניון למד הנדסת מחשבים, כל חבריו לכיתה מאוד שאפתניים ממי שמע משפט כזה והאם להתייחס לכך ברצינות? כרגע בכיתה ח. האם הדבר נובע מכך שאין לו כל כך הרבה חברים בכיתה? לקחתי אותו בתחילת השנה לעשות מבחנים לכיתה בה נמצאים רוב חבריו הוא כמובן עבר בהצלחה אך לא רצה לעבור. אנא יעצי לי אני מאוד מודאגת

אני מחנכת של תלמיד כיתה יא זו השנה השנייה. למעשה אני משתדלת לעטוף את התלמיד במיטב יכולתי. לתלמיד יש בעיות משמעת והיו מס' תקריות בנוגע להתנהגותו בבית הספר. בנוסף לתלמיד יש תיק במשטרה שנפתח לו על אלימות כלפי תלמיד אחר. אני יודעת משיחות רבות שאני מקיימת עימו שהוא לא מרוצה מהמסגרת הבית סיפרית ושהוא רוצה לצאת ממנה לבית ספר אחר כי קשה לו. אני רואה את קשייו באופן שהוא לא משקיע ואינו לומד כלל. בנוסף לבעיות משמעת בכיתה. מדובר בתלמיד מתמרד אשר עומד על דעותיו ומשמיע בפני כולם. השבוע פנתה אליי היועצת סיפרה כי בשיחה אישית עם נתלמיד הוא סיפר לה על תחושת הרייקנות שחש בבית הספר, ועל כך כי לאף אחד מהמורים לא אכפת ממנו. הוא מרגיש בדידות גדולה ושאיש לא נמצא שם בשבילו. איך הוא יכול לומר זאת????? אני ממש מתפלאת....אני עושה הכל בשבילו. הוא ציין שגם אני כמחנכת לא שם בשבילו. אני מאוד כועסת על כך. הוא לא מעריך אותי ואת עזרתי. אנא ייעצי לי מה לעשות? תלמיד שמזלזל במערכת ובמורים עוד בא ומתלונן שלא טוב לו??? את חלקיו כתלמיד איננו ממלא, איזה צעד הוא עשה בשביל עצמו?

שלום רב, בתי בת 7 מסיימת כיתה א, ילדה עם הרבה חברות, ובכלל חברותית מאוד, לאחרונה היא התחילה להתעניין ב"זוגיות" היא אמרה שמאוהבת בילד מהכיתה, אני תמיד פירגנתי לה אבל לא יחסתי חשיבות רבה לזה. מה שכן קצת הדאיג אותי שיום אחד היא אמרה שחולמת על משהו ולא תספר לי, בסוף היא סיפרה ומאוד התביישה כשסיפרה זאות(התכסתה בסמיכה שלא תראה אותי בזמן שתומר זאות) היא חולמת שילד אחד שהיא מאוהבת בו יואהב אותה ובנוסף יחבק אותה וינשק אותה. כמובן לא הראתי לה שהייתי מופתעת או הממונה אפשר להגיד, אבל התחלתי להסביר לה שלא כדאי לה לתת למישהו לנשק אותה כי בנים אוהבים יותר את הבנותת שלא נותנות לנשק ולחבק את עצמם וככה שומרות על כבודם... האם לא הייתי צריכה להגיד זאות? איך אני בכלל אמורה להתייחס לכל זה הרי היר סה"כ בת 7 תודה רבה

לא ניתן לתאר טוב יותר .

שלום האם ילד בן 9 שסובל מחרדות יכול להשאר ערב ללא ביייביסיטר, אלה עם אחיו בן ה 11 ? האם יכול להיות לו נזק אם בכל זאת ישאר ערב אחד לבד עם אחיו ?

היי ביתי הבכורה בת 5 ולה אח קטן בן שנה. גננת שזו השנה הראשונה שלה. תמיד ביתי לא הייתה מהמשתתפים בחגים/מסיבות גן/חוגים. גם לא מוכנה ללכת לחוגים (לא מוכנה להתיישב עם הקבוצה ולא מוכנה להישאר בלעדיי- גם לא אם אהיה מאחורי הדלת). אבל השנה המצב הוחמר מאד ורק מתדרדר- נמסר לי שהיא נתקפת התקפות זעם ומרביצה ומפרקת משחקים בגן. לפעמים גם לא מוכנה לשבת במפגשים- יכולה להעיף כסא וללכת. פנינו לשירות פסיכולוגי. אמרו שהצוות צריך הכוונה והיא צריכה הרבה חום ואותנו הפנו לטיפול דיאדי. עברנו אותו (עכשיו הפסקנו ללכת בעצה אחת עם הפסיכולוגית). בבית הכל טוב, היא לא מרימה יד, וכשבא חבר היא לרוב מקסימה ממש ומשחקת מקסים. אבל בגן התקפות הזעם ממשיכות . אין שום הסבר לזה. אין לי שום דרך לעזור לה והיא לא משתפת אותי. רק מתעצבנת כשאני שואלת. מרגישה שהיא במצוקה כלשהי בגן שם ולא נראה שמוצאת את עצמה. אין לה חברה שהתחברה אליה במיוחד. יש כמה ילדים שכל פעם מזמינה מישהו אחר. מה עושים? אני לא בגן ואין לי שום דרך לעזור שם ולא יודעת מה לעשות. אגב היא אוהבת את הגננת והגננת אומרת שהיא מדברת איתה וזה עוזר, אבל זה לא עובר...

