פורום פסיכולוגיית ילדים ומתבגרים

שלום ירדן.בתי בת 6 וחצי תיכף מסיימת כיתה א. יש לה אחות הגדולה ממנה ב3 שנים ואני בחודש שמיני להריון. בשבועות אחרונים המורה מספרת על קושי בריכוז,חולמנות ואיטיות. בבית היא מאוד שמחה ותקשורתית ,מזמינה חברות אך לא הולכת אליהן בטענה שאבוא איתה עד שתתרגל... לפני פסח נסעה עם אחותה ובעלי לסבתא בחוץ לארץ והחזרה אחר כך לשגרה היתה קשה. התחילו חלומות רעים אך לא תכופים. בשבוע אחרון כמעט כל לילה קמה וחולמת חלומות רעים אפילו פעמיים בלילה.אני הרוסה מזה גם נפשית וגם פיזית. דיברנו איתה אני ואבא שאולי הלידה המתקרבת מדאיגה אותה ושזה טבעי ולגיטימי.היא אומרת שזה לא זה ושיש משהו בבית ספר אבל היא מסתדרת בעצמה ולא צריכה עזרה...בכל זאת נפגשתי עם המורה ושיתפתי אותה . סיכמנו שהיא תראה מה קורה בדינמיקה החברתית. בינתיים המורה סיפרה שבתי נכנסה ללחץ גדול אתמול כאשר התבקשה למופע סיום שנה לרקוד עם אחד הבנים ושבכתה מאוד. כשדיברנו אני והמורה עם בתי הבנו כי היא רוצה לרקוד עם בת והמורה אמרה שזה לא אפשרי.. בערב סיפרה לי בתי כי אותו בן ל מעשה,הוא בעל ריח גוף לא נעים והאם אני יכולה לומר זאת למורה.אמרתי לה שיופי ש אומרת מה לא נעים לה ואדבר איתה..היא היתה מוטרדת שהמורה תכעס. אמרתי לה שחשוב שהיא משתפ ת והמורה צריכה לדעת מזה ואיני יכולה לדעת אם תכעס..בכל זאת אש ח לדעת מה עוד לעשות כדי להרגיע.תודה

הי ירדן תודה על הטיפ..המורה טוענת שהיא זקוקה לטיפול רגשי ונתנה טלפון של פסיכולוגית בית הספר.אני מתלבטת לגבי זה וגם התיעצתי עם מדריכה שלי שהיא פסיכולוגית. (אני גם מטפלת..)לדבריה אפשר להתיעץ איתה באופן ראשוני אך מאחר ויש מקבץ של נסיבות ויש מערעת תומכת במשפחה אין סיבה למהר כרגע עם זה.מה דעתך?

היי יש לנו תינוק בן תשעה חודשים לפעמים תוך כדי משחק כשהוא יושב ונשען על הקיר, הוא זז קדימה אחורה ודופק את הראש לסירוגין בקיר ונראה גם שהוא נהנה מזה. הוא מסתכל עלינו לפעמים לראות את התגובה אולי? אבל אנחנו לא מגיבים כמובן כדי לא לעודד. מה יכולה להיות הסיבה להתנהגות הזו?

שהוא לפעמים גם משתעל בכוונה כדי שנגיב. הוא תינוק שמקבל הרבה מאוד תשומת לב וחום.

רציתי לשאול, יש לי תינוק בן עשרה חודשים שאמור להכנס לגן עוד חודשיים. ידוע לי שיש מחקרים שמראים שתינוקות שנכנסים לגן בגיל צעיר נוטים לפתח אגרסיביות רבה יותר ונטייה לתוקפנות מאשר תינוקות שנמצאים בבית עד גיל שנתיים. אני מבינה שאולי זו התחרות שיש להם שם על תשומת הלב... בנוסף לתינוק שלי יש חרדת נטישה וחרדת זרים שהתפתחה ממש בשבועות האחרונים. אני רוצה להבין עד כמה ההשלכות של כניסה לכן נכונות כמו שכתבתי או מוטעות. תודה

שלום רב! הבת שלי בת שנתיים וארבעה חודשים, מאוד מפותחת לגילה בכל התחומים (שפה עשירה מזהה אותיות צבעים וכמויות) נגמלה לפני שלושה שבועות. זה התחיל מצויין בבית שלושה ימים בהן פספסה פעמיים פיפי ומאז לא פספסה שום דבר. בגן למדה לבקש והלכה יפה. לעיתים רחוקות פספסה והיו ימים שהיתה יבשה לגמרי. אבל אם בבוקר לא הלכה לשרותים בבית היה בורח לה בחצי שעה הראשונה שלה (פיפי או קקי) בגן שכן ברבע שעה הראשונה בגן היא זקוקה לזמן חימום והסתגלות. ואז החלטנו לשלוח אותה לגן רק לאחר שתעשה בבית. בימים האחרונים היא עושה בבית סביב השעה 7:30 ועד השעה 15:00 היא מתאפקת! לאחר מכן כבר לא מסוגלת ובורח לה. הגננת ניסתה לשכנע אותה שאם תעשה תקבל פיפי פרס וזה לא עזר לה היא אומרת שאין לה פיפי. בבית לא בורח לה בכלל והיא שולטת מצויין. ניסיתי להביא איתה בובה שתיקח לשירותים וזה לא עבד. אשמח לקבל רעיונות מה לעשות??? תודה מראש,

שלום! ראשית תודה רבה על התגובה. הבת שלי עדיין מתאפקת. אתמול רקדה מרוב איפוק והגננת הציעה לה בדרך אגב ללכת והיא ענתה לה שהיא יושבת על האסלה רק בבית. לפני שינת הצהריים הגננת שמה לה טיטול, היא סירבה שתוריד לה אותו כאשר קמה. וכחצי שעה לאחר שקמה היא צרחה שעשתה בטיטול (גם קקי וגם פיפי) והיא ביקשה שתחליף לה. היום הרגישה שבורח לה כנראה לאחר מספר שעות של התאפקות היא ביקשה טיטול ובסוף ברח לה. ניסינו להביא את הישבנון לגן וזה לא עזר. בבית היא שולטת מצוין ואין שום בעיה. האם להמשיך בגישה של התעלמות? מה לעשות עם הטיטול בצהריים? היא מסוגלת לישון ללא טיטול אבל לדעתי זה מאפשר לה בריחה...גם אחכ מסרבת שהגננת תוריד לה אותו. (הצעתי שהיא תוריד והיא סרבה אמרה לה שאני אוריד) תודה מראש על הייעוץ!

שלום רב אני בת 47 נשואה + 2 ילדים בן ובת. בני בן 13 ילד מחונן מוציא ציונים טובים כמעט בלא למידה ובבעיקרון לומד רק מה שמעניין אותו - פיסיקה מתמטיקה אנגלית ערבית לדוגמא אינו משקיע ומקבל ציונים נכשלים אך זו אינה הבעיה. לומד בבית סופר יוקרתי ולמעשה רוב חברי הילדות שלו הלכו לבית ספר אחר הוא טוען שהכל בסדר כאן למרות שלא נפגש עם חברים אחר הצהריים בגלל המרחק וכליום כמעט נשאר לשחק עם חברים בבית הספר כדורגל כשעה שעתיים. הוא הרבה במחשב ואני משתדלת להגביל אותו. בשנה האחרונה אביו עזב את הבית ומתגורר אצל אמו בגלל סכסוך עמי (אנחנו לא גרושים) והוא נפגש איתו אחת לשבועיים. בעברו היה אלוף הארץ מספר פעמים בשחמט אך בתקופה האחרונה לא מצליח לו כי אינו משקיע. היום חזר מבית הספר ואמר שכדאי להפסיק ללמוד בכיתה י. נחרדתי ממחשבה זו ואמרתי לו שהיום חייבים לסיים לימודים ללמוד לתואר אקדמאי ולבנות את החיים. הוא טוען שאפשר לעשותת תואר במתמטיקה ולאח חייב לסיים. הבהרתי לו שאם יעשה זאת לא יישאר כאן בבית. שאלתי היא כזו מאין מגיעה מחשבה גרועה שכזו? אביו סיים טכניון למד הנדסת מחשבים, כל חבריו לכיתה מאוד שאפתניים ממי שמע משפט כזה והאם להתייחס לכך ברצינות? כרגע בכיתה ח. האם הדבר נובע מכך שאין לו כל כך הרבה חברים בכיתה? לקחתי אותו בתחילת השנה לעשות מבחנים לכיתה בה נמצאים רוב חבריו הוא כמובן עבר בהצלחה אך לא רצה לעבור. אנא יעצי לי אני מאוד מודאגת