תודה על התשובה. לאיזו הדרכת הורים הכוונה ? מאחר שאנחנו כבר 'בוגרי אדלר' ועברנו טיפול דיאדי, איני יודעת מה עלי לחפש. ברור שיש שם משהו רגשי (אנחנו עוברים את אותו דבר עם יום הולדת שיש היום שמצב אחד היא מאד רוצה ללכת ומצד שני זה מכניס אותה לאיזושהי חרדה ומצוקה- וההתנהגדות בהתאם). לא יודעת למי עוד אני אמורה לפנות. תודה.

שלום רב. אני עומדת אחרי אבחון ולפני כנראה התחלת טיפול בריטלין. אני מאוד חוששת מההשפעה של העליות והירידות במצב הילד בין השעות שבהן הוא יהיה תחת השפעת התרופה והוא יהיה מרוכז וממוקד ודברים יצליחו לו לבין השעות בהן הוא יהיה נטול ההשפעה ושוב יהיה עם תסכולים ואכזבות. לשינויים יום יומיים כאלה במצבי הרוח לא תהיה השפעה שלילית מצטברת?

הבת שלי בת שנתיים וחודשיים. יחסית מפותחת, מדברת ברמה סבירה אך מתקשה לענות על שאלות. מדי פעם יושבת על הסיר, אך לא באופן רציף. ניסינו להעביר אותה למיטת מעבר, אך היא מאוד אוהבת את הלול ומסרבת לעבור. מתנצלת אם השאלה נשמעת מטומטמת, האם יש חשיבות להתליכי העצמאות הנל על תהליך ההתפחות? האם להשאיר אותה בלול תקופה ארוכה אם תרצה? אודה לעזרתכם

בני בן 10, לפני חודש התחילו סיוטים בשינה שמעירים אותו כמעט כל יום בסביבות 12 בלילה ולוקח 10 דקות עד שהוא חוזר למציאות מהחלום ובמשך 10 דקות הוא בחרדה. בנוסף גיליתי שהוא גולש באתרי פורנו בזמן שאנו לא בבית. איך להגיב נכון ומה אפשר להסביר על נושא סקס בגיל 10 ועל פורנו בפרט? הודה מאוד על העזרה.

היי ירדן. אני אמא לילד בכיתה ב שכפי הנראה קיימת אצלו בעיית קשב וריכוז . עוד מהגן הגננת ציינה שהוא מתקשה לסיים מטלות ועובד באיטיות. בכיתה אנו חווים את אותה בעייה הוא לא מסיים להעתיק מהלוח ומידי יום אני "רודפת" אחרי השיעורים. המורה ציינה שהוא מוסח בזמן הכתיבה ומסתכל או פשוט בוהה. בבית אני צריכה ל"רדוף" אחריו כדי שבכלל יתיישב . בכל פעם יש בעיה אחרת{הולך לשתות, להביא מחק, לשירותים וכ"ו} אותו הדבר גם בעת הכנת השיעורים. איתמר הוא תלמיד עם ציונים טובים מאוד אבל הבעיה הזו מאוד קשה לי.גם ההתארגנות בבוקר היא איטית מאוד. דבר נוסף שמפריע לי ,הביטחון העצמי שלו למרות שהמורה אומרת שהוא משחק עם חברים והוא מקובל, אני מתקשה לראות זאת ומרגישה שאין הדבר כך. לא מזמינים אותו הרבה אחה"צ, וגם לו קשה למצוא מבין הילדים בכיתתו את מי להזמין. כלומר גם בתחום הרגשי אני חווה קשיים וזה מתבטא גם במצבי הרוח. יש לנו תור לרופא להפרעות קשב אבל הוא יכול לאשר את הבעיה. וגם אם ימליץ על רטלין אני מסתייגת. אודה לך אם תייעצי לי איך אפשר להתמודד עם קשיים אלו. וללמד אותו להיות עצמאי ולא תלותי( אם אני לא בבית השיעורים לא נעשים וגם אם אני לא לוחצת עליו בלי סוף} בברכה אמא עייפה, עצבנית מותשת ומיואשת.

הנה כמה כללים שאמורים לעזור לאיתמר להתמודד עם שיעורי הבית. 1 - יצירת סביבת למידה מיטבית לילד. יש ילדים שחייבים שקט וסביבה נטולת גירויים. 2 - לתחום את הלמידה לזמן קבוע ביום. עקביות, משמעת ושעה או שעתיים (אבל לא יותר) שבהן זה כל מה שעושים, 3 - עוזרים, לא מכינים במקום. תרגילי את הילד שאת לא יושבת איתו, לא מכינה במקומו אלא רק עוזרת ומסבירה אם משהו לא מובן. אלה חלק מהעצות שקיבלתי באוצרות כי אני בודקת אופציות נטולות ריטלין לבן שלי והייתי אצלם. ברור לי ממה ששמעתי שם שיש חלק גדול בהצלחה או באי הצלחה של הילד להתמודד עם הקשיים בשינויי ההתנהלות שלנו ההורים מול הילד. זה מורכב מאוד אבל כנראה אפשרי

שלום רב, ילד שלי בן 3 מאוד נבון וחכם . עד גיל שנתיים הייתי איתו בבית מתוך בחירה. היחסים בנינו היו מצויינים. כשאבא היה חוזר מהעבודה לרוב בני רצה לשחק רק איתו ולא רצה בקרבתי כל כך. חשבתי שזה לגטימי כי הוא מתגעגע אליו מכיוון שלא ראה רוב היום. כיום הוא במסגרת כמעט שנה ואני יצאתי לשוק העבודה. כאשר הוא חוזר מהגן לרוב אני מנסה להמציא פעילות חדשה שיהיה לו כיף, קונה לא מעט מתנות ובגדים (אפילו על חשבון לקנות משהו לעצמי), אני מנסה להיות סבלנית לילד אפילו שהוא מתנהג לא טוב ולהיות שם בשבילו. לעתים אני מוצאת את עצמי מגינה ורבה עם בעלי על כך שהוא צועק על הילד ועושה "ברוגז" ולא מדבר איתו כאשר ילד לא מתנהג טוב. ואז הילד צריך להתחנן לתשומת לב אך הוא מפנה לילד עורף. לעתים בעלי אינו סבלני כלפי הילד ואינו מבין את צרכיו וחושב שהילד מפונק ומופקר. ולמרות כל זה בני בוחר יותר להיות בקרבת אבא מאשר בקרבתי. הוא אינו מעוניין שנשחק כולנו ביחד אלא רק אבא, לרוב משכיב אותו בעלי כי הוא לא מעוניין שישכיב אותו, והכלל באופן כללי הכל רק אבא .. למרות שאמא מנסה... בבוקר הוא מתעורר וישר מחפש את אבא ואם אבא בעבודה אז יהיה הכי מר.. אני לא יודעת מה אני לא עושה נכון.. למה אני נדחקת לאחור.. אין בי קנאה אלא רק תסכול ועצב.. זה נותן לי הרגשה שכמה שיותר באבא יהיה פחות רגיש כלי הבן ויותר יצעק כך הבן יותר נמשך אליו. תודה .

שלום. בני בן שנה וחצי, יש לו אחות גדולה בת 3. איתה חווינו חזק חרדת זרים ואחכ חרדת נטישה ארוכה. ביחד עם הגננת עברנו את זה אבל היה קשה. כיום בני בן השנה וחצי מראה לנו שהוא חווה חרדת נטישה חזקה שמתבטאת כלפי בעלי( אביו) והגננת. בהית הוא לא מוכן לישון אם הוא לא נמצא לידו, לא מוכן לאכול אם הוא לא יושב לידו, רוצה כל הזמן שירים אותו וכנ"ל לגבי הגננת. רוצה להיות איתה כל הזמן, לאכול כשהיא לידו וכנל לגבי השינה. אציין שאם הם לא יגיעו לידו הוא בוכה בהיסטריה . הגננת הסבירה לנו שהוא לא חווה חרדת נטישה בגיל 8-9 חודשים וזה מגיע עכשיו. היא מנחה אותנו כיצד לנהוג אך עדיין קשה מאד להתנהל ככה. איך ניתן לעזור לו ולנו? תודה רבה

אני בשבוע 24 וצריכה לעבור הפלה יזומה בגלל בעיות עם העובר יש לי בבית 2 ילדים בת 6 וחצי ובן 4 שממש מצפים לתינוק איך אפשר לספר להם בצורה הכי עדינה שלא יהיה תינוק