אני מחנכת של תלמיד כיתה יא זו השנה השנייה. למעשה אני משתדלת לעטוף את התלמיד במיטב יכולתי. לתלמיד יש בעיות משמעת והיו מס' תקריות בנוגע להתנהגותו בבית הספר. בנוסף לתלמיד יש תיק במשטרה שנפתח לו על אלימות כלפי תלמיד אחר. אני יודעת משיחות רבות שאני מקיימת עימו שהוא לא מרוצה מהמסגרת הבית סיפרית ושהוא רוצה לצאת ממנה לבית ספר אחר כי קשה לו. אני רואה את קשייו באופן שהוא לא משקיע ואינו לומד כלל. בנוסף לבעיות משמעת בכיתה. מדובר בתלמיד מתמרד אשר עומד על דעותיו ומשמיע בפני כולם. השבוע פנתה אליי היועצת סיפרה כי בשיחה אישית עם נתלמיד הוא סיפר לה על תחושת הרייקנות שחש בבית הספר, ועל כך כי לאף אחד מהמורים לא אכפת ממנו. הוא מרגיש בדידות גדולה ושאיש לא נמצא שם בשבילו. איך הוא יכול לומר זאת????? אני ממש מתפלאת....אני עושה הכל בשבילו. הוא ציין שגם אני כמחנכת לא שם בשבילו. אני מאוד כועסת על כך. הוא לא מעריך אותי ואת עזרתי. אנא ייעצי לי מה לעשות? תלמיד שמזלזל במערכת ובמורים עוד בא ומתלונן שלא טוב לו??? את חלקיו כתלמיד איננו ממלא, איזה צעד הוא עשה בשביל עצמו?

שלום רב, בתי בת 7 מסיימת כיתה א, ילדה עם הרבה חברות, ובכלל חברותית מאוד, לאחרונה היא התחילה להתעניין ב"זוגיות" היא אמרה שמאוהבת בילד מהכיתה, אני תמיד פירגנתי לה אבל לא יחסתי חשיבות רבה לזה. מה שכן קצת הדאיג אותי שיום אחד היא אמרה שחולמת על משהו ולא תספר לי, בסוף היא סיפרה ומאוד התביישה כשסיפרה זאות(התכסתה בסמיכה שלא תראה אותי בזמן שתומר זאות) היא חולמת שילד אחד שהיא מאוהבת בו יואהב אותה ובנוסף יחבק אותה וינשק אותה. כמובן לא הראתי לה שהייתי מופתעת או הממונה אפשר להגיד, אבל התחלתי להסביר לה שלא כדאי לה לתת למישהו לנשק אותה כי בנים אוהבים יותר את הבנותת שלא נותנות לנשק ולחבק את עצמם וככה שומרות על כבודם... האם לא הייתי צריכה להגיד זאות? איך אני בכלל אמורה להתייחס לכל זה הרי היר סה"כ בת 7 תודה רבה

לא ניתן לתאר טוב יותר .

שלום האם ילד בן 9 שסובל מחרדות יכול להשאר ערב ללא ביייביסיטר, אלה עם אחיו בן ה 11 ? האם יכול להיות לו נזק אם בכל זאת ישאר ערב אחד לבד עם אחיו ?

היי ביתי הבכורה בת 5 ולה אח קטן בן שנה. גננת שזו השנה הראשונה שלה. תמיד ביתי לא הייתה מהמשתתפים בחגים/מסיבות גן/חוגים. גם לא מוכנה ללכת לחוגים (לא מוכנה להתיישב עם הקבוצה ולא מוכנה להישאר בלעדיי- גם לא אם אהיה מאחורי הדלת). אבל השנה המצב הוחמר מאד ורק מתדרדר- נמסר לי שהיא נתקפת התקפות זעם ומרביצה ומפרקת משחקים בגן. לפעמים גם לא מוכנה לשבת במפגשים- יכולה להעיף כסא וללכת. פנינו לשירות פסיכולוגי. אמרו שהצוות צריך הכוונה והיא צריכה הרבה חום ואותנו הפנו לטיפול דיאדי. עברנו אותו (עכשיו הפסקנו ללכת בעצה אחת עם הפסיכולוגית). בבית הכל טוב, היא לא מרימה יד, וכשבא חבר היא לרוב מקסימה ממש ומשחקת מקסים. אבל בגן התקפות הזעם ממשיכות . אין שום הסבר לזה. אין לי שום דרך לעזור לה והיא לא משתפת אותי. רק מתעצבנת כשאני שואלת. מרגישה שהיא במצוקה כלשהי בגן שם ולא נראה שמוצאת את עצמה. אין לה חברה שהתחברה אליה במיוחד. יש כמה ילדים שכל פעם מזמינה מישהו אחר. מה עושים? אני לא בגן ואין לי שום דרך לעזור שם ולא יודעת מה לעשות. אגב היא אוהבת את הגננת והגננת אומרת שהיא מדברת איתה וזה עוזר, אבל זה לא עובר...

תודה על התשובה. לאיזו הדרכת הורים הכוונה ? מאחר שאנחנו כבר 'בוגרי אדלר' ועברנו טיפול דיאדי, איני יודעת מה עלי לחפש. ברור שיש שם משהו רגשי (אנחנו עוברים את אותו דבר עם יום הולדת שיש היום שמצב אחד היא מאד רוצה ללכת ומצד שני זה מכניס אותה לאיזושהי חרדה ומצוקה- וההתנהגדות בהתאם). לא יודעת למי עוד אני אמורה לפנות. תודה.

שלום רב. אני עומדת אחרי אבחון ולפני כנראה התחלת טיפול בריטלין. אני מאוד חוששת מההשפעה של העליות והירידות במצב הילד בין השעות שבהן הוא יהיה תחת השפעת התרופה והוא יהיה מרוכז וממוקד ודברים יצליחו לו לבין השעות בהן הוא יהיה נטול ההשפעה ושוב יהיה עם תסכולים ואכזבות. לשינויים יום יומיים כאלה במצבי הרוח לא תהיה השפעה שלילית מצטברת?

הבת שלי בת שנתיים וחודשיים. יחסית מפותחת, מדברת ברמה סבירה אך מתקשה לענות על שאלות. מדי פעם יושבת על הסיר, אך לא באופן רציף. ניסינו להעביר אותה למיטת מעבר, אך היא מאוד אוהבת את הלול ומסרבת לעבור. מתנצלת אם השאלה נשמעת מטומטמת, האם יש חשיבות להתליכי העצמאות הנל על תהליך ההתפחות? האם להשאיר אותה בלול תקופה ארוכה אם תרצה? אודה לעזרתכם

בני בן 10, לפני חודש התחילו סיוטים בשינה שמעירים אותו כמעט כל יום בסביבות 12 בלילה ולוקח 10 דקות עד שהוא חוזר למציאות מהחלום ובמשך 10 דקות הוא בחרדה. בנוסף גיליתי שהוא גולש באתרי פורנו בזמן שאנו לא בבית. איך להגיב נכון ומה אפשר להסביר על נושא סקס בגיל 10 ועל פורנו בפרט? הודה מאוד על העזרה.