שלום, אני אמא לחמישה ילדים, כשהקטנה בת שנתיים בדיוק. בעוד חודש יש לי נסיעת גיבוש מהעבודה בחו"ל למשך שלושה לילות. אני מתלבטת אם לנסוע. בתי הקטנה קשורה אלי מאוד. היא עדיין יונקת וגם ישנה איתנו במיטה. אני הדמות המשמעותית ביותר עבורה. היא גם קשורה לאחותה הגדולה, לסבתה ולאביה, אבל אין מה להשוות למידת התלות שלה בי. כשאני יוצאת לעיתים רחוקות בשעות הערב מהבית, או כשחוזרת לעיתים רחוקות מאוחר מהעבודה, היא ממש מחכה לי ליד הדלת, קופצת מכל צלצול, ובוכה מרוב געגועים. אני ממש מרגישה איזו רווחה יש לה כשאני מגיעה. אני חוששת שלעזוב אותה ל3 לילות יגרום לה למשבר נפשי או לחרדת נטישה, שהיא לא תבין לאן נעלמתי ופשוט תדאג. אני גם לא יודעת איך אפשר להנות בידיעה שהיא סובלת. מה הדעה המקצועית בעניין? האם יש דרך לדעת מה נכון לעשות? מבחינתי, אם מדובר רק בגעגועים שהיא תרגיש, לא נורא. אני יכולה לנסוע. אבל אם אגרום לה סבל, צער, חרדה - לא שווה לי הנסיעה הזו. פרטים נוספים: בבוקר אביה שם אותה בגן (אני יוצאת מוקדם לעבודה) אני אוספת אותה מהגן אחה"צ ומאז אנחנו צמודות ביחד.. אודה לחוות דעתכם בנושא. (מעדיפה לא להפסיק להניק כתנאי לנסיעה, אבל שוב, אודה להתייחסותכם גם לנושא זה)

שלום, בני בן 4 לא רוצה להסתפר!!! הסתפר בפעם הראשונה בגיל 3. מאז הסתפר מס' פעמים והחליט שיותר הוא לא מסתפר. לטענתו - מפחד. ניסינו לשוחח איתו, ללכת עם אבא, להחליף ספר, לקרוא ספר בנושא ועוד... אך ללא תוצאות. לאחר הפעם הראשונה שהסתפר הופיע אי שטף בדיבור שקיים עד היום. הילד לא מודע לבעיה. הופנה לטיפול אצל קלינאית תקשורת. מה לעשות? השיער ארוך... תודה, ס

שלום, בני הבכור בן שש וחצי התחיל לאחרונה לנשוך ילדים בזמן מריבה . בתור תינוק הוא לא היה נושך . שאני שואלת אותו למה הוא בכלל נושך התשובה שלו היתה כי ככה הוא יכול להשתחרר מאותו ילד שרב . מה הסיבה שהוא התחיל בהתנהגות הזאת ?

שלום. בני בן 5 וחצי שנה, ילד חכם מאוד, עצמאי, חברותי, עוזר, ממש ילד טוב.הוא עולה לכיתה א', והשנה יצא ככה שהוא בגן חובה חדש. הבחנתי לאחרונה שמאוד קשה לו עם עצמו להתמודד עם הפסדים. זה לא קורה בבית הרבה כי בתחילת המשחק אנחנו עוברים על הכללים ומשום מה הוא מרגיש "בטוח" להפסיד במשחק לי לאבא שלו. אבל כשזה קורה בגן הוא מתחיל לבכות. זה לא בכי היסטרי, והוא ממש מנסה להסתיר את זה ואומנם המצב נרגע אחרי שניה וחצי, אבל אני ממש רואה שקשה לו עם עצמו. הוא גם הרבה בוחר לשחק במשחקים שינצח מראש או עם ילדים שיפסידו לו במשחק. השנה אין לי שום שיתוף פעולה עם הגנן, (זה גן חובה חדשץץ לפני כן היה בגן אחר ) כי הגישה של הגנן שונה, והוא בגישה של פשוט להשאיר ילדים עוד שנה נוספת בגן שיהיה להם כיף. האם יש משהו שאני יכולה לעשות כדי לעזור לילד להתמודד בסיטואציות של הפסד במשחקים עם ילדים, כדי שלא יתרגש כל כך מהפסדים במיוחד בבית הספר שנה הבאה?

חייבת עזרה, ילדה בת שנתיים ו9 בגמילה מפסח היא מתפקת לפיפי וקקי כול היום עד ששמים לה טיטול לשינה מדובר בהרבה שעות רצופות לאחרונה התחילה להתלונן שיש לה ג"וק בפות או בטוסיק ומבקשת שננגב לה אם מגבונים שמה אני חושבת שיש קשר להתפקויות שלה , הילדה יושבת בסיר בבית ובגן בשירותים אבל היא לא עושה את הצרכים.