היי ירדן. אני אמא לילד בכיתה ב שכפי הנראה קיימת אצלו בעיית קשב וריכוז . עוד מהגן הגננת ציינה שהוא מתקשה לסיים מטלות ועובד באיטיות. בכיתה אנו חווים את אותה בעייה הוא לא מסיים להעתיק מהלוח ומידי יום אני "רודפת" אחרי השיעורים. המורה ציינה שהוא מוסח בזמן הכתיבה ומסתכל או פשוט בוהה. בבית אני צריכה ל"רדוף" אחריו כדי שבכלל יתיישב . בכל פעם יש בעיה אחרת{הולך לשתות, להביא מחק, לשירותים וכ"ו} אותו הדבר גם בעת הכנת השיעורים. איתמר הוא תלמיד עם ציונים טובים מאוד אבל הבעיה הזו מאוד קשה לי.גם ההתארגנות בבוקר היא איטית מאוד. דבר נוסף שמפריע לי ,הביטחון העצמי שלו למרות שהמורה אומרת שהוא משחק עם חברים והוא מקובל, אני מתקשה לראות זאת ומרגישה שאין הדבר כך. לא מזמינים אותו הרבה אחה"צ, וגם לו קשה למצוא מבין הילדים בכיתתו את מי להזמין. כלומר גם בתחום הרגשי אני חווה קשיים וזה מתבטא גם במצבי הרוח. יש לנו תור לרופא להפרעות קשב אבל הוא יכול לאשר את הבעיה. וגם אם ימליץ על רטלין אני מסתייגת. אודה לך אם תייעצי לי איך אפשר להתמודד עם קשיים אלו. וללמד אותו להיות עצמאי ולא תלותי( אם אני לא בבית השיעורים לא נעשים וגם אם אני לא לוחצת עליו בלי סוף} בברכה אמא עייפה, עצבנית מותשת ומיואשת.

הנה כמה כללים שאמורים לעזור לאיתמר להתמודד עם שיעורי הבית. 1 - יצירת סביבת למידה מיטבית לילד. יש ילדים שחייבים שקט וסביבה נטולת גירויים. 2 - לתחום את הלמידה לזמן קבוע ביום. עקביות, משמעת ושעה או שעתיים (אבל לא יותר) שבהן זה כל מה שעושים, 3 - עוזרים, לא מכינים במקום. תרגילי את הילד שאת לא יושבת איתו, לא מכינה במקומו אלא רק עוזרת ומסבירה אם משהו לא מובן. אלה חלק מהעצות שקיבלתי באוצרות כי אני בודקת אופציות נטולות ריטלין לבן שלי והייתי אצלם. ברור לי ממה ששמעתי שם שיש חלק גדול בהצלחה או באי הצלחה של הילד להתמודד עם הקשיים בשינויי ההתנהלות שלנו ההורים מול הילד. זה מורכב מאוד אבל כנראה אפשרי

שלום רב, ילד שלי בן 3 מאוד נבון וחכם . עד גיל שנתיים הייתי איתו בבית מתוך בחירה. היחסים בנינו היו מצויינים. כשאבא היה חוזר מהעבודה לרוב בני רצה לשחק רק איתו ולא רצה בקרבתי כל כך. חשבתי שזה לגטימי כי הוא מתגעגע אליו מכיוון שלא ראה רוב היום. כיום הוא במסגרת כמעט שנה ואני יצאתי לשוק העבודה. כאשר הוא חוזר מהגן לרוב אני מנסה להמציא פעילות חדשה שיהיה לו כיף, קונה לא מעט מתנות ובגדים (אפילו על חשבון לקנות משהו לעצמי), אני מנסה להיות סבלנית לילד אפילו שהוא מתנהג לא טוב ולהיות שם בשבילו. לעתים אני מוצאת את עצמי מגינה ורבה עם בעלי על כך שהוא צועק על הילד ועושה "ברוגז" ולא מדבר איתו כאשר ילד לא מתנהג טוב. ואז הילד צריך להתחנן לתשומת לב אך הוא מפנה לילד עורף. לעתים בעלי אינו סבלני כלפי הילד ואינו מבין את צרכיו וחושב שהילד מפונק ומופקר. ולמרות כל זה בני בוחר יותר להיות בקרבת אבא מאשר בקרבתי. הוא אינו מעוניין שנשחק כולנו ביחד אלא רק אבא, לרוב משכיב אותו בעלי כי הוא לא מעוניין שישכיב אותו, והכלל באופן כללי הכל רק אבא .. למרות שאמא מנסה... בבוקר הוא מתעורר וישר מחפש את אבא ואם אבא בעבודה אז יהיה הכי מר.. אני לא יודעת מה אני לא עושה נכון.. למה אני נדחקת לאחור.. אין בי קנאה אלא רק תסכול ועצב.. זה נותן לי הרגשה שכמה שיותר באבא יהיה פחות רגיש כלי הבן ויותר יצעק כך הבן יותר נמשך אליו. תודה .

שלום. בני בן שנה וחצי, יש לו אחות גדולה בת 3. איתה חווינו חזק חרדת זרים ואחכ חרדת נטישה ארוכה. ביחד עם הגננת עברנו את זה אבל היה קשה. כיום בני בן השנה וחצי מראה לנו שהוא חווה חרדת נטישה חזקה שמתבטאת כלפי בעלי( אביו) והגננת. בהית הוא לא מוכן לישון אם הוא לא נמצא לידו, לא מוכן לאכול אם הוא לא יושב לידו, רוצה כל הזמן שירים אותו וכנ"ל לגבי הגננת. רוצה להיות איתה כל הזמן, לאכול כשהיא לידו וכנל לגבי השינה. אציין שאם הם לא יגיעו לידו הוא בוכה בהיסטריה . הגננת הסבירה לנו שהוא לא חווה חרדת נטישה בגיל 8-9 חודשים וזה מגיע עכשיו. היא מנחה אותנו כיצד לנהוג אך עדיין קשה מאד להתנהל ככה. איך ניתן לעזור לו ולנו? תודה רבה

אני בשבוע 24 וצריכה לעבור הפלה יזומה בגלל בעיות עם העובר יש לי בבית 2 ילדים בת 6 וחצי ובן 4 שממש מצפים לתינוק איך אפשר לספר להם בצורה הכי עדינה שלא יהיה תינוק

שלום, אני אמא לחמישה ילדים, כשהקטנה בת שנתיים בדיוק. בעוד חודש יש לי נסיעת גיבוש מהעבודה בחו"ל למשך שלושה לילות. אני מתלבטת אם לנסוע. בתי הקטנה קשורה אלי מאוד. היא עדיין יונקת וגם ישנה איתנו במיטה. אני הדמות המשמעותית ביותר עבורה. היא גם קשורה לאחותה הגדולה, לסבתה ולאביה, אבל אין מה להשוות למידת התלות שלה בי. כשאני יוצאת לעיתים רחוקות בשעות הערב מהבית, או כשחוזרת לעיתים רחוקות מאוחר מהעבודה, היא ממש מחכה לי ליד הדלת, קופצת מכל צלצול, ובוכה מרוב געגועים. אני ממש מרגישה איזו רווחה יש לה כשאני מגיעה. אני חוששת שלעזוב אותה ל3 לילות יגרום לה למשבר נפשי או לחרדת נטישה, שהיא לא תבין לאן נעלמתי ופשוט תדאג. אני גם לא יודעת איך אפשר להנות בידיעה שהיא סובלת. מה הדעה המקצועית בעניין? האם יש דרך לדעת מה נכון לעשות? מבחינתי, אם מדובר רק בגעגועים שהיא תרגיש, לא נורא. אני יכולה לנסוע. אבל אם אגרום לה סבל, צער, חרדה - לא שווה לי הנסיעה הזו. פרטים נוספים: בבוקר אביה שם אותה בגן (אני יוצאת מוקדם לעבודה) אני אוספת אותה מהגן אחה"צ ומאז אנחנו צמודות ביחד.. אודה לחוות דעתכם בנושא. (מעדיפה לא להפסיק להניק כתנאי לנסיעה, אבל שוב, אודה להתייחסותכם גם לנושא זה)

שלום, בני בן 4 לא רוצה להסתפר!!! הסתפר בפעם הראשונה בגיל 3. מאז הסתפר מס' פעמים והחליט שיותר הוא לא מסתפר. לטענתו - מפחד. ניסינו לשוחח איתו, ללכת עם אבא, להחליף ספר, לקרוא ספר בנושא ועוד... אך ללא תוצאות. לאחר הפעם הראשונה שהסתפר הופיע אי שטף בדיבור שקיים עד היום. הילד לא מודע לבעיה. הופנה לטיפול אצל קלינאית תקשורת. מה לעשות? השיער ארוך... תודה, ס

שלום, בני הבכור בן שש וחצי התחיל לאחרונה לנשוך ילדים בזמן מריבה . בתור תינוק הוא לא היה נושך . שאני שואלת אותו למה הוא בכלל נושך התשובה שלו היתה כי ככה הוא יכול להשתחרר מאותו ילד שרב . מה הסיבה שהוא התחיל בהתנהגות הזאת ?

שלום. בני בן 5 וחצי שנה, ילד חכם מאוד, עצמאי, חברותי, עוזר, ממש ילד טוב.הוא עולה לכיתה א', והשנה יצא ככה שהוא בגן חובה חדש. הבחנתי לאחרונה שמאוד קשה לו עם עצמו להתמודד עם הפסדים. זה לא קורה בבית הרבה כי בתחילת המשחק אנחנו עוברים על הכללים ומשום מה הוא מרגיש "בטוח" להפסיד במשחק לי לאבא שלו. אבל כשזה קורה בגן הוא מתחיל לבכות. זה לא בכי היסטרי, והוא ממש מנסה להסתיר את זה ואומנם המצב נרגע אחרי שניה וחצי, אבל אני ממש רואה שקשה לו עם עצמו. הוא גם הרבה בוחר לשחק במשחקים שינצח מראש או עם ילדים שיפסידו לו במשחק. השנה אין לי שום שיתוף פעולה עם הגנן, (זה גן חובה חדשץץ לפני כן היה בגן אחר ) כי הגישה של הגנן שונה, והוא בגישה של פשוט להשאיר ילדים עוד שנה נוספת בגן שיהיה להם כיף. האם יש משהו שאני יכולה לעשות כדי לעזור לילד להתמודד בסיטואציות של הפסד במשחקים עם ילדים, כדי שלא יתרגש כל כך מהפסדים במיוחד בבית הספר שנה הבאה?

חייבת עזרה, ילדה בת שנתיים ו9 בגמילה מפסח היא מתפקת לפיפי וקקי כול היום עד ששמים לה טיטול לשינה מדובר בהרבה שעות רצופות לאחרונה התחילה להתלונן שיש לה ג"וק בפות או בטוסיק ומבקשת שננגב לה אם מגבונים שמה אני חושבת שיש קשר להתפקויות שלה , הילדה יושבת בסיר בבית ובגן בשירותים אבל היא לא עושה את הצרכים.

שלום בתי בת 3 וחצי. ילדה די חכמה.כשהיא רגועה היא מתנהגת ממש יפה, משחקת ועדינה. אך יש פעמים (די הרבה, מכל דבר קטן)גם כשהיא משחקת עם ילדים - ממשהו הכי קטן היא מתחילה לכעוס להתעצבן, לשכב על הרצפה, לבכות ולצרוח (גם בגן, למשל אם מישהו לוקח לה משהו), היא לא נרגעת מזה מהר וכל מה שאומרים לה לא עוזר, וכמה שמנסים להרגיע אותה היא ממשיכה. נשכבת ומסרבת לקום, בוכה צורחת ואפילו כשכבר מחזירים לה את הצעצוע שלקחו עדיין בוכה ואומרת שהיא לא רוצה את זה וזורקת את זה בעצבים. גם כשלא מתייחסים היא ממשיכה יותר. בנוסף אם מתקרבים אליה (בדרכ שהיא עצבנית ומתנהגת ככה)היא מתחילה גם להגיד לי דברים כמו "לכי מפה מיד" ו"לא רוצה אותך פה" ו"אני רוצה ללכת לאיבוד" ודברים מוזרים כאלה. אנחנו ממש מתוסכלים מזה ולא יודעים כיצד לנהוג. לפעמים היא גם ממציאה ואומרת שאנו מרביצים לה, למרות שאף אחד לא נגע בה. זה ממש מלחיץ.כי אנשים מהצד יחשבו שזה מה שקורה וזה ממש לא קורה.(אציין שהיא אומרת את הדברים האלה רק כשהיא בהיסטריה ועצבים). עוד דוגמא (שקוראת הרבה) - היינו בחנות ובתי צחקה, שמחה ורקדה ואז איזו אישה עברה לידה וחייכה אליה וקצת צחקה אז בתי התחילה לבכות ולהגיד שצוחקים עליה ושוב...אותה התנהגות כמו שכתבתי בהתחלה.קשה מאוד להרגיע אותה שהיא בהיסטריה כזו.כל פעם שהיא במצב רוח טוב ואפילו אני או בעלי או סבתא שלה או לא משנה מי בא וצוחק ומחייך אליה - היא ישר אומרת שצוחקים עליה ומתחילה לבכות לצרוח ולהיות על הרצפה עם ראש למטה.אני כבר ממש מפחדת לצחוק לידה. זה ממש מביך גם ליד אנשים. אנו לא יודעים איך לנהוג במקרים כאלה - האם ללכת בדרך טובה כשהיא עצבנית ?(לאו דווקא מהדברים שרשמתי, אלה גם אם אומרים לה לא על משהו שרצתה - אותו סיפור)האם לנהוג בדרך קשה ולהגיד לה שלא תקבל דברים ועונשים וכאלה? או לנסות בדרך טובה ולהביא לה ולעשות כל מה שהיא רוצה? אני ממש נואשת. בנוסף - גם שאמרתי לה אם תתנהגי ככה לא תקבלי את זה ואת זה (לדוגמא) ואמרתי לה את זה כשהיא היתה עצבנית , היא עונה שהיא לא רוצה את זה בכלל, מה שממש מקשה כי היא עם המון גאווה. מה עלינו לעשות? אודה לעצתך תודה

יש לי ילדה מתבגרת בכיתה י' בת 15 וחצי. דעתנית, חדה, חוצפנית וחצופה. אני מנסה להחדיר בה ערך של שמרנות וצניעות שמקובלת בעדה בוכרית שלנו. למשל לאחרונה היא רצתה לצאת עם חברותיה ערב יום עצמאות לחגיגות יום עצמאות מחוץ לעיר שלנו וגם להיות שם עד 3 לפנות בוקר. בעדה שלנו לא מקובל לתת לילדה לחזור כל כך מאוחר, ולכן לא אני ולא בעלי לא איפשרנו לה לצאת, דבר זה כמובן העציב אותה מאוד וכשניסיתי להסביר לה את הצד שלי היא לא היתה מוכנה לקבל, אבל מוכנה לציית לנו ההורים כי אין לה ברירה אחרת, שהיא לא מאושרת בגלל הסיבה הזאת. קשה לי לשמוע את זה וזה לא שהיא לא יוצאת עם חברותיה אם זה לסרט מחוץ לעיר, לבילוי יום הולדת במסעדות, לים וכו' רק מה שכן היא יודעת שהגבול שלה עד 12 בלילה. לפעמים מתעכבת עד 12 וחצי. אני אנטי אותו חינוך שמאפשר לנוער להסתובב עד שעות הקטנות של הלילה. היא זורקת לי משפטים שקשה לי חהלחם איתם כמו "כל ההורים מרשים ורק אני לא מרשים לי". רציתי לשמוע מה עלי לעשות איך להתנהג