שלום בתי בת 3 וחצי. ילדה די חכמה.כשהיא רגועה היא מתנהגת ממש יפה, משחקת ועדינה. אך יש פעמים (די הרבה, מכל דבר קטן)גם כשהיא משחקת עם ילדים - ממשהו הכי קטן היא מתחילה לכעוס להתעצבן, לשכב על הרצפה, לבכות ולצרוח (גם בגן, למשל אם מישהו לוקח לה משהו), היא לא נרגעת מזה מהר וכל מה שאומרים לה לא עוזר, וכמה שמנסים להרגיע אותה היא ממשיכה. נשכבת ומסרבת לקום, בוכה צורחת ואפילו כשכבר מחזירים לה את הצעצוע שלקחו עדיין בוכה ואומרת שהיא לא רוצה את זה וזורקת את זה בעצבים. גם כשלא מתייחסים היא ממשיכה יותר. בנוסף אם מתקרבים אליה (בדרכ שהיא עצבנית ומתנהגת ככה)היא מתחילה גם להגיד לי דברים כמו "לכי מפה מיד" ו"לא רוצה אותך פה" ו"אני רוצה ללכת לאיבוד" ודברים מוזרים כאלה. אנחנו ממש מתוסכלים מזה ולא יודעים כיצד לנהוג. לפעמים היא גם ממציאה ואומרת שאנו מרביצים לה, למרות שאף אחד לא נגע בה. זה ממש מלחיץ.כי אנשים מהצד יחשבו שזה מה שקורה וזה ממש לא קורה.(אציין שהיא אומרת את הדברים האלה רק כשהיא בהיסטריה ועצבים). עוד דוגמא (שקוראת הרבה) - היינו בחנות ובתי צחקה, שמחה ורקדה ואז איזו אישה עברה לידה וחייכה אליה וקצת צחקה אז בתי התחילה לבכות ולהגיד שצוחקים עליה ושוב...אותה התנהגות כמו שכתבתי בהתחלה.קשה מאוד להרגיע אותה שהיא בהיסטריה כזו.כל פעם שהיא במצב רוח טוב ואפילו אני או בעלי או סבתא שלה או לא משנה מי בא וצוחק ומחייך אליה - היא ישר אומרת שצוחקים עליה ומתחילה לבכות לצרוח ולהיות על הרצפה עם ראש למטה.אני כבר ממש מפחדת לצחוק לידה. זה ממש מביך גם ליד אנשים. אנו לא יודעים איך לנהוג במקרים כאלה - האם ללכת בדרך טובה כשהיא עצבנית ?(לאו דווקא מהדברים שרשמתי, אלה גם אם אומרים לה לא על משהו שרצתה - אותו סיפור)האם לנהוג בדרך קשה ולהגיד לה שלא תקבל דברים ועונשים וכאלה? או לנסות בדרך טובה ולהביא לה ולעשות כל מה שהיא רוצה? אני ממש נואשת. בנוסף - גם שאמרתי לה אם תתנהגי ככה לא תקבלי את זה ואת זה (לדוגמא) ואמרתי לה את זה כשהיא היתה עצבנית , היא עונה שהיא לא רוצה את זה בכלל, מה שממש מקשה כי היא עם המון גאווה. מה עלינו לעשות? אודה לעצתך תודה

יש לי ילדה מתבגרת בכיתה י' בת 15 וחצי. דעתנית, חדה, חוצפנית וחצופה. אני מנסה להחדיר בה ערך של שמרנות וצניעות שמקובלת בעדה בוכרית שלנו. למשל לאחרונה היא רצתה לצאת עם חברותיה ערב יום עצמאות לחגיגות יום עצמאות מחוץ לעיר שלנו וגם להיות שם עד 3 לפנות בוקר. בעדה שלנו לא מקובל לתת לילדה לחזור כל כך מאוחר, ולכן לא אני ולא בעלי לא איפשרנו לה לצאת, דבר זה כמובן העציב אותה מאוד וכשניסיתי להסביר לה את הצד שלי היא לא היתה מוכנה לקבל, אבל מוכנה לציית לנו ההורים כי אין לה ברירה אחרת, שהיא לא מאושרת בגלל הסיבה הזאת. קשה לי לשמוע את זה וזה לא שהיא לא יוצאת עם חברותיה אם זה לסרט מחוץ לעיר, לבילוי יום הולדת במסעדות, לים וכו' רק מה שכן היא יודעת שהגבול שלה עד 12 בלילה. לפעמים מתעכבת עד 12 וחצי. אני אנטי אותו חינוך שמאפשר לנוער להסתובב עד שעות הקטנות של הלילה. היא זורקת לי משפטים שקשה לי חהלחם איתם כמו "כל ההורים מרשים ורק אני לא מרשים לי". רציתי לשמוע מה עלי לעשות איך להתנהג