יש לי ילדה בת 12 וחצי ומאז ומתמיד כל דבר היא עושה לאט אפילו הליכה שלה איטית, מקלחת לוקח לה שעה וחצי, להיסתרק אחרי מקלחת שעה, לעשות שיעורים מסתגרת בחדרה ולא מסיימת עד 12 בלילה ולפעמים יותר. כששאלתי את המורה שלה באם גם בבית הספר היא איטית אז התשובה היתה לא ושהכל היא מספיקה לעשות. יש לה אהבה מוגזמת למשחקי כדור נימצאת שנה ראשונה בחוג כדורסל והיא הכי טובה מכל הבנות בקבוצה, אף המורה שלה מעריץ ומשבש אותה. מיונים במבחנים 100 עד 90 . פרפקציוניסטית בכל דבר. כל המשפחה כל הזמן מעירה לה על האיטיות המוגזמת שלה, אך היא בשלה. זה מביא לשנאה בינה לכל המשפחה. מה עושים?

שלום ביתי השנייה בת 13 , כמו רבים מבני גילה גם היא מחוברת לטלפון הנייד כל היום . אני קוראת את ההודעות מידי פעם , ולא מוצא חן בעיניי מה שאני רואה . היא מתגלה כאדם מטריד , אובססיבי וחסר ביטחון . יש ילד שהציע לה חברות , אני לא הסכמתי כי כרגע היא לא אמורה להיכנס ליחסים האלה בגיל הזה , למרות ששניהם ילדים טובים שלומדים במגמה עיונית . אני רוצה שהיא תשקיע בלימודים כדי שתצליח . הוא נפגע לתקופה ולא דיבר איתה , כמובן שהיא האשימה אותי וכעסה עליי. עברנו את זה . אני לא אוהבת שהיא שולחת הודעות ואם לא עונים לה היא מיד בתגובות של  מה אתה מסנן אותי  , היא פונה לצד שלישי ומבקשת שיבררו למה x לא ענה לה , והיא גם בודקת מתי אותו ילד היה בוואטסאפ לאחרונה ואם היא רואה שהוא היה בזמן ששלחה וראה אז בכלל היא מתעצבנת . ראיתי שהצד השלישי אמר לה x חושב שאת יותר מידי אובססיבית וקנאית וזה לא מתאים ... שוחחתי איתה על זה המון פעמים , החרמתי את הטלפון , הסברתי שזה לא רק טלפון אלא כלי מסוכן . שתשים לב מה היא כותבת , אפילו אמרתי שכואב לי לומר אבל אם זה היה הבן שלי והייתי קוראת את ההודעות שלה , הייתי מבקשת שיתרחק ממנה . כואב לי מאוד , אני לא מבינה מהיכן זה מגיע , היא כל הזמן צריכה תשומת לב , כועסת ומתפרצת מכל דבר שלא נותנים לה , כל עכבר הופך לפיל . אני בבית עם הילדים , סביבם כל היום , לא מבינה למה ? זה דפוס יחסים מסוכן ולא הייתי רוצה שתהיה כזו בתור אדם בוגר . מה לעשות ? מה עוד אני יכולה לומר ? חיבקתי , כעסתי , נישקתי , אמרתי מילים קשות שהיא לא אהבה אבל הן אמת ... מה עוד ? תודה

רציתי לשאול, אני גננת גן חובה וצריכה לעבור ניתוח בקרוב, אני אעדר אם הכל ילך כשורה לתקופה של שבועיים. אני לא מעוניינת לספר לילדים מה סיבת הניתוח אך מצד שני אני לא רוצה להשאיר אותם בחרדה ואי וודאות. הקשר שלי איתם מאד קרוב והם שואלים אותי הרבה שאלות אישיות וגם עכשיו ברור לי שהם יתקשו להרפות אם לא יקבלו תשובות. האם יש לך רעיון מה אפשר לומר שמצד אחד ירגיע, יתן מידע ולא יעורר חרדה, ומצד שני ישמור על הפרטיות שלי ויציב גבול ברור בפני מבול השאלות? תודה לך! עינת

שלום בני בן כמעט 8 חודשים (שבוע הבא), הייתי איתו חצי שנה בבית ולאחר מכן הכנסתי לגן. שמתי לב שהוא לא מתרגש בדרך כלל כשהוא רואה אותי חוזרת, לפעמים נותן חיוך לפעמים גם לא, גם אם מחייך זה עובר מהר. גם לא מתרגש גם כשאני עוזבת אותו. לא רק בגן אלא באופן כללי אדיש אלי. לעומת זאת לרוב האנשים סביבו הוא חייכן וכשאביו חוזר הביתה בערב, הילד יוצא מגדרו, משתולל, מאושר, ורק מחכה שהאבא יגיע להרים אותו. גם בוכה כאשר האב מתעכב להגיע. האם זה נורמלי? אני מרגישה שהילד לא אוהב אותי או שלא נעים לו בחברתי, כבר לא יודעת מה לחשוב. הוא ממש אדיש אלי. תודה לכם

בתי בת השנה וחצי זיהתה זרים כבר מגיל חודשיים וצרחה אצל כולם מלבד עליי או על בעלי, אבל גם כיום, למרות שמגיל חצי שנה היא במעון, היא לא אוהבת ללכת לאנשים אחרים, כולל סבא וסבתא שהיא רואה לעתים קרובות, והיא גם מאד נרתעת כשילדים ומבוגרים מתקרבים אליה למשל כשהיא אוכלת, משחקת, על המגלשה וכו'.. (מלבד בן דוד אחד שקרוב לגילה שהיא מחבקת בשמחה..) היא ישר מתחילה לבכות. גם בגן המשחקים אם יש ילד על המגלשה היא תבכה ולא תסכים להמשיך במתקן עד שהוא יהיה ריק. מאחר והיא בגן עם הרבה ילדים, היא אמורה להיות רגילה לזה שיש ילדים שמשחקים סביבה, לא? יש לומר שמרחוק היא חייכנית לכולם, משחקת, עושה שלום... כל עוד היא עליי או על בעלי אין לה בעיה, אבל אם מנסים לקחת אותה...עד כאן. כשאנו מתארחים אצל אחרים היא כמעט ולא זזה ממני, ואם היא כבר משחקת זה רק אם אני בסביבה, ואם אני יוצאת לחדר אחר היא ישר מתחילה לבכות. גם בגן מאד קשה לה הפרידה. כמעט בכל בוקר כשאנו משאירים אותה היא בוכה (גם בגן הקודם שהיתה בו שלושה חודשים..). האם זה נורמלי? ואם לא, על מה זזה יכול להעיד? האם יש דרך לעזור לה להתחבר יותר ולהיות קצת פחות 'דבק' שלי? בעיקר בשביל הסבא והסבתא המתוסכלים שמרגישים שהם סבא וסבתא בשלט רחוק.... לא יודעת אם רלוונטי אבל נולדה לה גם אחות קטנה לפני כמה חודשים, ואולי זה גם משפיע...למרות שבכל יום כשהיא חוזרת מהגן אנו משתדלים לשבת ולשחק איתה כמה שיותר ולתת לה את מלוא תשומת הלב. סליחה על האורך, רציתי לתת תמונה רחבה ככל האפשר.. תודה רבה.