יש לי ילדה בת 12 וחצי ומאז ומתמיד כל דבר היא עושה לאט אפילו הליכה שלה איטית, מקלחת לוקח לה שעה וחצי, להיסתרק אחרי מקלחת שעה, לעשות שיעורים מסתגרת בחדרה ולא מסיימת עד 12 בלילה ולפעמים יותר. כששאלתי את המורה שלה באם גם בבית הספר היא איטית אז התשובה היתה לא ושהכל היא מספיקה לעשות. יש לה אהבה מוגזמת למשחקי כדור נימצאת שנה ראשונה בחוג כדורסל והיא הכי טובה מכל הבנות בקבוצה, אף המורה שלה מעריץ ומשבש אותה. מיונים במבחנים 100 עד 90 . פרפקציוניסטית בכל דבר. כל המשפחה כל הזמן מעירה לה על האיטיות המוגזמת שלה, אך היא בשלה. זה מביא לשנאה בינה לכל המשפחה. מה עושים?

שלום ביתי השנייה בת 13 , כמו רבים מבני גילה גם היא מחוברת לטלפון הנייד כל היום . אני קוראת את ההודעות מידי פעם , ולא מוצא חן בעיניי מה שאני רואה . היא מתגלה כאדם מטריד , אובססיבי וחסר ביטחון . יש ילד שהציע לה חברות , אני לא הסכמתי כי כרגע היא לא אמורה להיכנס ליחסים האלה בגיל הזה , למרות ששניהם ילדים טובים שלומדים במגמה עיונית . אני רוצה שהיא תשקיע בלימודים כדי שתצליח . הוא נפגע לתקופה ולא דיבר איתה , כמובן שהיא האשימה אותי וכעסה עליי. עברנו את זה . אני לא אוהבת שהיא שולחת הודעות ואם לא עונים לה היא מיד בתגובות של  מה אתה מסנן אותי  , היא פונה לצד שלישי ומבקשת שיבררו למה x לא ענה לה , והיא גם בודקת מתי אותו ילד היה בוואטסאפ לאחרונה ואם היא רואה שהוא היה בזמן ששלחה וראה אז בכלל היא מתעצבנת . ראיתי שהצד השלישי אמר לה x חושב שאת יותר מידי אובססיבית וקנאית וזה לא מתאים ... שוחחתי איתה על זה המון פעמים , החרמתי את הטלפון , הסברתי שזה לא רק טלפון אלא כלי מסוכן . שתשים לב מה היא כותבת , אפילו אמרתי שכואב לי לומר אבל אם זה היה הבן שלי והייתי קוראת את ההודעות שלה , הייתי מבקשת שיתרחק ממנה . כואב לי מאוד , אני לא מבינה מהיכן זה מגיע , היא כל הזמן צריכה תשומת לב , כועסת ומתפרצת מכל דבר שלא נותנים לה , כל עכבר הופך לפיל . אני בבית עם הילדים , סביבם כל היום , לא מבינה למה ? זה דפוס יחסים מסוכן ולא הייתי רוצה שתהיה כזו בתור אדם בוגר . מה לעשות ? מה עוד אני יכולה לומר ? חיבקתי , כעסתי , נישקתי , אמרתי מילים קשות שהיא לא אהבה אבל הן אמת ... מה עוד ? תודה

רציתי לשאול, אני גננת גן חובה וצריכה לעבור ניתוח בקרוב, אני אעדר אם הכל ילך כשורה לתקופה של שבועיים. אני לא מעוניינת לספר לילדים מה סיבת הניתוח אך מצד שני אני לא רוצה להשאיר אותם בחרדה ואי וודאות. הקשר שלי איתם מאד קרוב והם שואלים אותי הרבה שאלות אישיות וגם עכשיו ברור לי שהם יתקשו להרפות אם לא יקבלו תשובות. האם יש לך רעיון מה אפשר לומר שמצד אחד ירגיע, יתן מידע ולא יעורר חרדה, ומצד שני ישמור על הפרטיות שלי ויציב גבול ברור בפני מבול השאלות? תודה לך! עינת

שלום בני בן כמעט 8 חודשים (שבוע הבא), הייתי איתו חצי שנה בבית ולאחר מכן הכנסתי לגן. שמתי לב שהוא לא מתרגש בדרך כלל כשהוא רואה אותי חוזרת, לפעמים נותן חיוך לפעמים גם לא, גם אם מחייך זה עובר מהר. גם לא מתרגש גם כשאני עוזבת אותו. לא רק בגן אלא באופן כללי אדיש אלי. לעומת זאת לרוב האנשים סביבו הוא חייכן וכשאביו חוזר הביתה בערב, הילד יוצא מגדרו, משתולל, מאושר, ורק מחכה שהאבא יגיע להרים אותו. גם בוכה כאשר האב מתעכב להגיע. האם זה נורמלי? אני מרגישה שהילד לא אוהב אותי או שלא נעים לו בחברתי, כבר לא יודעת מה לחשוב. הוא ממש אדיש אלי. תודה לכם