בוקר טוב בני בן שנה ו4 חודשים בריא לידה רגילה - אבחון כליית פרסה לפני כ3 חודשים התחיל לדפוק את הראש בקיר ברצפה או בכל מקום אחר כמה שיותר קשה יותר טוב כאשר לא מרימים אותו כשהוא רוצה, אומרים לו לא או שלוקחים לו משהו מהיד בגן הם טוענים שהוא מתנהג יפה משתף פעולה צוחק מחייך ומשחק ובבית הוא משהו אחר לגמרי זה מחמיר מחודש לחודש עד כדי סימנים סגולים במצח, אני מפחדת שיעשה לעצמו נזק בגולגולת ולכן שמה אותו בלול או בעגלה ראוי לציין שהוא גם מרביץ לנו ולעצמו מושך בשיער וההרגשה הכללית היא שהוא כל הזמן לא נינוח ועצבני , קשה לארגן אותו אחרי מקלחת הוא אינו מתעניין בכלום מעסיק את עצמו עד גבול מסוים ובלילות זה בכלל קטסטרופה הוא קם הרבה בבכי לא רגוע זז המון נא עזרתכם בהמלצה

בת 14 מתוך 6 בנות בבית שכולן התכנכו לערכים הסברנו להן מגיל קטן על סכנות..על מה מותר ומה אסור..בית חם ואוהב משפחה תומכת כולן יצאו לנו בסדר גמור מדוע היא בחרה לא להקשיב לאבא ואמר ולאפשר לגברים רבים נישואים אבות לילדים לנצל אותה מינית במשך שנתיים שלמים..מה גרם לה להתנהג ככה? היא אפילו במשטרה שהתלוננו דיברה על קשרים" לא על ניצול..דיברה על "כמה הוא חמוד וחתיך" או על" איזה גבר שבגברים"..על כל מי שניצל אותה. אני מיואשת מרגישה שנכשלתים כאמא ומצד שני גם יש לי עמוק בפנים כעס עליה למה היא לא השיבה לי!! עזרו לי!!

בתי נוצלה מינית מגיל 14 עד 15 בידי גברים רבים אני נואשת..הגשנו תלונה במשטרה והיה משפט פלילי פוגע אחד נשלח לכלא לשנה בלבד..שאר הפוגעים מסתובבים חופשי..למה זה קרה למרות החינוך וההסברים אהבה החום ותמיכה שקיבלה בבית. כל הילדים שלי בסדר גמור (6 ילדים) ורק היא התנהגה ככה למה הסכימה לזה?? מה גרם לילדה בת 14 לשעבר עם גברים מבוגרים ונישואין אבות לילדים? לא היה כאן אונס..הכל בהסכמה מלאה ואפילו היא חיפשה אותם על פח כל העדויות במשטרה ובחירות תעזרו לי אני מרגישה מיואשת..

לאחרונה גילינו שבתי בת 14 קיימה יחסי מין ממושכים עם גברים בני 40 נישואים ואבות לילדים. למה זה קרה? אנחנו משפחה נורמטיבית אוהבת תומכת ובית רגיל לגמרי הילדים האחרים בבית בסדר גמור. לא היה חסר לב חום אהבה או יחס בבית. מדוע היא נפלה קורבן לניצול מיני כזה? ובכלל היא לא מבינה שנוצלה..היא חושבת שהיו לה "קשרים" עם כל הגברים האלו.. נא עזרו לי!!

הי. אנו זוג נשוי ויש לנו ילד יחיד בן 4 בעוד חודש וחצי.ילד חכם ומקסים. בשנה האחרונה הוא כל יום לאחר הגן/בסופי שבוע מבקש ללבוש חצאיות, מטפחת על הראש (קורא לה "שיער ארוך") וקשת.אוהב הרבה פעמים לעשות "הופעות" עם התלבושת של הבת-לשיר ולרקוד. מסביר לנו שהוא "אוהב שמתנפנף לו" ורוצה להתחפש לבת. לאחר שקצת קראנו על הנושא באינטרנט החלטנו לאפשר לו ולא להביע את התנגדותנו לרצונות הללו. הדאגה שלנו היא להתנהגות מסוג זה בפומבי/בציבור- כלומר הוא לוקח חצאיות מארגז התחפושות (ואם לא מוצא הולך לארון של אימו) גם כשמגיעים אליו חברים וחברות מהגן, כשהוא הולך לחברות בנות, וגם מבקש שנאפשר לו ללבוש חצאית כשמגיעים אורחים מהמשפחה. לאחר שקיבלנו תגובות לא נעימות אנו חוששים לכך שיכולים לצחוק עליו ילדים גדולים בסביבתו, שישמע תגובות מהמבוגרים במשפחה והורים בגן ולא יודעים מה לעשות. יש לציין שהילד גדל בעיקר בסביבה נשית- כלומר עם אימו (האב עובד הרבה שעות בשבוע), סבתו ואחייניתו בת ה-5.מצד שני הוא כן מתעניין גם במשחקים של בנים. תודה

שלום רב, איך להתייחס לבני בן ה 6 וחצי שמידי פעם חוזר לדבר כתינוק וגם עושה פרצוף של תינוק והליכה של ילד קטן, זה התחיל לפני כחודש.?

שלום בתי בת 16 מזה 5 ימים, אינה מדברת עם איש. היא הצהירה כי לא אכפת לה מאף אחד ושלא יפנו אליה ומאז לא מתקשרת. הפסיקה ללכת לביה"ס ואינה בקשר עם חברות. כשפונים אליה היא לא עונה או מרחיקה את הפונה. במהלך היום שומעת מוסיקה, צופה בטלוויזיה. לא יוצאת מהבית. לא מוכנה לגשת לטיפול ולא מסבירה את מצוקתה. ההשערה שלנו שיש קשר לפרידה האפשרית בינינו (הוריה) למרות שעד כה תפקדה בצורה טובה מאוד. נודה לעזרה.

שלום רב, לאחרונה רכשנו מגרש עליו נבנה בית ונכנס בעוד כשנתיים/שלוש. הבית יהיה במועצה שונה מזו בה אנו גרים כעת. יש לנו שתי בנות - אחת עולה לג' ואחת לא'. אנחנו מתלבטים האם נכון יהיה לעבור כבר עכשיו לגבולות המועצה החדשה, או להמתין ולעבור רק כאשר הבית יהיה מוכן. מצד אחד, המעבר יאפשר להן כבר להכיר חברים (אם כי לא בהכרח נגור באותו ישוב בו נבנה) ואת האזור, ולהיקלט כמה שיותר מוקדם בביה"ס. מצד שני, ביחוד עבור הקטנה, יהיה זה מעבר קשה הכולל גם מעבר מגורים, גם שינוי חברים וגם כניסה לכיתה א'. אם נישאר בביתנו הנוכחי - תוכל ללמוד עם חבריה לגן - בבי"ס אותו היא מכירה בגלל אחותה. נשמח לחוות דעתך בעניין תודה ענת