בתי בת השנה וחצי זיהתה זרים כבר מגיל חודשיים וצרחה אצל כולם מלבד עליי או על בעלי, אבל גם כיום, למרות שמגיל חצי שנה היא במעון, היא לא אוהבת ללכת לאנשים אחרים, כולל סבא וסבתא שהיא רואה לעתים קרובות, והיא גם מאד נרתעת כשילדים ומבוגרים מתקרבים אליה למשל כשהיא אוכלת, משחקת, על המגלשה וכו'.. (מלבד בן דוד אחד שקרוב לגילה שהיא מחבקת בשמחה..) היא ישר מתחילה לבכות. גם בגן המשחקים אם יש ילד על המגלשה היא תבכה ולא תסכים להמשיך במתקן עד שהוא יהיה ריק. מאחר והיא בגן עם הרבה ילדים, היא אמורה להיות רגילה לזה שיש ילדים שמשחקים סביבה, לא? יש לומר שמרחוק היא חייכנית לכולם, משחקת, עושה שלום... כל עוד היא עליי או על בעלי אין לה בעיה, אבל אם מנסים לקחת אותה...עד כאן. כשאנו מתארחים אצל אחרים היא כמעט ולא זזה ממני, ואם היא כבר משחקת זה רק אם אני בסביבה, ואם אני יוצאת לחדר אחר היא ישר מתחילה לבכות. גם בגן מאד קשה לה הפרידה. כמעט בכל בוקר כשאנו משאירים אותה היא בוכה (גם בגן הקודם שהיתה בו שלושה חודשים..). האם זה נורמלי? ואם לא, על מה זזה יכול להעיד? האם יש דרך לעזור לה להתחבר יותר ולהיות קצת פחות 'דבק' שלי? בעיקר בשביל הסבא והסבתא המתוסכלים שמרגישים שהם סבא וסבתא בשלט רחוק.... לא יודעת אם רלוונטי אבל נולדה לה גם אחות קטנה לפני כמה חודשים, ואולי זה גם משפיע...למרות שבכל יום כשהיא חוזרת מהגן אנו משתדלים לשבת ולשחק איתה כמה שיותר ולתת לה את מלוא תשומת הלב. סליחה על האורך, רציתי לתת תמונה רחבה ככל האפשר.. תודה רבה.

בוקר טוב בני בן שנה ו4 חודשים בריא לידה רגילה - אבחון כליית פרסה לפני כ3 חודשים התחיל לדפוק את הראש בקיר ברצפה או בכל מקום אחר כמה שיותר קשה יותר טוב כאשר לא מרימים אותו כשהוא רוצה, אומרים לו לא או שלוקחים לו משהו מהיד בגן הם טוענים שהוא מתנהג יפה משתף פעולה צוחק מחייך ומשחק ובבית הוא משהו אחר לגמרי זה מחמיר מחודש לחודש עד כדי סימנים סגולים במצח, אני מפחדת שיעשה לעצמו נזק בגולגולת ולכן שמה אותו בלול או בעגלה ראוי לציין שהוא גם מרביץ לנו ולעצמו מושך בשיער וההרגשה הכללית היא שהוא כל הזמן לא נינוח ועצבני , קשה לארגן אותו אחרי מקלחת הוא אינו מתעניין בכלום מעסיק את עצמו עד גבול מסוים ובלילות זה בכלל קטסטרופה הוא קם הרבה בבכי לא רגוע זז המון נא עזרתכם בהמלצה

בת 14 מתוך 6 בנות בבית שכולן התכנכו לערכים הסברנו להן מגיל קטן על סכנות..על מה מותר ומה אסור..בית חם ואוהב משפחה תומכת כולן יצאו לנו בסדר גמור מדוע היא בחרה לא להקשיב לאבא ואמר ולאפשר לגברים רבים נישואים אבות לילדים לנצל אותה מינית במשך שנתיים שלמים..מה גרם לה להתנהג ככה? היא אפילו במשטרה שהתלוננו דיברה על קשרים" לא על ניצול..דיברה על "כמה הוא חמוד וחתיך" או על" איזה גבר שבגברים"..על כל מי שניצל אותה. אני מיואשת מרגישה שנכשלתים כאמא ומצד שני גם יש לי עמוק בפנים כעס עליה למה היא לא השיבה לי!! עזרו לי!!

בתי נוצלה מינית מגיל 14 עד 15 בידי גברים רבים אני נואשת..הגשנו תלונה במשטרה והיה משפט פלילי פוגע אחד נשלח לכלא לשנה בלבד..שאר הפוגעים מסתובבים חופשי..למה זה קרה למרות החינוך וההסברים אהבה החום ותמיכה שקיבלה בבית. כל הילדים שלי בסדר גמור (6 ילדים) ורק היא התנהגה ככה למה הסכימה לזה?? מה גרם לילדה בת 14 לשעבר עם גברים מבוגרים ונישואין אבות לילדים? לא היה כאן אונס..הכל בהסכמה מלאה ואפילו היא חיפשה אותם על פח כל העדויות במשטרה ובחירות תעזרו לי אני מרגישה מיואשת..

לאחרונה גילינו שבתי בת 14 קיימה יחסי מין ממושכים עם גברים בני 40 נישואים ואבות לילדים. למה זה קרה? אנחנו משפחה נורמטיבית אוהבת תומכת ובית רגיל לגמרי הילדים האחרים בבית בסדר גמור. לא היה חסר לב חום אהבה או יחס בבית. מדוע היא נפלה קורבן לניצול מיני כזה? ובכלל היא לא מבינה שנוצלה..היא חושבת שהיו לה "קשרים" עם כל הגברים האלו.. נא עזרו לי!!

הי. אנו זוג נשוי ויש לנו ילד יחיד בן 4 בעוד חודש וחצי.ילד חכם ומקסים. בשנה האחרונה הוא כל יום לאחר הגן/בסופי שבוע מבקש ללבוש חצאיות, מטפחת על הראש (קורא לה "שיער ארוך") וקשת.אוהב הרבה פעמים לעשות "הופעות" עם התלבושת של הבת-לשיר ולרקוד. מסביר לנו שהוא "אוהב שמתנפנף לו" ורוצה להתחפש לבת. לאחר שקצת קראנו על הנושא באינטרנט החלטנו לאפשר לו ולא להביע את התנגדותנו לרצונות הללו. הדאגה שלנו היא להתנהגות מסוג זה בפומבי/בציבור- כלומר הוא לוקח חצאיות מארגז התחפושות (ואם לא מוצא הולך לארון של אימו) גם כשמגיעים אליו חברים וחברות מהגן, כשהוא הולך לחברות בנות, וגם מבקש שנאפשר לו ללבוש חצאית כשמגיעים אורחים מהמשפחה. לאחר שקיבלנו תגובות לא נעימות אנו חוששים לכך שיכולים לצחוק עליו ילדים גדולים בסביבתו, שישמע תגובות מהמבוגרים במשפחה והורים בגן ולא יודעים מה לעשות. יש לציין שהילד גדל בעיקר בסביבה נשית- כלומר עם אימו (האב עובד הרבה שעות בשבוע), סבתו ואחייניתו בת ה-5.מצד שני הוא כן מתעניין גם במשחקים של בנים. תודה

שלום רב, איך להתייחס לבני בן ה 6 וחצי שמידי פעם חוזר לדבר כתינוק וגם עושה פרצוף של תינוק והליכה של ילד קטן, זה התחיל לפני כחודש.?

שלום בתי בת 16 מזה 5 ימים, אינה מדברת עם איש. היא הצהירה כי לא אכפת לה מאף אחד ושלא יפנו אליה ומאז לא מתקשרת. הפסיקה ללכת לביה"ס ואינה בקשר עם חברות. כשפונים אליה היא לא עונה או מרחיקה את הפונה. במהלך היום שומעת מוסיקה, צופה בטלוויזיה. לא יוצאת מהבית. לא מוכנה לגשת לטיפול ולא מסבירה את מצוקתה. ההשערה שלנו שיש קשר לפרידה האפשרית בינינו (הוריה) למרות שעד כה תפקדה בצורה טובה מאוד. נודה לעזרה.

שלום רב, לאחרונה רכשנו מגרש עליו נבנה בית ונכנס בעוד כשנתיים/שלוש. הבית יהיה במועצה שונה מזו בה אנו גרים כעת. יש לנו שתי בנות - אחת עולה לג' ואחת לא'. אנחנו מתלבטים האם נכון יהיה לעבור כבר עכשיו לגבולות המועצה החדשה, או להמתין ולעבור רק כאשר הבית יהיה מוכן. מצד אחד, המעבר יאפשר להן כבר להכיר חברים (אם כי לא בהכרח נגור באותו ישוב בו נבנה) ואת האזור, ולהיקלט כמה שיותר מוקדם בביה"ס. מצד שני, ביחוד עבור הקטנה, יהיה זה מעבר קשה הכולל גם מעבר מגורים, גם שינוי חברים וגם כניסה לכיתה א'. אם נישאר בביתנו הנוכחי - תוכל ללמוד עם חבריה לגן - בבי"ס אותו היא מכירה בגלל אחותה. נשמח לחוות דעתך בעניין תודה ענת