היי. בני היחיד בן שנתיים, וגדל איתי בחינוך ביתי (ככל הנראה עד גיל 3). מאז ומתמיד היה עקשן ודעתן. הוא פעוט חכם ונבון, אך מסרב להקשיב לי ובודק גבולות ללא הרף. למשל- מבין ויודע שאסור לזרוק את הצלחת בסיום הארוחה, אלא לומר סיימתי ולקרוא לי, אך הוא ממשיך לעשות זאת ובסיום כל ארוחה זורק את הצלחת על הרצפה עם האוכל(ניסיתי את כל השיטות האפשריות - לא להגיב, להתעלם ולא לעשות מזה אישו, כן להגיב באסרטיביות ולומר שאסור, כן לתת לו לנקות -אין לו בעיה לנקות את זה אח"כ בכלל מבחינתו זה אחלה הוא מרגיש ככה בוגר כמו הגדולים), או שמבקש לשתות ובסיום מעיף את הבקבוק על הרצפה...או כשיוצאים מהבית ויש כביש או חניון, הוא מסרב לתת לי יד ורץ לכיוון הכביש במרבית הפעמים. אני יודעת שזה ממקום של גילויי עצמאות ובחינת גבולות. שאלתי היא כיצד לנהוג כשהוא לא מקשיב לי? כשאני מראה שאני כועסת הוא יודע להמיס אותי בשניות, מחייך אליי,ניגש אליי ומחבק , קורא לי אימוש... יש עוד הרבה דוגמאות כמו- שמתעקש לישון לא לפני 22.00-23.00 ... אני מגיעה ביום למצבים בלתי אפשריים, מותשת פיזית ונפשית מהמאבקים האלה. אשמח לשמוע דעה מקצועית. תודה

אני שואלת לגבי ילד בן חמש וחצי שאומר שהוא רוצה למות ומבקש שיביאו לו סכין כדי שיוריד לעצמו את הראש, מספר סיפורים דמיוניים על ילדים שפוגעים בו. האם זה מעיד על בעייה או שזו יכולה להיות השפעה של סרטים או סיפורים ששמע? [הילד לא צופה בחדשות או בסרטים עם אלימות ]. תודה, דורית.

שלום. לבעלי יש אחיינית בת 7 שבלי סיבה לא מוכנה לדבר איתו, לענות לו, או אפילו להסתכל עליו, בכל שנות חייה לא הסכימה לדבר איתו וזה נראה כאילו היא מתעלמת מקיומו. בעלי הוא איש שילדים מתים עליו. בביקור האחרון הבנו שאת חרם הדיבור הזה היא עושה על עוד 2 גברים שהם חברים של המשפחה ואין שום סיבה שבעולם לחרם, וכששאלתי אותה מדוע היא לא מדברת איתם ענתה "ככה". אמה לא מייחסת לזה חשיבות, וכשניסיתי לדבר אל ליבה של הילדה שהוא אוהב אותה והוא דוד שלה ושזה מעליב אותו.גם זה לא הועיל. מה עושים במצב כזה? האם זה משהו שיפתר בעתיד? מדוע ילד מחליט פתאום לא לדבר עם אדם ככה סתם?

שלום רב וחג שמח. בני בן 4 וחצי בוכה בכל פעם לאחר שצופה בתוכניות טלוויזיה לילדים/ שירים במחשב וכדומה בגלל שרוצה עוד ומתקשה לסיים את הצפייה. תדירות הצפייה היא בממוצע פעם-פעמיים בשבוע למשך שעה וחצי. כיצד היית ממליצה לנו להתמודד עם המצב? בברכה ובתודה.

שלום, הבן שלי, כיום בן .1.9 בגיל חודשיים התחיל פחד מזרים, אחות טיפת חלב שטפלה בו בזמנו אמרה שזה מוקדם מידי והופתעה אך לא ייחסה לזה חשיבות... לנו זה הפריעה ביום יום כאשר היה רואה אדם לא מוכר או כשהיינו יוצאים מהבית היה מפחד מזרים והיה להרגיע ה אותו זה נמשך עד גיל 9 חודשים והיה לו גם פחד מרעשים, לקראת גיל שנה גם החל לפחד ולבכות כאשר רק אמרו לו מילה של משהו שעושה רעש או אם רק היה רואה משהו כמו למשל את שואב האבק... היום עדין מפחד מרעשים שלא מכיר, מגיב בבכי היסטרי ובחזרתיות על מילים שאומרים לו . למשל אם אומרים לו זה בסדר אל תפחד הוא יכול להגיד תוך כדי בכי זה בסדר זה בסדר זה בסדר, עד שאומרים לו משהו אחר והוא חוזר על המילה האחרת... בנוסף יש לו פחד מכל מיני חפצים שלא נראים לו כמו למשל פחד מכובע מסויים ( לא מוכן להיות בחדר כשהכובע נמצא) והוא מפחד באופן משמעותי מגברים יש לי שני דודים ושלושה בני דודים שאי אפשר לבקר אותם או שיבואו אלינו כי הוא ממש לא יכול להרגע שהם בסביבה , הפנים שלו מאדימות הלב שלו דופק והוא ממש מנסה להתאפק עד שהוא פרץ בבכי הסטרי הוא ראה אותם פעם אצל סבא וסבתא שלי ומאז לא מסכים להכנס אליהם הביתה מהפחד שהדודים שם, הגענו למצב שהוא נכנס לאותו ורואה את הדרך , מזהה אותה והוא מתחיל לבכות לא טוב לא רוצה... בזמן האחרון כאשר אנחנו נפגשים איתם אנחנו פותחים לו טלויזיה הוא צמוד אלי וככה הבכי פוסק אבל הפחד נשאר... כרגע החלטנו שלא נפגש בקרוב, חשוב לציין שמעולם הם לא עשו לו שום דבר רע/ לא נשאר איתם לבד או מהו כזה... הוא גם נוטה להעלב מכל מיני דברים ואם מישהו מספר על מקרה של פחד שלו הוא מייד מתערב בשיחה ומדבר על הסיטואציה ואומר כן ומספר מה קרה במילים שלו... הוא ראה ילד בגינה עם כובע ומשקפיים וגם נכנס להיסטריה , יש כלב בגינה שפעם נבח עליו ומאז הוא בעל פעם שהכלב בגינה הוא רוצה ללכת ... כל פעם הוא מוצא לעצמו דברים שמפחידים אותו... יש לציין שהוא ילד מאןד חכם, יודע לזהות מספרים עד 10 ולספור יודע את הא,ב והabc יודע לזהות את רוב האותיות ..יודע לזהות את הדם שלו ועוד כל מיני מילים יודע לזהות צורות ( עיגול, משולש, ריבוע, מלבן, טרפז , מחומש, אלפסיה, גליל ועוד ..) יש לו זיכרון שמעתי וחזותי מעולה, זוכר סיטואציות שקרו ומספר עליהן , מדבר במשפטים של 5 מילים יודע להסביר תמיד מה הוא רוצה ומבין הכל... הגשתי טפסים להתפתחות הילד , כמובן שיקח עוד זמן עד שהתור יהיה ... רציתי לדעת מה אני יכולה לעשות כאשר הוא נכנס לחרדה , האם להמנע ממפגש עם הדודים זה מעשה נכון? ואיך יכול להיות שמגיל כל כך צעיר ילד מפתח חרדות ופחדים כאלה? כל הזמן אמרתי שהוא יגדל וזה יעבור אבל החרדות והפחדים אולי משנים את הצורה שלהם אבל הם קיימים... הוא לא בגן, הוא בבית וישאר בבית עד גיל 3 ( אלרגי ברמה מסכנת חיים לביצים וחלב). אודה להכוונה בנושא , אני מאןד מוטרדת בחודשים האחרונים כי נראה שזה מחמיר... תודה רבה וחג שמח!!!

תודה רבה ירדן!!! תשובתך עזרה לי מאוד ,אעשה את כל מה שהמלצת ... שוב תודה! ושיהיה שבוע טוב...

שלום רב, בני בן 3.5 ילד חכם אבל נורא רגיש בוכה יתר על המידה מכל מכה נפגע בקלות.. לפני כ3 חודשים החלטנו לגמול אותו ממוצץ זה ממש לא היה קשה כפי שחשבנו למרות שהיה מאד מחובר אליו ובכל מצב שהיה קצת עייף או נפגע היה נרגע עם מוצץ..חשוב לי לציין כי לאחרונה (8)חודשים נולדה לו אחות שזה גבה מאיתנו המון התקפי זעם וקנאה שחשבתי שעברו לו אבל כעת אנחנו בחופשת פסח ואני מרגישה שהוא נורא משועמם אז הוא עושה המון שטויות ולפעמים מחקה את התינוקת ע"מ למשוך תשומת לב. לאחרונה התחיל לו כמו מין בולמוס כזה הוא קם בבוקר כבר לא רגוע מבקש לאכול משהו אני מכינה ארוחת בוקר בריאה ואז מבקש עוד משהו ובכל פעם שמשעמם לו הוא מבקש אוכל או סוכריה או אפילו ירק או פרי זה לא חייב להיות שוקולד כי הוא יודע שאני מאד מקפידה על תזונה בריאה אבל הוא מבקש ממני אורז ב7 בבוקר או ביצה קשה אחרי שסיים לאכול צהריים... קשה לי עם זה שאני צריכה לסרב לו לאכול ובכלל הוא נכנס לטירוף כזה ודופק עם הרגליים וצועק שהוא רעב.. היום בלילה הוא ביקש למצוץ משהו לפני השינה נתתי לו סוכריה קטנה והוא סיים וביקש עוד משהו אז הצעתי לו את המוצץ של אחותו לא יודעת אך עשיתי נכון אבל ראיתי שהילד במין טירוף כזה ולא מצליח לישון למרות שהיה מאד עייף חרק שיניים הכניס אצבעות לפה. הוא לקח את המוצץ בהתחלה קצת צחק ואמר שזה לא בשבילו ושזה רק של קטנים אבל תוך שניהם דחף אותו לפה ממש התענג עשה קולות ונרדם תוך שניות. בעלי נורא כעס שסיפרתי לו לטענתו החזרתי את הילד אחורה ונתתי לו פתח לחזור למוצץ האם הילד צריך להתמודד עם לחץ כזה? החופשה לא עושה לו טוב אין לו שגרה ולצערי אני לא יכולה להעסיק אותו 24 שעות ביממה יש לי תינוקת ועבודת בית

היי ירדן, יש לי בן מאוד מאוד עקשן, מרדן, ואף נוהג באלימות לעיתים. אני מרגישה שממש יצאתי מכלל שליטה עליו. לא מקשיב לי כמעט בכלל. ואני מגיעה למצבים לא נעימים ועצבנית מאוד. הוא זורק דברים לפעמים עליי ועל אחרים בסביבתו, וזה יכול לפגוע ולפצוע. מה אני עושה? אני ממש ממש סובלת מההורות :-(

לפני 3 שבועות נפל על בתי בת השנה +3 דלי של ספונג'ה והיא נפצעה בראש (הדלי היה כמעט ריק), נהיה לה פצע קטן אבל ירד הרבה דם, היא ואני כמובן מאוד נלחצנו. מאז היא לא מסכימה להתקלח. אני מקלחת אותה כרגע רק כשאני איתה במקלחת ומרימה אותה עליי וגם אז איך שאני מפעילה את המים היא מתחילה לבכות. היא עם מוצץ בפה וחיתול בד ביד (חפץ המעבר שלה). ניסיתי לקנות משחקים למקלחת כאלה שנדבקים לקרמיקה, היא הסתכלה על זה איזה פעמיים בזמן שאני מסבנת אותה ואין מים, אבל ברגע שאני מפעילה את המים היא מתחילה לבכות ולצרוח... אני לא יודעת מה לעשות? אשמח לכל עזרה, עצה.

שלום, בני (כמעט בן שש וחצי), בכתה א. בגן כבר החל לספר בהתרגשות על התאהבות ואפילו התייעץ איתי מה כדאי לו לעשות ולהכין לילדה שבה התאהב.. אתמול התחיל לשוחח איתי (די בעליצות) לגבי מה קורה לגוף כשמתאהבים. הוא שאל: "אמא נכון כשמתאהבים הבולבול נהיה חזק ועולה וגם יש התרגשות וזרמים בכל הגוף?". עניתי לו שכן, אך שאלתי איך הוא יודע (חששתי שזה הגיע ממשהו שראה במחשב ולא היה אמור לראות או משהו ששמע...) והוא המשיך בעליצות שזה קורה לו כל הזמן... קראתי על כך שזקפה ואורגזמה בילדות זה דבר נורמלי, אבל הקישור שהוא עשה בעצמו ל"התאהבות" נראה לי מוזר. האם יש צורך להתייעץ עם איש מקצוע? תודה

שלום, מקווה שאני לא חורג מכללי פורום כלשהם, אשמח אם מישהו יכול להמליץ מנסיונו/ה על פסיכולוג/ית מעול/ה שמטפל טיפול קוגניטיבי/התנהגותי בילדים עם חרדות. תודה, רועי

שלום רב, הבן שלי בן שנתיים ותשעה חודשים, מדבר שוטף, ורבלי מאוד. בחודשים האחרונים החל לדבר על עצמו בלשון נקבה. כאשר הוא פונה לאחרים הוא פונה לפי המגדר הנכון וגם לגבי חפצים יודע להבחין בין זכר ונקבה. למיטב זכרוני זה התחיל לאחר לידת אחותו שאוטוטו בת חמישה חודשים. האם הדבר דורש טיפול? האם מומלץ לתקן אותו? כרגע אני פשוט חוזרת על מה שאומר אבל בלשון זכר. אודה לתשובה

שלום רב, יש לי ילדה בת שנתיים ו-3 חודשים. ילדה מאד חכמה, חברתית, שמדברת יפה מאד. לפני לא הרבה זמן היא פחדה מללכת אחרי אנשים שהיא מכירה (נגיד, שכנים). לפני כחודש אנו התחלנו להיות עדים לתופעה שהיא מתחילה ללכת ברחוב אחרי אדם מוכר (שכן, הורה של ילד מוכר, ילד מוכר). אף שאנו אומרים לה לא ללכת אחרי האדם הזה, היא עדיין מנסה ללכת אחריו(לא תמיד, לפעמים). אנא עצתך. תודה.

ום הבת שלי תהיה בספטמבר בת 10 חודשים. אני עובדת משרה חלקית, מה שאומר שאוכל להיות איתה כל יום עד 12 בצהריים. חמתי פנויה לשמור עליה משתיים וחצי. אני מתלבטת בגלל הגיל שלה והצרכים שלה, באיזה מסגרת כדאי שתהיה. אופציה ראשונה- גן. אפשרי שאביא אותה לגן גם יותר מאוחר. נגיד ב11. * משפחתון קטן התקשתי למצוא באזור שלי. אופציה שנייה- לחלוק מטפלת עם עוד ילד אופציה שלישית- מטפלת אצלי בבית למשרה חלקית או אפילו בייביסיטר,במידה וחמתי תבוא לשמור עליה מהצהריים. מבין האופציות, מה לדעתכן הכי יענה על הצרכים שלה. היא תהיה בת 10 חודשים כשאחזור לעבודה. תודה מראש!!!

הי ירדן, הבת שלי בת 6 בגן חובה , אמרה לי אתמול שהיא תמיד אומרת לחברות שלה שהיא מכוערת ומטומטמת כדי שהן לא יעלבו. היא גם אמרה לי בעבר שהיא כל הזמן חולמת שההורים של חברות שלה מתים כדי שהן יוכלו להיות האחיות שלה ויעברו לגור איתנו (היא אינה בת יחידה , יש לה אחים קטנים). אני מרגישה מאוד לא נוח עם המשפטים הללו שלה ולא יודעת איך להגיב,בבקשה עצתך...